×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(י) וַיּ֥וֹלֶד נֹ֖חַ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים אֶת⁠־שֵׁ֖ם אֶת⁠־חָ֥ם וְאֶת⁠־יָֽפֶת׃
Noach fathered three sons: Shem, Cham, and Yefet.
תורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבתיילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזרא ב׳ליקוט מחכמי צרפתרד״קחזקונירמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךמושב זקניםרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושאברבנאלר״ע ספורנואור החייםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״באם למקראעודהכל
[קמא] 1ויולד נח. מה ת״ל והלא כבר נאמר (בראשית ה׳:ל״ב) ויולד נח את שם את חם ואת יפת, אלא ללמדך שלא היו לו בנים זולתן ומשלשלתן נבנה העולם. (מדרה״ג נח).
1. נראה דדייק כן מלשון ״שלשה בנים״ ולעיל ה. לב. כתיב ויולד את שם וגו׳ וללמד בא דרק שלשה בנים הוליד, ועי׳ לעיל פ״ה מאמר צא. ובפס״ז כאן ויולד נח שלשה בנים, כנגד שלשה בני אדם קין הבל ושת, וכ״כ גם בס׳ כת״י חמאת החמדה נדפס קצת לקוטים בגנזי ירושלם ח״ג ומוסיף מפני שנח אדם-השני היה להקים עוד זרע כבראשית. ובפס״ז מבואר כי שם הוא הקטן, ועי׳ לעיל פ״ה מאמר פד. ובפי׳ התוס׳ בהד״ז, ובפי׳ הטור כאן דחם הוא הקטן. וכ״ה במדרה״ג, ועי׳ לקמן ט. כד. וראה במדרש הנעלם בז״ח פ׳ נח כא. מ״ש לדרוש ברמז אלו הג׳ שמות.
וְאוֹלֵיד נֹחַ תְּלָתָא בְּנִין יָת שֵׁם יָת חָם וְיָת יָפֶת.
Noach sired three sons: Shem, Cham and Yefet.
ואולד נח תלתא בנין ית שם ית חם וית יפת.
ואולד נח תלתא בנין ית שם ית חם וית יפת.
And Noah begot three sons, Shem, Cham, and Japheth.
ויולד נח שלשה בנים – להלן כתוב ויולד נח את שם (בראשית ה׳ ל״ב) והכא ג׳ בנים, ללמדך כשם שהציל נח לצדקו כן הצילו בניו לצדקם שכלם היו גבורים במצות. מהו בנים אמר הקב״ה ראוים הללו לבנות מהם העולם.
וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת – דֶּרֶךְ חָכְמָתָן קָא חָשִׁיב לְהוּ דִּכְתִיב (בראשית ה׳:ל״ב) ״וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם״ וְגוֹ׳ שֵׁם גָּדוֹל מִיֶּפֶת שָׁנָה, נִמְצָא שֵׁם גָּדוֹל מִיֶּפֶת שְׁתֵּי שָׁנִים, וּכְתִיב (בראשית ז׳:ו׳) ״וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה״, וּכְתִיב ״אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל״, בַּר מֵאָה וְתַרְתֵּין הֲוָה אֶלָּא דֶּרֶךְ חָכְמָתָן קָא חָשִׁיב לְהוּ. רַב כַּהֲנָא אָמַר: אֲנָן מֵהָכָא מַתְנִינָן לֵהּ (בראשית י׳:כ״א) ״וּלְשֵׁם יֻלַד גַּם הוּא אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל״.
אולד נח ת׳לת׳ה בנין. שם וחם ויפת.
נח הוליד שלושה בנים: שם, חם ויפת.
ויולד נח שלשה בנים – כנגד שלשה בני אדם. קין הבל ושת.
את שם את חם ואת יפת1כדרך חכמתן חישבן. כי שם אחרון שבכלם היה.
1. כדרך חכמתו חישבן. סנהדרין ס״ט ע״ב וע״ש בתוס׳ ד״ה אלא ובח״א למהרש״א.
ויולד נח – וכבר הוליד, כמו: ויאמר אל משה אני חותנך יתרו (שמות י״ח:ו׳) – וכבר אמר הכתוב, כי הנה כתוב בתחלה: ויבא יתרו חותן משה (שמות י״ח:ה׳) וכמוהו רבים.
את שם ואת חם ואת יפת – וא״ת למה נכתב חם קודם יפת הגדול המינו בשנים, שהרי אין לתמוה על שהקדי׳ שם ליפת כי יש לומ׳ לפי חסידותם הקדימו. (כ״י המבורג 52)
ויולד נח – וכבר הזכיר בניו שהוליד למעלה, אלא זכרם הנה אחר שאמר התהלך נח, אמר כי כמו שהוא התעסק בעבודת האל כן למד והרגיל את בניו שהוליד לסור מדרכי הרשעים ולעבוד את י״י ולדבקה בו, שאם לא היו כן לא היו נצלים מן המבול, ואף על פי שהוא היה צדיק, כמו שאמר בספר יחזקאל: ונחא דניאל ואיוב בתוכה (יחזקאל י״ד:כ׳), ואמר: אם בנים ואם בנות יצילו (יחזקאל י״ד:ט״ז), והיה נח נצל עם אשתו לבדם, והם היו משאירים זרע אחֵר אחר המבול.
א. כן בכ״י מוסקבה 495, מינכן 28, פריס 193, וכן ביחזקאל י״ד:כ׳.
ויולד נח, why does the Torah mention this now when it had already told us about his three sons in 5,32? The Torah wanted us to know that these sons were born after Noach had already been certified by the Torah as “walking with God.” Mention of these sons here indicates that he raised his sons to believe in God and to walk in His ways, also. Had his sons not been good people they would not have been saved at the time of the deluge, even though their father was a righteous person. We have already cited Ezekiel 14,20 in which we were told that Noach’s merits did not suffice to save others beyond himself and his wife.
ויולד נחא שלשה בנים – שנאוב בשביל שבא להזכיר נח שהיה צדיק בדורותיו חזר והזכיר בניו אחריוג שמהם עמד העולם.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568 חסרה מלת: ״נח״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 568. בכ״י מינכן 224: ״שנאן״.
ג. כן בדפוס ונציה רפ״ד. בכ״י אוקספורד 568, מינכן 224 חסר: ״נח שהיה... בניו אחריו״ ובמקומו כתוב רק מלת: ״אותם״.
ויולד נח שלשה בנים, "Noach fathered three sons;⁠" the Torah repeated this, having told us this already in 5,32, as it wanted to tell us that Noach was righteous in the generations prior to the deluge and after the deluge.
את שם את חם ואת יפת – הנראה אלי כי יפת הואא הגדול שנאמר: אחי יפת הגדול (בראשית י׳:כ״א), וכן ימנם בתולדותם בני יפת תחלה (בראשית י׳:ב׳). וחם הוא הקטן בכולם, כאשר אמר: וידע את אשר עשה לו בנו הקטן (בראשית ט׳:כ״ד). אבל הקדים שם בעבור מעלתו, והזכיר חם אחריו כי כן נולדו, והנה נתאחר יפת, ולא רצה הכתוב לומר: שם ויפת וחם, כי היו כולם נזכרים שלא כסדר תולדותם, ואין ליפת מעלה שיבטל הסדר בעבורו, אבל שם הקדים אותו בעבור מעלתו אף על פי שהוא מאוחרב בספור התולדות (בראשית י׳:כ״א). וכן: בני אברהם יצחק וישמעאל (דברי הימים א א׳:כ״ח), וכן: ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו (יהושע כ״ד:ד׳).
א. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״הוא יפת״.
ב. כן בכ״י פרמא 2978, פריס 222, לונדון 7638, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, פולדה 2, רומא 44, ס״פ I 44, פריס 220, פריס 221, פריס 223, פריס 224, לונדון 5503, ובדפוס רומא חסר: ״מאוחר״.
SHEM, HAM, AND JAPHETH. It appears to me that Japheth was the oldest, as it is said, the brother of Japheth the elder,⁠1 and so in counting their generations, Scripture mentions the children of Japheth first.⁠2 Ham was the youngest of all, as it is said, And [Noah] knew what his youngest son had done unto him.⁠3 Here, however, Scripture mentions Shem first because of his superiority and then Ham, for they were born in that order. Thus Japheth is left at the end. But Scripture did not want to say, "Shem and Japheth and Ham,⁠" because in that case all of them would have been mentioned out of the order of their birth, and Japheth had no outstanding quality to merit that the order of birth be dispensed with on his account. Shem, however, is mentioned here first because of his superiority even though in the account of the generations he is last.⁠4 Similarly, [we find the verses]: The sons of Abraham: Isaac and Ishmael;5 And I gave to Isaac Jacob and Esau.⁠6
1. Genesis 10:21.
2. Ibid., 10:2.
3. Ibid., 9:24.
4. Genesis 10:21.
5. I Chronicles 1:28. Here too Isaac is mentioned first because of his superiority although Ishmael was older.
6. Joshua 24:4. This also is similar to the above case.
את שם את חם ואת יפת – היה יפת גדול מאחיו שכן הוא אומר אחי יפת הגדול, וחם הקטן שנאמר וידע את אשר עשה לו בנו הקטן אבל הקדים שם למעלתו, והזכיר אחריו חם כי כן נולדו, וע״כ הוצרך להזכיר יפת באחרונה.
את שם, את חם, ואת יפת, "Shem, Cham and Yaphet.⁠" Yaphet appears to have been the eldest of the three brothers seeing that in 10,21 the Torah refers to אחי יפת הגדול, "brother of the senior, Yaphet.⁠" Cham appears to have been the youngest seeing the Torah writes in 9,24 וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, "and he became aware of what his younger son had done to him.⁠" The reason the Torah mentions Shem first was because he was the most outstanding of Noach's children. This is why Yaphet had to be mentioned only after Shem
את שם את חם ואת יפת – יפת הוא הגדול כדכתיב אח״ז יפת הגדול אלא שהקדים שם בשביל מעלתו וחם הוא הקטן והזכירו אחר שם כי כך סדר תולדותם שם וחם ולא רצה לומר שם ויפת וחם כי אז היו כולם נזכרים שלא כסדר תולדותם ואין ליפת מעלה שיבטל הסדר בשבילו:
את שם, את חם, ואת יפת, "Sem, Cham and Yaphet.⁠" Yaphet was the oldest. We know this because the Torah writes יפת הגדול, (Genesis 10,21) The reason why here the Torah mentions Sem first is because he was the spiritually outstanding one of Noach's sons, whereas Cham was the spiritually most inferior, and he is mentioned immediately after Sem, as he followed him in the order of their birth. Had the Torah listed them in the order: Sem, Yaphet, Cham, not even one of them would have been mentioned in the order of their births. Yaphet did not possess a special distinction which would have justified changing the order of their names on that account.
ויולד נח – וא״ת מה הוצרך להזכיר אותם בכאן פעם אחרת והלא כבר הזכיר אותם למעלה. אלא י״ל בזכות ג׳ מדות טובות שבו צדיק כו׳, הוליד ג׳ בנים כשרים.
וכבר הוליד נח שלושה בנים כמו שנזכר במה שקדם (ה, לב), והם שֵׁם וחם ויפת, והנה היה יפת הוא הגדול כמו שיתבאר במה שנזכר במה שיבוא (י, כא); ואולם הקדים שֵׁם למעלתו, ומפני שהתחיל מהקטן השלים בגדול והקדים מפני זה חם ליפת.
ויולד נח כו׳ – אמנם נח לבד לא מצד מה שהוא נח הוליד שלשה בנים אלו הנקראים בשם על שם מעשיהם שם וחם ויפת כמו שקדם ענינם. אשר ממציאותם והרכבתם נפלגה הארץ להיות על האופן שהיא בהמצא בה מכל חלקי חיי בני האדם ומיניהן בסדר והגבלה מה על הדרך שכתבנו באורך בשער שקדם.
וספר הכתוב שמהשגחת השם על נח היה שלא נתן לו אלא שלשה בנים. כי הבנים הרבים לא יוכל האדם על הנהגתם כמו שיוכל על המעטים שבהיות הדור הפרוץ הזה בהיות הבנים רבים אין ספק שקצתם ילמדו ממעשה דורם אבל בהיותם מעטים ישקיף האב על עניני חיותם ויגער בהם ולזה לא הוליד בנות כי יהיו נשואות לזרים והאשה תלך אחרי בעלה בדעותיה ובמדותיה ולכן בנות לוט הנשואים מתו בסדום עד שמפני זה דרז״ל וה׳ ברך את אברהם בכל שלא היתה לו בת הנה מפני זה ספרה תורה השגחת השם על נח בשלא היו לו אלא ג׳ בנים.
ואמנם למה היו ג׳ ולא שנים או א׳ ולמה נקראו בשמות אלו שם חם ויפת ומי הוא הגדול שבהם ומי הוא הקטון שבכלם הנה יבא ביאורו בכל זה בפרשת ויהיו בני נח.
ויולד נח – מאז שהתחיל להוכיח בני דורו זכה לבנים.
ויולד נח, as soon as he began to rebuke his fellowmen he was granted children
ויולד נח וגו׳ – קשה א׳, למה הוצרך לחזור פעם ב׳ לומר ויולד והלא כתבו בפרשה הקודמת. ב׳, למה הוצרך להזכיר שם נח ולא סמך על הזכרתו בסמוך. ג׳, למה הוצרך לומר צירוף חשבונם שלשה. ד׳, לא היה צריך לומר בנים הלא מאומרו ויולד הדבר מובן כי הבנים בניו. ה׳, למה כתב ג׳ אתין.
אכן הכונה היא להיות שאמר הכתוב אלה תולדות נח וגו׳ להודיע מה שפירשנו בו שהכתוב מסדר כל פרטי מעשיו הטובים אשר מצדם מצא נח חן בעיני ה׳ אם לא היה חוזר הכתוב לומר ויולד נח וגו׳ תבא הסברא לומר כי בא לפסול ג׳ הבנים לצד שאין לו בהם שבח ולא זכות מהם ודבר זה יהיה בא׳ מב׳ סיבות או לצד שהיו ב״מ רשעים או לצד שלא עשאם נח לשם מצוה אשר על כן חזר הכתוב וכתבם בסדר תולדותיו הטובים כי גם את זה עשה לצד צדקותו לקיים מצות בוראו. ומצאתי במדרש שאמר (ילקוט בראשית מ״ג) וזה לשונם הסתכל נח שהם מכעיסים להקב״ה אמר מה לי להשתדל בפריה ורביה עד ת״ק שנה אמר ימות האיש בלא בנים וה׳ אמר פרו ורבו מיד נזקק לפריה ורביה, הרי כי הולידם לצד קיום המין לבד. וראיתי לדקדק הכתוב לדברי המדרש על זה הדרך את האלהים התהלך נח פירוש שראה שהיה קרוב ללכת בדרך כל הארץ לזה תכף נשא ויולד ג׳ בנים. או על זה הדרך את האלהים פירוש לשון דיינות הלך בבחינת הדין וראה שיענש אם לא יקיים מצות פריה ורביה ולזה ויולד וגו׳. עוד ירצה על פי דבריהם ז״ל (ב״ר פכ״ו) שנתכוון שיהיה הבכור עדיין לא הגיע לעונש בן מאה. שנה, כפי זה, ירצה אומרו את האלהים, שפט בדין שיהיו פטורים בניו כפי הדין ואז ילדם שלא יענשו בהגיע המבול כי עדיין אינם בני עונשים.
וטעם שהוצרך להזכיר שמו פעם אחר פעם לדברינו יבא על נכון כי יכוין לומר שהוליד מנוחה של ג׳ בנים במה שנתחכם להולידם בסדר זה שלא יהיו בני עונשים בבא מבול, ועוד אחר האמת, לא מלבד שלא היו בני עונש אף על פי כן צריכין היו לזכות האב ובאמצעותו נמלטו, וצא ולמד מכל קטני דור המבול שלא היו בני עונש ואף על פי כן נאבדו יחד. ועיין מה שכתבתי בפסוק (לקמן ז׳ א׳) כי אותך ראיתי צדיק לפני. והם ילד להם אביהם טובה נח מאויבי נפשם משחיתי עולם, ולא להם לבד הוליד תולדה זו אלא גם לג׳ נשיהם הרמוזים בג׳ אתין, וכן הוא אומר וג׳ נשי בניו שגם הם ניצולו.
וטעם שהוצרך לומר ג׳ בנים יתבאר על דרך מה שאמרו בסנהדרין דף ס״ט וזה לשונם תדע דקרא קא חשיב להו דרך חכמתן דכתיב (ה׳ ל״ב) ויהי נח בן ת״ק שנה ויולד את שם וגו׳ וכתיב (י״א י׳) אלה תולדות שם שם בן מאת שנה ויולד וגו׳ שנתים אחר המבול בר ק״ב שנה הוא אלא דרך חכמתן קא חשיב להו, ע״כ. וכפי זה נתחכם הכתוב לומר שלשה בנים להפסיק בין זכרון הלידה לסידורם שאם היה אומר ויולד את שם וגו׳ היה בנשמע כי דרך לידתם חשיב, לא כן מאומרו ויולד ג׳ בנים הרי גמר הודעת הלידה ואחר כך בא הכתוב לסדרם כסדר אשר ראויים להיות נסדרים כסדר חכמתן.
ויולד נח שלשה בנים. Noach fathered three sons. Why did the Torah have to repeat here that Noach fathered three sons when we have been told this already in 5,32? The mention of the number "three" seems quite superfluous in view of the fact that the Torah tells us the name of each son. Surely we can count up to three! Why did Noach's name have to be repeated? No one else is the subject here! The word בנים, sons, also seems superfluous. All the Torah had to write was: "Noach fathered Shem, Cham, and Yephet.⁠" Why did the Torah add the word את in front of each of the names?
In view of our explanation that the Torah considered Noach's good deeds his principal descendants, and that it was on that account that Noach had found favour in the eyes of God, our verse is necessary. Had the Torah failed to repeat the information contained in 5,32, we would not have considered his three sons as a positive accomplishment on Noach's part. The Torah does not report anything positive or negative about these sons. We would have thought these three sons as unfit either on account of their own poor characters or because Noach had not fathered them in order to fulfill God's commandment. The Torah therefore lists the birth of these three sons immediately after the list of Noach's good deeds so as to include them in that list. I have found in the Midrash that Noach foresaw that his sons would anger God and as a result he decided there was no point in siring children during the first five hundred years of his life. At that point God commanded Noach to marry and to have children. He had children in order to keep alive the human species. I believe that this Midrash interpreted the words את האלוהים התהלך נח to mean that Noach thought he was approaching death; therefore he sired children before it was too late. Another meaning of these words could be that Noach realised he would soon be judged by the attribute of Justice for failing to have sired children. This is why he hastened to get married and to sire children to rectify his sin of omission. Another reason for Noach's tardiness in marrying and raising a family (according to several Midrashim) is that God commanded Noach to build the ark when he was 480 years old. The deluge would occur in another 120 years. In those days children were not held accountable for their sins until they were one hundred years old. Noach wanted to insure that when the deluge came his children deserved to be saved because they had not reached the age when God held them responsible for their deeds. Hence he waited until he was 500 years old before he sired any children (Compare Bereshit Rabbah 26,2 based on Isaiah 65,20). Accordingly, Noach's eldest son would be under 100 years old at the beginning of the deluge.
The reason Noach's name is mentioned once more a) is to demonstrate again that he brought a new-found מנוחה rest or satisfaction to life on earth, b) to remind us that were it not for their father, these sons would not have been saved. Surely there were many youngsters below the age of one hundred at the time the deluge started and none of those were spared. I refer the reader to my comment on the words: "I have seen you to be a righteous person in this generation (7,1).⁠" The three times את which appeared at first glance as superfluous refer to the wives of Noach's sons who were also saved only on account of Noach. If the sons of Noach per se did not warrant saving, why did God consider it necessary to repeat the report of the three sons that were born to Noach prior to the deluge?
We have to fall back on Sanhedrin 69 where the Talmud proves that the list of Noach's sons presented by the Torah is not according to their seniority but is based on the sons' relative intelligence. Shem is mentioned first as he was the most intelligent. If this were not so he could not have been described as one hundred years old when he sired Arpachshad two years after the deluge (11,10). If the Torah had not mentioned the extra word בנים, but had merely given their names, we would have concluded that the list of their names was according to the order of their births.
ויולד נח שלשה בנים – למעלה אמר ״ויולד נח את שם ואת חם ואת יפת״, כי לא זכרו רק בעבור ספור השתלשלות הדורות. ובכל הדורות אמר כן ״ויולד את אנוש... ויולד את קינן״, וזכר בכל אחד לכמה שנים הוליד. וכן בנח ״ויהי נח בן חמש מאות שנה״, ולא נאמר באחד מהן ויולד בן זולתי בשת ואנוש מטעם שבארנו, וגם בנח מטעם שאמרנו. לכן בפרשה זו שרצה לספר כל המוצאות אותו לפני מוסר המבול, חזר ואמר ״ויולד נח שלשה בנים״, שמהן נבנה העולם, שכל אחד מהן העמיד תולדות ולאומים בעולם.
את שם את חם ואת יפת – אם זכרם כתולדותם והיה שם הגדול, ואחריו חם ואחריו יפת, או שהיה יפת הבכור כאמרו ״אחי יפת הגדול״, והקדים שם למעלתו כדעת רמב״ן ז״ל, נדבר על זה בעז״ה בסדר זה.
את שם את חם ואת יפת – הגדול מכלם היה יפת שנאמר אחי יפת הגדול, והקטון שבהם היה חם שנאמר את אשר עשה לו בנו הקטן, אבל הקדים שם בעבור מעלתו, והזכיר חם אחריו כי כן נולדו, והנה נתאחר יפת, ולא רצה הכתוב לומר שם ויפת וחם, כי היו כלם נזכרים שלא כסדר תולדותם, ואין ליפת מעלה שיבטל הסדר בעבורו:
ויולד נח – נח היה בן חמש מאות שנה כשהוליד בנים. כל אבותיו וגם בני דורו הקימו את משפחתם בגיל הרבה יותר מוקדם. מסתבר מאד שבתחילה היה נח ירא לישא אשה ולהקים משפחה, משום שלא האמין שיוכל לבנות בית על יסודות הטהרה, ולגדל בנים שיהיו צדיקים ותמימים בדור של חמס והשחתת דרך. רק לאחר שעברו עשרים שנה מגזירת ״קץ כל בשר״ [פסוק יג], ולאחר שנח חינך את עצמו במשך חמש מאות שנה להתהלך את ה׳ ללא אשה ומשפחה משלו, רק אז התאזר בעוז להיות אב לבנים. יש להעיר, שהכתוב כאן חוזר ומזכיר את שם ״נח״, כאילו אומר, שנח ביקש לקיים את ייעודו ולהיות ראוי לשם ״נח״ [עיין פירוש לעיל ה, כט], ולכן עשה את הצעד הזה.
שלשה בנים – האנושות החדשה משתלשלת משלשה אבות. אם נתבונן היטב בשמותיהם של השלשה, נמצא בהם רמזים להבדלי האופי ביניהם. ודבר זה אמור לתת לנו תקוה ונחמה רבה: על אף שהגזעים והקבוצות באנושות שונים זה מזה – הרי השוני היה קיים עוד לפני המבול, ובעצת ה׳ הוא ניצל מהמבול. מכאן למדנו, שתכניתו של הקב״ה היא להביא את האנושות לגמר תכליתה למרות השינויים הגדולים הקיימים בין אומה לאומה, ואולי דווקא על ידי קשר הגומלין שיהיה בין האומות השונות, שכן הן ״שם״, הן ״חם״, והן ״יפת״, כולם ניצלו בתיבה.
נתבונן עתה בשמות אלה, המגלים לנו שלשה סוגים שונים של אישיות, המיוצגים בבניו של ״איש צדיק תמים״.
שֵם – הכינוי המיוחד, והמושג, של כל עצם שהוא. החכמה הראשונה של אדם הייתה – ולמעשה היא כך עד היום הזה – יכולתו של האדם לקרוא שמות. כלומר, לבטא במילים את מושג הדבר, ובכך לקבוע לו את ״מקומו הרוחני״. קריאת שֵׁם לדבר קובעת לו את ה״שָׁם״ שלו, את מקומו. נמצא ש״שֵׁם״ מורה על פעילות שכלית או רוחנית של הבחנה, ביטוי או ״קריאת שם״ למושגים או רעיונות.
חָם נגזר משורש ״חמם״, שקרוב ל״אמם״, ״המם״ ו״עמם״. ״אמם״ הוא שורש ״אֵם״ ו״אִם״. ה״אֵם״ נושאת בקרבה את התנאים הנצרכים לקיום הוולד, ו״אִם״ היא תיבת תנאי. נמצא שמשמעות ״אמם״ היא: התנאים הנצרכים לדבר אחד חבויים בדבר שני. ״המם״: תסיסה וסערה, הגורמת לפתח את מה שעדיין בלתי מפותח, ולהוציא לפועל את מה שעדיין רק בכח. התוצאה מכך היא אחת מהשתיים: א. ״חמם״: החומר ניצת ונשרף בחומו ולא נוצר ממנו דבר חדש. ב. ״עמם״: החומר מגיע לכלל צורה חדשה, ו״עמו״ נולד דבר חדש.
מכל מקום, ״חם״ מציין סערת חושים לוהטת.
יֶפֶת נגזר משורש ״יפת״, הקרוב ל״פתה״. משמעותו הבסיסית היא להיות פתוח. ובהרחבה: ״פתי״, מי שפתוח להאמין לכל דבר, וכל רושם חיצוני גובר עליו. ״מופת״: גילוי שמתגבר על הדעת וגורם בה לשינוי. ״יפת״ קרוב ל״יפה״, שהרי היופי מעורר את הלב.
מכל מקום, ״שֵׁם״ מציין את היכולות הרוחניות והשכליות, ״חָם״ את סערת החושים הלוהטת, ו״יֶפֶת״ את הרגשות והדמיון, הנמשכים אחר היופי.
יתכן ש״יפת״ נגזר משורש ״יפה״; כדרך ש״צֶפֶת״ (כיסוי ראש העמוד, בדברי הימים ב׳ ג, טו) נגזר מ״צפה״, ו״דֶלֶת״ מ״דלה״: להכניס פנימה ולשפוך לחוץ. ה״דלת״ היא המוצא לבית; והנכנס והיוצא צריך לעבור דרך הדלת.
נמצא שיש כאן שלוש בחינות, הכוללות ביחד את כל חייו הפנימיים של האדם. באישיות בריאה ושלמה כמו נח, כל שלושת הבחינות משועבדות ליסוד יותר נעלה. השכל מתעלה על ידי מידת ״התהלך את האלקים״, תאוות החושים על ידי מידת ״תמים״, והרצונות והשאיפות על ידי מידת ״צדיק״.
אם באנו לדבר על כל אחד מן הבנים בנפרד, שם הוא הוגה הדעות, חם – בעל תאוות החושים, ויפת – בעל חוש היופי. תפקידו של שם – להתהלך את האלקים; תפקידו של חם – להיות תמים; ותפקידו של יפת – להיות צדיק, היינו, להיות מודרך על ידי אידיאל הטוב ולא אידיאל היופי. אמנם מידת היופי של יפת מונעת את תאוות החושים מלהפוך לגסוּת, על ידי הנהגת סדר ומידה של נימוסים והליכות. אך קנה מידה זה למדידת מעשי אדם, לעולם לא יהיה אלא קנה מידה סובייקטיבי.
בהמשך נראה בצורה ישירה את ההבדלים באופי אבותיהן של האומות החדשות. אך הזכרנו הבדלים אלה כבר כאן, להדגיש שההבדלים הלאומיים – העתידים להתגלות מאוחר יותר – אין לראותם כירידה וקלקול הדורות שבאו אחר כך, אלא הם הוכנסו במחשבה תחילה לתוך התיבה. לכן, כשנראה בתולדות העמים, שלאומות שונות ישנם טבעים שונים – אומות שניתנו להן יכולות שכליות או רגשות מעודנים, בצד אומות הנשלטות על ידי תאוות חושים לוהטת – אל לנו לאבד תקווה בשל כך מעתיד האנושות. עלינו להאמין באמונה שלמה, שכל הגזעים השונים של האנושות, נבראו עבור מטרה נעלה אנושית אחת, והם מתקדמים לקראת ייעוד אחד. ״כִּי⁠־מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת⁠־ה׳ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים״ (ישעיהו יא, ט).
ויולד נח הוליד תולדות לקיום המין שלשה בנים. אולם גם בשלשה בנים שהוליד נרשמו ג׳ חלקיו אלה [כמו שיבואר לקמן ט יח].
שלשה בנים1: גם זו היתה סיבה שראוי היה שממנו יהיה נשתל העולם2, באשר היו לו שלשה בנים הללו, שכל אחד יש לו כח אחר, כמו שלשת בני אדם הראשון, כמו שכתבתי לעיל (ד,ב. ד,כה).
1. מדוע חזרה התורה על סיפור הולדת תולדותיו שכבר הוזכר לעיל ה,לב.
2. הסיבה הראשונה מוזכרת הפסוק הקודם ״את האלהים התהלך נח״, כפי שהסביר רבינו, והסיבה השניה ״ויולד נח״.
נח. מכלל הזכרונות שנשארו אצל הגוים ממעשה המבול הגדול והנורא יש מחכמי האחרונים שמצאו שדיאוקאליון אשר בזמנו נשטפה הארץ ממימי המבול כפי דעת היונים, ענינו בלשון יון כמו נח בלשון עברי (דוקלוט נקמת התורה.75.2)
את שם את חם ואת יפת. מצרים נקראת בס׳ תהלים ארץ חם — ואמת הוא כי אביו של מצרים היה חם, רק שתקרא ארץ מצרים על שם אביו לא יתכן מבלי שיהיה בזה טעם פרטי, וזה הטעם הפרטי מצאנוהו אצל פלוטארכוס הכותב שארץ מצרים היתה נקראת בלשון הכהנים חַמִיהַ או חַמְיַה — ומזה נקרא חכמת התחלקות הגופים, אְל-חַמְיַה בלשון ישמעאל, והיא הידועה אצלנו בשנוי קצת בשם קימיקא להיות שחשבו מוצאותיה מקדם מימי עולם מארץ מצרים, ועיין בס׳ שמות שהוכחנו שמשה רבינו ע״ה היה שלם בכל חכמת מצרים וק״ו משלמה, ובכן נדע כיצד השיג להתיך הזהב ולערבו במים כמ״ש וישרוף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל, מה שנעלם מעיני אנשי הדור ההוא, ורק על פי חקי הקימיקא, השיגוהו בדורותינו אלה האחרונים, ולעולם אל יתי מאמר הזה זז מפיך אין השכינה שורה אלא על חכם וגבור ועשיר וכלם ממשה.
חם. מאלילי יון היה קרונו ומה שסופר עליו יורה כי אפשר קרוב שהיה חם בן נחש עשאוהו אלוה, כמנהגם לעבוד הנבראים, והגדולים והקדמונים שבבני אדם Duclot. l. 53. עיין בארוכה.
יפת. שם יפת נשאר לזכר עולם, אצל שתי אומות גדולות ונכבדות היוצאות ממנו, והם היונים והרומיים, היונים מפי משוררם הראשון איזיודו Esiodo שקורא לראש היחס שלהם הבן הטוב ליפת — ולרומיים אוראציוס (Orazio) שקרא לזרעו, זרע אדיר ליפת — ומהראוי לדעת שאין שם יפת נגזר משום אחת משתי הלשונות, ואין לו טעם כ״א בלשון עברי, והעד יפת אלהים ליפת, וזו מהראיות לאמתת ספור תורתינו.
תורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבתיילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזרא ב׳ליקוט מחכמי צרפתרד״קחזקונירמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךמושב זקניםרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושאברבנאלר״ע ספורנואור החייםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״באם למקראהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144