1. זה היה לך וכו׳. ר״ל: ה״גדלות ונוראות״ כוללות גירוש הגוים מארץ כנען וגם יציאת מצרים, למרות שהזכרת יציאת מצרים בפסוק נשמעת כדרך אגב.

2. מבית עבדים. ברוב עדי-נוסח חסר ביטוי זה.

3. וגרשת מפניהם גוים. לפי זה, המילה ״גוים״ היא המושא של הפועל ״לגרש״, למרות הפער שביניהם.

4. ובספר שמואל וכו׳. שם חסירה המילה ״לגרש״, וגם נוספה המילה ״ואלהיו״ כמו שמזכיר רד״ק. אך אין כוונת רד״ק לדון בחסרון המילה ״לגרש״, כי הוא כותב שם שיש להבין שהמילה ״לגרש״ כאילו נמצאת, בהתאם לדעתם של שאר המפרשים. ובכן, באמת ניתן היה להבין את תחביר הפסוק שם כאותו של פסוקנו, וש״גוים ואלהיו״ הם מושאים של הפועל ״לגרש״ שהוא כאילו נמצא (וכך אמנם מבואר ברש״י ובר׳ יוסף קרא שם). אבל נראה שמפריעה לרד״ק לשון היחיד של כינוי-השם במילת ״ואלהיו״ לפי זה, כי אותו כינוי מתייחס ל״גוים״ שהוא בלשון רבים. לכן, בפירושו הראשון כאן, הוא מפרש ״ואלהיו״ על מצרים (בלשון זכר ובלשון יחיד; ראו למשל שמות י״ד:י׳), והמ״ם של ״ממצרים״ מתייחסת גם ל״גוים ואלהיו״, כאשר המושא של ״וגרשת״ (שהוא כאילו כתוב) הוא יושבי ארץ כנען הנזכרים שם בפסוק. (כך יש להבין את הפירוש הזה, על פי מה שמרחיב בו רד״ק בפירושו לשמואל.) ואף לפירושו השני של רד״ק כאן, אשר לפיו המשמעות היא ״והכית גוים ואלהיו״, יש להבין שהכוונה היא למצרים, כי בכך מתיישבת לשון היחיד של ״ואלהיו״. בפירושו לשמואל רד״ק אינו מזכיר את פירושו השני שבכאן, אבל הוא מציע פירוש נוסף שלפיו ״גוים ואלהיו״ מתייחס לישראל; וראו שם את ביאורו ללשון הרבים של ״גוים״ לפי זה, שניתן ליישם אותו כנראה גם לפירושיו האחרים אשר לפיהם ה״גוים״ הם מצרים.