ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם וגו׳ אנחנו מעלנו – שנו רבותינו אין מעברין את השנה אלא במזומנים לה, מעשה ברשב״ג שאמר השכימו לי שבעה בעליה השכים ומצאה שמונה אמר מי הוא זה שעלה שלא ברשות ירד, עמד שמואל הקטן ואמר אני הוא שעליתי שלא ברשות, ולא לעבר שנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי, אמר ליה שב בני שב ראויות כל השנים כלן לעבר על ידך אלא אמרו חכמים אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה, ולאו שמואל הקטן הוה אלא אינש אחרינא הוה ומחמת כסופא הוא דעבד, כי הא דיתיב רבי וקא דריש והריח ריח שום ואמר מי שאכל שום יצא, עמד ר׳ חייא ויצא עמדו כלם ויצאו, בשחר מצאו ר״ש ב״ר לרבי חייא, א״ל אתה הוא שצערת לאבא, א״ל ח״ו לא תהא כזאת בישראל, ורבי חייא מהיכא גמר לה ממעשה דרבי מאיר, דתניא מעשה באשה אחת שבאה לבית מדרשו של רבי מאיר אמרה ליה רבי אחד מכם קדשני בביאה, עמד רבי מאיר וכתב לה גט, עמדו כלם וכתבו לה גט, ור״מ מהיכא קא גמיר לה, משמואל הקטן, ושמואל הקטן מהיכא קא גמיר לה, משכניה בן יחיאל, ושכניה בן יחיאל מהיכא גמר לה, מיהושע דכתיב ויאמר ה׳ אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך חטא ישראל אמר לפניו רבש״ע מי חטא אמר ליה וכי דילטור אני לך והטל גורלות, ואי בעית אימא ממשה רבינו דכתיב עד אנה מאנתם.

ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם – יעקב איש כפר גבוריא הורה בצור מותר למול בנה של נכרית שבא עליה ישראל בשבת, שמע רבי חגי ואיקפד, אמר ליה איתא לקי, אמר בר נש דאמר מילי דאורייתא לקי, א״ל ומן הן הורית דכתיב ויתילדו על משפחותם לבית אבותם משפחת אב קרויה משפחה, א״ל לא הורית טבות, א״ל ומן הן את מודע לי, א״ל רבע עצמך (לקבל מלקיות) ואנא מודע לך, א״ל כתיב ועתה נכרת ברית וגו׳, א״ל מן הקבלה את מלקני, א״ל וכתורה יעשה, אמר ליה רצוף רצפך דהיא טפא לאולפנא. מאיזה תורה, מההיא דאמר רבי יוחנן משום רשב״י ולא תתחתן בם וגו׳ למה כי יסיר את בנך מאחרי, בנך מבת ישראל קרוי בנך ואין בנך מנכריה קרוי בנך אלא בנה.

וכל אשר לא יבא לשלשת ימים בעצת השרים יחרם וגו׳ – רבי יהושע שלח בתר חד בר נש תלת זמנין ולא אתא, שלח אמר לו אלולי דלא חרמית בר נש מן יומיא הוינא מחרים לההוא גברא, שעל כ״ד דברים מנדין לכבוד הרב וזה אחד מהם, וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם (הוא) כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה.