Chavakkuk 3 – חבקוק ג‏ – Mikraot Gedolot

אֲרֵי מַלְכוּת בָּבֶל לָא תִתְקַיֵם וְלָא תַעְבֵּיד שׁוּלְטַן עַל יִשְׂרָאֵל יִתְקַטְלוּן מַלְכֵי מָדַי וְגִבָּרֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָלוֹת לָא יִצְלְחוּן יִשְׁתֵּיצוּן רוֹמָאֵי וְלָא יְנַבּוּן קִסוּמָא מִירוּשְׁלֵם.

כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים – כי תאנה לא תפרח זה אברהם, כמה דאת אמר כבכורה בתאנה בראשיתה, ואין יבול בגפנים זו שרה כמד״א אשתך כגפן פוריה כחש מעשה זית, אותם מלאכים שבשרו את שרה האירו את פניה כזית כחשים היו, ושדמות לא עשה אוכל השדים המתים לא עשו אוכל, גזר ממכלה צאן כמד״א ואתן צאני צאן מרעיתי, ואין בקר ברפתים כמה דאת אמר עגלה מלומדה, חזרה ואמרה שרה מה אנא מובדא סברי מן בריי אלא ואני בה׳ אעלוזה אגילה באלהי ישעי.

דבר אחר: כי תאנה לא תפרח – משבטלו הבכורים, ואין יבול בגפנים משבטלו הנסכים, כחש מעשה זית משבטל שמן המאור, ושדמות לא עשה אוכל ושדי בהמות משבטלו הבכורות. דבר אחר ושדמות (השדות) לא עשה אוכל משבטל לחם הפנים, גזר ממכלה צאן משבטל התמיד, ואין בקר ברפתים משבטלו הקרבנות. ארשב״ג מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה שנאמר ואל זועם בכל יום, א״ר חייא בר אבא כשהיו הקרבנות קרבים היה סאה ארבלית עושה סאה סלת, סאה קמח סאה קיבר, סאה סובין סאה מורסן, אבל עכשו אדם מוליך סאה חטים לטחון אינו מביא אלא כשם שהוא מוליך מביא מעט יותר, למה שבטל לחם הפנים. ראה מה היו הקרבנות יפים להם שכל מה שהיה קרב על גבי המזבח היה מברך את מינו, א״ר חייא בר אבא אפילו עקרו של מזבח לא נעשה אלא בשביל כפרתן של ישראל, למה נקרא שמו מזבח, מ׳ שהוא מוחל עונותם של ישראל, ז׳ שהוא זכרון טוב לישראל, ב׳ ברכה לישראל, ח׳ חיים לישראל, שתי הלחם ולחם הפנים היו מברכין את הלחם, והבכורים היו מברכין את פירות האילן. מעשה בר׳ יונתן בן אלעזר שהיה יושב תחת תאנה אחת בקיץ והיתה תאנה מלאה תאנים יפות ירד טל והיו התאנות זובות דבש והיה הרוח מגבלו בעפר, באה עז אחת והיתה מנטפת חלב וקרא לתלמידים ואמר בואו וראו מעין דוגמא של העולם הבא. מעשה בסופר אחד שהיה עולה לירושלים בכל שנה והכירו אותו שהיה אדם גדול בתורה אמרו לו טול לך חמשים זהובים בכל שנה ושב לך אצלנו, אמר להם יש לי גפן אחת והיא יפה מכלם והיא עושה לי ג׳ צופריאות בכל שנה, שש מאות חביות בכל שנה, הראשונה עושה לי של מאות, ושניה מאתים, ושלישית מאה, ואני מוכר אותם בדמים יקרים הרבה, וכל השבח הזה למה שבשביל נסוך היין, ולעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מחזיר את הברכות שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו.

כי תאנה לא תפרח – כתרגומו ויש לפתרו כמשמעו שוב אין הצלחה לכל מעשה בבל מעתה.

ושדמות – שדה לבן.

ממכלה – דיר הצאן.

For a fig tree shall not blossom As the Targum renders. However, the phrase may be interpreted according to its simple meaning: From now on, none of Babylon's deeds shall succeed.

the grain field a white field.

from the fold a stall for sheep.

כי תאינה לא תפרח – כששמע הנביא נחמה זו מאת הקב״ה אמר בעצמו מה יש לאדם להצטער אם יש לו תאנה ואינה פורחת.

ואין יבול בגפנים – וגם אין לו ענבים בגפניו.

כחש מעשה זית – נפסקו הזיתים מן הזית. כחש – כמו: ותירוש יכחש בם^א (הושע ט׳:ב׳).

ושדמות לא עשה אוכל – וגם שדותיו לא עשו תבואה.

גזר ממכלה^ב צאן ואין בקר ברפתים – וגם אם יפסקו צאן ובקר ממכלאותם, מרפת שלהם.

א. כן בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777, פריס 162, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״בה״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104: ״ממכלא״.

כי – הזכיר כל דבר שיעשה דם ויוכל האדם לחיות בהם. והזכיר התאנים, כי הלחים ואף כי היבישים מולידים ומביאים באדם דם רב^א אשר יחיה בו, וככה הענבים. ופרי העץ כמו אגוז ושקד ורמון ותפוח אינם מולידים דם.

ומלת יבול – כמו ונתנה הארץ יבולה (ויקרא כ״ו:ד׳).

ושמן זית – כאשר יבשל בו האדם ירקות, גם הוא מוליד דם.

וטעם כחש – כאילו לא היה זית בתולדתו.

ושדמות – כמו: ושדמה לפני קמה (ישעיהו ל״ז:כ״ז).

גם הזכיר הבשר ממכלה^ב – כמו ממכלאותיך (תהלים נ׳:ט׳).

רפתים – מקום מלונם.

א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 חסרה מלת: רב.

ב. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: ממכלא.

שתאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים כחש מעשה זית ושדמות – הן שבלי התבואה עד שלא גדלה בהם תבואה כל צרכה כדכתיב ושדמה לפני קמה (ישעיהו ל״ז:כ״ז) ולא נשאר רק ספחים כדכתיב אכול השנה ספיח (ישעיהו ל״ז:כ״ט), ושמיר ושית היתה כל הארץ כמו שמוכיח בישעיה (ישעיהו ז׳:כ״ד). ומאותה הצרה הייתי סבור לנוח, כששם פניו לשוב ולעלות מעלי אל עם הגדוד שיגוד עליו כמו שפי׳ ואז חזר ושלח אלי מלאכים לחרף אלהים חי וליראני ולהרגיזני ופחדתי ורגזתי לקול שמועתו.

כי תאנה לא תפרח – הפסוק הזה נאמר ד״מ על העמים הנאספים על ירושלם עם גוג ומגוג אמר כי לא יצליחו אלא יכלו שם והנמלטים שלא ימותו ינגפו באיבריהם כמ״ש תמקנה עיניו בחוריהן ולשונם תמק בפיהם והיו לאות בכל העמים אשר ילכו בהם.

יבול – כמו פרי כמו ונתנה הארץ יבולה (ויקרא כ״ו:ד׳).

ושדמות – שדה זרע.

ממכלה – בה״א כמו ממכלאות צאן (תהלים ע״ח:ע׳) באלף.

ברפתים – כמו רפת בקר בדברי רז״ל והוא בית הבקר.

ויונתן תרגם כן ארי מלכות בבל לא תתקיים וגו׳.

כי תאנה לא תפרח – גם זה נמשך עם מה שקדם מהשחתת ארצנו.

ואמר זה לפי שראה כי אזלת יד של ישראל ואפס עצור ועזוב ונשארו מעט מהרבה ואיך יעלו על העם שיביא גדודיו עליהם ואיך יוכלו להלחם בם ולנוח מצרתם כי תאנה לא תפרח ואמר זה כנגד ישראל שנקרא בדברי הנביאים תאנה וגפן וזית וצאן ובקר כמו שהיתה בנבואות שהמשילו את ישראל לכל אחד מהעצים האלה ועליו אמר כי תאנה לא תפרח כלומר אין בה כבר כח להוציא פרח ואין יבול בגפנים וגומר שהכל משל על מיעוט ישראל וחולשתם, וכבר מצינו בדבריהם ז״ל בב״ר (נג, ג) שדרשו הכתוב קרוב לזה אמרו כי תאנה לא תפרח זה אברהם כד״א (הושע ט, י) כבכורה בתאנה בראשיתה, ואין יבול בגפנים זה שרה כד״א (תהלים קכח, ג) אשתך כגפן פוריה, כחש מעשה זית אותם מלאכים שבשרו את שרה האירו פניה כזית שכחשים היו, ושדמות לא עשה אוכל אותם השדים המתים לא עשו אוכל, גזר ממכלה צאן כד״א (יחזקאל לד, יז) ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם, ואין בקר ברפתים כד״א (הושע י, יא) ואפרים עגלה מלומדה ע״כ. וכבר נוכל לפרש כי תאנה לא תפרח כפשוטו שהיו ישראל בדור ההוא עם עני ודל בחוסר כל לפי שהארץ תהיה בקללה כי תאנה לא תפרח וגו׳ שהוא על דרך אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה (ירמיה ח, יג) וגם צאן ובקר לא יהיה להם לאכול.

