Divrei HaYamim I 29 – דברי הימים א כט‏ – Mikraot Gedolot

וּבָרִיךְ דָוִד יַת יְיָ לְמֵחֲמֵיהוֹן דְכָל קְהָלָא וַאֲמַר ָדוִד בְּרִיךְ אַנְתְּ יְיָ אֱלָהָא דְיִשְרָאֵל אֲבוּנָן מִן עַלְמָא הָדֵין וְעַד עָלְמָא דְאָתֵי.

ברוך ה׳ אלהי ישראל אבינו מעולם ועד עולם (אמן ואמן) – (בתהלים בסוף מזמור פ״ז).

ויברך דויד את י״י לעיני כל הקהל – שהקהיל כדאמר לעיל ויקהל דוד ויברכם על התנדבם (כ״ח).

ויאמר דוד ברוך אתה י״י אלהי ישראל אבינו – לפיכך הזכיר ישראל יותר מאברהם ויצחק לפי כי יעקב גם הוא נדר דכתיב וידר יעקב נדר (בראשית כ״ח:כ׳).

ישראל אבינו – ישראל סבא וגם בבראשית רבה מפורש כך נדרתי אני דוד ועמי כמו ישראל סבא וכל הנודר צריך להזכיר בנדרו ישראל וכן אשר נדר לאביר יעקב (תהלים קל״ב:ב׳).

מעולם ועד עולם – אמר דוד גר אחד היה יתרו בין שש מאות אלף ואמר ברוך י״י אשר הציל אתכם גנאי גדול הוא זה לכל ישראל ואני הריני מוסיף לברך את הקב״ה יותר מיתרו.

And David blessed the Lord before the eyes of the entire assembly that he had assembled, as is stated (above 28:1): "And David assembled,⁠" and he blessed them for their willing donations.

and David said, "Blessed are You, the God of Israel our Father For this reason he mentions Israel more than Abraham and Isaac because Jacob also vowed, as it is written (Gen. 28:20): "And Jacob made a vow.⁠"

Israel our Father Israel the Patriarch, and also in Genesis Rabbah is (70:2) it is explained in that manner. I, David, and my people, have vowed like Israel the Patriarch, and whoever makes a vow must mention Israel in his vow. And likewise (Ps. 132:2): "vowed to the mighty God of Jacob.⁠"

from everlasting to everlasting David said: Jethro was one proselyte among six hundred thousand, and he said (Ex. 18:10): "Blessed is the Lord who saved you.⁠" This was a great disgrace for all Israel, but I shall bless the Holy One, blessed be He, more than Jethro.

אלהי ישראל אבינו. ״אבינו״ ¹שב אל ישראל; וזכר יעקב אבינו על בנין הבית לפי שיעקב אמר תחלה ליי׳ לבנות בית אלהים, כמו שכת׳ ״והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים״ (בראשית כ״ח:כ״ב). ובבראשית רבה (ע׳:א׳-ב׳) מפרש ²כי על שם הנדבה שהתנדבו (לעיל פסוק ט) זכר ״ישראל אבינו״, שהוא היה תחילה לנודרים, שנ׳ ״וידר יעקב נדר לאמר״ (בראשית כ״ח:כ׳). מהו ״לאמר״? לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרתם. יעקב פתח בנדר תחלה, לפיכך כל מי שהוא נודר לא יהא תולה את הנדר אלא בו: אמ״ר אבהו: כת׳ ״אשר נשבע ליי׳ נדר לאביר יעקב״ (תהלים קל״ב:ב׳); ״לאביר אברהם לאביר יצחק״ לא נאמר, אלא ״לאביר יעקב״ – תלה את הנדר במי שפתח בו תחלה. ר׳ הונא בשם ר׳ אידי אמ׳: כת׳ ״וישמחו העם על התנדבם״ וגו׳ ״ויברך דוד את יי׳⁠ ⁠⁠״ וגו׳ ״ברוך אתה יי׳ אלהי ישראל אבינו״ (פס׳ ט׳-י׳); ״אלהי אברהם אלהי יצחק״ לא נאמר, אלא ״אלהי ישראל״ – תלה הנדר במי שפתח בו תחלה.

1. שב אל ״ישראל״. ואינו תיאור לקב״ה. כך גם לפי המדרש שהוא מצטט להלן, המפרש: ישראל אבינו – ולא אברהם ויצחק – כי יעקב היה תחילה לנודרים. והשוו המיוחס לרש״י. אבל המיוחס לר״י קרא, כתגובה למדרש, טוען ש״לפי פשוטו אין לתמוה״ על העדר שמות שאר האבות, ״אלא ׳אלהי ישר׳ אבינו׳ שהוא אבינו מעולם עד עולם״; משמע שהוא מפרש ״אבינו״ על הקב״ה.

2. כי על שם הנדבה שהתנדבו וכו׳. מה שמתפרש כך על פי המדרש אינו מתברר עד סוף הציטוט של המדרש בסוף הדיבור. והשוו המיוחס לרש״י.

God of Israel our father. “Our father” refers to Israel. The text mentions our father Jacob in connection with the construction of the Temple because Jacob was the first to say to the Lord that the House of God ought to be built, as it says, “And this stone, which I have set up as a pillar, shall be the House of God” (Genesis 28:22). But in Genesis Rabbah (70:1–2) it is explained that the text mentions “Israel our father” because of the donations that they pledged (v. 9), because he was the first to make vows, as it says, “Jacob then made a vow, saying (lemor)” (Genesis 28:20): “What is lemor? Lemor (=To impart) to subsequent generations that they should make vows in their times of crisis. Because Jacob was the first to utter a vow, anyone who makes a vow should make it reliant on him only. [Accordingly], Rabbi Abahu said: It says, ‘how he swore to the Lord, vowed to the Mighty One of Jacob’ (Ps 132:2). It does not say ‘to the Mighty One of Abraham, to the Mighty One of Isaac,’ only ‘to the Mighty One of Jacob,’ making the vow reliant on the one who first uttered one. Rabbi Huna said in the name of Rabbi Idi: It says, ‘The nation rejoiced over the donations they made … and David blessed the Lord … [and David said:] “Blessed are You, Lord, God of Israel our father”’ (v. 9–10). It does not say ‘God of Abraham, God of Isaac,’ only ‘God of Israel,’ making the vow reliant on the one who first uttered one.”

מעולם ועד עולם – זה מורה על נצחיות ישראל וזאת היתה צורת הברכה במקדש כמו שזכרנו בספר עזרא.

אלהי ישראל אבינו – מלת אבינו חוזר על ישראל ולפי שיעקב היה תחלה לנודרים ובא לדבר דבריו בעבור הנדבה לזה הזכיר שם ה׳ על ישראל.

מעולם וכו׳ – מהעה״ז עד העוה״ב.

ברוך אלהי ישראל אבינו – באשר יעקב ראה בהר המוריה מראה הסולם ואמר (בראשית כ״ח:י״ז) אין זה כי אם בית אלהים, לכן ברך את ה׳ מצד שהוא אלהי ישראל סבא, ושם נגלה אליו והראהו הבית הזה ושער השמים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון