×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יד) נָקַ֤בְתָּ בְמַטָּיו֙ רֹ֣אשׁ פְּרָזָ֔ו יִסְעֲר֖וּ לַהֲפִיצֵ֑נִי עֲלִ֣יצֻתָ֔ם כְּמוֹ⁠־לֶאֱכֹ֥ל עָנִ֖י בַּמִּסְתָּֽר׃
You pierced the heads of his warriors with their own spears. They came as a whirlwind to scatter me, gloating as if to devour the wretched in secret.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּזַעְתָּא יַמָא בְּחוּטְרֵיהּ דְמֹשֶׁה וְגִבָּרֵיהּ רֵישֵׁי מַשִׁרְיָת פַּרְעֹה דַחֲשִׁיבוּ מַחְשְׁבָן עַל עַמָךְ דַבַּרְתִּינוּן בְּרוּחַ עַלְעוֹלִין וּטְבַּעְתִּינוּן בְיַמָא דְסוּף עַל דִרְחִיקוּ וְשַׁעְבִּידוּ יַת עַמָךְ וִיהָבוּ עֵצָה בְּסִתְרָא לְאוֹבָדְהוֹן.

רמז תקסה

נקבת במטיו ראש פרזיו – א״ר אלעזר בן יהודה איש ברתותא אמר הקב״ה בזכות השבטים אני קורע להם את הים שנאמר נקבת במטיו ראש פרזיו, מהו אומר לגוזר ים סוף לגזרים. עשרה נסים נעשו לאבותינו על הים, נבקעו ונעשו כמין כיפה (קובה) שנאמר נקבת במטיו ראש פרזיו. נחלק לשנים [עשר] שנאמר נטה את ידך על הים ובקעהו. נעשה יבשה שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה. נעשה כמין טיט שנאמר דרכת בים סוסיך חומר מים רבים. נעשה פירורין שנאמר אתה פוררת בעזך ים. נעשה סלעים שנאמר שברת ראשי תנינים על המים. נעשה גזרים שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים. נעשה ערימות שנאמר וברוח אפיך נערמו מים. נעשה כמין נד שנאמר נצבו כמו נד. יצאו להם מים מתוקים מתוך מלוחים שנאמר ויוציא נוזלים מסלע. קפא הים משני חלקים ונעשה כמין בולוס של זכוכית שנאמר קפאו תהומות.
עליצתם כמו לאכל עני במסתר – ישמחו בעבור שתרעב ארץ ישראל, כי העני יאכל לחמו בסתר שלא יֵחָטֵף ממנו. (מובא בראב״ע)
נקבת במטיו ראש – סנחריב וסיעתו שהיו סוערים ברוח סערה להפיצני והוא הי׳ מטה שהיית רודה בו את האומות וכשבא וסער להפיצני נקבת ראשי גייסותיו במטיו שהי׳ בא לרדות בהם.
ראש פרזיו – ראשי עריו וטירותיו כמו פרזות תשב ירושלים (זכריה ב׳:ח׳), ערי הפרזי (דברים ג׳:ה׳).
עליצותם – היו כשהיו יכולים לאכול עני במסתר ישראל הקרואים עם עני.
You pierced the heads... with war clubs Sennacherib and his company. they storm Who were storming with a tempest to scatter me. [Sennacherib] was the staff with which you chastised the nations. When he came and stormed to scatter me, You pierced the heads of his troops with his staffs, with which he had come to chastise me.
the heads of his villages The heads of his towns and his castles, as in "The open towns" (Devarim 3:5) and "Jerusalem shall be inhabited without walls" (Zekharyah 2:8).
their joy was when they could... devour a poor one in secret Israel, known as a poor people.
נקבת במטיו ראש פרזיונקבת במטיו – של משה ראש פרעה שהיה ראש מלכיותיו, כמו שהכה במטה בים והלך בו פרעה ונטבע.
יסערו להפיצני – ברוח סערה שמפיץ הכל לפניו.
עליצותם כמו לאכול עני במסתר – כל שמחתם כמו לאכול את ישראל שהיו עניים ונכנעים תחתם.
נקבת – הרשע מלך הגוים, הפך ישועות משיחך (חבקוק ג׳:י״ג).
במטיו – על הרשע לבדו נקבת ראשו, שהוא ראש ומלך על פרזיו.
והנה עתה יסערו – יתנועעו, כמו:⁠א ואסערם (זכריה ז׳:י״ד).
וטעם להפיצני – להפיץ אתב ישראל.
עליצותם – כמו:⁠ג עלץ לבי (שמואל א ב׳:א׳), וכאשר יהיה מפוזר יאכלום העמים.
ור׳ משה אמר: ישמחו בעבור שתרעב ארץ ישראל, כי העני יאכל לחמו בסתר,⁠ד שלא יחטף ממנו.
א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 חסרה מלת: כמו.
ב. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 חסרה מלת: את.
ג. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 חסרה מלת: כמו.
ד. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: במסתר.
נקבת – בשמות.
במטיו – במשפחת עממיו שבאו עמו,
אפילו ראשי פרזיו – קל וחומר ראשי עיירותיו ומדינותיו.
כלם נקבת וספרת בשמות אותם שהיו סוערים והומים עלי כים להפיצני – מארצי לכלותם. כמו נקובי ראשית הגוים (עמוס י׳:א׳).
עליצותם – שהיו שמחים ועליצים לאכול עם גדול כעמך, כמו שהיה להם לאכול עני אחד שאין לו דורש וגואל לנוקמו.
במסתר – שאין רואהו לדרוש דמו מידם, כך היו עמך בעיניהם לאוכלם כאילו אין להם דורש וכאילו אינך רואה במסתר דרכם ומעשיהם ומחשבותיהם לנקום נקמתנו מהם.
נקבת במטיו ראש פרזיו – כלומר במטות גוג עצמו תנקב ראש פרזיו כלומר חיילותיו וקראם פרזיו לפי שיבאו לרוב והם יושבים סביבות ירושלים בפרזים יושבי הפרזות שמתפשטים בכל מקום שאין להם חומה שתסגירם וכן אמר הוא אעלה אל ארץ פרזות ונאמר ג״כ פרזות תשב ירושלם מרוב אדם (זכריה ב׳:ח׳) ואמר שהקב״ה ישלח מהומה בהם שינקבו וימחצו איש במטה שבידו את ראש רעהו וכן אמר תהיה מהומת י״י רבה בהם וגו׳ (זכריה י״ד:י״ג) ואמר חרב איש באחיו תהיה (יחזקאל ל״ח:כ״א).
יסערו להפיצני – אותם שהיו סוערים להפיצני כלומר שיבאו ברוח סערה עלי להפיץ אותם בגוים.⁠1
עליצותםכמו לאכול עני במסתר עליצותם ושמחתם תהיה להפיצני כמו שהיתה בים שחשבו לאכול עני והוא ישראל כשיצאו ממצרים ורדף אחריו פרעה וחילו וחשבו לאכלו במסתר כלומר כי חשב כי אין י״י רואה ואין כחו בים כמו שהיה במצרים וחשבו לאכלו בשמחה כמ״ש אמר אויב ארדוף אשיג וגומר (שמות ט״ו:ט׳) עד שדרכת אתה בים סוסיך ויסר את אופן מרכבותיו (שמות י״ד:כ״ה) ואז הכירו כי י״י נלחם להם (שמות י״ד:כ״ה) בעבורם כמ״ש אנוסה מפני ישראל כי י״י נלחם להם במצרים (שמות י״ד:כ״ה) כלומר י״י כמו שהיה נלחם בעבורם במצרים כן נלחם להם עתה בעבורם כי ראו כי בקע להם הים והעבירם ביבשה והם לא יכלו לעבור כמו שאמר ויהם את מחנה מצרים (שמות י״ד:כ״ד).
1. השוו ללשון הפסוק ביחזקאל כ׳:כ״ג.
ואמרו: נקבת במטיו וגו׳ – מכאן יתחיל על הפך התשועה, רוצה לומר הנפילות שהיו לנו, ובפרט מה שהנביא היה היום בעת ממשלת החיה הראשונה, שהיה מושיל עד בלשאצר.
ואמר נקבת במטיו – כנוי לשם, כי הוא הפועל הרחוק לכל.
וכנוי במטיו – לרשע קדם זכרו (חבקוק ג׳:י״ג), וזה כאלו אמר: ועתה י״י אלהים נקבת במטיו, כמו שיפרש יסערו להפיצני.
ומלת כמו – אינו לקרוב, רק לאמות, וכן, אם אספרה כמו (תהלים ע״ג:ט״ו), שטעמו שהוא כמו בצמצום.
[אחרי שהזכיר הנביא את כל הניסים שעשה ה׳ לישראל מאז יציאת מצרים ועד ימי דוד, שב להזכיר את היפך זה שבימי חורבן בית ראשון ובית שני]:
ועתה [בְמַטָּיו]. בקרב מטות עמך1 נקבת ודקרת ראש פרזיו, יאשיהו שמלך גם על ערי עשרת השבטים שהיו אז פרזות2, יסערו אומות העולם להפיציני, על ידי נבוכדנצר3, [עליצותם], ושמחו בזה כשמחים לעשות רע4, כמו שהם שמחים בארצם לאכול עני במסתר, אף על פי שאין בו להם תועלת רב5:
1. מפרש ׳מטיו׳ מלשון מטות – שבטים, כפי שפירש (פסוק ט) ׳שבועות מטות׳, והכוונה שעשה כן לעיני שבטי ישראל.
2. יאשיהו מלך על יהודה אחרי גלות עשרת השבטים, אך אמרו במגילה (יד:) שירמיה החזיר את עשרת השבטים, ויאשיהו בן אמון מלך עליהן, הרי שהיה לראש ל׳פרזיו׳, לעשרת השבטים שחזרו לעריהם, אך בודאי לא הספיקו לבנות את החומות מחדש, וישבו בערי פרזות. ואת יאשיהו דקרו ונקבו, כמפורש בדה״י ב׳ (לה כג) ׳ויורו המורים למלך יאשיהו ויאמר המלך לעבדיו העבירוני כי החליתי מאד׳, ובתענית (כב:) אמרו ׳מאי כי החליתי מאד, אמר רב יהודה אמר רב מלמד שעשו כל גופו ככברה׳. ובאיכה רבה (א נג) ׳אמר רבי מני, שלוש מאות חצים הורו בו עד שנעשה גופו ככברה׳.
3. ׳יסערו׳ היינו שיבואו עלי ברוח סערה להפיץ אותם בגויים (רד״ק).
4. לשה״כ במשלי (ב יד) ׳השמחים לעשות רע יגילו בתהפוכות רע׳. ועל שם זה נקראו (לעיל א ו) ׳הגוי המר׳, ראה מש״כ רבינו שם (ובביאור שם פסוק ח).
5. אומות העולם שמחים להגלות אותי אף שאין להם מזה הנאה, כי הם רשעים השמחים ברעת אחרים, וכמו שאף בארצם הם שמחים ׳לאכול עני׳, לגנוב אותו ׳במסתר׳, בסתר כשאין רואים, ואך שאין לו כסף, הם שמחים בנזק עצמו שהם גורמים לו, אף שאין להם מכך ריווח גדול.
פרזו – פרזיו ק׳.
נקבת – מלשון נקב וחור.
פרזיו – עיר שאינה מוקפת חומה נקראה פרוז כמו פרזות תשב ירושלים (זכריה ב׳:ח׳).
יסערו – מלשון רוח סערה.
להפיצני – מלשון הפצה ופיזור.
עליצותם – ענין שמחה כמו עלץ לבי (שמואל א ב׳:א׳).
עני – ר״ל מעונה.
נקבת במטיו – במטה של סנחריב שבא לרדות בו נקבת כל ראש אנשיו היושבים בערי הפרזי כי לגודל רבויים כאלו לא יכילם מקום מוקף חומה ור״ל כפי מה שחשב לעשות לישראל נעשה בו וביאתו לירושלים לאבד את אנשיה היתה לרעתו כי שם נפל וכאילו נקב ראשם במטהו.
יסערו להפיצני – אשר באו ברוח סערה להפיצני בארצות אחרות כי כן היה חפצו להוציאם מארצם ולזרותם בארצות אחרות כמ״ש (במ״ב ובישעיה).
עליצותם – סוף שמחת הצלחתם היה כמו אלו שחשבו לאכול את ישראל שהיו מעונים בידם אשר רצו לכלותם במסתר הוא המדבר ור״ל כמו מצרים שרדפו לכלות את ישראל והיה לרעתם כי שם נטבעו כן ביאת אשור על ירושלים היה לרעתם כי שם נפלו.
נקבת במטיו ראש פרזו – היינו דוד המלך ע״ה שמחץ פאתי מואב ומדד שני חבלים להמית וחבל אחד להחיות והיינו נקבת. ראש פרזיו זה מואב שיושב בתחלת ארץ ישראל במזרחה.
יסערו להפיצני – זה ראמולוס בגלותו יפוצו ישראל מה שלא היה כן בגלות בבל ושאר הגליות כמ״ש הרעשת ארץ פצמת וגו׳. ואלה השלשה הם שלשה מצרנים של ארץ ישראל, מואב ממזרח, פלשתים ממערב. ופלשתים הצירו לישראל במאד ולא הניחו להם שום ממשלה ושלטון כמ״ש וחרש לא ימצא וגו׳ והם אבות הלצים והם כנגד שלשה אבות שבקדושה שהן כלל הכל. ועל שלשתן נאמר מואב סיר רחצי לפי שהוא מקור הטמאות וצריך רחיצה. ואמר אשליך נעלי, ואני אשליך את נעלי ואסתום את פיהו. ואמר עלי פלשת התרועעי, לפי שהם לוצצים ושמחים במפלת ישראל כמ״ש בשמשון ובשאול. אמר התרועעי מלשון תרועה. ושלשתן נאמרו בשירת הים חיל אחז יושבי פלשת אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד. וכנגדו אמר בלעם לעתיד לבוא ומחץ פאתי מואב, והיה אדום ירישה. ואמר וירד מיעקב והוא נגד הפלשתים שמנעו שלטון וממשלה מישראל. ואמר כאן עליצתם כמו לאכל עני במסתר, היינו כמ״ש אצל שמשון והאורב ישב לה בחדר וזהו לאכל עני במסתר וכמ״ש וסרני פלשתים נאספו לזבוח לדגון אלהיהם ולשמחה.
נקבת – ענינו דיבור מפורש וגזרה חרוצה, כמו אשר פי ה׳ יקבנו, ואקב נוהו פתאום, במטיו, שרשו נטה. והב׳ ב׳ הזמן, כמו בהטותו, שמצאנו לשון נטה על פרישת המחנה, והיה מוטות כנפיו (ישעיהו ח׳).
וראש – מציין המספר כמו עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה.
פרזיו – היינו חיילותיו המתקבצים מערי הפרזות.
כמו – ר״ל שתגדל שמחתם כפי מה שיוכלו לאכול את העני.
נקבת – (חלק ג׳) עתה ידבר על העתים שיעברו צרות רבות ורעות על ישראל, וישטפו על ראשם המים הזידונים, וזה היה במשך זמן הגלות בשני פנים, א] בעת שהתאספו העמים להשמיד ולהכרית שם ישראל והרגו אותם בכ״מ במיתות קשות וחמורות, והישמעאלים בעת קם נביאם שהתאספו כולם לבלע ולהשחית את ישראל בשמדות ואבדון ב] בעת שלא השמידו אותם בשמד כללי, ובכ״ז אכלו אותם בכל פה במסתרים ולקחו את רכושם וממונם, ועל זה אמר נקבת – היינו בעת שדברת וגזרת, במטיו ראש פרזיו – בעת שהעמים הטו מוטות כנפיהם וחיילותיהם, ר״ל בעת שהתפשטו ראשי פרזיו, היינו מספר גדודיו אשר התאספו מערי הפרזות ר״ל בעת שהתפשטו העמים המונים המונים שהתפשטו כל ההמונים מערי הפרזות ללכת על ירושלים ולכבוש את א״י, וכן בעת שהתפשטו גדודי הישמעאלים ללחום מלחמת אמונתם, ואז נקבת יסערו להפיצני – ר״ל דברת הגזרה, שהגדודים האלה יסערו על ישראל להפיץ אותם ולגרשם מן הארץ ולאבדם, כי כן היה שבכל עת שהתאספו המונים רבים להלחם על אמונתם עשו הרג רב בישראל. או בעת שלא השמידו אותם בפרהסיא בכ״ז עליצותם כמו לאכל עני במסתר – היה כל שמחתם אם יוכלו לאכול עני אחד מישראל במסתרים, שהגם שלא הרגו כולם בפרהסיא אכלו את העניים שלהם במסתרים, והרעו ליחידים וגזלו את ממונם.
במטיו – מין כלי מלחמה, מטה עב ובו מסמרות ברזל הנוקבים במקום שיכו.
פרזיו – באו למלחמה ופחדו לנפשם והתפזרו (פזר⁠־פרז) אנה ואנה באופן שנקל היה להתגבר עליהם; וכן היה פעמים רבות במלחמות, וזהו ענין ותטש המלחמה (שמואל א׳ ד׳:ב׳).
יסערו – באו כמו רוח סערה להפיצנו ונהפוך הוא שנתפזרו הם.
במסתר – שאין שם איש לבוא בעזרו, וכן הם בטחו להתגבר עלינו בלי מונע.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144