ושדמות – בשי״ן ימנית.

יבול – ענין צמח פרי כמו יבול הארץ (שופטים ו׳:ד׳).

כחש – ענין רזות כמו ובשרי כחש משמן (תהלים ק״ט:כ״ד).

מעשה זית – פרי הזית.

ושדמות – שדות תבואה כמו שדמות חשבון (ישעיהו ט״ז:ח׳).

גזר – ענין כריתה כמו אמרתי נגזרתי (איכה ג׳:נ״ד).

ממכלה – הוא דיר הצאן כמו ממכלאות צאן (תהלים ע״ח:ע׳).

ברפתים – הוא בית הבקר ובדרז״ל מצאה ברפת (בבלי ב״ב ל״ב).

כי תאנה – כי אז עדיין לא פרחה התאנה ר״ל ישראל הנמשלים לתאנה עדיין לא קנו גבורה ואמצות הלב לעמוד במלחמה למולם.

ואין יבול – עדיין לא יש פרי על הגפנים ופרי הזית עדיין הוא רזה כחוש והשדות עדיין לא הצמיחו מאכל וכ״ש הוא משל לומר עדיין אין להם אומץ הלב ואינם יודעים תכסיסי המלחמה ואיך יעמדו למולם.

גזר ממכלה – הצאן נכרת ממקום כלאו כי מעטו ולא יש בקר ברפתים ור״ל הנה ישראל בהיותם בבבל נתמעטו ואיך יעמדו מול המון הרב הזה.

כי תאנה לא תפרח – הוא גלות בבל כמ״ש שני דודאי תאנים וגו׳ וז״ש לא תפרח.

ואין יבול בגפנים – זה מדי כמ״ש חז״ל ששתו יין ונהנו מסעודתו של אותו רשע.

כחש מעשה זית – הוא גלות אנטיוכס חז״ל וטמאו כל השמנים.

ושדמות – הוא גלות ראמולוס כמ״ש ציון שדה וגו׳.

לא עשה אכל – כמ״ש מפני זלעפות רעב.

גזר ממכלה צאן – היינו בימי משיח בן יוסף שיהרגו כמה וכמה.

ואין בקר ברפתים – היינו מפני שיברחו ישראל מן ירושלים ומכל ארץ ישראל.

יבול – פרי.

כחש – ר״ל כזב תקות המקוים עליו.

מכלה, רפת – מכלה מיוחד לכלא בם את הצאן בל יצאו, ורפת מיוחד לבקר, ואורוות מיוחדים לסוסים שמניחים שם אויר רב [מאד] ולפעמים יעשו אוריות גם לבהמות אחרות (דברי הימים ב ל״ב), ואבוס מיוחד לפטם שם הבהמות (ישעיהו א׳ ג׳).

כי – (גם זה מן הקול שיצללו שפתי האומה), הקול אומר שבעת שיראו שכל העולם שמם והכל חרב, אז יצפו לישועה, כמ״ש דור שבן דוד בא בו צרות רבות מתחדשות, ואמרו שהגפן לא יתן פריו ושיהיה רעב וכמה רעות, וז״ש שהקול אומר שבעת שתראה אשר תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים ושכחש מעשה זית ושדי תבואה לא יצמחו אוכל, וכן בעת שתראה שגזר ממכלה צאן, שספו בין הצומח בשדה בין הבהמות הצאן והבקר, אז סימן הגאולה.

כי – כאשר או יען כי.

תאנה לא תפרח וגו׳ – לשון משל על גודל הלחץ.

כחש – הבטיח ולא עשה.

ושדמות – במלכים ב׳ י״ט:כ״ו כתוב ושדפה לפני קמה, ובישעיה ל״ז:כ״ז ושדמה, א״כ שדמות הן שדות שרופים כלו׳ שרופים ע״י שרב, ואותיות פ״א ומ״ם (בומ״ף) מתחלפות זו בזו.

ממכלה – ממקום שהן כלואות ומסגרות בו.

ברפתים – מקום שנותנים שם ריפות, דבר נרפה ונכתש לאכילת הבקר.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון