ומעת הוסר התמיד – מבואר שנתן שני זמנים, זמן אחד שממנו תתחיל אפשריות הגאולה, אם יזכו, כמ״ש זכו אחישנה, וקודם לזה הזמן אין לחכות כלל, ואמר שהזמן הזה יהיה אלף מאתים ותשעים מעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם – ואאל״פ על עת הסרת התמיד בחורבן בית שני, שא״כ יגיע הזמן השני שאחריו אחר אלף השביעי וזה א״א, וגם אאל״פ על זמן הסרת התמיד בחורבן בית ראשון, שאז לא נתן שקוץ שומם, כי שרף המקדש ערה ערה עד היסוד בה, ובהכרח שכיון על זמן אחר שבו הוסר התמיד ונתן שקוץ שומם, וזה היה ג׳ פעמים, א] בימי מנשה שבטל עבודת התמיד והעמיד צלם בהיכל, ב] קודם לו בימי אחז שסגר דלתות בית ה׳ וקטר לאלהים אחרים (כמבואר בדה״ב כ״ח), ג] קודם לכל אלה בימי עתליה המרשעת, שכתוב כי בניה פרצו את בית אלהים וגם כל קדשי בית ה׳ עשו לבעלים (דברי הימים ב כ״ד), ובעת ההיא נשבת התמיד שהיה קרב מקופת הצבור, כמש״ש ששם יהוידע פקודות בית להעלות עולות (שם כ״ג), ועוד אמר ויהיו מעלים עולות בבית ה׳ תמיד כל ימי יהוידע, מבואר שקודם לזה בטלו עולות התמיד, וגם נתנו אז שקוץ שומם, שעמד אז בית הבעל, וממ״ש סתם השכל יחייב שנחשוב מזמן הראשון שהוא מימי עתליה שמלכה שש שנים, ובסוף ימיה בטלה התמיד ולכן אז התחזק יהוידע כנגדה, והיא מתה בשנת ג׳ אלפים ס״א ובטל התמיד ג׳ אלפים ס׳, וכשתחשוב מאז אלף מאתים ותשעים כלו בשנת ד׳ אלפים ש״נ, שמאז התחיל אפשריות הגאולה שיגאלו בכל עת שיזכו, שעז״א אשרי המחכה – ר״ל שמאז יש לנו לחכות על הגאולה, ונודע כי בעת ההיא נתן רשות מהקיסר לבנות בית המקדש בירושלים וגם נבנה מאת היהודים ע״פ פקודת הקיסר יוליוס בהוצאה רבה, ובשנת ד׳ אלפים שמ״ט היה רעש גדול בכל העולם ונפל המקדש הגדול אשר בנו, וביום שאחריו בא אש גדול מן השמים ונתכו כל הברזלים מהבנין ונשרפו יהודים רבים, ובשנה שאחריה, שהוא שנת ש״נ היה עיפוש גדול בכל העולם וכל מי שהיה מתעטש נפל ומת, כמבואר בספרי הדורות, מבואר שאז היה אפשרות לפקודה רק שגרמו העונות, ומעת ההיא אשרי המחכה שמאז עד הקץ האחרון יש לנו לחכות, כי אם יזכו יושעו גם באמצע הזמן, עד יגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה – ואם תחשוב משנת ד׳ ש״נ עוד אלף של״ה יגיע לשנת ה׳ אלפים תרפ״ה, שאז יהיה קץ הפלאות המיועד. וכבר בארנו שנאמרו עוד שני זמנים והם מועד מועדים וחצי, שמגיע זמנם לשנת ה׳ אלפים תרע״ג כמ״ש למעלה (ז׳ כ״ה), וזמן השני עד שני אלפים ושלש מאות, ונצדק קדש שנאמר לו במראה השניה כלים בשנת ה׳ אלפים תרפ״ח כמ״ש למעלה (ח׳ י״ד) הרי השלשה זמנים מתאחדים, שבשנת תרע״ג תהיה ההתחלה ותמשך י״ד שנים, שהם השני שבועים, שבוע אחד שאחז״ל שבוע שב דוד בא, ושבוע של גוג המבואר בכתוב שיבערו והסיקו באש שבע שנים, שהוא משנת תרע״ג עד שנת תרפ״ח, ובשנת תרפ״ה שהוא ג׳ שנים לפני תרפ״ח יתחילו בבנין המקדש וימשך ג׳ שנים, ובזמן תרפ״ח שהוא עד ערב בוקר אלפים ושלש מאות שנים מאותו שנה שדבר עמו המלאך, בשנת שלש לבלשאצר ונצדק קדש ויוחזר התמיד על מכונו, כי שם שאל על החזרת התמיד וע״ז השיבו כמבואר שם.

אנו כותבים את הדברים האלה בחשוון שנת התרכ״ח, ולפי החשבון שעלה בידינו זמן הגאולה ירחק עוד ששים שנה, ובאשר עינינו כלות לראות צמיחת קרן ישראל בימינו ולעינינו, ונחכה לו בכל יום שיבא, וכבר התבאר בזהר פ׳ שמות שבכל ס׳ שנה באלף האחרון שבו יבא הגואל תקום התעוררות לגאולה, לפ״ז ראוי שיהיה איזה התעוררות בשנה הזאת או שאחריה, ואיזה רושם ראיתי לבקש חשבון ודעת על השנה הזאת אולי יהיו דברינו לרצון להחיש עת ישע, ואומר כי יש מקום לחשב הזמן עדן ועדנים ופלג עדן, שכל עדן הוא ד׳ מאות שנה כזמן גלות מצרים, ושלשה עדנים הם י״ב מאות שנה, וחצי מי״ב מאות הם שש מאות סך הכל ח״י מאות, שעולה לשנה זו שאנחנו בגלותנו זה ח״י מאות שנה בכיון, והגם שימשכו הימים עד יוגמר הדבר כבר הוחל החזון לצמוח, וכן מ״ש כי למועד מועדים וחצי היינו שאז יכלו שני השרים שראה על שפת היאור, ועי״כ יכלה נפץ עם קדש שלא יהיו נלחצים עוד כמקדם, ובעת יגיעו מועד מועדים וחצי שהיא בשנת התרכ״ח ילכה נפץ יד עם קדש ענויהם ויסוריהם וככל נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה שני האנשים העומדים על שפת היאור, (וראיתי בס׳ חזון למועד עשה ג״כ חשבון על שנת תרכ״ח לפי דרכו). המועד השני שראה עד ערב בוקר אלפים ושלש מאות יתחיל מיום חורבן בית ראשון בשנת ג׳ אלפים של״ח וכלה בשנת ה׳ אלפים תרל״ח, ואז ונצדק קדש, היינו שמאז יכירו העמים צדקת ישראל וקדושת תורתם ולא יוסיפו לענותם עוד. הזמן השלישי ומעת הוסר התמיד, יתחיל מעת הוסר התמיד בחורבן בית ראשון (ומ״ש ולתת שקוץ ושמם שאז גברו יד עובדי ע״ג ואמרו כי יראתם גברה), שהיה בשנת שלשת אלפים של״ח, וכלה הזמן הראשון אלף מאתים ותשעים בשנת ד׳ אלפים תרכ״ח. ופי׳ מ״ש אשר המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה הוא כן, שזמן הזה נחלק לשתים שאחר שיכלה אלף שנים אחר הזמן הראשון שהוא אלף שנים אחר ד׳ אלפים תרכ״ח יתחיל קרן ישראל לצמוח, כמו שהודיעו בזמן שא״ל כי למועד מועדים וחצי כנ״ל, וז״ש אשרי המחכה ויגיע לימים אלף, והוא בזמן חמשת אלפים תרכ״ח, ומשם ימשך עוד שלש מאות שלשים וחמשה עד שיהיה זמן תחיית המתים, שזה יהיה בשנת תתקס״ג, שהוא ל״ז שנים קודם לאלף השביעי, ומפרש ואתה לך לקץ ותנוח, שהקץ יתחיל בשנת התרכ״ח וימשך עד התתקס״ג, שאז תעמוד לגורלך לקץ הימין שאז יהיה תחיית המתים, ותראה שמספר הכתוב.