Bereshit 30 – בראשית ל‏ – Mikraot Gedolot

[ט] ¹ויחר אף יעקב וגו׳. רבנן דדרומה בשם ר׳ אלכסנדרי כו׳ החכם יענה דעת רוח וגו׳ (איוב ט״ו:ב׳) זה אברהם שנ׳ וישמע אברהם לקול שרי (בראשית ט״ז:ב׳) וימלא קדים בטנו (איוב ט״ו:ב׳) זה יעקב שנ׳ ויחר אף יעקב, אמר לו הקב״ה כך עונין את המעיקות, חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה. (בראשית רבה עא)

[י] ²ויאמר התחת אלהים אנכי, וכי יש אלהים שני שעושה כלום חוץ מרשותו, התחת אלהים אנכי. (אגדת בראשית פנ״ב)

[יא] ³ויאמר התחת אלהים אנכי, אמר לה אנטקסר (כלומר מי שהוא עתיד להיות משנה למלך) במעיך ואת מידנדת [מידנדנת] עלי כו׳. כמו שאמר התחת אלהים אנכי ונאמר ביוסף התחת אלהים אני (בראשית נ׳:י״ט) תחת מתחת בגזירה שווה. (ילקוט מעין גנים כת״י)

[יב] ⁴אשר מנע ממך פרי בטן. ממך מנע ממני לא מנע, אמרה לו כך עשה אביך לאמך, לא חגר מתניו כנגדה, אמר לה הוא לא היה לו בנים, אבל אני יש לי בנים, אמרה לו וזקינך לא היה לו בנים (בתמיה) וחגר מתניו כנגד שרה, אמר לה יכולה את לעשות כשם שעשת זקנתי, אמרה לו ומה עשת, אמר לה הכניסה צרתה לביתה, אמרה לו אם הדבר הזה מעכב הנה אמתי בלהה בא אליה וגו׳ ואבנה גם אנכי ממנה, מה זו נבנית על ידי צרתה אף זו נבנית על ידי צרתה. (בראשית רבה עא)

1. המעיקות לעקרות מעיקות רוח ומרות נפש. לפני בנה לפני יוסף. עי׳ לקמן בבאור אות יא. ובסגנון אחר בתנ״י ויצא יט. ויחר אף יעקב ברחל ורוח הקודש אומרת החכם יענה דעת רוח (איוב טו, ב), אמר יעקב לרחל וכי (אנטידיסר) [אנטי קיסר] של הקב״ה אני התחת אלהים אנכי א״ל הקב״ה חייך בלשון שאמרת התחת אלהים אנכי בו בלשון בנה עומד ואומר לבניך התחת אלהים אני וגו׳. ובאגדת בראשית פנ״ב אמר לו הקב״ה כך אתה מחסד אותה ואומר לה התחת אלהים, חייך שאני מעמיד ממנה בן שיאמר לאחיו כי התחת אלהים אני. ועי׳ לקמן אות יא. וברש״י זבחים קב. ויחר אף יעקב ברחל התחת אלהים לשון נזיפה הוא. ובספר חסידים החדש צד תפא.

2. עי׳ בפי׳ הרמב״ן. ובפי׳ הרד״ק לפיכך חרה אף יעקב לפי שתלתה הכח בו ולא באל אשר לו הכח והיכולת. ובתיב״ע. ובילקוט ראובני פ׳ תשא מס׳ חכם הרזים דמות יעקב שחקוקה בכסא כו׳ ויעקב אמר התחת אלהים ״אנכי״ בגיט׳ ״כסא״. ועי׳ מ״ש הרב״ח ובס׳ מנחה בלולה לפרש עפד״ז.

3. לעיל אות ט. ובמדרש הגדול ויחי צד תשסד. כי התחת אלהים אני. אתא הוא טב מן סביה יעקב אמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן וזה אמר כי התחת אלהים אני. ואית דאמרין יעקב בישרה בו אמר אנטקסר שרוי במעיך ואת מידנדנת עלי. התחת אלהים אנכי אותו השלטון שעתיד לומר במצרים התחת אלהים אני. ועי׳ במדרה״ג צד תעח. ובכ״י רמזי התורה לר״י התחת אלהים אנכי, וביוסף נאמר התחת אלהים אני שינה וכ׳ כי משעה שיעקב אמר כך עד שעה שיוסף אמר כך היו ״אני״ שנה.

4. לא חגר מתניו בתמיה, פי׳ לא התאמץ להתפלל בעדה. ובתנ״י ויצא יט. אמרה לו כך היה יצחק אביך עשה לרבקה אמך, לא היו שניהם עומדים ומתפללים זה כנגד זה שנאמר ויעתר יצחק לה׳ לנוכח אשתו, אף אתה תתפלל עלי אל ה׳, ואברהם זקנך לא כך עשה לשרה. ובסגנון אחר באגדת בראשית פנ״ב א״ל יצחק אבא לא היה לו אלא אשה אחת, לפיכך התפלל עליה אבל אני יש לי ארבע נשים (בהערת מהרש״ב מכת״י שתי נשים) כבר ילדה לאה אם לא תלד את, יולדת זו, אמרה לו ואם אין אתה מבקש לעשות כיצחק אביך, עשה כשם שעשה אברהם זקניך, ששמע לשרה כשאמרה לו הנה נא עצרני ה׳ מלדת אף אתה הנה אמתי בלהה בא אליה.

וּתְקֵיף רוּגְזָא דְּיַעֲקֹב בְּרָחֵל וַאֲמַר הֲמִנִּי אַתְּ בָּעְיָא הֲלָא מִן קֳדָם יְיָ תִּבְעַן דִּמְנַע מִנִּיךְ וַלְדָּא דִּמְעֵי.

Yaakov anger with Rachel became strong, and he said, “Are you asking me? Is it not from before Hashem that you should ask? [It is He] who has withheld from you a child of the womb.”

וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן

וּתְקֵיף רוּגְזָא דְּיַעֲקֹב בְּרָחֵל וַאֲמַר הֲמִנִּי אַתְּ בָּעְיָא הֲלָא מִן קֳדָם ה׳ תִּבְעַן דִּמְנַע מִנִּיךְ וַלְדָּא דִמְעִי

סילוק שאלה רטורית

השאלה הרטורית ״הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי״ (רש״י: וכי במקומו אני?), אינה יכולה להתרגם כלשונה משום כבוד שמים, ״כאילו היה אפשר שיהיה אדם במקום אל, חלילה״.⁠¹ לכן פירש אונקלוס את כוונתה ותרגם את השאלה כמוסבת לרחל: ״הֲמִנִּי אַתְּ בָּעְיָא הֲלָא מִן קֳדָם ה׳ תִּבְעַן״ (הממני את מבקשת? הלא מלפני ה׳ תבקשי!). אבל את שאלת יוסף ״הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי״ (בראשית נ יט) תרגם באופן שונה מן הטעם המבואר שם.

1. ״אוהב גר״, נתיב יח. אבל המיוחס ליונתן מסלק את השאלה הרטורית גם מרחל ומתרגם כמשפט חיווי: ״עַד דְאַנְתְּ בַּעְיָא מִנִי בְּעִי מִן קֳדָם ה׳⁠ ⁠⁠״ (עד שאת מבקשת ממני בקשי מלפני ה׳). וראה בפסוק ״השפט כל הארץ לא יעשה משפט״ (בראשית יח כה) על סילוק שאלות רטוריות בת״א.

ותקף רוגזה דיעקב ברחל ואמר הא מני אנון^א פרי וולד מעייא הא אנא ואת ניזל ונבעי קדם^ב י״י די [מנע] מניך^ג פירי וולד מעייא.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אנון״) גם נוסח חילופי: ״הנון״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הא אנא ואת ניזל ונבעי קדם״) גם נוסח חילופי: ״די נמניע יתהון אתיי אנה ואת ונזיל ונבעי רחמין״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מניך״) גם נוסח חילופי: ״מינך״.

ותקיף רוגזא דיעקב ברחל ואמר עד דאנת בעיא מיני בעי מן קדם י״י דמן קדמוי הינון בניא והוא מנע מיניך פירי מעיא.

And the anger of Jacob was strong against Rahel, and he said, Why do you ask of me? Ask before the Lord, from before whom are children, and who hath restrained from thee the fruit of the womb.

[ז] וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל – רַבָּנָן דְּרוֹמָאָה בְּשֵׁם רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: הֶחָכָם יַעֲנֶה דַּעַת רוּחַ (איוב ט״ו:ב׳), זֶה אַבְרָהָם, וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי (בראשית ט״ז:ב׳). וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ (איוב ט״ו:ב׳), זֶה יַעֲקֹב, וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר וגו׳, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ עוֹנִים אֶת הַמְּעִיקוֹת, חַיֶּיךָ שֶׁבָּנֶיךָ עֲתִידִים לַעֲמֹד לִפְנֵי בְּנָה. וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן, מִמֵּךְ מָנַע מִמֶּנִּי לֹא מָנַע. אָמְרָה לוֹ כָּךְ עָשָׂה אָבִיךָ לְאִמְּךָ, לֹא חָגַר מָתְנָיו כְּנֶגְדָהּ. אָמַר לָהּ אָבִי לֹא הָיָה לוֹ בָנִים אֲבָל אֲנִי יֵשׁ לִי בָנִים. אָמְרָה לוֹ וּזְקֶינְךָ לֹא הָיָה לוֹ בָנִים, וְחָגַר מָתְנָיו כְּנֶגֶד שָׂרָה. אָמַר לָהּ יְכוֹלָה אַתְּ לַעֲשׂוֹת כְּשֵׁם שֶׁעָשְׂתָה זְקֶנְתִּי. אָמְרָה לוֹ מֶה עָשְׂתָה, אָמַר לָהּ הִכְנִיסָה צָרָתָהּ לְתוֹךְ בֵּיתָהּ. אָמְרָה לוֹ אִם הַדָּבָר הַזֶּה מְעַכֵּב: הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְאִבָּנֶה גַּם אָנֹכִי (בראשית ל׳:ג׳), מַה זּוֹ נִבְנֵית עַל יְדֵי צָרָתָהּ אַף זוֹ נִבְנֵית עַל יְדֵי צָרָתָהּ.

ויחר אף יעקב ברחל וגו׳ אשר מנע ממך – ¹ממני לא מנע אלא ממך, שהרי יש לי בנים, אבל יצחק אבי לא היה יודע אם הוא עקר או אם היא עקרה, והיה צריך להתפלל, אמרה לו והלא אברהם זקינך לא מנע עצמו מן הרחמים אעפ״י שהוליד את ישמעאל, אמר לה עשי כאשר עשתה שרה שנתנה שפחתה לאברהם, מיד.

1. ממני לא מנע. ב״ר פע״א אות ז׳, וילקוט רמז קכ״ז, ורש״י ולק״ט.

פאשתד גצ֗בה עליהא וקאל אמן דון אללה אנא אלד֗י מנעך ת֗מר אלבטן.

וחרה אפו בה ואמר: האם במקום אלוהים אני, אשר מנע ממך את פרי הבטן.

התחת – וכי במקומו אני.

ממך – את אומרת:⁠^א איני כאבא. אבא לא היה לו בנים, אני יש לי בנים, ממך מנע ולא ממני.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י לונדון 26917 נוסף כאן: ״לי שאתפלל עליך כאבא״.

התחת – means AM I IN HIS STEAD?

אשר מנע ממך WHO HAS WITHHELD FROM YOU – You say that I should do as my father did; but I am not circumstanced as my father was. My father had no children at all, I, however, have children. From you He has withheld children and not from me (Bereshit Rabbah 71:7).

ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן – ¹ממך מנע. ממני לא מנע. אמרה לו רחל הלא אביך בקש רחמים על אמך. אמר לה יעקב. אבי לא היה לו בנים. לי יש לי בנים. אמרה לו הלא זקניך בקש רחמים. אמר לה זקינתי מדה אחרת עשתה. שהכניסה שפחתה צרתה. אמרה לו אם זה מעכב ג) הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה. שכשם שנבנתה שרה ע״י שפחתה. אבנה גם אנכי.

1. ממך מנע. ב״ר וילקוט ורש״י עה״ת.

ויחר אף יעקב ברחל – א״ל הקב״ה וכי כך עונין את המעיקות, חייך שבניך עומדים לפני בנה, והוא אומר להן, כי התחת אלהים אני (בראשית נ יט), ולא עוד שאתה אומר בתימה, ובנה אומר בלשון אמיתית כי התחת.

