×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כא) לְמַלֹּ֤אות דְּבַר⁠־יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ בְּפִ֣י יִרְמְיָ֔הוּ עַד⁠־רָצְתָ֥ה הָאָ֖רֶץ אֶת⁠־שַׁבְּתוֹתֶ֑יהָ כׇּל⁠־יְמֵ֤י הׇשַּׁמָּה֙ שָׁבָ֔תָה לְמַלֹּ֖אות שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃
to fulfill the word of Hashem by the mouth of Jeremiah, until the land had been paid for her Sabbaths; for all the days she lay desolate she kept Sabbath, until seventy years were complete.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
לְאַשְׁלָמָא (ס״א פִּתְגָמֵי) פִּתְגָם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ מִפּוּם יִרְמְיָהוּ עַד זְמַן דְאִתְרְעִיאַת אַרְעָא שְׁמִיטְתָא הָא כָּל יוֹמָא דְאִיצְדִיאַת (ס״א דִצְדִיאַת) אַרְעָא דְיִשְרָאֵל שְׁמִיטַת שַׁבְעִין שְׁנִין.
עד רצתה הארץ את שבתותיה – צא וחשוב לךא שמטות משנכנסוב ישראל בארץ עד גלות ירושלים בחדש החמישי,⁠ג ותעשה לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה (ויקרא כ״ה:ח׳) ותמצא שבעים שמטות שלא שמרוד ישראל בארץ בשבתם עליה. ה
[ומכאן ואילך אין צריך לפרשו כי כולו פשוט על כן לא הוצרכתי לפרש והמבין יבין.]
ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן. [זודברי הטוב יֵאָמֵן, לכחוש משמן, מעוכלא ועד תומן (בבא בתרא פ״ט:) בגלות ובמזומן, מלאכיו לי לזמן, מצער להטמן, כאשר ישא האומן.]
א. בכ״י מינכן 5 נוסף: ״שבעים״
ב. כך בכ״י רוסטוק 32, מוסקבה 853. במהד׳ קירכהיים: ״משעמדו״, ובכ״י מינכן 5: ״למי שעמדו״
ג. כך בכ״י מינכן 5 ומהד׳ קירכהיים. בכ״י רוסטוק חסר ״בחדש החמישי״
ד. כך במהד׳ קירכהיים. בכ״י מינכן 5 (במקום ״שבעים שמטות שלא שמרו״): ״שמיעוט שמיטות שמרו״. ובכ״י רוסטוק 32: ״שבעים שמטות שמרו״
ה. ראו רש״י ויקרא כ״ו:ל״ה
ו. נוסף בכ״י מינכן 5
ז. נוסף בכ״י מינכן 5
עד רצתה הארץ את שבתותיה – תרצה, כי קודם לכן לא רצתה הארץ שבתותיה.
כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה – של שמיטה ויובל שבטלו ישראל בארץ וכנגדן גלו שבעים שנה אותן שבעים שבתה ארץ ישראל שנים שהכעיסו ישראל בארצם ארבע מאות ושלשים שנה מהם ג׳ מאות ותשעים משנכנסו לארץ עד שגלו ממנה עשרת השבטים ואתה מוצא אותם מפורשים מאתים וארבעים ושלשה משמלך ירבעם עד שהגלה הושע בן אלה ובימי שפוט השופטים שהכעיסו קי״א שנים והשאר סתומים הוא שנא׳ ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עון בית ישראל וגו׳ (יחזקאל ד׳:ד׳) שלש מאות ותשעים יום וגו׳ (יחזקאל ד׳:ה׳) וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה (יחזקאל ד׳:ו׳) מלמד שחטאו בית יהודה משגלו עשרת השבטים עד שחרבה ירושלים ארבעים שנה כיצד עשרים ושתים של מנשה כדכתיב ככל אשר עשה אחאב (מלכים ב כ״א:ג׳), ואחאב מלך כ״ב שנים ול״ג עשה תשובה הרי נ״ה מלך, ושתים דאמון וי״א דיהויקים הרי ל״ה שנה ונבואה זו נאמרה ליחזקאל בשנה החמישית לצדקיהו הרי ארבעים סך כולם מישראל ויהודה ארבע מאות ושלשים הרי לארבע מאות שנה ס״ד שמיטין ויובלות ל״ה שנים הרי חמש שמיטין הרי ס״ט ושנת היובל האחרונה נחשבה להם לעון שהרי בעונם גלו ממנה הרי שבעים שנה מקודשים של שמיטה שלא שמטום ישראל לפיכך גלו שבעים שנה לקיים מה שנאמר: אז תרצה הארץ את שבתותיה (ויקרא כ״ו:ל״ד) כך מפורש בסדר עולם וכאן מסיים בזה דברי הימים לפי שאמר למלאות שבעים שנה הוצרך לומר כאן פסוקים אלו ושל עזרא (תחלתו) להודיענו כשכלו אותן שבעים שנה היאך חזר הגלגל שחזרו לארצם לכך הוצרך לומר כאן בשנת אחת לכורש מלך פרס (דברי הימים ב ל״ו:כ״ב) עד מי בכם מכל עמו ויעל (דברי הימים ב ל״ו:כ״ג) ולכך נוספת וי״ו זו של ובשנת לפי שספר דניאל מפסיק בנתים שהרי ספר עזרא משוך וסדור אחר ספר דניאל וכך וי״ו מוסב מזה לזה.
until the land was appeased for its Sabbaths Because prior to that, the land was not appeased for its Sabbaths.
all the days of its desolation it rested until the completion of seventy years [corresponding to] the Sabbatical and Jubilee years that Israel had neglected to observe in the land, and corresponding to them they were exiled for seventy years. The land of Israel rested for those seventy years. The Israelites provoked [God] in their land for 430 years. These included 390 years from the time they entered the land until the ten tribes were exiled therefrom, and they are explained (as follows): 243 years from the time Jeroboam ascended the throne until Hoshea the son of Elah was exiled, and 111 years during the administration of the judges, when they provoked [Him], and the rest are obscure. That is what is stated in Ezekiel (4:4ff.): "And you shall lie on your left side, and you shall place the iniquity of the house of Israel, etc., 390 days, etc. And when you complete these, you shall lie on your right a second time, and you shall bear the iniquity of the house of Judah, 40 days, a day for a year, a day for a year.⁠" This teaches that the house of Judah sinned from the time that the ten tribes were exiled until Jerusalem was destroyed, for 40 years. How so? Twenty-two years of Manasseh, as it is written (II Kings 21:3): "according to all that Ahab did,⁠" and Ahab reigned 22 years (and he [Manasseh] repented for thirty-three years, totaling fifty-five years.) Add 2 years of Amon, and 11 of Jehoiakim, totaling thirty-five years, and this prophecy was transmitted to Ezekiel in the 5th year of Zedekiah, totaling 40 years. The sum total of them all, of both Israel and Judah, is 430 years. Note that there are 64 Sabbatical and Jubilee years in 400 years. There are 5 Sabbatical years in 35 years, totaling 69, and the last Jubilee year was counted for them as iniquity, for because of their iniquity they were exiled therefrom. Hence the 70 hallowed years of Shemittah that Israel did not observe. They were consequently exiled for seventy years to fulfill what was said, (Lev. 26:34): "Then the land will be appeased regarding its Sabbaths.⁠" So it is explained in Seder Olam (see ch. 26). Chronicles is concluded with this since he says: "until the completion of seventy years.⁠" He had to state these verses and those of Ezra (in the beginning) to let us know that when those seventy years were over, "the wheel rotated" and they returned to their land. He therefore said here: "in the first year of Cyrus, the king of Persia" until "Who among you is of all His people, etc., and he may ascend.⁠" The reason that the "vav" [and] of "And in the first year" is added, is because the Book of Daniel intervenes, for the book of Ezra continues in sequence after the Book of Daniel, and this "vav" connects them together.⁠"
עד רצתה הארץ את שבתותיה – כי כמו יובל אחד עמדו תחת עבדותו וזה כי בשנת תשע עשרה לנבוכדנצר חרבה ירושלים ונשארו למלכותו כמו חמשים ואחת שנה והנה שבתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה תחת שלא שבתה שבתותיה בהיות ישראל בה והנה ידמה כי מעת שלא דקדקו ישראל בשמטות וביובלות שתשבת בהם הארץ באופן הנזכר בתורה היה ראוי שיעלו שנות השמטה כמו זה המספר והם כמו שלש מאות ועשרים וחמש שנה כי בכל יובל יש שבע שנות השמטה ושנת היובל והם שמונה שנים לכל יובל.
למלאת שבעים שנה – רוצה לומר: למלאת שבעים שנה למלכות נבוכדנצר כי כן היה זמן מלכותו כמו שזכר ירמיה וידמה שאלו השבעים שנה נחשבו מהתחלת גלות יהויקים כי מאז גלו קצת העם והובאו קצת כלי בית י״י בבלה כמו שנזכר בספר דניאל ואלו נשלמו בשנה הראשונה לכורש כמו שבארנו בספר דניאל.
למלאות – ענין השלמה.
רצתה – מלשון רצוי ופיוס.
שבתותיה – ענין בטול עבודה כמו שבת נוגש (ישעיהו י״ד:ד׳).
שבתה – בטלה ונחה מן עבודה.
למלאות דבר ה׳ – ר״ל מה שהיו בגולה כפי מספר הימים ההם היה בכדי להשלים דבר ה׳ אשר היה בפי ירמיה שיהיו בגולה עד שתתרצה הארץ להתפייס על שלא שבתה מעבודה בשנות השמטו׳ ויובלות כי בעודם עליה לא קיימו השמטות והיובלות כתקנן.
כל ימי השמה שבתה – ר״ל בזה התפייסה כי תמורות השמטות והיובלו׳ שבתה מעבודה כל הימי׳ שהיתה שממה מאנשיה ואין עובר בה.
למלאות שבעים שנה – להשלים שבעים שנה של שממון מול שבעים שנה של שמטות ויובלות שבטלה וכמ״ש רז״ל בס״ע.
למלאת דבר ה׳ בפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה – עיין פירוש רש״י שכתב והשאר סתומים גם כי לא עלה בידי רש״י כי אם ס״ט שמיטין. גם מה שכתב שנת היובל האחרונה נחשב להם לעון שהרי בעונם גלו ממנה, דברי תימה הם כי לא די שנגלו בעונם אלא שנענשו על שנגלו (ואם לפי זה יענשו על כל השמיטין ויובל שבטלו בימי גלותם ע׳ שנה שיגלו בעונם). גם חשבון המלכים שברש״י בנביאים אינם מדוקדקים ובכמה מקומות סותרים זה את זה כי כמה מלכים שמלכו בחיי אביהם וכמה מהמלכים שעמדו באמצע שנה ומונין השנה לזה ולזה. ומ״ש רש״י קי״א שנה שחטאו בימי השופטים ומ׳ שחטאו אחרי גלות הושע עד שחרבה ירושלים קשה למצוא החשבון ועוד כי צירף רש״י כל פרטי השנים כולם כאחד וחלקם לשמיטות והרבה מהן שחטאו ולא הגיע לשמיטה אחת ופעם שחטאו ח״י שנים ועברו בהם שלוש שמיטות גם יובל.⁠1
1. (אמר נכדו הצעיר: ידעתי דברי האומרים כי אין זה פירוש רש״י ממש על דברי הימים.)
למלאות – שהיה א׳ למלאת דבר ה׳ מפי ירמיה שלחשבון זה כלה השבעים שנה בימי כורש שאז שלמו שבעים שנה מגלות הראשון, וכן היו צריכים להיות עוד בגלות עד רצתה הארץ את שבתותיה וזה לא נשלם עד ימי דריוש האחרון, שנשלמו שבעים שנה מן חורבן הבית, לכן היתה פקידה בשנה אחת לכורש ובזה נתמלאו דברי ירמיה, ואח״ס בטל הבנין עד שתים לדריוש, ובזה נתקיים עד רצתה הארץ את שבתותיה, וכבר כתבתי בריש ס׳ עזרא שספר עזרא נמשך לס׳ ד״ה, וסוף דה״י הוא תחלת עזרא ושם השלים הענין איך נתקיימו שני חשבונות אלו, עיי״ש.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144