×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יט) {חמישי} וַיִּֽקַּֽח⁠־ל֥וֹ לֶ֖מֶךְ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ עָדָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית צִלָּֽה׃
Lemekh took two wives. The name of the first was Adah and the name of the second was Tzillah.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ילקח טובאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳רד״קפענח רזאדעת זקניםרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלשיעורי ספורנוגור אריהכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר' נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
[קלא] 1ויקח לו למך שתי נשים, עדה, שהיה מתעדן בגופה, צילה, שהיה יושב בצילה של בנים. (ירושלמי יבמות פ״ו ה״ה)
[קלב] 2ויקח לו למך ב׳ נשים שם א׳ עדה ושם השניה צלה, א״ר עזריה בשם ריבר״ם כך היו אניש דור המבול עושין, היה אחד מהן לוקח לו שתים, אחת לפריה ורביה, ואחת לתשמיש, זו שהיתה לפריה ורביה היתה יושבת כאלו אלמנה בחייה [נ״א בחיי בעלה] וזו שהיתה לתשמיש היה משקה כוס של עקרים שלא תלד והיתה יושבת אצלו מקושטת כזונה, הה״ד (איוב כ״ד:כ״א) רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב, תדע לך שכן, שהרי הברור שבהן היה למך ולקח ב׳ נשים, הה״ד ויקח לו למלך שתי נשים, שם האחת עדה דעדה מיניה, ושם השניה צלה שהיתה יושבת בצלו: (בראשית רבה כ״ג)
1. לקמן מאמר קלב. דורש להיפך דעדה היא אותה שהיתה לפריה ורביה והיינו מיניה, וצילה שהיתה יושבת בצלו.
2. ראה לעיל מאמר קלא. ומובא בפס״ז ומדרה״ג בשינוים, ובס׳ מעין גנים איוב ע׳ עט. מביאו ג״כ וכ׳ כלומר זו שהיתה עקרה היה רועה ומטיב ומאכילה מעדנים, ומרחיצה ומקשטה. כדי שתהא נאה, והאשה העומדת לבנים מלבישה בגדים מלוכלכים וסמרטוטין בגדי אלמנה, ועי׳ רש״י כאן, ובערוך ע׳ הידור. - ובמדרש מכת״י מנח״י יש שינוים. והרד״ק כ׳ נראה שהראשונים לא היו לוקחים שתי נשים והוא החל ולקח לו שתי נשים. וכן מבואר בפיה״ט עה״ת בשם הר״י קמחי בשביל שנשא למך שתי נשים והיו מתקוטטות יחד אמר להם מה פשעי מכל אדם שאין שלום בביתי וכי הרגתי בני אדם וחנקתי ילדים וכו׳ ע״ש וברד״ק, ובפענח רזא.
וּנְסֵיב לֵיהּ לֶמֶךְ תַּרְתֵּין נְשִׁין שׁוֹם חֲדָא עָדָה וְשׁוֹם תִּנְיֵיתָא צִלָּה.
Lemech married two women, the first was named Adah, and the name of the second was Tzillah.
וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה
וּנְסֵיב לֵיהּ לֶמֶךְ תַּרְתֵּין נְשִׁין שׁוֹם חֲדָא עָדָה וְשׁוֹם תִּנְיֵיתָא צִלָּה
משמעות השם עָדָה
בירושלמי דרשו: ״עָדָה – שהיה מתעדן בגופה, צִלָּה – שהיה יושב בצילה״ (יבמות ו ג [ז ע״ג]). כוונה זו נשמעת גם במדרש: ״שם האחת עדה – דעדת מיניה, ושם השנית צלה שהיתה יושבת בצלו״ (ב״ר, פרשה כג ג).
בפשוטו ״דעדת מיניה״ משמעו ״שהרתה ממנו״ שהרי לעיל ״עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ״ (בראשית ג טז) ״צַעֲרכִי וְעִדּוּיַכִי״ נתבאר שפועל ״עדה״ בת״א בא לעתים במשמע הריון כגון, ״ותהר ותלד את קין״ (בראשית ד א) ״וְעַדִּיאַת וִילֵידַת״.⁠1 לפי זה הירושלמי ״שהיה מתעדן בגופה״ והמדרש ״דעדת מיניה״, אמרו דבר אחד. אבל רש״י פירש שמה של עָדָה על פי הארמית במשמע ״שהיתה מוּסֶרֶת ממנו״:
שתי נשים – כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש.
עדה – היא של פריה ורביה, ועל שם שמגונה עליו ומוּסֶרֶת מאצלו. עדה תרגום של סוּרה.
ואף על פי שניתן היה לפרש עָדָה על שם שהרתה לו, רש״י העדיף לפתור עָדָה במשמע הֲסָרָה, ״מוּסֶרֶת מאצלו״ וכמו ״לא יסור שבט מיהודה״ (בראשית מט י) ״לָא יִעְדֵּי עָבֵיד שׁוּלְטָן מִדְּבֵית יְהוּדָה״, כי ״עדה״ במשמע סָר, עָבַר מופיע גם בעברית שבמקרא כגון ״לֹא עָדָה עָלָיו שָׁחַל״ (איוב כח ח) וברש״י: ״לא עדה עליו – עבר, כדמתרגמינן אשר עבר בין הגזרים (בראשית טו יז) דְּעֲדָא״. ואילו ״עדה״ במשמע הריון, עִדּוּי, אינו קיים בעברית המקראית אלא בארמית בלבד.
1. ובתיאודור-אלבק גרס ״עדה – דיעדי מינה״ וגם זה משמעו לפי הפשט ״שתהרה ממנו״.
ונסב ליה למך תרתין נשין שמה דחדהא מינהון עדה ושמה דתינייתא צלה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דחדה״) גם נוסח חילופי: ״דחתה״.
ונסיב ליה למך תרתין נשין שום חדא עדה ושום תנייתא צלה.
And Lemek took to him two wives; the name of the first, Ada, and the name of the second, Zillah.
וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה – אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן כָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל עוֹשִׂין, הָיָה אֶחָד מֵהֶן לוֹקֵחַ לוֹ שְׁתַּיִם, אַחַת לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה וְאַחַת לְתַשְׁמִישׁ, זוֹ שֶׁהָיְתָה לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת כְּאִלּוּ אַלְמָנָה בְּחַיֶּיהָ [נסח אחר: בחיי בעלה], וְזוֹ שֶׁהָיְתָה לְתַשְׁמִישׁ הָיָה מַשְׁקָהּ כּוֹס שֶׁל עֲקָרִים שֶׁלֹא תֵלֵד, וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ מְקֻשֶּׁטֶת כְּזוֹנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: רֹעֶה עֲקָרָה לֹא תֵלֵד וְאַלְמָנָה לֹא יְיֵטִיב (איוב כ״ד:כ״א), תֵּדַע לָךְ שֶׁכֵּן שֶׁהֲרֵי הַבָּרוּר שֶׁבָּהֶן הָיָה לֶמֶךְ וְלָקַח לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים, שֵׁם הָאַחַת עָדָה, דְּעָדָה מִנֵּיהּ, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה, שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּצִלּוֹ.
שתי נשים שם האחת עדה1שלקחה לפריה ורביה.
ושם השנית צלה – שתהא יושבת בצלו שלא לקחה אלא לתשמיש, 2כמה דהוא אמר רני עקרה לא ילדה (ישעיהו נ״ד:א׳) והשקה אותה כוס של עיקרין כדי שלא תלד כדי שלא ילך יפיה ממנה והיה מאכילה ומשקה ומכסה אותה בבגדים נאים.
1. שלקחה לפריה ורביה כו׳. ב״ר פכ״ג אות ב׳, ומובא בלקח טוב וברש״י.
2. במד״א רני עקרה לא ילדה. יש לתקן כמד״א רֹעֶה עקרה לא תלד (איוב כ״ד) כמו שהוא בב״ר שם.
וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים וְגוֹ׳ – אָמַר רַב עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, כַּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל עוֹשִׂין, הָיָה כָּל אֶחָד מֵהֶן לוֹקֵחַ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת לְפִרְיָה וּרְבִיָּה, וְאַחַת לְתַשְׁמִישׁ. זוּ שֶׁהָיְתָה לְפִרְיָה וּרְבִיָּה הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת כְּאִלּוּ הִיא אַלְמָנָה בְּחַיֶּיהָ, זוּ שֶׁהָיְתָה לְתַשְׁמִישׁ הָיָה מַשְׁקֶה אוֹתָהּ כּוֹס עִיקָרִין שֶׁלֹּא תֵּלֵד וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ מְקֻשֶּׁטֶת כַּזּוֹנָה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב ״רֹעֶה עֲקָרָה לֹא תֵלֵד וְאַלְמָנָה לֹא יְיֵטִיב״. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן, שֶׁהַרֵי הַבָּרוּר שֶׁבָּהֶן הָיָה לֶמֶךְ וְהָלַךְ וְלָקַח לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב וַיִּקַח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה, דְּעָדָה מִנָּהּ וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה, שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּצִלּוֹ.
ואתכ׳ד׳ לה למך זוג׳תין אסם אחדאהמא עדה ואלאכ׳רי צלה.
ולקח לו למך שתי נשים, שם אחת מהן עדה והאחרת צלה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ויקח לו למך – לא היה לו לפרש כל זה, אלא ללמדנו מסוף העניין שקיים הקב״ה אבטחתו,⁠א שאמר: שבעתים יקם (בראשית ד׳:ט״ו). עמד למך לאחר שהוליד בנים ונעשהב דור שביעי והרג את קין, זהו שאמר: כי איש הרגתיג וגו׳ (בראשית ד׳:כ״ג).
שתי נשים – כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש, זו שהיא לתשמיש היה משקה כוסד עיקרין שתעקר ומקשטה ככלה ומאכילה מעדנים, וחבירתה נזופה ואבילה כאלמנה. הוא שפירש איוב: רעה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב (איוב כ״ד:כ״א), כמו שמפורש בהגדתה חלק.
עדה – היא של פריה ורביה, על שם שמגונה עליו ומוסרת מאצלו. עדה תרגום של סורה.
צלה – היא של תשמיש, על שם שיושבת תמיד בצלו. דברי אגדה הם בבראשית רבא (בראשית רבה כ״ג:ב׳).
א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, פרמא 3204, דפוס רומא: ״הבטחתו״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, דפוס רומא. בכ״י אוקספורד 34, לונדון 26917: ״ועשה״.
ג. כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא נוסף כאן: ״לפצעי״.
ד. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י מינכן 5, לונדון 26917, דפוס רומא נוסף כאן: ״של״.
ה. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165. בכ״י מינכן 5, לונדון 26917, דפוס רומא: ״באגדת״.
ויקח לו למך AND LAMECH TOOK UNTO HIMSELF – It would not have been necessary to state all this in detail except to inform us by the conclusion of the narrative that the Holy One, blessed be He, kept the promise He made when He said, שבעתים יקם קין "vengeance shall be taken of Cain after seven generations"; for Lamech arose after he had begotten children and had raised the seventh generation and killed Cain. It is to this that the statement refers: כי איש הרגתי לפצעי וגו "for I have slain a man to my wounding etc.⁠" (v. 23).
שתי נשים TWO WIVES – This was the custom of the generation that lived before the time of the Flood; they had two wives, one for child-bearing, the other for frivolous companionship and charm; the latter was given a cup of some drug to drink in order that she might become barren, and was dressed up like a bride and fed with the best food, while her fellow-wife was left without her husband's companionship and ever mourned like a widow. Iyyov expressly mentions this (Iyyov 24:21). "He is a companion to (or, he feeds) the barren that bears not, and does not good to the widow", as it is explained in the Aggadah of Pereq Chelek (see also Bereshit Rabbah 23:2).
עדה ADAH – She was the wife intended for propagation, and she was so named because she was repulsive to him and was kept aloof from him [other versions read "from his table "] for עדה is the Aramaic word for סורה kept aloof.⁠"
צלה ZILLAH – She was the one for companionship alone, and she was so named because she always abided in his shadow (צל means "shadow"). Thus is the statement of the Aggadah in Bereshit Rabbah 23:2).
ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה1ר׳ עזריה בשם ר׳ יהודה בשם ר׳ סימון אמר כך אנשי דור המבול היו עושין אחד מהם לוקח שתי נשים. אחת לפריה ורביה. ואחת לתשמיש המטה. היא שהיתה לפריה ורביה היתה יושבת 2כאילו אלמנה בחייה. ואותה שהיתה לתשמיש המטה היה משקה אותה כוס עקרין שלא תלד והיתה יושבת אצלו כזונה מקושטת. הה״ד רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב (איוב כ״ד:כ״א).
שם האחת עדה3שהעדה מינה.
ושם השנית צלה4שהיתה יושבת בצלו.
1. ר׳ עזריה. ב״ר פכ״ג וילקוט רמז ל״ח. וצ״ל בשם ר׳ יהודה בר סימון. וכמו שהוא לנכון בב״ר שם ובכ״י פלארענץ.
2. כאילו אלמנה בחייה. צ״ל בחיים. ר״ל כאלמנה בחיי בעלה
3. שהעדה מינה. בב״ר וילקוט שם דעדת מיניה. עדה לשון הסרה ע״ש שהיה מסירה מאצלו. וגם יש לפרש מלשון עדיאת בארמית על הריון.
4. שהיתה יושבת בצלה. בכ״י פלארענץ ובב״ר וילקוט שם הגי׳ בצלו.
וטעם עדה וצלה – אל תשים לבך לשמוע אל דברי הגאון בשמות, כי אלו היינו יודעים כלא לשון הקודש מאין נוכל לדעת כל הקורות, כטעם: משה, ויששכר.
א. מלת ״כל״ הושמטה בכ״י פריס 177, והושלמה מכ״י פריס 176, לוצקי 827.
[ADAH AND…ZILLAH.] Do not pay attention to Saadiah Gaon's interpretation of Biblical names. Even if we knew Hebrew perfectly, how would we be able to ascertain the events which they commemorate? If the Bible did not state why Moses was named Moses, or Issaschar, Issaschar, would we be able to surmise the meaning of these names?⁠1
1. A literal translation of a Biblical name does not reveal its meaning.
ואלה שתי נשי למך, כאשר דרשו קדמונינוא והוא הפשט, לא רצו להזקק לו, בעבור שאמרו: למה נזקק לבעל ונוליד בנים, שהוא הדור השביעי, וההורג אותם אין לו דמים עליו, כי תחלת החשבון מקין. ולמך אמר להן: כי התחילה מאדם, והנה למך השביעי, והגזרה כבר בטלה השם, ארך אפים ורב חסד. וזה: ויאמר למך – כשאר פרשיות הנזכרות: וכבר אמר למך.
א. בכ״י נוספה כאן מלת: בדרך.
ויקח לו למך – נראה שהראשונים לא היו לוקחים שתי נשים והוא החל ולקח לו שתי נשים, לפיכך היו מתקוטטות והיו צרות זו לזו, והוצרך להוכיחן ולהפחידן להרג אותן אם לא תשקוטנה.
ויקח לו למך, it appears that the generations prior to Lemech and even subsequent to him did not marry more than one wife. Lemech, who was the first one to marry two wives, was also the first one of whom disagreements between him and his wives have been recorded. The two wives were jealous one of the other so that Lemech had to scare them that he would kill them if they would disturb his domestic peace.
לעיל (בראשית ד:יט). ויקח לו למך שתי נשים כו׳. פר״ש (ד״ה שתי נשים) כי היה לצלה כוס של עיקרין. ותימה והא כתי׳ וצלה גם היא ילדה וכו׳ (בראשית ד:כב). וי״ל שגדלה אותם ומעלה עליה כאלו ילדם.
ושם השנית צלה – פירש״י שדרכן ליקח ב׳ נשים, אחת לתשמיש, ואחת לפריה ורביה, ואותה של תשמיש, משקין אותה כוס עיקרין. ופי׳ דצלה היתה אותה של תשמיש, וקשיא לי, דהא כתיב אח״כ, וצלה גם היא ילדה. וי״ל, דלהכי כתיב גם, כלומר, אף צלה שנבחרה לתשמיש, ילדה ולא הועיל לה, כוס של עיקרין.
ושם השנית צלה, "and the name of his (Lemech's) second wife was Tzilah.⁠" According to Rashi, it had become a custom for men to marry two wives, one for child-bearing and one for co-habitation, (indulging one's libido). The second type of wife would drink a potion which would prevent her from becoming pregnant as a result of having sexual relations. The Torah telling us about Tzilah giving birth to a son, is to inform us that something went awry,⁠1 Our author questions this as the Torah reported simply that Tzilah also gave birth, without hinting that this was unusual. We must assume therefore that the explanation of Rashi is based on the unnecessary word גם, "also,⁠" in our verse, as having born children would have been something completely normal.
1. [perhaps she only pretended to drink that potion, Ed.]
ולקח לו למך שתי נשים, שמם עדה וצילה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

לא היה לו לפרש כל זה. אלא ולמך ילד את יבל כו׳ כפי הסדר הכתוב לעיל אלא מפני שעל ידי הנשים הללו שהיו פורשו׳ ממנו אחר שהוליד בני׳ שהם הדור השביעי לקין והיה מפייסן ואומר להן וכי במזיד פצעתי את קין והלא שוגג הייתי שעל ידי זה למדנו שקיי׳ הב״ה הבטחתו שאמר שבעתים יוקם קין כו׳ לפיכך הוצרך להאריך בזה ולא הוצרך לומר ויאמר למך לנשיו עדה וצלה אחרי הולידו את יבל ואת יובל ואת תובל קין וגו׳ מפני שמסדר המקרא שספר תולדותיו של למך קודם הספור של קין לנשיו ידענו זה:
כך היה דרכן של דור המבול אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש כו׳ בב״ר ושם אמרו תדע לך שכן הוא שהרי למך הברור שבהן הלך ולקח לו שתי נשים שם האחת עדה דעדי מינה ושם השנית צלה שתהא יושבת בצלו מקושטת כזונה. ואם תאמר אם היתה צלה לתשמיש לבד שהשקה אות׳ כוס של עיקרין כדהתם איך ילדה את תובל קין ונעמה. י״ל מפני זה כתבה התור׳ גם היא לומר שאף היא שהיתה מיוחדת לו לתשמיש ומסתמא השקה אותה כוס של עקרין ילדה שלא עלתה לו כונתו והוצרך הכתוב להודיע זה מפני שלולא זה לא היה צריך לפייס רק האשה האחת שהיא לפריה ורביה:
וזכר הכתוב שלמך לקח לו שתי נשים להודיע שלהוט היה אחר בולמוס של עריות כי כלם אכלו מעץ הדעת טוב ורע אכול ושבוע והותר ולכן לא נסתפק למך באשה אחת כמו שנסתפק אדם והבל וקין אבל לקח לו שתי נשים והיה משפט אלהי שנלקה על ידיהם כמו שיזכור. ובב״ר אמרו שהיתה אחת מהם לתשמיש ואחת לפריה ורביה אבל הכתוב יגיד הנה ששתיהן הולידו בנים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

אלא ללמדינו מסוף הענין וכו׳. ולפירוש ב״ר (כג, ד) דלקמן (מובא ברש״י פסוק כד) שלא הרג למך כלום, אלא אמר ׳ומה קין וכו׳⁠ ⁠׳, ולא נוכל ללמוד שקיים הקב״ה ההבטחה, לא קשה למה נכתב כאן דבר זה, מפני שכל הענין מדבר איך היו פורשין נשי למך מן למך בשביל שהיו יראים מפני עונש קין (רש״י שם), והוצרך לפייס אותם. והשתא לא קשה למה נכתב זה כאן, כי נכתב איך היה גדול עונש קין עד שהיו נשי למך פורשין ממנו בשביל יראת העונש. ועוד דבא לאשמועינן שכל זרע של קין נמחה, שהרי יראים היו מלהוליד, ובלאו הכי לא היינו יודעים שנענש זרעו של קין:
כך היה דרכן של אנשי מבול וכו׳. דאם לא כן ״שתי״ למה לי, לא הוי למכתב רק ׳ויקח למך נשים שם האחת וכו׳⁠ ⁠׳, אלא כתב ״שתי נשים״ לומר שאין לאחת בלא חבירתה, וזוגות לקח אותם, אחת לתשמיש ואחת להריון. ואם תאמר אחר שלקח צילה לתשמיש איך נתעברה, שנאמר (פסוק כב) ״וצילה גם היא ילדה״ (קושית הרא״ם), יש לומר היינו דכתיב ״וצילה גם היא״, מאי ״גם״, אלא אף על גב שנתן לה כוס של עיקרים, לא הועיל לה – ונתעברה:
ויקח לו למך שתי נשים וגו׳ – כל הסיפור הלזה מענין שתי נשיו עדה וצלה יש בו צורך גדול בתורה לידע ולהודיע שכאשר יהיה הזיווג כהוגן לקיום המין לבד אז יולדו להם בנים הגונים שומרי משמרת ה׳ וכאשר לא יהיה לקיום המין כי אם לשם יופי למלאות רסן תאותו אז בנים זרים יולדו להם זרע מרעים בנים משחיתים. כמו שמצינו בשתי נשים אלו עדה וצלה כי אותה של פריה ורביה נקראת עדה כפירוש רש״י גם יתכן לפרשו לשון הריון שתרגומו ועדיאת. (בראשית ד׳:א׳) ואותה שלקח לשם תשמיש לבד נקראת צלה כפירוש רש״י ואולי לפחות היו צנועים בתשמיש ועושים צל תמיד. אם כן הדין נותן שמן עדה יולדו בנים הגונים זהו שאמר ותלד עדה את יבל הוא היה אבי כל יושב אהל ומקנה כי זה היה אומנותו של הבל הצדיק ואחריו כל ישרי לב כמשה ודוד וכמה נביאים וצדיקים עד אשר מתוך אומנות זה זכו לדיבוק השכינה. ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופש כנור ועוגב. שנבראו להלל בהם לבורא עולם ית׳ כמ״ש (תהלים ק״נ:ג׳) הללוהו בנבל וכנור וגו׳. וגם על ידיהם שורה רה״ק כמ״ש (מלכים ב ג׳:ט״ו) והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳. וצלה שלקח לשם תשמיש והשקה לה כוס של עקרים ולא הועילה כלום מ״מ לסוף בנים זרים יולדו לו שנאמר וצלה ילדה גם היא את תובל קין שהחזיר מעשה קין למקומו וברא כלי משחית לחבל ולרצוח כמ״ש לוטש כל חרש נחשת וברזל המקצר ימיו של אדם, ואולי הוא מדה כנגד מדה כי רוב בעילות מקצרין ימי האדם ע״כ נעשו תולדותיהן כיוצא בהם לעסוק בדברים המקצרים הימים ויצא אומנותו אל הפועל שנאמר כי איש הרגתי לפצעי וגו׳. וזה רמז נכון בתורה ללמוד ממנו ענין הזיווג ע״פ התורה.
שְתֵי נשים: כתב המכלול (דף קצ״א) כי כל שוא נע וסמוך לא׳ מאותיות בג״ד כפ״ת, האות ההיא אשר היא מבג״ד כפ״ת, תרפה, כגון בְּבֵֿיתְךָ, זולתי מלת שְתַיִם שְתֵי, לפיכך קורא בן אשר בראש המלה אל״ף גנובה אֶשְתַיִם אֶשְתֵי, וכן קוראי׳ אנשי מזרח. ועיין מה שכתבתי בשופטים י״ו. [שְׁתֵּי].
לא היה לו לפרש כו׳. אלא כך היה לו לכתוב ומתושאל ילד את למך ולמך ילד את יובל למה לי למכתב ויקח לו למך שתי נשים:
היא של תשמיש. פירוש שהשקה אותה כוס של עקרין כדי שתהיה עקרה ולא יכחיש את יפיה. ואם תאמר והלא כתיב וצלה גם היא ילדה ויש לומר דילדה קודם ששתת הכוס של עקרים. ועי״ל דמה שאמר וצלה גם היא ילדה רבותא נקט אף על פי ששתה כוס של עקרים אפי׳ הכי ילדה ולא הזיק לה כלום. [ר׳ אליהו מזרחי]:
It would not be necessary to detail... It could have just said: "Mesushael had a son Lemech, and Lemech had a son Yuval.⁠" Why is it written, "Lemech married two women"?
The one intended for conjugal relations. She was given a potion that would make her barren so she would not lose her beauty. You might ask: If so, why does it say, "Tzillah also gave birth"? The answer is: She gave birth before she drank the potion. Another answer: It says, "Tzillah also gave birth,⁠" to teach that even though she took the potion she gave birth anyway, as the potion did not affect her at all. (Re'm)
ויקח לו למך כו׳ – פירש קצת מדרכיהם כי המה היו משקין לאחת כוס של עיקרי׳ והוא לקח שתיהן לפרי׳ ורביה לפיכך זכה ונשאר ממנו אחר המבול כי בתו נעמה אחות תובל קין היתה אשת נח לפי קבלת (מ״ר פ׳ כ״ג) רז״ל. ונשאר ממנו ענף שהולידו את שלשה בני נח.
שם האחת עדה – אצלו היתה ראשונה במעלה לפי שהיא לפרי׳ ורבי׳ לא כן הרשעים שבדורו שהיתה סורה וגלמודה אצליהם.
ושם השנית צלה – היושבת תמיד בצלו וקירב את הראשונה יותר מפני שהיתה נפשה עגומה ולכן זכתה והולידה קודם צלה.
ויקח לו למך שתי נשים – הסיפור הזה מנשואי למך קשה על כל מי שראינו דבריו, כי אין אנו יודעין לאיזו ענין נכתב בתורה. גם אם נאמר שהכתוב יספר מי היו המתחילים בבנין הערים ובמרעה הצאן וחכמת הנגון ומלאכת המתכות כמו שכתבנו בשם רמב״ן ז״ל, לא היה צודק לומר שלקח לו למך שתי נשים, רק יקצר ויאמר ותלד עדה אשת למך את יבל וגו׳ וצלה אשתו ילדה את תובל קין, ואח״כ יספר מה שאמר לשתי נשיו אלה. עכשיו שכתוב ״ויקח לו למך שתי נשים״ נראה שיש בזה הודעה מיוחדת שהאיש הזה לקח לו שתי נשים, וכאילו קודם המבול לא לקח איש כי אם אשה אחת, והכתוב אומר להפך ״ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו״.⁠1 ואין פסוק [זה] דומה לשאר המקומות שזכר נשואי הנשים, כי נכתב ליחס הבנים על שם אביהם ואמם, ואין זאת הכונה פה, כי מכל האנשים ותולדותיהן לא נשאר פרסה בעולם. ולדעתי כי הבריאה הראשונה קודם החטא היתה שתלד כל אשה זכר ונקבה יחדו, כמו לדת הזוג הראשון שהתחברה עמו הצלע שממנה נבנית אשתו. וככה לדורות יהיו בבטן הזכר והנקבה יחדו והיא אשתו ממש לא אחותו כמו עתה. ועל זה אמר ״על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד״,⁠2 שאעפ״י שאח״כ נהפך הדבר, בכל זאת הושם טבע באדם להדבק באשתו אעפ״י שהיא זרה ונכריה לו וכמו שביארנו שם.
והנה קודם החטא הכונה כפשוטה שיהיו לבשר אחד ממש כמו שהיו אדם ואשתו. ואולי היו נוצרים בבטן האם בתמונה אחרת לא כמו התאומים ההווים עתה, אלא דבוקה עם הזכר בבטן ובצאתם לעולם נפרדו. וכן נולדו קין והבל כל אחד זכר ונקבה, או איש ואשה ולא הוצרך להכתב, כי ידוע הוא שכך סדר הבריאה זכר ונקבה וכמו שיפורש למטה בענין ״זה ספר תולדות אדם וגו׳ זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם״,⁠3 וזוהי לדת האדם באמת. ואם כן היו אז קין ואשתו בשר אחד, והבל ואשתו בשר אחד תאומים, שנים לא ארבעה. וכל תאום היה אח ואחות לתאום השני. והענין הזה האריך עד ימי למך, כי הקללה שקלל ה׳ את האדמה וכל יושביה בעבור האדם לא חלה פתאום אלא עם הזמן השתנו, וכמו שפירשנו למעלה. ואח״כ ירדו ממעלתן ונעשה כמו עתה, שפעם הולידה האשה בן לבדו, ופעם בת לבדה. ועל זה כתוב ״ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה, ובנות יולדו להם״.⁠4 ואין טעם לאמרו ״ובנות יולדו להם״, ומיום היות אדם על האדמה נולדו בנים ובנות. ולולי כן מאין היה אשה לקין או להבל ולזולתן? אבל יגיד שכאשר החלו בני אדם לרוב על האדמה, בהאריך הימים נשתנה מנהגו של עולם ממה שהיה קודם לכן. שלא נולדו בנות לבדנה, ועתה נולדו להם בנות בלי זכרים וכמו שמנהג העולם עד היום.
ותשכיל כי כל זמן שהולידו איש ואשה היה כל אחד דבק באשתו שהיתה עמו לבשר אחד חומד אליה לבדה בטבעו, ולא לאשת זולתו, כי אין לו התחברות עמה. ועל כן לא היתה לאחד מהן כי אם אשה אחת שהיא הנולדת עמו בשר מבשרו. גם לא היה צריך לקחתה בדרך נישואין כי מבטן אמו היא אשתו, אבל כשפסק ענין זה אז לקחו נכריות בדרך נישואין כאשר בחרו. וכפי רוח תאותם הרבו נשים, וכמו שנוהג זה לדורות. וזה הענין העצום לִמְדָה אותנו התורה, כי למך היה הראשון שלקח אשה בתורת נישואין ולקח יותר מאחת, ועל זה אמר ״ויקח לו למך שתי נשים״ שבחר בשתי נשים, ולקח אותן לו, כי היו מן הבנות שנולדו לאחד מן האנשים שהיו בימים ההם לבדנה, ולא היו להן מבטן אמותם והוא לקחן לו לנשים. ועוד נדבר על זה בפרשה הסמוכה בעז״ה.
שם האחת עדה, ושם השנית צלה – גם זה זָכַר הכתוב כי לפנים שילדו זכר ונקבה כבשר אחד לא היתה לאשה שם מיוחד, כי אם ״אשה״ על שם ה״איש״, והיו אומרים ״אשת קין״, ״אשת חנוך״, והיו יודעים שהיא עמו מבטן אחד. אבל כשילדו בנות לבדנה הוצרכו לקרוא אותן בשמות לדעת מי הנה. וכן אלו הנשים שלקח למך שהיו מן הבנות אשר נולדו לבני אדם קראו לאחת עדה ולשניה צלה.
1. בראשית ו, ב.
2. שם ב, כד.
3. שם ה, א.
4. שם ו, א.
שם האחת עדה – הזכיר שמות נשי למך בעבור שעתיד לכתוב מאמר למך לנשיו, עדה וצלה שמען קולי:
עדה וצלה – לפי קבלת רבותינו אין עדה וצלה שמות תולדותיהן כ״א שמות כנוייהן כי מנהג רע היה בימי דור המבול לקחת להם שתי נשים, אחת לפ״ו ואחת לתשמיש שהי׳ משקה אותה כוס של עיקרין כדי שלא תלד, אותה של פ״ו היה מכנה אותה ״שם עדה״ כלומר זו היא להריון לבד להוליד ממנה בנים, שאין לבעלה עמה שום קרבת הדעת וחביבות כי נשארה נזופה ואבלה יושבת גלמודה מרוחקת וסורה מבעלה לכן כנו אותה בשם עדה, שבלשון ארמי נקרא ההריון עדוי, עצבונך והרונך תרגם ועדוייך, וגם בלשון עברי יש דוגמתו, שההריון נקרא עדנה, אחרי בלותי היתה לי עדנה, תיב״ע עדוייך. ונכלל בשם עדה גם לשון ריחוק וסרה, כי תרגום ויסר ואעדי. ואותה האשה שלקוחה לתשמיש לבד היו מכנים אותה בשם צלה, כלומר זו היא היושבת מקושטת בצל בעלה וכנפיו, ולשון צל הוא כנוי לטובה הזמנית שיתענג בה האדם לשעתו כבקהלת ויעשם כצל. והודיע הכתוב כי גם למך הלך במנהג הרע הזה לקחת לו שתי נשים על כונה מגונה זו.
ויקח לו למך שתי נשים – נראה שהוא היה הראשון שנשא שתי נשים, וכן דעת רד״ק; וטעו בזה בעל שלשלת הקבלה ובעל צמח דוד ויחסו הענין ללמך בן מתושלח ואבי נח, ונראה כי לקיחת שתי נשים גרמה לו מורת רוח, וזה היה סבה למאמרו הנזכר למטה.
Lamech took two wives. Apparently he was the first to marry two wives; this was Kimhi’s opinion. The authors of Shalshelet ha-Kabbalah [Gedaliah ben Joseph Ibn Yahya] and Tsemaḥ David [David Gans] erred in ascribing this to the Lamech who was the son of Methuselah and father of Noah [below, vv. 25 ff.]. It seems that marriage to two wives caused him bitterness of spirit, and that this was the reason for his declaration recorded below [vv. 23, 24].
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

(יט-כו) שאלות:
מה רצה בספור זה מנשי למך ומבניו וממלאכתם ומאחות תובל קין אחר שכולם נאבדו במבול ואבד כל זכר למו. מה רצה בספור של אמירת למך לנשיו בשגם שהיא חידה סתומה. למה ספר לידת שת ואנוש שתי פעמים. וכן קריאת שם שת ותקרא ויקרא מה רצה בזה. ולמה אמר ולשת גם הוא. ומה שאמר אז הוחל לקרא בשם ה׳ מה פירושו.
(יט) ויקח לו למך שתי נשים – מספר שעד ימי למך היו בני קין נושאים נשיהם לפו״ר להרבות בנים, ולמך היה הראשון שלקח אשה שהשקה אותה כוס עקרין שלא תכחיש יפיה וכמ״ש חז״ל וכמו שנראה ממליצת איוב, רועה עקרה לא תלד. כמו שפירשתי שם, ובכ״ז לא הועיל כי צלה ילדה וטבעה גבר על הסם.
ויקח לו: ׳ויקח למך׳ מיבעי. אלא משום דבדורות הללו היו הכל מרבין לקחת נשים ולהוליד בנים, והיה זה עיקר רצון הקב״ה להרבות ישוב העולם, ובאותה עת שלא היה הישוב מרובה כל כך היה ריבוי בנים למצוה, אבל זה1 אינו אלא לפריה ורביה, משא״כ להיות לעזר כתעודת אשה לאיש, זה הפרט די בכל זמן באחת. אבל למך לקח ״לו״ היינו להיות לעזרו בהליכות העולם2, על כן היו חשובות ומצוינות עד שנקראו בשם3.
אמנם קרוב לומר דשמות אלו נתכנו על שם פעולתן, דכבר ביארנו בפסוק ״אעשה לו עזר כנגדו״ (לעיל ב,יח)4 ששני אופני עזר הם, חדא, מתחילה עזר להלוך אחרי רצון ורוח האיש, אע״ג שימצא אח״כ בזה איזו שגיאה ויצא מזה שהיא כנגדו. ושנית להיפך, שהיא מנגדתו ואינה מניחתו להלוך אחר רצונו ולבסוף מרגיש בזה עזר רב. ולמך השתמש בשני אופנים אלו בשתי נשים.
שם האחת עדה: שהיא הסירתו5 מן הדרך אם עמד בדרך כסילות וכדומה.
ושם השנית צלה: יושבת תמיד בצלו ולענגו6. וכענין שתי נשים אלו פירשו חז״ל [במדרש שמואל ובילקוט רמ״ז קמ״א על הפסוק (שמואל ב א,כו) ״מאהבת נשים״] בשתי נשי דוד המלך אביגיל ומיכל ׳אביגיל לעולם הבא ומיכל בעולם הזה׳7, היינו שהיתה אביגיל מונעתו מן החטא. ועל כן קרא הכתוב את עדה ״האחת״ לומר שהיא המיוחדת לעזר, וכמו שביארנו לעיל ׳זכה עזר׳ וכו׳, עיי״ש. (ובדיוק ״לו״ עיין גם להלן ו,ב. כה,כ. כט,כח. ובספר שמות ו,כה, עיי״ש. ויש עוד כוונות אחרות בזה הדיוק, כמו להלן טז,ג, ובספר שמות כ,כג, והכל לפי הענין).
1. ריבוי לקיחת נשים.
2. כך שיטת רבינו בכל מקום במשמעות ״לו לאשה״, עיין להלן כה,כ. כח,ט. כט,כח.
3. התורה ציינה את שמות נשיו, דבר נדיר לכשעצמו, כשבפסוק י״ז מוזכר ״וידע קין את אשתו״ ולא מוזכר שמה, ובפסוק י״ח ״ויולד לחנוך את עירד וגו׳⁠ ⁠⁠״ וכלל לא מוזכרות הנשים.
4. בהרחב דבר.
5. על אותה דרך שפירש כאן רש״י (בעקבות חז״ל), רק בהקשר אחר.
6. כפי פירוש רש״י. אך לפי דרכו של רבינו המשמעות היא שלא התנגדה מעולם למה שרצה ותמיד הסכימה עמו.
7. בזית רענן שם פירש: מיכל הצילה אותו מהריגת שאול, ואביגיל לעוה״ב – שהצילה אותו שלא הרג את נבל.
(יט-כב) עדה... צלה... נעמה – תמוה הוא שהכתוב מפרט שמותיהן של נשי למך, ומסתבר שאין זה אלא משום שהן מוזכרות בשירה שבפסוקים כ״ג-כ״ד דלהלן. אך יותר תמוה הוא שהכתוב מזכיר את שם אחותו של תובל קין (פסוק כ״ב), והיא אינה מוזכרת עוד בשום מקום אחר. לפי דעה אחת בבראשית רבה1 הרי ״נעמה אשתו של נח היתה״ והיא נקראת כך משום ״שהיו מעשיה נעימים״ (שם). אכן לפי דעה זו מובן, מדוע מזכיר אותה הכתוב בשמה, אך לכאורה אין לה לדעה זו כל אחיזה או רמז בו.
ואולי ייתכן שנעמה היא אותו ״ילד״, המוזכר בדברי למך (פסוק כ״ג). אולם, גם במקום אחר מצינו שהכתוב מזכיר שם אחות — ״ואחות לוטן תמנע״,⁠2 מבלי שישוב ויזכירה עוד פעם נוספת. ומכאן, שצריך להניח, כי שמות אלה היו ידועים למקבלי התורה על ידי המסורת שבעל פה כשמות מפורסמים והכתוב מסתפק בהזכרתם, מבלי למסור לנו את הידיעות הקשורות בהם.
למך הוא הראשון הלוקח לו שתי נשים, ולא כאבות אחריו שנאלצו לעשות כן בכורח הנסיבות, אלא כמי שמודרך על ידי יצר ותאווה, וברוח זו מפרש המדרש3 את שמותיהן של נשיו אלה, אף כי אפשר לפרשם בפשטות — עדה מלשון עדי, תכשיט, וצלה מלשון צל או צליל.
יבל ... יובל... תובל קין – שמותיהם של שלושת בני למך אלה גזורים משורש אחד, והוא יבל — להניב פרי, בדומה לשם שניתן לו להבל; השווה לעיל פסוקים א׳-ב׳, בסוף.
1. פרשה כ״ג:ד׳ (המ׳).
2. להלן ל״ו:כ״ב.
3. בראשית רבה, כ״ג:ג׳.
עדה וצלה – עדה – שהיה מתעדן בגופה, וצלה – שהיה יושב בצלה של בנים.⁠1 (ירושלמי יבמות פ״ו ה״ה)
1. כך היו בני דור המבול עושין, לוקחין שתי נשים, אחת לצרכם ואחת לפו״ר להעמיד תולדות, וזו שלצרכם היו מעדנין ומבשמין, ולא כן זו שלפו״ר, וזו היא כונת דרשת הירושלמי שלפנינו. ובמ״ר איתא בהיפך, עדה שהיתה עדה מיני׳, וצלה – שהיתה יושבת בצלו לתענוג, ופי׳ עדה מיני׳ – הרה ממנו, דתרגום ותהר – ועדיאת. ונראה עיקר גירסת המדרש, שהרי כתיב ותלד עדה, משמע שעדה היתה מתחלה לפו״ר, ואע״פ דכתיב וצלה ילדה גם היא, אך כבר כתבו בעלי שמוש הלשון דהלשון גם הוא מורה על קדמות הענין הסמוך לו [ע׳ בפי׳ הרוו״ה לפ׳ והבל הביא גם הוא וכ״כ בס׳ פענח רזא], והכונה שילדה קודם שנשאת ללמך או קודם שיחדה לו לצלו. וגם ראי׳ לגירסת המ״ר, שהרי מצינו ס״פ וישלח שם אשת עשו – עדה, וחשיב שם הכתוב את הבנים אשר ילדה, הרי דשם עדה יונח על בעלת בנים.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ילקח טובאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳רד״קפענח רזאדעת זקניםרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלשיעורי ספורנוגור אריהכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר' נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×