Divrei HaYamim I 5 – דברי הימים א ה‏ – Mikraot Gedolot

וְאִלֵין רֵישֵׁי בֵּית אֲבָהַתְהוֹן עֵפֶר וְיִשְׁעִי וֶאֱלִיאֵל וְעַזְרִיאֵל וְיִרְמְיָה וְהוֹדַוְיָה וְיַחְדִיאֵל גוּבְרִין גִבָּרֵי חֵילָא אַנְשֵׁי שְׁמָהָן מִתְמַנָן רֵישִׁין לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן.

¹ועפר וישעי – ו״ו ״ועפר״ ²כו״ו ״ואיה וענה״ (בראשית ל״ו:כ״ד).

1. ועפר וישעי וכו׳. דיבור זה חסר בכת״י פריס ומינכן, וכנראה הוא מתוספותיו של רד״ק.

2. כוי״ו ״ואיה וענה״. ראו אריכות דבריו שם בבראשית, שם הוא כותב שהוי״ו היא ״לתחלת הדברים״. אבל ראו מכלול מ״ד., משם נשמע שוי״ו ״ואיה״ אינה בגדר אותן שהן ל״תחלת הדברים״, אלא היא ״לא תשמש כלום״ והיא רק ״התחלת המלה״ (אך אין כוונתו בזה שהיא חלק מהשם). וראו מה שהוא מוסיף בפירושו לבראשית בשם אביו (ספר הגלוי על אות וי״ו), שהוי״ו מורה על מילה חסירה, וכן נמצא במכלול שם. על שיטותיהם של קודמיו בענין זה ראו מכלול שם ומהדורת חומסקי ע׳ 369 הערה 672, ור׳ שטיינר, ״Meaninglessness״ ובמקורות המצויינים שם (ובייחוד ע׳ 438 ואילך על הריק״ם). וראו גם ספר הרקמה ע׳ סג על וי״ו ״דחוקה בתחלת המלה, לבלי עטף על הענין אשר לפניה״, ובמקורות שמציין מ׳ וילנסקי בהערה 4 שם. ובמיוחס לר״י קרא: ״ועפר – כך היה שמו, כמו ׳ובני אלה וקנז׳ (לעיל ד׳:ט״ו)״, וכן דעת רד״ק שם על אותו שֵם. בתרגום כאן השם הוא ״עפר״, כרד״ק; והשוו התרגום שם.

Ve-‘Efer ve-Yish‘i (Epher and Ishi). The vav of ve-‘Efer is like the vav of ve-Ayyah va-‘Anah (=Aiah and Anah; Gen 36:24).

ואלה ראשי בית אבותם ועפר וישעי – בתרא פ׳ יש נוחלין אמר רבה בר שילא ישעי נמי ממנשה אתי דכתיב ובני מנשה חפר וישעי. והריטב״א כתב אין המקרא הזה בשום מקום אלא מקרא קצר נקטי׳ דהתם בד״ה מונה לישעי בתוך בני מנשה ודרך הגמרא לקצר בפסוקים ופעמים שמוסיף בהם לביאור כאותה שאמרו במס׳ תענית סוף פ׳ ד׳ לתת לכם אחרית וקוה בגולה (ירמיהו כט) שהוסיף בגולה על המקרא לפי שכך עניינו למעלה מאותו מקרא אבל אין בעיקר המקרא אלא לתת לכם אחרית ותקוה ותו לא מידי עכ״ל. ואיתא נמי בהך פירקא בירושלמי ר׳ יוחנן מתיב והבאתי אתכם אל ארץ אבותיכם וגו׳ ומקרא כתוב והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב. וכתב היפה מראה דנקט הכי כדי לקצר הכתוב כדאשכחן בקדושין ונתן הכסף וגם לו. ובריש עירובין אל פתח אולם הבית וזה אינו פסוק אבל מדקדק הכי ר׳ יהודה התם מהאי קרא דכך ר״ל הפסוק (כמ״ש הכריתות בחלק לשון למודים שער א׳ סי׳ י״ח) (ורש״י) [צ״ל ור״י] כתב שפסוק כזה לא מצינו והוא מורכב משני פסוקים פסוק א׳ כתיב פתח הבית (יחזקאל מז) ופסוק אחר כתיב אולם הבית (שם מ׳) והוי כאלו נכתב בפי׳ בפסוק א׳ פתח אולם הבית עד כאן. ובפרק מרובה בגמ׳ עליו הכתוב אומר מהיות טוב אל תקרי רע ופריך ומי כתיב הכי ומשני אין דכתיב אל תמנע טוב מבעליו. ובפרק החובל קאמר דכתיב כל עוף למינו ישכון. וכתבו התוספות דאינו פ׳ אלא בס׳ בן סירא. וכן סלסלה ותרוממך ובין נדיבים תושיבך דאיתא פ׳ שלשה שאכלו. וכן בב״ר פ׳ נ״ט משה ניסן של ישראל דכתיב לכל האותות והמופתים אשר עשה משה. וכתב היפה תואר שם סימן ח׳ דדרך רז״ל לקצר המקראות כדכתבו התוספות בפ׳ מפנין גבי ונתן הכסף וקם לו. והכא נמי כדי לקצר חבר סוף פסוק השני עם הקודם שהוא צרכו ללמוד שמשה ניסן של ישראל וכו׳. וכן בת״כ פ׳ בהר סיני ומייתי לה נמי בפ״ק דקדושין (דף כא.) בכל גאולה תתנו לרבות בתים ועבד עברי וזהו קצור פ׳ ובכל ארץ אחזתכם גאולה תתנו לארץ. ועיין עוד בהליכות עולם שער ב׳ פ׳ ב׳ ומ״ש במזמור פ״ד וד״ה ב׳ י״ד ויחזקאל ל״ז ובפ׳ עקב סי׳ י׳ וסוף פ׳ קדושים.

ועפר – הוי״ו יתירה, או כן שמו בוי״ו וכמוהו רבים.

אנשי שמות – רצה לומר ידועים בשמותם לגודל החשיבות.

ואלה ראשי בית אבותם – הם ג״כ שבעה ראשי בתי אבות, מכוונים נגד משפחות בני מכיר שהיו ז׳ משפחות, כמ״ש (במדבר כ״ו:כ״ט) לגלעד משפחות הגלעדי וכו׳, והוי״ו של ועפר הוא מעקר השם, כמ״ש למעלה (ב׳:י״ח).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון