1. בחמת הכהו. כמו כן מבינים התרגום והמיוחס לרש״י. אך טוען י׳ ווייסע על רד״ק שאם כן, היה צריך להיות כתוב ״בחמת״.

2. כשהלך הדר עזר. כך ברש״י על שמואל ח׳:ג׳. המיוחס לר״י קרא מפרש שדוד הוא שהלך להציב ידו שם.

3. ולהציב גבולו. נראה לרד״ק ש״הצבת יד״ מובנה: הצבת גבול, כי הציב הדדעזר את המקום תחת ידו ונכלל בגבולו. וקרוב להבנה הזאת הפירוש: הצבת כח, הנמצא במיוחס לרש״י ובמיוחס לר״י קרא, שמשמעותו שהשתלט על המקום.

4. כי המלחמה היה לו עם תעי מלך חמת וכו׳. ר״ל: המלחמה של הדדעזר היתה עם תעי מלך חמת, כבאותו פסוק בשמואל.

5. ובספר שמואל וכו׳. מכאן עד סוף הדיבור חסר בכת״י פריס, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק. מכאן נשמע שהוא מפרש ״להשיב ידו״ כמו ״להשיב אל ידו״; וכן נמצא בפירוש ר׳ יוסף קרא שם. אבל מדברי רד״ק שם נראה שהוא מפרשו מענין הרחבת גבול, וש״ידו״ – כנראה במובן של שליטתו על הנחלה – הוא מושא של הפועל ״להשיב״ כפשוטה של לשון הפסוק. (כך גם מבין רד״ק את התרגום שם: ״לאשנאה תחומיה״ [והשווה רש״י]; אך המובן המדוייק של ״לאשנאה״ בתרגום דורש עיון נוסף.) ברם, ראוי לציין שבמקומות שניתן להבין ״השבת יד״ מענין הרחבת יד, כגון ״ועל צריהם אשיב ידי״ (תהלים פ״א:ט״ו), רד״ק רגיל לפרשו מענין חזרה, כמו שהוא מפרש שם: ״אשיב ידי – פעם אחר פעם עד שאכלם״. המיוחס לתלמיד רס״ג אמנם מפרש ״להשיב ידו״ כאן מענין חזרה: ״ובשמואל: ׳להשיב׳, כי פעם אחרת הציב, והבריחום אנשי המלכות״. והיינו בהתאם לשיטתו שלאור הסתירות בין הפרשה כאן לפרשה בספר שמואל, יש להניח שהן עוסקות בשתי מלחמות שונות; וכמו כן דעת המיוחס לר״י קרא. והוא פירוש מאד מחודש.