Divrei HaYamim I 20 – דברי הימים א כ‏ – Mikraot Gedolot

וּנְסִיב דָוִד יַת כְּלִיל מַלְכְּהוֹן מֵעַל רֵאשֵׁיהּ וְאַשְׁכְּחָא מַתְקַל קַנְטֵינֵר (ס״א קִנְטֵר) דְדַהֲבָא סְנֵינָא וּבָהּ קְבִיעָא אֶבֶן טָבָא דַהֲוַת טִימִין דִידָהּ קַנְטִינֵר דְדַהֲבָא סְנֵינָא הִיא הֲוַת אַבְנָא שְׁאֶבְתָּא דְסוֹבָרָא יַת רִמוּץ דַהֲבָא בַּאֲוֵירָא וַהֲוַת עַל רֵישׁ דָוִד וַעֲדִי קַרְתָּא אַפֵּיק סַגִי לַחֲדָא.

ותהי על ראש דויד – בעת שהיה יושב במסיבו הכתר תלוי למעלה מראשו בסמוך לו.

ובה אבן יקרה – בעטרה.

ותהי על ראש דויד – יש מפרשים על ראש דוד ממש ויש לתמוה היאך ראשו סובלת ורבותינו פירשו אבן שואבת היתה בה ושמעתי בנרבונא כי מנהג בארץ ישמעאל שתולין כתר של מלך מלמעלה על ראשו והוא יושב כנגדה מלמטה תחתיה על כסא ומה שכתוב ותהי על ראש דוד שנראית כמו על ראשו.

and in it was a precious stone in the crown.

and it was set on David's head Some explain that it was literally on David's head. It is, however, amazing how his head could endure it. Our Sages, however, explain that there was a magnet in it (A"Z ad loc.). I heard in Narbonne that it is the prevalent custom in the land of Ishmael to suspend the king's crown over his head, and he sits opposite it below on a throne, and that which is written: "... and it was on David's head,⁠" means that it appeared as though it were on his head.

ותהי על ראש דויד – ¹שואלים: היאך היה סובל אותה, ומשקלה היה ככר זהב? ואומרים כי תלויה היתה למעלה מראשו, והוא היה יושב על הכסא תחתיה והיתה כנגד ראשו למעלה. ובדברי רבותי׳ ז״ל (בבלי ע״ז מ״ד.) כי אבן יקרה שהיתה בה אבן שואבת היתה, והיתה מעמידה אותה באויר. ²ועוד אמרו: אבן יקרה שהיתה בה היתה שוה ככר זהב. ויש לפרש כי לא היתה על ראשו תמיד, אלא היתה על ראשו פעם או שתים, ויכול לסבלה שעה אחת שהיתה על ראשו.

1. שואלים...ואומרים וכו׳. ממה שאין רד״ק מצטט מיד את דברי רז״ל התומכים בפירוש זה, נראה שעיקר מקורו לאותה קושיה ואותו תירוץ הוא במפרשים שקדמוהו. ואכן, לפנינו נמצא תירוץ זה במיוחס לתלמיד רס״ג; וכן נמצא במיוחס לרש״י ובמיוחס לר״י קרא בשם רז״ל. בייחוד מהנוסחה ״יש מפ׳⁠ ⁠⁠״ שבכת״י פריס ומינכן (ובנדפס המבוסס על כת״י פריס), במקום ״ואומרים״, נראה שמקורו העיקרי אינו דברי רז״ל עצמם; ויתכן אמנם שהניסוח ״יש מפ׳⁠ ⁠⁠״ היה בפירוש בצורתו הקדומה, ושרד״ק הכניס את דברי רז״ל אחר כך, ואחרי זה הוא שינה ״יש מפ׳⁠ ⁠⁠״ – שבסגנונו מתייחס לפרשני ימי-הביניים – ל״אומרים״, שיכול לכלול גם את רז״ל. (ויש לשער שהסופר שהכניס את התוספות לכת״י פריס לא הקפיד על שינוי קל זה, ולכן נשארה שם ובנדפס הנוסחה ״יש מפ׳⁠ ⁠⁠״.) לדברי רד״ק כאן השוו פירושו לשמואל ב י״ב:ל׳. בתרגום כאן נמצא כדברי רז״ל. בפירוש ר׳ יוסף קרא שם נמצא שהיתה העטרה על ראשו ממש ושימשה סימן לגבורתו; השוו הפירוש המובא בתחילת דברי המיוחס לרש״י.

2. ועוד אמרו...ככר זהב. דברי רד״ק אלה חסרים בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהם מתוספותיו. הכוונה היא שמשקל האבן לא היה ככר זהב, רק היתה שווה כך.

[The crown] was placed on David’s head. [Interpreters] ask (e.g., Pseudo-Rashi): How could he have withstood it, when it weighed a talent of gold? So they say that it was suspended above his head: he would sit under it on the throne, with it directly over his head. In a rabbinic source [we find] (b. Avodah Zarah 44a) that the precious stone in it was a drawing stone, which would keep it in the air. The Sages also suggest (ibid.) that a talent of gold is what the precious stone in it was worth. But possibly, one can explain that it was not always on his head. Rather, it was on his head once or twice, and he was able to withstand it for that brief period.

את עטרת מלכם – עיין מה שכתבתי בשמואל ב׳ י״ב.

את ספי מילידי הרפאים – בדפוסי׳ ישנים ובכל ספרים מדוייקים כתובי יד שלפני כתוב הרפאים לא הרפא וכן בפירש״י ובמאיר נתיב כתוב הרפאים.

מלכם – העבודת כוכבים הקרויה מלכום או כפשוטו.

יקרה – חשובה.

ותהי על ראש דויד – למעלה מראשו היתה תלויה כשהוא יושב על הכסא כי איך יסבול על ראשו משא של ככר.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון