Daniel 5 – דניאל ה‏ – Mikraot Gedolot

בֵּלְשַׁאצַּר הַמֶּלֶךְ עָשָׂה מִשְׁתֶּה גָּדוֹל לִגְדוֹלָיו אֶלֶף, וּלְעֻמַּת הָאֶלֶף, הַיַּיִן שׁוֹתֶה.

בלשצר מלכא עבד לחם רב – ואן הוא אויל מרודך, רבי אליעזר ורבי שמואל בר נחמני, רבי אליעזר אומר כדי לסמוך רשע לרשע קוצץ לקוצץ גאותן לגאותן, רשב״ג אמר לסמוך הפסק מלכות להפסק מלכות, ודכותה ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשדאה ודריוש מדאה קביל מלכותא, והן הוא בשנת שלש, רבי הונא בשם רבי אחא כדי שלא יאמרו דברי פיוטין הוא כדי שידעו הכל שאמרו ברוח הקדש, רבנן אמרין כדי לסרוג על הספר כולו שנאמר ברוח הקדש, ודכוותה ולא יתבוששו והנחש היה ערום, לא הוה צריך קריא למימר אלא ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור, אמר רבי יהושע בן קרחה לידע מאיזה חטא קפץ עליה הנחש מתוך שראה אותם עסוקים בדרך ארץ נתאוה לה, אמר רבי יעקב דכפר חנין שלא להפסיק בפרשתו של נחש, ודכוותה והמדנים מכרו אותו, ויהי בעת ההיא וירד יהודה, לא הוה צריך קריא למימר אלא ויוסף הורד מצרימה, רבי אליעזר ורבי יוחנן רבי אליעזר אומר כדי לסמוך ירידה לירידה, רבי יוחנן אמר כדי לסמוך הכר נא להכר נא, רבי שמואל בר נחמני אומר כדי לסמוך מעשה תמר למעשה אשתו של פוטיפרע מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים דאריב״ל רואה היתה באסטרולוגיא שהיא עתידה להעמיד ממנו בן ולא היתה יודעת אם ממנה אם מבתה, הדא הוא דכתיב מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך, מאשר ולא כל אשר.

ת׳ם אן בלשאצר אלמלך, אצלח טעאמא כת׳ירא לאלף רייס מעה וג׳לס חד׳אהם ישרב אלכ׳מר.

בלשאצר מלכא – בנו היה ומלך לאחר אויל מרודך שמלך תחת נבוכד נצר וגם (הוא) היה בנו של נבוכד נצר.

עבד לחם רב – עשה סעודה גדולה מצינו בספר יוסיפון שנלחם בו ביום עם דריוש המדי וכורש ונצח המלחמה ולערב עשה משתה, כמו שנתנבא עליו ישעיה: ערך השלחן צפה הצפית אכול שתה קומו השרים וגו׳ (ישעיהו כ״א:ה׳) שבתוך המשתה חזרו אויביו ונלחמו על העיר ולכדוה.

ולקבל אלפא חמרא – כנגד אלף איש היה שותה יין.

King Belshazzar He was his son, and he reigned after Evil-merodach, who reigned instead of Nebuchadnezzar, and (he) too was the son of Nebuchadnezzar.

made a great feast We find in Josephon (Book 1, ch. 3) that he waged war by day with Darius the Mede and Cyrus and was victorious in the battle. So in the evening he made a feast, as Yeshayahu had prophesied about him: "Setting the table, setting up the lamp, eating, drinking. 'Arise, princes, etc.'" (21:5). For in the midst of the feast the enemies returned, waged war on the city and captured it.

as much wine as the thousand The equivalent of one thousand men [was the amount] he was drinking [in] wine.

בלשצר – עבד לחם רב – עשה מאכל רב.

ולקבל אלפא – נגד שרים אלף הפך משפט המלכים.

הפרשה הו׳
בלשצר מלכא וגומר הנה בלשצר זה היה בן אויל מרודך בנו של נבוכדנצאר ועשה משתה גדול לשריו שהיו אלף ונגד האלף אלו היה שותה יין כל כך היה בריא אולם וחזק נוטה אל הגופניות. כי עוד היום המנהג בין האשכנזים שלוקחים מזרק יין נותנים אותו לפני חבירו שמנגד ואומרים בלשונם שישתה. ואז תכף חייב חברו ההוא למלאת מזרק אחר יין וישתו שניהם יחד כל אחד במזרק שלו והוא אות אהבה ביניהם. ובלשצר כדי להראות אהבה עם האלף שרים שלו הוצרך לשתות מזרק אחד מלא יין בחברת כל אחד מהם שהיו אלף מזרקי יין שהיה ענין גדול איך היה איפשר אצטומכתו להכיל הכמות הרב ההוא.

לחם רב – מתחלפים לחם בצרי.

לחם רב – כל סעודה קרוי׳ ע״ש הלחם.

בלשאצר – הוא היה בן אויל מרודך בנו של נ״נ ומ״ש בענין נ״נ אבוהי וכן ואנת ברה כי אבי האב נקרא אב ובן הבן נקרא בן.

עבד – עשה סעודה גדולה לאלף שריו על כי ביום ההוא נצחו את מחנה דריוש.

ולקבל – המלך שתה יין מול אלף שריו כמו כולם יחד.

השאלות: (א - ד) למה עשה אז הסעודה הלזו?, ולמה צוה להוציא כלי ההיכל באותה סעודה דוקא?, ולמה אמר תחלה לאתויי מאני דהבא וכספא ואח״כ אמר שלא הביאו רק כלי זהב?, תחלה אמר מן היכלא די בירושלים ואח״כ אמר מן היכלא די בית אלהא די בירושלים?, ולמה כפל אשתיו בהון, אשתיו חמרא?.

בלשאצר המלך עשה סעודה גדולה לאלף שריו, ולנגד אלף שתה יין – ופי׳ חז״ל שהיו יודעים מנבואת ירמיה שאחרי שבעים שנה תכלה מלכות בבל, וחשבו את הזמן שנשלם אז וראו שלא בא היעוד והמלכות עדן בתקפו, בשגם למה שספר ביוסיפון שלחם אז במדי ופרס שעלו עליו למלחמה והאלף שרים שלו נצחו את המלחמה, שזה סימן שמזלו עדן בתקפו, וחשב כי הע״א שלו ושרו ממעל התגברו על אל אלים, לכן עשה המשתה להאלף שרים שנצחו את המלחמה, ושתה נגדם יין, אף שהיה דרך המלכים אז שאם עשה המלך משתה לשריו ועבדיו היה אוכל ושותה בחדר מיוחד, הראה להם עתה גודל מעלתם אצלו ששתה עמהם ביחד.

בלשאצר המלך עשה לחם גדול לאלף גדוליו ולעמת האלף יין היה שותה.

לחם – דוגמתו בשמואל א׳ (כ׳:כ״ד) וישב המלך אל הלחם.

ולקבל וגו׳ – היה משתבח בזה שהיה שותה כנגד כולם, גוזמא.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון