דם לרב שפכת –
1זה לא מצאנו שאמ׳ לו השם; אבל דוד אמ׳ כן בלבו כי מפני זה מנעהו השם לבנות הבית.
2או נתן הנביא אמ׳ לו כן;
3ואע״פ שלא נכתב בספר שמואל, נמצא כמהו רבים:
4״ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו״
(דברים א׳:כ״ב). ובאמרו
דמים רבים שפכת ארצה לפני, נראה כי דם נקיים היה בדמים אשר שפך,
5כמו דם אוריה (
שמואל ב י״א:י״ד ואילך),
6וזהו ״לפני״. גם בדמי הכהנים
(שמואל א כ״ב:י״ח-י״ט) היה הוא הסבה, כמו שאמר
7״הנה אנכי סבותי בכל נפש בית אביך״
(שמואל א כ״ב:כ״ב).
8גם בדמי הגוים אשר שפך, אותם שלא היו בני מלחמתו, אפשר שהיו בהם אנשים טובים וחסידים; אע״פ כן לא נענש עליהם,
9כי כונתו לכלות הרשעים שלא יפרצו בישראל.
10ולהציל עצמו כשהיה בארץ פלשתים ״לא יחַיה איש ואשה״
(שמואל א כ״ז:ט׳).
11אבל כיון שנזדמן לו שפיכות דמים לרב, מנעהו מלבנות בית המקדש, שהוא לשלום ולכפרת עונות
12ולעתרת תפלה,
13כמו שמנע להניף ברזל במזבח ובבית המקדש: לפי שהברזל עושין ממנו כלי הריגה, לא יעשו ממנו כלי שלום ברוב.
1.
זה לא מצאנו וכו׳. ראו דברי ה׳ אל דוד לעיל י״ז:ג׳ ואילך (ובמקביל ב
שמואל ב ז׳:ד׳ ואילך), שם אמנם לא נמצאת סיבה זו. וראו גם
מלכים א ה׳:י״ז ורד״ק שם. המיוחס לתלמיד רס״ג מפרש ״דם לרב שפכת״ באופן מחודש: ״ויגעת וזקנת במלחמות, ובנין הבית צריך בחור ובעל כח הרבה״; וכן מפרש המיוחס לר״י קרא. אך אין הם מתמודדים עם סוף הפסוק, ״כי דמים רבים שפכת ארצה לפני״, שהוא מדגיש ככל הנראה את שפיכות הדמים כשלעצמה.
2. או נתן וכו׳. מכאן עד סוף כל הדיבור חסר בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.
3.
ואע״פ שלא נכתב בספר שמואל. ראו
שמואל ב ז׳:י״ד ואילך, ורד״ק שם על פסוק יב. כמובן גם לא נכתב כך בספרנו; ונראה שהוא כותב ״בספר שמואל״ כי המקור העיקרי לדברי נתן הוא בספר שמואל – שאף נכתב במקצתו על ידי נתן לדעת רז״ל
(בבלי בבא בתרא ט״ו.) – וסיפור דברי נתן שבספרנו לעיל פרק יז מבוסס עליו.
4.
״ותאמרו...״. ר״ל: גם לענין שילוח המרגלים, הרי בסיפור הדברים בספר
במדבר פרק טו לא נמצא שאמרו ״נשלחה אנשים לפנינו״, למרות דברי משה אלה.
6. וזהו ״לפני״. רד״ק מבין שמשמעות ״לפני״ בביטוי זה היא שהיתה עבירה באותה שפיכות דמים (ומבאר י׳ ווייסע: ״כי הש״י יודע מי נקי ומי פושע ולפניו נגלו כל תעלומות״); ואכן, לא נמצאת המילה ״לפני״ בביטוי ״דם לרב שפכת״, שהוא כנראה כולל אף שפיכות דמים מוצדקת במסגרת אותן ״מלחמות גדולות״ שהפסוק מתייחס אליהן.
7. ״הנה אנכי סבותי...״. השוו פירוש רש״י שם: ״סבבתי הדבר עד שיבא לידי כך״.
8.
גם בדמי הגוים...שלא היו בני מלחמתו וכו׳. לא מצאתי מקרה שמתייחס אליו רד״ק. אין נראה שהוא מתכוון לגוים שהרג כשהיה בציקלג, כי באלה דן רד״ק בהמשך, ואומר שהוצרך להרגם כדי להציל עצמו. ואף כשהרג דוד מאתיים פלשתים כדי להתחתן עם בת שאול
(שמואל א י״ח:כ״ז), היה זה בתקופת מלחמה עם הפלשתים. ואולי משער רד״ק שמשך כל המלחמות שעשה דוד, סביר שנהרגו על ידו גוים טובים וחסידים שלא היו מהנלחמים, והם מה״דמים רבים״ ששפך שלא היו ״בני מלחמתו״ אשר בגללם לא זכה לבנות את מקדש ה׳. אבל עיינו בהערה הבאה.
9. כי כונתו לכלות הרשעים שלא יפרצו בישראל. לפי דברינו בהערה הקודמת, לפיהם היו אותם הנהרגים אנשים זכאים שבמקרה מתו במלחמות, יש לדקדק על מה שכותב רד״ק כאן שלא נענש דוד כי התכוון לכלות את הרשעים שלא יפרצו בישראל; שהרי היה לו לומר בפשיטות שלא נענש דוד עליהם כי הם נהרגו במסגרת מלחמות שהוא עשה כדי להגן על העם ולחזקו. והענין דורש איפוא עיון נוסף.
10.
ולהציל עצמו וכו׳. ר״ל: גם אלה הם מהזכאים שהרג דוד, ואף עליהם לא נענש כי הוא הרג אותם כדי להציל את עצמו
(ראו שם).
11. אבל כיון שנזדמן לו שפיכות דמים לרב וכו׳. היה נראה לפרש כי כוונתו היא שלמרות שמסיבות מסויימות לא נענש דוד על הריגת אותם הזכאים (חוץ ממה שנענש על הריגת אוריה), כיון שסוף סוף הוא שפך את דמם, הוא לא זכה לבנות את בית המקדש. אבל לאור המשל שמציג רד״ק בסוף דבריו – שלא רגילים לעשות כלי שלום מברזל כי עושים ממנו כלי הריגה – ניתן לומר שרד״ק כאן חוזר לענין הכללי של שפיכות דמים ועשיית מלחמות, שהתייחס אליהם נתן הנביא בתחילת דבריו בפסוקנו; זאת אומרת: כיון שדוד עשה מלחמות והוצרך לשפוך דמים – אף אם היו בעיקר דמי חייבים – אין הוא יכול לבנות את המקדש, כמו שאין עושים כלי שלום עם החומר של כלי מלחמה.