נבוכדנאצר מלכא עבד צלם די דהב וכו׳ (כתוב ביחזקאל ברמז שמ״ו). (באדין)

ונבוכדנאצר מלכא שלח למכנש וגו׳, ת״ר ששה נסים נעשו באותו היום, צף הכבשן, ונפרץ הכבשן, והומק מידו, ונהפך צלם על פניו, ונשרפו ארבע מלכיות, והחיה יחזקאל את המתים בבקעת דורא – כלהו גמרא בר מנשרפו ארבעה מלכיות דקרא כתיב (באדין) ונבוכדנאצר מלכא שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחותא, וכתיב באדין מתכנשין אחשדרפניא וגו׳. אל ישנה אדם את עצמו מן הרבנות שנאמר באדין גובריא אלך כפיתו בסרבליהון פטשיהון וכבלתהון ולבושיהון. א״ר יוחנן גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת דכתיב ענה ואמר הא אנא חזה גוברין ארבעה שרין מהלכין בגוא נורא וחבל לא איתי בהון ורוה די רביעאה דמה לבר אלהין. א״ר תנחום בר חנילאי בשעה שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש באו כל העולם וטפחו להם לישראל על פניהם ואמרו יש לכם אלוה כזה ואתם משתחוים לצלם, מיד פתחו ואמרו לך אדני הצדקה ולנו בושת הפנים כהיום הזה, והיכא אזלו, א״ר בעין הרע מתו ושמואל אמר ברוק טבעו, ר׳ יוחנן אמר עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות שנאמר שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה אלו חנניה מישאל ועזריה, ודניאל להיכן אזל, אמר רבא למכרא נהרא רבא דטבריא, ושמואל אמר לאתויי בזרא דאספתא, ור׳ יוחנן אמר לאתויי חזירי מאלכסנדריא דמצרים. תנו רבנן שלשה היו באותה עצה, הקב״ה, דניאל, ונבוכדנאצר. הקב״ה אמר ליזיל דניאל מהכא דלא לימרו בזכותיה אתצילו, דניאל אמר איזיל מהכא דלא לקיים בי פסילי אלהיהם תשרפון באש, ונבוכדנאצר אמר ליזיל דניאל מהכא דלא לימרו קלייה לאלהיה בנורא, ומנא לן דסגיד ליה, דכתיב באדין מלכא נבוכדנאצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד. את זו דרש תודוס איש רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמם לכבשן האש, נשאו קל וחומר מצפרדעים ומה צפרדעים שאינם מצווין על קדושת השם כתיב בהו ועלו ובאו בביתך וגו׳ ובתנוריך ובמשארותיך אימתי משארת מצויה אצל התנור בשעה שהתנור חם, אנו שאנו מצווים על קדושת השם על אחת כמה וכמה. ומה פרע הקב״ה לצפרדעים, שכל הצפרדעים מתו ואותם שירדו לתנורים לא מתו.