Chaggai 1 – חגי א‏ – Mikraot Gedolot

זַרְעִין אַתּוּן סַגִיאִין וּמַעֲלִין זְעֵיר אָכְלִין וְלָא סָבְעִין שָׁתָן וְלָא רָוָן לָבְשִׁין וְלָא שְׁחִין לְהוֹן וּדְמִתַּגַר מִתַּגַר לִמְאֶרְתָּא.

אכול ואין לשבעה – זהו שאמר הכתוב ועתה לא כימים הראשונים כי זרע השלום הגפן תתן פריה, מהו כימים הראשונים, אתה מוצא כשיצאו ישראל ממצרים הוריד להם את המן והגיז להם את השליו והעלה להם את הבאר והיה כל שבט ושבט עושה לו אמת המים וממשיכה מן הבאר והיה ממשיכה אצלו והיה נוטע לו תאנים ורמונים גפנים ותפוחים והם עושים פירות בני יומם כשם שהיה בבריאתו של עולם, וכיון שחטא אדם הראשון נתקללה האדמה שנאמר בזעת אפיך תאכל לחם, וכשנסתלקה הבאר מהם נסתלקה הטובה, א״ל הקב״ה למשה לך אמור להם כשיכנסו לארץ ישראל אני מחזיר להם שנאמר כי ה׳ אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים וגו׳, כיון שבאו לארץ התחילו חוטאים שנאמר ותבואו ותטמאו את ארצי, התחילו זורעים הרבה ומביאים מעט, למה שבטלו הבכורים, אכול ואין לשבעה משבטל לחם הפנים, שתו ואין לשכרה משבטל נסוך היין, לבוש ואין לחום לו משבטלו בגדי כהונה, והמשתכר משתכר אל צרור נקוב משבטלו עושי צדקה, שכר האדם לא נהיה משבטלו עולי רגלים, ושכר הבהמה איננה משבטלו הקרבנות, אבל לעתיד הקב״ה מחזירה שנאמר ועתה לא כימים הראשונים.

והבא מעט – בעון בכורים שבטלו.

אכול ואין לשבעה – בעון ביטול מנחות.

שתו ואין לשכרה – שניטל טעם היין לפי שבטלו הנסכים.

לבוש ואין לחום לו – בעון בגדי כהונה שבטלו.

והמשתכר משתכר אל צרור נקוב – כל ריוח שאתם עושים הולך וכלה כנותן מעותיו בקשר בגד נקוב.

and you bring in little because of the iniquity of the cessation of [the offerings of] the first fruits.

You eat without being satiated because of the iniquity of the cessation of the meal-offerings.

You drink without getting your fill for the taste of wine was taken away because the libations ceased.

You dress, and it has no warmth because of the iniquity of the cessation of wearing the priestly garments.

And he who profits, profits into a bundle with holes Any profit that you make becomes less and less, like one who puts his money into a cloth bundle with holes.

זרעתם הרבה והבא – לכם מעט – לכך יכולין אתם לידע שלא היה עת לבנות הבית בימי דריוש, שלא היה ברכה במעשה ידיכם, שהייתם זורעין הרבה והבאתם לבית מעט.

והמשתכר משתכר אל צרור נקוב – שאפילו אותו שכר שמשתכר במעות לא היה לו ברכה שהיה לו שכירותו כזה שצורר מעותיו בצרור שבו נקב אחד והמעות נופלין ממנו.

זרעתם – והבא – דגן אל הבית מעט.

אכול – אתם אוכלים.

לשכרה – כמו: לשבעה, כדרך: ואכלתם ולא תשבעו (ויקרא כ״ו:כ״ו), כי יש זמן שבני אדם אוכלים הרבה ואינם שביעים. וככה שתה הרבה ואין שכרות, לא שיעבר החק להשתכר.

ודע כי מלת חם קשה, כי הנה כתוב: חם לבי (תהלים ל״ט:ד׳) והוא האמת, וחם להם צריך להיות האויר מחמם וככה ואין לחום לו. וחום במשקל קור^א מפעלי הכפל.

וזה פירושו מפיו: וחם הוא מן חמם והפתח יוכיח כי כל פעלי הכפל נפתחין כשתחסר אות הכפל, כמו: אם תם הכסף (בראשית מ״ז:י״ח) שהוא מן תמם. ולא נוכל לומר שהוא כמו שב שפעמים שהוא פעל עומד ופעמים^ב שהוא פעל יוצא,⁠^ג כמו ושב את שבותך (דברים ל׳:ג׳), כי ושב הוא קמוץ וחם הוא פתח.

צרור – כמו צרור הכסף (משלי ז׳:כ׳). ואם היה נקוב לא ימצא בו מאומה.

א. כן בכ״י וטיקן 75, ובדפוסים. בכ״י לונדון 24896: סור

ב. כן בדפוסים. בכ״י וטיקן 75 חסר: ופעמים.

ג. כן בכ״י וטיקן 75 ובדפוסים. בכ״י לונדון 24896 הושמט ע״י הדומות מ״כמו שב... כמו ושב״

והמשתכר – באומנות ופרקמטיא.

צרור – הכסף

נקוב – שכל מה שבו הולך לאיבוד והוא סבור שכספו שמור בתוכו.

זרעתם הרבה – הפך דרך העולם כי אדם זורע מעט וקוצר הרבה ומביא אל הבית יותר ויותר ממה שזרע ועניניכם יבאו בהפך איך לא תחשבו כי זה לעונש הבית שתניחוהו חרב ועוד כי אפילו מה שתביאו לבית יש בו מארה שאם תאכלו לא תשבעו ואפילו תאכלו כדי שבעה כמנהג העולם.

ואין לשכרה – כמו לשבעה כי השכרות הוא שבעת היין ויש שיעבור החק וישתכר עד שתשתבש דעתו.

ואין לחום לו – ואין הלבוש כדי להחם לו ואף על פי שהוא כדי להחם כדרך העולם אבל המארה נמצאת בכל.

והמשתכר משתכר – ומי שהוא משתכר במקח וממכר או שמשכיר עצמו או בהמתו יהיה למארה כמו אם ישימנו בצרור בגד שהוא נקוב מתחתיו כי כמו שיכנס כן יצא.

ואין לְחם – לחמם.

אל צרור נקוב – זה משל מופלג, כל שכן שם שאינם נושאים כיס, ולכן עכ״פ העני המשתכר וישים פשיטיו בצרור בגד נקוב, יצאו הפשיטים והוא לא ירגיש.

כי הנה זרעתם הרבה והבא מעט רוצה לומר אל הבית והוא הפך דרך העולם כי אדם זורע מעט וקוצר ומביא לבית יותר ויותר ממה שיזרע ואיך אם כן לא תחשבו כי זה בעון שהבית הזה חרב, ועוד כי מה שתביאו אל הבית יש בו מארה שאם תאכלו לא תשבעו ואם תשתו אף על פי שיהיה אין לשכרה ר״ל לא יוכל אדם להשתכר בו לפי שגם ביין חלה המארה לבלתי תת כחו, גם הלבוש אינו כדאי לחמם את הגוף עם היותו מהצמר שהוא חם והוא אומרו לבוש ואין לחום לו, והמשתכר ר״ל האיש המשכיר עצמו או בהמתו גם אותו שכר יהיה לו למארה כנותן מעותיו בבגד נקוב כי כמו שיכנס יצא ולא ישאר כלום והוא אומרו והמשתכר משתכר אל צרור נקוב, והנה איש חכם ראוי שיתן אל לבו על דרכיו ולמה אתם לא תעשו כן: ורש״י פירש זרעתם הרבה והבא מעט בעון הבכורים שבטלו אכול ואין לשבעה בעבור המנחות ולחם הפנים שבטלו, שתו ואין לשכרה לפי שבטלו הנסכים לבוש ואין לחום לפי שבטל בגדי כהונה וממדרש תנחומא הוא.

לשכרה – מלשון שכרות.

לחום – מלשון חמימות.

והמשתכר משתכר – מלשון שכר וריוח.

צרור – ענין קשור כמו צרור הכסף (משלי ז׳:כ׳).

נקוב – מלשון נקב וחור.

זרעתם הרבה – הנה הרבה זרעתם ומעט הבאתם אל הבית פחות ממה שזרעתם כי לא צמחה השדה.

אכול – אתם אוכלים מאכל ואין בו לשבעה כי המארה נשתלחה במעיים.

ואין לשכרה – אינו כדאי לשכר כי חלף טעם היין.

לבוש – ר״ל הנה לבשתם לבוש ואינו כדאי להחם לו ואע״פ שמדרך העולם היה ראוי לחמם.

והמשתכר – ומי שהוא משתכר במקח וממכר וכדומה הנה אין בו ברכה וכאלו משימו בצרור בגד הנקוב מתחת וכמו שיכנס כן יצא.

צרור – הכיס שצורר בו המעות.

זרעתם הרבה והבא מעט – הפך מדרך הטבע שקוצרים יותר ממה שזורעים, וגם במעט שתביאו יש בו מארה כי אכל ואין האכילה לשבעה – וגם הלבושים אין מחממים, וגם שכר הכסף יש בו קללה כאילו צרור הכסף נקוב שהכל נאבד.

והבא – תבואה לבית האוצר.

ואין לשבעה וגו׳ – לא מצאתם נחת רוח בהנאות גופכם.

צרור נקוב – כמו צרור הכסף לקח בידו (משלי ז׳:כ׳) להוראת כיס.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון