מן האדמה שנתקללה כבר. פירוש ״ארור אתה מן האדמה״ דכתיב כאן – אף על גב שכבר נתקללה האדמה, כדכתיב (לעיל ג, יז) ״ארורה האדמה בעבורך״ – כאן רוצה לומר שתהיה ארורה יותר. ואין פירוש ״מן״ – יותר, כמו שפירש הרא״ם, דאם כן יהיה פירושו שיהיה קין מקולל יותר מן האדמה שנתקללה, וזה אינו, שהרי היה מקלל את האדמה, לא שהיה מקלל קין, רק פירושו שתהיה האדמה מקוללת לך, וזהו ״ארור אתה מן האדמה״ רק מפני שהוקשה לו הרי כבר נתקללה, לכך פירש שתהיה מקוללת יותר ממה שנתקללה כבר. והקשה הרמב״ן על רש״י דכאן לא קלל האדמה, רק קלל את קין שיהיה קין ארור ממנו, ופירוש הכתוב – ״כי תעבוד את האדמה לא תוסיף תת כחה לך״ (ראו פסוק יב), והרא״ם השיב בעד רש״י – כי גם הקללה הראשונה (לעיל ג, יז) – שיהיה הוא ארור ממנו, שמעלה לו זבובים ופרעושים. ולא השיב הרא״ם כלום, מפני דכל הארץ נתקללה, אף אם יזרענה אדם אחר, אבל גבי קין לא לכל אדם נתקללה אלא לקין דווקא, ואם אחר יזרענה – תתן כחה, ואין זה קללת אדמה רק קללת קין, ומפני זה סבירא להרמב״ן שאין אנו צריכין לומר דהאדמה חטאה כאן כלל, דדווקא למעלה שקלל כל האדמה – אם לא חטאה לא קלל כל האדמה, אבל כאן שלא היתה מקוללת רק לקין, אף על גב שלא חטאה, כיון דאין זה לאדמה – יכול לקלל את קין מן האדמה. ואולי דעת רש״י דמה לי קללת חלק או קללת הכל, כמו דאין קללת הכל אלא אם חטאה – כך קללת מקצת שתהיה מקוללת אל קין בלבד – בשביל חטא האדמה. ונדחק לזה מפני שכתוב ״אשר פצתה״ דמשמע דחטא עשתה מה שקבלה הדם:
והקשה הרא״ם דמשמע דהפתח היה לרעה, ואילו בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לז ע״ב) אמרינן ׳מיום שפתחה הארץ לקבל דמו של הבל – שוב לא פתחה׳, ומקשה והכתיב (במדבר טז, לב) ״ותפתח הארץ את פיה״, ומתרץ ׳נפתחה לרעה ולא נפתחה לטובה׳, משמע דפתיחת הארץ לקבל הדם היה לטובה, ויראה שאין זה קשיא, דרש״י סבירא ליה דקבלת הדם היה לטובת העולם, שלא יהיה הדם נראה, אבל מכל מקום חטא הוא לארץ לסייע את הרוצח לכסות מעשיו אשר עשה, אבל מכל מקום היה לטובה, ודבר פשוט הוא – כי עשתה היא טובה לעולם לכסות הדם, וסייעה את קין הרוצח, ובזה חטאה האדמה: