Divrei HaYamim I 29 – דברי הימים א כט‏ – Mikraot Gedolot

דִילָךְ יְיָ רְבוּתָא דִבְרֵתָא עָלְמָא בִּגְבוּרְתָּא רַבְתָּא וּגְבוּרְתָּא דְאַפֵּקְתָּא אֲבָהָתָנָא מִמִצְרַיִם בִּגְבוּרָן רַבְרְבָן וְאַעְבַּרְתִּנוּן יַת יַמָא וְאִתְגְלֵיתָא עַל טוּרָא דְסִינַי בְּשִׁבְהוֹרָא עִם כִּתֵּי מַלְאָכַיָא לְמִיתַּן אוֹרַיְתָא לְעַמָךְ וַעֲבַדְתָּא נִצְחָנִין בַּעֲמָלֵק וּבְסִיחוֹן וּבְעוֹג וּבְמַלְכֵי כְנַעֲנָאֵי וּבְזִיו יְקָרָךְ אֲקֵימְתָּא שִׁמְשָׁא בְּגִבְעוֹן וְסִהֲרָא בְּמֵשַׁר אַיָלוֹן עַד דְאִתְפְּרָעוּ עַמָא בֵּית יִשְרָאֵל מִן סַנְאֵיהוֹן אֲרוּם כֻּלְהוֹן עוֹבָדֵי יְדָךְ בִּשְׁמַיָא וּבְאַרְעָא וְאַתְּ שַׁלִיט עֲלֵיהוֹן וְסָבֵיל כָּל מָה דִי בִשְׁמַיָא וְכָל מָה דִי בְאַרְעָא דִילָךְ יְיָ מַלְכוּתָא בִּרְקִיעָא וּמִתְנַטֵל עַל כֻּלְהוֹן מַלְאָכַיָא דְבִשְׁמַיָא וְעַל כָּל דְמִתְמַנָן לְרֵישָׁא (ס״א לְרֵישִׁין) בְּאַרְעָא.

רמז תתרפב

דרש רבי שילא: לך ה׳ הגדולה – זו יציאת מצרים שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה. והגבורה – זו קריעת ים סוף שנאמר ויבואו בני ישראל בתוך הים, והתפארת זו חמה ולבנה שעמדו ליהושע שנאמר וידום השמש וירח עמד. והנצח – זו מפלתה של רומי וכן הוא אומר ויז נצחם על בגדי. וההוד – זו מלחמת נחלי ארנון שנאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה׳. כי כל בשמים ובארץ – זו מלחמת סיסרא שנאמר מן שמים נלחמו.

לך ה׳ הממלכה – זו מלחמת עמלק וכה״א ויאמר כי יד על כס יה. והמתנשא – זו מלחמת גוג ומגוג, וכן הוא אומר הנני אליך נשיא ראש משך ותובל. לכל לראש – אמר רב נחמן בר אבא אפילו ריש גרגותא מן שמיא מנו ליה.

במתניתא תנא משמיה דרבי עקיבא: לך ה׳ הגדולה – זו קריעת ים סוף, והגבורה – זו מכת בכורות, והתפארת – זו מתן תורה, והנצח – זו ירושלים, וההוד – זה בהמ״ק (ברמז תתס״א).

{והנצח –} שום דבר שבח וקילוס שבני אדם מגביהים לנצח בקולם איש את חברו, כמו: ויעמידו את הלוים לנצח (עזרא ג׳:ח׳).

והמתנשא לכל לראש – בין רב למעט אין לו לאדם גדולה אלא אם כן^א מן השמים ממנין^ב אותו כאשר אמרו חכמים אפילו ריש גרגותא משמיא מנו^ג ליה (בבא בתרא צ״א:).

א. כך צ״ל. במהדורת קירכהיים: ״אלא אם כל״. בכ״י מינכן 5 חסר ״אם כן״.

ב. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מינכן 5: ״מכעין אותו״ וחסר כל ההמשך.

ג. כך מופיע בחלק מכ״י של התלמוד. לפנינו: ״מוקמי״.

לך י״י הגדולה – נתן שבח להקב״ה שנתן לו כל כך לקבוץ ממון כזה לבנין בה״מ וכתיב לעיל הוא יבנה בית (דברי הימים א כ״ב:י׳) וסמיך ליה י״י בעבור עבדך (וכלבך) עשית את כל הגדולה (דברי הימים א י״ז:י״ט). וגם ל׳ גדולה נופל על בנין בית המקדש כדכתיב והבית לבנות לי״י להגדיל למעלה (דברי הימים א כ״ב:ה׳).

לך י״י הגדולה – אף על פי שהקבצתי כל הממון הזה לבנין בית המקדש שנקרא גדולה אתה נתת לי כל הגדולה הזאת והגבורה שנתת לי גבורה להלחם עם שונאי ישראל ולבוז שללם לפני לבנות הבית כדלעיל אחר שנלחם עם כל אויביו ונצחם כתיב גם אותם הקדיש המלך דוד וגומר (דברי הימים א י״ח:י״א).

והתפארת – כל שבחות אלו שבחו על שנתן לו הקב״ה כח לקבץ ממון לבנין ב״ה שנקרא פאר דכתיב לפאר מקום מקדשי (ישעיהו ס׳:י״ג), וגם למעלה כתיב לשם ולתפארת (דברי הימים א כ״ב:ה׳).

והנצח – שנתן לו הקב״ה נצחון לשלול שלל הגוים לצורך הבנין.

כי כל בשמים – לך הוא אפילו על מה שעל השמים אתה מושל כל שכן על מה שבארץ לפיכך אתה יכול ליתן גדולה למי שאתה רוצה.

ובארץ – אתנחתא ששם מסיים הפסוק ומוסב למעלה הימנו כדפרשתי.

לך י״י הממלכה והמתנשא לכל לראש – פתרון מלך אם נתן לעבדו אחד שררה וממשלה במלכות אחר השר הוא עבדו בכל מקום שהוא אבל המלכות אינו של מלך ומי שהמלכות שלו אין העבד המושל שלו אבל הקב״ה שלו הוא העבד הממונה למושל וגם המלכות שלו. אקוטריא בלעז. ולפיכך כתיב לך י״י הממלכה והמתנשא עליהם דאפילו ריש גרגותא משמיא מנו ליה ועוד פירשו והמתנשא לכל לראש כשאנו סבירין ששבחנו לך כל ההודאות ואין לך עוד שבח אחר עדיין אינו כלום שהמשובח עומד לראש השבחות וכן כשסיים דוד כל תשבחותיו בתהלים הוא מתחיל מזמור האחרון שירו לי״י שיר חדש כלומר כל השבחות חדשים הם כאילו לא שבחנוהו מעולם׳ כך פי׳ לי רבי אלעזר ב״ר מאיר ב״ר יצחק מאורלינ״ש וכן בחגיגת ירושלמי כמדומה לי.

Yours, O Lord, are the greatness He gave praise to the Holy One, blessed be He, that He gave him so much strength to amass such a fortune for the building of the Temple, as it is written (above 17:12): "He will build Me a House,⁠" and near this [is written]: "O Lord, for the sake of Your servant and according to Your own heart, You have brought about all this greatness.⁠" Now the expression of greatness can also refer to the building of the Temple, as it is written (above 22:5): "... and the House to build for the Lord, to magnify it on high.⁠"

Yours, O Lord, are the greatness Although I have amassed all this fortune for the building of the Temple, which is called greatness, You have given me all this greatness.

the might for You gave me might to wage war with Israel's enemies and to plunder their spoils before You, to build the House, as above. After he had waged war with all his enemies and defeated them, it is written (above 18:11): "Those also King David dedicated to the Lord, etc.⁠"

the glory All these praises he praised him because the Holy One, blessed be He, had given him strength to amass a fortune for the building of the Temple, which is called glory (פְּאֵר), as it is written (Isa. 60:13): "to glorify (לְפָאֵר) the place of My sanctuary,⁠" and also above (22:5): "for fame and for glory (וּלְתִפְאֶרֶת).⁠"

the victory that the Holy One, blessed be He, gave him victory to plunder the spoils of the heathens for the purpose of the construction.

for all that is in the heavens is Yours. You rule over even that which is above the heavens, surely over that which is on the earth. Therefore, You can give greatness to whomever You wish.

and on the earth – Heb. וּבָאָרֶץ. This is intoned with an אֶתְנַחְתָּא a hiatus, for the verse ends here, and it refers to that which is above it, as I have explained.

Yours is the kingdom and [You are He] Who is exalted over everything as the Leader The meaning is: If a flesh and blood king gives a position or a ruling power in the kingdom to one of his servants after the prince, he is his servant wherever he is, but the kingdom does not belong to the king, and the one to whom the kingdom belongs does not have the servant, but as for the Holy One, blessed be He – the servant appointed to rule is His, and also the kingdom is His (cotre in Old French, kingdom) and therefore, it is written: "Yours is the kingdom, and You are He Who is exalted" over them, for even the superintendent of the well is appointed from heaven (Baba Bathra 91b). They explained further: "... and [You are He] Who is exalted over everything at the beginning.⁠" When we think that we have praised You with all the thanksgivings, and You have no more praise, it is still nothing, for the praised One stands at the beginning of the praises. And so when David concludes all his praises in Psalms, he commences with the final psalm (149:1): "Sing to the Lord a new song,⁠" i.e., all the praises are new, as though we had never praised Him. In this manner Rabbi Eleazar the son of Rabbi Meir the son of Rabbi Isaac of Orleans explained, and it seems to me that it is so in Hagigah Yerushalmi.

לך יי׳ הגדלה והגבורה וכו׳ – כלומ׳: ¹כל הגדולה הזאת והגבורה שהיתה לי, והנצוח על כל הגוים, ושהתפארתי והיה לי הוד וכבוד עליהם – הכל הוא לך, כי ממך היה לי הכח; וכל הזהב והכסף שלקחתי מהם והתנדבתי לך – הכל הוא לך, כמו שאמ׳ ״כי ממך הכל ומידך נתנו לך״ (להלן פס׳ יד).

כי כל בשמים ובארץ לך יי׳ הממלכה – כלומ׳: ²אשר בשמים ובארץ לך היא הממלכה, שאתה מולך ומושל בכל אשר בשמים ובארץ.

והמתנשא לכל לראש – כלומ׳: לכל הראשים והמלכים – אתה הוא המתנשא על כלם. ³ולמ״ד ״לראש״ ר״ל: לכל אשר ממונ׳ לראש. ⁴ורבותי׳ ז״ל פרשו: ⁵כל המתנשא ⁶וכל שהוא ראש על כל דבר לך הוא – אינו אלא ממך; אמרו (בבלי ברכות נ״ח.): ⁷אפלו ריש גרגותא מן שמיא ממנו ליה.

1. כל הגדולה...שהיתה לי. ראו גם המיוחס לרש״י. והשוו לעומת התרגום שאינו מפרש אותה על גבורות שלמה אלא על גבורותיו של הקב״ה.

2. אשר בשמים ובארץ לך היא הממלכה וכו׳. רד״ק מפרש את תחביר הפסוק ללא השגחה באתנחתא שבמילה ״ובארץ״; והשוו לעומת המיוחס לרש״י.

3. ולמ״ד ״לראש״...ממונ׳ לראש. משפט זה נמצא רק בענף אחד של עדי-נוסח, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.

4. ורבותי׳ ז״ל פרשו וכו׳. רד״ק הוא שמדייק כיצד מפרשים רז״ל את פסוקנו, על פי המאמר שהוא מצטט בסוף דבריו.

5. כל המתנשא...לך הוא כו׳. לפי זה, ״המתנשא״ מתייחס לבשר ודם והמילה מחוברת לתחילת הפסוק; והכוונה: ״לך ה׳...המתנשא״. וכך גם לפי פירושיו של המיוחס לרש״י; ראו שם. גם המיוחס לתלמיד רס״ג מזכיר פירוש זה; וכעין זה גם במיוחס לר״י קרא, אשר מצטט את דברי רז״ל וכותב ש״אין לך פשט גדול מזה״, למרות שהוא ממשיך להזכיר פירוש על דרך דרש בשם רבו. אבל לפי פירושו של רד״ק ״המתנשא״ הוא הקב״ה, ואין המילה מחוברת לתחילת הפסוק; והשוו התרגום.

6. וכל שהוא ראש. אין רד״ק מבאר כיצד ״לכל״ מתפרש ״וכל״. ברם, מה שהוא אומר על הלמ״ד שבמילה ״לראש״ ניתן ליישם, ככל הנראה, גם לפירוש זה.

7. אפלו ריש גרגותא וכו׳. לפי רש״י על-אתר ולבבא בתרא צ״א., פירושו: אפילו הַפָּקיד על חופרי בורות ממונה על ידי הקב״ה.

Yours, Lord, are greatness and might etc. This means: All this greatness and might that I have had, and my triumph over all the nations and my attainment of splendor, majesty and glory over them, are entirely Yours, because I received the strength from You. And all the gold and silver that I took from them and dedicated to You is entirely Yours, as the text says, “for all is from You, and it is Your gift that we have given to You” (v. 14).

Because everything in heaven and on earth—to You, Lord, belongs kingship. This means: Pertaining to whatever is in heaven and on earth, to You, Lord, belongs kingship. That is, in Your capacity as king, You rule over everything that is in heaven and on earth.

And ha-mitnassei le-kol le-rosh. This means le-kol ha-rashim (=above all the leaders) and kings: You are ha-mitnassei (=the One who is preeminent) above them all. (The lamed of le-rosh gives the meaning: above all who are appointed le-rosh [=to be leaders].) But our Sages, of blessed memory, explain: Anyone ha-mitnassei (=who is preeminent) and kol she-hu rosh (=anyone who is a leader) over anything is “to You”: what he has is all from You. In their words (b. Berakhot 58a): “Even the appointment of a foreman over cistern-diggers is from heaven.”

לך י״י הגדולה – על כל הנמצאות כי גדלת מהם לאין יחס ולך הגבורה לעשות כל אשר תחפוץ מה שאינו לזולתך כי פעולותיה מוגבלות ולא ישנו את תפקידם.

לך התפארת – רוצה לומר: כי אם יעשה האדם דבר גדול וינצח שכנגדו עם היותם רבים ממנו מאד מאד אין לאיש ההוא התפארת והנצח וההוד אבל הוא לך כי ממך נהיה כל זה כי כל אשר בשמים ובארץ לך י״י הממלכה עליהם ואתה הוא המתנשא לכל מי שהוא לראש מהם. ר״ל שכל מי שיהיה מהם ולו ראשית מה הנה אתה מתנשא עליו. או יהיה הרצון בזה הממלכה שתהיה לאדם היא לך כי מאתך לבד תהיה הקמתו. וגם כל מי שהוא מתנשא לכל דבר שיהיה לראש עליו הנה הפקודות והממשלה והראשית בא לו מאתך. ולפי זה הפירוש יהיה הרצון באמרו כי כל בשמים ובארץ כי כל אשר בשמים ובארץ הוא לך. ולפי זה הפירוש אפשר שיהיה הרצון באמרו לך י״י הגדולה והגבורה כי כל גדולה וגבורה שתגיע לאדם היא באה לו ממך ויהיה כל זה הפסוק סובב בכונה אחת והיא שכל ההצלחות שתהיינה לאדם הן באות לו מי״י ית׳.

והתפארת – מלשון פאר.

והנצח – מלשון נצחון.

וההוד – ענין הדר ויופי.

לך וכו׳ – ר״ל שגדולה שאני בה והגבורה והתפארת אשר בי והנצחון שעשיתי וההוד שבי הכל המה מידך.

כי כל וכו׳ – מוסב על לך לומר כי כל לך אשר בשמים ובארץ.

לך וכו׳ – אתה הוא הממליך מלכים ואתה הוא המתנשא את כל אשר הועמד להיות לראש.

לך ה׳ הגדולה – כבר התבאר אצלי כי בשם גדול יקרא ה׳ על שהוא ראשית כל הסבות ואחרית כל המסובבים והוא המנהיג כל מסובבי הטבע מראש ועד סוף, ובשם גבור יקרא בעת ישדד סבות הטבע ויעשה מעשים נגד הטבע, ובשם נורא יקרא בעת ינהיג הנהגה השגחיית פרטיית כפי רצונו מסכים עם השכר והעונש, עד שכלל ההנהגה היא בענין אלהי ואז יתפאר בעולמו, כמ״ש (ישעיהו ס״ג:י״ד) כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת. עפ״ז יאמר ששלש הנהגות האלה, הנהגת הטבע, ושידוד הטבע לפרקים, והנהגת התפארת שיתנהג הכל כפי ההשגחה הפרטיית, הכל הוא לך, וכ״ז בהנהגת העולם המוחשי והגשמי. וגם לך הנצח וההוד – שהוא הנהגת העולם הרוחני, שהוא למעלה מן הזמן והמקום, שכבר מבואר אצלנו (ישעיהו סי׳ נז ובכ״מ) ששם נצח מובדל משם עולם במה שמורה על זמן הנצחי של הרוחנים שהוא למעלה מן הזמן הידוע לנו, וכן ההוד מובדל מן הדר שמורה על ענין הרוחני הפנימי (כמ״ש בס׳ התו״ה קדושים).

כי כל בשמים – ר״ל לך כל הגדולה וכו׳ והנצח הנמצא בשמים והנמצא בארץ, שכל כח וגבורה הנמצא בארץ בעולם הגופים וכל נצח והוד הנמצא בשמים בעולם הרוחנים (כי שמים שם כולל גם לעולם הרוחנים כמ״ש בכ״מ), הכל מיוחס לך, כי הכל מושפע מאתך ואתה שורש ומקור לכולם.

לך ה׳ הממלכה – (שם ממלכה מובדל משם מלוכה, שמציין את העם בכלל שעליהם מלך מלך), ר״ל כל המציאות הרוחני והגשמיי, כל העולמות שהם הממלכה הכללית, הוא לך ה׳, כי אתה מולך בהם ומנהיג אותם כנפש המנהגת את הגויה, שמצד זה יקרא ה׳ חי העולם ומלך העולם, ואנו מציירים אותו יתברך בצד זה כנפש אשר היא תוך הגויה כן שפעו ואורו מלא כל העולמות ומחיה את כולם, ובצד אחר אנו מציירים אותו שהוא מתנשא מן העולמות ונבדל מהם והוא לראש לכולם ומקיף את כולם, כענין שאמרו האלהיים ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. על הצד שהוא ממלא את כולם אמר לך ה׳ הממלכה, ועל הצד שהוא סובב את כולם ועומד בראש הסולם נבדל מן העולם אמר והמתנשא לכל – הוא מנושא מכל והוא לראש על כולם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון