Daniel 1 – דניאל א‏ – Mikraot Gedolot

ווצ׳ף להם אלמלך ג׳אריא יום ביום, מן כ׳בזה ואדמה וכ׳מר שרבה, ואן ירבון כד׳אך ת׳לאת׳ סנין, פאד׳א אנקצ׳ת, יקפון בין ידי אלמלך.

וימן – לשון הזמנה.

פת בג – היא שם מאכל המלך בלשון כשדים.

ויש פותרים: פת בג לחם. ואין נראה כן, שהרי נאמר: ויהי המלצר נושא את פת בגם ונותן להם זרעונים (דניאל א׳:ט״ז), ואין זרעונים חליפי לחם אלא חליפי תבשיל.

allotted Heb. וַיְמַן, an expression of preparation.

of... food Heb. מִפַּת⁠־בַּג. That is the name of the king's fare in the language of the Chaldeans. Some interpret פַּת⁠־בַּג, [as] bread, but it does not appear correct, for it is written: "The steward would take away פַּת⁠־בָּגָם... and give them pulse" (Daniel 1:16). Now pulse is not a substitute for bread, but a substitute for cooked food.

וימן – הפועל יוצא. והטעם לתת להם מנות.

ופירוש בג – מאכל. וכתוב במקרא: ונתתיך לבג (יחזקאל כ״ה:ז׳) וקרי לבז, והטעם קרוב. אולי טעם בג – הבשר המבושל.

ומיין משתיו – ולא נכתב ומיין משתהו כי יש יום ידוע לשתות יין לבן או אדום או יין מקום פלוני ידוע.

וטעם לגדלם – להרגילם לעמוד ולדעת משפטי המלוכה וזה הוא אשר כח בהם.

ומקצתם – יש אומרים ומקצת הילדים ומקצת כלי בית האלהים ומקצה אחיו גם הוא נכון והוא שפירשו בסוף השנים הנזכרות, והנה כמוהו: ומקצת ימים עשרה (דניאל א׳:ט״ו).

וימן להם וגומר ושהמלך יכין להם מנה יפה דבר יום ביומו מפתו ומיינו אשר היו היותר טובים שבמלכות. וככה יתגדלו שלשה שנים למען ישתלמו בשלימות גדול לפחות מקצתם ויעמדו לפני המלך לשרתו. אשר בדרך טבע היה הכרח שיהיו שלמים הן מצד טבע אומתם ההיא השלימה שבאומות הן מצד טבע אביה׳ שהיה המיוחס שבאומה מן זרע המלוכה והפרתמים. הן מצד תכונת איבריהם ומראיתם השלימה המורה על שלימותם הן מצד שכלם והן מצד כחם והן מצד מאכלם ושתייתם.

וימן – ענין הזמנה כמו וימן ה׳ דג (יונה ב׳:א׳).

מפת בג – ענין מאכל.

וימן להם המלך – כל זה מדברי המלך שאמר לאשפנז הנה המלך יזמין להם בכל יום דבר הצריך להם ביומו ממאכלי המלך ומן היין אשר ישתה הוא (ואף שנ״נ עצמו היה המדבר לא אמר כמדבר בעדו וכן דרך המקרא וכמ״ש וישלח וגו׳ ואת שמואל (שמואל א י״ב:י״א) עם כי שמואל עצמו היה המדבר וכן רבים כמוהו).

ולגדלם – ובאופן זה יהיו מגודלים שלש שנים למען יהיו נראים יפים ובעלי בשר.

ומקצתם – מקצה שלשת השנים יעמדו בתמידות לפני המלך לשמשו בכל עת.

וימן להם – ספר איך השגיח המלך על הילדים האלה בתכלית, א] שהוא עצמו הכין את הצורך למזונותם, ב] שהיה מפת בג המלך – ממה שהוא אוכל על שלחן מלכים, כי המאכלות הדקות והיינות המבושמים מרחיבים הדעת וייטיבו המזג ויזקקו את המוח, וחמרי וריחני פקחים, ג] שהזמין להם דבר יום ביומו – כי מאכלי המלך היו משתנים בכל יום לפי מהות היום והזמן, לפי הנהגת הרופאים המשגיחים על בריאת גופו שישתנו המאכלים לפי הקור והחום והמזג, ובאופן זה השגיחו גם על הילדים, ד] שהרחיב להם הזמן לגדלם שנים שלש – שזה מספיק ללמדם, כמ״ש חז״ל שכל תלמיד שאינו רואה סימן ברכה במשנתו שלש שנים אינו רואה סימן ברכה לעולם, והיה כל ההכנה הזאת כדי שמקצת מן הילדים והם אלה שיצליחו בלמודם, יעמדו לפני המלך ועמו במלאכתו ישבו, וכמו שהיה המנהג אצל מלך מצרים ומלך תוגרמא לאסוף ילדים רבים מבני הנוצרים ולגדלם והראוים מהם יעמדו לפניו.

מפתבג – תיבה כשדית, וממקומה נראה שהוראתה מאכל בכללות, כמו לחם (פת?) בלשון הקודש, וישב המלך אל הלחם (שמואל א׳ כ׳:כ״ד), אל הסעודה.

ומקצתם – מן התלמידים, המוקצים והנבחרים שבהם מחמת חכמתם, וכן בשופטים י״ח:ב׳ ״מקצותם״ ר״ל מן המובחרים שבהם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון