1. ונתן לו יעקב המלוכה וכו׳. ראו בראשית מ״ט:י׳ ורד״ק שם. בהתאם לשיטתו בדיבור הקודם, רד״ק מפרש את הפסוק כהסבר מדוע לא ניתנה המלכות ליוסף; וכן סובר המיוחס לרש״י. אבל המיוחס לר״י קרא מפרש אותו כהסבר מדוע לא ניתנה מלכות ליוסף שהיה בכור לנחלה או לראובן שהיה בכור למניין השבטים.

2. מי שיהיה בישראל לנגיד וכו׳. מכאן מדייק מ׳ אייזמן (דברי הימים א ע׳ 71) שלדעת רד״ק, מברכתו של יעקב ״לא יסור שבט מיהודה...עד כי יבא שילה״ (בראשית מ״ט:י׳) משתמע שכל אלה העתידים למלוך על ישראל יהיו משבט יהודה. אך שם בבראשית כותב רד״ק שהפירוש: לא תסור שררה מיהודה עד שיבא דוד ויהיה מלך ולא רק מושל. בכך, רד״ק מתנצל מן הבעיה העולה מהעובדה שהיו אמנם מלכי ישראל שלא היו משבט יהודה (ראו למשל רשב״ם שם), שכן ״עד כי יבא שילה״ פירושו רק עד דוד. (בקשר למלכות שאול ראו הקדמתו של רד״ק לספרנו ושם הערה ד״ה ״לא יסור״.) נראה, אם כן, שכאשר רד״ק כותב כאן ש״מי שיהיה בישראל לנגיד אמר יעקב שיהיה ממנו״, הוא מתייחס לדוד והמלכים שיצאו ממנו, שלהם עיקר המלכות; אך אין רצונו לומר שלא יתכן שיהיו מלכים מסויימים משבטים אחרים. ובמיוחס לר״י קרא: ״וגם גבר שיהא מלכות יוצא ממנו...כך קיבלתי״. ומעצמו הוסיף לפרש: ״שלא תאמר בעצמו מלך על אחיו אבל מבניו לא היו מלכים, הוצרך לומר ׳ולנגיד ממנו׳ – שיבחר הק׳ (=הקב״ה) בבניו שיצא ממנו דוד״.