Bereshit 41 – בראשית מא‏ – Mikraot Gedolot

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[מג] ¹וישלח פרעה ויקרא את יוסף, אמר ר׳ יהושע בן לוי מתוך צרה רווחה מתוך אפילה אורה מתוך נבולן של צדיקים רוממותן כו׳ יוסף ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו (תהלים ק״ה:י״ט) ונתרומם שנאמר ויוסף הוא השליט על הארץ (בראשית מ״ב:ו׳). (תנחומא מקץ ג.)

[מד] ²ויריצהו מן הבור, מן הבור נמכר ואל הבור נסגר, מה שם חנם אף כאן חנם. (מדרש)

[מה] ³ויריצהו מן הבור, וירצהו חסר וא״ו שהיה יוסף נשמט מלילך אצל המלכות והיה המלאך מריצו בעל כרחו כדי להשלים את הגזרה. (מדרש הבאור כת״י)

[מו] ⁴ויריצהו מן הבור, ר׳ פנחס אומר בשם ר׳ שמואל בר אבא כל שהוא משמש את רבו כראוי [סופו] הוא יוצא לחירות, מנין אנו למדין מיוסף על ידי ששמש את רבו כהוגן יצא לחירות, לפיכך לפני מלכים יתיצב (משלי כ״ב:כ״ט), שנאמר וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור, בל יתיצב לפני חשוכים זה פוטיפר שהחשיך הקב״ה את עיניו וסרסו. (שיר השירים רבה א. א.)

[מז] ⁵ויגלח, מי גלחו, שר המשקים גילחו, א״ל פרעה קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא, וכן אתה אומר בהמן ומרדכי. (שכל טוב)

[מח] ⁶ויגלח ויחלף שמלתיו, לחלוק כבוד למלכות. (בראשית רבה פ״ט)

[מט] ⁷ויגלח ויחלף שמלתיו, הרואה תגלחת בחלום ישכים ויאמר ויגלח ויחלף שמלותיו, קודם שיקדמנו פסוק אחר (שופטים ט״ז:י״ז) אם גילחתי וסר ממני כחי. (ברכות נו:)

[נ] ⁸ויגלח ויחלף שמלתיו, מכאן אמרו שבוי שנפדה וחבוש שיצא מבית האסורים ומנודה שהתירוהו מגלחין ומכבסין אפילו בחולו של מועד מפני שכל ימיהן כאבל. (מדרש הגדול)

1. מובא בילקוט המכירי משלי ל. לב. ובכת״י מדרש החפץ וירצהו מן הבור מתוך ניבולן של צדיקים אתה מוצא רוממנותן, וכה״א כי שחה לעפר נפשנו קומה עזרתה לנו. יעוד מקימי מעפר דל. ובמדרש הגדול כאן וישלח פרעה ויקרא את יוסף. ולמה לא קראו לו בתחלה אמר הקב״ה אם יבוא יוסף בתחלה ויפתור את החלום, חרטומי מצרים אומרין אלו קרא אותנו היינו פותרין כמו שפתר יוסף, לפי כך אמר הקב״ה איני עושה נחת רוח לרשעים הללו, אלא ידחקו עצמן ויוציאו את רוחן ואחר כך הוא בא ועליהן הוא אומר כל רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה. ראה לעיל אות לב. מב״ר ומ״ש בבאור. ובזהר ח״א קצד: וישלח פרעה ויקרא את יוסף לקרא ליוסף מבעי ליה, אלא ויקרא את יוסף דא קב״ה דכתיב עד עת בא דברו אמרת ה׳ צרפתהו, עד עת בא דברו הה״ד ויקרא את יוסף כתיב הכא ויקרא את יוסף וכתיב התם ויקרא אל משה, עו״ש קצה. ויריצהו חסר וא״ו ומאן איהו דא קב״ה דהא לית מאן דאסיר ופתח בר קב״ה כו׳ ד״א וירציהו דאמשיך עליה חוטא דחסד למיהב ליה חנא קמיה דפרעה. וראה לקמן מא, ו.

2. מובא בילקוט אלוגיז אלמגזי, ראה לעיל פ״מ אות לט. בבאור. וברש״י כאן. ובכת״י פי׳ לאחד מן הראשונים עה״ת לפי שלא מצינו ששמוהו בבור לכך פי׳ כי בור הוא הסהר העשוי כמין גומא.

3. ובז״ח שה״ש סה. וכדין אחריך נרוצה מאי נרוצה נהא ברעותא כד״א ונרצה לו לכפר עליו ודא היא דכתיב ויריצוהו מן הבור מאי ויריצוהו דארצו ליה במילין טבין במילין דרעוא טבא דהוה עציב מההוא בור, ובכת״י רמזי ר״י וירצהו מן הבור, חס׳ וירצהו מן הבור כמו ויעתר לאלהיו וירצהו כך היה יוסף. ויריצהו חסר כלומר הם לא עשו אלא הקב״ה עשה.

4. ראה מענין זה לעיל פכ״ט אות פו. צה. פל״א אות צט.

5. וכ״ה בדרשת אבן שועיב וישלח פרעה ויקרא את יוסף, אמר קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא, שר המשקים הוא היה השליח והמגלח. ראה ב״מ פג: קריינא דאגרתא משל הוא. פרוונקא, שליח.

6. ראה לקמן אות מט. ובכת״י מדרש הבאור ויגלח ויחלף שמלותיו, אין אדם נכנס למלכות אלא אם כן לבש טכסיסי מלכות. ובכת״י מדרש החפץ אלא בלבוש מלכות. ובמדרש במדב״ר פ״י כו. למה צוה הקב״ה לנזיר שלא יגלח ראשו לפי שהגילוח מתארו ומיפהו, כשם שאמרו ביוסף ויגלח ויחלף וגו׳ וגידול שער הוא לשון צער ואבל. ובכת״י מושב זקנים ויגלח וגו׳ תימה לפי מה שאומר בגמ׳ (ר״ה י:) שבראש השנה יצא א״כ איך גלח וי״ל שגלח למחר, א״נ סכנת מלכות שאני וגלח בו ביום. ובפי׳ הרע״ב עה״ת כ׳ מפני כבוד המלכות מאי קמ״ל פשיטא דמפני כבוד המלכות עשה זה כו׳ י״ל משום דקשה לו ויגלח דאין גלוח אלא בתער ומשמע מכאן שגלח גם את זקנו בתער ואיך עשה הדבר האסור הזה להשחית פאת זקן לכך פרש״י ויגלח מפני כבוד המלכות שמפני כבוד המלכות מותר וכדאמרינן אבטולס בר ראובן התירו לו לספר בתער מפני כבוד המלכות וזה כי כשאין הניקף מסייע למקיף ואינו עושה מעשה בידים אין שם אלא איסורא דרבנן ומפני כבוד המלכות התירו לו ולכך תפס רש״י ויגלח מפני כבוד המלכות. ועי׳ ביו״ד סי׳ קע״ח ס״ב שהתירו הקפת הראש שאסור משום חקות עכו״ם מטעם קרוב למלכות. ומהרש״א בשבת קלט א. על הא דאמרינן שם מיום שפירש יוסף מאחיו לא טעם יין כ׳ לאו נזיר ממש קאמר דהא כתיב ויגלח ויחלף וגו׳ אלא נזיר יין ולבסוף כ׳ איכא למימר נמי דיוסף נזיר ממש אלא מפני כבוד המלכות גילח עצמו. ויש להביא ראיה לדבריו מלשון הב״ר פצ״ח כ. ר׳ לוי אמר נזיר ממש היה. ויש להעיר מדברי האונקלוס שמתרגם ויגלח וספר, ובכ״מ מתרגם בלשון גלח, וכן ביוב״ע על נביאים מתרגם לשון גלח, ובאבשלום ובגלחו את ראשו (ש״ב יד, כו) מתרגם ובספרותיה ית רישיה. עפ״מ דמבואר בגמ׳ נזיר ד: שאבשלום נזיר עולם היה הכביד שערו מיקל לכן מתרגם וספר. ואולי מטעמים הנ״ל מתרגם גם כאן לשון ויספר לא וגלח שהמובן השחתה וגלוח בתער. והחת״ס בחי׳ עה״ת העיר כעי״ז ע״פ הגמ׳ ר״ה י: בר״ה יצא יוסף מבית האסורים ויוסף קיים התורה עד שלא ניתנה ואיך הניח לגלח עצמו ביו״ט וע״ז אמרו מפני כבוד המלכות שרי כדעת הש״ך יו״ד סי׳ קצ״ח.

7. בגמ׳ ברכות נז. המגלח ראשו בחלום סימן יפה לו ראשו וזקנו לו ולכל משפחתו. וברש״י המגלח סימן גדולה ותפארת היא לו כמו ויגלח ויחלף. ובש״ס כת״י מינכן בדק״ס הגי׳ המגלח ראשו שם טוב לו, ובמדרש הגדול שם טוב יוצא לו. ובחמדת ימים הרואה תגלחות בחלומו שם טוב יצא לו, למה, שהתגלחות לנוי דב׳ ויגלח ויחלף. ד״א שהשער מחלק הדין שסר הימנו והוא ממותרי הגוף והטומאה ר״ל שטהר מחטאו והבלי עולם.

8. מכאן אמרו, מוע״ק יג: ובמדרש החפץ כת״י מביא כאן הגמ׳ ברכות נה. ת״ר ארבעה צריכין להודות וסימנם חיים חבוש שיצא מבית האסורים כו׳ וצריכין להודות בפני עשרה ושנים מהם תלמידי חכמים שנא׳ וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו סלה.

וּשְׁלַח פַּרְעֹה וּקְרָא יָת יוֹסֵף וְאַרְהֲטוּהִי מִן בֵּית אֲסִירֵי וְסַפַּר וְשַׁנִּי כְסוּתֵיהּ וְעָאל לְוָת פַּרְעֹה.

Pharaoh sent and summoned Yosef, and they hurried him out of the prison. He trimmed his hair, changed his clothes, and then came to Pharaoh.

וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה

וּשְׁלַח פַּרְעֹה וּקְרָא יָת יוֹסֵף וְאַרְהֲטוּהִי מִן בֵּית אֲסִירֵי וְסַפַּר וְשַׁנִּי כְסוּתֵיהּ וְעָל לְוָת פַּרְעֹה

א. ״וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר״ – ״מִן בֵּית אֲסִירֵי״ [ולא: מגוּבָּא] נתבאר לעיל ״כי שָׂמוּ אֹתִי בבור״ (בראשית מ טו) ״בְּבֵית אֲסִירֵי״.

תרגום יחידאי וַיְגַלַּח – וְסַפַּר, פתרון הרוגאצ׳ובי

ב. ״וַיְגַלַּח״ – ״וְסַפַּר״. פועל ״גלח״ מתורגם בכל התורה בלשון גילוח כגון, ״וְגִלַּח את כל שערו״ (ויקרא יד ט) ״וִיגַלַּח יָת כָּל סְעָרֵיהּ״, ״ופאת זקנם לא יְגַלֵּחוּ״ (ויקרא כא ה) ״וּפָתָא דְּדִקְנְהוֹן לָא יְגַלְּחוּן״. מדוע כאן שינה לתרגם בלשון תספורת?

לדעת ״באורי אונקלוס״ תרגם וְסַפַּר, כי לכבוד המלך בוודאי הניחוהו עם שער לראשו בעוד גילוח מותיר את האדם מקורח לגמרי. ואולם מהידוע היום מתברר שבני חם ובכללם המצרים היו מגלחים לגמרי בניגוד לעמים השמיים שהיו מגדלים שער ראש וזקן.⁠¹ לפי זה ראוי היה לו לתרגם גם כאן וְגַלַּח כי מן הסתם גלחוהו לגמרי כמנהג המצרים.⁠²

פתרון מבריק הציע הרוגאצ׳ובי בהתאם להלכה: לדעת חז״ל היה יוסף נזיר כמו שדרשו (שבת קלט ע״א): ״מיום שפירש יוסף מאחיו לא טעם טעם יין דכתיב ׳ולקדקד נזיר אחיו׳ (דברים לג טז)״. הרוגאצ׳ובי על פי דרכו מוכיח שיוסף היה נזיר עולם האסור אמנם בתגלחת אך מותר בתספורת כמו ששנינו ״נזיר עולם, הכביד שערו מיקל בתער״ (נזיר ד ע״א).⁠³ אבל בתוספות שם הוסיפו ״ולא מגלח לגמרי, כאבשלום שלא גלח לגמרי שהרי נתלה בשערו״, כלומר גם נזיר עולם ה״מיקל בתער״ מותר בתספורת בלבד ואסור בגילוח. הלכה זו, נרמזה בת״א ולכן תרגם כאן וְסַפַּר. וזה לשונו בקיצור כדרכו:

בדברי התרגום [על ״ויגלח ויחלף שמלותיו״ דכתב ״וספר״, ולמה בכל התורה גבי גילוח כתב ג״כ לשון גילוח ולמה שינה כאן] יראה בירושלמי⁴ דיוסף היה נזיר עולם דכ׳ ״ולקדקד נזיר אחיו״ ולכן רק ״וספר״ (שו״ת ״צפנת פענח״ סימן עב).

כדברי הרוגאצ׳ובי מוכח גם מתיוב״ע לנביאים המתרגם בכל מקום ״גלח״ פרט לאבשלום שלדעת חז״ל היה נזיר עולם ולכן אצלו תרגם ״ספר״, השווה: ״וּבְגַלְּחוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ כִּי כָבֵד עָלָיו וְגִלְּחוֹ״ (שמואל ב יד כו) ״וּבְסַפָּרוּתֵיהּ יָת רֵישֵׁיהּ וַהֲוֵי מִזְמַן עִדַן לְעִדַן דִמְסַפַּר אֲרֵי יַקִיר עֲלוֹהִי וּמְסַפַּר לֵיהּ״.⁠⁵

ומתרגום זה הסתייע הרמב״ם בפהמ״ש לבאר ״מִסְפֶּרֶת שנחלקה לשנים״ (כלים יג א) וכתב:

ומִסְפֶּרֶת – ברזלית שמגלחין בה את השער איך שתהיה צורתה. ונקראה על שם פעולתה. שם הגלוח ״תספורת״: ״ויספר ויחלף שמלותיו״.⁠⁶

ג. לטעם ״שִׂמְלֹתָיו״ ברבים המתורגם ״כְּסוּתֵיהּ״ ביחיד, עיין לעיל ״וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם״ (בראשית לה ב) ״וְשַׁנּוֹ כְּסוּתְכוֹן״.

1. אפשר שחז״ל בדרשתם ״והם לא הכירוהו (בראשית מב ח) מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן״ (יבמות פח ע״א) נתכוונו לציין כי בניגוד למצרים הגלוחים, יוסף שמר על דיוקנו גם משעלה למלכות.

2. ואין לומר שתרגם וְסַפַּר כדי להציל את יוסף מאיסור השחתת זקנו (לפי הדעה שהאבות קיימו את התורה), כי כבר האריכו ראשונים ואחרונים שהותר לו הדבר אם מחמת פקו״נ או גם משום שכשאינו מסייע, זהו איסור דרבנן שהותר מפני כבוד מלכות (כשו״ע יו״ד קעח ב). וכן כתב חת״ס לתורה שאע״פ שבראש השנה יצא יוסף מבית האסורים לא נאסר לו גילוח ביו״ט מפני כבוד המלכות. ראה ״תורה שלמה״ אות מו.

3. וזה שלא כמהרש״א בחידושי אגדות שם המפרש שהיה נזיר מיין בלבד, או שהיה נזיר לכל דבר.

4. אינו בירושלמי כמו שתיקן בעצמו בשו״ת צפנת פענח סימן ק״א: ״הקושיא על מה שכתב בשו״ת צפנת פענח ח״א סימן ע״ב דיוסף נזיר עולם היה (ושם כתוב שהוא בירושלמי והוא טעות סופר כי מקורו במדרש ויחי ובשבת קלט ע״א)״. בתשובה זו מוכיח המחבר שאפילו אם נחליט שליוסף ולאחיו היה דין בני נח, ובני נח אינם בדין נזירות (כמשנה נזיר סא ע״א) זהו מפני שאינם ״בגדר צרוף זמן דאצל בני נח הם נפרדים. וגם גדלות בבני נח הוי רק שנים לא בגדר צרוף... מ״מ אצל יוסף הצדיק התחיל גדר נזירות כמבואר בשבת דף קלט קרא ד׳נזיר אחיו׳⁠ ⁠⁠״. עיין שם בהגדרותיו המחודשות והעמוקות. וכעין זה גם כתב גם ב״צפנת פענח״ לתורה על אתר.

5. והעיר ״באורי אונקלוס״: ״אבל בתרגום המיוחס ליונתן מתרגם בכל התורה בפועל ״ספר״, רק בפרשת נזיר תרגם הכל בלשון ״גלח״ ואין בידי למצוא הטעם״. ואכן לא ברור מדוע במצורע תרגם ״וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ (ויקרא יד ט) ״יְסַפֵּר יַת כָּל שְׂעָרֵיהּ״, לעומת נזיר שתרגם בו ״וְגִלַּח הַנָּזִיר״ (במדבר ו יח) ״וִיגַלַח נְזִירָא״.

6. והעיר לנכון הרב קאפח: ״כן הוא בכל כתבי היד של המקור. ושגיאת שגרת מהירות שבעל פה היא כי אין פסוק כן. וצ״ל: ״תרגום ״וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו״ ״וְסַפַּר וְשַׁנִּי כְסוּתֵיהּ״ וכך הוגה בנדפס״.

ושלח פרעה וקרא ית יוסף וארהטו יתיה מן בית חבושיא וספר וחוור לבושוי ועל לוות פרעה.

ושדר פרעה וקרא ית יוסף ודלוניה מן בית אסירי וספר ושני כסותיה ועל לות פרעה.

And Pharoh sent and called Joseph, and hastened him from the prison; and he dressed his hair,⁠^a and changed his garments, and went unto Pharoh.

a. Shaphar, "totondit.⁠"

[ט] וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וגו׳ – לַחְלֹק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת.

ויגלח ויחלף שמלותיו – ¹לחלוק כבוד למלכות.

1. לחלוק כבוד למלכות. ב״ר שם אות ט׳, וילקוט ורש״י ולק״ט, ברכות נ״ו ע״ב, ועיין מכילתא בא פי״ג.

וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו – כְּדֵי לַחֲלֹק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת. הָרוֹאֶה תִּגְלַחַת בַּחֲלוֹם יַשְׁכִּים וְיֹאמַר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, קֹדֶם שֶׁיַקְדִּימוֹ פָּסוּק אַחֵר, וּבְגַלְּחוֹ סָר כֹּחוֹ מֵעָלָיו.

פבעת֗ פרעון פדעי ביוסף פחאצ֗רו בה מן אלחבס וחלק שערה ואבדל ת֗יאבה ודכ֗ל אלי פרעון.

שלח פרעה וקרא ליוסף, ומיהרו להביאו מבית הכלא, וגילח את שערו והחליף את בגדיו ונכנס אל פרעה.

מן הבור – מן^א הסוהר שהוא עשוי גומא. וכן כל בור שבמקרא לשון גומא הוא. ואף אם אין בו מים, קרוי בור. פושא בלעז.

ויגלח – מפני כבוד מלכות.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בדפוסי שונצינו, סביונטה נוסף כאן: ״בית״.

מן הבור OUT OF THE DUNGEON – from the place of imprisonment which was made as a kind of pit Similarly, wherever בור occurs in Scripture it signifies a pit – even though it does not contain water (for בור is used of a cistern, excavated as a pit out of rocks) it is still called a בור; fosse in old French.

ויגלח AND HE CLIPPED HIS HAIR – out of respect for the king (Bereshit Rabbah 89:9).

וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור ויגלח – מי גלחו שר המשקים גילחו, א״ל פרעה קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא, וכן אתה אומר בהמן ומרדכי:

ויחלף שמלותיו – כדי לחלוק כבוד למלכות, שלא יבא לפניו מזוהם:

ויבא אל פרעה – לחדר הפנימי:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

ויחלף שמלותיו – מכאן רמז שיוסף יצא מבית האסורין בראש השנה. ויחלף שמלותיו בגימטריא: אחד בתשרי. (כ״י לוצקי 791 בחתימת ״קרא״)⁠¹

1. צ״ע אם הייחוס מדויק, שהרי הביאור אינו הולם את הידוע לנו על פירושי ר״י קרא.

ויריצוהו – שלוחי פרעה.

ויגלח – ראשו, המגלח.

AND THEY BROUGHT HIM HASTILY. Pharaoh's messengers.

AND HE SHAVED HIMSELF. Someone shaved him.⁠¹

1. Our verse reads, va-yegakkach. If Joseph shaved himself Scripture would have used the hitpa'el va-yitgallach rather than the pi'el va-yegallach (Cherez), the meaning of which is, and he shaved. However, va-yegallach presents a problem. The subject is missing. Hence Ibn Ezra notes that it should be rendered: and someone shaved him. According to Krinsky, Ibn Ezra is of the opinion (for the aforementioned reasons) that our verse is abridged and the reader has to supply the subject. Our verse should thus be rendered: and the shaver shaved him. Ibn Ezra's note consists of one word, ha-megalle'ach (the shaver).

ויריצוהו מן הבור – כל מצות המלך נעשית במהירות ובמרוצה.

ויגלח – שלא עשה שפמו ולא עשה רגליו¹ כל זמן שהוא אסור.

ויחלף שמלותיו – שינה בגדי כלאו לבא לפני פרעה.

1. השוו שמואל ב י״ט:כ״ה לגבי מפיבשת.

ויריצוהו מן הבור – THEY RUSHED HIM FROM THE PIT – All commands of the king are done with haste and rushing.

ויגלח – HE SHAVED – For he had not done his mustache or his legs the whole time he was incarcerated.

ויחלף שמלותיו – HE CHANGED HIS CLOTHING – He changed his jail clothing to come before Paroh.

ויהי – וישלח – ויריצוהו – הוציאו אותו במרוצה משם כי דבר המלך נחוץ (שמואל א כ״א:ט׳).

ויגלח ויחלף שמלותיו^א – כי אין לבא לפני המלך אלא אם כן מהודר בגופו ובלבושיו.

א. כן בכ״י פריס 193. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״שמלותיו״.

ויריצוהו מן הבור, they removed him from jail in haste seeing that Royal commands are always carried out promptly and as a matter of priority.

ויגלח ויחלף שמלותיו, admission to the presence of the king is conditional on both body and attire being in first class condition.

ויריצוהו – הביאוהו לפניו במהירות, נגזר מן וירץ (בראשית יח:ב ועוד). וכך דרך המלכים במי שקוראים אותו שיובא אליהם במהירות¹.

1. לו. אולי מעִנין זה הוא מה שנאמר בהמן (אסתר ו:יד): ׳ויבהילו להביא את המן אל המשתה׳, וכדרך שתירגם שם רס״ג והנמשכים אחריו (ראה ׳ספר הליווי בגלות׳ – פירוש מגילת אסתר לרס״ג, מהד׳ מכון האוצר ירושלים תשע״ט, עמ׳ קמד הערה 31). ואמנם יתכן ששם הוצרכו להבהילו ולהאיץ בו מכיון שהיה מתעכב בהיותו אבל וחפוי ראש, ולאו דוקא משום שכן דרך הבאים לפני המלכים.

ויגלח ויחלף שמלותיו – תימ׳ לפי מה שאמר׳ (ראש השנה י:, יא.) שבראש השנה יצא. א״כ היאך גילח בו ביום. ונ״ל דיצא מבית האסורים אבל לא גילח עד למחר. מצאתי. אי נמי סכנת מלכות שאני.

ויריצהו מן הבור – דרשו רז״ל מתוך צרה רוחה מתוך אפלה אורה מתוך נבולן של צדיקים נשיאות, שנאמר (משלי ל) אם נבלת בהתנשא, שכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שנתרוממו מתוך נבולן, שנאמר (דניאל ג) כפתו בסרבליהון פטישיהון וכרבלתהון ולבושיהון ורמיו לגוא אתון נורא יקידתא. וכתיב באדין מלכא הצלח לשדרך מישך ועבד נגו. דניאל הושלך לבור אריות ונצל ונתרומם, שנאמר (דניאל ו) ודניאל דנא הצלח במלכות דריוש. מרדכי כתיב ביה (אסתר ד) וילבש שק ואפר, ונתרומם שנאמר (אסתר ח) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וג׳ו, אף כאן ביוסף ויריצוהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיו, וכתיב (קהלת ד) כי מבית הסורים יצא למלוך. וכן דרשו רז״ל בפסוק (שמות א) ועלה מן הארץ מתוך ירידה עליה.

וירצהו מן הבור, "and they rushed him from the dungeon.⁠" Tanchuma Miketz 3 applies to this the words of Rabbi Joshua ben Levi "out of a narrowly confined space into a spacious area; from darkness into bright light; from the disgrace suffered by the righteous to princedom.⁠" All of this has been described by Solomon in Proverbs 30,32: with the words "if you have suffered disgrace you will be elevated.⁠" We find that Chananyah, Mishael and Azaryah were similarly elevated after first having suffered disgrace (compare Daniel 3,21-30 where these men are described as being thrown into a fiery furnace only to be saved from the fire miraculously. Subsequently they were elevated to high office). We find that Mordechai, after he had worn sackcloth and ashes to get the Jewish people to become penitents and to head off the evil decree of Haman (Esther 4,1 and 8,15), was subsequently elevated to be the Persian king's first minister. Even Daniel, who was out of favour with King Darius, was thrown into a den of lions (Daniel 6,18) before being saved and subsequently raised to great influence at the court of said King. He had revealed the impending downfall of the Babylonian Empire to the Persians when he was able to decipher the meaning of the famous "writing on the wall" to King Belshazzar (Daniel 5,16). Joseph's sudden elevation was similar and is described in Kohelet 4,14 as "from the prison house he emerged to reign,⁠" and in the words of our sages in Shemot Rabbah 1,9, the words ועלה מן הארץ, which Pharaoh said worrying about a sudden rise to power by the Israelites (Exodus 1,10) were also inspired by the recollection of how a Jewish slave had suddenly risen to power in Egypt.⁠"

ויחלף שמלותיו – רמז מכאן למה שאמרו חכמים בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין. ויח״לף שמלו״תיו עולה בגימ׳ באח״ד בתשר״י חסר אחד. אך קשה כי שמלתיו חסר וא״ו.

ויחלף שמלותיו – מכאן רמז למה שאמרו רז״ל בר״ה יצא יוסף מבית האסורים שהרי ויחלף שמלותיו בגימטריא בחד בתשרי. וקשיא לי כי מצאתי שמלתיו חסר ו׳ אם לא נאמר יש אם למקרא.

ויחלף שמלותיו, "he changed his clothing.⁠" Our sages saw a hint in these two words that Joseph was brought before Pharaoh on Rosh Hashanah, as stated by the Talmud, tractate Rosh Hashanah folio 11. The numerical value of the letters in these two words is the same as in the words: בחד בתשרי on the first day of the month of Tishrey (Rosh Hashanah) Our author questions this as the word שמלותיו has the letter ו missing in the middle of the word.

וישלח פרעה ויקרא אל יוסף – אריב״ל מתוך צרה רווחה מתוך אפלה אורה מתוך נפילתם של צדיקים רוממותם וכד״א אם נבלת בהתנשא חנניה מישאל ועזריה ניבולם רוממותם מרדכי וילבש שק ואפר ומרדכי יצא מלפני המלך יוסף ענו בכבל רגלו ונתרומם ויוסף הוא השליט על הארץ כשבא לו׳ החלום בקש לבדקו. א״ל והנה מן היאור עולות שבע פרות אמר ליה יוסף לא ראית אלא יפות מראה ובריאות בשר וכן בכל דבר ודבר בדקו אמר ליה אחרי היית כאשר חלמתי שנא׳ אחרי הודיע ה׳ אותך כל זאת והוא שאביו ברכו בן פורת יוסף כל מה שהגיע ליעקב הגיע ליוסף כדכתיב אלה תולדות יעקב יוסף זה נקרא בני בכורי ישראל וזה הבכורה ניתנה ליוסף זה גלה לחרן וזה גלה לארץ מצרים זה נתרומם ע״י חלום וזה נתרומם ע״י חלום.

ויריצוהו מן הבור – אע״ג דכתיב אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה א״כ לא הי׳ בבור י״ל כששמע שר בית הסוהר ששלח פרעה בשבילו לא ידע אם לדונו אם לא לכך החזירו לבור וזה הי׳ תחלת סבת מאסרו שמבית האסורים יצא למלוך שמתוך כך נתעלה יותר שאם הי׳ יושב ושומע החלום דרך מקרה והי׳ פותר אותו לא הי׳ מעלתו כל כך אבל אחר ששלח לכל חרטומי מצרים וחכמיה ולא ידעו פתרונו ושלחו אחריו ופתר אותו נתעלה:

ויריצוהו מן הבור, "they rushed him from the pit.⁠" In view of the earlier statement that Joseph had the run of the whole jail, and that the warden did not interfere with anything he did, (39,21-23) it sounds strange that Joseph had to be rushed from "the pit.⁠" We may assume that when the warden heard that Pharaoh had sent for Joseph, he did not know if this portended something positive or negative. In the event that it spelled doom for Joseph, the warden did not want to appear as if he had favoured a prisoner slated for execution. Therefore, upon receiving the king's summons, the warden first placed Joseph into the pit appropriate for all the other prisoners. In retrospect this was most appropriate, as it means that Joseph who had been incarcerated in a pit before the warden decided to make use of his intelligence, would now rise overnight from the lowest of the low to the second highest office in the world, i.e. viceroy to Pharaoh the world's most powerful ruler. The fact that Pharaoh had exhausted all other means of having his dream interpreted satisfactorily, also contributed to the almost unbelievable reversal of his fortune.

ויגלח ויחלף שמלותיו כו׳ – תימה לפי מה שאומר בגמרא (ר״ה י״א ב׳) שבר״ה יצא א״כ איך גלח, וי״ל שגלח למחר. א״נ סכנת מלכות שאני וגלח בו ביום.

ויגלח ויחלף שמלֹתיו – לכבוד המלך.

ואולם התועלות המגיעים ממנו הם שמונה:

(יד) התועלת הראשון הוא במידות, והוא שראוי לאדם כשיבוא לפני הגדולים שיתקן עצמו בבגדיו ובענייניו האחרים לפי מה שאפשר, כי בזה מן ההידור לגדולים, ובזה גם כן יהיו דבריו יותר נשמעים. ולזה תמצא שכבר גילח יוסף והחליף שמלותיו כאשר היה לו לבוא לפני המלך. ולזאת הסיבה היו החסידים מתקשטים בהתפללם לה׳ יתעלה, לכבודו; אמרו רבותינו ז״ל: ׳זה אלי ואנוהו׳ (שמות טו, ב).

מן הבור מן בית הסוהר שהוא עשוי גומא כו׳. אבל גבי כי שמו אותו בבור לא הוצרך לפרש זה משום דהתם מצינן לפרושי ששמוהו בבור קוד׳ ששמוהו בבית הסוהר עמהם והכתוב קצר ולא הזכירו וכמוהו רבים אבל הכא דכתיב ויריצוהו מן הבור דמשמע שקורא בור את בית הסוהר שהיה שר המשקים ושר האופים בו הוצרך לפרש:

מפני כבוד המלכות. ב״ר ולא כמנהג היוצאים מבית האסורים כי עדיין לא ידע אם יצא לחלוטין או אם יחזרוהו שם כבתחלה:

והנה פרעה התפעל מספור שר המשקים ומהם היה לסבה להביא את יוסף לגדולה ולכן שלח מיד לקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור שהיה אסור שמה ויגלח מפני כבוד המלכות ויחלף שמלותיו אולי שנתנם לו שר המשקים או שנתנו לו מבית המלך והותרה עם מה שפירשתי בזה השאלה החמישית.

ועתה ראה מפעלות אלהים וכי הוא עושה גדולות עד אין חקר פועל הרעות והטוב כמו שאמר אני אמית ואחיה וגו׳ כי הנה תמצא שבסדר וישב שעבר ספר הכתוב עשרה דברים מהצער שבאו על יוסף ובסדר הזה ספר עשרה דברים שבאו לו מההצלחה כנגדם. הראשון ששם כתוב שיוסף היה שנוי ונתעב מאחיו וכאן כתוב שהיה אוהב מן הזרים פרעה וכל מצרים. הב׳ שם כתוב ששנאוהו על עניני החלומות וכאן כתיב שאהבוהו על עניני החלומות. הג׳ שם כתיב ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתונת הפסים אשר עליו וכאן וילבש אותו בגדי שש וישם רביד זהב על צוארו. הד׳ שם כתיב שהשליכוהו לבור ערום וכאן וישלח פרעה ויריצוהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיו. הה׳ שם כתוב שיוסף היה נמכר וכאן כתיב שהיה מוכר שנ׳ וכל העם באו מצרים לשבור אל יוסף. הו׳ שם כתיב שהלך יוסף אל אחיו ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו וכאן כתיב שהלכו אליו אחיו ובטרם יקרבו אליו ויתנכר אליהם. הז׳ שם כתיב שנתפרד מאחיו וכאן כתיב שנתחברו אחיו עמו. הח׳ שם כתיב ויוסף הורד מצרימה בירידה ובשפלות. וכאן ונתון אותו על כל ארץ מצרים. הט׳ שם כתיב ששאלתו אשת אדוניו שכבה עמי ולא רצה. וכאן שנשא את אסנת בת פוטיפרע לאשה. הי׳ שם כתיב שלא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. וכאן שזכרו ושבחו אל פרעה. הנה אם כן עשרת הדברים האלה שנזכרו בסדר הזה היו תנחומות לצרות יוסף ותוגותיו והוא המוכיח שמפי עליון תצא הרעות והטוב שהרע ההוא שקרה ליוסף היה הכנה ואמצעי לכל הטוב והמעלה שקנה במצרים.

ואמר וישלח פרעה ויקרא את יוסף – לרמוז שחרה לפרעה בהיותו כפוי טובה. ועוד שהיה מעלים מו המלך שהיה איש חכם כזה במלכותו ולא הגיד לו. ולכן שלח לאחר שיקראהו. כי באופן אחר ראוי היה שיאמר פרעה קריינא דאגרתא איהו להוי פרוונקא. ואמר ויריצוהו מן הבור. כמו שאמרו בזוהר רוצה ה׳ את יריאיו. ולכן ממקום שנצטער דכתיב וישליכו אותו הבורה. משם קבל מעלה. וזהו ויריצוהו מן הבור. כאמרם אתם נצבים היום. שהייסורים מעמידים את האדם. וז״ש נאמרה ברית במלח ונאמרה ברית ביסורין. מה מלח ממתקת הבשר ומעמדת אותה. כן הייסורין ממתיקין את הבשר ומעמידין את הגוף. ולכן כתב ויגלח ויחלף שמלותיו ששינה מדותיו ומלבושיו:

ויריצהו מן הבור – כדרך כל תשועת ה׳ שנעשית כמו רגע, כאמרו ״כי קרובה ישועתי לבוא״ (ישעיהו נ״ו:א׳), וכאמרו ״לו עמי שמע לי... כמעט אויביהם אכניע״ (תהלים פ״א:י״ד-ט״ו), וכך היה ענין מצרים, כאמרו ״כי גרשו ממצרים״ (שמות י״ב:ל״ט), כאמרם זכרונם לברכה ׳שלא הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם׳ (הגדה של פסח). וכן אמר לעשות לעתיד, כאמרו ״ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים״ (מלאכי ג׳:א׳).

ויחלף שמלתיו – ״כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק״ (אסתר ד׳:ב׳).

ויריצוהו מן הבור. What happened was characteristic of God’s intervention when saving someone. It happened unexpectedly and instantly. It corresponded to what Isaiah 56,1 described as כי קרובה ישועתי לבא, “for My salvation is close at hand.” Another description of this kind of sudden and instantaneous salvation is found in Psalms 81, 14-15 לו עמי שומע לי...כמעט אויביהם אכניע, “if only My people would listen to Me… I would humble their enemies at once.” This is exactly what happened at the Exodus from Egypt where, after hundreds of years of subjugation and the refusal to allow even a three-day religious holiday in the desert, the Egyptians suddenly not only released the Israelites but literally expelled them from the country (Exodus 12,39). Our sages in illustrating the suddenness focus on the line “they did not even have time to allow their dough to rise before the glory of God appeared and redeemed them.” The redemption of the Jewish people will occur similarly suddenly and unexpectedly, as foretold in Maleachi 3,1 ופתאם יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, “and the Lord Whom you seek shall come suddenly to His Temple.”

ויחלף שמלותיו. It is forbidden to appear in the Royal palace clad in sackcloth, prisoner’s garb.⁠^a

a. We know this already from Esther chapter 4 when Mordechai, to the consternation of Esther, approached the palace dressed in sackcloth.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

[א] ויגלח ויחלף שמלותיו

[1] שם דף נו ע״ב (ברכות נו:)

מן בית הסוהר. אבל למעלה אצל ״כי שמו אותי בבור״ (לעיל מ, טו) לא הוצרך לפרש, שיש לומר מתחלה שמו אותו בבור קודם שנתנו אותו בבית הסוהר, אבל כאן קשה שהרי בבית הסוהר היה (כ״ה ברא״ם). ועוד דלעיל יש לומר כיון שבית הסוהר עמוק בבור קראו אותו יוסף ״בור״, והכי קאמר – לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבית הסוהר עמוק כמו בור, אבל כאן שהכתוב קרא אותו ״בור״, אין לומר מפני שהיה עמוק, דמאי נפקא מיניה בזה:

מפני כבוד המלכות וכו׳. דאין לומר כדרך היוצאים מבית האסורים, דאכתי לא ידע יוסף שיצא מבית האסורים. ועוד דאין דרך ארץ שפרעה שלח אחריו וילך קודם לגלח ראשו, אלא שעשה זה מפני כבוד המלכות:

וַיְרִיצֻהוּ: במקצת ספרי הדפוס חס׳ יו״ד וחס׳ וי״ו, ובמקרא גדולה נמס׳ עליו ל׳ וחס׳ דחס׳, ונגרר אחריה ג״כ בעל מנחת כהן בבלי דעת. ואולם בכל ספרי׳ כ״י מדויקי׳ ובדפוסי׳ ישני׳ מל׳ יו״ד, ומסו׳ עליו ל׳ וחס׳ וא״ו, וכ״כ המאירי ז״ל. וגם הרמ״ה כת׳, ויריצהו מן הבור מל׳ יו״ד וחס׳ וי״ו כתי׳. <וכן בזוהר ויריצהו חס' וי"ו, ומאן איהו דא קב"ה בגין דהא לית מאן דאסיר ופתח בר קב"ה דכתיב יִסְגֹר על איש ולא יִפָתֵחַ (איוב י״ב), ודריש ליה נמי באנפי אחריני, ע״ש.> [וַיְרִיצֻהוּ].

מן בית הסוהר כו׳. הכא צריך לפרש כן דלא תימא אחר שיצא שר המשקים מבית הסהר שמו את יוסף בבור לכן פירוש שהוא בית הסוהר ואין לומר מנ״ל לרש״י דילמא בור ממש מדכתיב וירצוהו מן הבור ובבור אין שייך לשון ריצה כ״א משיכה כדכתיב (לעיל ל״ז:כ״ח) וימשכו את יוסף מן הבור:

שהוא עשוי כמין גומא כו׳. פי׳ לפי שלמעלה כתיב ששמו את יוסף בבית הסוהר וכאן כתיב וירצהו מן הבור לכן מפרש שהוא עשוי וכו׳. [מהרש״ל]:

ואף אם אין בו מים קרוי בור כו׳. דאל״כ היו בגדים לחים ופשיטא שהיה צריך להחליפם גם בלא כבוד המלכות ולמה הוצרך לומר ויחלף שמלותיו ל״פ בור הוא בית הסוהר א״כ לא היה בו מים ולמה החליף שמלותיו אלא משום כבוד מלכות. [נחלת יעקב]:

מפני כבוד המלכות. דאי משום שמחה הא לא ידע עדיין איך דינו יצא שעדיין לא בא לפני פרעה ומי יודע אם יכול לפתור אותו או לא:

From the prison... Rashi explained this so we will not think that after the butler got out of prison, Yoseif was put into a בור (i.e., an actual pit). Thus Rashi explains that בור and prison mean the same. And we need not ask: How does Rashi know this? Perhaps it was an actual pit? For [the answer is:] It is written וירצוהו מן הבור. And ריצה (literally: "running") is not the right term for [exiting] a pit. Rather the proper term is משיכה (pulling out), as it is written (37:28): וימשכו את יוסף מן הבור.

It was made as a sort of pit... Before it is written (39:20) that they put Yoseif in prison, whereas here it is written, "They hurried him out of the בור (literally: 'pit').⁠" Therefore Rashi explains that the prison "was made as a sort of pit.⁠" (Maharshal)

Even if it does not contain water it is called בור... [Rashi knows this] because otherwise his clothes would be wet. He obviously would have to change them regardless of respect to royalty. In which case, why does it need to say, "He changed his clothes"? Thus Rashi explains that בור means prison, so it did not contain water. And why did Yoseif change his clothes? Perforce, out of respect to royalty. (Nachalas Yaakov)

Out of respect to royalty. [Rashi knows this] because Yoseif would not have shaved out of celebration, for he did not yet know how he would be judged, as he had not yet come before Pharaoh. And who knows if he would be able to interpret [the dream]?

וישלח פרעה – כפי הנראה כי שר המשקים כאשר כלה סיפורו יעץ למלך שישלח אל שר הטבחים ויצוהו לשלוח לו את עבדו העברי, את יוסף. וכאשר שמע שר הטבחים את מצות המלך מִהֵר לצוות את עבדיו הממונים על האסורים בבור שימהרו להוציא את יוסף מן הבור, ויגידו לו שירוץ מהרה אל אדוניו שר הטבחים כי הדבר נחוץ. אולי הגידו לו כי מצות המלך עליו שיבוא אליו. ועל זה אמר ״וישלח פרעה ויקרא את יוסף״, כי השליח הלך במצות המלך אל אדוניו שר הטבחים שישלח מהרה את עבדו אל המלך. כי לא ידע המלך כי יוסף אסור¹ בבור, כי נאסר בפקודת שר הטבחים, ולמלך לא הגיד דבר וכמו שבארנו.⁠² וגם שר המשקים לא נשא דבר זה על שפתיו, וכמו שבארנו (פסוק י״ב). וזה³ לשון יחיד, ששב על שליח המלך. ואחריו אמר ״ויריצוהו⁴ מן הבור״ ושב על הסמוך,⁠⁵ על ״הבור״. כי שר הטבחים צוה להם שימהרו לשלחו. ויצו עליו שירוץ מהרה. ולכן ״ויריצוהו״ בלשון רבים ובבנין הפעיל כי הם צוו עליו המרוצה. ובלי ספק רץ אל בית אדוניו כי כן צוה עליו וכמו שבארנו⁶ שהיה אוהבו כמקדם, וידע כי יוסף נקי וצדיק. וכבואו אליו אמר לו כי שליח המלך קרא אותו לבוא אל המלך, ושימהר לתקן עצמו לכבוד המלך, כי אין לבוא אל המלך בלבוש אסירי-בור ובלי גלוח שער. גם שלא יֵדַע המלך שירד אל הבור ויחשוב עליו רעה. וכן עשה יוסף שגלח שערותיו הפרועים, והחליף שמלותיו שהיו מוכנים שם בבית אדוניו מיום רדתו אל הבור. כי היו ליוסף בגדים ושמלות חשובים הרבה, כדרך הגדול בבית אדוניו מכל אנשי ביתו. ואדוניו באהבתו אותו חשב תמיד על יום מועד להוציאו מן הבור. ועל כל פנים אחרי מות אשתו ישוב לקחתו אליו ולגדלו כבראשונה {והיה שומר את בגדי יוסף וכל חמודות אתו} וא״כ היה נקל ליוסף למהר לתקן וללבוש בגדי כבוד ולבוא אל המלך.

1. עדיין.

2. על בראשית לט, יט-כ.

3. וישלח.

4. לשון רבים.

5. המלה הסמוכה.

6. על בראשית לט, יט-כ.

ויריצהו – שלוחי פרעה:

ויגלח – יוסף את עצמו, או חסר המגלח ושיעורו ויגלח אותו המגלח:

ויחלף שמלתיו – מפני כבוד המלכות:

ויגלח – המצרים לא היו מגדלים זקן אלא לאבל (ראזנמילר בשם הירודוט) לפיכך כשיצא יוסף מבית האסורים הוצרך לגלח; וגם אפשר לפרש ויגלח על גלוח השער.

ויגלח – יוסף הוא הפועל והפעול הוא השער או הזקן, על דרך ואלו מגלחין במועד (מ״ק פרק ג׳ {משנה א׳}), ומסייע לזה האתנח שתחת הבור, כי הפעלים וישלח ויקרא ויריצוהו, הנושא בהם זולת יוסף, והפעלים ויגלח ויחלף ויבא, הנושא בהם יוסף; ואף אם לא גלח עצמו בידיו, רק אחרים גלחוהו, יאָמר עליו שגלח או שהתגלח.

ויריצוהו מן הבור וגו׳ – יש לתת את הדעת לכל הרמזים הדקים בלשון הפסוק, הנותנים לנו הבנה באופיו של יוסף. שרי החצר בקשו להביאו בחפזון אל המלך. סוף כל סוף היה הכרח להרגיע את המלך, ויוסף לא היה אלא עבד ואסיר נתעב. אולם יוסף לא מיהר אלא התגלח תחילה והחליף שמלותיו (רק במקום אחד נוסף מצאנו ״חלף שמלותיו״ בפיעל: בשמואל ב׳ יב, כ; וגם שם התנגדו משרתי המלך להתנהגות זאת, או לכל הפחות הביעו מורת רוח). הוא גם לא נחפז אל פרעה; אלא ״ויבא״, הוא בא אל פרעה. יוסף נשאר במלוא הכרת ערכם של אישיותו ושליחותו. הייתה זאת, כפי שראינו, התכונה שעשתה אותו ל״חכם״ (עיין פירוש לעיל מ, ה). במבטו הנוקב הוא תפס את המיוחד שבכל אדם, בכל יחס ובכל מצב.

{ויקרא את יוסף: ׳אל יוסף׳ מיבעי, או ׳ליוסף׳ כמו לעיל (כז,מב. כח,א)⁠¹. אלא משום דכתיב ״וישלח פרעה״, רמז כי השלוחים הם מראשי המלוכה והם חוזרים יחד את² יוסף. וכיוצא בזה בספר שמות (י,ח)³, עיי״ש.}

1. אך עיין לעיל כז,א ״ויקרא את עשו״, ועוד.

2. עם... (והדוחק מבואר).

3. עה״פ ״ויושב את משה ואת אהרן אל פרעה״.

ויגלח – ת״ר, הרואה תגלחת בחלום ישכים ויאמר ויגלח ויחלף שמלותיו קודם שיקדמנו פסוק אחר (שופטים ט״ז) אם גלחתי וסר ממני כחי.⁠¹ (ברכות נ״ו:)

1. עיין מה שכתבתי באות הקודם וצרף לכאן.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון