וכלב בן חצרון –
1יש מרבותינו ז״ל
(בבלי סוטה י״א:) שאמרו כי הוא כלב בן יפונה; ולמה נקרא שמו ״בן יפנה״? שפנה מעצת מרגלים.
2ומה שאמ׳ גם כן ״עתניאל בן קנז אחי כלב״
(יהושע ט״ו:י״ז), אמרו כי אחיו היה מאמו, ולא שהיה כלב בן קנז, אלא חורגו שהוא בן אשתו. ואמרו:
3דיקא,
4דכת׳ ״הקנזי״
(במדבר ל״ב:י״ב) ולא כת׳ ״בן קנז״.
5ולא יראה כן לפי פשטי הפסוקים; כי לפי פשטי הפסוקים נראה כי כלב זה היה מבני חצרן הראשונים, ואומ׳
(להלן פס׳ כא) כי אחַר לקח בת מכיר והוא בן ששים שנה.
6ואם כמו שאמרו רבותי׳ ז״ל כי היה כלב בן יפנה, כשהוליד חצרון כלב היה חצרון בן מאה ושבעים שנה; כי כלב אמר ״בן ארבעים שנה אנכי בשלח אותי משה עבד יי׳ ״
(השוו יהושע י״ד:ז׳), וזה היה בשנה שניה שיצאו ממצרים,
7וחצרון היה מבאי מצרים.
הוליד את עזובה אשה ואת יריעות – ואחר כן אמ׳
8״ותמת עזובה...״
(להלן פס׳ יט),
9ואומ׳
ואלה בניה; נראה כי נשיו היו,
ונראה כי בנותיו היו!
10וכן אמרו רבותינו ז״ל: וכי יש אדם מוליד את נשיו? ודרשו בו עניינים. ולפי דעתי כי ״את״ זה
11כמו ״מן״, וכן
12״כצאתי את העיר״
(שמות ט׳:כ״ט),
13ואחרים זולתו; וכן פיר׳ הפסוק: וכלב בן חצרון הוליד מן עזובה אשתו ומן יריעות – שתיהן היו נשיו ומשתיהן היו לו בני׳. וקצר התולדה ולא זכר אלא בני האחת, והיא עזובה,
14ועליה אמר ״ואלה בניה״; וכאשר מתה עזובה, לקח לו כלב אשה אחרת שמה ״אפרת״
(להלן פס׳ יט).
1.
יש...שאמרו. בכת״י פריס ומינכן: ״אמרו רבותי׳ ז״ל״, ויתכן ששינה רד״ק את הניסוח ל״יש מרבותינו ז״ל שאמרו״ אחרי שהוא השתכנע מפירושו שבהמשך החולק על רז״ל; השוו
דברי הימים א ד׳:ט״ו הערה ד״ה ״כבר כתבנו״. ברם, לא מצאתי מחלוקת על זה ברז״ל, על אף הלשון ״יש...שאמרו״ בדברי רד״ק. וראו ברגר, ״
Peshat and the Authority of Ḥazal״.
2.
ומה שאמ׳ גם כן וכו׳. כלב אחי עתניאל הוא כלב בן יפונה (ראו הפסוקים שם); ובכן קשה, הן אם אותו כלב הוא בן איש ששמו יפונה הן אם הוא בן חצרון ״שפנה מעצת מרגלים״, אם הוא אחיו של עתניאל הרי משתמע שהוא בן קנז. ועל כך מתרצים רז״ל שכלב הוא אחי עתניאל רק מן האם, ולכן אינו בן קנז כמוהו. אבל ראו מה שכותב על כך רד״ק בפירושו ל
יהושע ט״ו:י״ז.
3. דיקא. בגמרא: ״דיקא נמי״, ועיינו בחילופים.
4.
דכת׳ ״הקנזי״ וכו׳. ר״ל: יש פסוקים הקוראים לו ״הקנזי״ ולא ״בן קנז״, ומשמעות ״הקנזי״ היא שהיה ״מאנשי ביתו ומגידוליו של קנז״ (רש״י
סוטה י״ב.), ולא שהיה בנו.
5.
ולא יראה וכו׳. רד״ק להלן (
דברי הימים א ב׳:נ׳,
ד׳:א׳) כותב במפורש כדברי רז״ל (דעת י׳ ווייסע שרד״ק ״שב...מדבריו״); ועל כך ראו ברגר, ״
Peshat and the Authority of Ḥazal״, וראו גם
דברי הימים א ד׳:ט״ו ובהערות שם. כל דברי רד״ק כאן נמצאים כבר במיוחס לתלמיד רס״ג והמיוחס לר״י קרא; אך המיוחס לתלמיד רס״ג מבאר שכוונת רז״ל היא לזהות את כלב בן יפונה עם כלב בן חור
(דברי הימים א ב׳:נ׳), ושהשתבש הנוסח של דבריהם. ברם, מעיר י׳ ווייסע שבפסוק מט נמצא ששם בת כלב בן חצרון הוא ״עכסה״ וכך אמנם שמה של בת כלב בן יפונה
(ראו יהושע ט״ו:ט״ז); והשוו מלבי״ם.
6. ואם כמו וכו׳. ר״ל: כיון שכלב היה בן ארבעים שנה בשנה השנייה אחרי יציאת מצרים, והיו בני ישראל במצרים מאתיים ועשר שנה, יוצא שנולד כלב בערך בשנת מאה ושבעים להיותם במצרים; וכיוון שחצרון היה מבאי מצרים, הוא היה לפחות בן מאה ושבעים שנה כשהוליד את כלב. המילים ״כי היה כלב בן יפנה״ חסירות בכת״י פריס ומינכן, וראו על זה ברגר, ״Peshat and the Authority of Ḥazal״.
8. ״ותמת עזובה...״. בהמשך אותו פסוק כתוב שהוא לקח אשה אחרת, משמע שגם עזובה היתה אשתו.
9. ואומ׳ ״ואלה בניה״. גם לשון זו רומזת על כך שהיתה אשתו ולא בתו.
10. וכן אמרו וכו׳. לא מצאתי כלשון זו, אבל ראו שמות רבה א׳:י״ז; וראו מה שכותב המיוחס לתלמיד רס״ג בשם ״חכמים״.
11. כמו ״מן״. השוו התרגום. בפשיטתא נמצא שהוליד מיריעות את עזובה (ושהבנים הם של עזובה; כך כנראה מבינה ש׳ יפת, ע׳79 בדעת הפשיטתא). גם המיוחס לר״י קרא סובר שיריעות היא אשתו ולא בתו, אך לא כן דעתו של המיוחס לרש״י.
12. כצאתי את העיר. בכת״י וטיקן הוסף כאן ״שפי׳ מן העיר״; ויתכן אמנם שנוסחה זו היא נכונה ושהושמטו מילים אלה משאר כת״י מחמת טעות-הדומות.
13. ואחרים זולתו. ראו ספר השרשים ערך ״את״.
14. ועליה אמר ״ואלה בניה״. ראו עוד מה שכותב רד״ק על לשון זו להלן פסוק מב ד״ה ״מישע בכרו״. שם בביאורו מקשה י׳ ווייסע שלדעת רד״ק, כינוי-השם בביטוי ״ואלה בניה״ אינו מוסב על האשה האחרונה הנזכרת בפסוק, שהיא יריעות.