ואלה נולדו לו בירושלם – 1הדגש בלמ״ד ״נוּלּדו״ תמורת הנח; ואע״פ שנכתבה הו״ו הנה, נבלעה בדגש.
ארבעה לבת שוע בת עמיאל – היא בת שבע בת אליעם
(שמואל ב י״א:ג׳); ויש שהיו קוראים ״בת שוע״ ויש קוראים אותה ״בת שבע״ כי קרובים הם. וכן ״עמיאל״ ו״אליעם״ אחד, אלא שהאותיות הפוכות.
2ולא נזכרו אלה הארבעה בנים כסדר תולדותם; שהרי שלמה היה הגדול, כי הוא היה הבן הראשון שהיה לבת שבע מדוד אחרי מות הילד, כמו שכת׳ ״וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה...
3ותלד לו בן ויקרא...שמו שלמה״
(השוו שמואל ב י״ב:כ״ד). ובספר שמואל כשזוכר אותם בני דוד שנולדו לו בירושלם
(שמואל ב ה׳:י״ד-ט״ז) אינו זוכר
4אליפלט הראשון ונגה;
5אולי לא היו בחיים אז ולא מנה אותם. ובזה הספר מנה אותם, ואע״פ שלא היו אלה השנים בחיים, כי מנה הנולדים לו בירושלם,
6ולפי שאמ׳ הנה ״כל בני דוד״ (פס׳ ט) מנה אותם כלם. וכן במקום אחר שמנה אותם גם כן בזה הספר
(דברי הימים א י״ד:ד׳-ז׳) מנה אותם כלם; ואף על פי שלא אמ׳
7״כל אלה בני דוד״,
8הרי אמ׳ ״אשר היו לו בירושלם״
(שם).
1.
הדגש בלמ״ד כו׳. ר״ל: אם יו״ד השורש אינה מתבטאת כעיצור (השורש לרד״ק הוא אמנם ביו״ד ולא בוי״ו; ראו על כך מכלול פ״ו:-פ״ח., והשוו ערך ״ילד״ בספר השרשים), דינה להאריך את התנועה, כתפקידו של ה״נח״ במקרה כזה (ראו מכלול ע״ח.-ע״ט.; וראו ניסוחו של ג׳ גולדנברג המצוטט לעיל א׳:ז׳ הערה ד״ה ״בנחות״). אך כאן ה״נח״ אינו מתבטא כלל – כי התנועה בהברה הראשונה של ״נולדו״ מתבטאת כתנועה קצרה – ובמקומו הוכפלה הלמ״ד על ידי דגש. למרות שנמצאת וי״ו השור״ק, הנראית כהארכה העומדת במקום יו״ד השורש, באמת התנועה מתקצרת מחמת הדגש, והוי״ו כאלו אינה (השוו מכלול שם). להלן
(דברי הימים א כ׳:ח׳) כותב רד״ק שהוי״ו ״נעלמת מהמבטא״; ובמכלול (צ״ג:) הוא כותב ש״אבד מהנשימה״. וראו במכלול, שם מזכיר רד״ק כדוגמה את המילה ״הוּלּדת״ ב
יחזקאל ט״ז:ד׳ וב
בראשית מ׳:כ׳. אך לפנינו בבראשית לא נמצאת וי״ו, ומדבריו בספר השרשים ערך ״ילד״ נשמע שגם לפניו לא היתה וי״ו.
2. ולא נזכרו כו׳. המיוחס לתלמיד רס״ג כותב שהביטוי ״לבת שוע״ מתייחס לשלמה בלבד, כי בת שבע לא הולידה אלא שלמה והילד שמת. אך מדברי רד״ק מוכח שהוא אינו סובר כן, אלא שכל הארבעה היו בני בת שבע. מהמיוחס לר״י קרא מוכח שהוא סובר כרד״ק, כי הוא מוכיח שנתן זה אינו נתן הנביא מכך שנתן הנביא לא היה בנו של בת שבע בעוד שנתן זה היה אמנם מארבעת בני בת שבע. דברי רד״ק אלה חסרים בכת״י פריס ומינכן, וכנראה הוא הוסיף אותם אחרי שהוא עיין בפסוק בשמואל.
3. ותלד לו בן. לפנינו: ״ותלד בן״.
4. אליפלט הראשון ונגה. ראו להלן פסוקים ו׳-ח׳.
5.
אולי לא היו כו׳. הנוסחה המדוייקת היא ״אז ולא מנה אותם״, לא ״או לא מנה אותם כולם״ (ראו החילופים); שכן מדברי רד״ק בשמואל
(שמואל ב ה׳:ט״ו) מוכח שאין כאן אלא פירוש אחד (וראו מה שהוא מוסיף שם ש״מתו בלא זכר״), וכן נראה גם מהמשך הדברים כאן. ובכן, נראה שהמילה ״כולם״ הוכנסה אחרי שהשתבש הנוסח, כניסיון לתקנו. המיוחס לתלמיד רס״ג כותב שלא היו לדוד אלא י״א בנים בירושלים, והיינו כרשימה בשמואל, אך אין הוא מנסה לתרץ את פסוקנו. והשוו גם המיוחס לרש״י. וראו מה שכותב המלבי״ם על פי דברי רד״ק.
6. ולפי שאמ׳ וכו׳. לפי התרגום, ״כל בני דוד״ פירושו: ״כולהון בני דויד״, היינו שכל אלה היו בנים של דוד. ולפי זה, אין הרשימה צריכה לכלול את כל בניו כדעתו של רד״ק. נשמע שרד״ק מפרש ״כל בני דוד״: אלה הם כל בני דוד; אבל עיינו בהערה הבאה.
7. ״כל אלה בני דוד״, הרי אמר. ברוב כת״י הושמטו מילים אלה מחמת טעות-הדומות. רד״ק רומז כאן שאם היה כתוב שם ״כל אלה בני דוד״, היה זה כמו ״כל בני דוד״ שבכאן. ברם, במבט ראשון נראה ש״כל אלה בני דוד״ מובנו: כל אלה שנרשמו הם בנים של דוד, בלי שהרשימה תכלול דווקא את כל בניו. נראה בכוונת רד״ק, אם כן, שאם היה כתוב ״כל אלה בני דוד״, המשמעות היתה שכל אלה ברשימה הם הבנים של דוד, בה״א הידיעה, כי אחרת אין בביטוי שום חידוש. לפי זה, אף יתכן שמפרש רד״ק ״כל בני דוד״ שבכאן כתרגום (השוו ההערה הקודמת), היינו שמובנו: כולם הם בני דוד (ולא: אלה הם כל בני דוד); וגם בכך המשמעות היא: כולם הם הבנים של דוד, והרשימה צריכה איפוא לכלול את כל בניו שנולדו בירושלים.
8. הרי אמ׳ ״אשר היו לו בירושלם״. הניסוח בפסוק הוא ״ואלה שמות היְלוּדים אשר היו לו בירושלם״. אך ראוי לציין שגם בשמואל (פס׳ יד) כתוב ״ואלה שמות היִלֹּדים לו בירושלם״. ובכן, אולי כוונתו היא שבמקום שכתוב ״כל בני דוד״ יש להניח שהפסוק יציין את כולם, והמילה ״בירושלם״ גם יכולה לרמוז לכל אלה שנולדו אם כי אינה מכריחה כך. גם יתכן שהביטוי ״אשר היו לו בירושלם״, בזמן עבר, רומז לכל הבנים שהיו לו אז, כולל אלה שמתו בגיל צעיר, ואילו הרשימה בשמואל כוללת רק את אלה הנולדים בירושלים שהיו בחיים בזמן כתיבת הספר.