ופשוטו של דבר כך הוא, התחת כלומר וכי מינני הקב״ה תחתיו, או נתן בידי מפתח של עקרות, אין הדבר מסור אלא בו: (כי) [אשר] מנע ממך פרי בטן – שאי אתה מקבל הריון, ממך ולא ממני. אמרה לו כך עשה אביך לאמך לא חגר מתניו כנגדה, אמר אבא לא היו לו בנים, ולי יש לי בנים. אמרה לו וזקינך לא היו לו בנים וחגר מתניו כלפי שרי. אמר לה ויכולה את לעשות כזקנתי שהכניסה צרתה תחתיה, אמרה לו ואם הדבר הזה מעכב אני עושה כך:

התחת אלהים – כאילו אני מקום השם. ויתכן שהתפלל ולא הגיע עת שמוע תפלתו.

AM I IN GOD'S STEAD. Am I in God's place. It is possible that Jacob prayed on behalf of Rachel but the time for the acceptance of his prayer on her behalf had not yet arrived.

התחת אלהים אנ⁠{כ}⁠י^א – מיהר יעקב להשיב לרחל, ולא הניחה לגמור דבריה. סבור שיתן לה בבטנה, ולכך חרה לו.

א. בכ״י מינכן 52 (בהשפעת בראשית מ׳:י״ט): אני.

התחת אלהים אנ⁠{כ}⁠י – AM I IN PLACE OF GOD – Yaakov hurried to answer Rachel, and did not let her finish her words. He thought [that she meant] he should give her in her womb, and therefore he was angry.

ויחר – אשר מנע ממך – הוא מנע ממך^א ולא אני, וממנו תבקשי שיתן לך בנים, כי אני נותן לך מה שעלי לתת, כי אני שוכב עמך מה אוכל אני לעשות? אם את עקרה מהאל תבקשי שיפתח את רחמך כאשר עשה לאחותך בבקשה ממנו, והמניעה היא מלתת ההריון בפתוח הרחם כאשר עשה בלאה, לפיכך חרה אף יעקב לפי שתלתה הכח בו ולא באל אשר לו הכח^ב והיכלת עד עקרה ילדה שבעה (שמואל א ב׳:ה׳), והיא אמרה: הבה לי בנים (בראשית ל׳:א׳). אבל אם אמרה: בקש רחמים עלי, צדקה במאמרה ולא חרה אפו בה.

א. כן בכ״י פריס 193. בכ״י מוסקבה 495, מינכן 28, פריס 194 חסר: ״הוא מנע ממך״.

ב. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193, פריס 194. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״הכח״.

ויחר...אשר מנע ממך, God denied you children, not I. You have to pray to Him, not to berate me. As far as I am concerned, I have made my contribution already having slept with you far more often than with Leah. If you are genetically barren then you have to ask God to open your womb. Your sister did the same and her prayer has been answered. The word מנע, prevented, which Yaakov used meant that the sperm did not enter the area of the womb where fertilisation takes place. Yaakov’s anger was due to Rachel attributing her problem to Yaakov and something Yaakov had failed to do, and not to God, Who decrees who is barren and who is fertile. The demand to her husband הבה לי בנים, “get me children,” was entirely out of place. Had she asked Yaakov to plead with God to have mercy on her, she would have been perfectly in order. He would not then have become angry at her.

ויחר אף יעקב – מפני הביטוי החריף במשמעותו במה שאמרה הבה לי בנים, אשר משמעו לפי הלשון שהוא דבר {ש}בידו {לעשות}¹.

1. פג. נראה שר״ל דהרי זה כאילו היא מאשימה אותו במניעת פרי בטנה. ואולי נימא שכוונתו לומר דחרה אפו בחושבו שיש בזה קצת חירוף וגידוף כלפי מעלה (וכמו שמשמע מלשון הרד״ק שכתב: ׳לפיכך חרה אף יעקב לפי שתלתה הכח בו ולא באל אשר לו הכח והיכולת׳, וראה כעי״ז בספורנו), אבל ראשון נראה לי עיקר.

אשר מנע ממך כו׳ – פר״ש (ד״ה אשר מנע ממך) שאת אומרת [שאעשה כאבא. אני] איני כאבא. אבא לא היו לו בני׳ כו׳. וא״ת גם הוא לא היה עקור דכתי׳ כי עקרה היא (בראשית כה:כא) ולא הוא. ומקודם לכן בישרו הכתו׳ כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא:יב). אעפ״כ התפלל. אין זה קשי׳ דהא לא היו לו בני׳ כלל. ומ״מ היה מתאוה לבנים. אורליי׳.

התחת אלהים אנכי – על דרך הפשט וכי במקומו אני שיהיה לי כח שאפקוד את העקרות והלא מפתח זה לא נמסר ביד שליח. והוא שדרשו רז״ל שלשה מפתחות לא נמסרו ביד שליח, ואלו הם מפתח של חיה מפתח של גשמים ושל תחית המתים. ועל כן אמר התחת אלהים אנכי. וכי במקומו אני או שלוחו אני שאתן לך מה שמנע ממך.

וע״ד הקבלה התחת אלהים אנכי כבר רמזתיו למעלה בתחילת הפרשה, ואינה ה״א התמיהה אלא ה״א ודאית כמו (שמואל א ב׳:כ״ז) הנגלה נגלתי, וכאלו אמר תחת ה׳ שהוא אלהים אנכי, הודיע אותה כי דיוקנו חקוק במרכבה ומזה הוא יודע כי האלהים הוא המונע, ועל כן דחקה עצמה למסור לו בלהה שפחתה כדי למשוך כח הלידה ממנה מכח הה׳ שהוא האלהים המונע ואליו התפללה בסוף, הוא שכתוב ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים.

התחת אלוהים אנכי?, "am I in place of God?⁠" According to the plain meaning of the text, Yaakov challenged Rachel who had assumed that the power of granting children resided within Yaakov. This was one of three keys which God does not normally entrust to any of His messengers. Our sages in Taanit 2 state: "Three keys have not been entrusted (on a regular basis) to God's messengers. They are: 'the key to life, the key to rain, and the key to resurrection of the dead.'" Yaakov was correct therefore when he told Rachel that her request should not be addressed to him.

A kabbalistic approach: I have already indicated in my commentary on 28,13, that the letter ה in the word התחת need not be understood as introducing a question, but that the whole word is definitive. It is similar to Samuel I 2,27 הנגלה נגליתי, "I have indeed revealed Myself, etc.⁠" Yaakov indicated to Rachel that his likeness (אנכי) was indeed engraved under the throne of God and it was this which enabled him to know that God Himself had prevented her from having a child. Upon hearing this Rachel overcame her natural reluctance and gave her maid-servant to Yaakov to sleep with in order to benefit from Bilhah's potential to bear children. In the end she herself addressed God in prayer as we know from 30,22: "God remembered Rachel and God listened to her.⁠"

אשר מנע ממך פרי בטן – פר״ש שאת אומרת איני כאבא, אבא לא היו לו בנים כו׳, וא״ת גם הוא לא היה עקור דכתיב (לעיל כ״ה כ״ו) כי עקרה היא ולא הוא. ומקודם לכן בשרו הכתוב (כ״א י״ב) כי ביצחק יקרא לך זרע, אע״פ [כן] התפלל, אין זה קשה דהא לא היו לו בנים כלל, ומ״מ היה מתאוה לבנים. דאורליניש.

התועלת העשרים וארבעה הוא במידות, והוא שראוי לאדם שישתדל בכל עוז שיהיו לו בנים מאשתו, ואף על פי שיהיו לו בנים מאשה אחרת. הלא תראה שכבר אמר יעקב לרחל מה שיובן ממנו שאם היה נתינת הבנים מיוחס אל השתדלותו ורצונו לא היה מקצר מזה. ועוד שכבר תראה שקבע יעקב משכבו באהל רחל, להשלים לה מבוקשה, עד שלא נתרצה לשכב עם לאה אם לא ברצון רחל כאשר הסכימה בזה מפני הדודאים שנתנה לה לאה. וכבר אמרו רבותינו ז״ל (בראשית רבה עב, ג) שבעבור זה נענשה רחל שלא נקברה עמו, מפני שזלזלה במשכבו של אותו צדיק. ואולם אמרו זה לפי שיעקב היה מכוין בזה כדי שיִּשְׁלַם ההריון לרחל, כי לא ידע איזה עת יכשר יותר, ולזה לא היה ראוי לה לזלזל במשכבו.

והוא מה שגער בה באומרו התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן. רמז אליה שתשפוך שיחה לפני המוליד ועוצר ב״ה.

וכי במקומו אני. הרמב״ן ז״ל טען ואמר ואני תמה למה חרה אפו ולמה אמר התחת אלהים אנכי ושומע אל צדיקים ה׳ ומה שאמר אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים ממך מנע ממני לא מנע וכי הצדיקים אינם מתפללים בעד אחרים והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות עכ״ד. ונראה לי שאין מכל אלה טענה כלל כי מה שטען תחלה מאחר שלא בקשה ממנו רק להתפלל בעדה למה חרה אפו ולמה אמר התחת אלהים אנכי ושומע אל צדיקים ה׳ אינה טענה כי היא לא אמרה לו להתפלל לבד רק שעל כל פנים יתן לה בנים על ידי תפלתו כנרמז מלשון הבה לי בנים ולא אמרה התפלל בעדי ולכן חרה אפו ואמר וכי במקום השם אני שיש בידו לתת לך בנים עד שתבקשי ממני להתפלל לתת לך בנים ומה שאמרת וכי כך עשה אביך לאמך והלא התפלל עליה אני איני דומה לאבי כי אבי לא היו לו בנים והוצרך להתפלל בעדו אבל אני כבר יש לי בנים וממך מנע פרי בטן ולא ממני ואיך אפשר להתפלל על דבר שיש לי. ומה שטען עוד וכי הצדיקים אינם מתפללים בעד אחרים והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות גם זו אינה טענה כי התפלה לא תתכן אלא כשיבקש שיתן לו השם מה שאין לואו בשיבקש שיתן ה׳ לאחרים מה שאין להם שאף על פי שיש לו כשאין לו חלק באותו דבר המבוקש לאחרים אבל כשיש לו חלק בדבר המבוקש לאחרים ויש לו גם לבדו מהדבר ההיא אינו יכול להתפלל עליהם אף על פי שאינו מכוין בעד החלק המגיע לו מהדבר המבוקש לאחרים לפיכך לא היה יכול יעקב אבינו ע״ה להתפלל על רחל שיתן לה בנים ממנו מאחר שכבר היו לו בנים והבקשה שיבקש בעד רחל היא בקשה גם בעדו שאע״פ שאינו מכוין בעדו והראיה על זה שכאשר אמר לה אני איני כאבא אבי לא היו לו בנים אני יש לי בנים לא היה לה לטעון עליו מזקנו שהיו לו בנים ועם כל זה חגר את מתניו כנגד שרה עד שישיב לה יכולה את לעשות כשם שעשתה זקנתי שהכניסה צרתה לביתה כדאיתא בב״ר משמע שאי אפשר להתפלל על דבר שיש לו לא על עצמו ולא על אחרים כשהמבוקש נוגע לו ולפיכך הוצרכה להשתמש עם צרתה ולא אמרה לו להתפלל בעדה אף על פי שיש לו כמו שהוא מתפלל על הנשים הנכריות:

ויעקב הוכיחה על זה באמרו התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך כלומר מה תריבי עמדי היה לך להתפלל אל י״י ובכה תבכה והוא יביט בענייך ויתן את שאלתך אבל אני מה אוכל עשוהו כי אבי היה גם כן עקר והוצרך להתפלל בעדו ובעד אשתו אבל עתה ממך מנע ולא ממני ולכן אם את תשחרי אל אל יעתר אליך ואמר בזה שם אלהים ולא שם יי׳ לפי שהיה כן מן הדין ראוי להיות וכמו שהיא גם כן אמרה דנני אלהים וכמו שאבאר.

ויחר – על אמרה ״הבה לי״, כאלו היה בידו לעשות זה, וכעס בקנאתו לכבוד קונו, ולא הביט לאהבתו אותה בזה.

אשר מנע ממך – שיצר אותך עקרה, שהכיר בה סימני אילונית.

ויחר, because she had said: הבה לי!. This sounded as if Rachel’s having children was something within the power of her husband. His anger was on behalf of his Creator, God, Who had been insulted by Rachel’s words. He had to ignore his love and commiseration for Rachel’s plight seeing she had been guilty of such a fauz pas.

אשר מנע ממך, Yaakov had detected clear physiological symptoms indicating that Rachel was incapable of conceiving.

וכי במקומו אני וכו׳. אבל אינו כמשמעו, דכל אדם הוא תחת השם יתברך ותחת רשותו:

ממך כו׳. דאם לא כן ״ממך״ למה לי. ואם תאמר ומה בכך, וכי בשביל זה לא יתפלל עליה (קושית הרמב״ן), ונראה מפני שתולדות השבטים אינן כשאר תולדות, שכוונת השם יתברך להוציא דוקא מאשה זאת ולא מאשה אחרת, ולכך לא היה רוצה יעקב לשנות הדבר. אבל יצחק היה יודע שכל בניו יהיו לו מאשה זאת, שהיא בת זוגו, לכך התפלל עליה (לעיל כה, כא):

התחת אלהים אנכי – לפי שרחל אמרה היה לך להתפלל עלי, ויעקב השיב לה וכי בעבור זה אמרת הבה לי בנים, משמע על כל פנים וכי בטוח אני שיקבל ה׳ תפלתי כי אולי יגרום החטא שיסכך ה׳ בענן לו מעבור תפלה, כי כל מי שנתקבלה תפלתו דומה כאילו עומד תחת אלהים ממש ואין שום דבר חוצץ בינו לבין אלהים, אבל בזמן שאין תפלתו נשמעת דומה כאלו יש מסך מבדיל וחוצץ בינו לבין אלהים, כמ״ש (איכה ג, מד) סכות בענן לך מעבור תפלה, וענן זה הוא החומר האפל אשר על פיו יהיה כל ריב וכל נגע, כמ״ש (ישעיהו נ״ט:ב׳) עונותיכם היו מבדילין ביניכם לבין אלהיכם, ולכך אמר אשר מנע ממך פרי בטן כי מאחר שמנע ממך ולא ממני א״כ ודאי יודע ה׳ שיש בך איזו עון אשר גרם למנוע ממך פרי בטן, ואותו עון יסכך בלי ספק מעבור תפלה. מיד נתנה רחל אל לבה לפשפש במעשיה איזו עון גרם לה ולא מצאה כ״א מדת הקנאה שהיתה בה, שנאמר ותקנא רחל באחותה וחשבה שעון זה גרם לה שלא הועילה תפלת יעקב ע״כ נתנה אל לבה לשוב בתשובה להטות אל קצה האחרון בדבר שחטאה בו, והוא שמתחלה נתקנאה אפילו באחותה ואח״כ לא נתקנאה אפילו בשפחתה ע״כ אמרה שבזכות שאכניס צרתי לביתי ואבנה גם אנכי ממנה.

ממך מנע ולא ממני. יש להקשות והלא כמה נביאים היו מתפללים על האחרים כמו אלישע (ואליהו) על האשה הצרפית (מלכים ב ד׳:ל״ג) ואף יעקב היה לו להתפלל אף שהיו לו בנים. וע״ק למה ויחר ליעקב היה לו להשיב בנחת כי דברי חכמים בנחת נשמעים. אלא י״ל דיעקב אמר לה שמתפלל עליה והתפלה אינה מקובלת בעיני המקום אמרה לו א״כ רשע אתה לכן חרה אפו בה שהחזיקה אותו לרשע ואמר לה איני דומה לאבא כי אבא היה ג״כ עקר והיה תפלתו נשמעת מחמת זכות שניהם אבל אני איני עקר כי ממך מנע ולא ממני ואין כאן אלא זכות של א׳ ולכן אין תפלתי נשמעת. [מהרש״ל] עכ״ל:

From you that He has withheld, not from me. Question: Many prophets prayed for others, such as Elisha (Melachim II 4:33), and [Eliyahu] for the Tzorphis woman. Why did not Yaakov, too, pray for her, although he had children? Furthermore, why was he angry? He should have answered her calmly, as the words of the wise are heard when spoken calmly. The answer is: Yaakov told Rochel that he had prayed for her, but Hashem did not accept the prayer. Rochel said, "If so, you must be wicked.⁠" Thus he was angry with her, as she considered him wicked. He answered her: "I am not like my father. Both of them were childless, and his prayer was accepted because of both their merits. But I am not childless; Hashem has withheld children only from you. With us, only one person's merit [is relevant]. That is why my prayer is not answered! (Maharshal)

ויחר אף וגו׳ – הטעם לפי שהוציאה מפיה דבר קללה שאמרה מתה אנכי, ודברי הצדיקים אפילו בסדר זה יעשו רושם, וצא ולמד (ב״ר ע״ד) ממה שקלל הוא על תנאי וכו׳, לזה חרה אפו, ולזה דקדק לומר ברחל פי׳ בשבילה, גם לפי שאמרה הבה לי וגו׳ ולא אמרה התפלל עלי.

ויחר אף יעקב, Jacob became agitated, etc. Jacob's agitation was due to her having uttered a curse, i.e. declaring that she would die. When the righteous utter a curse, even conditionally, this makes an indelible impression. We know from Bereshit Rabbah 74,9 that Rachel died prematurely because Jacob himself uttered a curse when he decreed death on the thief who stole Laban's Teraphim. This is why the Torah added the word ברחל, i.e. on her account. He was also upset because she demanded children, הבה לי בנים, instead of having asked her husband to pray on her behalf.

ויחר אף יעקב ברחל – לא הבין עצתה ולכן חרה אפו בה שאמרה ״הבה לי בנים״ כאילו בידו הדבר לתת ומונע ממנה ברצונו. והיא יודעת שהוא אוהב אותה ודורש את השם בעבורה, ומה יוכל לעשות? ועל כן אמר ״התחת אלהים אנכי״, האם אני בארץ מושל על העקרות, מי תלד ומי לא תלד, במקום אלהים, שתשאלי ממני שאתן לך בנים? דעי כי השם מנע ממך פרי בטן, וזהו ״אשר מנע ממך פרי בטן״. והוסיף זה להודיעה כי מאת י״י היא ושהיא צריכה לקבל גזירותיו ותתנחם, ותסיר קנאתה מלבה. וזה באמת תוכחה גדולה. ורמב״ן ז״ל אמר גם הוא ״ועל דרך הפשט אמרה רחל ליעקב שיתן לה בנים. ובאמת דעתה לאמר שיתפלל עליה, אבל שיתפלל עליה עד שיתן לה בנים על כל פנים. ואם אין שתמית עצמה בצער, דברה שלא כהוגן בקנאתה, וחשבה כי באהבתו אותה יתענה יעקב, וילבש שק ואפר, ויתפלל עד שיהיו לה בנים שלא תמות בצערה. ויחר אף יעקב שאין תפלת הצדיקים בידם שֶׁתִּשָׁמַע וְתֵּעָנֶה על כל פנים. ובעבור שֶׁדִּבְרָה דרך געגועי הנשים האהובות, להפחידו במיתתה, חרה אפו, ולכך אמר לה שאינו במקום אלהים שיפקוד העקרות על כל פנים, ואיננו חושש בדבר, כי ממנה נמנע פרי הבטן ולא ממנו. וזה ליסר¹ אותה ולהכלימה. והנה הצדקת בראותה שלא תוכל להסמך על תפלת יעקב, שבה להתפלל על עצמה, אל שומע צעקה, וזהו ׳וישמע אליה אלהים׳⁠ ⁠⁠״² [עכ״ל רמב״ן]. וכפי פירושנו זה פשט הכתוב.

1. להגיד לה דברי מוסר.

2. בראשית ל, כב.

ויחר אף יעקב ברחל – שאין תפלת הצדיקים בידם שתשמע עכ״פ, ובעבור שדברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה, חרה אפו ואמר לה כי הדבר ביד האלהים ולא בידו ואביו נשמעה תפלתו לפי שהיה עתיד להיות לו זרע, אבל הוא כבר הוליד מלאה, וממנה נמנע פרי בטן ולא ממנו, ובהיות החסרון תלוי בה צריכה היא לשחר פני אל ויענה, וכן עשתה וזהו וישמע אליה אלהים:

אשר מנע ממך – שיצר אותך עקרה, שהכיר בה סימני איילונית.

התחת אלקים אנכי – הדבר אינו תלוי בי ובתפילתי; האלקים הוא זה שמנע ממך פרי בטן.

התחת אלהים אנכי – ר״ל המונע ממך פרי בטן הוא אלהים, ולא אני הסבה לזה רק אלהים מנע, ולא מסבתי רק ממך, וא״כ איך תעמיד אותי תחת אלהים להתרעם עלי התרעומות שיש לך על אלהים.

AM I IN PLACE OF ELO-HIM? By this he meant: it is Elo-him who denied you fruit of the womb — and not that I am the cause. It is not my fault but yours, so do not put me in place of God, directing complaints at me that you have against Him.

אשר מנע ממך: לא כשם שאת חושבת שבני לאה אינם חשובים אצלי כל כך ודומה אני כאילו לא זכיתי¹, אלא ״ממך״² הוא שמנע.

1. כפי שביאר רבינו בפסוק א׳ ד״ה ליעקב.

2. ׳ממך מנע ולא ממני׳ (רש״י).

ויחר⁠־אף יעקב – ברוגז רב מכחיש יעקב דעה זו ואומר שאין זה בכוחו, וכי האלהים, הבורא, הוא זה שמנע ממנה ברכת הבנים, וכי הוא עצמו איננו אשם בכך.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון