Divrei HaYamim I 16 – דברי הימים א טז‏ – Mikraot Gedolot

הֲבוּ קֳדָם יְיָ גְנֵיסַת דְעַמְמַיָא הֲבוּ קֳדָם יְיָ אִיקָרָא וְתוּקְפָא.

הבו לי״י משפחות עמים – ומה יתנו לו מפרש כבוד ועוז.

Ascribe to the Lord, [you] families of peoples And what should they ascribe to Him? And he explains: glory and might.

הבו ליי׳ משפחות עמים – כי כל העמים הרואים והשומעים זה יתנו לו הכבוד והעז, ¹וכן טעם כל הפסוקים. והמזמור הזה, אע״פ שנאמר על דבר הארון, ²ענינו גם כן על העתיד על הגלות הזה: כשיַראה השם נפלאותיו כשיוציאנו מהגלות ויקבצנו, יַראה נפלאותיו עד אשר כל משפחות העמים יתנו לו הכבוד והעוז כמו שאמ׳ ״והיה יי׳ למלך על כל הארץ״ (זכריה י״ד:ט׳), כמו שאמ׳ הנה ״ויאמרו בגוים יי׳ מלך״ (פס׳ לא). וכן אמ׳ ״ירעם הים ומלואו יעלץ השדה וכל אשר בו״ (להלן פס׳ לב) – ³וכן אמ׳ בקבוץ גליות ״ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף״ (ישעיהו נ״ה:י״ב) – ⁴ואז יאמרו אלה לאלה ״הודו ליי׳ כי טוב כי לעולם חסדו״ (להלן פס׳ לד).

1. וכן טעם כל הפסוקים. ר״ל: הפסוקים הבאים העוסקים בהכרת ה׳ וכבודו ומוראו.

2. ענינו גם כן על העתיד וכו׳. כך הוא מפרש אותו בפירושו לתהלים; וכן נמצא ברש״י שם.

3. וכן אמ׳ בקבוץ גליות וכו׳. ר״ל: שמחת ההרים והעצים שם מקבילה לשמחת הים והשדה כאן. שם הכוונה היא במפורש לזמן קיבוץ גלויות; ודעת רד״ק כאן, כאמור, היא לטעון שגם כאן הכוונה לזמן הגאולה. בפירושו לתהלים הוא כותב שזהו ״משל על השמחה הגדולה שתהיה מפני השלום הגדול שיהיה בעולם והטובה הגדולה שתהיה״. הציטוט של הפסוק הזה כאן הוא כנראה מאמר מוסגר, התומך בתוכנו של פסוק לב אשר רד״ק מצטט לפניו; ועיקר כוונת רד״ק היא להראות שאחרי הנפלאות הנרמזות בפסוק לב, יכירו כולם בה׳ ויאמרו אלה לאלה ״הודו...⁠״, כמו שנזכר בפסוק לד.

4. ואז יאמרו אלה לאלה. סביר שכוונתו: אנשים יאמרו לחבריהם, לא שיאמרו העצים כך במקביל ל״אז ירננו עצי היער״ שבפסוק לג. ואולי כדי לברר כך הוא שהוסיף רד״ק את המילים ״אלה לאלה״, החסרים בכת״י פריס ומינכן; זאת אומרת: מהניסוח ״אז יאמרו ׳הודו...׳⁠ ⁠⁠״ – בלי ״אלה לאלה״ – היה נשמע ש״אז יאמרו״ מוסב על ההרים והעצים הנזכרים בפסוק שהוא מצטט לפניו, אבל מהניסוח ״אז יאמרו אלה לאלה ׳הודו׳...⁠״ נשמע שנושא הפועל ״יאמרו״ הוא יותר כללי, וכאילו כתוב: ״אז יאמר אחד לשני...⁠״.

Ascribe to the Lord, O families of the nations. For all the nations who see and hear this shall ascribe to Him glory and strength: this is the sense of all the verses. Although this psalm refers to the episode of the Ark, it also refers forward to the present exile: when God, on taking us out of this exile and gathering us in, will show His wonders, He will do so to the point that all the families of the nations ascribe to Him glory and strength in accordance with the verse, “And the Lord shall be king over all the earth” (Zech 14:9), as it says here, “Let them declare among the nations that the Lord is King” (v. 31). Similarly it says, “Let the sea and all within it thunder, the fields and everything in them exult” (v. 32). And so too in the context of the ingathering of the exiles: “Before you, mount and hill shall clap aloud, and all the trees of the field shall clap their hands” (Isa 55:12), so that people will say to one another, “Praise the Lord for He is good; his steadfast love is eternal” (1 Chronicles 16:34).

תנו לי״י – משפחות עמים כבוד ועז כי לו לבדו התפאר לעשות אשר ירצה והוא לבד שליט בזה ולזה אין ראוי שתאמינו שיהיה לזולתו כבוד ועז.

הבו – תנו.

הבו לה׳ – וחוזר ומפרש הכבוד והעוז הבו לו ר״ל אמרו שהכבוד והעוז המה לו ובידו וכן נתנו לדוד רבבות (שמואל א י״ח:ח׳).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון