×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יב) כִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת⁠־הָ֣אֲדָמָ֔ה לֹֽא⁠־תֹסֵ֥ף תֵּת⁠־כֹּחָ֖הּ לָ֑ךְ נָ֥ע וָנָ֖ד תִּֽהְיֶ֥ה בָאָֽרֶץ׃
When you work the ground, it will no longer give its strength to you; you will be a restless wanderer1 on the earth.⁠"
1. restless wanderer | נָע וָנָד – The two words are somewhat synonymous, each referring to someone who moves about or wanders. It seems, however, that the phrase is functioning as a hendiadys.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״ילקח טובאבן עזרא א׳ר״י בכור שורליקוט מחכמי צרפתרד״קפענח רזאר׳ בחייר״י אבן כספימזרחיאברבנאלגור אריהמלאכת מחשבתאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םמלבי״ם תורה אורנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
[צה] 1כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך וגו׳, ר״א אמר, לך אינה נותנת, לאחר נותנת, ריב״ח אמר, לא לך ולא לאחר כו׳. (בראשית רבה כ״ב)
[צו] 2ד״א כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך, כחה אינה נותנת לך, כחך נותנת לך. כל כחך אינה נותנת לך, נותנת היא לך מקצת כחך. (בראשית רבה כ״ב)
[צז] 3נבהל להון איש רע עין (משלי כ״ח:כ״ב), זה קין שהיתה עינו רעה באחיו, ולא ידע כי חסר יבואנו, ומה חסרון הגיע לו, שאמר לו הקב״ה נע ונד תהיה בארץ, ומהו כן, שכל מקום שהלך הקב״ה היה מביא לו רעה לרגליו, והי׳ מכין אותו ורודפין אחריו עד שמוציאין אותו, ושלמה קורא עליו אם יוליד איש מאה (קהלת ו׳:ג׳), זה קין שהוליד מאה בנים, ושנים רבות יחיה, שחיה כמו שחיה אדם, ורב שיהיו ימי שניו, שהוסיף ימים על ימי אביו תשכ״ו שנים, ונפשו לא תשבע מן הטובה, שלא תשבע נפשו בממונו, שנא׳ נע ונד תהיה בארץ, וגם קבורה לא היתה ללו שתהיה תלוי ברפיון ובא המבול ושטפו, אמרתי טוב ממנו הנפל. זה הבל אחיו שעמד עליו והפילו הרוג בשדה. (שמות רבה ל״א)
[צח] 4גדולה היא התפלה לפני הקב״ה, אמר ר׳ אלעזר רצונך לידע כחה של תפלה אם אינה עושה כולה, חציה היא עושה, קין עמד על הבל אחיו והרגו, יצאה גזירה נע ונד תהיה בארץ, מיד עמד ונתוודה לפני הקב״ה, גדול עוני מנשוא (בראשית ד׳:י״ג), אמר לפניו רבש״ע, כל העולם אתה סובל ולעוני אי אתה סובל, כתבת (מיכה ז׳:י״ח) נושא עון ועובר על פשע, סלח לעוני שהוא גדול, מיד מצא חסד לפני הקב״ה, ונמנע ממנו נע חצי הגזירה, שכן כתיב וישב בארץ נוד (בראשית ד׳:ט״ז), מכאן אתה למד שגדולה התפלה לפני הקב״ה. (דב״ר ח׳)
[צט] 5נע ונד תהיה. נע שיהיה נע מהמקום שהיה שם. ונד שלא יהיה לו ישיבה בשום מקום אלא ינענע גופו כשכור, כיון שעשה תשובה חסדו ממנו האחת כמו שאמר וישב בארץ נד קדמת עדן (בראשית ד׳:ט״ז), ולא אמר נע. (בראשית רבה ברד״ק)
[ק] 6א״ר יהודה באו בהמה וחיה ועוף לתבוע דיוקנו של הבל לפני הקב״ה, אמר הקב״ה לא כדין רוצחים דינו של קין, שהרי לא שמע פרשת רוצחים, אלא דינו בגלות שהוא שוגג, ולכך נאמר נע ונד תהיה בארץ. (מדרש)
1. ר״א דורש תיבת לך, וריב״ח דורש תיבת כחה וראה לפנינו מאמר צו.
2. ביפ״ת מביא פירש״י עה״ת (ולפנינו ליתא) בפסוק לא תוסף תת כחה, הראויה לעשות עשרים כור עושה עשר, וכ״ה בב״ר כאן על פסוק זרע רב תוציא השדה.
3. תנחומא משפטים אי״ג בשינוים, ״רוח״ רעה לרגליו, מוצאין אותו ״מן העולם״ שם בהר ס״א, ותנחומא ישן משפטים אי״ג, ובתנחומא בהר ס״א ענין זה בקיצור, ובילקוט המכירי משלי כח. כב. מביא לשון השמו״ר. והתיבות ״תשכ״ו שנים״ ליתא שם ונראה שהוא הוספה בשמו״ר החשבון כמה חי קין אחרי מות אביו עד המבול מתתק״ל לב״ע עד אלף ותרנ״ו שהיה המבול. ועי׳ ברד״ל שם. ובמבוא להילקוט המכירי ע׳ יד. מה שהאריך במקור של דרש זה ולא אדע מ״ש שם בהערות דמסדרי התנחומא השחיתו את המאמר אשר זכרו נשאר ברש״י, וכנראה נעלם ממנו דמקור דברי רש״י בפסוק ט״ז הוא בתנחומא בראשית א״ט ושם מבואר בסגנון אחר, כשיצא כל מקום שהיה הולך היתה הארץ מזדעזעת מתחתיו, והיו חיות ובהמות מזדעזעות ואומרות מהו זה, אומרות זו לזו קין הרג את הבל אחיו גזר הקב״ה עליו נע ונד תהיה בארץ, והן אומרות נלך אצלו ונאכלנו והיו מתכנסות ובאות אצלו, באותה שעה זלגו עיניו דמעות ואמר אנה אלך וגו׳ (תהלים קלט), ועי׳ לקמן מאמר קיב. מב״ר כב. א״ו. תלוי ברפיון, פי׳ באויר, ערוך. בב״ר פכ״ב אכ״ז. לקמן מאמר קטז.
4. לקמן מאמר קב. קה.
5. מאמר זה מובא ברד״ק עה״ת כאן בשם ב״ר ולפנינו בב״ר וכן בנוסחאות הכת״י ליתא, והלשון שלפנינו אינו מובן שפי׳ שינענע גופו כשכור על תיבת נד, וכן הראיה מקרא, ונ״ל דבמקום ״נע״ צ״ל ״נד״ והפי׳ נד מהמקום שהיה שם, ונע שלא יהיה לו ישיבה בשום מקום אלא ינענע. ולפ״ז מובן. - ובמדרש אגדה איתא מהו נע ונד שיצא ממקומו וילך לארץ אחרת. ד״א מהו נע ונד שיגלה ממקומו ויהיה נע ולא יהיה אלא מטולטל כמו שנאמר ונוע ינועו בניו תהלים קט. י. והפי׳ השני שהביא ראיה מקרא הוא כעין דברי הב״ר שהביא הרד״ק דנע משמע שיהיה רק מטולטל, ועי׳ לפנינו מאמר קה.
6. תחלת מאמר זה הוא בב״ר מובא לקמן מאמר קיב. ושם הלשון קין הרג ולא היה לו ממי ללמוד, אמנם סוף הלשון אמר הקב״ה כו׳ אינו לפנינו ומובא מכת״י במבוא לתנחומא ישן עט. ועיקר דבר זה שקין היה שוגג לכן דינו בגלות נראה דהיה בגירסת המדרש הגדול בתנחומא בראשית א״ט דלאחר שהביא לשון התנחומא שם א״ל הקב״ה הואיל והודית ועשית תשובה צא והגלה מן המקום הזה, שגלות מכפרת עון, וממך ילמדו לדורות, שכל הרוצח בשגגה יגלה לערי מקלט ומתכפר לו. - ומקודם לזה איתא בתנחומא שם, א״ל קין רבש״ע לא ידעתי ולא ראיתי הרוג מימי וכי הייתי יודע שאני מכהו באבן ומת, והשיבו מיד ארור אתה וגו׳. ועי׳ לעיל מאמר פד. וראה מ״ש רבנו סעדיה גאון בספרו האמונות והדעות מאמר שלישי פ״ט אל השואלים איך דן השם את קין בעבור הרגו הבל נע ונד בלבד ודן אחרי כן בהריגה כל רוצח, ע״ז השיב וזה ג״כ אינו ביטול כי הקב״ה לא צוה להרוג את הרוצח כי אם בדיין וערים וכיון שלא נמצא זה בעת הרוג קין את הבל לא נתחייב ההרג, אך ענשו בזולתו, והוא כמבואר לפנינו במדרשים שלא היה דינו כרוצח במזיד, ומה שאמרו כאן במדרש שהרי לא שמע פרשת רוצחים י״ל ג״כ הכוונה היינו שלא התרו בו, דהרי מבואר לעיל פ״ב מאמר רל. דאדה״ר נצטווה על הרציחה ובוודאי דגם בניו בכלל היו בציווי זה, וראיתי בחזקוני בפט״ו שכ׳ לבלתי הכות אותו, לפי שעדיין לא הוזהר ולא הותרה על רציחה ומ״מ קנסו גלות. מ״ש דלא הותרה על רציחה נראה דכוון לדברי המדרש שלפנינו, ומ״ש גם ״לא הוזהר״ נראה דמפרש כפשוטו דלא נצטוה, ויסבור דרק ב״נ נצטוו בז׳ מצות והסמך בקרא ויצו הוא אסמכתא, וזה צ״ע. וכשאלה הנ״ל שהביא הרס״ג מוזכר גם בשו״ת הגאונים קהלת שלמה ס״י כ׳ רשימות קצרות משו״ת הגאונים כת״י הועתק מלשון ערבית לעברית, ואעתיק מה שנוגע לענינינו. א) איך נתן ארוכה לקין ונאמר תשובתו. ב) איך יהי׳ עונש הרציחה נע ונד (זה הוא כשאלה הנ״ל ברס״ג). ג) מה אמר קין להבל. ר) איך נענש למך בעון קין. ה) מאין בארו חז״ל כי איש הרגתי. ו) מאין נשא קין אשה. ז) איזה אות הושם לקין. ח) ממי פחד קין כי יהרגנו באמרו והיה כל מוצאי יהרגני. ט) מי הם בני אלהים. י) לא ידון רוחי באדם. ואין שם תשובות ע״ז, ובתשובות רס״ג על שאלות חיוי הבלכי שנדפסו מכת״י הגניזה יש ג״כ מענין זה. נגף אח, ושאלו אלוה למען יודה, ויתחולל בתשובתו כמסבב וצודה, על כן נקטו אל באף רודה, כי דם עבדיו יקום ונפשו פודה. - וברד״ק כאן כ׳ טעם אחר ולא המיתו כמשפט כל הורג נפש במזיד, מפני שלא ישאר העולם שומם מבני אדם. כי קין לא הוליד עדיין (כדמוכח בפי״ז) ואדם לא הוליד עוד כו׳ אבל גזר עליו כו׳ אחד ממשפטי הרוצח והוא הגלות. כו׳ ואפשר ג״כ כי שוגג היה, כי האבן או הדומה לה שהכהו בה לא חשב שימות באותה מכה, כי עדיין לא ראה איש הרוג ולא חשב שיהי׳ בה כדי להמית לפיכך דנוהו דין הורג בשגגה שהוא הגלות. ובס׳ העקרים מאמר שלישי פרק טו. אחרי שהאריך בענין קרבן קין והבל כ׳ בתוה״ד אחר ששעה ה׳ לקרבן הבל וראה שמותר להרוג בע״ח וחשב שאין בהריגת הבל איסור יותר מהריגת אחד מבע״ח (עי׳ מ״ש לעיל פרשה א׳ מאמר תתח. משם הרא״ש. ועי׳ מכות ז. פרט לאומר מותר, דאינו בכלל גלות סבור שמותר להרוג ישראל וזהו מזיר שלו (רש״י) וזה תמוה לכאורה, ובמקא״ה) ועי׳ בפיהמ״ש להרמב״ם ריש חולין. במשנה דהשוחט במגל יד, שהאיש העושה עבירה שחייב עליה מיתת ב״ד הואיל ואין אנו יכולים לדון היום דיני נפשות היו מחרימים אותו חרם עולם וכו׳ אחר שמלקין אותו. ומשמע דגם ברוצח הדין כן (ועי׳ ברמב״ם הל׳ רוצח פ״ד ה״ט) ועי׳ בספר חסידים מכת״י סימן קעה. מבואר דס״ל דגם בזה״ז שייך עון גלות שכ׳ רוצח צריך להיות נע ונד בארץ ה׳ שנים כנגד ה׳ נע, ונד, נע, ונד, נוד, ד״א ג׳ שנים כו׳ ואם יש לאדם אשה ובנים אע״פ שהם קטנים יגלה, כגון בזמן הזה. ומדברי המדרשים הנ״ל יש ראיה לזה, דשייך כפרת גלות אף דלא היה שוגג גמור ועי׳ לקמן מאמר קמו.
אֲרֵי תִּפְלַח בְּאַרְעָא לָא תוֹסֵף לְמִתַּן חֵילַהּ לָךְ מְטֻלְטַל וְגָלֵי תְּהֵי בְּאַרְעָא.
When you work the ground, it will no longer give you of its strength. You will be unsettled, and a wanderer on the earth.”

כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ
אֲרֵי תִפְלַח בְּאַרְעָא (ח״נ: יָת אַרְעָא) לָא תוֹסֵיף לְמִתַּן חֵילַהּ לָךְ מְטֻלְטַל וְגָלֵי תְּהֵי בְּאַרְעָא
מבוכת ״מתורגמן״ על טלטל
אונקלוס תרגם ״נָע וָנָד״ – ״מְטֻלְטַל וְגָלֵי״, מטולטל וגולה. והואיל ובלשון טלטול תרגם פעלים נוספים כגון ״וְנִסַּחְתֶּם״ (דברים כח סג) ״וְתִטַּלְטְלוּן״, ״ואפס עצור ועזוב״ (דברים לב לו) ״יְהוֹן מְטֻלְטְלִין וּשְׁבִיקִין״, כתב ״מתורגמן״ (ערך טלטל):
אמר המחבר: כמדומה לי שלא נמצאה מלה בתרגום של כל המקרא המתורגמת בדברים שונים רבים בשורש (צ״ל כשורש) הזה. כי מתורגמים בו מלות משורש נוֹד ונוֹעַ וְנָתַשׁ וְנָטַל וְנָפַץ וְנָדַח וְזָנַח וְתָעָה וְגָלָה וְעָלָה וְעָנָה וּבָתַר וְדָקַר וּפוּץ ורוֹד ועוד אחרים מלבד אלה. לכן אי אפשר לי לחלק בינם ולהבדילם כאשר עשיתי בשאר השורשים. לכך אניחם ואביא כל אחד בשורשו.⁠1
וראה בפסוק ״וַיִּתְּשֵׁם ה׳ מעל אדמתם״ (דברים כט כז) ״וְטַלְטֵילִינּוּן ה׳⁠ ⁠⁠״, נסיון לביאור כוונתו.
1. וראה רד״ק לפסוק ״יְקַדְּמֻנִי בְּיוֹם אֵידִי (שמואל ב כב יט) – תרגם יונתן יְקַדְּמוּנִי בְּיוֹם טִלְטוּלִי. כלומר ביום שהייתי נע ונד היו אויבי מקדימים אותי ברעותיהם כמו שעשו הזיפים״.
ארום תהוי (ו)⁠פלח ית ארעא לא תוסף למתן פירי עללתא לךא גלי ומטלטל תיהויב קין בארעא.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״פירי עללתא לך״) גם נוסח חילופי: ״חייליה לך״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תיהוי״) גם נוסח חילופי: ״יהווי״.
ארום תיפלח ית ארעא לא תוסף למיתן חיל פירהא לך מטלטל וגלי תהי בארעא.
When you till the earth, it shall not add to give strength to its fruits for thee. A wanderer and an exile shalt you be in the earth.
כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תוֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ – רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר לְךָ אֵינָהּ נוֹתֶנֶת לְאַחֵר נוֹתֶנֶת. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר לֹא לְךָ וְלֹא לְאַחֵר, וְדִכְוָתָהּ: זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה (דברים כ״ח:ל״ח), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר זוֹרֵעַ סְאָה וּמַכְנִיס סְאָה, אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה אִם כֵּן פַּרְנָסָה מִנַּיִן, אֶלָּא הָרְאוּיָה לַעֲשׂוֹת עֶשְׂרִים עוֹשָׂה שִׁשָּׁה עָשָׂר, וְהָרְאוּיָה לַעֲשׂוֹת עֶשֶׂר עוֹשָׂה חָמֵשׁ.
דָּבָר אַחֵר: כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ – כֹּחָהּ אֵינָהּ נוֹתֶנֶת לְךָ כֹּחֲךָ נוֹתֶנֶת לְךָ, כָּל כֹּחֲךָ אֵינָהּ נוֹתֶנֶת לְךָ, נוֹתֶנֶת הִיא לְךָ מִקְצַת כֹּחֲךָ.
וגם קללו כי תעבוד את האדמה וגו׳, שלא תוציא לך כלום ממה שתזרע בה.
נע ונד תהיה בארץ – מהו נע ונד שיצא ממקומו וילך לארץ אחרת.
דבר אחר: מהו נע ונד, שיגלה ממקומו ויהיה נע ולא יהיה אלא מטולטל, כמו שנאמר ונוע ינועו בניו וגו׳ (תהלים ק״ט:י׳).
כִּי תַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ – רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: לְךָ אֵינָהּ נוֹתֶנֶת, וּלְאַחֵר נוֹתֶנֶת. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר: לֹא לְךָ וְלֹא לְאַחֵר וְדִכְוַתֵהּ, ״זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה״, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר זוֹרֵעַ סְאָה וּמַכְנִיס סְאָה, אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה, אִם כֵּן פַּרְנָסָה מִנַּיִן, אֶלָּא הָרְאוּיָה לַעֲשׂוֹת עֶשְׂרִים עוֹשָׂה שִׁשָּׁה עָשָׂר.
באן תפלחהא ולא תעוד אן תעטיך קואהא ונאיעא נאידא תכון פי אלארץ׳.
בכך1 שתעבוד אותה ולא תשוב לתת לך כוחה, ונע ונד תהיה בארץ.
1. וכתב רבינו בפירושו הארוך: ״ועתה ארור אתה. ועתה, כל עוד שהוא עומד במצב הזה. תחילת הקללה צחיחות האדמה, כמו שפירשנו את מה שנאמר באדם: ארורה האדמה בעבורך״. כלומר שלא האדמה התקללה כי מה חטאה, אלא האדם התקלל, וזהו שתרגם כאן ״ארורה האדמה בעבורך״ – ״בכך שתעבוד אותה ולא תתן כוחה לך״.
וענשו של קין: נע ונד. והוראת שניהם יחד היא שלא ישב ישיבת קבע במקום אחד ולא ימצא שלווה, וההוראה המיוחדת של נע היא, שינוע קמעא קמעא, ככתוב: וינע לבבו ולבב⁠־עמו וגומ׳, ובדברי דניאל: ותניעני על ברכי וכפות ידי.
וההוראה המיוחדת של נד היא עקירה ממקום למקום ככתוב: ולא אסיף להניד רגל ישראל מן האדמה. והמועקה של שניהם יחד יגרמו לו פחד מפני החום והקור והרעב והצמאון וסכנת החיות והנחשים וכדומה. כי כשאדם מתיישב במקום אחד הוא בונה לו בנינים למחסה מפני החום והצינה, ומתבצר במקומות המגינים עליו מפני החיות ומפני כל דבר המטיל עליו פחד, והוא זורע ונוטע ומזרים מים ומתקן לעצמו כל דבר נחוץ. אבל כשהוא נד ממקום למקום אי אפשר לו להתקין לעצמו את צרכי כל יום, וכך נעדרים צרכיו, ותלאה וצרה באות במקומם. הלא תראה איך באו דברים כאלה על אבותינו כנאמר: המוליכך במדבר הגדול והנורא.
נע ונד תהיה – אֵין לך רשות לדור במקום אחד.
נע ונד A VAGABOND AND A WANDERER – You shall not be permitted to dwell in one place.
נע ונד תהיה – אמר לו נע ונד 1כיון שגלה כתיב וישב בארץ נוד. שכיפר לו מחצה.
ויאמר קין אל ה׳ גדול עוני מנשוא2אמר לפניו רבש״ע אתה סובל ואתה נושא העליונים והתחתונים ואי אתה סובל עונותי. וכי גדול עוני מנשוא. ואתה נקראת רחום וחנון כענין שנאמר ה׳ ה׳ אל רחום וחנון (שמות ל״ד:ו׳). ואומר מי אל כמוך נושא עון (מיכה ז׳:י״ח). אמר לו הקב״ה 3אם תעשה תשובה אמחול לך. התחיל לעשות תשובה אמר.
1. כיון שגלה. סנהדרין ל״ז ע״ב גלות מכפרת עון מחצה כו׳ ע״ש. וכן נשנה בפסיקתא פסקא שובה דף ק״ס ע״א. ומנין שנמנע ממנו חצי גזרה כו׳ ע״ש ובהערה ס״ג וס״ד.
2. אמר לפניו רבש״ע. ב״ר פ׳ כ״ב. וילקוט רמז ל״ח.
3. אם תעשה תשובה. עיין בפסיקתא שם.
ויש אומרים: ונד – כמו: לקונן, כמו: לנוד לו (איוב ב׳:י״א).
ועל דעתי: שנד אחי נע, וכמוהו: הנה ארחיק נדוד (תהלים נ״ה:ח׳).
[AND A WANDERER.] Some explain nad (wanderer) to mean a mourner, as in to bemoan (la-nud) him (Job 2:11). However, my opinion is that nad is a synonym for na (fugitive). Nedod (wander) in Lo, then would I wander (nedod) far off (Ps. 55:8) is analogous.
לא תוסיף תת כחה לך – ומתוך כך נע ונד תהיה בארץ. כי דרך בני {אדם} כשזורעין במקום אחד ואינם מוצאים שם ברכה, הולך לו למקום אחר, אולי ימצא שם ברכה. וכן קין הולך ובא, אולי ימצא מקום המתברך.
לא תוסיף תת כחה לך [WHEN YOU TILL THE SOIL] IT WILL NO LONGER YIELD ITS STRENGTH TO YOU: And as a result, YOU WILL BECOME A RESTLESS WANDERER ON EARTH. For that is what human beings generally do: if they sow in one location and do not achieve good results there, they wander to another location in the hopes of achieving better results. So Cain went wandering all around trying to find a place where his crops would succeed.⁠1
1. R. Yosef Bekhor Shor’s explanation opposes that of Rashi who said that Cain was told that he was not allowed to stay living in one location. According to R. Yosef Bekhor Shor the verse means only that Cain would naturally end up being a wanderer due to the fact that the earth would yield poor results for him. So also Ibn Ezra in his Shiṭṭah aḥeret.
R. Yosef Bekhor Shor develops further his comment on this verse below at the end of his commentary to 4:23–25, and in his commentary to 5:29.
נע ונד – שיהא לבך מפוחד ומבוהל ולא תפחד על עצמך ולא תשב לבטח. (כ״י לונדון 26924)
כי תעבוד – לפי שהיה עובד אדמה קללהו במה שהיה מתעסק.
לא תוסיף תת כחה לך – אף על פי שהיתה ארורה משחטא אדם, עתה הוסיף לקללה בעבור קין, ואמר כי אפילו מה שהיתה רגילה להוציא אחר קללת אדם לא תוסף לתת אותו הכח אלא פחות ממה שהיתה רגילה. ואיפשר שהקללה הזאת היתה לקין לבדו או לקין ולזרעו אחריו ואף לזרע שת עד נח.
ובדברי רבותינו ז״ל (בראשית רבה כ״ב): ר׳ אלעזר ור׳ יוסי בר׳ חנינא. ר׳א אלעזר אמר לך אינה נותנת הא לאחרים נותנת, ר׳ יוסי בר׳ חנינא אמר: לא לך ולא לאחרים. ונראה כי לוב לבדו היתה הקללה, לפיכך תלה הקללה בו, ואמר ארור אתה מן האדמה (בראשית ד׳:י״א), אבל באדם שהקללה לדורות תלה הקללה באדמה, ואמר ארורה האדמה בעבורך (בראשית ג׳:י״ז).
נע ונד תהיה בארץ – זאת קללה אחרת והיא לו לבדו. אמר לו שלא יוכל לעמוד במקום אחד, וזה שיתן האל בלבו שיחשוב במצאו קללת האדמה בפירותיה ויאמר אלך במקום אחר ואזרע שם אולי תתן לי האדמה שם כחה, וכן ממקום למקום כל ימיו. ולא המיתו כמשפט כל הורג נפש במזיד, מפני שלא ישאר העולם שומם מבני אדם, כי קין לא הוליד עדין ואדם לא הוליד עוד עד מאה ושלשים שנה לפיכך לא המיתו, אבל גזר עליו, לבד מקללת האדמה, אחד ממשפטי הרוצח, והוא הגלות, שאמר לו: נע ונד תהיה.
ונע ונד – כפל ענין במלות שונות לחזק הענין.
ובדברי רבותינו ז״ל (בראשית רבה כ״ב): כל הורג קין יהרג. לא כדינן של רוצחים דינו של קין, קין הרג ולא היה לו ממי ללמוד, מכאן ואילך כל הורג קין יהרג. ואיפשר גם כן כי שוגג היה, כי האבן או הדומה לה שהכהו בה לא חשב שימות באותה מכה, כי עדין לא ראה איש הרוג ולא חשב שהיה בה כדי להמית. לפיכך דנהו דין הורג בשוגג שהוא הגלות ואמר לו נע ונד תהיה.
ובבראשית רבה (בראשית רבה כ״ב): נע שיהיה נע מהמקום שהיה שם, ונד שלא תהיה לו ישיבה בשום מקום אלא ינוד גופו כשכור, כיון שעשה תשובה חסרו ממנו האחת כמו שאמר: וישב בארץ נד (בראשית ד׳:ט״ז) ולא אמר נע.
א. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193, פריס 194. בכ״י מוסקבה 495: ״ור׳⁠ ⁠⁠״.
ב. כן בכ״י פריס 193. בכ״י מוסקבה 495, מינכן 28, פריס 194: ״לא״.
כי תעבד, God cursed the earth because Kayin’s occupation involved getting his sustenance from the earth. לא תסף תת כוחה לך, even though the earth had already been cursed ever since Adam had eaten from the tree of knowledge, now G;d added another curse on account of Kayin. He said that even the amount of yield that the earth had been in the habit of providing since being cursed previously, it would not be capable of producing for Kayin the murderer. It is entirely possible that this new curse was restricted to the results Kayin’s efforts would have, and does not mean that all other human beings, farmers, were made to suffer for Kayin’s act of fratricide. Possibly, it applied only to Kayin and his direct descendants until the time of Noach. Maybe it even applied also to the descendants of Sheth until Noach. It seems that with Noach’s birth, Lemech his father, had knowledge that the curse had run its course. We read in Bereshit Rabbah 22,10 that in the view of Rabbi Eleazar the word לך in our verse means that whereas the earth would not yield up its strength for Kayin, it would do so for others. On the other hand, Rabbi Yossi bar Chanina is on record that the curse applied both to Kayin and to others. It appears more likely that the word לך in our verse is indeed restrictive and means that other people farming the earth would experience better success than Kayin.⁠1 There is no question, however, that the first curse earth experienced after Adam had eaten from the tree of knowledge was a permanent curse still in effect nowadays. The word בעבורך in 3,14 has a different connotation entirely from the word לך, meaning “on your account,” not “for you personally.”
נע ונד תהיה בארץ, this is yet another curse, one that most certainly applied only to Kayin personally, a curse which resulted in his not being able to feel at home permanently in any one place on earth. This was something psychological, forcing Kayin to adopt a nomadic lifestyle, trying his luck at growing things by moving to a new location every time he experienced crop failure. God did not kill him outright, something that every murderer deserves. The reason was that killing him now would be counterproductive as it would leave the earth without males other than Adam, and Adam could not be expected to sire more children after he had lost the two sons he had helped produce. We know, that even with Kayin surviving, the trauma of what happened prevented Adam from maintaining marital relations with his wife for 130 years. (5,3)
Although God had not killed Kayin, he was under sentence of exile in addition to the earth having been cursed as an instrument of providing his livelihood. The words נע ונד are as if the word נע had been repeated, stressing the seriousness of the curse. Our sages, in commenting on the line כל הורג קין שבעתים יוקם, “that anyone killing Kayin, he (Kayin) will be avenged sevenfold,” explain that seeing that Kayin personally had not been executed for his murder, people would reason that murder goes relatively unpunished. In order for people not to draw such a conclusion from what had not happened to Kayin, the curse of murdering even someone already as guilty as Kayin, had to be highlighted in such terms. (Bereshit Rabbah 22,12)
Another reason explaining why Kayin was not subjected to immediate execution is that Kayin, being the first murderer, had not known that the penalty for murder is execution. Subsequent generations knowing the penalty for murder, could not expect to be treated so leniently. It is even possible to consider Kayin’s killing Hevel as having been an inadvertent killing, seeing that he did not know what injury would prove fatal. He had never seen a person who had been killed, and when hitting Hevel he had not thought that he had injured him fatally. If that is so, the penalty of exile, i.e. נע ונד תהיה בארץ, “you will not be at home anywhere on earth,” is exactly the penalty devised by the Torah for people who killed inadvertently In Torah Shleymah on our chapter item #96 the word נע is understood to mean that Kayin will be forever on the move, whereas the word נד is understood to mean that he will not be able to sit down and relax but that his body will remain in constant motion, much like that of a drunken person. Once he had repented, one of these curses was removed from him, as we know from Genesis 4,15 וישב בארץ נוד. The Torah did not say, however, בארץ נוע, because he was not able to settle in one location for long.
1. Kayin’s failure as a farmer would demonstrate to the others that he, and not they, had indeed been punished on an ongoing basis for his having committed murder, hoping to benefit by it at the expense of his brother.
לא תוסף תת כחה – אמ׳ לפני הקב״ה רבונו של עולם וכי דלטורין בשמים. והלא אבי ואמי בארץ הם ואינן יודעים שהרגתיו. א״ל הק׳ עד זקנה אני הוא אני עשיתי ואני אשא אני אסבול ואמלט (ישעיהו מו:ד). ואין נסתר מנגד עיני. א״ל א״כ גדול עוני מנשוא (בראשית ד:יג). כלומ׳ וכי הוא גדול שלא תוכל לסובלו והלא אתה נושא וסובל כל העולם. א״ל הק׳ הואיל ומהרת בתשובה גלה ואמחול לך מחצה.
כי תעבד את האדמה וגו׳. והג׳ שאמר לו נע ונד תהיה בארץ – שיהיה מטלט וגולה בכל המקומות לא ינוח ולא ישקוט במקום אחד לעולם והענישו בגלות כדין רוצח.
ועל דרך השכל קין והבל יש בשמם התעוררות ורמז לענין הויה והפסד כי הם אחים סמוכים זה לזה. וקין רמז לקנין העוה״ז, והבל רמז למי שדעתו שפלה ומהביל אותו הקנין. וכן היתה מנחתו הצאן שהיא שפלה מכל בעלי חיים וע״כ דבק בו רצון ה׳ יתברך, הוא שכתוב וישע ה׳ אל הבל ואל מנחתו. והיתה מנחתו של קין מפרי האדמה כי היה אוהב קניני העוה״ז ועבודת הגוף שאין בו קיימא ונמשך אחר התאוות הגופניות וע״כ לא חל עליו רצון הש״י, הוא שכתוב ואל קין ואל מנחתו לא שעה. המהביל הזה נהרג כי איננו חושש לעסקי העולם ואינו עושה מן העוה״ז עקר, והאוהב קניני העוה״ז נתקלל ואמר לו נע ונד תהיה בארץ כי כן אוהב כסף לא ישבע כסף והולך ומטלטל ממקום למקום בימים ובמדברות במקום גדודי חיות ולסטים ואין לו מנוחה אפילו שעה אחת אבל כל ימיו מכאובים. והענין הזה רמז שלמה ע״ה בס׳ קהלת הוא שאמר (קהלת ב׳:ג׳) תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי. ואמר (שם) הגדלתי מעשי בניתי לי בתים גו׳ קניתי עבדים ושפחות גו׳ כנסתי לי גם כסף וזהב. וזה כולל כל קניני העולם והשגתו וזהו כנגד קין, כי הכל דבר בטל והכל שב אל העפר, זהו שאמר וקין היה עובד אדמה. ואחר שהזכיר שלמה ע״ה ענין עשרו בכל קניני העולם הזכיר אחריו ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות והנה הכל הבל ורעות רוח. הרי שהתעורר על ענין קין והבל הנרמז בו הויה והפסד. ואח״כ חתם ספרו ביראת השם שהוא עקר התורה והמצות כנגד שת שהיה עקר הבנים שממנו הושתת העולם. וראוי היה ענין זה שיהיה נרמז בשמות בני אדם הנולדים בעולם ראשונה.
(שייך לעיל פסוק י׳) קול דמי אחיך – דרשו רז״ל דמו ודם זרעיותיו. והמדרש הזה רומז לתחיית המתים, שכיון שמת לא היו התולדות בכחו והיכן הוא דם זרעיותיו, אבל הענין רומז לתחיית המתים בסוף. או ירמוז דם זרעיותיו אל הענין הנודע בקבלה אשר עליו אמר הכתוב בשת תחת הבל. והנה ענשו של קין מדה כנגד מדה הוא חשב להכרית זרע אחיו ונכרת הוא וזרעו במבול.
— 'כי תעבד את האדמה וגו "when you will work the ground it shall no longer yield its strength to you.⁠"
The third curse was נע ונד תהיה בארץ, "you shall become a vagrant and a wanderer on earth.⁠" He would suffer exile, be banished from place to place. His punishment was not dissimilar to that of a murderer who had not even killed intentionally but has to move to a city of refuge until the death of the High Priest.
Looking at our verses from a rational-investigative point of view, we note that even in the names of קין והבל we already find allusions to the subject of existence and destruction (loss), respectively. They were brothers, closely related. The name קין hints at worldly possessions, whereas the name הבל suggests somebody who is extremely humble, almost despising worldly goods. This may have been why he offered sheep, the most humble and undemanding of animals, something that reflected his own philosophy. This is also why God took a liking to him. The Torah expresses this with the words וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, "God turned to Hevel and to his gift-offering.⁠" The gift-offering of קין on the other hand was מפרי האדמה, "from the fruit (products) of the earth.⁠" This reflected his own preferences, i.e. earthly possessions. He was totally absorbed in working with his body, concentrating on matters of only transient value, matters destined to disintegrate. He was addicted to earthly pleasures and this is the reason God did not turn to his offering. The Torah expresses this by writing ואל קין ואל מנחתו לא שעה, "and to Kayin and to his gift-offering He did not turn.⁠"
The self-effacing Hevel was murdered because he did not concern himself worldly concerns, not considering life on this earth as a supreme value. The one who loved worldly possessions wound up being cursed when God said to him: "be a vagrant and a wanderer on earth.⁠" He was told not to consider worldly possessions as something permanent. Kayin was to learn this lesson by his not being at home anywhere on earth. His lifestyle reflected what we read in Kohelet 5,9 אהב כסף לא ישבע כסף, "the one who loves silver will never feel satisfied even when he possesses it.⁠" Solomon already alluded to this syndrome of the wanderer in Kohelet 2,23 where he wrote (concerning man's role on earth) כי כל ימיו מכאובים, "for all his days are painful.⁠" There are numerous other references in Kohelet to this unsatisfactory state of affairs for people who consider the be-all of their existence as being merely תחת השמש, in the regions under control by the sun. All of such statements [which I did not choose to quote in detail. Ed.] are addressed to people of the mentality of Kayin. Every time Solomon speaks about vanities and return to dust, this is the type of human being he has in mind. In Kohelet 2,11 Solomon spells out in detail how futile all the energy he spent on the acquisition of worldly goods had proven to be. Finally, when he concludes his preaching he teaches us that the only true values to be acquired in this life is reverence for God and His Torah. It was only Adam's third son שת who represented what the Torah considers a balanced view of life on earth. This is why basically speaking, the species of mankind was really carried on by that son. It is worthwhile noting that only when Sheth was born does the Torah describe him as reflecting his parents in that he was conceived and born בדמותו וצלמו, "in his likeness and his image (Adam's). It was quite appropriate that these philosophical considerations should have been alluded to already in the respective names of Kayin and Hevel.
[The following comment refers to v.10] קול דמי אחיך, "the sound of your brother's blood, etc.⁠" Our sages (Sanhedrin 37) understand the reason the word דמי, "blood of" is in the plural as reminding us that not only Hevel's blood was spilled when he was murdered but also that of the offspring which he never had on account of being murdered so early in his life. This Midrash is actually to be viewed as an allusion to the time of the resurrection. After all, seeing that his offspring at the time of his death had only been something potential, how could the Torah speak of actual blood of his unborn children and grandchildren? The answer therefore must be that it refers to human beings that should have been brought back to life at the time of resurrection. Kabbalists, on the other hand, see in the plural of the word דמי here an allusion to the reincarnation of souls in other bodies. In the case of Hevel, he was "reborn" in the body of Sheth as the Torah adds the words תחת הבל "in place of Hevel,⁠" when Sheth's birth is reported for the first time in 4,25. Kayin's punishment was another example of מדה כנגד מדה, the punishment fitting the crime, as all his descendants perished at the time of the deluge. He who had tried to deny his brother Hevel a place on earth forfeited his own place on earth.
לא תסף תת כחה לך – זה הלשון וכל הדומה לו, בלשון העברי וכן מצד ההגיון, סובל פעם לעולם ופעם לזמן מה, אם ארוך ואם קצר,⁠1 והעד ׳לא יספו פלשתים לבא בגבול ישראלא״ (שמואל א ז׳:י״ג), ״ולא יספוב גדודי ארם״ (מלכים ב ו׳:כ״ג) וכן נמצא ״ולא יוסיפו בני עולה לענותו״ (שמואל ב ז׳:י׳) ״לא יוסיף להגלותיך״ (איכה ד׳:כ״ב).⁠2 וכל זה קל אצל בעלי העינים.
1. הלשון ״לא תוסף״ יכולה להתפרש באופן מוחלט, כלומר, לא תוסף עוד כלל, לעולם. או יכולה להתפרש כמתייחסת לשלב זה, כלומר, כרגע באופן זמני לא תוסף, בין אם לזמן קצר ובין אם לתקופה ממושכת.
2. ריא״כ מביא מספר ראיות מקראיות לכך שלשון ״לא תוסף״ אין פירושה תמיד לעולם. בפסוק הראשון נאמר ״ולא יספו פלשתים…״, וכמה שנים אחר כך בימי שאול נמצא שיש נציב פלישתים בגבע (שמואל א י״ג:ג׳). בפסוק במלכים נאמר ״ולא יספו עוד גדודי ארם לבוא בארץ ישראל״, ומיד לאחר מכן (מלכים ב ו׳:כ״ד) בן הדד מלך ארם נלחם בישראל. המקור השלישי הוא נבואת נתן הנביא לדוד המלך שלא יוסיפו בני עולה לענות את ישראל, והרי מאז היו הרבה בני עולה שעינו את עם ישראל. הדוגמא האחרונה היא מדברי ירמיהו באיכה ״לא יוסיף להגלותך״, והרי אחר זה עוד הייתה גלות שניה.
א. נסה״מ: ״ולא יספו עוד לבוא בגבול ישראל״.
ב. נסה״מ: ׳ולא יספו עוד גדודי ארם׳.
נע ונד אין לך רשות לדור במקום אחד. שאי אפשר לומר שהוא המתחייב מקללת לא תוסף תת כחה לך שיחוייב מזה שיגלה ממקום למקום לבקש מקום שתתן כחה לו כמו שפירשו קצת מפרשים כי כשראה שנתקיימה קללתו במקום שהיה עובד בו ולא נתנה לו כפעם בפעם יתיאש מיד מלבקש מקום אחר כי לי״י הארץ ומלואה:
וטעם אמרו נע ונד תהיה בארץ וכתב הרמב״ן שהענישו בזה לפי שעונש הרוצחים הוא הגלות. ואינו נכון כי הוא עונש ההורג בשגגה ולא במזיד כקין. ויותר נכון לפרש ארור אתה מן האדמה כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך זכר מה שימשך לו מזה והוא שנע ונד יהיה בארץ לפי שינוד וינוע ממקום למקום לבקש למצא ארץ טובה לצמוח צמח ולא ימצא כי האדם מפני הרעב נודד הוא ללחם איה הנה א״כ היתה סוף קללת קין שאחרי שהאדמה עזרתו בשנותו החי אל דומם בלתי מרגיש שתעזרהו עוד לשנות אם הצמח לדומם.
אין לך רשות לדור. פירוש שאין הקללה שיהיה כך מעצמו נע ונד כמו שאר קללות של האדמה, דהא טעמא ד״נע ונד״ מפני שהיה גולה על חטאו (סנהדרין לז ע״ב), ודבר זה ברצונו לא על כרחו:
לא תוסף תת כחה לך – אין הפירוש שעוד לא תוציא לו זרע ועשב ויהיה א״כ מת ברעב. אלא רצונו שתתן מה שיזרע בה אבל לא תוסיף מאליה ביתר שאת כאשר נפרש בפרשת בחוקותי וזהו לא תוסף להוסיף ממה שיזרעו בה אלא בצמצום:
כי תעבוד את האדמה כו׳ – כנגד מה שאמר לא ידעתי כחש לו ככה תכחיש הארץ כנגדך ולא תוסיף עוד לתת כחה לך מעצמה ותאמר אין לי כח לתת טעם בפירות כמ״ש תאנה וגפן לא יתנו חילם ועץ השדה לא יתן פריו כחש מעשה זית. וכנגד מה שהעיז פניו ואמר השומר אחי אנכי לילך אחריו ולשמור מצעדי רגליו שלא יאבד מן הארץ לכן נע ונד תהיה בארץ – נע פי׳ שתהיה מתנענע תמיד ולא יהיה לך מנוחה ונד – שיהי׳ רחוק ממקום מולדתו כמו נדה מבעלה.
נע – גם היושב תחתיו וחרד קרוי נע (אונרוהיג). כמו וירא העם וינועו (שמות כ׳:י״ד) – ויחרדו, וינע לבבו וגו׳ (ישעיהו ז׳:ב׳). אבל נד הוא המטולטל ממקום למקום. ורוב נדידה מצויה בעוף, כצפור נודדת (משלי כ״ז:ח׳), נודד כנף ומצפצף (ישעיהו י׳:י״ד), אבר כיונה וגו׳ ארחיק נדוד (תהלים נ״ה:ז׳-ח׳), כצפור לנוד (משלי כ״ו:ב׳).
וכן הפירוש הנכון לפי פסקי טעמים, איך תאמרו לנפשי (תהלים י״א:א׳), איך תאמרו אלי נודה ממקומך כצפור נודדת מקנה1, הלא הרכם – תקפכם ומעוזכם, היא היא צפור נודדת – ע״ז שלכם שאתם בוטחים בו אינה כי אם צפור נודדת. דרך הכתוב לכנות לכח ותוקף ׳הר׳: אתה אדיר מהררי טרף (תהלים ע״ו:ה׳), העמדת להררי (תהלים ל׳:ח׳) – העמדת תוקפי וכחי, כמו שיתבאר בפרשת ויחי (הרכסים לבקעה בראשית מ״ט:ג׳ ״עז״).
ויש לתמוה על המפרשים ז״ל שחברו ״נודי״ ל״הרכם צפור״, מבלי להקפיד על פסקי הטעמים, שמהפך העולה ויורד בתיבת ״לדוד״ הוא המלך בספרי אמ״ת, כאתנחתא בשאר ספרים כידוע, ואתנח שבא אחריו אינו אלא מפסיק קטן, ונודי בטעם אזלא רביע, המפסיק הגדול, ומחובר לאיך תאמרו לנפשי.
1. השוו ללשון הפסוק במשלי כ״ז:ח׳.
כי תעבד את האדמה – בכל אשר תטרח לעבוד את האדמה בחרישה ועדור ובכל עבודה בשדה ותזרע אותה כהוגן, לא תוסיף לתת לך פרי וקציר שהם כחה, כאשר היתה עושה עד הנה, ובא עונשו בכך לפי שהוא היה עובד אדמה:
נע ונד – שניהם הפך המנוחה, אלא שהמתנועע בכל גופו אפשר שישאר במקום אחד, והמתנודד גולה ממוקם למקום והנה ידוע כי עונש המרצחים גלות:
לא תסף תת כחה לך – שעבוד האדמה לאדם – עליה הוא לה, שכן במצב זה משמשים כחותיה לצורך ייעודיו המוסריים של האדם. אך החטא מנתק את החיבור שבין האדם לאדמה. מאמר ה׳ הוא, שהאדמה לא תתן עוד את כחה לך. אם האדם הוא ״הדום לשכינה״, הרי שהאדמה היא ״הדום לאדם״. אך אם האדם מנתק את הקשר שבינו ובין ה׳ – ה׳ מפסיק את הקשר שבין האדם לבין האדמה. מכאן ואילך, האדם אמנם חי עדיין על כדור הארץ, אך אין לו הדום לרגליו, והארץ חדלה מלהיות לו ״אדמה״.
נע הוא היפוכו של ״נח״. ה״נע״ אינו מוצא מנוח לכף רגלו; הוא מנותק מהאדמה ואין לו בה מקום משלו.
נד – כאשר הוא מתייחס לאדם, פירושו: להיות מבודד מכל חבריו. משמעותו הבסיסית של ״נוד״ היא להפריד בין דברים אשר בטבעם שייכים זה לזה. מצאנו שורש ״נוד״ גם ביחס למים, שכן חלקי המים הזעירים מתחברים בחוזקה יחד. ומכאן ״נֵד״: מים שנפרדו משאר המים [עיין פירוש לשמות טו, ח]. וכן ״נאֹד״: כלי המוציא מים מתוך מים והמים כלולים בתוכו. דומה לכך הוא ״סיר״ משורש ״סור״. בלשון העברית, ״להפרד מן השאר״ ו״להיות כלול בתוך עצמו״ הם מושגים קרובים. מצאנו גם ״נֵדֶה״ (יחזקאל טז, לג), ״נְדָן״: נדוניה הניתנת לכלה כשיוצאת מבית אביה; וכן ״נְדָן״ (דברי הימים א כא, כז): נרתיק החרב. ״נוֹד ל–״ (ירמיהו טז, ה): להשתתף בצער הזולת, לבו מתרחק מהאחרים ומתקרב לאדם אחד. ובדומה מצאנו גם ״סור מ–״ ו״סור ל–״.
והנה, קין היה עובד אדמה, וידיו רב לו בהוצאת יבול מן האדמה. אך מעתה, לא תוסיף האדמה לתת לו את כחה. יתירה מכך: לא יהיה לו מקום מנוחה בכל הארץ. גם החברה תרחק ממנו. בנוהג שבעולם, בני אדם נוהגים לגמול חסד עם גר שאין לו לא קרקע ולא מעמד, ובאמצעות חסדם הוא מוצא את מקומו ואת מקור פרנסתו. אבל מקין גם זה יימנע. ״נע ונד״ יהיה, ללא מנוח וללא חברה. האדמה תקיאנו והחברה תיטוש אותו.
כי תעבד – והנה האדמה תקח מידך נקמת דמי אחיך בשני דברים. א] במניעת ההטבה, שאם תעבוד את האדמה לא תתן לך את כחה ולא תתן את יבולה. ב] בפועל, שלא תניח אותך שתעמוד עליה רק נע ונד תהיה בארץ.⁠1
1. כאן מופיעה הערה המובאת בתורה אור.
ובמדרש אי הבל אחיך משל לאפרכוס שמצא הרוג וא׳ עומד ע״ג וא״ל מי הרגו אני או אתה, משל לא׳ שנכנס לגינה ולקט תותים מצאו בעל הגינה וכחש א״ל הלא ידיך מלוכלכות, משל לא׳ שגנב גדי ובעל הגדי רדף אחריו וכחש א״ל הרי היא פועה אחריך. במשל הא׳ דייק מה עשית ר״ל הלא אתה עשית זאת כי אין איש בלעדיך, במשל הב׳ דייק קול דמי אחיך שידיך מלוכלכות בדם, במשל הג׳ דייק מ״ש צועקים אלי מן האדמה, ארור אתה מן האדמה, שהאדמה צועקת עליך ופוצה פיה להנקם ממך.
_
כי תעבד את האדמה: ידוע דאדמה בלי עבודה אינה מוציאה גידולים כי אם מעט, וקין היה עובד אדמה ביתרון הכשר דעת, והיתה מוציאה גידולים לפי העבודה. על כן היתה הקללה שעבודתו ״לא תסף תת כחה לך״ כפי שלא היה עובדה כלל. וי״ל עוד, שנתקלל בזה הפרט1, משום שחטא במה שמשל על הבל בעבודת האדמה כמו שכתבתי, משום הכי נתקלל שלא תועיל גם עבודתו של קין.
נע ונד תהיה בארץ: הקללה הראשונה2 היתה על שמשל באחיו ממשלה בלתי מוגבלת3, אמנם על שהרג נפש בשגגה אמר לו ״נע וגו׳⁠ ⁠⁠״ כדין הורג נפש בשגגה4.
1. של עסקיו ועבודתו באדמה, מלבד הטעם של ״אשר פצתה את פיה״ כפי שהסביר רבינו.
2. ״ארור אתה מן האדמה״.
3. כפי שהסביר רבינו לעיל.
4. כך ברד״ק בפסוקנו.
כחה – כוחה של האדמה הרי זה תבואתה; השווה איוב ל״א:ל״ט.
נע ונד – נוודות זו היא קללה שניה — אל לו לקין למצוא מנוח בשום מקום. בדומה לדין רוצח בשגגה,⁠1 אשר חייב לעזוב את ביתו, נגזרה נוודות גם על קין, אולי משום שגם מעשהו נחשב למעשה בשגגה.⁠2
2. השווה סנהדרין ל״ז: ורש״י לפסוק יז, ד״ה בארץ נוד (המ׳).
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״ילקח טובאבן עזרא א׳ר״י בכור שורליקוט מחכמי צרפתרד״קפענח רזאר׳ בחייר״י אבן כספימזרחיאברבנאלגור אריהמלאכת מחשבתאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םמלבי״ם תורה אורנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144