×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(לא) וַיֹּ֖אמֶר מָ֣ה אֶתֶּן⁠־לָ֑ךְ וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ לֹא⁠־תִתֶּן⁠־לִ֣י מְא֔וּמָה אִם⁠־תַּֽעֲשֶׂה⁠־לִּי֙א הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה אָשׁ֛וּבָה אֶרְעֶ֥ה צֹֽאנְךָ֖ אֶשְׁמֹֽר׃
He said, "What shall I give you?⁠" He said, "Don't give me anything; if you just do this thing for me, I will return to tend your flocks and watch them.
א. אִם⁠־תַּֽעֲשֶׂה⁠־לִּי֙ ל=אִם⁠־תַּֽעֲשֶׂה⁠־לִּי֙ בגעיה ימנית
תורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבתירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובשכל טוברשב״םאבן עזרא א׳ר״י בכור שוררד״קחזקוניר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושאברבנאלר״ע ספורנומנחת שיר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
[קט] 1לא תתן לי מאומה, ממון ונכסים, אם תעשה לי הדבר הזה שתתן לי תנאי שאומר לך אשובה ארעה צאנך אשמור, יש רועה ואינו שומר ויש שומר ואינו רועה, אבל אני רועה ושומר. (לקח טוב)
[קי] 2אשובה ארעה צאנך אשמר, חביבה היא המלאכה, שכל הנביאים נתעסקו בה ביעקב אבינו הוא אומר אשובה ארעה צאנך אשמר, במשה הוא אומר ומשה היה רועה (שמות ג׳:א׳) כו׳ בדוד הוא אומר ויקחהו ממכלאות צאן (תהלים ע״ח:ע׳), בעמוס הוא אומר כי בוקר אנכי ובולס שקמים (עמוס ז׳:י״ד). (משנת רבי אליעזר פ״ח)
1. וכ״ה בשכ״ט. ובמדרש הבאור כת״י אשובה ארעה צאנך אשמור מיכאן ששומר שכר חייב באחריות. ונראה דהלימוד הוא כמ״ש הלק״ט מכפל הלשון להיות רועה ושומר היינו שומר שכר להתחייב באחריות היינו בגניבה ואבידה וכ״כ בס׳ מנחה בלולה צאנך אשמור להיות כשומר שכר כמו שפירש אח״כ. ובדין רועה שאינו שומר, ראה ב״ק נו: בשטמ״ק שם, ורמב״ם פ״ד מנזקי ממון ה״י מגמרא ב״ק יג: מח: ויש להעיר ממ״ש רש״י במשנה ב״מ צז. כל תנאי שיש בו מעשה. תנאי בני גד ובני ראובן אם יעברו ונתתם היינו תנאי קודם למעשה אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך היינו תנאי ששואל ממנו קודם למעשה שעליו לעשות. (ושיטת הרמב״ם בפירוש המשניות בבא מציעא שם וכן בהלכות הל׳ אישות פ״ו ה״ד דהפי׳ כל תנאי שיש מעשה מתחלתו היינו שעשה מעשה ממש כגון שנתן לה הקדושין אבל באמירה בעלמא קודם המעשה לא הוי מעשה קודם לתנאי. ובריטב״א ב״מ כ׳ דהלשון מוכיח כדברי הרמב״ם אמנם יש להקשות על דבריו מכ״מ בגמ׳ גיטין וגאוני עולם לא פירשו כן. ועי׳ בנו״כ הרמב״ם מ״ש בזה. ומדברי הירושלמי פ״ב דקדושין ה״ה ותוספתא קדושין פ״ג מוכח כדברי הרמב״ם, ועיי תוס׳ כתובות נו:) והנה הלימוד שהביא רש״י מהפסוק שלפנינו ליתא בגמ׳ ורש״י מדעת עצמו הביא זאת לראיה דבעינן תנאי קודם למעשה ונ״ל דע״פ דרש זה שהביא רש״י כאן דרך אגב יש ליישב קושיא גדולה שעמד בה המגיד משנה פ״ו מה׳ אישות הי״ד על דברי הרמב״ם שהביא יש מקצת גאונים אחרונים שאמרו שאין צריך אדם לכפול תנאו אלא בגיטין וקדושין בלבד אבל בדיני ממונות אינו צריך לכפול ואין ראוי לסמוך על דבר זה שכפילת התנאי עם שאר הארבעה דברים מתנאי בני גד ובני ראובן למדו אותן חכמים וכו׳ ותנאי זה לא היה לא בגיטין ולא בקדושין וכזה הורו גדולי הראשונים וכן ראוי לעשות. ובפ״ג מהל׳ זכייה ומתנה ה״ח כ׳ ורבותי הורו שאין צריך לכפול התנאי ולהקדים הן ללאו אלא בגיטין וקדושין בלבד ואין לדבר זה ראיה. והמ״מ פ״ו מהל׳ אישות הביא דכן הוא דעת הרב אלפסי ז״ל בתשובה (עי׳ תשובת הרי״ף סי׳ ל״א) ומביא מהרמב״ן דאפילו לשיטה זו תנאי קודם למעשה בעינן שהרי משנה סתומה היא בב״מ ואע״ג דאתיא כר״מ קיי״ל כוותיה בהא ואע״ג דהוה משמע דאי גמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן לכל מילי הוה לן למגמר איכא למימר דסוגיא דגמ׳ מכרעת שאין כל הדברים שוין ״ולא נתברר הטעם״ אלו דברי הרמב״ן. וכ״כ בשו״ת התשב״ץ ח״א סוף סי׳ צ״ה וצ״ו דאפילו לשיטת הרי״ף תנאי קודם למעשה בעינן. ובהשגות הראב״ד פ״ג מה׳ זכייה כ׳ על דברי הרמב״ם אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר וטעם גדול יש לדבר דזה מוכר קרקע או נותנו ואומר איני נותנו או מוכרו אא״כ יעשה לו כך וכך ונוציא אותו מידו ולא עשה בו מה שהתנה עליו, אבל גיטין וקדושין אומדן דעת הוא מכיון שנתן דעתו לגרש או לקדש אינו אלא כמפליג בדברים כו׳ ונחלת בני גד ובני ראובן לא היתה אלא מוחזקת ביד ישראל ואינו דומה לקרקע המוחזק לו לאדם מירושתו או ממקחו עכ״ל ומבואר מדברי הראב״ד דאפילו אי ילפינן מתנאי ב״ג וב״ר דמיירי בממון מ״מ ילפינן דווקא בכה״ג שלא היתה מוחזקת רק בידם בלבד דהרי כל ישראל וגם בני גד ובני ראובן היו מוחזקים בעבר הירדן בכה״ג הוא דצריך לכל אלה התנאים משא״כ בקרקע המוחזקת באיש מחמת ירושה או קנין י״ל דלא צריך כל התנאים. וראה מ״ש לקמן בשם הראב״ד. והמ״מ שם כ׳ ודע שטעם שכתב הר״א ז״ל אינו מספיק מפני מה צריך תנאי קודם למעשה בממון ואינו צריך כפל ולא הן קודם ללאו. והנה לפי דברי רש״י הנ״ל נתגלה לנו מקור בתורה לשיטה זו כיון דמצאנו גבי יעקב בדיני ממון תנאי קודם למעשה ילפינן מכאן דתנאי קודם למעשה בעינן לעולם אפילו במקום דלא בעינן תנאי כפול, כמו גבי יעקב דלא מוזכר בתורה תנאי כפול, ומיושב עפ״ז שיטת הרי״ף ושאר פוסקים דס״ל דבממון בעינן רק תנאי קודם למעשה ולא שאר התנאים. ועפמ״ש מתורץ מה שתמה בהגהות הגרי״ב בד״ו וז״ל צע״ג לרש״י ז״ל שהכניס פסוק זה בתוך משמעות תנאי א״כ מצינו תנאי בתורה שלא הוכפל, ותקשי לר״מ דבעי תנאי כפול, וגם איך יהיה סוגית הש״ס בגיטין עו. אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול כו׳ והלא מצינו זה הנ״ל וצע״ג כעת. ולפמש״ל הרי מבואר דדעת הראב״ד הוא לחלק דאפילו לר״מ רק בכה״ג דבני גד וראובן בעינן תנאי כפול משא״כ בקרקע המוחזקת ע״י ירושה או קנין לא בעינן תנאי כפול וה״ה גבי התנאי דיעקב. עוד י״ל אפילו להשיטות דלא ס״ל כהראב״ד כאן במעשה דיעקב לא שייך כלל דין תנאי כפול עפמ״ש הרמב״ן במלחמות פ״ב דביצה כ. בשם הראב״ד דרק אם המעשה נעשה מיד כמו כאן גבי בני גד וב״ר שהיו מבקשים ממשה שיתן להם נחלתם מיד ואם לא יקיימו התנאים יטלו אותה מידם אבל אם אין המעשה נגמר מיד א״צ למשפטי התנאים והמרי״ט בשו״ת ח״ב חו״מ סי׳ מ״ח האריך לה״ר לזה מכ״מ אם כן כה״ג גבי פועל כמו יעקב לא צריך כלל תנאי כפול וכי יכול להכריחו שיעבוד אצלו אם לא יקיים תנאו. ולשיטתם בכה״ג גם תנאי קודם למעשה לא בעינן. וצ״ל לדבריהם דרש״י השתמש בלישנא דקרא לדמיון בעלמא ולא משום דילפינן מצד הדין. וראה מ״ש לעיל פכ״ה אות רי. בבאור מדרש הגדול לענין קנין דבר שלא בא לעולם דאין למדין מיעקב שהיה קודם מתן תורה. ובש״ע חו״מ סי׳ ר״ז דעכשיו נהגו דבמטלטלין אין צריך תנאי כפול. ובהגה״מ פ״ו מאישות שהביא בשם רבינו שב״ט דמעשים בכל יום שאין מקפידין לתנאי כפול במקח וממכר ומנהג עוקר הלכה ע״כ, ולפ״ז בודאי דאין להקשות לדינא ממעשה דיעקב שהיתה קודם מ״ת. וכעין זה כ׳ בקצות החושן חו״מ סי׳ של״ב אות ו׳ עמ״ש בפסקי מהרי״א בתרומת הדשן סי׳ ק״ל בהא דצאן לבן דקנה יעקב אע״ג דהוי דבר שלא בא לעולם משום דה״ל כאומר קני בהמה לולדות כמבואר בגמ׳ ב״מ סו: והקצה״ח כ׳ הטעם דקנה יעקב מלבן דשכירות דנקנה בדיבור אפילו בדבר שלבל״ע קנה. ולפמ״ש הריב״ש בענין בכורה שקנה יעקב משום דקודם מ״ת דשלב״ע נמי נקנה א״כ ה״ה צאן לבן ע״כ.
2. ראה לעיל בתורה שלמה צד תתסה. בהשמטות ומלואים בבאור וצרף לכאן. ובמנורת המאור ח״ג צד שא. גדולה מלאכה שכל הנביאים נתעסקו בה. וכ״ה שם בח״ד צד תקלו. ובמדרש תנאים דברים ה. יד. ובמדרש הגדול פ׳ ואתחנן צד ס. וכ״ה במדרש גדול וגדולה מצורף לס׳ ראשית חכמה ונדפס בבית המדרש ח״ג.
וַאֲמַר מָא אֶתֵּין לָךְ וַאֲמַר יַעֲקֹב לָא תִּתֵּין לִי מִדָּעַם אִם תַּעֲבֵיד לִי פִּתְגָמָא הָדֵין אֲתוּב אֶרְעֵי עָנָךְ אֶטַּר.
He said, “What shall I give you?” Yaakov said, “Do not give me anything. If you do this thing for me, I will continue to tend your flock and guard it.
ואמר מהא אתן לך ואמר יעקב לא תעבד לי כלום מדעםב אן תעבד לי פתגמא הדן אחזור ארעי ענך אנטר יתיהג.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מה״) גם נוסח חילופי: ״מן״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״תעבד לי כלום מדעם״) נוסח אחר: ״תתן לי כל מאן דעאן״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אנטר יתיה״) גם נוסח חילופי: ״אטור יתהון״.
ואמר מה איתן לך ואמר יעקב לא תיתן לי מדעם אוחרן אין תעביד לי פיתגמא הדין איתוב ארעי ענך אטר.
And he said, What shall I give thee? And Jacob said, You shalt not give me anything else, (but) do me this thing, and I will return and pasture thy flock, and keep them.
אשובה ארעה צאנך – לרעיית צאן אני שב ולא לדבר אחר. וא״ת אחר שאעמוד בביתך לא אשמור כראוי, הריני מקבל עלי שמירתם, שאם נגנבה אחת מהם או נאבדה עלי לשלם. מהו אשמור כד״א כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור (שמות כ״ב ו׳) הה״ד ליה גנובתי יום וגו׳ (בראשית ל״א ל״ט), אם נגנבה ביום או בלילה שלי היתה ועלי לשלמה.
ויאמר מה אתן לך – ממון אתן לך בשכרך. לא תתן לי מאומה, לא תתן לי דבר שיש בו מום, לפי שהממון אינו מתברך מאליו, ואין ברכה מצויה בו אלא בדבר הסמוי מן העין, אבל אם תתן לי דבר המתברך מאליו, אשובה ארעה צאנך.
קאל מא ד֗א אעטיך קאל יעקוב לא תעטיני שיא לכן אצנע בי הד֗א אלאמר בה ארג֗ע ארעא גנמך ואחפט֗הא.
אמר: מה אתן לך. אמר יעקב: לא תיתן לי דבר, אבל עשה לי את הדבר הזה, בו אשוב ארעה צאנך ואשמור אותו.
ויאמר מה אתן לך ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה – ממון ונכסים.
אם תעשה לי הדבר הזה – שתתן לי תנאי שאומר לך אשובה ארעה צאנך אשמור. יש רועה ואינו שומר. ויש שומר ואינו רועה. אבל אני רועה ושומר.
ויאמר מה אתן לך – בשכרך ותעמוד עמי. ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה. כלום ממון ונכסים אחרים, אלא. אם תעשה לי הדבר הזה. מה שאני מתנה עמך עכשיו:
אשובה – מדרכי שאני מבקש ללכת:
ארעה צאנך אשמור – אותו, כי יש רועה ואינו שומר ויש שומר ואינו רועה, אבל אני ארעה ואשמור.:
לא תתן לי מאומה – מכל הצאן שיש לך עכשיו, שהרי עבדתיך בשביל בנותיך.
Lo' PAY ME NOTHING: from all the sheep that you own, for I have served you until now in exchange for your daughters.
ה״א מאומה נוסף, ונמצא חסר, [ובכפי דבק מאוםא (איוב ל״א:ז׳) בלוא נוע אל״ף, כמשקל: כל מום (ויקרא כ״ב:כ״א).]⁠ב
א. בכ״י פריס 177: מום.
ב. ההוספה בכ״י פריס 177 ולוצקי 827. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
The heh of me'umah (aught in v. 31) is superfluous.⁠1 The word is also found spelled without the heh.⁠2
1. Hence it is penultimately accented.
2. Mum in Job 31:7.
לא תתן לי מאומה – מכל אשר יש לך היום, ולא אחסורך כלום. ולא תקנה לי אלא דבר שלא בא לעולם.
לא תתן לי מאומה – DON'T GIVE ME ANYTHING – from all that you have today, and I will not make you lack anything. You will only transfer to me something that has not [yet] come to the world.
ויאמר – כלומר אני מבקש ממך שתשב עמי עוד ועתה אמור מה אתן לך בשכרך.
לא תתן לי מאומה – לא תתן לי שוםא דבר קצוב בשכרי, אלא יהיה שכרי דרך מקרה וטובת האל כמו שיזמין לי, ובזה: אשובה ארעה צאנך אשמר – כמו שעשיתי.
א. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193, פריס 194. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״שום״.
ויאמר, Lavan said that he wanted him, Yaakov, to stay with him, asking: ?מה אתן לך, as your wages?
לא תתן לי מאומה, do not give me anything as fixed salary as my reward; my wages shall be in the nature of something that accrues to me coincidentally as an act of kindness by God, not as a sign of goodwill from you, diminishing what was yours. If you agree to these terms, אשובה ארעה צאנך שמור, I will once again tend your flocks as I used to do.
ויאמר מה אתן לך – בשביל אותה עבודה שעשית עמדי.
ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה – מאותה עבודה כי באשה עבדתי,⁠1 אבל אם תרצה שאשוב לרעות צאנך עשה לי הדבר ואז אשובה ארעה צאנך.
1. שאוב מרשב״ם.
?ויאמר מה אתן לך, He said: "what shall I give you for the work you have performed for me?⁠"
ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה, Yaakov said: "you do not have to give me anything;⁠" he referred to the last seven years; he had worked for the hand of Rachel in marriage. She was his now. However, he added, "if you wish me to stay with you longer and to continue to look after your flocks, do the following for me and I will agree and continue to tend your flocks;⁠"
לא תתן לי מאומה – אבל י״י יתן לי,⁠1 כי הוא הממציא והמוליד לצאן.
1. לא אתה תתן לי אלא ה׳.
וכאשר הבין לבן זה מדבריו, אמר לו: מה אתן לך עתה מהצאן ותרעה עוד צאני? כי הוא כבר הבין מדברי יעקב שלא יתרצה לרעות צאנו זולת בזה האופן. ויאמר לו יעקב לא תתן לי עתה מהצאן מאומה, פן תחשדני למחר כי תבוא על שכרי ותראה ריבוי צאני. אכן אם תרצה שיהיה לי חלק בצאן, בזה האופן שאשאל ממך, שלא יתכן שישיגני בו חשד — אשובה ארעה צאנך אשמור.
אמנם על מה שאמר לו מה אתן לך כנזכר [יא] השיב לו לא תתן לי מאומה דבר קצוב כמו שאמרת נקבה שכרך וכו׳ כי הנה אין ברכה שורה על דבר המנוי (תענית ח׳:).
[יב] ולא עוד אלא שכל זמן שתרצה לערער ולהשטין עלי תוכל לבא על שכרי ולדקדק עלי אם יש בידי מאומה משלך יהיה הרשות בידך. דרך משל תאמר כמה אני נותן לשנה כך וכך היה עמי שנים או שלשה שנים עולה חשבונו כך הוציא במזון או בלבוש כך הנה נשארו בידו כך וכך אם ימצא לו יותר מזה הלא הוא גנוב אתו ודי בזיון וקצף שיהיה מעותד לדברים כמו אלה. ולזה אין אני חפץ בכך אמנם אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמור.
ולבןא נכבש לטענות יעקב והודה ולא בוש לשני כללי מאמריו ר״ל שראוי לפרוע לו כל מה שעבד כי בידוע היה שלא לבד הנשים היה שכרו כ״ש ברוב הברכה שהיה בצאנו ולזה אמר לו מה אתן לך ר״ל בעד העבר ולא הוסיף לפצור בו שישב עוד עמו כי ראה כי הדין עמו באמרו ומתי אעשה גם אנכי לביתי. וכאשר ראה יעקב שהוא כבר היה מודה מכח טענותיו שהיה ראוי לפרעו על מה שעבר ושראוי שיתפרד מחברתו לעשות לביתו אמר לו אבל עתה שאתה מודה במה שראוי אומר לך שלא תתן לי מאומה ר״ל על העבר ועוד שלענין העתיד אשובה ארעה צאנך אשמור והרי אני מוחל לך על העבר ורוצה לעבוד עמך בעתיד אם תעשה לי הדבר הזה שאומר לך כי איני שכיר יום לשתתן לי שכר שכיר וזה הדבר אש׳ תעשה לי.
א. כן כנראה צ״ל. בדפוסים: ״ולכן״. בכ״י פרמא קשה להכריע.
מה אתן לך – שיהיה לך תמורת מה שאתה מצפה להשיג.
לא תתן לי מאומה – שאם האל יתברך יתן חן בעדי לא ימעיט את המוכן לך, כאמרם זכרונם לברכה, ׳אין אדם נוגע במוכן לחברו׳ (יומא ל״ח:).
?מה אתן לך, so that you will achieve what you hope to achieve?
לא תתן לי מאומה, if the Lord will see fit to bless me, He will certainly not deny you what you are entitled to. Our sages have a rule that a person cannot negatively influence what his fellow human is entitled to. (Yoma 38)
תתן לִֿי: הלמ״ד רפה.⁠א [⁠־לִי].
א. ההערה לקוחה מא״ת, [ובאה להוציא מדפוס ונציה ש״ד, שנדפס בו דגש באות למ״ד בצירוף ׳תתן⁠־לי׳].
ויאמר מה אתן לך? – כששמע לבן טענותיו של יעקב העצומות, ושהבין הרמיות שעשה לו, ונודע לו מדברי יעקב שאין לו חפץ בשכר ממון ורוצה שיהיו לו מקנה בקר וצאן שיעשה לביתו, ואם לא, ילך לו אל מקומו ולארצו, אמר לו ״מה אתן לך?⁠״ לא זכר עוד שכר אלא אעשה רצונך לתת לך מקנה צאן שתרעה לעצמך ולביתך, ויברכך י״י בכל מעשה ידיך, ובעבור זה תתעכב אצלי. רק הגידה לי מה אתן לך? ולא אמר ״נקבה עלי ואתנה״, כי ירא שישאל הרבה מאד. אלא הגד סכום הצאן שאתה מבקש לעצמך.
ענה יעקב לא תתן לי מאומה. מכל המאורע נראה כי יעקב לא רצה לקחת ממון ונכסים מיד אדם, כי בטח על השם שיברכהו, כמו שאמר לו אביו ״ואל שדי יברך אותך״1 וכמו שברך לאבותיו על צד הפלא. ולכן גם עתה לא רצה לשאול מלבן שיתן לו סכום צאן, בחר לשאול מה שאמור לפנינו, כדי שיראה בעיניו שהצלחתו היא מאת השם. ואם לא תלדנה הצאן המראות שהן לו, ידע כי לא הגיע עדיין זמנו להתברך. ולכן השיב ״לא תתן לי מאומה״, הן כסף הן מקנה. ועיקר דבריו על שאלת לבן ממנו שיתעכב אצלו ולא יעבוד עוד, והראה בדבר שרוצה ליתן לו בעבור הזמן העבר שנתברך בגללו. והשיב יעקב ״לא תתן לי מאומה בעבור הברכה שבאה לך בעבורי״. וכן איני שומע לך לשבת בטל בביתך ולתת המקנה ביד הרועים, אפילו תתן לי כסף ומקנה. כי אין הברכה מצויה רק לרגלי. וכן איני רוצה שתתן לי מקנה צאן ושארעה צאן שנינו אלא אם תעשה לי הדבר הזה שאגיד לך. לא לבד שאשב עמך, אבל גם אשובה וארעה צאנך כמקדם. ולא תחשוב כי לא אעשה עבודתי בכל כחי עתה כמאז, אבל גם ״אשמור״ כל מה שצריך למרעה הצאן. וה״שמירה״ היא ההשגחה המעולה בהיות הדבר מוטל עליו ושומר אותו בלבו. והיא הפך ה״עזיבה״ כמו שבארנו בפירוש ״כי לא אעזבך״.⁠2
1. שם כח, ג.
2. שם כח, טו.
לא תתן לי מאומה – לא תתן לי דבר קצוב בכל שנה ושנה, ולא יהיה שכרי תלוי בנתינת ידך, אלא אני בעצמי אקחנו:
אשובה ארעה צאנך אשמר – תחסור הוי״ו ופי׳ אשוב לעשות כל מה שעשיתי עד הנה, ארעה צאנך וגם אשמור אותם:
לא תתן מאומה – שאם האל ית׳ יתן חן בעדי לא ימעיט את המוכן לך, כאמרם ז״ל אין אדם נוגע במוכן לחברו (רע״ס).
אשובה – יפרשוהו לענין אחד, אשוב לרעות ולשמור. אמנם התביר באשובה מפסיקו לבדו, ואשמור הוא מיותר כי הרעיי׳ היא השמירה, גם אין לשון שמירה מצוי ברעיי׳, לכן יראה בטעם אשובה, אשוב ואסוג אחור ממה שהסכמתי תחלה ללכת אל בית אבי, ואמלא מבוקשך להתעכב עוד עמך (איך ווילל צוריקק בלייבען), וטעם אשמור כמו ואביו שמר את הדבר לשון המתנה (אבווארטען), ופי׳ אמתין ואקוה אל השכר המקווה שיגיע לי בעמל רעיית הצאן.
לא תתן לי מאומה – לא תיתן לי שום דבר קצוב (רמב״ן).
לא תתן לי מאומה – אתה מעצמך לא תתן לי מאומה. יעקב יודע כבר מנסיונו עד כמה יכול לבן לרמות כשהוא צריך לתת משהו ליעקב תמורת עבודתו. לכן רוצה עתה יעקב שלבן ״יעשה לו דבר״; הוא מעוניין באופן מיוחד שלבן יסכים לסידור שלפיו שכרו של יעקב ייהפך לרכושו משעת היוולדו. שכן יעקב יודע שמהרגע שבו נעשה חפץ לרכושו של לבן, קשה להוציאו ממנו, אפילו בטענה המוצדקת ביותר.
ויאמר מה אתן לך – השיב לו אני מודה לך שבעד העבר לא יצדק שכר לבד, רק שאני מחויב ליתן לך מתנות גדולות בעד כל ארבעה דברים שאמרת, ואני מוכן לתת לך מתנות כדברך, אמור מה אתן לך. ויאמר יעקב, בעד העבר, לא תתן לי מאומה, כי לא עבדתי בעד שכר ומתנות רק בעד שתי בנותיך וכפי התנאי שבינינו, ובנותיך הם קניני שקניתים ממך בשכר עבודה, וי״ל רשות להוציאם לארץ מולדתי, ועל העתיד אם תרצה שאשאר עוד אצלך, אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה.
{Does not ‘Give me nothing’ mean that he wanted nothing, when in fact he asked for much?}
SAID HE: WHAT CAN I GIVE YOU? Lavan agreed that in regard to the past, a wage alone is not just: I must offer you large gifts on account of the four things that you have listed. Indeed, I stand ready to give them to you — only tell me what they shall be: what can I give you? To which Yaqov replied: for the past give me nothing, as I had not worked in order to receive a wage and presents; I only worked for your daughters, as had been agreed between us. And your daughters are therefore mine: I purchased them from you for the price of the work and I can take them away to the land of my birth. As for the future, your desire for me to remain with you longer, (I say:) if you will do this for me, I will again pasture and keep your flock.
מה אתן לך: אחר כל הדברים והצעות ״מה אתן לך״.
לא תתן לי מאומה1: פירש חותני הגאון ז״ל, שהשיב לו – אם אהיה נצרך למתנת ידך לא תתן לי מאומה, כי ימצא תואנות להפטר, לכן ״אם תעשה וגו׳ אשובה ארעה צאנך״ – להשגיח לטובתם שיגדלו בטוב.
אשמר: מן היזק, לטובתך.
1. לדעת רבינו היה צ״ל ׳אל תתן׳ לשון ציווי, בניגוד ל״לא״ שהוא לשון שלילה.
לא⁠־תתן⁠־לי וגו׳ – אין יעקב רוצה לקבל מתנה מידיו של לבן, אבל הוא רוצה שה׳ יקבע מה יהא שכרו.
ארעה... אשמר – זוהי תוספת שיש בה משום הדרגה; השווה תהלים ט״ו:ד׳.
תורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבתירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובשכל טוברשב״םאבן עזרא א׳ר״י בכור שוררד״קחזקוניר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושאברבנאלר״ע ספורנומנחת שיר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144