Divrei HaYamim I 25 – דברי הימים א כה‏ – Mikraot Gedolot

וְאַפְרֵישׁ דָוִד וְרַבָּנֵי חֵילָא לְפוּלְחָנָא לִבְנֵי אָסָף וְהֵימָן וִידוּתוּן דְמִתְנַבְּאִין בְּכִנָרִין בְּנִבְלִין וּבְצֶלְצְלִין וַהֲוָה מִנְיַנְהוֹן גֻבְרֵי עָבְדֵי פוּלְחָנָא לְפוּלְחָנְהוֹן.

ויבדל דוד ושרי הצבא לעבודה – לשורר השיר.

לבני אסף וגו׳ – מכל הלוים לא הבדיל כ״א בני אסף.

והימן וידותון הנבאים – כשהיו מנגנים בכלי שירים הללו היו מתנבאים דוגמא באלישע קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד י״י (מלכים ב ג׳:ט״ו).

ויהי מספרם אנשי מלאכה – כלומר המשמרות כ״ד על כ״ד משמרות ד׳ בנים של אסף וששה של ידותון וי״ד של הימן הרי כ״ד למטה כלל מספר כולן כדכתיב ויהי מספרם עם אחיהם וגו׳ (דברי הימים א כ״ה:ז׳).

Then David separated for the service to sing the songs.

the sons of Asaph, etc. Out of all the Levites he separated only the sons of Asaph, etc.

Heman, and Jeduthun, who prophesied When they would play these musical instruments, they would prophesy. A similar incident [is told] of Elisha: (II Kings 3:15): "'And now fetch me a musician.' And when the musician played, the hand of the Lord came upon him.⁠"

and the number of those men expert in their work... was: i.e., There were twenty- four watches, corresponding to the twenty-four watches [of the priests (Moharich)]: viz. the four sons of Asaph, the six of Jeduthun, and the fourteen of Heman, totaling twenty-four. Below, he sums them all up, as it is written (verse 7): "And their number with their brethren, etc.⁠"

ויבדל דויד – פי׳: הבדיל בני אסף הימן וידותון להיות משוררים, והאחרים להיות שוערים (דברי הימים א כ״ו:א׳ ואילך), והאחרים להיות גזברים על אוצרות בית יי׳ (שם כ״ו:כ׳ ואילך); הכל כמו שאומ׳. וכל חבורה מהם נחלקו ביניהם על פי הגורל.

הנבאים בכנרות בנבלים ובמצלתים – היו בני אסף מנגנים בכלי שיר; ואסף ¹שורה עליו רוח הקדש, והיה משורר בפיו לקול הכנורות. וכן הימן וכן ידותון – כלם היו נבאים על כלי השיר; ²כי ספר תלים ברוח הקדש נאמ׳, ויש בו נבואות ועתידות הגלות והגאלה. ³והיו בני אסף ארבעה (להלן פס׳ ב), ובני ידותון ששה (פס׳ ג); ובמספר ⁴אינם כי אם חמשה: ״גדליהו וצרי וישעיהו חשביהו ומתתיהו״ (שם) – ואמ׳ ״ששה״ ואינם אלא חמשה! אבל במספר הגורל מצאנו אחד שאינו הנה, והוא שאמ׳ ״העשירי שמעי״ (להלן פס׳ יז). ⁵ונמצא בהגדה (בראשית רבה צ״ד:ט׳) כי כשחלקם דוד היו לידותון אלה חמשה בנים, והיתה אשתו מעוברת משמעי, וראה ברוח הקדש שגם הוא יהיה ראש משמרה; לפיכך אמ׳ ״ששה״. ⁶ויתכן לומ׳ שאז היה קטן, ולא היה ראוי לשורר ולהיותו ראש משמרה עדין, עד שגדל והיה ראש משמרה; לפיכך ספרו במספר הגורל, לפי שהיו מלמדים אותו, והיה עתיד להיות ראש משמרה. ובני הימן היו ארבעה עשר, כי ״רוממתי עזר״ (להלן פס׳ ד׳,ל״א) הוא שם אחד; אע״פ שהוא שתי תבות הנה, כמהו רבים. הנה בין שלשתם היו עשרים וארבעה ראשי משמרות, כנגד הכהנים שהיו גם כן עשרים וארבעה; ⁷ויוסף בן אסף ראש משמרות הלוים היה משרת עם יהויריב ראש משמרות הכהנים, וכן כלם. ואלה כ״ד ראשי משמרות הלוים היה כל אחד מהם עם אחיו ובניו שנים עשר (להלן פס׳ ט ואילך); הנה בין כלם היו מאתים שמנים ושמונה כמו שאומר (להלן פס׳ ז).

1. שורה עליו רוח הקדש. כך הוא מפרש את מה שהיו ״נבּאים״; ראו ההקדמה לפירושו על תהלים, ומה שהוא כותב שם בביאור ההבדל בין מה שרגיל להיקרא ״נבואה״ לבין רוח הקודש. על נטייתו להשתמש בלשון ״נבואה״ גם לרוח הקודש ראו פ׳ תלמג׳, ״The Rationalist Tradition״ ע׳ 191. וראו גם דברי רד״ק על הפסוק הבא ובהערות שם. גם המיוחס לר״י קרא מעדיף לפרש שהתנבאו על ידי כלי השיר; אבל הוא גם מצטט בשם ״יש מפרשים״ ש״נתנבאו היאך לנגן בכינורות ובנבלים ובמצלתים״.

2. כי ספר תלים ברוח הקדש נאמ׳, ויש בו נבואות וכו׳. השוו ההקדמה לפירושו על תהלים.

3. והיו בני אסף ארבעה וכו׳. הוא דן במספרים כאן כדי להראות שמספר אותם הבנים מגיע לעשרים וארבעה, והם הם ראשי המשמרות.

4. אינם כי אם חמשה. כוונתו לבני ידותון. נוסף על הסתירה, מפריע לרד״ק שאם אינם אלא חמישה, נמצא שאין בין כל הבנים עשרים וארבעה.

5. ונמצא בהגדה וכו׳. כך מניח המיוחס לתלמיד רס״ג בדבריו לעיל כ״ג:ה׳. והשוו המיוחס לרש״י.

6. ויתכן לומ׳ וכו׳. לפי זה אין צורך לומר שכלל אותו דוד על פי רוח הקודש.

7. ויוסף בן אסף...עם יהויריב. לאלה נפלו הגורלות לשרת במשמרת הראשונה; ראו לעיל כ״ד:ז׳ ולהלן פסוק ט.

David set apart. This means that he set apart the sons of Asaph, Heman, and Jeduthun to be musicians, others to be gatekeepers (1 Chronicles 26:1–19), and still others to be in charge of the treasuries of the House of the Lord (1 Chronicles 21:20–28)—everything as the text says. And they were divided into subgroups based on a lottery.

Who prophesied to the accompaniment of lyres, harps, and cymbals. The sons of Asaph would play their instruments, and the Divine spirit would descend upon Asaph, who would then perform the vocals accompanied by the lyres. The same was true for Heman and Jeduthun: all of them prophesied to the accompaniment of the musical instruments. After all, the book of Psalms was composed with Divine inspiration, and it contains prophecies and predictions concerning the exile and the redemption. Asaph had four sons (v. 2), and Jeduthun six (v. 3). But the list contains only five: “Gedaliah, Zeri, Jeshaiah, Hashabiah, and Mattithiah” (v. 3)—so it says “six” when there were only five! In the account of the lottery, however, we find one not mentioned here, where it says, “the tenth, Shimei” (v. 17). There is thus an aggadah (Bereshit Rabbah 94:9) that when the text says “six,” this is because when David set them apart, Jeduthun had these five sons and his wife was pregnant with Shimei; and by Divine inspiration, David foresaw that Shimei also would be the head of a shift. It is also possible that Shimei was young at the time and was not yet qualified to perform or to be head of a shift. Only when he grew older would he become head of a shift. But because they were training him, and he was indeed destined to become head of a shift, the text lists him in the account of the lottery. Heman had fourteen sons; for “Romamti-ezer” (vv. 4, 31) is one name. Even though it appears here as two words, there are many cases like this. So among the three of them there were twenty-four shifts, paralleling the twenty-four that the priests had. Thus, Joseph son of Asaph, the head of the first Levite shift (v. 9), served together with Jehoiarib, the head of the first priestly shift (1 24:7); and so for all of them. And because each of the twenty-four heads of the Levite shifts, together with his brothers and sons, totaled twelve (vv. 9–31), they totaled two hundred and eighty-eight all together, as it says (v. 7).

לבני אסף והימן וידותון וגו׳ – ידמה שאלו השלשה היו נביאים וזה יתבאר קצת מקצת מזמורים שנאמרו בשמם בספר תהלים ואפשר שאין הרצון בו בזה המקום שיהיו נביאים אבל הרצון שיהיו מדברים בכנורות ובנבלים ובמצלתים להודות לי״י יתברך והבאור הראשון הוא יותר נכון.

התועלת האחד עשר הוא להודיע שאין ראוי שישתמש אדם בשתי מלאכות או שתי פקדות יחד כי מפני עסקו באחת ימנע שלמות עסקו בשנית עד שיקרה שיעדר השלמות משתי המלאכות. ולזה תמצא שהגביל דוד לכל מלאכה ומלאכה ללוים אנשים מיוחדים ולכל פקדות ופקדות ממלאכותיו וקניניו שם איש מיוחד. והמשל שמי שהיה ממונה על מלאכת הכרמים לא היה ממונה על שבכרמים לאוצרות היין ואשר היה על הבקר הרועים בשרון לא היה ממונה על הבקר אשר בעמקים.

הנביאים – יתיר יו״ד.

ויבדל – הבדילם משאר הלוים אל עבודה הנמסר להם בהלל בכלי שיר.

הנבאים – אשר היו מתנבאים ברה״ק.

בכנורות – הבדילם לנגן בכנורות וכו׳.

אנשי מלאכה לעבודתם – בקיאי׳ וחכמים בעבודת הנגון.

ויבדל דויד וגו׳ בכנרות – פירש אלו הבדיל להיות משוררים בכלים והשאר ישוררו בפה.

ויבדל – הבדיל לוים לצורך השיר.

ושרי הצבא לעבודה – השרים של הצבא המיוחדים לעבודה, כמו (במדבר ד׳:כ״ג) כל הבא לצבא לעבוד עבודה בא״מ.

הנבאים – קורא את השיר בשם נבואה, שמדברים דבורים רמים אלהיים.

ויהי מספרם אנשי מלאכה לעבודתם – שהיו מספרם כפי האנשים הצריכים למלאכת עבודתם, שלצורך השיר בפה צריך שיעמדו י״ב לוים על הדוכן, ולצורך השיר בכלי הדין הוא שלא יפחות משני נבלים ותשעה כנורות וצלצל א׳ שהם ג״כ י״ב, כמבואר במס׳ ערכין וברמב״ם ה׳ כה״מ.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון