×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יא) וְעַתָּ֖ה אָר֣וּר אָ֑תָּה מִן⁠־הָֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר פָּצְתָ֣ה אֶת⁠־פִּ֔יהָ לָקַ֛חַת אֶת⁠־דְּמֵ֥י אָחִ֖יךָ מִיָּדֶֽךָ׃
And now, cursed are you by the ground1 which opened its mouth to take in your brother's blood from your hands.
1. by the ground | מִן הָאֲדָמָה – See Ibn Ezra, Radak, and Ramban who explain that the ground was to be the agent of Kayin's punishment. Alternatively: "from the ground", perhaps meaning that Kayin is to be banished from the ground, or: "more than the ground", referring back to 3:17, where the ground was cursed in the aftermath of Adam's sin.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםרד״קפענח רזאר׳ בחייטור הפירוש הארוךמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםמלאכת מחשבתאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
[צב] 1ועתה ארור אתה. מגיד שהים זורקן (להמצריים) ליבשה, ויבשה זורקן לים, אמרה יבשה ומה בשעה שלא קבלתי אלא דם הבל שהוא יחידי נאמר לי ארור אתה, עתה איך אוכל לקבל דמם של אוכלסין הללו עד שנשבע לה הקב״ה שאיני מעמידה בדין. (מכלתא בשלח פ״ט ט״ו. י״ב.)
[צג] 2ועתה ארור אתה, אמר ר׳ שמעון בן גמליאל בשלשה מקומות דיברו הכתובין בלשון מועט ועתה ארור אתה, ואם בריאה יברא ה׳ (במדבר ט״ז:ל״א) ואנכי פציתי פי לה׳ (שופטים י״א:ל״ה). (בראשית רבה כ״ב)
[צד] 3ארור אתה מן האדמה. קיללו שלא ליהנות מן האדמה שלא תהא מצמחת לו כלום, ונתקללה היא בשבילו וכן הוא אומר (במדבר ל״ה:ל״ג) כי הדם הוא יחניף את הארץ ר׳ יאשיה אומר לשון נוטריקון כי הדם הוא יחון אף על הארץ. (מדרש הגדול בראשית)
1. במכלתא דרשב״י שמות טו. יב. בקצת שינוי, ומביא הקרא ועתה ארור אתה מן האדמה. וכ״ה בילק״ש ח״א רמז רנד. ובמדרש תהלים פכ״ב ה״ב אי״ז, מביא זה המאמר וסיים קללני הקב״ה ואמר ארורה האדמה בעבורך (בראשית ג׳:י״ז) ולשון זה הוא גם בפס״ז בשלח טו. יב. וכנראה נתוסף זה הלשון בטעות וצריך להיות הפסוק שלפנינו ארור אתה מן האדמה. ובמדרש תהלים הנדפס שם אינו מביא שום פסוק וכ״ה בפרדר״א פמ״ב. ובמדרש איכה מכת״י פרשה א׳ (לז:), איתא אררני הקב״ה דכתיב ארורה האדמה בעבורך, וכתיב ארור אתה מן האדמה. וזה יש לפרש שעיקר הדרש הוא מקרא זה שהאדמה נתאררה בשביל שקבלה דמו של הבל, ומביא הקרא שנתקללה כבר, ועתה עוד הפעם בשביל זה. ולפ״ז אולי צריך להוסיף במד״ת ופס״ז גם הפסוק שלפנינו. וכ״מ ברש״י כאן. ובהגהות בכל מקומות הנ״ל לא הרגישו בזה.
2. לשון מועט, בלשון קצר, דנאמר ארור אתה ולא פי׳ כאן במה קללו ונראה דדורש ארור אתה מן האדמה יותר מן האדמה, עי׳ מנח״י, ובחזקוני פי׳ מן האדמה מחמת האדמה כיון שלא תוסיף תת כחה יהי׳ נע ונד אחר מזונות ונמצא ארור.
3. סוף הדרש של ר׳ יאשיה מבואר בספרי מסעי (במדבר ל״ה:ל״ג) ושם נסמן. ובמדרש אגדה מבואר ג״כ כלשון המדה״ג, וגם קללו כי תעבוד את האדמה וגו׳ ״שלא תוציא לך כלום״ ממה שתזרע בה. (עוד כ׳ במדרש אגדה ועתה ארור אתה מן האדמה, לפי שנברא גופו ממנה, ולפי שפצתה לקחת את דמי אחיך. וטעם הראשון צ״ב דהא קין לא נברא מן האדמה וזה שייך על אדה״ר, ואולי הכל מתיחס אל אדם, וכלשון הקרא עפר אתה ואל עפר תשוב דקאי על כל המין האנושי.) ועי׳ בפירש״י כאן, והרמב״ן הקשה עליו דכאן לא ארר האדמה אבל אמר שיהיה ארור ממנה. ופי׳ ארור מן האדמה היינו מן האומנות שלך שלא תוסיף תת כחה לך. ובפי׳ הטור הביא די״מ הפי׳ פצתה את פיה, הרי היא מקבלת כל דבר ששופכין עליה, וכאן כוונה לכסות ובלעה כל הדם שלא נשאר אפילו רושם. ועי׳ בס׳ צרה״מ.
וּכְעַן לִיט אַתְּ מִן אַרְעָא דִּפְתַחַת יָת פּוּמַּהּ וְקַבֵּילַת יָת דְּמָא דַּאֲחוּךְ מִן יְדָךְ.
Now you are cursed from the ground that had to open its mouth to accept your brother’s blood from your hand.

וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ
וּכְעַן לִיט אַתְּ מִן אַרְעָא (ח״נ: אדמתא) דִּפְתַחַת יָת פּוּמַהּ וְקַבֵּילַת (ח״נ: לְמֵיסַב) יָת דְּמֵיהּ דַאֲחוּךְ מִן יְדָךְ
מ״ם המוצא או מ״ם היתרון?
א. רש״י פירש ״מן האדמה – יותר ממה שנתקללה היא״ והמ״ם ״מן״ היא מ״ם היתרון [כמו ״מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרו״ (שמואל א ב כג), יותר מנשרים קלו]. אבל ראב״ע פירש ״מן האדמה, שיבא לו חסרון מפאת האדמה״, והמ״ם היא מ״ם המוצא. ואין להוכיח מת״א ״לִיט אַתְּ מִן אַרְעָא״ דעתו, כי תרגומו סובל את שתי האפשרויות.⁠1
ב. ״פָּצְתָה״ – ״דִּפְתַחַת״, יתבאר בפסוק ״וְאִם בְּרִיאָה... וּפָצְתָה הָאֲדָמָה״ (במדבר טז ל) ״וְתִפְתַּח אַרְעָא״.
לָקַח – קִבֵּל?
ג. פועל ״לקח״ מציין פעולה אקטיבית ביוזמת הלוקח ותרגומו ״נסב״ כגון, ״ויקח מאבני המקום״ (בראשית כח יא) ״וּנְסֵיב מֵאַבְנֵי אַתְרָא״. אבל לפעמים אונקלוס מתרגם ״לקח״ בפועל ״קבל״ כדי לרמוז ללקיחה פסיבית כבתרגום ״וְשֹׁחַד לא תקח״ (שמות כג ח) ״וְשׁוּחְדָּא לָא תְקַבֵּיל״: מהכתוב משתמע שרק לקיחת שוחד ביוזמת הדיין אסורה, ואולם ת״א ״לָא תְקַבֵּיל״ מלמד שגם קבלת שוחד, כשאחר הוא הנותן והדיין עצמו פסיבי, אסורה.⁠2
וכן כאן: ממליצת ״האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך״ עולה כאילו האדמה היא הישות שסיבבה את מותו של הבל ואשמת קין אינה מבוארת. אבל ת״א ״וְקַבֵּילַת יָת דְּמֵיהּ דַאֲחוּךְ״ מספק את החוליה החסרה: מאחר שהאדמה ״קבלה״ את הדמים נמצא שקין הוא ש״נתן״ אותם באדמה ולכן הוא האשם.⁠3 ובמקצת נוסחים גרסו ״למיסב״ והשחיתו כוונת התרגום.⁠4
1. גרסת ״מן אדמתא״ משובשת והנכון ״מן ארעא״, כמבואר לעיל ב ה.
2. גם בכל הבאים תרגם ״לקח״ ב״קבל״ כדי לרמוז לשותפות סמויה של ״נותן״ כמבואר במקומם: ״הם יקחו חלקם״ (בראשית יד כד), ״כי את שבע כבשות תקח מידי״ (בראשית כא ל), ״בא אחיך במרמה ויקח ברכתך״ (בראשית כז לה), ״והנה עתה לקח ברכתי״ (בראשית כז לה), ״לקחת את ברכתי״ (בראשית לג י), ״ולקח בעליו ולא ישלם״ (שמות כב י), ״הנה ברך לקחתי״ (במדבר כג כ), ״לקחו נחלתם מעבר לירדן״ (במדבר לד טו), ״ולא תקחו כפר לנפש רוצח״ (במדבר לה לא), ״יפרש כנפיו יקחהו״ (דברים לב יא).
3. אבל לדעת יא״ר הטעם לתרגום ״קבילת״ הוא ״לפי שלא מצאנו בכתוב: ותפתח את פיה ותקח... ואילו היתה שם פתיחה ממש, היתה נחשבת עם הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות כמו פתיחת הארץ דקרח״.. ואע״פ שהסבר זה נתקבל גם על דעת ״אוהב גר״, ״באורי אונקלוס״ ו״מרפא לשון״, הדוחק בולט, כי אונקלוס לא נמנע מלציין את פתיחת האדמה, והדבר מערער את הבניין שבנה יא״ר. לכן הצעתו, שתפקיד ״קבילת״ הוא סילוק היסוד הנִסי המתקשר ל״לקיחת״ הדם, רחוקה מלשכנע. אכן לפי המגמה העקרונית בת״א להדגיש את הצדק האלוהי, מתבקשת הזכרת חטאו של קין בפסוק המפרט את עונשו. ומאחר שעל פי המקרא האדמה חטאה, ולא קין, משלים ״קבילת״ חיסרון חשוב. בדומה להוספתו לכתוב ״פקד עון... על רבעים׳ (שמות כ ד) ״כד משלמין בניא למחטי בתר אבהתהון״, כמאמר חז״ל ״כשמעשה אבותיהם בידיהם״ (סנהדרין כז ע״ב), המשנה אף הוא את תוכנו המוסרי של הכתוב.
4. גם תרגום ״אדמה״ – ״אדמתא״ שבמקצת נוסחים הוא נוסח שגוי וצריך להיות ״ארעא״ כמבואר לעיל ב ה.
וכדון ליט תהוויא קין מן ארעא די פתחת ית פומי⁠[ה] למקבלה ית אדמה דאחוך מן ידיך.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תהווי״) גם נוסח חילופי: ״יהווי״.
וכען חלף דקטלתיה ליט את מן ארעא דפתחת ית פומא וקבילת ית דמי דאחוך מן ידך.
And now because you hast killed him, you art cursed from the earth, which hath opened the mouth, and received the bloods of thy brother from thy hand.
[י] וְעַתָּה אָרוּר אַתָּה – אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת דִּבְּרוּ הַכְּתוּבִים בִּלְשׁוֹן מוּעָט, וְעַתָּה אָרוּר אַתָּה, וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה׳ (במדבר ט״ז:ל׳), וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי לַה׳ (שופטים י״א:ל״ה).
ועתה ארור אתה מן האדמה – לפי שנברא גופו ממנה, ולפי שפצתה לקחת את דמי אחיך.
וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה – אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת דִּבְּרוּ הַכְּתוּבִים בָּלָשׁוֹן מֻעָט: {א} וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה, {ב} ״וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה׳⁠ ⁠⁠״ (במדבר ט״ז:ל׳) {ג} ״וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִּי (לה׳) [אֶל ה׳]״ (שופטים י״א:ל״ה).
אואלאן אנת מלעון מן אלארץ׳ אלתי פתחת פאהא וקבלת דם אכ׳וך מן ידך.
א. מכאן עד סוף בראשית ה׳:ט״ז נתלש מכ״י סנקט פטרבורג והושלם מכ״י אוקספורד.
ועתה מקולל אתה מן האדמה שפתחה פיה וקיבלה דם אחיך מידך.
ג. וההודעה השלישית – הענשים.
הראשון שבהם – הקללה, ועתה ארור אתה. ועתה, כל עוד שהוא עומד במצב הזה. תחילת הקללה צחיחות האדמה, כמו שפירשנו את מה שנאמר באדם: ארורה האדמה בעבורך.
וכשם שראשית ברכה – שפע האדם ככתוב: מבורכת י״י ארצו, ואחרי כן הברכה לאדם, שמחה, והקללה – עצב,
הברכה כבוד וגדולה והקללה – בוז, הברכה חיים בשני העולמות, והקללה – כרת, ככתוב: כי מבורכיו ירשו ארץ ומקלליו יכרתו.
ואפשר גם כן לפרש ארור אתה מן האדמה – יותר מן האדמה, כי קללת האדמה בדבר אחד, וקללת האדם בדברים רבים. כמו שביארנו.
ומה שהוסיף: אשר פצתה אין זה מייחס את הפעולה לאדמה, ובפרט מאחר שספיגת הדם אינה נחשבת לה לחטא, כי מטבעה לספוג, ואין היא בעלת בחירה. אלא הפעולה המכוונת מיוחסת לקין, וכאילו אמר: צחיחה תהיה לך האדמה, אשר הרוית אותה בדם אחיך. והכוונה האמיתית: אשר הפצית את פיה. ומהנאמר בסוף הפסוק לקחת את דמי אחיך נראה שהרגו בסיף או בדבר אחר השופך דם. וכי תעבוד את האדמה, פירש ארור וגו׳ – יעבדנה ולא תוציא לו דבר. הלא הראה {שבעונש} כמו זה דן את דין המתרשלים בשמירת בני אדם שגרמו לשפיכת דם נקי, ככתוב: אשר לא יעבד בו ולא יזרע. ואם היה הנחל ההוא נטול פריון מטיבו, {מוטב}, ואם לאו, התורה הזהירה על כך. ומפני מה ענש את זקני העיר הקרובה אל החלל? נפרשהו במקומו בעזרת האל.
אופירוש פצתה – פתחה, וכן: הבל יפצה פיהו (איוב ל״ה:ט״ז).
א. ביאור זה מופיע לאחר הביאור על פסוק י״ג.
Patzetah (v.11) is to be rendered opened. Yiftzeh (doth open) in But Job doth open (yiftzeh) his mouth in vanity (Job 35:16) is similar.
והנה בעבור שנשפך דם הבל באדמה, קללה השם, כדרך: ולארץ לא יכֻפר לדם אשר שפך בה (במדבר ל״ה:ל״ג).
והנה כאשר לא תוסיף האדמה – להצמיח, כמשפטה לאביו, יצטרך קין ללכת אל ארץ אחרת ולסור מעל פני האדמה, והלך לפאת צפון.
מן האדמה – יותר מן האדמה שהיא ארורה.
וי״א כי לשון ארורה – חסרון, כי עם הברכה היא תוספת, והנה מפאת האדמה יבוא חסרון לו.
ועתה ארור אתה מן האדמה – ובפסוק הבא אחריו יפרש הקללה, כלומר מן האדמה תבא לך הקללהא שלא תוסף תת כחה לך (בראשית ד׳:י״ב).
אשר פצתה את פיה – כי הדם נבלע בקרקע, וכן אמר: ארץ אל תכסי דמי (איוב ט״ז:י״ח), ואמר: על צחיח סלע שמתהו, לבלתי הכסות (יחזקאל כ״ד:ז׳-ח׳).
א. כן בכ״י מינכן 28 (שם הושמטה מלת ״הקללה״), פריס 193, פריס 194. בכ״י מוסקבה 495 הושמט ע״י הדומות: ״כלומר מן האדמה תבוא לך הקללה״.
ועתה ארור אתה מן האדמה, the curse will be spelled out in the verse following, where God explains that Kayin will experience that the source of his curse is the very earth he had used to hide his crime. This earth would not continue to provide its strength for Kayin.
אשר פצתה את פיה, a reference to soaking up Hevel’s blood,⁠1 We have a similar incident in Job 16,18 ארץ אל תכסי דמי, “Earth, do not cover my blood!” Also Ezekiel 24, 7-8 uses similar language, i.e. כי דמה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר, “For her blood remained within her, she placed it on a smooth rock. She did not pour it upon the ground to cover it with dust.”
1. not as in the case of Korach being actively involved in swallowing Hevel.
האדמה אשר פצתה את פיה – אמ׳ בפ׳ אחד דיני ממונות (סנהדרין לז:) מיום שפתחה האדמה את פיה וקבלהו לדמו של הבל. ותימ׳ דהא כל דמים נמי נבלעי׳ בארץ. וי״ל דשאר דמים נהי נמי נבלעים בארץ רישומן ניכר. ודמו של הבל כאלו לא היה שם מעולם. הר״י (תוספות סנהדרין לז: ד״ה מיום שפתחה).
ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה – אררו מן האדמה שלא תתן היא מעצמה כחה אליו. והשני שאף כשיטרח הוא באדמה לחרוש ולזרוע לא תתן כחה אליו כבתחלה, וזה אמרו.
ארור אתה אשר פצתה את פיה, "you are cursed more than the ground which opened its mouth, etc.⁠" The meaning may be "you are cursed (separated) from the ground (which was your source of sustenance) which has opened its mouth, etc. From now on the earth would not yield its produce to you voluntarily.
The second curse was that even if Kayin would labour mightily to make the earth yield its produce the way it had done previously. This is why the Torah said in verse 12 —
ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה – ותימא מה חטאת היא כך מקבלת כל דבר ששופכין עליה ומתרצים שכוונה לכסות ובלעה כל הדם עד שלא נשאר אפי׳ רושם. ופירש״י ארור אתה מן האדמה יותר ממה שנתקללה היא כבר בעונה וגם בזו הוסיפה לחטא הנני מוסיף לה קללה לא תסף תת כחה. והקשה הרמב״ן כי בכאן לא ארר האדמה בעבורו כאשר באביו אבל אמר שיהיה ארור ממנה. ופי׳ הוא ארור אתה מן האדמה פי׳ מן האומנות שלך שאתה עובד אדמה בה אני מקללך שאף אם תעבוד את אדמתך לא תשבע לחם שלא תוסיף תת כחה לך כגון גפן ותאנה לא יתנו חילם ועץ השדה לא יתן פריו וגם כי תעבוד אותה לחרוש ולזרוע לא תוסיף תת כחה לך כאשר בתחלה כי זרע רב תוציא ומעט תאסוף:
ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה, "you are cursed from the earth which opened its mouth, etc.⁠" It is difficult to understand how the earth could be faulted. After all, the earth acts as receptacle for everything which is poured out upon it. The answer given is that in this instance the earth deliberately tried to conceal the deed by swallowing all of Hevel's blood (and body) so that not a trace of what happened there remained visible.
Rashi explains the words ארור אתה מן האדמה, as meaning "you are cursed now even more than the first curse which had been decreed against the earth as a result of your father's sin when he ate from the tree of knowledge.⁠" [that curse had also been described as ארורה, although Rashi substituted the term קללה. Ed.]
Nachmanides disagrees with Rashi, saying that this time the earth itself was not cursed as when Kayin's father had sinned, but in this instance Kayin's vocation as a farmer was the subject of the curse. Whereas previously he had been a very successful farmer, he would find now that even his best efforts would not be rewarded with the expected success.
מן האדמה יותר ממה שנתקללה היא כבר בעונה. פירוש באותו עון שצותה להוציא עץ פרי שטעם עצו ופריו שוים והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי ולא העץ פרי כדלעיל וכשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה לא עון זה שפצתה את פיה לקחת את דמי אחיו שעדיין לא נתקללה על זה העון ואיך יאמר ארור אתה יותר מקללת האדמה כי מ״ם מן האדמה כמ״ם מכל מלמדי ופירוש אשר פצתה ויען אשר הוסיפה על חטאה ופצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך אני מוסיף לקלל אותה עוד קללה אחרת שכשתעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך. והרמב״ן ז״ל טען ואמר ואיננו נכון כי בכאן לא ארר האדמה בעבורו כאשר באביו אבל אמר שיהיה הוא ארור ממנה ופי׳ הקללה שלא תוסף תת כחה אליו ושיהיה נע ונד בה ולא הבינותי דבריו כי גם הארירה הראשונה אינה אלא שיהיה הוא ארור ממנה שתעלה לו דברים ארורים זבובים ופרעושים ונמלים ושיזרענה מיני קטניו׳ והיא תצמיח לו קנריס ועכביות כדלעיל. אך מה שיש לתמוה על פרש״י ז״ל הוא מה שכ׳ וגם בזו הוסיפ׳ לחטוא אשר פצתה את פיה לקבל את דמו דמשמע שהפתיחה הזא׳ שפתחה את פי׳ לרעה הית׳ ואלו בפ״א ד״מ אמרו מיו׳ שפצתה הארץ לקבל דמו של הבל שוב לא פתחה ופריך תלמודא והא כ׳ ותפתח הארץ את פיה ומשני נפתחה לרעה ולא נפתחה לטובה אלמא פתיחתה לקבל דמי הבל לטובה היתה ולא לרעה ואיך כתב רש״י וגם בזו הוסיפ׳ לחטא והנני מוסיף לה קללה.
ושמא יש לומר שפתיחתה לקבל דמי הבל אע״פ שהשם חשבו לה לחטא מכל מקום היא לא היתה פתיחתה אלא לטובה כדי לכסות דמו של הבל ואלו פתיחתה לבלוע את קרח לא היתה אלא לרעה אע״פ שהשם לא חשבו לה לחטא:
והנה הענישו השם באמרו ארור אתה ופרש״י יותר מן האדמה שכבר נתקללה על עון אדם. ויותר נכון מה שפירשו בו הראב״ע והרמב״ן שקללו שיבא לו תמיד חסרון מן האדמה אשר בחר בה כי לא תתן תבואתה ופירותיה כראוי מעצמה ואף שיעבוד אותה לעוזרה לא תצליח ולא תוסיף תת כחה לו כאשר היתה נותנת עד עתה.
ואמר אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך להגיד שהוא שפך את דמו וכסהו בעפר ולכן היתה הגזרה שנתקללה האדמה באופן שתגלה את דמיה ולא תכסה עוד את הרוגיה כי כיון שנטמן הבל הנהרג בעפר הארץ היתה מהגזרה שכל מה שיטמן בארץ מהזריעה והנטיעה יהיה בקללה כי הדם יחניף את הארץ וחפירת הארץ היא מארה בפירותיה וכמ״ש הרמב״ן.
ועתה ארור אתה מן האדמה – כלומר עונשך מרובה בהריגה זאת מתמדת כל זמן שדמי אחיך צועקים מן האדמה ואינן עולות למעלה. אבל עתה בעת הזאת אם מעניש אותך שתהיה ארור וחסר מן האדמה אשר פצתה את פיה והיא סבבה כל זה ברוב שמנינותה וטובה עד שלזה בעטת בי כדכתיב שמנת עבית כשית ויטוש וכו׳ ולכן לא תוסיף תת כחה לך אפילו אם תזרענה. וכל שכן כי נע ונד תהיה בארץ ולא תהיה פנוי לחרוש ולזרוע בענין שלא יושלם כוונתך שנתכוונת להשאר יחידי בכל הארץ לאכול מפריה ולשבוע מטובה ולא תקום ולא תהיה כי לא תוסיף תת כחה לך. וכן שתהיה נע ונד בארץ מגורש ממקום למקום כמו שדמי אחיך הולכות נעות ונדות בארץ:
ארור אתה מן האדמה – מקולל ומחוסר מטובת האדמה.
אשר פצתה את פיה – שנשתמשת בה לכסות את הריגת אחיך, וכנגד זה לא תשתמש בה עוד כמו שנשתמשת קודם לכן לצרכי חייך. ולא הוצרך לפרש עונש הרוצח, כי הדין מבואר בטבע על כל מזיק, ש״כאשר עשה כן יעשה לו״ (ויקרא כ״ד:י״ט).
ארור אתה מן האדמה, cursed and deprived of the good the earth has to offer.
אשר פצתה את פיה, because it allowed itself to be used to cover up the killing of your brother. As a result, earth will no longer be free to provide the needs of your livelihood in the degree it did up until now. There was no need to spell out the penalty for the murderer. His punishment is part of the principle applying to the penalty for anyone causing willful damage, i.e. he will experience tit for tat as spelled out in Leviticus 24,19.
מן האדמה שנתקללה כבר. פירוש ״ארור אתה מן האדמה״ דכתיב כאן – אף על גב שכבר נתקללה האדמה, כדכתיב (לעיל ג, יז) ״ארורה האדמה בעבורך״ – כאן רוצה לומר שתהיה ארורה יותר. ואין פירוש ״מן״ – יותר, כמו שפירש הרא״ם, דאם כן יהיה פירושו שיהיה קין מקולל יותר מן האדמה שנתקללה, וזה אינו, שהרי היה מקלל את האדמה, לא שהיה מקלל קין, רק פירושו שתהיה האדמה מקוללת לך, וזהו ״ארור אתה מן האדמה״ רק מפני שהוקשה לו הרי כבר נתקללה, לכך פירש שתהיה מקוללת יותר ממה שנתקללה כבר. והקשה הרמב״ן על רש״י דכאן לא קלל האדמה, רק קלל את קין שיהיה קין ארור ממנו, ופירוש הכתוב – ״כי תעבוד את האדמה לא תוסיף תת כחה לך״ (ראו פסוק יב), והרא״ם השיב בעד רש״י – כי גם הקללה הראשונה (לעיל ג, יז) – שיהיה הוא ארור ממנו, שמעלה לו זבובים ופרעושים. ולא השיב הרא״ם כלום, מפני דכל הארץ נתקללה, אף אם יזרענה אדם אחר, אבל גבי קין לא לכל אדם נתקללה אלא לקין דווקא, ואם אחר יזרענה – תתן כחה, ואין זה קללת אדמה רק קללת קין, ומפני זה סבירא להרמב״ן שאין אנו צריכין לומר דהאדמה חטאה כאן כלל, דדווקא למעלה שקלל כל האדמה – אם לא חטאה לא קלל כל האדמה, אבל כאן שלא היתה מקוללת רק לקין, אף על גב שלא חטאה, כיון דאין זה לאדמה – יכול לקלל את קין מן האדמה. ואולי דעת רש״י דמה לי קללת חלק או קללת הכל, כמו דאין קללת הכל אלא אם חטאה – כך קללת מקצת שתהיה מקוללת אל קין בלבד – בשביל חטא האדמה. ונדחק לזה מפני שכתוב ״אשר פצתה״ דמשמע דחטא עשתה מה שקבלה הדם:
והקשה הרא״ם דמשמע דהפתח היה לרעה, ואילו בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לז ע״ב) אמרינן ׳מיום שפתחה הארץ לקבל דמו של הבל – שוב לא פתחה׳, ומקשה והכתיב (במדבר טז, לב) ״ותפתח הארץ את פיה״, ומתרץ ׳נפתחה לרעה ולא נפתחה לטובה׳, משמע דפתיחת הארץ לקבל הדם היה לטובה, ויראה שאין זה קשיא, דרש״י סבירא ליה דקבלת הדם היה לטובת העולם, שלא יהיה הדם נראה, אבל מכל מקום חטא הוא לארץ לסייע את הרוצח לכסות מעשיו אשר עשה, אבל מכל מקום היה לטובה, ודבר פשוט הוא – כי עשתה היא טובה לעולם לכסות הדם, וסייעה את קין הרוצח, ובזה חטאה האדמה:
יותר ממה כו׳. פי׳ בעון שהוציאה עץ עושה פרי וכשנתקלל אדם נפקדה גם היא על עונה אבל לא על עון זה שפצתה את פיה שעדיין לא נתקללה על עון זה ואיך יאמר ארור אתה יותר מקללת האדמה:
הוסיפה לחטוא. נראה דס״ל להרב דלשון פצתה היינו פתיחה יתירה וזהו החטא כמ״ש התוס׳ סנהדרין (לז: ד״ה מיום) שאין רישומו ניכר כלל. [נחלת יעקב]: הרא״ם הקשה שכאן משמע שהפתיחה של האדמה לרעה ובפ׳ אחד דיני ממונות (שם לז:) אמרינן מיום שפתחה לקבל דמו של הבל שוב לא פתחה לטובה משמע של הבל היה טובה ולא ידענא מאי קשיא ליה וודאי נגד קין הי׳ טובה שיכוסה דמו אבל נגד הבל היא רעה כדי שיהא נקמה כמו בדם זכריה הנביא (עי׳ גיטין נז:). [דברי דוד]:
Even more... This refers to the ground's sin of bringing forth [inedible] trees bearing fruit; when Adam was cursed, so too was the ground. It does not refer to the ground's sin of opening its mouth. For about that sin it cannot be said, "You are cursed more than the curse of the ground,⁠" as the ground had not yet been cursed for it.
It continued to sin. Rashi apparently holds that the term פצתה means to open extra wide, which was the [ground's] sin, as Tosafos says (Sanhedrin 37b ד"ה מיום): "It left no trace [of Hevel's blood] at all.⁠" (Nachalas Yaakov) Re'm asks: Here, it was considered bad for the ground to open its mouth. So why does it say in Sanhedrin 37b: "From the day the ground opened to accept Hevel's blood it has not opened [again] for the good"? This implies that opening its mouth was good! However, I do not understand what the question is. Surely it was good for Kayin that Hevel's blood be covered, but for Hevel it was bad [that the ground opened and covered his blood] because as long as Hevel's blood remains visible, his death would be avenged — as was the case with the blood of Zechariah the prophet (see Gittin 57b). (Divrei Dovid)
ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך – אם קין מעל. האדמה מה פשעה ומה חטאתה? האם בשביל קין תקולל האדמה גם לזרע שת שאינו בכלל עון קין. ועוד לשון מן האדמה קצת מגומגם ולא אמר ארורה האדמה בעבורך בקללת האדם. ומה טעם אשר פצתה את פיה? האם היה לה להקשות ערפה כדי שהדם לא יהיה טופח בה ומי ציוה לה כזאת? ונראה שזאת אינה קללה ורעה מאת ה׳. אלא הגדת דברים כאלו אמר ועתה הנך ארור ומקולל מן האדמה ירצה שהאדמה מקללך בעבור זה שהוכרחה להיות חבר בחטא לקבל בקרבה דם אחיך {סד} שהעון עצמו הוא ענשו של חוטא ועונותיו ילכדונו את הרשע:
ועתה ארור אתה מן האדמה כו׳ – ביאור ועתה תראה ברע אשר תמצא אחר שהרגת אותו וגרמת לך קללה לעולם שארור אתה מן האדמה פי׳ מן האדמה שקברת בה להסתיר ממני. ממנה תהיה מקולל.
אשר פצתה כו׳ – למדת אותה דרך חניפה כי הדם הוא יחניף את הארץ. כמו שכסתה בסתר על דמי אחיך. כן תכוסה טובתה מעיניך ותבא מארה בפירותיה זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף וגו׳.
מן האדמה – איו במקרא מלת מן במשמעות יותר או פחות, אלא אחת או שתים. לכך נראה שפירושו מעל האדמה, שתהיה נע ונד עליה וממנה. ואשר פצתה, הוא כמו מן הארץ אשר יצאת משם (בראשית כ״ד:ה׳), אשר גרת בה, ודומיהן. כך, מן האדמה אשר הוכרחה לפצות פיה וגו׳, כי היא מה חטאה ודרכה לבלוע את אשר שופך בה.
ארור אתה – לאדם ולאשתו לא אמר ארור אעפ״י שחטאו לפניו, כי חטאם אינו דומה לחטאו של קין, ועוד שהם עשו תשובה מיד, אבל קין ששפך דם האדם העשוי בצלם אלהים היה איש משחית ובן מות, ולא המיתו השם לפי שלא נקנסה מיתה על שפיכת דם האדם אלא בימי נח ככתוב שם, אבל קללו שלא יהי לו שלוה ונחת כל ימיו:
מן האדמה – יתכן שפירושו יותר מן האדמה, כי לפי שלמעלה אמר ארורה האדמה, עתה קלל את קין יותר ממה שקלל את האדמה אשר הוא עליה, וזה שימוש מ״ם אחר מלת ארור כמו ארור אתה מכל הבהמה האמור למעלה, ולכן הוסיף לפרש מה היא הקללה, ואמר נע ונד תהיה בארץ שאפילו הארץ לא תסבול אותו אם יבקש מנוחה עליה, כי הוא מקולל יותר ממנה, כדרך ותקיא הארץ את יושביה (ויקרא י״ח כ״ה) שהוא בגלל תועבות העמים, וכן מצינו עון שפיכת דם האדם מיוחס אל הארץ, וגם כפרתו מיוחסת לארץ שנאמר כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכופר וגו׳:
מן האדמה – אתה שפכת את דם אחיך, וחשבת כי דמו הנבלע באדמה לא יהיה נראה ומגולה ולא יצעק עליך ולא ימצֵא מי שיקח נקמתו ממך, ואני אעשה שהאדמה עצמה שכסתה את דמו, היא תנקום נקמתו, על ידי שלא תתן לך עוד כחה (מדברי הרמב״ן).
by means of that very ground. “You shed your brother’s blood and thought that once it was absorbed into the ground, it would not be seen or discovered, and it would not cry out to you, nor would it find anyone to take its vengeance against you. But I will bring it about that the very ground that covered his blood will avenge him, by no longer giving you its produce” (from Nachmanides’ comment).
ועתה ארור אתה – אין צורך לה׳ לגזור את דינך, שכן אתה כבר נדון ועומד בכך שכל עולם האדמה מתקומם כנגדך. צעקת דמי אחיך כבר הכריזה את דינך.
כאן הוא המקום היחיד בו אנו מוצאים קללה על אדם רשע ופושע. הקללה שנאמרה לעיל (ג, יז) הייתה על האדמה לצורך חינוך האדם, אך האדם עצמו לא קולל.
״ארור״ קרוב ל״ערר״, שממנו מתקבל ״ערער״ – מבודד [עיין פירוש לויקרא כ, כ ולתהלים קב, יח]. אדם ״ברוך״ מקושר לכלל, והכל זורם אליו בהרמוניה לטובתו ולהצלחתו. לעומת זאת, ה״ארור״ שרוי בבדידות, מנותק מכל מקורות ההצלחה והפריחה.
מן האדמה – תיבות אלו מופרדות מ״ארור אתה״ על ידי טעמי המקרא. לפיכך יתפרש הפסוק באחד משני אופנים: א. ארור אתה להיות מרוחק מהאדמה [כדוגמת ״וימאסך ממלך״ (שמואל א טו, כג)]. ב. כפי שתרגמנו [בתרגום הלועזי]: ארור אתה מאת האדמה. הווי אומר: הקללה כבר חלה עליך, והיא באה ״מן האדמה, אשר פצתה וגו׳⁠ ⁠⁠״.
פצתה את פיה – ״פצה״ – קרוב ל״פצע״; ״פצח״ – מציין תמיד פתיחה על כרחו: או שהיא בניגוד לרצונו, או שהוא אנוס בגלל המצב. כך ביפתח, שנדר בעת צרה: ״וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי״ (שופטים יא, לה). וכך: ״וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף״ (ישעיהו י, יד); אפילו בשעת האימה, אין מי שיעיז לפתוח את פיו. וכן גם המשמעות כאן: האדמה הוכרחה לפתוח את פיה. אתה, קין, כפית עליה לקבל את דמי אחיך מידך.
מידך – אף שסופו של כל אדם לשוב לאדמה, אין האדמה חפצה לקבל אח מידי אחיו.
ועתה ארור אתה מן האדמה – שהאדמה בעצמה תקלל אותך ותענישך, אשר פצתה את פיה יצייר במליצה שהאדמה פצתה פיה ודברה בפיה כי היא המוכנת לקחת את דמי אחיך מידך, כמו ודמו מידך אבקש, היינו שתקח מידך נקמת דמי אחיך אשר שפכת, כן פצתה האדמה את פיה ואמרה שהיא בעצמה תעשה בך שפטים.
מן האדמה1: בעסקיו ועבודתו באדמה2 ביחוד אררו, ופירש הטעם משום:
אשר פצתה וגו׳3: ודרך האדמה ליהנות מזה, שדם משמין ומזבל אותה, וא״כ היה קין בזה כמחניף את האדמה4, על כן יפול בידה, כמו שאמרו חז״ל (סוטה מא,ב) ׳כל המחניף לחבירו לסוף נופל בידו׳, ובמסכת דרך ארץ5 תניא: ר״א הקפר אומר, המחניף לחבירו שלא לשם שמים לסוף נפטר ממנו בבזיון, ומביא ראיה מבלעם ובלק. והכי נמי בשביל שקין השמין את האדמה בדמי הבל על כן הוא מקולל ממנה.
1. לפי רש״י הכוונה היא – כפי שקלל הקב״ה את אדה״ר לעיל ״ארורה האדמה בעבורך״ שפירושו שנתקללה האדמה ומגיע הנזק לך, כך גם כאן ״ארור אתה מן האדמה״ הארירה תהיה מגעת לך מן קללת האדמה (גור אריה).
2. כפי שיפרט בפסוק הבא.
3. בפשטות הכוונה שהעלימה וכסתה את דמי הבל, אך רבנו מפרש אחרת.
4. ושמא זה הביאור של ״ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה, כי הדם הוא יחניף את הארץ...⁠״ (במדבר לה,לג) – בהקשר לרוצח.
5. לא מצאנו.
ארור – פירושו כאן כמו לעיל ג׳:י״ד — מוצא מכלל הטוב.
מן⁠־האדמה – הנכון הוא לפרשו עם הרמב״ן, הראב״ע והרוו״ה — מפאת האדמה אשר ״לא תסף תת כחה לך״, כפי שמבואר בתחילת הפסוק הבא. רש״י מפרש את המלה ״מן״ כהשוואה — ״יותר ממה שנתקללה היא כבר״ (בגלל אדם הראשון). אחרים מפרשים ביטוי זה — מן האדמה והלאה, ופירוט הקללה הזאת הוא כפי שמובא בסוף הפסוק הבא: ״נע ונד תהיה בארץ״.
אשר פצתה – הוא מתן הטעם אשר בגללו האדמה לא תוסף עוד לתת כחה לו — הרי זה משום שהיתה צריכה לספוג את דם אחיו מידיו.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםרד״קפענח רזאר׳ בחייטור הפירוש הארוךמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםמלאכת מחשבתאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144