ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם וגו׳ אנחנו מעלנו – שנו רבותינו אין מעברין את השנה אלא במזומנים לה, מעשה ברשב״ג שאמר השכימו לי שבעה בעליה השכים ומצאה שמונה אמר מי הוא זה שעלה שלא ברשות ירד, עמד שמואל הקטן ואמר אני הוא שעליתי שלא ברשות, ולא לעבר שנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי, אמר ליה שב בני שב ראויות כל השנים כלן לעבר על ידך אלא אמרו חכמים אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה, ולאו שמואל הקטן הוה אלא אינש אחרינא הוה ומחמת כסופא הוא דעבד, כי הא דיתיב רבי וקא דריש והריח ריח שום ואמר מי שאכל שום יצא, עמד ר׳ חייא ויצא עמדו כלם ויצאו, בשחר מצאו ר״ש ב״ר לרבי חייא, א״ל אתה הוא שצערת לאבא, א״ל ח״ו לא תהא כזאת בישראל, ורבי חייא מהיכא גמר לה ממעשה דרבי מאיר, דתניא מעשה באשה אחת שבאה לבית מדרשו של רבי מאיר אמרה ליה רבי אחד מכם קדשני בביאה, עמד רבי מאיר וכתב לה גט, עמדו כלם וכתבו לה גט, ור״מ מהיכא קא גמיר לה, משמואל הקטן, ושמואל הקטן מהיכא קא גמיר לה, משכניה בן יחיאל, ושכניה בן יחיאל מהיכא גמר לה, מיהושע דכתיב ויאמר ה׳ אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך חטא ישראל אמר לפניו רבש״ע מי חטא אמר ליה וכי דילטור אני לך והטל גורלות, ואי בעית אימא ממשה רבינו דכתיב עד אנה מאנתם.