נקבת – (חלק ג׳) עתה ידבר על העתים שיעברו צרות רבות ורעות על ישראל, וישטפו על ראשם המים הזידונים, וזה היה במשך זמן הגלות בשני פנים, א] בעת שהתאספו העמים להשמיד ולהכרית שם ישראל והרגו אותם בכ״מ במיתות קשות וחמורות, והישמעאלים בעת קם נביאם שהתאספו כולם לבלע ולהשחית את ישראל בשמדות ואבדון ב] בעת שלא השמידו אותם בשמד כללי, ובכ״ז אכלו אותם בכל פה במסתרים ולקחו את רכושם וממונם, ועל זה אמר נקבת – היינו בעת שדברת וגזרת, במטיו ראש פרזיו – בעת שהעמים הטו מוטות כנפיהם וחיילותיהם, ר״ל בעת שהתפשטו ראשי פרזיו, היינו מספר גדודיו אשר התאספו מערי הפרזות ר״ל בעת שהתפשטו העמים המונים המונים שהתפשטו כל ההמונים מערי הפרזות ללכת על ירושלים ולכבוש את א״י, וכן בעת שהתפשטו גדודי הישמעאלים ללחום מלחמת אמונתם, ואז נקבת יסערו להפיצני – ר״ל דברת הגזרה, שהגדודים האלה יסערו על ישראל להפיץ אותם ולגרשם מן הארץ ולאבדם, כי כן היה שבכל עת שהתאספו המונים רבים להלחם על אמונתם עשו הרג רב בישראל. או בעת שלא השמידו אותם בפרהסיא בכ״ז עליצותם כמו לאכל עני במסתר – היה כל שמחתם אם יוכלו לאכול עני אחד מישראל במסתרים, שהגם שלא הרגו כולם בפרהסיא אכלו את העניים שלהם במסתרים, והרעו ליחידים וגזלו את ממונם.