Divrei HaYamim I 4 – דברי הימים א ד‏ – Mikraot Gedolot

וְצַלִי יַעְבֵּץ לֵאֱלָהָא דְיִשְרָאֵל לְמֵימַר אִין בָּרָכָא תְבָרְכִנַנִי בִּבְנַיָא וְתַסְגֵי יַת תְּחוּמִי בְּתַלְמִידַיָא וּתְהֵי יְדָךְ עִמִי בְּמַשְׁקָל וּמַטְרָא וְתַעְבֵּיד לִי חַבְרַיָא דִכְמִתִי מַן בִּגְלַל דְלָא יַרְגְזִנַנִי יִצְרָא בִישָׁא וְאַיְתֵי יְיָ יַת מָה דְשָׁאִיל.

והרבית את גבולי – בנחלות.

והיתה ידך עמי ועשית מרעה – אם תהיה עמי ותצילני מרעה לבלתי עצבי שלא יארע לי שום נזק וצער ועצב והוא נדר מה שנדר.

ויבא אלהים את אשר שאל – ושלם נדרו ומכאן מביאין ראיה כשפוסקין צדקה (בצבור) בעבור מה שאין נודרין אלא נותנין בלא נדר ומדרשו ידוע.

and increase my border with territories.

and Your hand is with me that You save me from harm if You will be with me and save me from harm. so as not to grieve me that no injury, pain, or sadness befall me, and he vowed whatever he vowed.

and God fulfilled that which he had requested and he paid his vow. From here proof is brought that when people subscribe to a charity (in public) for a certain cause, they should not vow but give without a vow. Its midrashic interpretation is well known.

ויקרא יעבץ – אולי חשש על שמו, שהיה מענין עצב כמו שאמ׳ לבלתי עצבי, וחשש שלא יבאו עניניו על הנכונה ושיעצב בעניני העולם; ונדר נדר: אם יצליחהו השם ויברכהו יעשה כך וכך – ולא הזכיר הנדר. ¹וכן ״וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי״ (בראשית כ״ח:כ׳) לדעת קצת המפרשים; וכן ״²וידר ישראל נדר...ויאמר אם נתן תתן את העם הזה״ וגו׳ (במדבר כ״א:ב׳).

ועשית מרעה לבלתי עצבי – פי׳: ³ועשית עמי לבלתי עצבי מרעה, כלומ׳ שתעשה אות עמי שלא אעצב מרעה בעולם, ולא יהיה שמי גורם לי שום עצב. ו״עצבי״ הוא ⁴מקור פעל עומד, ⁵והכנוי והמקור באחד; אין בו פועל ופעול. ⁶או יהיה פעל יוצא; ⁷פי׳: ועשית עמי להצילני מרעה לבלתי עצב אותי.

1. וכן ״וידר...עמדי״ לדעת קצת המפרשים. המשך הפסוקים בבראשית: ״...והיה יי׳ לי לאלהים והאבן הזאת...יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך״. מקצת המפרשים שם, כגון רש״י, אכן סוברים ש״והיה...לאלהים״ הוא חלק מהתנאי ואינו עצם הנדר; אבל נראה ברור ש״והאבן הזאת...⁠״ הוא נדר, ואמנם לא מצאתי מי שמפרש אחרת. דברי רד״ק, אם כן, דורשים עיון, כי הוא משווה פיסקה זו לפסוקנו לענין אי-הזכרת הנדר. הביטוי ״לדעת קצת המפרשים״ אינו בכת״י פריס, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק (השוו התוספת ״לדעת קצת מרבו׳ ז״ל״ שבחילופים לדברי הימים א ז׳:כ״א ובהערות שם); אבל ראו ההערה הבאה.

2. וכן ״וידר ישראל...⁠״. גם זה חסר בכת״י פריס, כנראה מפני שהוא מתוספותיו של רד״ק. אבל גם יתכן שמ״לדעת קצת המפרשים״ עד סוף הדיבור הושמט מחמת טעות הדומות; כי בכת״י פריס, אחרי הפסוק הראשון כתוב ״וגו׳⁠ ⁠⁠״ כמו שכתוב אחרי הפסוק השני ברוב כת״י, וגם דומים שני הפסוקים בהתחלתם. המשך הפסוק השני שרד״ק מצטט הוא: ״והחרמתי את עריהם״; ולפי רוב המפרשים שם, ביטוי זה מהווה נדר להקדיש את השלל לקב״ה (וכן כותב רד״ק בשם רז״ל בפירושו ליהושע ז׳:כ׳). כאן, לעומת כן, רד״ק כנראה מפרש ״והחרמתי״ במובן של השמדה, והוא חלק מהתנאי; וכן נראה מדבריו בספר השרשים ערך ״חרם״ (והשוו גם ריב״ג בספר השרשים שלו).

3. ועשית עמי וכו׳. השוו ספר הרקמה ע׳ רסח.

4. מקור פעל עומד. כך בספר השרשים ערך ״עצב״.

5. והכנוי והמקור באחד וכו׳. מציע ריב״ג (ספר הרקמה ע׳ עו) ש״עצבי״ הוא צורה של המקור הכוללת יו״ד נוספת. אבל רד״ק מבין את היו״ד ככינוי ליעבץ ואת שאר המילה כמקור. נראה שה״מקור״ כאן הוא שם-הפועל (כי לשניהם קורא רד״ק ״מקור״; ראו דברי הימים ב י׳:י״ד ושם הערה ד״ה ״והוא מקור״), והסיומת היא כינוי-הקנין הרגיל להופיע עם צורת שם-הפועל. אך טוען י׳ ווייסע על פירוש זה שלא מצאנו שהשורש ״עצב״ ישמש פועל-מצב, והצורה אם כן היתה צריכה להיות ״הֵעָצבי״ או ״התעצבי״. כוונת רד״ק באמרו ש״הכינוי והמקור באחד; אין בו פועל ופעול״ היא, ככל הנראה, שהכינוי אינו רומז למושא (״פעול״) – שיהווה איפוא שם-עצם שני המתייחס לפועַל, נוסף על הנושא (״פועֵל״) שלו – אלא לנושא הפועַל עצמו; ולענין זה הכינוי הוא ״באחד״ עם הפועַל.

6. או יהיה פעל יוצא. כך במכלול ל״ג.

7. פי׳: ועשית עמי להצילני וכו׳. לפי פירוש זה, ״רעה״ הוא הנושא של הפועל ״עצב״. ובכן, אין לפרש ״שלא אעצב מרעה״ כמו לפי הפירוש הראשון; ובמקום לומר שחסר ענין האות ושפירוש הביטוי: ״ועשית עמי אות שלא אעצב מרעה״, יש לפרש שחסר ענין ההצלה, ושפירושו: ״ועשית עמי להצילני מרעה״ שלא תעצב אותי. המיוחס לר״י קרא מפרש: ״מקרא קצר, וכה פתרונו: ועשית לי עזר מרעה לבלתי עצבי, שלא יעצבני שום אדם״.

Jabez called out. Perhaps he was concerned about his name, which is related to [the word meaning] pain (עצב)—as it says, “that I not suffer pain (לבלתי עצבי)”—and he was concerned that his dealings would not turn out right, and that he would experience pain in his dealings with the world. So he made a vow that, should God make him succeed, he would do such and such—but it does not say what he vowed. This is also true for [the verse], “Jacob then made a vow, saying, ‘If God remains with me …’” (Genesis 28:20) according to some of the commentators, and for [the verse], “Then Israel made a vow … and said, ‘If you deliver this people’” etc. (Numbers 21:2).

Ve-‘asita (=and make/do) that from misfortune I not suffer pain (me-ra‘ah le-bilti ‘oṣbi). This means: And make for me that I not suffer pain from misfortune, meaning that You should make a sign for me that I will not suffer pain from misfortune in the world, and that my name not cause me any pain. ‘Oṣbi is then the infinitive of an intransitive verb, with the pronoun and the infinitive relating to one person: it does not indicate a subject and an object. Alternatively, it is a transitive verb, and the meaning is: And You will act on my behalf to save me from misfortune, such that it not cause me pain.

ויקרא יעבץ לאלהי ישראל וג׳ – זה צחות גדול, כי זה הנכבד הנקרא בעת הולדו יעבץ שהוראתו רעה, הנה כאשר גדל, התפלל להשם שלא יהא שמא גרם, עד שיעשה לו רעה או רעות כדי שיעצב, כמו שסיים ואמר: ועשית מרעה לבלתי עצבי. וראה ההפלגה, כי לא ביקש מהשם שלא יעשה לו רעה כלל, כי זה אי אפשר בשום פנים, כמו שאמרו גלינוס והמורה על ענין החלאים, וכן זולת זה מאבוד ממון מה, או בנים או קרובים. אבל ביקש שלא יעלה לשיעור גדול עד שיתפעל ויעצב.

וטעם: ויבא אלהים את אשר שאל – רמז לכל מה ששאל, כי השם ברכו והרבה גבולו והיתה ידו עמו, ובכל אשר הלך השכיל. וכאשר יקרוהו פגעים וחסרונות במה שנתן לו וברכו, לא היה במדרגה מן החוזק, עד שיֵעָצב בהם. ודי בכתוב עֵד נאמן, כי כן היה רוב זמנו, ואולי עד יום מותו, שהוא הבחינה במצליח, כמו שהאריך אריסטו בביאור זה במאמר ראשון מספר המדות.

ואולם מה שאמר: אם יהיה וג׳ – ידוע בעברי, שיש רבים שאינו לתנאי כמו שנזכר בהקש התנאי, ואולם אף על פי שיהיה כן, אין הכרח שיהיה אחריו כתוב נמשך כמו שהוא, באמרו: אם יהיה אלהים עמדי וגו׳ (בראשית כ״ח:כ׳), שאחריו כתוב נמשך, והוא: והיה י״י לי לאלהים (בראשית כ״ח:כ״א). ואולם נמצא: וידר ישראל נדר אם נתן תתן וג׳ (במדבר כ״א:ב׳), שדעתי שאין שם כתוב נמשך, אך אמרו: אם נתן תתן (במדבר כ״א:ב׳) הוא מוסב על וידר ישראל נדר, ואם לא פורש הנדר, כלומר נדרו נדרים לשם או זבחים או צדקה לעניים, אם יתן העם ההוא בידם, וכן כתוב: וידרו נדרים (יונה א׳:ט״ז) בסתם, וכן הטעם בזה כי קרא יעבץ לשֵם ונדר לו: אם יהיה וג׳ שיברכנו וג׳.

ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר וגו׳ – ידמה שיעבץ היה נשיא השבט או היה אחד מהשופטים ולזה אמר והרבית את גבולי כי לא יתכן שירבה י״י גבול היחיד בזה האופן וידמה שהיה זה במלחמה ונדר דבר מה לי״י יתברך אם יעשה לו כן ולא פירש בזה המקום והרצון בו אם ברך תברכני בזאת המלחמה והרבית את גבולי שאכבוש את אויבי והיתה ידך עמי בזה באופן שתעשה שלא אעצב מרעה שלא תקרה לי ולעמי צרה כלל בזאת המלחמה.

והרבית את גבולי – להיות נחלתי מרובה.

ידך עמי – לעזרני בעת הצורך.

ועשית מרעה – ר״ל תהפוך מהרעה אשר בעבורה נתעצבה אמי בעת ילדה אותי הרעה ההיא תהפוך לטובה לבלתי עצבי כאשר שאלה אמו בקריאת השם יעבץ והנה נדר מה א״כ יהיה ולא פירש מה נדר וכאלו אמר כאשר כן יהיה אשלם גמול הדבר ואלך בדרכי ה׳ ודוגמתו כל מכה יבוסי וכו׳ (שמואל ב ה׳:ח׳) ולא פירש מה יעשה לו והוא כאומר הנה יקבל גמול.

אם ברך תברכני – אם ברך פירש תפלתי לך בעת רצון לברך, אזי תברכני בזאת הברכה היינו והרבית את גבולי בתלמידים והיתה ידך עמי היינו שלא אשכח את תלמודי כמ״ש במגלה אבל לאוקמי גרסה סייעתא דשמיא וסייעתא דשמיא הוא בשמאל.⁠¹ וז״ש והיתה ידך עמי. ועשית מרעה לבלתי עצבי – שתצילני מיצר הרע שלא אחטא. לבלתי עצבי – שלא אהיה עצב ואקיים מצות עשה בזריזות.⁠²

1. (אמר נכדו המסדר: כמ״ש ואביט כי אין עוזר ותושע לי ימיני, אבל שמאל היינו עוזר מלמטה וסייעתא בא מלמעלה.)

2. (אמר נכדו המסדר: השומע לא יצא ידי חובת ביאור אלה הדברים ובתלים כ״ו ד׳ ארחיב פה ואמלאנה אם ירצה ה׳.)

ויקרא יעבץ – ובאשר נולד רע התפלל לבטל גזרת המערכה ע״י ברכת ה׳ אשר לא תוסיף עצב עמה, ועז״א אם ברך תברכני. וגם כלל בתפלתו שאם יברכהו אלהים בזה ירבה גבולו בחכמה, שזה היה הגבול שגבל לו, וכמ״ש חז״ל (תמורה ט״ז.) והרבית את גבולי בתלמידים. ואמר עוד שאם תהיה ידך עמי לעזרני לעבודת ה׳ אז ועשית מרעה לבלתי עצבי – שאז ישוו בעיניו כל עניני עולם, ומן רעת העולם יעשה לו לבל יעצב מהם, כי יקבל הכל בשמחה וישמח על הרעה כעל הטובה, כענין גם זו לטובה, וכדרך השלמים ומושגחי ה׳ שהרעה תתהפך להם לטובה.

ויבא אלהים אשר שאל – כי היה מושגח מה׳, וגם נכלל בזה שהוא הביא לאלהים אשר שאל, והרחיב גבול מלכות ה׳ על ידי שהפיץ תורה ברבים וכל עניני העולם היו שוים בעיניו הרע והטוב כפי ששאל.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון