Bereshit 6 – בראשית ו‏ – Mikraot Gedolot

[קמו] ¹כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, א״ר יוחנן מלמד שהרביעו בהמה על חיה, וחיה על בהמה, והכל על אדם, ואדם על הכל, א״ר אבא בר כהנא וכולם חזרו, חוץ מתושלמי. (סנהדרין קח.).

[קמז] ²כי השחית כל בשר וגו׳, ר׳ עזרי׳ בשם ריבר״ם אמר הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול, הכלב היה הולך אצל הזאב, והתרנגול היה מהלך אצל הטווס, הה״ד כי החשית כל בשר את דרכו השחית כל אדם אין כתיב אלא כי החשית כל בשר: ר׳ לוליאני בר טברין בשם ר׳ יצחק אמר אף הארץ זינתה הוו זרעין לה חטין והיא מפקא זוגין, אילין זוגייא דבה מן דרא דמבולא אינון. (בראשית רבה כ״ח).

[קמח] ³אם תאמר שהיו בדור המבול פחות ממאה שנה ואבדו. [אף שב״ד שלמעלה אין עונשין קודם המבול אלא מן מאה שנה ואילך], אומר אני שזהו שהיו בעון אבותיהם ונענשו שנאמר כי השחית כל בשר וגו׳. (מדרש תהלים פ״א).

[קמט] ⁴וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה, מלמד שהיו מדביקין מטותיהן זה לזה ומחליפין נשותיהן זה לזה. (ילמדנו).

[קנ] ⁵אמר להם נח שובו מדרכיכם ומעשיכם הרעים, שלא יבוא עליכם מי המבול, ויכרית כלזרע בני אדם, א״ל הרי אנו מונעים עצמנו מפריה ורביה שלא להוציא זרע בני אדם, מה היו עושין כשהן באין אצל נשותיהן היו משחיתים מקור זרעם על הארץ, כדי שלא להוציא זרע בני אדם, שנאמר וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה וגו׳. (פרדר״א פכ״ה).

1. לעיל מאמר קמב. ולק׳ מאמר קמד. קמז. וכולם חזרו, להזדווג עם מיניהם. מתושלמי, עוף הוא שאוחז עדיין תרבות רעה שמזדווג עם הכל. (רש״י) ויש עוד הרבה דרשות דהלשון כי השחית שנאמר כאן מדבר בג״ע, במדבר רבה פ״י ודרכיך למחות מלכין (משלי לא ג.) כנגד זנות אשת איש הכתוב מדבר הה״ד ודרכיך למחות כמד״ת כי השחית כל בשר וגו׳. ועי׳ בילקוט המכירי משלי שם. ובמדרש תהלים מזמור כו. א״ז, ועם אנשי דמים חיי (תהלים כ״ו:ט׳), זה דור המבול, אשר בידיהם זמה שנאמר כי השחית כל בשר את דרכו. ושם מזמור נ״ג א״א, מהו השחיתו, בהשחתת דור המבול כתיב כי השחית כל בשר. ובילקוט שמעוני שמואל א׳ רמז קל״ה ד״א בליעל מגלה עריות וכו׳ וכתיב בדור המבול כי השחית כל בשר. ועי׳ לקמן ח. א. מתנ״י נח או״א וכל אנשי דור המבול ערבבו משפחותיהם שנא׳ וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה. ובמדרש אגדה לך יג. ט. לפני שחת ה׳ כמו שנאמר כי השחית כל בשר, ולפנינו בב״ר פמ״א מביא מקרא ושחת ארצה, ובוודאי הי׳ לפניו גירסא זאת. ועי׳ לקמן מאמר קנ.

2. לעיל מאמר צז. קמד. קמו. תנחומא ישן נח סי״ח, תנחומא שם סי״ב. ובתנ״י שם ולמה נאבדה הבהמה עמה כו׳ שאף הבהמה קלקלה מעשיה והיתה הולכת על מין שאינה שלה, הסוס על החמור, הארי על השור, הנחש על הצב שנא׳ וירא וגו׳ והנה נשחתה וכו׳. ובקצת שינוי בכת״י מהגניזה הנדפס בגנזי שכטר צד טז. החמור על הסוס הגמל על השור, ובפס״ז כאן מלמד שאפילו החיות והבהמות והעופות קלקלו, שהיו באין מין על שאינו מינו. ושם פ״ו ז. איתא אם אדם חטא בהמה ורמש מה חטאו, אלא מלמד שאף הבהמות והחיות השחיתו בעבירה. וכלשון הפס״ז איתא בזהר ח״א סח. ועי׳ בפער״ז מה שהקשה מהמאמר מובא לקמן פ״ח מאמר ג. שהזכיר את החיה ובהמה בשביל שלא השחיתו דרכן ועי׳ לקמן פ״ח מאמר יג. טו. ומ״ש בבאור ונ״ש. ועי׳ בחזקוני כאן. ובס׳ ת״י לר״י קארו.

3. לעיל פ״ג מאמר רב. פ״ה מאמר פה.

4. מובא בילקוט תלמוד תורה כת״י ונדפס בלקוטים באו״מ כת״י ח״א, ועי׳ לעיל מאמר נח. בבאור מה שהבאתי ממדרש הגדול ומאמר קמד. ובמדרה״ג צד קלז. חטאים זה ג״ע שהיה בהן שנא׳ ותשחת הארץ לפני האלהים שהשחיתוה בעבירה שהיו מחליפין מטותיהן זה לזה ומהלכין ערומים בשוק. וכ״ה ככת״י מדרש אור האפלה.

5. מובא בכת״י במדרש אור האפלה ותשחת הארץ כל מקום שנאמר בו לשון השחתה אינו אלא בזרע כיון שהזהירם נח כו׳, ובזח״א סו: לא אשתלים חובא דדרא דטופנא אלא בגין רחבו בחבילו דארחייהו על ארעא, ואע״ג דהוו מקפחי דא לדא כדכתיב ותמלא הארץ חמס כו׳. - וכן משמע בגמ׳ שבת מא. ועוד, דחטא המבול היה שהשחיתו זרעם. דאיתא שם אר״א כל האוחז באמה ומשתין כאלו הביא מבול לעולם, דכתיב כי השחית כל בשר, כן הוא הגירסא בילק״ש רמז נא. ולפנינו בגמ׳ ליתא הדרש מקרא, ורש״י שם פי׳ כן וזה קלקולו של דור המבול מוציאים שכבת זרע לבטלה דכתיב כי השחית כל בשר. וברש״י נדה יג. הוסיף ואמרו (בר״ה יג) ברותחין קלקלו. - וכן מבואר באדר״נ פל״ב דזה היה חטאם, דאיתא. דבר אחר לכן נאמר ויהי לשבעת הימים מלמד שהעריך להם הקב״ה את שלחנו, והראה להם טובו מעין העוה״ב, כדי שידקדקו הן בעצמן, ויאמרו אוי לנו טובה זו שאבדנו, וששיחתנו זרעינו (מן הארץ), שנאמר וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה. (עי׳ לק׳ ז׳:י׳) ובמדרש אגדה כאן כי השחית כל בשר שהיו באים על כל חיה ומוציאים שכבת זרע למטה שנאמר ושחת ארצה. עי׳ לעיל מאמר קמו. ועי׳ ברב״ח וישב סא: והשחתה זו שאמר ושחת ארצה הוא עון דור המבול שכתוב בו כי השחית. ועי׳ במדרה״ג כאן ובזח״ג רמד: ובחי׳ הרמב״ן לנדה יג. כ׳ דגם נשים מוזהרות שלא להשחית זרע שלהם, דבמבול ״כל בשר״ כתיב. ומובא דבריו ביתר באור בריטב״א שם דאסורות הן להשחית זרע כו׳ וכולן לקו בדור המבול, ומקור הדברים הוא במאמר שלפנינו דחטאם היה שהשחיתו זרעם ונשים בכלל ״כל בשר״. ובעונש כתיב ג״כ (בראשית ו׳:י״ג) קץ ״כל בשר״ (ז׳:כ״א) ויגוע ״כל בשר״, ועי׳ בתוס׳ נדה יג. וכתובות לט. ובמל״ט פ״ט מהל׳ מלכים ה״ז, ולפמ״ש נ״ש.

וַחֲזָא יְיָ יָת אַרְעָא וְהָא אִתְחַבַּלַת אֲרֵי חַבִּילוּ כָּל בִּסְרָא אֲנָשׁ אוֹרְחֵיהּ עַל אַרְעָא.

Hashem saw the earth and beheld that it was corrupt, for all flesh of man had corrupted its way on the earth.

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ

וַחֲזָא ה׳ יָת אַרְעָא וְהָא אִתְחַבַּלַת אֲרֵי חַבִּילוּ כָּל בִּסְרָא אֲנָשׁ אוֹרְחֵיהּ עַל אַרְעָא

א. ראה לעיל בפסוק ה על צערו של הרמב״ם בתרגום ״וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה״ – ״וַחֲזָא ה׳⁠ ⁠⁠״ (ולא: וּגְלֵי קֳדָם ה׳).

הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר – האדם בלבד

ב. לדעת המיוחס ליונתן גם בעלי החיים חטאו, לכן תרגם ״כי השחית כל בשר״ – ״אֲרוּם חַבִּילוּ כָּל בִּשְׂרָא כָּל חַד וְחַד יָת אוֹרְחֵיהּ״. אבל לפי ת״א ״אֲרֵי חַבִּילוּ כָּל בִּסְרָא אֲנָשׁ אוֹרְחֵיהּ״, רק בני האדם חטאו בהשחתת זרע [״חַבִּילוּ אוֹרְחֵיהּ״ כמו ״וְשִׁחֵת אַרְצָה״ (בראשית לח ט) ״וּמְחַבֵּיל אוֹרְחֵיהּ עַל אַרְעָא״].⁠¹

לדעת ״נפש הגר״ זוהי גם המחלוקת שבין רש״י ורמב״ן: רש״י למד מהריבוי ״כָּל בשר – אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן״. אבל לדעת רמב״ן ״כל בשר״ מוסב על האדם בלבד בדומה לפסוק ״יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי״ (ישעיהו סו כג). השווה ת״א ״או בשר כי יהיה בְעֹרוֹ מִכְוַת אש״ (ויקרא יג כד) ״אוֹ אֱנָשׁ״.⁠² ואולם ״באורי אונקלוס״ כתב שמחלוקת התרגומים היא עקרונית: ת״א מצמצם בדרך הקבע בתיאורי חטא משיקולים חינוכיים, לעומת תרגומי ארץ ישראל הנוטים לדרוש ולבאר חטאים שאינם בכתוב.⁠³

1. מחמת זרות הלשון ״אֲרֵי חַבִּילוּ כָּל בִּסְרָא אֲנָשׁ אוֹרְחֵיהּ״ [ולא: ״אֲרֵי חַבִּילוּ כָּל אֲנָשָׁא אוֹרְחֵיהּ״], הציע ״נתינה לגר״ למחוק תיבת ״אנש״ שלדעתו נוספה בידי מעתיקים, אבל ״מרפא לשון״ דחה זאת בתוקף. מנגד, נסיונם של ״מרפא לשון״ ו״לחם ושמלה״ להתאים את ת״א עם המיוחס ליונתן [״בשר״ מוסב גם על בעלי חיים] רחוק. אמנם גם מדרש ב״ר (בראשית רבה כח ח) פירש כמיוחס ליונתן: ״רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון אמר הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול, הכלב היה הולך אצל הזאב, והתרנגול היה מהלך אצל הטווס, הדא הוא דכתיב כי השחית כל בשר. השחית כל אדם אין כתיב אלא כי השחית כל בשר״, ולכן תמה ״שדה ארם״ (עמ׳ 15) על ב״ר שלא הזכיר את דעת אונקלוס.

2. רמב״ן: ועל דרך הפשט ״כל בשר״ זה כל האדם, ולמטה יפרש ״כל בשר אשר בו רוח חיים״ (בראשית ז טו), ״ומכל החי מכל בשר״ (בראשית ו יט), כל חי בגוף. אבל בכאן ״כל בשר״ כל האדם, וכן ״יבא כל בשר להשתחוות לפני״, וכן ״בשר כי יהיה בעורו״ (ויקרא יג כד).

3. כמבואר לעיל ״אז הוחל״ (בראשית ד כו).

וגלי קדם י״י ית ארע׳ והא איתחבלת ארום חבלו כל בישרא ית אורחתי׳ על ארעא.

וחמא י״י ית ארעא והא איתחבלת ארום חביל⁠(ת){ו} כל בישרא כל חד וחד ית אורחיה על ארעה.

And the Lord beheld the earth; and, lo, it was corrupt; for all flesh had every one corrupted his way upon the earth.

את הארץ והנה נשחתה – א״ר לוי אמר להם נח שובו שובו מדרכיכם שלא יבאו עליכם מי המבול ויכרית כל זרע בני אדם, אמרו לו הרי אנו מונעים עצמנו מפו״ר שלא להוציא בני אדם, וכך היו עושין, כשבאין אצל נשותיהם משחיתין מקור זרעם על הארץ שלא להוציא בני אדם שנאמר והנה נשחתה, נאמר כאן השחתה בארץ ונאמר להלן ושחת ארצה (בראשית ל״ח ט׳). וירא אלהים את הארץ. ולהלן כתב וירא ה׳ כי רבה (בראשית ו׳ ה׳) זו מדת רחמים שנתן להם ארוכה אם ישובו, כיון שראה שלא שבו ישב עליהם בדין ונחתם גזר דינם.

כי השחית כל בשר – שהיו באים על כל חיה ומוציאים שכבת זרע למטה, שנאמר ושחת ארצה (בראשית ל״ח:ט׳).

כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר – מְלַמֵּד שְׁהִרְבִּיעוּ בְּהֵמָה עַל חַיָּה, וְחַיָּה עַל בְּהֵמָה, וְהַכֹּל עַל אָדָם, וְאָדָם עַל הַכֹּל. אָמַר רַבִּי אַבָּא, וְכֻלָּן חָזְרוּ חוּץ מִתּוּשַׁלְמִי דְּלָא הָדַר.

וראהא אד׳ אנפסדת באן אפסד כל בשרי טריקה עליהא.

וראה אותה כשהושחתה, בכך שהשחית כל בשר את דרכו עליה.

כי השחית כל בשר – אפילו בהמה וחיה ועופות^א נזקקים לשאינן מינן.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, דפוס רומא. בכ״י לונדון 26917: ״ועוף״.

כי השחית כל בשר FOR ALL FLESH HAD CORRUPTED – even cattle, beasts and fowl did not consort with their own species (Bereshit Rabbah 28:8).

וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה – ¹תנא דבי ר׳ ישמעאל כ״מ שנא׳ השחתה אינו אלא דבר ערוה וע״ז. דבר ערוה. דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ע״ז. דכתיב פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל (דברים ד׳:ט״ז).

כי השחית כל בשר – ²מלמד שאפילו החיות והבהמות והעופות קלקלו. שהיו באין מין על שאינו מינו. ³ומנין שנצטוו ונאסרו על כך. שנא׳ תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה (בראשית א׳:כ״ד).

⁴ד״א: כל בשר – אינו אלא בני אדם. ⁵וכן הוא אומר ביחזקאל. ⁶ונתתי את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם (יואל ג׳:א׳).

ד״א: כל בשר – לפי שהיו הבהמות בלבד נזקקות לאמותם ולאחיותיהם. וכיון שהתחילו גם בני אדם להשוות לבהמות כתוב כל בשר. לפי שהשוו לבהמה ולחיה ולעופות.

1. תנא דבי ר״י סנהדרין נ״ז ע״א וש״נ.

2. מלמד שאפילו החיות. תנחומא נח. ועי׳ ב״ר פכ״ח ר׳ עזריה אמר הכל קלקלו מעשיהן. ועי׳ סנהדרין ק״ח ע״א א״ר יוחנן מלמד כו׳.

3. ומנין. תנחומא נח.

4. ד״א כל בשר אינו אלא בני אדם. לא מצאתי במדרש ותנחומא.

5. וכן הוא אומר ביחזקאל. וכן הוא בכ״י פלארענץ. יש לתקן שצ״ל וכן הוא אומר ביואל.

6. ונתתי את רוחי על כל בשר. במקרא כתוב אשפוך את רוחי על כל בשר.

[כי השחית כל בשר את דרכו – תשמישו, כמו: דרך גבר בעלמה (משלי ל׳:י״ט). וכבר נצטוו: תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחייתו ארץ למינה (בראשית א׳:כ״ד), אבל לא לשאינה מינה. לפיכך: הנני משחיתם את הארץ (בראשית ו׳:י״ג), מדה כנגד מדה.]⁠¹

1. שוחזר מחזקוני, ועיינו בהרחבה בשחזור פירוש רשב״ם האבוד לבראשית א׳–י״ז, עמ׳ 330 ואילך. ביאור זה מופיע בתוך סוגריים מרובעים מפני שייחוסו לרשב״ם אינו ודאי.

נשחתה – מוסב למעלה, נשחתה¹ מוסב למטה.

1. צ״ע לאיזה פסוק הוא מתכוון.

ומה שאמרו קדמונינו ז״ל: כי טעם השחית כל בשר את דרכו – שכל חי לא שמר דרך תולדתו ועות הנתיב הנטוע הידוע, נכון הוא. ומה נכבד דרש שדרשו: שהשחיתו במים ודנם השם במים. וכאשר מימיהם ממעל ומתחת, כן היו מימיהם שהשחיתם בם.

Our sages are correct in interpreting for all flesh had corrupted their way to mean that all flesh engaged in unnatural and perverted sexual acts. Indeed, how precious is their interpretation to the effect that they corrupted with water¹ and were punished by God with water. Just as they placed their waters above and below,⁠² so God punished them by a flood whose waters came from above and below.

1. An allusion to semen. Cf. Sanhedrin 108b.

2. An allusion to homosexuality (Krinsky).

וטעם את דרכו – כאשר רמזו קדמונינו: שהלך כל מין לשכב עם מין אחר.

כי השחית כל בשר – דבק עם על הארץ, כאלו אמר: כי השחית כל בשר על הארץ את דרכו – להוציא שרץ המים, כי גם הוא יקרא בשר. וכמוהו: וירא ישראל את מצרים מת (שמות י״ד:ל׳)¹ – כי הארץ בלעתם, ולא הזכיר הכתוב שהשליכתם הים.

1. כלומר: אף בפסוק בשמות י״ד יש מקרא מסורס והפירוש הוא: וירא ישראל על שפת הים את מצרים מת, ולא כמו המדרש שהגופים המתים של מצרים עלו על שפת הים.

והנה נשחתה – שלא היו עומדים על שורת הדין, אלא כל הגדול מחבירו בלעו וחמסו וגזלו בתו אשתו וממונו וכל אשר לו. ולא היו הולכים דרך ישר, לבד נח לבדו, כי לקחו כולם דרך גדוליהם.⁠^א

א. בכ״י מינכן 52: גידוליהם.

והנה נשחתה [GOD SAW HOW THE EARTH] HAD GONE TO RUIN: For they did not enforce the law. Rather, anyone who was stronger than his fellow would swallow him up and cheat him and steal from him his wife and his daughter and anything that he had. (None other than Noah walked the straight and narrow.) They all took [whatever they could take], following the way their leaders behaved.⁠¹

1. R. Yosef Bekhor Shor is connecting our verse to the story of the sons of Elohim in 6:2. The sin of Noah’s generation was that the society was based on the survival of the strongest, and not on the rule of law. Cf. Rashi who sees in this phrase a reference to idolatry and to sexual perversion.
Like R. Yosef Bekhor Shor, see Sefer Ha-Gan. However, Sefer Ha-Gan offers this interpretation in a comment to the phrase ותשחת הארץ לפני הא-להים in vs. 11, and suggests that the words לפני הא-להים are an allusion to the behavior of the sons of Elohim in 6:2.

את דרכו – דרך הטוב שהיו רגילין ללכת השחיתו. (כ״י וינה 23)

את דרכו – זה תשמיש, כמו שנ׳ דרך גבר בעלמה, וכן ותפשקי דרכיך לכל עובר. (כ״י פרמא 2342/1)

וירא – כמו שאמר לפני האלהים.

כי השחית – פירוש והנה נשחתה.

כל בשר – בני אדם, וכן: ויברך כל בשר (תהלים קמ״ה:כ״א), יבא כל בשר (ישעיהו ס״ו:כ״ג).

ואם כדברי רבותינו ז״ל, גם שאר החיים בכלל כמו שכתבנו.

את דרכו – דרך תולדתו, כמו שאמר: ודבק באשתו, כמו שפרשנו.

וירא, a continuation of the words לפני האלוהים in the last verse.

כי השחית, the same as והנה נשחתה, i.e. a passive not a transitive hiphil.

כל בשר, all of mankind. We find the same expression in Psalms 145,21 ויברך כל בשר, as referring not to all that lives, but to all of mankind. The same expression also appears in this sense in Isaiah 66,23 יבא כל בשר, “all of mankind will come, etc.”

את דרכו, its norms as established at the time of creation. Just as man cleaving to his wife (only) is described as a norm in Genesis 2,24, so there were other norms all of which were violated by the generation of the deluge. In retribution, God now violates the norms that applied to the conditions prevailing on our planet.

כי השחית כל בשר את דרכו – תשמישו, כמו: דרך גבר בעלמה (משלי ל׳:י״ט).⁠¹ וכבר נצטוו: תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש^א וחייתו ארץ^ב למינה (בראשית א׳:כ״ד), אבל לא לשאינה מינה. לפיכך: הנני משחיתם את הארץ^ג (בראשית ו׳:י״ג), מדה כנגד מדה.⁠²

כל בשר – אבל לא דגים, לפיכך לא^ד נגזרה גזרה על הדגים שבים. היינו דכתיב: מכל^ה אשר בחרבה מתו (בראשית ז׳:כ״ב).⁠³

1. בדומה ברש״י סנהדרין נ״ז. ״כי השחית״, בכ״י פרמא 2342.

2. בדומה בר״י בכור שור בראשית ו׳:י״ג.

3. כן בבבלי סנהדרין ק״ח.

א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568: ״ורמס״.

ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568: ״הארץ״.

ג. כן בכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568 חסר: ״את הארץ״.

ד. כן בכ״י אוקספורד 568. בכ״י מינכן 224: ״לפי שלא״.

ה. כן בפסוק ובכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568: ״כל״.

כי השחית כל בשר את דרכו, "for all flesh had corrupted its behaviour on earth. This is a reference to sexual perversions as in Proverbs 30,19, ודרך גבר בעלמה, "and the way of a man with a virgin.⁠" Mankind had already been commanded since the 6th day of creation: תוצא הארץ נפש חיה למינה. בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה, "let the earth produce living creatures each according to its kind; cattle, creeping things, and wild beasts, each according to its kind. This made it clear that bestiality, homosexuality, lesbianism and all other kinds of unnatural sexual behaviour is considered by the Lord as an abomination, and had been so since creation. "When I will now destroy man I am only applying the same yardstick man applied when indulging in unnatural sexual practices which do not result in populating My earth.

"כל בשר, "all flesh,⁠" excluding the fish; seeing that fish had not become corrupted, they were spared; this is why the Torah emphasized that כל אשר בחרבה מתו, that "all the creatures whose habitat was the dry land had died.⁠" (Genesis 8,22).

כי השחית כל בשר – פרש״י (ד״ה כי השחית כל בשר) אפי׳ בהמות וחיות נזקקין לשאינן מינן. ותימה דהוא עצמו פי׳ לקמן (ח:א ד״ה ויזכר א-להים את נח) ויזכור א-להים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה (בראשית ח:א). מה זכו הבהמות. שלא השחיתו דרכם קודם לכן. א״כ סותר את דבריו. גימגום וצ״ע. מצאתי.

כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ – מלמד שהלכו ערומים וכשהיה רואה אשה יפה בא עליה.

כי השחית כל בשר וגו׳ – פירש״י אפי׳ בהמות וחיות נזקקין לשאינו מינן, ותימה הא הוא עצמו פירש לקמן ויזכור אלהים את נח ואת כל החי׳ ואת כל הבהמה מה זכות זכר לבהמות שלא השחיתו את דרכם קודם לכן וכו׳, גימגום.

כל בשר – מלמד שהלכו ערומים וכשהי׳ רואה נקבה יפה בא עלי׳ זהו שכתב לשון בשר דוקא.

כי השחית כל בשר את דרכו – אם נפרש כל בשר כמשמעו, ונאמר שאפילו בהמה וחיה ועוף השחיתו דרכם, להזקק לשאינן מינן, כמו שכתב רבינו שלמה, נאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם (בראשית ו׳:י״ג), לא מפני כולם, אלא מפני מקצתם, וסיפר עונש האדם לבדו. או שנאמר שלא שמרו גם בזה תולדתם, והיה כל הבהמה טורפת וכל העוף דורס, והנה גם הם עושים חמס.

ועל דרך הפשט: כל בשר – זה כל האדם. ולמטה יפרש: כל בשר אשר בו רוח חיים (בראשית ו׳:י״ז), ומכל החי מכל בשר (בראשית ו׳:י״ט) – כל חי בגוף. אבל בכאן: כל בשר – כל האדם. וכן: יבא כל בשר להשתחוות לפני (ישעיהו ס״ו:כ״ג), וכן: בשר כי יהיה בו בעורו (ויקרא י״ג:י״ח).

FOR ALL FLESH HAD CORRUPTED THEIR WAY. If we were to explain all flesh in its usual sense and thus say that even cattle, beasts and fowl corrupted their way by consorting with other species, as Rashi has explained, we must then say that the expression, for the earth is filled with violence through them,⁠¹ does not mean "because of all of them" but only because of some of them [since "violence" does not apply to beasts and cattle], and Scripture tells of the punishment of man alone [even though all flesh corrupted their way]. Or we may say that the cattle, beasts, and fowl also did not follow their natural instincts, and all cattle seized prey and all fowl became birds of prey; thus they too committed violence.
By way of the simple meaning of Scripture, all flesh means "all men.⁠" Further on Scripture says explicitly: all flesh wherein is the breath of life;² and of every living thing of all flesh,⁠³ meaning all living bodies. But here it says all flesh, meaning all people. Similarly [we find the verses]: All flesh shall come to worship before Me,⁠⁴ [meaning "all people"]; Or when the flesh hath in the skin thereof,⁠⁵ [where again reference is only to people].

1. (13).

2. Genesis 7:15.

3. Ibid., 6:19.

4. Isaiah 66:23.

5. Leviticus 13:24.

וירא אלהים את הארץ – יזכיר עתה אלהים להזכיר בהם מדת הדין כי היא מתוחה כנגדם לחטאם הגדול.

ואמר והנה נשחתה – ומה היא ההשחתה כי השחית כל בשר את דרכו, קרא לכולם בשם בשר כי כלם היו משחיתים את הזרע, וכענין שכתוב (ישעיהו כ״ז) שוחטי הילדים ודרשו רז״ל אל תקרי שוחטי אלא סוחטי. ולפי שהן קלקלו זרע האדם שהוא נוצר למ׳ יום, לפיכך היה ענשם מדה כנגד מדה להשחת במי המבול שירדו עליהם ארבעים יום. ארבע עברות אלו היו בהן, ע״ז גלוי עריות שפיכות דמים וחמס. וטעם הארבעים כל אחד ואחד כנגד שהיו עובדין השמש ל׳ יום וכח השמש פועל בו חמשה ימים קודם בואו בטלה, וחמשה ימים אחר שנתרחק מטלה, והרי מ׳ יום שהשמש וכחותיו עומדים בטלה מ׳ יום, וכן בכל מזל ומזל מ׳ יום, זהו כנגד ע״ז ג״ע ושפיכות דמים. והחמס לפי שבעליו עוברין על משפטי התורה שנתנה למ׳ יום. ולא היה חטא ההשחתה הזאת בבני האדם בלבד כי אם בכל שאר ב״ח. וכן דרשו רז״ל ברותחין קלקלו וברותחין נדונו, כי היו מי המבול רותחין. כתיב הכא וישכו המים וכתיב התם (אסתר ז׳:י׳) וחמת המלך שככה. ומה שהזכיר ותשחת הארץ לפני האלהים זו השחתת עבודה זרה, ורמז לך הכתוב כי היו רעים וחטאים בעברות שבין אדם למקום כגון השחתת עבודה זרה והשחתת הזרע, ובעברות שבין אדם לחברו ג״כ כגון גזל, שכ״א ואחד היו גוזלין וחומסין זה מזה, שנאמר ותמלא הארץ חמס. וממה שהזכיר פעם שנית כי מלאה הארץ חמס מפניהם והזכיר על זה קץ כל בשר בא לפני, באר לך הכתוב שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. וכן אמר ישעיה ע״ה (ישעיהו נ״ד:י״ד) רחקי מעושק כי לא תיראי וממחתה כי לא תקרב אליך. והזכיר למעלה (שם) כי מי נח זאת לי, כי יזהיר על עון הגדול אשר עליו נתקרבה מחתת דור המבול. והטעם לפי שהגזל מן המצות המושכלות שאלולי לא נתנה תורה היה אדם מוציא אותם בשכלו, ומושכל ראשון הוא שאין לו לאדם כלום בממונו של חברו.

ודע כי ענין המבול ראיה ברורה על ענין חדוש העולם ועל ההשגחה, בראותנו שהקב״ה מעניש ומכלה את הרשעים מן העולם ומשאיר שארית מן הצדיקים כגון נח ובניו, זה לאות כי העולם מחודש וכי ההשגחה שופעת בשפלים, כי בודאי כשם שהיה אדם הראשון אב וראש לכל הנבראים אחריו, כן היה נח אב וראש לכל הנבראים אחרי המבול, וכשם שהיו לאדם הראשון שלשה בנים, קין הבל שת, ולו היו השנים עקר והאחד נתקלל, כן תמצא בנח שלשה בנים, שם חם ויפת, ולו היו השנים עקר והאחד נתקלל, וכשם שתמצא בבני אדם הראשון השלישי שת שממנו נשתכלל העולם והוא היה עקר הבנים, כן בבני נח תמצא השלישי עקר הבנים, והוא שם, שאין שום אומה זוכה לתחית המתים כי אם בני שם.

וירא אלוהים את הארץ, "G-d saw the earth, etc.⁠" At this point the Torah reverts to G-d's name אלוהים to indicate that the attribute of Justice enters the picture at this stage. Seeing that the sins of that generation were so great the attribute of Justice was poised over them.

והנה נשחתה, "and here it had become corrupt, etc.⁠" What precisely did this "corruption" consist of? כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, "for all flesh had corrupted its way upon the earth.⁠" They were all destroying their own seed. They did not want to procreate and used sexual union for pleasure only. This is what is meant by Isaiah 57,5 שוחטי הילדים, "the ones who slaughter the children.⁠" Our sages (Niddah 13) comment on this that a preferable reading to the word שוחטי would be סוחטי, i.e. they squeezed out their semen before impregnating their wives. Seeing that they had become guilty of destroying semen which becomes a fetus after forty days, they were punished with a deluge which poured rain on them for forty days (based on Pirke de Rabbi Eliezer chapter 22).
Actually, the people of that time were guilty of four sins: 1) idolatry; 2) sexual licentiousness including incest; 3) murder; 4) gratuitous violence. The reason for the forty days of rain may be broken down as follows: thirty days of continuous rain descended because of their idolatry, i.e. the worshiped the sun for thirty days; however seeing the sun's influence on earth commences already five days before it becomes visible to us and it continues for five days after it has ceased to be visible, it was proper that they be punished on account of sun-worship for forty days. Whatever is true of the visible effect of the sun as well as its invisible effect, applies equally to the stars so that in respect of every form of worship of celestial constellations the number forty represented מדה כנגד מדה, "the punishment fitted the crime.⁠" Similar considerations apply to the sin of sexual licentiousness and murder as in both instances the gestation period of the human being was forty days before it became a real fetus. As to the violence, their fourth sin, the number forty is appropriate for the duration of the days of rain as the Torah containing this legislation was given to Moses after he had spent forty days on Mount Sinai.
This sin of corruption did not only include human beings but it had also corrupted the behaviour of the animals. This is why our sages (Sanhedrin 108) explained ברותחין קלקלו וברותחין נדונו, "the ones who had become guilty of wasting hot semen were punished by a deluge of hot water.⁠" This fact is based on a similarity of the words וחמת המלך שככה, and the king's anger "cooled off,⁠" and the words used at the end of the deluge in 8,1 וישכו המים, "and the waters cooled off.⁠"
As to the line ותשחת הארץ לפני האלוהים, "the earth had become corrupt in the presence of G-d,⁠" this is a reference to the idolatry practiced by man. The Torah alluded to then fact that the sins of mankind included both trespasses against G-d as well as trespasses against society. They corrupted religion and they corrupted the basics of procreation. These latter sins also included indiscriminate robbery amongst the people. The Torah refers to this by writing ותמלא הארץ, "the earth became filled with violence,⁠" and the repetition כי מלאה הארץ חמס. Seeing that the Torah reports G-d's decision to bring on the deluge in connection with the report of the violence it is clear that this sin weighed most heavily and that the decree to destroy mankind was not sealed until G-d had reviewed the indiscriminate violence on earth (compare Sanhedrin 108). We find support for this view in two verses in the Book of Isaiah. In Isaiah 54,14 we read רחקי מעושק כי לא תיראי וממחתה כי לא תקרב אליך. "You shall keep away from oppression (do not engage in it) and you shall have no fear, and from ruin and it shall not come near you.⁠" The same prophet had said a few verses earlier (verse 9) כי מי נח זאת לי, "that this is like the deluge to Me, etc.⁠" In other words the prophet (in the name of G-d) warns the people that the deluge had been due to the violence and oppression practiced by people against each other. The reason that this was the "straw that broke the camel's back,⁠" i.e. the most critical sin was that it is a trespass against common sense. If there were no G-d at all, mankind would have to legislate laws controlling violence as otherwise civilisation would collapse of its own. A society which did not even observe such a code flaws could not expect to endure.

The very occurrence of the deluge is proof positive that the universe was a creation and that a Creator presides over it and watches it; it proves that the same Creator punishes those who are guilty and saves the ones who deserve to be saved such as Noach and his family. It proves further that G-d's supervision is not limited to the celestial spheres but that it extends to our "lower" world also. Just as Adam was the ancestor of all human beings after him, so Noach became the ancestor of all human beings after the deluge. Just as Adam had three sons, Kayin, Hevel, and Sheth, so Noach had three sons, Shem, Cham, and Yaphet. Just as two of Adam's sons were his mainstay whereas the third one was cursed, so you find that one of Noach's sons was cursed. Just as Adam's third son was the one who became the link to posterity so Noach's third son is the true link to posterity as only the descendants of Shem are the ones who will qualify for resurrection. [According to Rashi, Shem was indeed the third, i.e. the youngest son of Noach. Ed.]

כי השחית כל בשר – פירש״י אף בהמה חיה ועוף השחיתו דרכם ליזקק לשאינן מינם. וכתב הרמב״ן א״כ מה שכתב אחרי כן כי מלאה הארץ חמס מפניהם ולא מפני כולם דלא שייך חמס אחי׳ ואבהמה אלא מפני מקצתם וסיפר עונש האדם לבדו. א״נ בכולם קאמר שגם בהמה ועוף לא שמרו בזה תולדותם והיה כל בהמה טורפת וכל עוף דורס והם גם הם עושים חמס. וע״ד הפשט כל בשר זה כל האדם ולמטה מפרש כל בשר אשר בו רוח חיים ומכל החי מכל בשר חיה ועוף אבל כאן כל בשר כל אדם וכן יבא כל בשר:

כי השחית כל בשר, "for all flesh has become corrupt.⁠" According to Rashi the use of the transitive mode השחית, tells us that the animal kingdom copied man and became corrupt also, seeing that man had defied the God given laws of nature and substituted a mode of conduct of his own making. This was most manifest in their mating habits including indiscriminate mating with other species.

Nachmanides writes that according to Rashi the line כי מלאה הארץ חמס מפניהם, "for the earth has become filled with violence on their account,⁠" cannot apply to the animals but only to man. Violence is not a form of corruption when practiced by the beasts. (Genesis 6,13) Alternatively, the verse does apply to both man and beast, and the beasts and birds had learned to become predators after observing the conduct of man.

According to the plain meaning of the text, the words כל בשר apply only to human beings, just as they do in verse 17 לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים, "to destroy all flesh which possesses the spirit of life (a soul).⁠" When the Torah uses the words כל בשר again in verse 19 where the creatures to be brought into the ark are listed, the expression refers exclusively to members of the animal kingdom.

כי השחית כל בשר – פר״ש אפי׳ בהמות וחיות נזקקות לשאינם מינם. וקשה דכתיב (בראשית ח׳ א׳) ויזכור אלהים את כו׳. ומה זכר להם לבהמות זכות שלא השחיתו דרכם קודם לכן. וי״ל מה שלא היו נזקקין בתיבה אותו זכות זכר להם. ועי״ל אותן שקלטה התיבה (ו)⁠לא השחיתו. כי השחית כל בשר וכו׳. מלמד שהיו מחליפין נשותיהן זה עם זה. הקשה הר׳ רבי ישעייה על זה שאומר בקדושין (י״ג א׳) אמר רב יהודה אמר שמואל כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו וכו׳. ואר רבא אמר ר׳ יוחנן קשין הן לעולם יותר מדור המבול שנ׳ אלה וכחש ורצוח וגנוב פרצו דמים בדמים נגעו מאי משמע כדמתרגם רב יוסף מולידין בנין עם נשי חבריהון חובין על חובין מוסיפין וכתיב על כן תאבל הארץ ואומלל כל יושבי בה חיות השדה ועוף השמים וגם דגי הים יאספון ואלו בדור המבול כתיב כל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים ואלו הכא אפי׳ דגים שבים יאספו, והשתא תימא והלא גם בדור המבול היו מחליפין נשותיהן ולא מתו דגים שבים. ותי׳ דדור המבול לא קבלו עליהם דבר ערוה אבל ישראל קבלו עליהם.

כי השחית כל בשר את דרכו – כטעם עיות דרכו, וכתו׳ ״השחיתו התעיבו עלילה אין עושה טוב״ (תהלים י״ד:א׳).⁠¹

1. השחתה כאן אינה משמשת במובן הריסה וכילוי, אלא במובן עיוות והטיה לכיוון רע, כפי שמוכח מההקבלה בתהילים של ״השחיתו… עלילה״ ל״אין עושה טוב״.

כי השחית כל בשר – רוצה לומר כל בני האדם, כטעם ׳יבוא כל בשר להשתחוֹת׳ (ישעיהו סו, כג). ואמר שהשחיתו דרכם, כי מרוב נטותם לתאות המשגל השחיתו הדרך הנהוג, והיו באים על הנשים שלא כדרכן, ועל הזכור, ועל הבהמה, כמו שאמרו בבראשית רבה (כו, ה).

וכאשר ראה ה׳ שהארץ נשחתה כי השחית כל איש מהאנשים את דרכו, ונמשך בפועַל המשגל בזנות ובדרכים מגונים לא יִשְׁלַם בהם פרי, ושהם בכל יום מוסיפים לחטוא עד שיִּמָּשֵׁךְ מזה הפסד מה שכֻּוַּן במין האנושי מהשלמות,

ב. הוא מה שאמר וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כו׳ – יאמר כי ראתה חכמתו ית׳ כי נשחתה הארץ ולא תוכל שאת מחמת כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ כו׳.

כי השחית כל בשר אפי׳ בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן. דהשחתת דרכו בגלוי עריות קמיירי כדכתיב דרך גבר בעלמה כדלעיל וכדר׳ עזריא בשם רבי יהודה ב״ר סימון דאמר הכל קלקלו במעשיהם הכלב היה הולך אחר הזאב והתרנגול אצל הטווס הה״ד כי השחית כל בשר כל אדם לא נאמר אלא כל בשר וזהו לפי הלשון הראשון משתי הלשונות שכתב רש״י בסוף בראשית והא דפרק חלק דא״ר יוחנן מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה והכל על אדם ואדם על הכל ופריך התם אם אדם חטא בהמה מה חטאת ותרצו כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם עכשיו שחטא אדם בהמה וחיה למה לי הוא לפי הלשון האחרון ומה שפירש״י גבי ויצא נח ובניו וגו׳ וכל רומש על הארץ למשפחותיהם שקבלו עליהם על מנת לידבק במינן אינו אלא לפי הלשון הראשון משתי הלשונות:

ואמר וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה – לרמוז כי נתמלאתה סאתם כי בראשונה אמר וירא ה׳ כי רבה רעת האדם בארץ לומר שרבו הרעות יותר מהטובות ועכ״ז היה בהם תקוה ורחמים. אבל בכאן אמר וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כלה בענין שלא היה להם תקוה כי מדת הדין מתוחה כנגדם. וזהו וירא אלהים ולא אמר וירא. ורמז גם כן באומרו וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השם הוא רחום וחנון והיה רוצה להאריך להם יותר. אבל אמר שהארץ באה לתבוע דין כנגדם לפי שהשחיתוה וטמאוה בתועבותם ובשקוציהם ולכן לא יכול השם להעלים הדין. וזהו וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה לפי שהשחית כל בשר את דרכו על הארץ. ולכן ויאמר אלהים קץ כל בשר בא לפני ולכן הנני משחיתם את הארץ. וזה ע״ד וזכרתי את בריתי יעקב שהיה רוצה לרחם עליהם בעבור זכות האבות ואחר כך באה הארץ וצעקה לפניו שלא שמרו שמיטת הארץ ושהיו ראויים לעונש והשם זכר עניה ומרודיה ולא העלים הדין. וזהו והארץ אזכור ולכן והארץ תעזב מהם ותירץ את שבתותיה. וכן אמר כי השחית כל בשר את דרכו להורות שלא די שחלפו תורות ועברו חק שבעה מצות שנצטוו. אלא שאפי׳ הדברים הרצויים להם לעשות כפי טבעם ודרכם חטאו בהם וזהו כי השחית כל בשר וכו׳:

והנה נשחתה – מעצמה. כי בזולת עונש היתה בדרך השחתה, בהשחתת דרכם המקלקלת התולדה, ובגזל המקלקל המדינות, כענין ״וטחני קמח״ (ישעיהו מ״ז:ב׳).

והנה נשחתה, without external influences, as a natural consequence, not due to man’s ecologically criminal behaviour. Although on the surface, there appeared to be no connection, man’s corruption resulted in the corruption of his habitat. The language used here by the Torah is comparable to Isaiah 47,2 וטחני קמח, “and grind meal.” One does not grind flour, but one grinds grain into flour. The prophet spoke about the end product. The Torah also spoke about the end product of man’s corruption bringing in its wake, though invisibly, the destruction of the earth’s crust.

[א] כי השחית כל בשר

[1] סנהדרין פרק שביעי דף נז ע״א (סנהדרין נז.) ופרק אחד עשר דף קח ע״א (סנהדרין קח.)

[2] האלילים פרק שני דף כג ע״ב (ע״ז כג:)

[3] חולין (פרק שישי) [פרק ראשון] דף כג ע״א (חולין כג.)

[4] בכורות פרק תשיעי דף נז ע״א (בכורות נז.)

[5] תמורה פרק שישי דף כח ע״ב (תמורה כח:)

אפילו בהמה וחיה נזקקין לשאינן מינן. פירש הרא״ם שזהו לאחד משתי לשונות שכתב רש״י בסוף בראשית, דאילו לאידך לישנא שכתב ׳הכל בראתי בשביל האדם וכו׳⁠ ⁠׳ להך לישנא לא היו נזקקין לשאינן מינן. ומה שכתב כאן ״השחית כל בשר״ איירי שהאדם היה מרביע את הכלב על הזאב וכן כל המינין, כך פירש הרא״ם. ואין נכון פירושו, כי נוכל לפרש שאף למאן דאמר ש׳הכל נברא בשביל האדם׳ נוכל לומר שחיה ועוף נזקקין לשאינם מינן, ולא בא לתת טעם רק מפני מה נאבדו, שהרי הבהמות לא נצטוו, ואין ראוים להיות נאבדים. ולפיכך אמר ש׳הכל נברא בשביל האדם׳, וכיון שאין האדם למה אלו. אך קשה דבגמרא בפרק חלק (סנהדרין קח.) מפרש התם ״כי השחית כל בשר דרכו״ ׳אמר ר׳ יוחנן מלמד שהרביעו בהמה על החיה וכו׳⁠ ⁠׳, ואם כן רש״י למה הניח תלמוד שלנו לפרש אחר ב״ר (כח, ח), ולפיכך יראה דרש״י סבירא ליה אחר שהיה מרביע אותם האדם היו משחיתים גם כן מעצמם אחר שהורגלו בכך, לפיכך לדידיה הוי שפיר גם כן ״כי השחית כל בשר דרכו״ – שהכל נזקקין לשאינם מינם. ותדע לך שכך הוא, דהא קאמר שם (סנהדרין קח.) אהא דאמר ׳שהרביעו בהמה על חיה׳ – והכל חזרו להיות נזקקין למינם חוץ מתשלומי שנזקק לשאינו מינו. והשתא אי לא היו נזקקין לשאינם מינם רק כאשר הרביעו אותם – לא שייך לומר ׳חזרו׳, שהרי לא חטאו מעיקרא. ולפיכך גם כן ניחא הא דפירש רש״י לקמן (ח, יט) ״למשפחותיהם״ ש׳קבלו עליהם להדבק במינם׳, דאתיא ככוליה עלמא, כי אליבא דהכל היו מזדווגים לשאינם מינם. והרא״ם פירש (כאן) דלא אתיא כמאן דאמר שהרביעו בהמה על חיה, ואינו כן, דהא אליביה קאמר שהכל חזרו חוץ מתשלומי, והיינו ״למשפחותיהם״ דכתיב, ופשוט הוא:

וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה – זה ע״ג שאין רואה בלתי ה׳ לבדו כי הכפירה עיקרה בלב ומטעם זה נאמר בע״ג (יחזקאל י״ד:ה׳) למען תפוש את בית ישראל בלבם. כי עיקר האמונה בלב. כי השחית כל בשר את דרכו, זה ג״ע שנקרא דרכו כדרך גבר בעלמה ולדעת רז״ל (בר״ר כ״ו:ד׳) חטאו בהוצאת זרע לבטלה לכך נאמר על הארץ כמו שאמר (בראשית ל״ח:ט׳) ושחת ארצה. ויתבאר עוד בסמוך תואר הצדיק והתמים בפסוק כי אותך ראיתי צדיק לפני. ומה שנאמר והנני משחיתם את הארץ שאף הארץ נתקלקלה יתבאר בע״ה פרשת אחרי מות (י״ח:כ״ה) בפסוק ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה שהארץ נוגעת בדבר.

נזקקין לשאינן מינן. רצונו לומר מדכתיב את דרכו ולשון דרך גילוי עריות כדכתיב (משלי ל׳:י״ט) דרך גבר בעלמה. הא דלא נקט נמי דגים משום דכתיב על הארץ ולא דגים שבים:

Consorted with dissimilar species. Rashi knows this because it is written דרכו, which implies lewdness, as it is written (Mishlei 30:19): "The דרך (way) of a man with a young woman.⁠" Rashi did not mention fish because it is written, "On the earth" — excluding fish in the sea.

וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר – יקשה כפל הלשון במלות דומות לאין צורך וכאשר אמר כי השחית כל בשר משמע שהוא נותן טעם למה שנשחתה הארץ וזה טעם לדבר בדבר עצמו? אלא שה׳ יתברך מגודל רחמיו ישליך חמתו על העצים ועל האבנים. ואם יחטא איש אליו יחשוב הי״ת עונו קל להיותו עפר מן האדמה ושהאדמה חטאה ולא האדם ברוחו ונפשו. וזה אמרו וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה ראה ה׳ כאלו הארץ נשחתה והיא במרד ובמעל אף על פי שבאמת השחית כל בשר את דרכו על הארץ ולא הארץ עליו:

וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה – טעם ״וירא״ כמו ״וירא אלהים כי טוב״,⁠¹ כי הוא לבדו רואה באמת, ומבין בין טוב לרע, והוא ראה כי נשחתה הארץ כלה. כי ״ותשחת״ עתיד מהופך יורה על הזמנים שבהן הגיעה להשחת הגמור. ועתה יספר על הזמן שראה אלהים כי נשחתה ואינה ראויה עוד לרחמים, כדרך ״כל הגוים כאין נגדו, מאפס ותהו נחשבו לו״,⁠² שאיננו על הכח להתיצב כנגדו, אבל הוא על ההשחת הגמור הגורמת בטול הצורה. ושעל כן נחשבו לפניו כאפס ותהו וחדלו להיות ראוים לחמלה. וכמו שסמך ״הפסל נסך חרש״³ וגו׳ וזה תכלית ההשחת שבוטחים בעץ ואבן, וכמו שאמרנו למעלה. והחקירה הזאת רחבה, אבל אין טוב להאריך עליה פה. ועל כן כשראה אלהים כי הארץ נשחתה גזר עליה הכליון.

כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ – פירש מה שאמר ״ותשחת הארץ״, ״כי השחית כל בשר את דרכו״, והן הדרכים שדעתו של כל אדם מכריעתן, כמו החמס, דם ורצח, ולקחת נשות זולתו בחזקה, שרעות אלה ודומיהן כמעט נטועות בשקול הדעת. והם ברוב אולתם השחיתו דרכיהם, כדרך הרשעים הגמורים שבאחריתן יאהבו את הרע ויאמרו ״טוב הוא״. כדרך ״על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו״⁴, שבהיות רחמים כאלו נטועות בטבע כל אדם, הנוהג להפך יאמר [עליו] ששחת רחמיו. וכן ״גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע, חבר הוא לאיש משחית״.⁠⁵ כי הגזלה [היא] נגד שקול הדעת, וכל שכן לגזול אביו ואמו שחייב במוראם ובכבודם. ויש גוזל למצוא הון ויצרו תוקפו. אבל גוזל מאביו ואמו ואומר אין רע, זהו חבר לאיש משחית. וכל זמן שעושים מתאוה בלי הֶשׁחֵת, השם מרחם יכאיב ויחבש. אבל כשעושים בהשחת הדעת, יעשו הרעות הגדולות ויפֵרו דרך החיים אשר אהב ה׳, ואשר נטע בלב כל אדם, ואין עוד תקוה, ואז אין עוד מקום לרחמים. ועל זה אמר שהשחית כל בשר את דרכו הנטועה בו מאת השם, אפילו דברים שאין היצר מתאוה להן עד שיבוא האדם לכלל השחת הצורה. והם השחיתו הכל, וכאמרו ״וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום״.

ומה שאמרו בתלמוד סנהדרין⁶ עבוד ה זרה וגילוי עריות דכתיב ׳ותשחת הארץ׳ ותנא ר׳ ישמעאל כל מקום שנאמר ׳השחתה׳ אינו אלא דבר ערוה דכתיב ׳כי השחית כל בשר את דרכו׳, ועבודת אלילים דכתיב ׳פן תשחיתון׳, אין כונתם שאין [מלת] ״דרכו״ רק דבר ערוה, אבל לפי שמצינו בדור המבול ״ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו״ ידענו שחטאו בגילוי עריות. ואם זה מדרכי האדם, וכדפירש רש״י ז״ל גילוי עריות כדכתיב ׳דרך גבר בעלמה׳. ודור המבול בערוה קלקלו כדכתיב ׳ויקחו להם נשים׳ וגו׳ שהיו נזקקין לנשי ריעיהם. ואלה השתים ע״ז וג״ע עיקר השחת הנפש, ואי אפשר שיהיה האדם ׳איש משחית׳ כל זמן שהוא נקי משתים אלו. וסוף סוף גם הם ז״ל יודו שבכל דרך ודרך יש השחת, והדרכים [הם] רבים וכמו שבארנו שמצאנוהו על הרחמים ועל הגזלה וכן בכל דבר.

כל בשר – אפילו בהמה וחיה ועוף נזקקין לשאינן מינן, מפירוש רש״י ז״ל. [ולהלן פסוק י״ג] ״כי מלאה הארץ חמס מפניהם״. [כתב רמב״ן⁷] ״לא מפני כלם אלא מפני מקצתן,⁠⁸ או שלא שמרו גם בזה תולדתם, והיתה כל בהמה טורפת, וכל עוף דורס והנה גם הם עושים חמס״, מפירוש הרמב״ן ז״ל. ולפי ששתיהן אינן בתולדת הבעלי-חיים, צריכין אנו לומר שבעלי-החיים קודם המבול היו עדיין כל אחד כפי נפשו בשלמות יותר ממה שהן עתה, וכמו שקללת האדם לא באה אליו פתאום, כנראה מחיי האנשים שבדורות ההם, כך היה לבעלי-החיים. ויותר [נראה] כפי הפשט מה שאמרו בפרק חלק⁹ מלמד שהרביעו¹⁰ בהמה על חיה, וחיה על בהמה, והכל על אדם, ואדם על הכל. ואם תאמר בהמה מה חטאה? תירצו, כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם! עכשיו שחטא אדם בהמה וחיה למה? אבל ״השחית כל בשר״ נופל על הרצון שעשו מאליהן. ויש לומר שברשעתם כפו את הבהמה והחיה לעשות כן פעמים רבות, עד שהרגילום ועשו אחרי כן מאליהן. וכמו שעד היום יוכל האדם להרגיל מקצת הבעלי-חיים לעשות מעשים שאינן בתולדתן, וכן לענין החמס הרגילום עליו. והפשט אמר רמב״ן ז״ל ״כל בשר״ זה כל אדם, ולמטה יפרש ״כל בשר אשר בו רוח חיים״,⁠¹¹ ״ומכל החי מכל בשר״, כל חי בגוף. אבל כאן ״כל בשר״ כל האדם, וכן ״יבא כל בשר להשתחוות לפני״,⁠¹² וכן ״ובשר כי יהיה בעורו״.⁠¹³ ויפה דִבֶּר.

1. בראשית א, י.

2. ישעיה מ, יז.

3. שם מ, יט.

4. עמוס א, יא.

5. משלי כח, כד.

6. נז, א.

7. על פסוק יב.

8. פירש בעל הטורים: כי לא שייך ״חמס״ אצל בהמות וחיות. לכן רש״י רק אומר שנשחתו בעלי-החיים להזקק לשאינם מינם. וזהו ״לא שמרו תולדתם״. אבל ממשיך רמב״ן שההשחתה היא שטורפים ודורסים מינים אחרים, וזהו חמס.

9. סנהדרין קח, א.

10. בני אדם הרביעו את בעלי-החיים.

11. והם בעלי-חיים.

12. ישעיה סו, כג.

13. ויקרא יג, יח.

את דרכו – מעשי האדם נמשלו לדרכים לפי שיש בכל מעשה שתי דרכים, האחת טובה והאחת רעה, וביד האדם לבחור אחת משתיהם כרצונו:

דרכו על הארץ – מלת על כמלת בשביל, כמו אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך בשביל הנער, בשביל הארץ, כי הארץ היתה סבה הגורמת להשחתת דרכם, כי היתה ארץ מבורכת ומרוב שפעת טובתה קלקלו מעשיהם, כמבואר ברבה רעת האדם בארץ, לכן בעונש נכללה גם הארץ הנני משחיתם את הארץ, גם הארץ תשחת שיותש ויוחלש כח טבעה ולא תוציא עוד פירות בשפעת טובה כמו עד הנה.

וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה – אין הכוונה למושג ״כדור הארץ״, שבו התורה כלל לא עוסקת, אלא לפְּנֵי הארץ שהם תחום פעילות האדם – אותה ארץ נשחתה. התפתחותה הטהורה נעצרה, מכיון שכוחה וטוּבה, שניתנו לאדם, סייעו להשחתה המוסרית.

וירא – ונגד החלק הבהמי שבזה עכ״פ צריך שישמרו הדת הטבעי ומצות שהטבע מחייבתן כמו הרציחה ולקיחת נשי חבריהם בחזקה וכדומה, אמר שראה אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר אף את דרכו הטבעי. וכבר אמר ע״ז (ישעיהו כד) כי עברו תורות שהיא התורה האלהית, חלפו חק הוא הדת הנמוסי, הפרו ברית עולם הוא הדת הטבעי שא״א שיתקיימו בלעדיו. וע״ז אמר שהשחית כל בשר את דרכו שבזה יתקיים על הארץ לפי הטבע.

והנה נשחתה כי השחית וגו׳: הכי מיבעי ׳וירא אלהים כי השחית כל בשר׳¹. אלא הכי פירושו, שראה כי גם אדמת הארץ נשחתה מטבעה² שהטביע הבורא יתברך להספיק מזון לכל הברואים, והנה איבדה כוחה³. ופירש⁴ הטעם⁵ משום ש״השחית כל בשר את דרכו״ וטבעו, כי כל בריה יש לה טבע מיוחד במזונותיה ואויר הראוי לה, וכך טבע האדמה אשר הם עליה, וכמו שכתבתי לעיל (ב,ז. ב,יט), אבל כאשר השחיתו בדור הלז כל המינין ע״י הרכבות זרות את טבען ודרכן על הארץ⁶, ממילא נשחתה האדמה לפניהם. ועוד עיין מה שכתבתי לעיל (ה,כט).

1. איך ניתן לומר על הארץ שהיא נשחתה (בעוונות). ויש לעיין מדוע רבינו לא הסביר גם כאן ׳אנשי הארץ׳ כפי שהסביר בפסוק הקודם.

2. כעין פירושו של הספורנו, עיי״ש.

3. אך לא ברור מה ענין זה להחלטה על הבאת המבול.

4. הפסוק.

5. ״כי השחית״ – ״כי״ הסיבה. וזולת רבינו לא מצאנו יישוב נכון למלה ״כי״ בפסוק זה.

6. כפי שמופיע בחז״ל שכל בע״ח שינו דרכן, ונזקקו לשאינן מינן.

כל בשר – א״ר יוחנן, מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה והכל על אדם ואדם על הכל¹ (שם ק״ח.)

1. פשוט דמדייק מלשון כל בשר שכולל כל הברואים. ולכאורה צ״ע, דהא מצינו בכ״מ שם כל בשר שמכוין אך ורק לאדם, כמו יבא כל בשר להשתחות לפני (ישעיהו ס״ו), והיה ביום ההוא אשפוך את רוחי על כל בשר (יואל ג׳), שומע תפלה עדיך כל בשר יבאו (תהלים ס״ה), וכדומה. וי״ל דשאני הכא דהענין מורה דקאי על כל הברואים, שהרי סוף מעשה שבאמת נאבדו ונטבעו במבול כל הברואים, ועל זה אמר הקב״ה קץ כל בשר בא לפני, וא״כ הלשון כל בשר שבפרשה זו מורה מפורש על כל הברואים, וע״ע מש״כ השייך לדרשא זו לקמן בפסוק מאדם ועד בהמה (ז׳ כ״ג).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון