ויקח לו למך שתי נשים – הסיפור הזה מנשואי למך קשה על כל מי שראינו דבריו, כי אין אנו יודעין לאיזו ענין נכתב בתורה. גם אם נאמר שהכתוב יספר מי היו המתחילים בבנין הערים ובמרעה הצאן וחכמת הנגון ומלאכת המתכות כמו שכתבנו בשם רמב״ן ז״ל, לא היה צודק לומר שלקח לו למך שתי נשים, רק יקצר ויאמר ותלד עדה אשת למך את יבל וגו׳ וצלה אשתו ילדה את תובל קין, ואח״כ יספר מה שאמר לשתי נשיו אלה. עכשיו שכתוב ״ויקח לו למך שתי נשים״ נראה שיש בזה הודעה מיוחדת שהאיש הזה לקח לו שתי נשים, וכאילו קודם המבול לא לקח איש כי אם אשה אחת, והכתוב אומר להפך ״ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו״.1 ואין פסוק [זה] דומה לשאר המקומות שזכר נשואי הנשים, כי נכתב ליחס הבנים על שם אביהם ואמם, ואין זאת הכונה פה, כי מכל האנשים ותולדותיהן לא נשאר פרסה בעולם. ולדעתי כי הבריאה הראשונה קודם החטא היתה שתלד כל אשה זכר ונקבה יחדו, כמו לדת הזוג הראשון שהתחברה עמו הצלע שממנה נבנית אשתו. וככה לדורות יהיו בבטן הזכר והנקבה יחדו והיא אשתו ממש לא אחותו כמו עתה. ועל זה אמר ״על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד״,2 שאעפ״י שאח״כ נהפך הדבר, בכל זאת הושם טבע באדם להדבק באשתו אעפ״י שהיא זרה ונכריה לו וכמו שביארנו שם.
והנה קודם החטא הכונה כפשוטה שיהיו לבשר אחד ממש כמו שהיו אדם ואשתו. ואולי היו נוצרים בבטן האם בתמונה אחרת לא כמו התאומים ההווים עתה, אלא דבוקה עם הזכר בבטן ובצאתם לעולם נפרדו. וכן נולדו קין והבל כל אחד זכר ונקבה, או איש ואשה ולא הוצרך להכתב, כי ידוע הוא שכך סדר הבריאה זכר ונקבה וכמו שיפורש למטה בענין ״זה ספר תולדות אדם וגו׳ זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם״,3 וזוהי לדת האדם באמת. ואם כן היו אז קין ואשתו בשר אחד, והבל ואשתו בשר אחד תאומים, שנים לא ארבעה. וכל תאום היה אח ואחות לתאום השני. והענין הזה האריך עד ימי למך, כי הקללה שקלל ה׳ את האדמה וכל יושביה בעבור האדם לא חלה פתאום אלא עם הזמן השתנו, וכמו שפירשנו למעלה. ואח״כ ירדו ממעלתן ונעשה כמו עתה, שפעם הולידה האשה בן לבדו, ופעם בת לבדה. ועל זה כתוב ״ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה, ובנות יולדו להם״.4 ואין טעם לאמרו ״ובנות יולדו להם״, ומיום היות אדם על האדמה נולדו בנים ובנות. ולולי כן מאין היה אשה לקין או להבל ולזולתן? אבל יגיד שכאשר החלו בני אדם לרוב על האדמה, בהאריך הימים נשתנה מנהגו של עולם ממה שהיה קודם לכן. שלא נולדו בנות לבדנה, ועתה נולדו להם בנות בלי זכרים וכמו שמנהג העולם עד היום.
ותשכיל כי כל זמן שהולידו איש ואשה היה כל אחד דבק באשתו שהיתה עמו לבשר אחד חומד אליה לבדה בטבעו, ולא לאשת זולתו, כי אין לו התחברות עמה. ועל כן לא היתה לאחד מהן כי אם אשה אחת שהיא הנולדת עמו בשר מבשרו. גם לא היה צריך לקחתה בדרך נישואין כי מבטן אמו היא אשתו, אבל כשפסק ענין זה אז לקחו נכריות בדרך נישואין כאשר בחרו. וכפי רוח תאותם הרבו נשים, וכמו שנוהג זה לדורות. וזה הענין העצום לִמְדָה אותנו התורה, כי למך היה הראשון שלקח אשה בתורת נישואין ולקח יותר מאחת, ועל זה אמר ״ויקח לו למך שתי נשים״ שבחר בשתי נשים, ולקח אותן לו, כי היו מן הבנות שנולדו לאחד מן האנשים שהיו בימים ההם לבדנה, ולא היו להן מבטן אמותם והוא לקחן לו לנשים. ועוד נדבר על זה בפרשה הסמוכה בעז״ה.
שם האחת עדה, ושם השנית צלה – גם זה זָכַר הכתוב כי לפנים שילדו זכר ונקבה כבשר אחד לא היתה לאשה שם מיוחד, כי אם ״אשה״ על שם ה״איש״, והיו אומרים ״אשת קין״, ״אשת חנוך״, והיו יודעים שהיא עמו מבטן אחד. אבל כשילדו בנות לבדנה הוצרכו לקרוא אותן בשמות לדעת מי הנה. וכן אלו הנשים שלקח למך שהיו מן הבנות אשר נולדו לבני אדם קראו לאחת עדה ולשניה צלה.