1. וכ״ה בשכ״ט. ובמדרש הבאור כת״י אשובה ארעה צאנך אשמור מיכאן ששומר שכר חייב באחריות. ונראה דהלימוד הוא כמ״ש הלק״ט מכפל הלשון להיות רועה ושומר היינו שומר שכר להתחייב באחריות היינו בגניבה ואבידה וכ״כ בס׳ מנחה בלולה צאנך אשמור להיות כשומר שכר כמו שפירש אח״כ. ובדין רועה שאינו שומר, ראה ב״ק נו: בשטמ״ק שם, ורמב״ם פ״ד מנזקי ממון ה״י מגמרא ב״ק יג: מח: ויש להעיר ממ״ש רש״י במשנה ב״מ צז. כל תנאי שיש בו מעשה. תנאי בני גד ובני ראובן אם יעברו ונתתם היינו תנאי קודם למעשה אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך היינו תנאי ששואל ממנו קודם למעשה שעליו לעשות. (ושיטת הרמב״ם בפירוש המשניות בבא מציעא שם וכן בהלכות הל׳ אישות פ״ו ה״ד דהפי׳ כל תנאי שיש מעשה מתחלתו היינו שעשה מעשה ממש כגון שנתן לה הקדושין אבל באמירה בעלמא קודם המעשה לא הוי מעשה קודם לתנאי. ובריטב״א ב״מ כ׳ דהלשון מוכיח כדברי הרמב״ם אמנם יש להקשות על דבריו מכ״מ בגמ׳ גיטין וגאוני עולם לא פירשו כן. ועי׳ בנו״כ הרמב״ם מ״ש בזה. ומדברי הירושלמי פ״ב דקדושין ה״ה ותוספתא קדושין פ״ג מוכח כדברי הרמב״ם, ועיי תוס׳ כתובות נו:) והנה הלימוד שהביא רש״י מהפסוק שלפנינו ליתא בגמ׳ ורש״י מדעת עצמו הביא זאת לראיה דבעינן תנאי קודם למעשה ונ״ל דע״פ דרש זה שהביא רש״י כאן דרך אגב יש ליישב קושיא גדולה שעמד בה המגיד משנה פ״ו מה׳ אישות הי״ד על דברי הרמב״ם שהביא יש מקצת גאונים אחרונים שאמרו שאין צריך אדם לכפול תנאו אלא בגיטין וקדושין בלבד אבל בדיני ממונות אינו צריך לכפול ואין ראוי לסמוך על דבר זה שכפילת התנאי עם שאר הארבעה דברים מתנאי בני גד ובני ראובן למדו אותן חכמים וכו׳ ותנאי זה לא היה לא בגיטין ולא בקדושין וכזה הורו גדולי הראשונים וכן ראוי לעשות. ובפ״ג מהל׳ זכייה ומתנה ה״ח כ׳ ורבותי הורו שאין צריך לכפול התנאי ולהקדים הן ללאו אלא בגיטין וקדושין בלבד ואין לדבר זה ראיה. והמ״מ פ״ו מהל׳ אישות הביא דכן הוא דעת הרב אלפסי ז״ל בתשובה (עי׳ תשובת הרי״ף סי׳ ל״א) ומביא מהרמב״ן דאפילו לשיטה זו תנאי קודם למעשה בעינן שהרי משנה סתומה היא בב״מ ואע״ג דאתיא כר״מ קיי״ל כוותיה בהא ואע״ג דהוה משמע דאי גמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן לכל מילי הוה לן למגמר איכא למימר דסוגיא דגמ׳ מכרעת שאין כל הדברים שוין ״ולא נתברר הטעם״ אלו דברי הרמב״ן. וכ״כ בשו״ת התשב״ץ ח״א סוף סי׳ צ״ה וצ״ו דאפילו לשיטת הרי״ף תנאי קודם למעשה בעינן. ובהשגות הראב״ד פ״ג מה׳ זכייה כ׳ על דברי הרמב״ם אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר וטעם גדול יש לדבר דזה מוכר קרקע או נותנו ואומר איני נותנו או מוכרו אא״כ יעשה לו כך וכך ונוציא אותו מידו ולא עשה בו מה שהתנה עליו, אבל גיטין וקדושין אומדן דעת הוא מכיון שנתן דעתו לגרש או לקדש אינו אלא כמפליג בדברים כו׳ ונחלת בני גד ובני ראובן לא היתה אלא מוחזקת ביד ישראל ואינו דומה לקרקע המוחזק לו לאדם מירושתו או ממקחו עכ״ל ומבואר מדברי הראב״ד דאפילו אי ילפינן מתנאי ב״ג וב״ר דמיירי בממון מ״מ ילפינן דווקא בכה״ג שלא היתה מוחזקת רק בידם בלבד דהרי כל ישראל וגם בני גד ובני ראובן היו מוחזקים בעבר הירדן בכה״ג הוא דצריך לכל אלה התנאים משא״כ בקרקע המוחזקת באיש מחמת ירושה או קנין י״ל דלא צריך כל התנאים. וראה מ״ש לקמן בשם הראב״ד. והמ״מ שם כ׳ ודע שטעם שכתב הר״א ז״ל אינו מספיק מפני מה צריך תנאי קודם למעשה בממון ואינו צריך כפל ולא הן קודם ללאו. והנה לפי דברי רש״י הנ״ל נתגלה לנו מקור בתורה לשיטה זו כיון דמצאנו גבי יעקב בדיני ממון תנאי קודם למעשה ילפינן מכאן דתנאי קודם למעשה בעינן לעולם אפילו במקום דלא בעינן תנאי כפול, כמו גבי יעקב דלא מוזכר בתורה תנאי כפול, ומיושב עפ״ז שיטת הרי״ף ושאר פוסקים דס״ל דבממון בעינן רק תנאי קודם למעשה ולא שאר התנאים. ועפמ״ש מתורץ מה שתמה בהגהות הגרי״ב בד״ו וז״ל צע״ג לרש״י ז״ל שהכניס פסוק זה בתוך משמעות תנאי א״כ מצינו תנאי בתורה שלא הוכפל, ותקשי לר״מ דבעי תנאי כפול, וגם איך יהיה סוגית הש״ס בגיטין עו. אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול כו׳ והלא מצינו זה הנ״ל וצע״ג כעת. ולפמש״ל הרי מבואר דדעת הראב״ד הוא לחלק דאפילו לר״מ רק בכה״ג דבני גד וראובן בעינן תנאי כפול משא״כ בקרקע המוחזקת ע״י ירושה או קנין לא בעינן תנאי כפול וה״ה גבי התנאי דיעקב. עוד י״ל אפילו להשיטות דלא ס״ל כהראב״ד כאן במעשה דיעקב לא שייך כלל דין תנאי כפול עפמ״ש הרמב״ן במלחמות פ״ב דביצה כ. בשם הראב״ד דרק אם המעשה נעשה מיד כמו כאן גבי בני גד וב״ר שהיו מבקשים ממשה שיתן להם נחלתם מיד ואם לא יקיימו התנאים יטלו אותה מידם אבל אם אין המעשה נגמר מיד א״צ למשפטי התנאים והמרי״ט בשו״ת ח״ב חו״מ סי׳ מ״ח האריך לה״ר לזה מכ״מ אם כן כה״ג גבי פועל כמו יעקב לא צריך כלל תנאי כפול וכי יכול להכריחו שיעבוד אצלו אם לא יקיים תנאו. ולשיטתם בכה״ג גם תנאי קודם למעשה לא בעינן. וצ״ל לדבריהם דרש״י השתמש בלישנא דקרא לדמיון בעלמא ולא משום דילפינן מצד הדין. וראה מ״ש לעיל פכ״ה אות רי. בבאור מדרש הגדול לענין קנין דבר שלא בא לעולם דאין למדין מיעקב שהיה קודם מתן תורה. ובש״ע חו״מ סי׳ ר״ז דעכשיו נהגו דבמטלטלין אין צריך תנאי כפול. ובהגה״מ פ״ו מאישות שהביא בשם רבינו שב״ט דמעשים בכל יום שאין מקפידין לתנאי כפול במקח וממכר ומנהג עוקר הלכה ע״כ, ולפ״ז בודאי דאין להקשות לדינא ממעשה דיעקב שהיתה קודם מ״ת. וכעין זה כ׳ בקצות החושן חו״מ סי׳ של״ב אות ו׳ עמ״ש בפסקי מהרי״א בתרומת הדשן סי׳ ק״ל בהא דצאן לבן דקנה יעקב אע״ג דהוי דבר שלא בא לעולם משום דה״ל כאומר קני בהמה לולדות כמבואר בגמ׳ ב״מ סו: והקצה״ח כ׳ הטעם דקנה יעקב מלבן דשכירות דנקנה בדיבור אפילו בדבר שלבל״ע קנה. ולפמ״ש הריב״ש בענין בכורה שקנה יעקב משום דקודם מ״ת דשלב״ע נמי נקנה א״כ ה״ה צאן לבן ע״כ.

2. ראה לעיל בתורה שלמה צד תתסה. בהשמטות ומלואים בבאור וצרף לכאן. ובמנורת המאור ח״ג צד שא. גדולה מלאכה שכל הנביאים נתעסקו בה. וכ״ה שם בח״ד צד תקלו. ובמדרש תנאים דברים ה. יד. ובמדרש הגדול פ׳ ואתחנן צד ס. וכ״ה במדרש גדול וגדולה מצורף לס׳ ראשית חכמה ונדפס בבית המדרש ח״ג.