Divrei HaYamim I 20 – דברי הימים א כ‏ – Mikraot Gedolot

וַהֲוָת תּוּב קְרָבָא בְּגַת וַהֲוָה תַּמָן גְבַר דִמְכִילְתָא וְאֶצְבְּעָתֵיהּ אֶשְׁתָּה בְּכָל יְדָא וְאֶשְׁתָּה בְּכָל רִגְלָא סְכוֹמְהוֹן עֶשְרִין וְאַרְבְּעָא וְאוֹף הוּא אִתְיְלִיד לְעָרְפָּה מִן גִבָּרַיָא.

ויהי איש מדה – דוגמא אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב), כלומר איש גדול, ולפי שהוא גדול כל כך שצריך למדדו קורהו איש מדה.

ואצבעותיו שש ושש עשרים וארבע – י״ב בידים וי״ב ברגלים, אומר עשרים וארבע מספר (שמואל ב כ״א:כ׳) כלומר זה בצד זה שיכול למנות וגם זה היה כחו שיכול לאחוז החרב בכח גדול בידו ובמסכת ברכות מפרש ל״ל דכתיב שש ושש עשרים וארבע צריכא אי כתב רחמנא שש ושש הוה אמרינן שית דידיה ושית דכרעיה לכך כתיב כ״ד ואי כתיב כ״ד הוה אמרינן שבע בהא וחמש בהא לכך כתב רחמנא שש ושש עשרים וארבע.

and there was a man of great stature. This is similar to (Num. 13:32): "big in stature,⁠" and since he was so tall that he had to be measured, he calls him a man of measure.

and his fingers were six and six Twelve on his hands and twelve on his feet, and in Samuel (II 21:20) it says: "twenty-four in number,⁠" i.e., one beside the other, so that one can count them, and this also was his strength, for he was able to grasp the sword with the great strength of his hand. And in Tractate Bechoroth (45b) it is explained why it is written: "six and six, totaling twenty-four.⁠" It is necessary, because if it were written, "six and six,⁠" we would say six on one hand and six on one foot. Therefore, it says, "twenty- four.⁠" And if it would say, "twenty-four,⁠" I would say seven on one and five on the other. Therefore, it says, "six and six, totaling twenty-four.⁠"

איש מדה – רוצה לומ׳: ¹מדה גדולה; וכן ״אנשי מדות״ (במדבר י״ג:ל״ב). ובספר שמואל אומר ²״איש מדון״ (שמואל ב כ״א:כ׳); והנו״ן ³במקום הכפל, ⁴כנו״ן ״מעֻזניה״ (ישעיהו כ״ג:י״א), ״כי לא תמנו״ (איכה ג׳:כ״ב). או הנו״ן ⁵כנו״ן ״זכרון״ (שמות י״ז:י״ד); והד״ל היתה ראויה להדגש לחסרון הכפל, ⁶ובא הנח תמורתו.

שש ושש עשרים וארבע – ⁷אמרו רבותי׳ ז״ל (בבלי בכורות מ״ה:): למה הוצרך לומר ״עשרים וארבע״? כי אלו לא אמר ״עשרים וארבע״, הייתי אומר ⁸שש בשתי ידיו ושש בשתי רגליו; לכך אמ׳ ״עשרים וארבע״. ואלו אמ׳ ״עשרים וארבעה״ ולא אמ׳ ״שש ושש״, הייתי אומר באחת מידיו חמש ובאחת שבע; לכן אמר ״שש ושש״.

להרפא – כתב אדני אבי ז״ל (ספר הגלוי ערך ״רף״) כי ⁹אינו שם לנקבה, כי אם לזכר; ¹⁰והוא מן ״רפאים״ שהם ענקים (דברים ב׳:י״א) – ומן ״רפאים״ ¹¹יאמר האחד ״רפא״. וכאשר אמר ״להרפא״ ¹²כאלו אמר ״לענק״, ¹³והה״א לידיעה. והוא כת׳ באל״ף בזה הספר בזה הענין בשנים מקומות (כאן ולהלן פס׳ ח), ¹⁴ובספר שמואל כת׳ בה״א (שמואל ב כ״א:כ׳); ואותיות אהו״י מתחלפות.

1. מדה גדולה. כך במיוחס לרש״י ובמיוחס לר״י קרא; והשוו התרגום.

2. ״איש מדון״ וכו׳. גם התרגום, רש״י ור׳ יוסף קרא שם מפרשים ״מדון״ מלשון מידה. השוו דברי רד״ק שם, ובעיקר בספר השרשים ערך ״מדד״. לעומת כן, המיוחס לר״י קרא כאן כותב שהוא מלשון מלחמה, כנראה מהשורש ״דון״, כמובנו במשלי ט״ו:י״ח (השוו דברי רד״ק שם); וכן מציע גם רד״ק בספר השרשים ערך ״דון״.

3. במקום הכפל. ר״ל: במקום עוד דל״ת, כי השורש הוא ״מדד״.

4. כנו״ן מעזניה. לשונו שם: ״שהיה משפטו ׳מעוזזיה׳, ולהקל הקריאה החליפו אות הכפל בנו״ן; וכן ׳כי לא תמנו׳, כמו ׳תממו׳⁠ ⁠⁠״.

5. כנו״ן ״זכרון״. ר״ל: הנו״ן אינה במקום אות השורש.

6. ובא הנח תמורתו. הנח הוא אריכות החול״ם; וכוונתו היא כנראה שאות השורש מיוצגת על ידי אורך התנועה. ברם, רגיל להופיע חול״ם ארוך במשקל זה בכל אופן, כגון במילה ״זכרון״ שמזכיר רד״ק; ובכן, אין כוונתו ש״בא הנח״ (קרי: שנמצאת תנועה גדולה) כדי לעמוד במקום אות השורש, אלא שהנח אף מציג את אות השורש.

7. אמרו רבותי׳ וכו׳. כך בדבריו על שמואל ב כ״א:כ׳ בלי ההפניה לרז״ל. וכך גם מצטטים המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא.

8. שש בשתי ידיו ושש בשתי רגליו. ר״ל: שש בין שתי ידיו ושש בין שתי רגליו.

9. אינו שם לנקבה. היינו על-אף שמסתיימת המילה בקמ״ץ, שהוא בדרך כלל סימן ללשון נקיבה. (בפסוק המקביל בשמואל אף נמצאת ה״א בסוף המילה כמנהג לשון נקיבה, ולא אל״ף, כדלהלן בדבריו.) השוו לעומת פירושו של ר׳ ישעיה מטראני לשמואל ב כ״א:ט״ז, המפרש אמנם ש״הרפה״ מתייחס לנקיבה.

10. והוא מן ״רפאים״. השוו דברי רד״ק לשמואל ה כ״א:ט״ז. בפירושו לשמואל א י״ז:כ״ג הוא מצטט מדרש האומר ש״הרפה״ היא ערפה, כתרגום כאן. לעומת כן, התרגום שם כנראה מפרש שהוא מלשון גבורה; השוו ספר השרשים לריב״ג ערך ״רפא״.

11. יאמר האחד ״רפא״. ר״ל: לשון היחיד היא ״רפא״.

12. כאלו אמר ״לענק״. ר״ל: כמו שמשמעות ״ענק״ היא איש גדול במידה, ואין הכוונה דווקא לבן האומה ששמה ״ענק״, כך ה״רפא״ כאן מובנו איש גדול במידה אשר איננו דווקא מה״רפאים״ במשמעות האומה.

13. והה״א לידיעה. היינו על-אף שברגיל הה״א נופלת ותנועתה מופיעה תחת הלמ״ד (כמו: לָרָפָא), כמו שרד״ק מפרש על הפסוק המקביל בשמואל ובספר השרשים ערך ״רפא״.

14. ובספר שמואל וכו׳. מכאן עד סוף הדיבור חסר בכת״י פריס, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.

A man of size (middah). This means great size, as in “men of middot” (Numbers 13:32). In the book of Samuel, though, it says “a man of madon (מדון)” (2 Samuel 21:20): the nun functions in place of the doubling [of the letter], akin to the nuns in ma‘uzneha (=its strongholds; Isa 23:11) and ki lo tamnu (=have not ended; Lam 3:22). Alternatively, the nun is like the nun of zikkaron (זכרון; =reminder; Exod 17:14), and whereas the dalet should in principle have been geminated because it is not doubled, the vowel-letter compensates for this.

Six and six—twenty-four. Our Sages, of blessed memory (b. Bekhorot 45b), say: “Why did the text have to say ‘twenty-four’? Because had it not said twenty-four, I might have understood: six on his two hands and six on his two feet. Thus it says ‘twenty-four.’ And had it said ‘twenty-four’ but not ‘six and six,’ I might have understood that one hand had five and the other seven. Thus it says ‘six and six.’”

Le-ha-rafa (להרפא). My master, my father, of blessed memory (Sefer Ha-Galuy entry רף), writes that this noun refers not to a female but to a male: it is akin to Refa’im—[a people] consisting of giants (Deut 2:11)—the singular of which is Rafa. When the text says le-ha-rafa, it is as though it had said la-‘anaq (=to the giant), with the hei functioning to make it definite. In two places in this context, rafa is spelled with an alef (vv. 6, 8), whereas in the book of Samuel it is spelled with a hei (2 Samuel 21:20); for the letters alef, hei, vav, and yod interchange.

וגם הוא נולד להרפא – וכן אל נולדו להרפא בגת. שבסמוך נכתבו שניהם באל״ף ובס׳ שמואל נכתבו בה״א מסורת ושרשים.

להרפא – להענקה.

איש מדה – בעל מדה גדולה וכן אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב).

שש ושש – לכ״א היו שש ולשלא נחשוב שבשתי ידיו וכן בשתי רגליו היו שש ג׳ לכ״א לזה אמר עשרים וארבע.

איש מדה – פי׳ על איש מדון הנאמר שם, ששרשו מדד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון