Divrei HaYamim I 29 – דברי הימים א כט‏ – Mikraot Gedolot

אֲרוּם דַיָרִין אֲנָן גַבָּךְ וְתוֹתָבִין הֵי כְּכֻלְהוֹן אֲבָהָתָנָא הֵי כְּטוּלָא דְעוֹפָא דְפָרַח בַּאֲוִיר שְׁמַיָא הֵכְדֵין יוֹמָנָא עַל אַרְעָא וְלֵית סִיבּוּר לְבַר נְשָׁא דְיֵחֵי עַד עָלְמָא.

כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו – (ברמז תקנ״ט). רבי אלעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו, וכן בדוד הוא אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך.

כצל ימינו וגו׳ – הלואי כצלו של כותל או כצלו של אילן אלא כצלו של עוף שנאמר כצל עובר (עלי ארץ).

ואין מקוה – אין מי שיקוה שלא ימות. הכל יודעים ואומרים בפיהם שהם מתים, אברהם אמר ואנכי הולך ערירי, יצחק אמר בעבור תברכך נפשי בטרם אמות, יעקב אמר ושכבתי עם אבותי. וימשחו (אותו) [לה׳] לנגיד (לעיל סימן י״ב).

כי גרים אנחנו לפניך – כמו הגר שאינו מיושב במקום אחד ומטולטל ממקום למקום כן אנחנו בעת שתרצה תטלטלנו להגלות אותנו ולזרות בין הגוים.

ותושבים ככל אבותינו – וכמו תושב שנולד בעיר ואין לו בית אלא עומד בבית אחרים ובכל עת שיחפוץ בעל הבית [^איטלטלנו ו]⁠יוציאנו מביתו כן אנחנו לפניך.

כצל ימינו על הארץ ואין מקוה – אין תוחלת שיראה עוד^ב את חברו בעולם הזה. דבר אחר: ואין מקוה – כמו מקוה מים (ויקרא י״א:ל״ו), לשון קיבוץ, שאין מי שיקבצנו לעמוד מקברינו בעולם הזה.

א. נוסף בכ״י מינכן 5, מוסקבה 853.

ב. בכ״י מינכן 5 נוסף: ״אחד״.

כי גרים אנחנו לפניך – ואין לנו חלק ונחלה בארץ ולא אחוזה אלא לגור בה דוגמא כי גרים ותושבים אתם עמדי (ויקרא כ״ה:כ״ג).

ככל אבותינו – אדם שיש לו בנים ונחלות ומכר כל הנחלות ואם באים בניו לגור באותה נחלה לימים ושנים הם נקראים גרים ותושבים אבל אבותינו היו אורחים וכן אמר דוד אין אנו כן אלא גם אנו וגם אבותינו כולנו גרים ותושבים בעולם דכתיב לך שמים אף לך ארץ תבל ומלואה אתה יסדתם (תהלים פ״ט:י״ב).

כצל ימינו על הארץ – מפורש במדרש קהלת ולא כצל האילן ולא כעוף הפורח העושה צל לימים ושנים או לשעה אחת עושה צל אלא כצל כנפי הדבורה שיש לה כנפים ואין לה צל.

ואין מקוה – אין מי שיש לו תקוה שלא ימות.

For we are strangers before You and we have no share or inheritance in the land and not a possession, only to live in it. An example is (Lev. 25:23): "...for you are only strangers and inhabitants with Me.⁠"

like all our forefathers A man who has sons and estates and has sold all the estates, if his sons come to live in that estate days and years later, they are called strangers and inhabitants, but our forefathers were guests. And so did David say: We are not so, but both we and our forefathers are all strangers and inhabitants in the world, as it is written (Ps. 89:12): "The heaven is Yours, even the earth is Yours; the inhabited earth and the fullness thereof, You founded them.⁠"

as a shadow are our da ys on the earth It is explained in Midrash Koheleth (Ecc. Rabbah 1:2): "Not like the shadow of a tree and not like a flying bird, which casts a shadow for days or years or casts a shadow for one hour, but like the shadow of the wings of a bee, which has wings but has no shadow.⁠"

and there is no hope No one has hope that he will not die.

ותושבים ככל אבתינו – כלומ׳: אם אנחנו תושבים בעולם, ¹אין אנחנו תושבים אלא ככל אבותינו שהלכו להם ומתו; ²אם כן גרים אנחנו, וכמו הצל שהוא פונה במהרה כן ימינו על הארץ.

ואין מקוה – ³ואין שום תקוה לאדם שיאריך בעולם, ⁴כי חרוצים הם ימיו.

1. אין אנחנו תושבים וכו׳. ר״ל: במידה שאנחנו ״תושבים״, שמשמעותו מציאות קבועה, אין זו קביעות במלוא מובנה; שהרי סופנו למות כמו אבותינו. וראו גם פירושו של המיוחס לרש״י.

2. אם כן גרים אנחנו. כי ענין גירות הוא מציאות עראית.

3. ואין שום תקוה לאדם שיאריך בעולם. השוו התרגום.

4. כי חרוצים הם ימיו. על פי איוב י״ד:ה׳: ״אם חרוצים ימיו״. והשוו המיוחס לרש״י. רד״ק כותב בספר השרשים ערך ״חרץ״ שפירושו: גזורים, כלומר: אורך חיינו נגזר ונקבע מן השמים. והשוו שאר המפרשים על הפסוק באיוב.

And inhabitants like all our fathers. This means: If we are inhabitants of the world, we are inhabitants only as were our fathers, who died and are no longer. So we are really sojourners: like a shadow, which goes away quickly, so are our days on earth.

And there is no source of hope. There is no hope for a person to remain in the world for a long time, because his days are fixed.

כי גרים אנחנו לפניך ותושבים וג׳ – הטעם: גרים ותושבים יחדיו, כי זה לא יצדק בהפרד, וכן: גר ותושב אנכי וג׳ (בראשית כ״ג:ד׳). וכבר פרשנו זה השם.

ואין מקוה – לא כפר דוד בתחית המתים, אבל הטעם: אין תקוה ותוחלת לנו בדבר שנוכל להמלט מן המות פעם אחת.

ותושבים ככל אבותינו – רוצה לומר: אע״פ שאנחנו תושבים בארץ הנה ככל אבותינו אנחנו גרים זה שבתנו בארץ מעט כי כצל ימינו על הארץ ואין לקוות לאדם להמלט מהמות.

ותושבים – היושב זמן רב במקום אחד קרוי תושב מלשון ישב.

כי גרים – למול שנותיך ימי שנותינו מעטים המה כימי הגר בארץ נכריה וא״כ הוא מן הנמנע לאסוף הון רב כזה בזמן מועט בעוצם יד לולי ה׳ שהיה לנו.

ותושבים – ר״ל כל מה שאנחנו תושבים בעולם אין אנו תושבים אלא ככל אבותינו שהלכו להם ומתו וא״כ לגרים נחשב.

כצל – הפונה בכל עת בנטית השמש כן ימינו על הארץ בכל עת פונה ועובר מהימים הקצובים.

ואין מקוה – ואין תקוה להאדם להאריך ימיו יותר מן הקצוב.

כי גרים – כי א״א שיהיה לנו איזה קנין פה בארץ, אחר שאנחנו גרים פה, שכמו שהגר בא מארץ אחרת ואינו מאזרחי הארץ כן אנחנו באים לפה ואיננו מתושבי קדם רק נולדנו בזמן קרוב והנפש שבנו שרשה מעולם אחר, וגם בעת שאנחנו תושבים פה אנחנו תושבים ככל אבותינו – שישבו בארץ רק לזמן מוגבל ואח״כ נסעו מפה, כן כצל ימינו על הארץ – כמו שהצל כל שיגדל ויתארך יותר הוא סימן שקרוב לכלות ולהיות אפס, כן כל עוד שנרבה ימים אנו קרובים יותר אל המיתה.

ואין מקוה – שנאריך ימים פה. וא״כ הקנינים שיש לנו הם רק לפי שעה ואינם שלנו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון