×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יא) וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס׃
The earth1 was corrupt before God and the earth was filled with wrongdoing.⁠2
1. the earth | הָאָרֶץ – This likely means: "the inhabitants of the earth" (Radak, Ralbag).
2. wrongdoing | חָמָס – The word might denote violence, oppression, or outrage. Many commentators assume that the verse refers to the crime of robbery, including the forceful taking of wives mentioned earlier in the chapter.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)בראשית רבתימדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳רד״קחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזאטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושמזרחיצרור המורתולדות אהרןגור אריהכלי יקרשפתי חכמיםמלאכת מחשבתאור החייםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״באם למקרארד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
[קמב] 1תנא דבי מנשה שבע מצות נצטוו בני נח וכו׳ ע״א וגילוי עריות, דכתיב ותשחת הארץ לפני האלהים, ותנא דבי ר׳ ישמעאל כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועכו״ם, דבר ערוה שנא׳ (בראשית ו׳:י״ב) כי השחית כל בשר את דרכו, עכו״ם דכתיב (דברים ד׳:ט״ז) פן תשחיתון ועשיתם וגו׳. (סנהדרין נז. תמורה כח:).
[קמג] 2עשרה דורות מאדם ועד נח וכו׳ ירדו לידי חמס וגזל, שנאמר ותמלא הארץ חמס, ירדו לידי גילוי עריות שנאמר (בראשית ו׳:י״ב) כי השחית כל בשר את דרכו וגו׳, ירדו לידי שפיכות דמים שנאמר (בראשית ו׳:י״ב) וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה. (סדר אלי׳ זוטא פרק י׳).
[קמד] 3אחר פטירתו של מתושלח הצדיק כבדה אשמה בארץ יותר מן מה שכבדה בימי אנוש, שנא׳ ותשחת הארץ, והלך אדם אצל בהמה, ובהמה אצל עופות, ושידין אצל אדם, ואף מלאכי השרת אצל בנות אדם, שנא׳ (בראשית ו׳:ב׳) ויראו בנות [בני] האלהים את בנות האדם, והשליט הקב״ה שידין ורוחין ולילין וכל מלאכי חבלה והיו מחבלין אותן לכל מעשיו של מלך, והיו הצדיקים שבאותו הדור מבקשין עליהן רחמין, אמר להן הקב״ה למלאכי חבלה פגעו בהן בצדיקים, כדי שלא יבקשו עליהם רחמים, ופגעו בהן, ולא נשתייר אלא נח הצדיק בלבד שנא׳ (בראשית ה׳:כ״ט) זה ינחמנו. (מדרש מכת״י).
[קמה] 4ותשחת הארץ לפני האלהים וגו׳. אמאי לפני האלהים אלא כיון דעבדו חוביהון באתגליא לעיניהון דכלא כדין לפני האלהים כתיב, ר׳ יוסי אמר אנא אפכא אמרית ותשחת הארץ לפני האלהים בקדמיתה לפני האלהים, דלא הוו עבדי באתגלייא לפני האלהים עבדו ולא לפני בני נשא, ולבסוף עבדו באתגליא הה״ד ותמלא הארץ חמס, דלא הוה אתר בכל ארעא דלא הוה באתגליא. (זח״א ס:).
1. לעיל פ״ב מאמר רל. ותשחת הארץ, מדאיענש עלייהו ש״מ איפקוד עלייהו.כי השחית. ג״ע דכתיב (משלי ל.) דרך גבר בעלמה ודור המבול על העריות נענשו כדכתיב ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה. ועי׳ לקמן מאמר קמו. קנ. ובאגדת בראשית פ״ה מבואר דבשעה שעשו את העגל, אמרו שרי אומות העולם להקב״ה, אתה אמרת למחות את שמם מתחת השמים כדור המבול ששחתו את דרכם שנא׳ וירא אלהים את הארץ כי נשחתה ואלו כך עשו וכו׳. וזה הוא כהדרש שלפנינו ותשחת זה ע״ז. ובמדרש הגדול מביא דברי ר׳ ישמעאל והלמוד מפסוקים אחרים, בעבירה מהו אומר ותשחת הארץ מלמד שהיו מחליפין מטותיהן והולכין בגילוי ערוה, כו׳ ובע״ז הוא אומר לך רד כי שחת עמך, [ועי׳ ברמב״ם פ״ג מא״מ ה״ו דהביא ג״כ מקרא כי שחת והנו״כ תמהו ע״ז] וכן שפכ״ד, נקרא השחתה שנא׳ ויאמר דוד אל אבישי אל תשחיתהו, (שמואל א׳ כ״ו ט.) מניין שהיו דור המבול שטופין בשלשתן בע״ז ובג״ע ושפיכת דמים, שהרי מזכיר לשון השחתה שלשה פעמים ותשחת, והנה נשחתה, כי השחית. ועי׳ לקמן מאמר קמג. קמ.
2. לעיל מאמר קמב. ולק׳ מאמר קס. ובמדרש אגדה כאן איתא ותמלא הארץ חמס שהיו גזלנים שנא׳ גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו (איוב כד, ב.) ד״א חמס שהיו שופכים דמים שנאמר מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי (יואל ד׳:י״ט) ד״א ג״ע שנא׳ ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו (מיכה ג׳:ג׳) ועי׳ בזח״א סו: מובא לקמן מאמר קמה.
3. מאמר זה נדפס מכת״י בהגרן ח״ט צד סו. ובדביר ח״א צד קלט. מיחסו למדרש אבכיר. ועי׳ לקמן מאמר קמו. ולעיל מאמר יח.
4. בפס״ז כאן איתא לפני האלהים כסבורין היו שאין הקב״ה מכיר במעשיהם, והכתוב מעיד לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו. (איוב ל״ד:כ״ה) ובאע״ז כאן מביא שני פירושים הנ״ל. וי״א כי טעם לפני האלהים בפרהסיא, ואחרים אמרו כי הטעם שנשחתו בסתר ובדברים מכוסים שלא ידעם כי אם השם והקרוב אלי שהתורה דברה כלשון בנ״א.
וְאִתְחַבַּלַת אַרְעָא קֳדָם יְיָ וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא חָטוֹפִין.
The earth was corrupt before Hashem, and the earth was filled with violent crime.

וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס
וְאִתְחַבַּלַת אַרְעָא קֳדָם ה׳ וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא חָטוֹפִין
הימנעות ממושגים מופשטים
״חָמָס״ – ״חָטוֹפִין״, כבלשון חז״ל: ״קידשה בגזל בחמס ובגניבה כיצד? כגון שחטף סלע מידה וקדשה בו״ (קידושין נב ע״א). ותרגם כדעת ר׳ יוחנן ״לא נחתם דינם אלא על הגזל״ (סנה׳ קח ע״א). ומכאן נתבאר לרד״ק התרגום הירושלמי לעוף הטמא ״ואת הַתַּחְמָס״ (דברים יד טו) ״וְיָת חַטוֹפִיתָא״, ״שחומס שאר העופות וגוזל אותם״ (״שרשים״, חמס). אבל ״עֵד חָמָס״ (שמות כג א) ״סָהִיד שְׁקַר״, עיין שם הטעם.
ולכאורה מכיוון שחָמָס הוא שם עצם, מתבקש לתרגמו חִטְפָא או חַטְפָא כתיוב״ע ״רַב לָכֶם נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל חָמָס וָשֹׁד״ (יחזקאל מה ט) ״חִטְפָא וּבִזָא״. מדוע תרגם אונקלוס ״חָטוֹפִין״ (חמסנים)? לדעת ״מרפא לשון״ השינוי מתבקש בגלל מליצת ״וַתִּמָּלֵא הארץ חמס״, ״שהחמס אין בו ממש למלא הארץ״. ויש להוסיף טעם אחר, כללי: אונקלוס נמנע מלתרגם מושגים מופשטים בתרגום מילולי, השווה: ״לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל״ (במדבר כג כא) ״לֵית פָלְחֵי גִלּוּלִין בִּדְבֵית יַעֲקֹב וְאַף לָא עָבְדֵי לֵיאוּת שְׁקַר בְּיִשְׂרָאֵל״; ״כי לא נַחַשׁ ביעקב ולא קֶסֶם בישראל״ (במדבר כג כג) ״נַחָשַׁיָּא״, ״קַסָמַיָּא״ (מנחשים, קוסמים); ״וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים״ (דברים יא כט) ״יָת מְבָרְכַיָּא״.⁠1
1. לפעמים מתרגם כך גם יוב״ע לנביאים כמו שציין רד״ק לפסוק ״מֹשִׁעִי מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי״ (שמואל ב כב,ג): ״מֵחָמָס – מאנשי חמס, וכן תרגם יונתן וְאַף מִיַּד כָּל חָטוֹפִין שֵׁיזֵיב יָתִי״. אבל בדרך כלל יוב״ע מתרגם חָמָס כשם מופשט ״חטף״ [ולא: חטופין] כגון: ״לָבוֹא חֲמַס שִׁבְעִים בְּנֵי יְרֻבָּעַל״ (שופטים ט כד) ״לְמֵיתֵי חֲטַף״, ״וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם״ (יונה ג ח) ״וּמִן חַטְפָא״. וראה ״מתורגמן״, ערך חטף.
ללשונות ״חמס״ נוספים בתורה המתורגמים בשינוי עיין ״חֲמָסִי עליך״ (בראשית טז ה) ״דִּין לִי עֲלָךְ״, ״כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם״ (בראשית מט ה) ״אַחִין גֻּבְרִין גִּיבָּרִין״, ״עֵד חָמָס״ (שמות כג א) ״סָהִיד שְׁקַר״.
וחבלו דיירי ארעא עובדיהון קדםא י״י ואתמליאת ארעאב חמסין וגזלנין.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וחבלו דיירי ארעא עובדיהון קדם״) גם נוסח חילופי: ״ואתחבלת ארעא קדם״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואתמליאת ארעא״) גם נוסח חילופי: ״ואתמליית ארעא״.
ואיתחבלת ארעא בגין דיירהא דסטו מן ארחן דתקנן קדם י״י ואיתמליאת ארעא חטופין.
And the earth was corrupted through the inhabitants thereof, who had declined from the ways of righteousness before the Lord; and the earth was filled with rapine.
ואיתמליאת ארעא חומסין וגוזלין.
And the earth was filled with violences and frauds.
[פרק ו]
ותשחת הארץ לפני האלהים – מגיד הכתוב שהיו חוטאים ומתכונים. יודעים היו שקשה הדבר לפני הב״ה והיו מכוונין להכעיסו.
ותשחת הארץ לפני האלהים – שהיו עובדי ע״ז, כמו שנאמר פן תשחיתון ועשיתם [לכם] פסל (דברים ד׳:ט״ז).
ותמלא הארץ חמס – שהיו גזלנים, שנאמר גבולות ישיגו עדר גזלו וירע (איוב כ״ד:ב׳).
דבר אחר: חמס – שהיו שופכים דמים, שנאמר מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי (יואל ד׳:י״ט).
דבר אחר: גילוי עריות, שנאמר ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו (מיכה ג׳:ג׳).
וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ – תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הַשְׁחָתָה אֵינוֹ אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת. עֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב (דברים ד׳:ט״ז) ״פֶּן תַּשְׁחִתוּן״ וְגוֹ׳ גִּלּוּי עֲרָיוֹת, דִּכְתִיב וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ וְגוֹ׳.
ואד׳ אנפסדת אלארץ׳ בין ידי אללה ואמתלת ט׳למא.
וכאשר הושחתה הארץ לפני ה׳ והתמלאה חמס.
ותשחת הארץ – לשון ערוה ועבודה זרה, כמו: פן תשחיתון (דברים ד׳:ט״ז), השחית כל בשר וגו׳ (בראשית ו׳:י״ב).
ותמלא הארץ חמס – גזל.⁠א
א. כן בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, ויימר 651. בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ברלין 1221 הושמט (אולי ע״י הדומות): ״השחית כל בשר וגו׳ ותמלא הארץ חמס גזל״.
ותשחת [THE EARTH] WAS CORRUPT – It means lewdness and idolatry, as (Devarim 4:16) פן תשחיתון "lest you deal corruptly" (the following words show that this refers to idolatry) and as כי השחית כל בשר וגו'‏ "for all flesh had corrupted etc.⁠" (in next verse of this chapter where Rashi states that this has reference to lewdness) (Sanhedrin 57a).
ותמלא הארץ חמס AND THE EARTH WAS FILLED WITH VIOLENCE – means robbery.
ותשחת הארץ1בכל מקום שהאדם חוטא לוקה הארץ. 2משל לבן שחטא מלקין אומנתו תחתיו. כשם שנאמר באדם הראשון ובקין.
לפני האלהים – כסבורין היו שאין הקב״ה מכיר מעשיהם. 3והכתוב מעיד לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו (איוב ל״ד:כ״ה).
ותמלא הארץ חמס4זש״ה החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם (יחזקאל ז׳:י״א). 5לא חזר אחד מהם בתשובה. 6נה. כמו וינהו בני ישראל אחרי ה׳ (שמואל א ז׳:ב׳). שניהמו במעשיהם.
1. בכ״מ שאדם חוטא. עי׳ בב״ר שם בפ׳ הנני משחיתם.
2. משל לבן. בב״ר שם משל לבן מלכים שהיה לו פדגוג. כ״ז שהיה סורח היה פדגוג שלו נרדה. וכן מובא בילקוט נח רמז נ״א.
3. והכתוב מעיד לכן יכיר. עי׳ ב״ר ריש פכ״ח. ומובא בילקוט איוב רמז תתק״ב.
4. זש״ה החמס קם. עי׳ סנהדרין ק״ח ע״א. וב״ר פל״א. וילקוט רמז נ׳.
5. לא חזר אחד מהם בתשובה. עי׳ דרשה אחרת בב״ר שם ריש פל״א לא נה בהם לא נח בהם. והמאמר מב״ר מובא בילקוט יחזקאל רמז שמ״ה ויש לתקן שם למה [לא נה בהם] לא נח בהם. ודרש נח בהם בחילוף ה״א בחי״ת מלשון נחת.
6. נה כמו וינהו בני ישראל. בקרא וינהו כל בית ישראל. ובכ״י פלארענץ וינהו בני ישראל אחריו. המחבר כוון לדברי מנחם שכתב כן במחברת מנחם צד ס״ט. וכן הביא רש״י בשמו ביחזקאל שם. וכן בש״א שם שהוא לשון יללה.
ותשחת הארץ – הטעם: אנשי הארץ, וכן: ארץ כי תחטא (יחזקאל י״ד:י״ג), וכל הארץ באו מצרימה (בראשית מ״א:נ״ז).
ויש אומרים: כי טעם לפני האלהים – בפרהסיא.
ואחרים אמרו, כי הטעם: שנשחתו בסתר, ובדברים מכוסים שלא ידעם כי אם השם.
והקרוב אלי: שהתורה דברה על דרך שיבינו השומעים, כעבד שיעשה עבירה לפני אדוניו ולא ייראנו.
והאומרים: כי האלהים במקום הזה איננו קודש, לא אמרו מאומה.
חמס – בגזל, ובעושק, וקחת גם הנשים בחזקה.
AND THE EARTH WAS CORRUPT. The people of the earth were corrupt. Similarly, when a land sinneth against Me (Ezek. 14:13), and And all countries came into Egypt (Gen. 41:57).
[BEFORE GOD.] Some say this means they sinned in public. Others say it means people were privately corrupt with regard to secret affairs so that only God was aware of their sins. In my opinion, the Torah speaks the language of men so that people will understand what is being said. The meaning of before God is that they acted like a servant, who in the presence of his master, disobeys him and thereby shows that he does not fear him. Those who say that Elohim (God) does not refer to the Almighty are speaking nonsense.⁠1
VIOLENCE. Theft, oppression and taking women against their will.
1. They say that Elohim refers to judges.
וטעם לפני האלהים – בסתר, כפי מחשבת האדם, והנה בלבו חמס. והעד: ויחמוס כגן שכו (איכה ב׳:ו׳).
ותשחת הארץ – אנשי הארץ, וכן ותמלא הארץ (שמות א׳:ז׳), וכמוהם רבים.
לפני האלהים – להודיע כי הוא משגיח בתחתונים דרך כלל ופעמים דרך פרט, והנה נשחת המין, זהו ותמלא, וראה האל ואמר למחותו.
ותשחת הארץ, the people on earth had become corrupted; we have a similar formulation in Exodus 1,2 where the Torah writes of the Israelites ותמלא הארץ, and the meaning cannot be that the whole earth was filled with Israelites. There are many examples of similar stylistic formulations used in the Torah.
לפני האלוהים, this expression is meant to inform us that God does indeed watch over the actions of His creatures in the “lower” regions of His universe not only in a general way, but sometimes even over the deeds of individuals; now He saw that the human species had become thoroughly corrupted. This is the meaning of the word ותמלא in our verse.
ותשחת הארץ לפני האלהים – לפני הגדולים שהיו בארץ, שהיו לוקחים אתא הנשים בחזקה.⁠1
ותמלא הארץ חמס – איזהו חמס ואיזהו גזל? א״ר {חנינא}:⁠ב חמס – אינו שוה פרוטה, וגזל – ששוה פרוטה.⁠ג וכן היו אנשי דור המבול עושין: אחד מהן היה מוציא קופתו מלאה תורמוסין לשוק,⁠ד זה היה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה פחות משוה פרוטה, עד שאינו יכול להוציא מהן בדין. אמר להם הקב״ה: אתם עושין שלא כהוגן, אף אני אעשה עמכם שלא כהוגן ושלא כשורה, הדא הוא דכתיב: הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה (איוב ד׳:כ״א) – בלא חכמת התורה (בראשית רבה ל״א:ה׳).
חמס – גילוי עריות, שנאמר: חמסי ושארי (ירמיהו נ״א:ל״ה).⁠2
חמס – עבודה זרה, שנאמר: חמס וישובו להכעיסניה (יחזקאל ח׳:י״ז).⁠3
חמס – שפיכות דמים, שנאמר: מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם (יואל ד׳:י״ט).⁠4
1. שאוב מספר הג״ן.
2. שאוב מבראשית רבה ל״א:ה׳.
3. שאוב מבראשית רבה ל״א:ה׳.
4. שאוב מבראשית רבה ל״א:ה׳.
א. כן בכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568: חסרה מלת: ״את״.
ב. כן בבראשית רבה ל״א:ה׳. המלה חסרה בכ״י אוקספורד 568, מינכן 224.
ג. כן בבראשית רבה ל״א:ה׳, וכן מתחייב מן ההמשך. בכ״י אוקספורד 568, מינכן 224, ובדפוסים: ״חמס – שוה פרוטה, גזל – פחות משוה פרוטה.⁠״
ד. כן בכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568 חסרה מלת: ״לשוק״.
ה. כן בפסוק. בכ״י אוקספורד 568, מינכן 224: ״וישובו להכעיסני חמס״.
ותשחת הארץ לפני האלוהים, the words: לפני האלוהים at first glance appear unnecessary; however these words are providing the clue to the moral disintegration of mankind. It started at the top, because the בני האלוהים, high ranking individuals, mentioned in Genesis 2,6, had set an example of depravity; it did not take long for them to be copied by the people at large. Noach was the only one who "swam against the stream.⁠" בארץ, they raped women against their will.
ותמלא הארץ חמס, there is a discussion between the sages as to the difference in meaning between the word: חמס (violence) and the word גזל (robbery) when used in the Holy Scriptures. According to Rabbi Chaninah, the difference is m erely in the amount m isappropriated by violent m eans. If the object one robs is worth more than a certain ancient copper coin, known as p'rutah, the term חמס is used, whereas if it is worth less than that, the Torah refers to it as גזל. The people of the generation of the deluge devised a nefarious scheme of avoiding to become guilty of having misappropriated at one time more than the worth of a prutah. When someone brought a basket full of fruit to market offering to sell it, he would be mobbed by people each of whom helped himself to less than the value of that coin. By using this subterfuge, the party helping himself to fruit without paying for it, escaped being cited before a judge, who did not entertain claims below that amount. How did God outwit these people? He would deprive them of the excess wealth they had accumulated by such means at the times they died. (This is how Ibn Ezra interprets Job 4,21 which he explains as God depriving such "robbers" of the excess money they had accumulated at the time they died, so that they would be punished by not having benefited by Torah knowledge (according to our author). [If I understand the author correctly, he means that when people use their Torah knowledge in order to escape their responsibilities, then instead of getting credit for their Torah studies, they will find that their abuse of Torah had been counterproductive; they will be worse off than if they had not studied Torah. Ed.] Another interpretation understands the word as indulging in sexual misconduct, basing itself on Jeremiah 51,35: חמסי ושארי על בבל, "let the violence done to me and my kindred be visited upon Babylon.⁠"A third interpretation understands the word חמס as an alternate for idolatry, quoting Ezekiel 8,17: כי מלאו את הארץ חמס להכעיסני, "that they must fill the land with the abominations in order to anger Me;⁠" (these have been described in the verses preceding this one)?Lastly, some commentators understand the word חמס as applying to shedding innocent blood, basing itself on Joel 4,19: מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם, "from the חמס of the inhabitants of the Kingdom of Yehudah who spilled innocent blood in their land.⁠"
ותשחת הארץ כו׳ – ג׳ השחתות. נגד ג׳ עבירות. רציחה וגילוי עריות וגזל. ולא נחתם גזר דינם כי אם על הגזל שנ׳ ותמלא הארץ חמס. כי הגזל רע לשמים ורע לבריות (קידושין מ. ורש״י שם ד״ה רע לשמים ורע לבריות).
הארץ חמס – פר״ש (ד״ה קץ כל בשר בא לפני) כל מקום שיש זנות דורמוסיא בא והורגת (תמימים) [טובים] ורעים. והקש׳ ה״ר יעקב מאורלי׳ והלא טובים שבתיבה נוצלו. ונ״ל דקרי טובים הקטנים דלא חטאו ולא באו לכלל עונשין. לוי.
ותשחת הארץ – ג׳ השחתות כתובים במה שהשחיתו הם לרמז ג׳ עבירות שפיכות דמים עריות וגזל, ומה שנחתם דינם על הגזל דוקא כדילפי׳ מכי מלאה הארץ חמס מפניהם, היינו מטעם כי הריעו לשמים ג״כ שמטריחים את יוצרם כביכול לחזור ולמלאות להנגזל חסרונו כדאיתא בתלמוד.
ותמלא הארץ – ב׳ דסמיכי הכא ואידך ותמלא הארץ אותם. שהארץ עצמה היתה מלאה מהם שהיו יולדות ששה בכרס אחד והיו נבלעים תחת הקרקע ואח״כ מבצבצים ועולים והכי נמי הארץ עצמה היתה מלאה חמס שהיה מפקיד כיסו אצל חברו ואפרסמון עמו והיה הנפקד מניח הכיס עם האפרסמון תחת הקרקע עם אוצרותיו והמפקיד בא בלילה ומריח האפרסמון ולוקח הכל.
חמם – בגימטריא מי נח מלמד שפרע להם מדה במדה. חמס בגימטריא גיהנם מלמד שברותחין נדונו.
ותשחת הארץ לפני האלהים – לא לפניהם1, כזה הלשון ״ונגד פניהם נבונים״ (ישעיהו ה׳:כ״א) שטעמו כמו ״הוי חכמים בעיניהם״ (ישעיהו ה׳:כ״א).⁠2 ואמ׳ שלמה ״כל דרכי איש זך בעיניו״ (משלי ט״ז:ב׳), ויותר נמרץ3 ״דרך אויל ישר בעיניו״ (משלי י״ב:ט״ו).
1. כלומר לפי דעתם לא היו משחיתים, אלא בעיני ה׳ נחשבו משחיתים.
2. לשון ׳לפני׳ פירושו ׳בעיני׳, כפי שמוכח מהקבלת צלעות הפסוק בישעיהו. וזה לשון ריא״כ על ישעיה ה׳, כא: ״בעיניהם – לא בעיני השם, כטעם ״כל דרכי איש זך בעיניו״, וכן ״ונגד פניהם״, והפך זה ״ותשחת הארץ לפני האלוהים״.
3. באופן ברור יותר.
ותשחת הארץ – רוצה לומר אנשי הארץ, וכן ׳וכל הארץ באו מצרימה׳ (מא, נז).
לפני האלהים – רוצה לומר שה׳ רואה דרכיהם הרעים, כדרך ׳כי עיניו על דרכי איש׳ (איוב לד, כא). או יהיה הרצון בזה: לפני הגדולים והמנהיגים, שלא היו בושים מהם, ואין מי שייסר אותם על רוע מעשיהם.
חמס – הוא הגזל שזכר במה שקדם (ו, ב), שהיו הגדולים חוטפים הנשים ובאים עליהן בחזקה. ויתכן שנטו מפני השתקעם בזאת התכונה הרעה, אל הגזל גם בשאר הדברים.
והנה קודם זה הזמן שיחתו דרכם אנשי הארץ לעיני ה׳ יתעלה, ומלאה הארץ עושק וחמס, כי לרוב הִמָּשְׁכָם אחר תאות המשגל היו חוטפים הנשים כמו שקדם (ו, ב), ומפני זה אולי נסתבכו גם כן בזאת המידה הפחותה עד שהיו גוזלים וחומסים קצתם מקצת כסף ושוה כסף.
ותשחת הארץ כו׳ – ספר שכבר היו כל בני האדם הנמצאים על החלוקה הרביעית המקולקלת שזכרנו שהם בלי שום הגבלה אבל הם נשחתים לגמרי כאשר ייחסו אותם חכמינו ז״ל לקין וחביריו (בראשית רבה כ). אשר תשוקת היצר הרע תרדפם ותבהלם כנוע עצי היער מבלי השקפת שום תכלית אשר חרף אותם יותם בן ירובעל ופתר חלומותם באומרו תצא אש מן האטד כו׳ (שופטים ט׳:ט״ו). כי באמת המנהיג אותם לא ישיב ידו עד השמידו אותם והוא לא ימלט והמחוייב ממה שכתבנו בפרק הנגון כי בהשחית כלל מעשיהם ובקלקל כל טורי הכלי אשר בידם לנגן יתבלבלו ג״כ טורי הכלי הגדול הנערך לנגדו ויפסד נעימותו ויהפך עליהם שירו לבלע ולהשחית.
ותשחת לשון ערוה ועבודת כוכבים. בסנהדרין פרק ד׳ מיתות אמרו עבודת כוכבים וגלוי עריות דכתיב ותשחת הארץ ותנא דבי ר׳ ישמעאל כ״מ שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים דבר ערוה דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו ופי׳ רש״י גלוי עריות כדכתיב דרך גבר בעלמה ודור המבול בערוה קלקלו כדכתיב ויקחו להם נשים כו׳ שהיו נזקקים לנשי רעיהם דכתיב פן תשחיתון כו׳ והכא דכתיב ותשחת הארץ סתמא על כרחין בתרוייהו קאמר והכי נמי איתא בפ״ק דחולין והא דכתיב וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו דמשמע דהשחתתם לא היתה אלא בערוה הכי פירושא שלא נגזרה עליהם גזרת קץ כל בשר אלא על שראה שהשחיתו בעריות אף על פי שהשחיתו גם בעבודת כוכבים שכ״מ שאתה מוצא זנות אנדרלומסי׳ באה לעולם כו׳ כדלק׳:
חמס גזל. ואע״ג דבב״ק פ׳ הכונס צאן לדיר אמרו מה בין גזלן לחמסן גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי אלא דלא אמר רוצה אני ובב״ר א״ר חנינא גזל שוה פרוטה חמס פחות משוה פרוטה אלמא גזל לחוד וחמס לחוד ה״מ בחמסן דרבנן אבל בחמסן דקרא היינו גזלן והתם הכי קא בעי מה בין גזלן דרבנן לחמסן דרבנן כדתניא בפרק זה בורר הוסיפו עליהם הגזלנים והחמסנים ומוקי לה התם במציאת חרש שוטה וקטן דאין פסול מן התורה אלא משום דרכי שלום ומפרש התם גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי וכך פירשו התוס׳ בפרק הכונס:
ואמר ותשחת הארץ לפני האלהים – להורות שהיו רשעים והפכים לנח. כי נח היה טוב עם ה׳ ועם אנשים והם היו להפך שהיו רעים וחטאים לה׳ וזהו לפני האלהים. ותמלא הארץ חמס. שהיו רעים לבריות וזהו שאמרו אוי לרשע רע. רע לשמים ורע לבריות. וכן רמז שהיו חוטאים בסתר ובגלוי. כנגד הסתר אמר לפני האלהים. וכנגד הגלוי אמר ותמלא הארץ חמס:
[א] ותשחת הארץ לפני האלהים
[1] סנהדרין פרק שביעי דף נז ע״א (סנהדרין נז.)
לשון ערוה וע״ז. ועל כרחך שניהם, דהי מנייהו מפקת (ב״ק ג.), ולפיכך קרא אתא לתרווייהו. ומה שכתוב לבסוף ״וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר״, היינו מפני שעל ידי עריות בא להם המבול, כמו שפירש (רש״י פסוק יג) ׳כל מקום שאתה מוצא זנות וכו׳. ונראה מה שלא נקרא השחתה רק ערוה ועבודה זרה, מפני שיצר הרע המסית האדם לרע אינו אלא בשביל אלו, דיש יצר הרע לעריות ויש יצר הרע לעבודה זרה כדאיתא במסכת יומא (סט ע״ב) ובפרק חלק. ובכמה דוכתיה אמרו תרי יצרא הוי – יצרא דעבודה זרה ויצרא דעריות, ומפני שהיצר הרע הוא לאלו שנים דווקא נקראו ׳השחתה׳, כי מאחר שהוא נסת אל הדבר שהוא רע – הוא נשחת, כי דבר שהוא רע הוא נשחת, לכך נאמר (דברים ד, טז) ״פן תשחיתון״ על עבודה זרה, ועל עריות ״כי השחית כל בשר״, ורוצה לומר שהלך אחר יצר הרע ונעשה רע, וזהו השחתה. ועוד כי המשחית הוא יצר הרע, עולה ומשטין ויורד ומקטרג, ולפיכך אלו שנים שהיצר הרע יש בהם שהוא השטן המשחית – נקראו ׳השחתה׳:
חמס גזל. אף על גב שחילוק גדול יש בין גזל לחמס, דאמרינן (ב״ק סב.) מה בין גזלן לחמסן – גזלן לא יהיב דמי, חמסן יהיב דמי, פירש הרא״ם דלשון התורה לחוד ולשון חכמים לחוד (חולין קלז.). ואינו מיושב, דלמה הכתוב משנה לכתוב ״חמס״ ולא כתב גזל, ואונקלוס תרגום ׳חטופין׳, דמשמע חטיפה בלבד ולא גזל ממון, ויראה שהוקשה לרש״י – וכי אנשי דור המבול היו יראים את ה׳ שהיו נותנים דמים, דודאי לא היו יראים אלקים, אלא האי ״חמס״ הוא שגזל ממנו בלא דמים, ומה שכתוב בקרא ״חמס״ היינו שלפי האמת היה חמס, שמכח שכל (ה)⁠אחד היה גוזל את חבירו, ואם גזל אחד מן חבירו וחבירו היה גם כן גוזל אותו – הרי היה לו דמים תחת מה שלקח ממנו, והרי הוא חמס. וזהו שנאמר ״ותמלא הארץ חמס״ שהרבה היו חומסין, זה מזה וזה מזה, עד שהיה הגזל – חמס. ומה שכתב רש״י ׳גזל׳, היינו שהגוזל לא כוון שיהיה זה חמס, שגזל ממנו בין שהיה לו תמורת אותו חפץ דמים או שלא היה לו, לעולם היה גוזל, ולפיכך קרא ׳גזל׳, אלא שהאמת הוא שהיה זה חמס בלא כוונתו:
ותשחת הארץ לפני אלהים וגו׳ – אלהים היינו הדיינים כי היו גוזלים פחות משוה פרוטה שאין מוציאין בדיינין ועיני הדין רואות ואין לאל ידו להציל דמעות העשוקים לכך נאמר לפני האלהים, לפניהם ממש ובסבה זו ותמלא הארץ חמס וסמך לזה ממה שמצינו בילקוט בתהלים אשרי האיש זה נח כו׳ ע״כ לא יקומו רשעים במשפט זה דור המבול מאי משמע דהאי קרא בדור המבול משתעי. ונראה שסמך על תחלת הענין לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח, ר״ל לא כן. היינו לא היו כנים ואמתיים במעשיהם לפי שהערימו לגזול מעט מעט כמוץ זה שאין בו שוה פרוטה אשר תדפנו רוח הדיינין אשר רוח ה׳ בהם. על כן לא יקומו רשעים במשפט כי לא היו בידם להעמידם בדין כי אין הדיין נזקק לפחות מש״פ ובסיבה זו אפילו החוטא עמד בעדת צדיקים ואמר אני צדיק כמוך, זה שאמר וחטאים בעדת צדיקים שהעיזו שניהם לומר כמוני כמוך. ואם העלימו רשעתם מפני הבריות מ״מ לפני הש״י היה גלוי מי הצדיק ומי הרשע זה שאמר כי יודע ה׳ דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד.
ערוה וע״א. רצונו לומר כיון דשניהם במשמעות ותשחת א״כ הי מנייהו מפקת:
גזל. לאפוקי חמסן דרבנן שיש חילוק בין חמסן לגזלן דחמסן יהיב דמי אבל בחמסן דתורה אין חילוק דחמסן הוא נמי גזלן ועיין בב״ק (סב.):
Lewdness and idolatry. I.e., since either one could be described as ותשחת, the verse means both.
Robbery. [Rashi is explaining that] חמסן is different from the Rabbinic term חמסן, which refers to someone who pays [for what he forcibly takes]. But the Scriptural term חמסן includes outright robbery. See Bava Kama 62a.
ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס – כי הקב״ה {ב} יודע קורות האדם ולפניו במחשבה יעלה כאלו כבר נשחת מי שראוי להיות נשחת וזהו אמרם כי יפול הנופל ממנו הראוי ליפול מששת ימי בראשית ובהיות הארץ מלאה חמס וראויה להשחת כאלו כבר נשחתה לפניו ועוד לאלוה מילין בפרשה הזאת.
{ג} ד״א יורה שהי״ת רואה העתידות בטרם תבאנה בלי שיכריח בזה רשות האדם כאשר נאריך בפרשת וילך בס״ד ואין אדם חוטא אלא אם כן כבר ראהו אלהים שיחטא ויהיה ראוי ליענש כמ״ש ולקמן (ט״ו) כי לא שלם עון האמורי עד הנה. על כן אמר ותשחת הארץ לפני האלהים לשעבר טרם יחטאו ידע ה׳ שתהיה ראויה להשחת ואחר כך ותמלא הארץ חמס באשר ראה אלהים ויוכח אמש:
ותשחת הארץ וגו׳ – כל הכתוב לא היה צריך לאומרו כי כבר כתב בפרשה הקודמת (פסוק ה׳) וירא ה׳ כי רבה וגו׳. ואם לפרט החטא נתכוין יותר מפורשת בפרשה הקודמת דכתיב רבה רעת האדם וכל יצר וגו׳. ואם לצד שלא הזכיר שם החמס היה לו להזכירו. ועוד למה בפרשה הקודמת אמר שם הרחמים וכאן אמר שם אלהים, עוד למה הוצרך לומר תיבת לפני האלהים. עוד למה חזר עוד לומר וירא אלהים וגו׳ אם להודיע בא כי ה׳ יודע כל הווה דבר זה ידוע הוא.
אכן יתבאר הענין על דרך אומרם באבות (פ״ד) וזה לשונם העושה עבירה אחת קונה לו קטיגור פירוש מלאך משחית. אך צריך אתה לדעת כי אין המשחית יכול עשות דבר קודם שישפוט שופט כל הארץ, שה׳ מונעם מעשות רע, והוא סוד פירוש (שמות לז) נושא עון ואחר שישפוט האלהים אז ישלחם ביד פשעם שהם קטגורים שנבראים במעשיהם הרעים, כאומרו (ירמיהו ב׳) תיסרך רעתך. ויש לך לדעת, כי הגם שימנע ה׳ המקטרג מהזיק לעושהו, עם כל זה כשירבה יקבול שלא יסבול עוד וידחוק למהר מעשיהו לאבד בעליו קודם שיגמר דינו כי משפטו מפורש, והוא אומרו ותשחת הארץ לפני האלהים – פירוש קודם שיגמור דינם נשחתה הארץ פירוש משלו בה משחיתים לצד מעשיהם. ודקדק לומר הארץ הכוונה שגם גוף הארץ לצד הפלגת החטאים תקולל חלקתם בארץ כי ישכינו בה התיעוב הנוצר ממעשיהם. ואומרו ותמלא הארץ מן הראוי היה להקדים הסיבה ואחר כך המסובב שהוא יצירת המשחית, אלא נתכוין להודיע שאחר שהגיעו לגדר זה עוד הוסיפו להתעיב יותר מהקודם.
חמס – פירוש חמס הוא כללות הרשע בו גזל בו גילוי עריות בו שפיכות דמים בו עבודה זרה, וכמו שהוכיחו רז״ל (ב״ר פל״א) מהכתובים יעש״ד. והגם שמדתו יתברך להיות נושא עון עד עת בא דבר משפט, הדור ההוא גדול עונם מנשוא במדת נושא עון, על דרך אומרו (לעי׳ ד׳ י״ג) קין גדול עוני מנשוא. או יאמר ותשחת הארץ הם מעשיהם הרעים ומצד זה נתמלאה הארץ מקטרגים המתייחסים בשם חמס, והוא שהודיע הכתוב לנח באומרו קץ כל בשר בא לפני פירוש אותם המקטרגים שנבראו מיושבי הארץ שנקרא קץ, כמו שמפורש בדברי הזוהר (ח״א ס״ג), בא לפני וקובל למהר לאבדם. וטעם הודעת כל הכתובים הוא לומר כי זולת זה היה ה׳ מאריך אפו זמן מה, והגם שאמר בפרשה הקודמת (פסוק ז׳) ויאמר ה׳ אמחה את האדם וגו׳ עם כל זה ינחם ה׳ על הרעה והיה מאריך אפו, אלא לצד הפלגת המשחית, והוא אומרו וירא אלהים וגו׳ והנה נשחתה בהפלגה, לטעם זה מיהר ה׳ לומר לנח עשה לך וגו׳, וטעם שהזכיר בפרשה זו שם אלהים הראה כי גם מדת רחמים נתהפכה למדת הדין לצד מעשה הרשעים.
הארץ חמס – במדרש (ב״ר פל״א) וזה לשונם היה מביא קופה תורמוסים וכל אחד לוקח תורמוס אחד ואינו יכול להוציאו בדיינים ע״כ. כבר קדמו ראשונים והקשו דבני נח נהרגו על פחות משוה פרוטה. ולי נראה כי המדרש מגלה כי מלבד שבטלו עיקר תורת ז׳ מצות עוד להם שהיו חומסים מתורת האדם השכליית, כי הגוזל פרוטה הוא דבר שהיו תובעים אותו ולא פחות משוה פרוטה והיו מתחכמים לגזול באופן שלא יתבעו אותם. גם כפי הדין נראה לי כי לא חייבה תורה לבני נח אלא על ממון הבא לידם בדרך גזילה אבל בהקפה לא יתחייבו. והגם שהרמב״ם בפרק ט׳ מהלכות מלכים כתב גם עושקי שכר שכיר יהרגו עליו בני נח, אינו דומה לזה שבא לידו בהלואה שיאמר חייב אני לתת לך לכשיבא זמן, ואנשים ההמה היו נוטלים ברצונו בהקפה לפרוע אחר כך וכשהיה מתרצה להקיפם היו נוטלין פחות משוה פרוטה ובהלכות הלואות לא היו דנים על פחות משוה פרוטה אם חייב לו כשיטעון פרעתי או יש לך כנגדו ודבר זה אינו בגדר מצות גזילה שיתחייב מיתה, שיאמר סבור הייתי שאין לך בידי כלום. עוד אפשר לומר שיכולין לטעון בתורת מתנה בא לידם לטעום לקנות ממנו.
ותשחת הארץ. The earth had become corrupt. This entire verse is superfluous in view of 6,5. If the Torah only wanted to spell out details of man's sins, this too had been spelled out in greater detail in the previous passage. If the Torah wanted to add the element of violence perpetrated by man on earth, that is all that needed mentioning here. Besides, why did the Torah switch to the use of the name אלוהים, the attribute of Justice, whereas in 6,5 God's attribute of Mercy is used? What do the words לפני האלוהים in our verse add to our understanding? Why does the Torah repeat once more in 6,12 that "God saw, etc.?⁠" The Torah certainly did not need to tell us that God had become aware of man's sins, as we all know that He is aware of all this?
We must understand the passage along the lines of the Mishnah Avot 4,11 that when a person violates a single commandment he acquires one accuser for himself. The "accuser" is to be understood as a destructive power (angel). This destructive power is not unleashed until the Supreme Judge of the whole universe has given a verdict concerning the person guilty of a misdemeanour. This is the deeper meaning of every time the Torah speaks about a sinner "carrying his guilt" (Leviticus 5,17 et al). Once God has pronounced judgment, He unleashes these accumulated destructive forces. When the prophet Jeremiah 2,19 says: תיסרך רעתך, "your wickedness will discipline you,⁠" he refers to these destructive forces which our sins have created and which God unleashes after having judged us. We have to appreciate that although God holds the accuser in check so that he cannot yet harm us, this applies only as long as our sins are relatively few or minor. If our sins keep accumulating, they exert pressure on the Heavenly Court so that the perpetrator of the sin may find himself the victim of some of these accusers even before final judgment has been decreed upon him. When the Torah speaks of "the earth had become corrupted before God,⁠" this means that before God had completed judging everyone individually, the collective total of the destructive powers created by man's sins was such that the destructive forces already dominated the earth. The reason the Torah speaks about הארץ is to tell us that the corruption had penetrated earth itself.
The Torah said in the previous verse: "the earth had become full of this corruption in the form of violence.⁠" Why did the Torah reverse this sequence? It should first have stated what God saw, and afterwards the extent of the corruption. As it is, the Torah tells us of the effect before telling us of the cause! The inverted method of reporting is to emphasize that even after the earth had already become full of corruption, all of which is subsumed under the heading "violence,⁠" man added further abominations to those already perpetrated. Although it is God's virtue to forgive or suspend punishment (נושא עון) until the time He sits in judgment, the sins of this generation were such that God could no longer practice this virtue. It was somewhat similar to when Cain had said to God that he found his penalty too hard to bear. He had used the term גדול עוני מנשוא, "is my guilt too great to forgive (4,13)?⁠" Alternatively, the words ותשחת הארץ refer to the actual deeds, which caused the earth to become full of destructive agents all of which are described as חמס. God informed Noach (6,13) of this when He told him that קץ כל בשר בא לפני, that "the end for all flesh is approaching.⁠" According to the Zohar this means that the destructive forces created by man's sins which are called קץ have appeared before God demanding the speedy destruction of the perpetrators of all this evil. The Torah tells us for how long God restrained the attribute of Justice. This is why we have repeated references to God's awareness of man's wickedness ever since 6,5. When the Torah here finally uses the word אלוהים to describe God, it is to give notice that the attribute of Mercy itself had turned into one demanding that justice be done.
ותמלא הארץ חמס. The earth was filled with violence. There is a Midrash which illustrates the violence perpetrated by describing how people each helped themselves to a lupine out of a bowl that was set on the table. The Rabbis could not understand why the example mentioned shows that mankind was exterminated for a robbery involving such a minute amount. According to halachah theft of an amount worth less than a פרוטה, a certain small coin, is not subject to prosecution! I believe that the Midrash wanted to demonstrate that not only were the people of that generation guilty of violating all the seven Noachide commandments, but of something additional. They were sophisticated enough to engage in the kind of theft that was not subject to prosecution because the stolen goods came into their possession indirectly. According to Maimonides chapter nine of Hilchot Melachim even merely withholding wages from a labourer was subject to the death penalty in those days. Nonetheless the people of that generation were astute enough to borrow, i.e. to secure themselves credit and to draw on these credits in amounts of less than the value of the coin mentioned. This did not make them subject to prosecution if they failed to repay the credits. According to others it did not constitute robbery as long as the object was given to them willingly by its owner. Here in our verse the Torah may have alluded to all these kinds of robbery.
ותשחת הארץ לפני האלהים – כמו ״וכל הארץ באו מצרימה״1 כלומר יושבי הארץ. ואם כמשמעו שהארץ [עצמה] נשחתה כמו ״לפני שחת ה׳ את סדום״,⁠2 וכמו ״והנני משחיתם את הארץ״.⁠3 ויהיה הכונה שהדור ההוא השחיתו את הערים ואת יבול הארץ, אין טעם לומר ״לפני האלהים״ כי גם לעיני בשר היא נשחתת. אבל טעמו כמו ״פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל״,⁠4 וכמו ״משחית נפשו הוא יעשנה״.⁠5 ונופל על המשתקע ברעותיו ועושה נגד שקול דעתו, שאין תקוה שישוב מאולתו. ודומה להשחתת כלי שלא יצלח עוד לדבר, כן לא תצלח זאת הנפש עוד להשכיל להיטיב. כמו ״והנה נשחת האזור, לא יצלח לכל״,⁠6 ״ונשחת הכלי אשר הוא עושה״.⁠7 ובארנוהו בפירוש ״וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום״.⁠8 ועתה יפרש ״ותשחת הארץ״, שכלם היו נשחתים לפני האלהים, הבוחן לבב ומבין כל יצר מחשבות. ותכלית הרעות כלן היא עבודת הפסילים והצלמים, שהמאמין בם נותן אות על הֶשְׁחֵת דעתו, והעריות סבה לכל הרעות, שמקור האלילים בא מרוח זנונים, והדרוש אמת וארוך מאד. על כן אמרו רבותינו9 ז״ל כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא ע״ז ודבר ערוה.
ותמלא הארץ חמס – החמס נראה לעין כל, על כן לא אמר ״לפני אלהים״, והזכיר כי לפי שנשחתה הארץ, והיו שונאי דעת שהיא הֶשְׁחֵת הנפש, על כן מלאה הארץ חמס. כי לולי שהיו אנשי משחית כלם, והיו אלהים10 שופטים בארץ, היו מוחים. אבל לפי שנשחתו כלם, מלאה הארץ חמס, כי בהשחתתן קבעו הרעות לְחֻקוֹת קבועות ולדרכים נכונים, וזהו החמס שהיתה הארץ מלאה. ומלת ״חמס״ על הרעות שהן להפך משקול דעת כל אדם, כמו ״חמסי עליך״,⁠11 החמס הנעשה לי שתירש שפחה גברתה. והחכמה אומרת ״וחוטאי חומס נפשו״,⁠12 עושה חומס לנפשו להיות עד חמס וכיוצא. והמתואר ״איש חמס״ נודע שעושה רשעיות גדולות שאין הדעת סובלתן, ועוד נדבר על זה בסמוך בע״ה.
1. בראשית מא, נז. כלומר האנשים, ולא גוף האדמה.
2. בראשית יג, י.
3. שם ו, יג.
4. דברים ד, טז.
5. משלי ו, לב.
6. ירמיה יג, ז.
7. שם יח, ד.
8. בראשית ו, ה.
10. בתי דין, כמו בשמות כב, ח.
11. בראשית טז, ה.
12. משלי ח, לו.
ותשחת הארץ – אנשי הארץ וכן ותמלא הארץ, וכמוהו וכל הארץ באו מצרימה:
לפני האלהים – כעבד שעבר עבירה לפני רבו ולא ירא ממנו, כן חטאו בני אדם לפני האלהים, והענין שהיו אנשי משחית ואמרו אין אלהים שופטים בארץ:
חמס – בגזל ועושק ולקחת גם הנשים בחזקה, ובכל שאר תועבות ה׳ אשר שנא, כי מלת חמס כולל כל מיני עול המנגדים לשקול דעת האדם, כגון רציחת אדם וההכחשה גמורה באדון הכל ב״ה, שאין תועבה גדולה הימנה, והודיע הכתוב שאנשי הדור ההוא הגיעו להשחתה היותר עצום שבכל ההשחתות, כי חלקו על דעתם, השפילו רוממות נפשם וכחשו בה, בחרו בחלקלקות באין פחד אלהים, ובכל מיני שיקוצים נפשם חפצה, עד שנתחייבו כליה:
ותשחת הארץ לפני האלהים – ה׳ ראה וידע שהארץ היתה נשחתת, שהחברה האנושית נתקלקלה קלקול גדול באופן שלא היתה יכולה להתקיים, ואח״כ פירש איך היה הקלקול, והוא שהארץ מלאה חמס.
לפני האלהים – במחשבת האל, כי הוא ידע שאין החברה יכולה להתקינם בחמס, אעפ״י שאנשי החמס לא היו מבינים זה, ודוגמת זה קץ כל בשר בא לפני, (למטה י״ג).
The earth had become depraved, etc. God saw and knew that the earth had become depraved, that human society had been corrupted so greatly that it could not survive. The second half of the verse specifies what the corruption consisted of, i.e., “the earth was full of injustice.”
in the face of (li-fnei) God. In the thought of God; He knew that society could not survive with injustice, even though the unjust people themselves did not understand this. A similar expression is, “The end of every mortal being has been decided by Me [le-fanai]” (below, v. 13).
ותשחת הארץ לפני האלקים ותמלא הארץ חמס – ״שחת״ מציין ״הרס״ במובן של ״קלקול״, ולא של ״השמדה״. המשחית הורס מצב בריא ומתוקן. הוא מונע התפתחות דבר העומד להצליח, והופך הצלחה לכשלון. המשמעות הבסיסית של ״שחת״ היא ״בּוֹר״. כורה השחת אין כוונתו לטובה – לשמירה ולאיחסון; אלא לתת מכשול בדרכו של הזולת, לעכבו מלהגיע למחוז חפצו, ולהביא עליו אבדון.
״שחת״ קרוב ל״שחד״. הנותן שוחד כורה שוחה בדרכו של הדיין ההולך לדון דין צדק. הוא מעוור את עיני הדיין, עוצר אותו בדרכו, מונע אותו ממטרתו, ומעמיד לפניו מכשול. זוהי גם משמעות ״שחט״, מבחינת המעשה ומבחינת התוצאה. מהלך חייה של הבהמה התנהל עד כה ללא תקלה; וה״שחיטה״ מפסיקה את ה״דרך״ – את הקנה והוושט המחברים את גוף הבהמה לעולם החיצוני, והמספקים אוויר לריאות ומזון לגוף. נמצא שהחותך את הקנה והוושט, כורה ״שחת״ במהלך שחיטתו.
על כן ״שחת״ קשורה בדרך כלל ל״דרך״. הוראת ״הִשָחת״ בדרך כלל: להעצר וליפול בדרך להצלחה. הביטוי ״השחית דרך״ רומז שכל ״דרך״ החיים – גם מה שקשור לתאוות החושים – מוליכה כשלעצמה רק אל הטובה המוסרית. השחתה מוסרית היא בור שנכרה בדרך להצלחה.
חמס הוא גזל שאינו יוצא בדיינים. החומס אינו נידון בבית דין, אך מי שחומס וחוזר וחומס, סופו שהורס את חברו (ראה בראשית רבה לא, ה). כך, ״יַחְמֹס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ״ (איוב טו, לג): גפן המשיר את פרי הבוסר שלו, עושה חמס לפרי. החמס אינו נעשה בבת אחת, אלא מעט מעט נפסקת יניקת הפרי מהגפן עד שהפרי נושר. בדומה לכך: ״וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ״ (איכה ב, ו), המתאר את היחס שבין הגן ובין מחיצת השיחים המקיפה אותו [צמחי הגן מתפשטים ו״חומסים״ את היניקה של שיחי הגדר, עד שגורמים לשיחים לנבול]. ״חמס״ קרוב ל״חֹמץ״, שכן היין אינו מחמיץ בבת אחת, אלא מעט מעט הוא נהפך לחומץ.
והנה אומר כאן הכתוב: ״ותשחת הארץ לפני האלקים ותמלא הארץ חמס״. תחילה באה השחתה רוחנית – חטאים שהחברה האזרחית אינה חוששת להם. אנשים סבורים, שאף בעת שהנוער מופקר וחיי הנשואין רקובים, יפרחו עדיין התעשיה והמסחר, והעסקים יוסיפו להתנהל ביושר. אך משנשחתה הארץ ״לפני האלקים״ עצמו, לא יועילו כל חוקי החברה ומוסדותיה להציל את החברה מאבדון.
הארץ לא תמלא אף פעם בגזל גמור, שהרי יש לחברה את החוק הפלילי על עונשי המאסר הקבועים בו כדי להגן על עצמה מפשעים אלה. אבל החמס – עשיית רע לזולת בעורמה – הורס את החברה. אין הגנה נגד חמס, אם מצפונו של האדם אינו מייסרו לפני האלקים. השחתה מוסרית הורסת את המצפון, וכתוצאה מכך נהרסת גם רווחת החברה. כפי שנאמר ביחזקאל (ז, יא): ״הֶחָמָס קָם לְמַטֵּה⁠־רֶשַׁע״ – חוסר מוסר הורס את המצפון, שהוא המייסר את הרשעים במטהו. ובהמשך הפסוק: ״לֹא מֵהֶם״ – אין הרע נובע מטבע האדם; ״וְלֹא מֵהֲמוֹנָם״ – ואף לא מהמון העם; ״וְלֹא מֶהֱמֵהֶם״ – הוא גם לא נובע מיחסי הגומלין בחברה (כך מדוייק מלשון ״מהם״ הכפול); ״וְלֹא⁠־נֹהַּ בָּהֶם״ – מקור הרע איננו בתוך האדם עצמו. אלא החברה נהרסת על ידי ה״חמס״, מחמתו נעשית החברה ״חמץ״, וסופה להחמיץ ולהרקיב.
ותשחת – לעומת זה אמר שבני דורו נשחתו בשלשה חלקים אלה. נגד החלק הרוחני האלהי שנח התהלך את האלהים, נשחתה הארץ לפני האלהים בהשחתת הדעות והאמונות, ונגד החלק שנקרא חי מדבר שאמר על נח צדיק תמים היה, שעשה משפט וצדק, ותמלא הארץ חמס, שהוא עשות עול נגד חברו וגזל משפט וצדק במה שנוגע בין אדם לחברו.
ותשחת הארץ: אנשי הארץ1.
לפני האלהים: בדברים שבינם לשמים2, היינו בעבודה זרה וגילוי עריות שנקראים ׳השחתה׳, כדאיתא במסכת ע״ז (כג,ב) ובכמה מקומות3 ׳כל מקום שנאמר השחתה הרי זה עבודה זרה וגילוי עריות׳4. והיינו ״לפני האלהים״, שמשמעו ביחוד כפירה בה׳, וזנות שהוא בין אדם לשמים5.
ותמלא הארץ חמס: ההשחתה הקודמת גרמה שנתמלאה הארץ חמס ושוד תמיד6, דזנות גורמת כליון תבואת השדה כדתנן בשלהי מסכת סוטה (מח,א) ׳הזנות והכישוף כילו את הכל׳, והכי תנן במסכת אבות7. ואותו הדור לא הגיעו מחמת עונש הרעב8 לידי תשובה, אלא להיפך זה גרם חמס כדרך העולם בשני רעב, רחמנא ליצלן. וגזל וזעקת אנשים גורם להעיר דין שמים הרבה, כידוע, וזה גרם גזר דין הקשה של המבול כדאיתא בסנהדרין (קח,א)9.
1. כך בראב״ע. וקצ״ע לשון יחיד נקבה בפסוק. ויש ליישב.
2. כך פירש האברבנאל בפירושו הראשון, עיי״ש.
4. והביאו רש״י בפסוקנו.
5. אך יש לעיין, אם ׳השחתה׳ משמעותה ע״ז וג״ע, מה הוסיף לנו ״לפני האלהים״.
6. א״כ אין התורה מציינת שני סוגי עבירות – בין אדם לשמים ובין אדם לבריות (כפי שפירש האברבנאל), אלא מציינת שיש קשר בין הדברים.
7. לא מצאנו. אך מצאנו בסוטה ד,ב: ׳כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם׳.
8. שנגרם ע״י הזנות.
9. והביאו רש״י ׳לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל׳. רבינו מסביר שהסיבה לכך שגזר הדין נחתם על הגזל, היא, בגלל הנגזלים הצועקים (ושמא הנגזלים הם ׳הטובים׳ שנהרגו עם ׳הרעים׳, כשאנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים – רש״י בפסוק הבא. ואכן האור החיים מתקשה בזה). ועיין בגור אריה המביא שני טעמים אחרים לענין זה של גזר דין הנחתם על הגזל.
ותשחת הארץ. כמו יושבי הארץ, והתימה שנעלם דבר פשוט כזה מהח׳ יש״ר (אגרות) והזיד להגיה בכתבי הקדש גלות הארון תחת גלות הארץ ולא זכר מקרא מלא עד גלות ירושלם בחדש החמישי.
הארץ – במובן של תושבי הארץ.
לפני האלהים – כלומר אחר ביצוע גזר דינו ית׳, כמו ״קץ כל בשר בא לפני״.⁠1
חמס – מן הנאמר בפסוק הבא ״כי השחית... את דרכו״ ברור, שאין החמס החטא היחיד, שחטאו בו בני דור המבול. וכן מודגש בסדום ״זעקת סדם וגו׳,⁠2 אף על פי שאנשי סדום ועמורה פשעו גם בענינים אחרים. אין זה אלא שהגזל והחמס, דברים המחבלים בחברה האנושית ומבטלים את סדריו ית׳, מודגשים במיוחד, כפשעים החמורים ביותר.
וירא אלהים – בניגוד אל ״וירא אלהים... והנה טוב מאד״.⁠3 כשם ששם קיום הבריאה תוצאה הוא של הראיה האלהית, כך תוצאה של ראיה זו גם השמדתה.
כל⁠־בשר – ייתכן שפירושו כל החי, כלומר גם בהמות וחיות במשמע, אלא שאין השחתתם של בעלי החיים יכולה להיות, כהשחתת בני האדם, בעוון גזל וחמס. כי אם בשל כך שהמינים השונים התערבו זה עם זה ועל ידי כך נשחת טבעם, כפי שאמרו ז״ל4 ״מלמד שהרביעו בהמה על חיה ועל בהמה״ וכו׳. אך הרמב״ן מפרש לפי פשוטו: ״...כל בשר זה כל האדם... וכן5 יבוא כל בשר להשתחות לפני״.
1. להלן פסוק יג.
2. להלן י״ח:כ׳.
3. לעיל א׳:ל״א.
ותשחת הארץ – תנא דבי רבי ישמעאל, כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים, דבר ערוה, דכתיב (פ׳ י״ב) כי השחית כל בשר את דרכו,⁠1 ועבודת כוכבים – דכתיב (דברים ד׳) פן תשחיתון ועשיתם פסל.⁠2 (שם נ״ז.)
1. סמך על לשון הכתוב (משלי ל׳) ודרך גבר וגו׳. וידוע דדור המבול נענש על זנות וג״ע כמבואר בס״פ בראשית ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו׳.
2. ומה שנוגע מזה לדינא נבאר לפנינו בפ׳ אמור בפסוק כי משחתם בהם מום בם (כ״ב כ״ה) דכתיב לענין פסול קרבנות מרובע ונרבע ומוקצה ונעבד, כי אחרי שקרא הכתוב לאלה מום כהוראת הלשון משחתם בהם מום בם, לכן גם באלה הקרבנות דכתיב בהו סתם אשר אין בה מום, פסול בה גם רובע ונרבע ומוקצה ונעבד.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)בראשית רבתימדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳רד״קחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזאטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושמזרחיצרור המורתולדות אהרןגור אריהכלי יקרשפתי חכמיםמלאכת מחשבתאור החייםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״באם למקרארד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144