Divrei HaYamim II 7 – דברי הימים ב ז‏ – Mikraot Gedolot

וּבְיוֹם עֶשְרִין וּתְלָתָא לְיַרְחָא שְׁבִיעָאָה פְּטַר יַת עַמָא לְמַשְׁכְּנֵיהוֹן וַאֲזָלוּ לְקִרְוֵיהוֹן חָדָן וְשַׁפִּירֵי לִבָּא עַל כָּל טַבְתָא דִעֲבַד יְיָ לְדָוִד עַבְדֵיהּ דְאִתְפַּתְּחָן תַּרְעֵי בֵּית מַקְדְשָׁא מְטוּל זְכוּתֵיהּ וְלִשְׁלמה בְּרֵיהּ דְקַבֵּיל יְיָ צְלוֹתֵיהּ וּשְׁרַת שְׁכִנְתָּא דַייָ בְּבֵית מַקְדְשָׁא וּלְיִשְרָאֵל עַמֵיהּ דְאִתְקַבָּלוּ בְּרַעֲוָא קָרְבְּנֵיהוֹן וּנְחָתַת אֶשְׁתָּא מִן שְׁמַיָא וְאִשְׁתְּרַבְּבַת עַל מַדְבְּחָא וְגַמָרַת נִכְסֵיהוֹן.

וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם – שהוא ט׳ לחנוכת הבית ובמלכים כתוב: וביום השמיני (מלכים א ח׳:ס״ו) שהוא כ״ב לחדש פתרון ביום ח׳ נתן להם רשות לילך לאחר החג ולמחר כשיצא החג אז הלכו כולם יחד, ע״א ביום ח׳ נתן להם רשות ושלח אותם היושבים בתוך תחום שבת וכל מי שירצה ליסע ולילך באותו היום באותו התחום ולמחר שלח כל העם כולו ובב״ר מפרש נטלו רשות ממנו והמתינו עוד שם יום אחד וחזרו ונטלו רשות עוד למחר פעם שניה לכך נאמר ביום כ״ג בחדש.

שמחים וטובי לב וגו׳ – לדויד ולשלמה כי מה שדבר בפיו: בנך שלמה הוא יבנה בית לשמי (דברי הימים א כ״ב:י׳) מלא בידו שנתן לו בן יושב על כסאו שבנה הבית לשם י״י ובב״ר מפרש א״ר לוי כתיב כי חנוכת וגו׳ (דברי הימים ב ז׳:ט׳) שמחים מוסב על אשר אמר י״י לדוד שקיים מה שנדר לשלמה שבחר בו מכל אחיו כי חכם הוא.

ולישראל עמו – כדכתיב במלכים לא נפל דבר אחד וגו׳ (מלכים א ח׳:נ״ו), ע״א ולישראל עמו שהיה להם מושל שהיו יושבין בבטחון ובהשקט כדכתיב וישב יהודה וישראל וגו׳ (מלכים א ה׳:ה׳).

And on the twenty-third day of the seventh month, he dismissed the people which was the ninth [day] of the inauguration of the Temple, but in I Kings (8:66) it is written: "On the eighth day,⁠" which was the twenty-second of the month. The meaning is: On the eighth day he gave them permission to leave after the Feast, and on the morrow, when the Feast was over, they all went [home] together. Another meaning: On the eighth day he gave them permission and dismissed those who lived within the Sabbath limits and whoever wished to travel and go on that day in that limit, and on the following day, he dismissed the entire populace. In Genesis Rabbah (35:3) it is explained that they took his leave but waited there one more day and then they repeated [this procedure] and took leave again a second time; therefore it is said: "on the twenty-third day of the month.⁠"

rejoicing and delighted of heart, etc. for David, for Solomon For that which He spoke with His mouth above (I Chron 28:6): "Your son Solomon – he shall build My House,⁠" He fulfilled with His hand, for He gave him a son sitting on his throne, who built a House in the name of the Lord. And in Genesis Rabbah it is explained: Said Rabbi Levi: It is written: "for the inauguration of, etc.⁠" "Rejoicing" refers to "that the Lord had wrought for David,⁠" viz. that He fulfilled that which He had vowed to Solomon, that He chose him from all his brothers because he was wise.

and for Israel His people it is written in I Kings (8:56): "there has not failed one word, etc.⁠" Another explanation: "and for Israel His people" – they had a ruler, so that they dwelt safely and tranquilly, as it is written (ibid. 5:5): "And Judah and Israel dwelt, etc.⁠"

וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם – ¹ובספר מלכים אומ׳ ״ביום השמיני שלח את העם״ (מלכים א ח׳:ס״ו), והוא עשרים ושנים לחדש! פרשו רבותי׳ ז״ל (בבלי מועד קטן ט׳.) כי ביום השמיני נטלו רשות ממנו, ולא נסעו אותו היום לפי שהיה חג, ולמחר – שהוא עשרים ושלשה לחדש – שנסעו, חזרו ונטלו רשות ממנו.

1. ובספר מלכים וכו׳. השוו דבריו שם. וראו גם המיוחס לרש״י.

On the twenty-third day of the seventh month [Solomon] dismissed the nation. But in the book of Kings it says, “On the eighth day he dismissed the nation” (1 Kings 8:66), which is the twenty-second of the month! Our Sages, of blessed memory (b. ibid.), explain that on the eighth day they obtained his permission but that they did not set out on that day because it was a holiday. And the next day—that is, the twenty-third of the month—when they did set out, they obtained his permission again.

וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי וגו׳ – פרקא קמא דמועד קטן תלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך שיפטר ממנו פעם אחרת דכתיב ביום השמיני שלח את העם (מלכים א ז׳) וכתיב בד״ה וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם וגו׳. מכאן לתלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר שצריך ליפטר ממנו פעם שניה. ופירש״י ביום השמיני של חג היינו בעשרים ושתים וכתיב ביום עשרים ושלשה אלמא דבעשרים ושתים ובעשרים ושלשה איפטרו מיניה ע״כ וכן פירש״י ורד״ק בפירוש הכתוב כאן והכי גרסינן עשרים ושלשה בתוספתא דסוכה סוף פ׳ ד׳ ובראשית רבה פרשה ל״ה וכן כתבו התוספות בחגיגה פרק אין דורשין וכן כתוב בכל ספרים שלנו ומה מאד יש להפליא על הרי״ף ורבינו ישעי׳ הראשון מטראני דגרסי במ״ק וביום עשרים וארבעה לחדש וגם על הנמוקי יוסף אני תמיה שפי׳ כפי גרסתם עיין עליו.

וביום עשרים ושלשה – הוא יום המחרת מן יום שמיני העצרת.

לדויד – שקיים לו הבטחתו אשר בנו היושב על כסאו בנה הבית.

ולישראל עמו – על כי ראו אשר שרתה השכינה בהבית הבנוי.

וביום עשרים ושלשה – במלכים כתיב ביום השמיני שלח את העם, ובאר עזרא שביום זה לא שלחם לאהליהם, כי שמיני עצרת טעון לינה, רק שלחם חפשי מהחינוך, ושם לא כתיב שלח לאהליהם. וביום כ״ג אז שלחם לאהליהם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון