Bereshit 30 – בראשית ל‏ – Mikraot Gedolot

[לא] ¹ותאמר לאה בגד, אתא גדא דביתא, אתא גדא דעלמא, [ד״א] בא מי שעתיד לגדד משתיתן של אומות העולם ומנו אליהו. (בראשית רבה עא)

[לב] ²בגד, אלו כותבין דבר אחד וקוראין שנים בא גד. (מסכת סופרים פ״ז)

[לג] ³בגד, משבט גד עתיד לצאת אליהו הנביא המגיד בשורות טובות לישראל וכמה דהוא אמר גד גדוד יגודנו (בראשית מ״ט:י״ט). ויש אומרים בא מהול שנאמר גודו אילנא (דניאל ד׳:י״א). (מדרש אגדה)

[לד] ⁴בגד, בֶגֶד שהלבישה לאה בגד שלה לזלפה ובגדה ביעקב שסבור היה שהיא לאה ונתעברה כי לא רצה יעקב בה ובגדה בו בבגד שלה וצותה לכסות לה הבטן שלא תרגיש רחל עד שילדה ויבא אליה יעקב (בראשית ל׳:ד׳) ולא נכתב בה הריון. (מדרש)

1. גדא דביתא בא מזל הבית, בא מזל העולם. ובלק״ט לשון ארמית גדא, מזל. ובאור האפלה כת״י אתא גידא דביתא אושר הבית. וכן פי׳ הראב״ע דבלשון ישמעאל גד מזל טוב, והרד״ק בפי׳ בשם ר׳ משה הכהן כי הוא כוכב צדק כי כן נקרא בלשון קדר והוא מזל שיורה על כל דבר טוב. והרשב״ם כ׳ כמו העורכים לגד שלחן ובגמ׳ שבת סז: גד גדי וסינוק לא. ועי׳ סנהדרין סג: דמביא מקרא זה לענין דכל עכו״ם הכתובה בתורה מותר להזכיר שמה אמר רבינא גד נמי מכתב כתיב העורכים לגד שלחן. ובלק״ט ד״א בא גד בא מי שהוא גודד את האומות, וכן מצינו כשהמליכוהו את דוד בדה״י כתוב ומן הגדי נבדלו אל דוד וגו׳ אנשי צבא למלחמה. ובשכ״ט ויש דורשין לשון גדוד, ודומה לו גודו אילנא, (דניאל ד, יא) לא תתגודדו (דברים יד א) כלומר בא מי שמגדד נביאי הבעל ונביאי האשרה וכדברי ר׳ נהוראי דאמר אליהו מבני גד היה כו׳ ואני אומר בא מי שמתגודד לפני אחיו דכתיב והוא יגוד עקב. ועי׳ בתיב״ע כאן. ולקמן לג. משתיתן פי׳ יסודותיהם עי׳ בתיב״ע. ומנו אליהו בב״ר שם, נמנו אליהו משל מי (מאיזה שבט) פעם אחת נחלקו רבותינו עליו אלו אמרו מגד ואלו אמרו מבנימין, בא ועמד לפניהם אמר להם רבותי למה אתם נחלקים עלי אני מבני בניה של רחל, ובילקוט הגירסא מזרעה של לאה, וכ״ה בהד״ז, ובפער״ז אליהו כהנא רבא אשר מאמו היה מגד. ועי׳ זח״א צג. וסא״ר פי״ח, סא״ז פט״ו ובפס״ר פ״ד שהוא משבט לוי. ועי׳ ב״מ קיד: דמשמע שהוא כהן עיי״ש בתוס׳. ובשכל טוב כאן, ובמבוא לסדא״ר מאמר א.

2. בשכל טוב בא גד יש אם למסורה שנכתב בלשון אחד ותיבה אחת כלומר בגד בי בעלי שנאני, אבל אני לא בגדתי בו, אלא מסרתי לו שפחתי לאשה, ויש אם למקרא בא גד ב׳ תיבות כלומר בא מזל, ועי׳ פירש״י כאן. ובזהר ח״א רמד: בא גד קרי וכתיב בגד חסר אל״ף. ולעיל אות לא.

3. ראה לעיל אות לא. ובפי׳ ר״י אנגילוני מובא בח״מ כ׳ פי׳ הגאון בגד כמו הגדה אולי יכוון למה שאחז״ל זה אליהו, ואליהו הנביא מגיד עתידות וגם הוא סבת ההצלחה האמיתית כי הוא נראה לחכמים וחסידים ומגיד להם מה שיקרא מענינים הסתומים ונותן להם מתנות. ובשפת יתר להראב״ע מביא דברי הרס״ג שהוא מענין הגדה. וכותב ולפי דעתי שמלת גד מגזרת גדוד עיי״ש. והרשב״ם כ׳ המפרש לשון גדוד טועה הוא. ובפי׳ התוס׳ בהדר זקנים וי״מ בגד לשון הגדה ובשורה שעדיין תתעבר כמו שזכתה שרה בנתינת שפחתה לבעלה. ובתשובת דונש צד רסג. מביא דברי הרס״ג ועוד פתר בגד בא ההגיד ונתברר, ודוחה פירוש זה. בא מהול, עי׳ פירש״י ולעיל אות לא. והפירוש שבא חתוך כלומר שנולד מהול (פי׳ הרע״ב) וברב״ח שהוא היה עשירי לנמולים (מאברהם עד גד) ומנין התיבה בגד עולה תשעה והוא עשירי. ועי׳ לעיל פ״ו אות קכה. פ״ה אות לד.

4. מאמר זה מובא בספר חסידים החדש צד תפ. ונראה דמקורו מאיזה מדרש, וטעם הדרש בגד מלשון בגד ומלשון בגידה. ובמדבר קדמות מביא מכת״י פי׳ רבינו אפרים עה״ת שגד נולד במסוה ועור על פניו כמין בגד והוא סימן טוב לכל הנולד כך וזה בגד, ובהד״ז בגד חסר אלף לפי שהוא לשון בגידה כלומר יעקב בגד לי (בי) ליקח שפחתי עיי״ש. ובפי׳ הטור שם על שם שבני גד היו הראשונים שבגדו לקחת נחלה בא״י. ועי׳ בתיב״ע כאן להיפך. ובספר חסידים שם ותאמר לאה בגד, פי׳ בגד ושקר לבן בזאת שנתן זלפה הקטנה ללאה והיה סבור שרחל היתה. ועוד, בגד כי רמזה כי מן הדין היה לו להיות ראש דגל שהיה בכור לאמו ובא גד ובא לו להיות בגדוד של ראובן (מט, יט) והוא יגד בעקב הרגל, ועוד בגד ג״ד שבעה בג״ד תשעה ואין הריון כתיב בזלפה לומר בגד והוא כזרע גד ומי שבגד במן יגיד תלמוד מכאן שהיה מגיד להם אם בן תשעה לראשון או בן ז׳ לשני לכך לא נכתב הריון. וכו׳.

וַאֲמַרַת לֵאָה אֲתָא גָּד וּקְרָת יָת שְׁמֵיהּ גָּד.

Leah said, “Unexpected success has come.” She named him Gad.

וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּא גָד [כתיב: בגד] וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד

וַאֲמַרַת לֵאָה אֲתָא גָד וּקְרָת יָת שְׁמֵיהּ גָּד

תרגום כקרי ולא ככתיב

תרגם ״בָּא גָד״ – ״אֲתָא גָד״ בשתי תיבות כקרי, כדרכו.⁠¹ והמיוחס ליונתן תרגם ״אָתָא מַזְלָא טָבָא״, וכן פירש רש״י: ״בא גד – בא מזל טוב״. וביאר ספורנו ״זה בא במקרה כי לא היתה כונתי להביא זה לעולם לולי שעמדתי מלדת״. אבל בתרגומי ארץ ישראל דרשו ״גד״ מפועל גד״ע: ״אָתָא גַדָא טָבָא דְעָתִיד לְמַגְדְעָא מִשְׁתּוּיֵיהוֹן דְאוּמַיָא״ (ת״י ות״נ).

1. כמבואר בפסוק ״אשר לא יעדה״ (שמות כא ג).

ואמרת לאה את⁠((ו))⁠א גדה^א טבא דעתיד למגדעא משתודהון לאומה וקראת^ב ית שמיה גד.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״גדה״) גם נוסח חילופי: ״מזלא״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וקראת״) גם נוסח חילופי: ״קרת״.

ואמרת לאה אתא מזלא טבא ברם בנוי עתידין למירות אחסנתהון בקדמיתא מעברא לירדנא וקרת שמיה גד.

and Leah said, Good fortune cometh; his children shall surely inherit their habitation on the east side of Jardena: and she called his name Gad.

ואמרת לאה אתא גדא טבא דעתיד למגדעא משתוייהון דאומיא וקרת.

And Leah said, Good success cometh; for the feastings of the Gentiles are to be cut off: and she called.

וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּא גָד – אַתְיָא גַּדָּא דְּבֵיתָא, אֲתָא גַּדָּא דְּעָלְמָא, בָּא מִי שֶׁעָתִיד לְגַדֵּד מַשְׁתִּיתָן שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וּמַנּוֹ אֵלִיָּהוּ. אֵלִיָּהוּ מִשֶּׁל מִי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר מִשֶּׁל בִּנְיָמִין, דִּכְתִיב: וְיַעֲרֶשְׁיָה וְאֵלִיָּה וְזִכְרִי בְּנֵי יְרֹחָם כָּל אֵלֶּה מִבְּנֵי בִנְיָמִן (דברי הימים א ח׳:כ״ז-מ׳). רַבִּי נְהוֹרַאי אָמַר מִשֶּׁל גָּד הָיָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתּשָׁבֵי גִלְעָד (מלכים א י״ז:א׳).

אָמַר רַבִּי פִּלִּיפִּי בַּר נְהוֹרַאי מַאן חֲזִית לְמֵימַר כֵּן, אֲמַר לֵיהּ דִּכְתִיב: וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל יַעְזֵר וְכָל עָרֵי הַגִּלְעָד (יהושע י״ג:כ״ה), מַה מְּקַיֵּם רַבִּי אֶלְעָזָר קְרָא דְרַבִּי נְהוֹרַאי מִתּשָׁבֵי גִלְעָד, מִיּוֹשְׁבֵי לִשְׁכַּת הַגָּזִית הֲוָה. וּמַה מְּקַיֵּם רַבִּי נְהוֹרַאי קְרָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְיַעֲרֶשְׁיָה וְאֵלִיָּה, אֶלָּא מִדְרָשׁוֹת הֵן, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְעִישׁ עוֹלָמוֹ הָיָה מַזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת בְּנֵי יְרֹחָם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל עוֹלָמוֹ. פַּעַם אַחַת נֶחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּדָּבָר, אֵלּוּ אוֹמְרִים מִשֶּׁל גָּד, וְאֵלּוּ אוֹמְרִים מִשֶּׁל בִּנְיָמִין, בָּא וְעָמַד לִפְנֵיהֶם, אָמַר לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ מָה אַתֶּם נֶחְלָקִים עָלַי אֲנִי מִבְּנֵי בָנֶיהָ שֶׁל רָחֵל אָנִי.

בגד – ¹משבט גד עתיד לצאת אליהו הנביא המגיד בשורות טובות לישראל, וכמה דהוא אמר גד גדוד יגודנו (בראשית מ״ט:י״ט).

²ויש אומרים בא מהול, שנאמר גודו אילנא (דניאל ד׳:י״א).

³בכל השבטים לא נאמר בהם על כן קרא שמו חוץ מלוי, לפי שאוכלוסין שלו מעט היה, לפי שהארון מכלה בהם.

⁴דבר אחר: בכל השבטים כתיב ותקרא את שמו, אבל בלוי כתיב קרא שמו, לפי שיעקב ראה ברוח הקודש שעתיד לצאת ממנו שבט הכהנים, דכתיב בהו וילוו עליך וישרתוך (במדבר י״ח:ב׳), על כן קרא שמו לוי ברוח הקדש.

1. משבט גד עתיד לצאת אליהו הנביא. עיי׳ לקח טוב ויצא ל׳ ובהערה י״ה.

2. ויש אומרים בא מהול שנאמר גודו אילנא. ז״ל רש״י ומדרש אגדה שנולד מהול כמו גורו אילנא עכ״ל, ועיי׳ זכור לאברהם בלקוטים דף קפ״ה.

3. בכל השבטים לא נאמר בהם על כן קרא שמו חוץ מלוי. הלשון משובש וכן צ״ל על כן כל מי שנאמר בו על כן מרובה באוכלוסין חוץ מלוי לפי שאוכלוסין שלו מעט הי׳ לפי שהארון מכלה אותם. ושלש פעמים כתוב על כן אצל לוי יהודה ודן ובכל השלשה מקומות דרשו בב״ר פע״א אות ד׳ אות ה׳ ואות ו׳ כל מקום שנאמר על כן מרובה באוכלוסין, ופירש המ״כ על כן משמע יותר על השיעור הנכון ובמקום אחר אמרינן חוץ משבט לוי שהארון מכלה בהם ע״כ. ולא גלה לנו באיזה מקום מצא כן רק הם דברי רש״י ויצא כ״ט ל״ד על כן כל מי שנאמר בו על כן מרובה באוכלוסין חוץ מלוי שהארון היה מכלה בהם.

4. דבר אחר: בכל השבטים כתיב ותקרא. רש״י הביא דרשה אחרת בשם מדרש אלה הדברים רבה, ועיי׳ מה שהעירותי בזה בפתח דבר ליקוטים ממדרש אלה הדברים זוטא צד ה׳.

רמז קכח

וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּא גָּד – אָתָא גַּדָּא דְּבֵיתָא אָתָא גַדָּא דְּעָלְמָא בָּא מִי שֶׁעָתִיד לְגַדֵּד מַשְׁתִיתָן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, מָנוּ אֵלִיָּהוּ אֵלִיָּהוּ מִשֶּׁל מִי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִשֶּׁל בִּנְיָמִין הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְיַעֲרֶשְׁיָה וְאֵלִיָּה [וְזִכְרִי] בְּנֵי יְרֹחָם... כָּל אֵלֶּה [מִ]⁠בְּנֵי בִנְיָמִין״. רַב נְהוֹרָאי אוֹמֵר: מִגָּד הָיָה, דִּכְתִיב (מלכים א י״ז:א׳) ״וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִּלְעָד״. מַה מְקַיֵּם רַבִּי נְהוֹרָאִי קַרְיֵהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְיַעֲרֶשְׁיָה וְאֵלִיָה, מִדְרָשׁוֹת הֵן, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַרְעִישׁ אֶת עוֹלָמוֹ אֵלִיָּהוּ מַזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא רַחֲמִים. וּמַה מְקַיֵּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר קַרְיֵהּ דְּרַבִּי נְהוֹרָאי ״מִתֹּשָׁבֵי גִּלְעָד״, מִיּוֹשְׁבֵי לִשְׁכַּת הַגָּזִית הָיָה פַּעַם אַחַת נֶחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ עָלָיו, אֵלּוּ אָמְרוּ מִשֶּׁל בִּנְיָמִין, וְאֵלּוּ אָמְרוּ מִשֶּׁל גָּד בָּא וְעָמַד לִפְנֵיהֶם, אָמַר לָהֶם, רַבּוֹתַי לָמָּה אַתֶּם נֶחְלָקִים עָלַי, אֲנִי מִבְּנֵי בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל.

פקאלת לאה קד צח אלכ֗בר ואסמתה גד.

אמרה לאה: התאמת הדבר, וקראה את שמו גד.

בא גד – פירוש גד מזל טוב, כאשר הוא בלשון ישמעאל. וכמוהו הערכים לגד שלחן (ישעיהו ס״ה:י״א), הוא כוכב צדק. (אבן עזרא)

ויש אומרים לגבי בא גד שהוא ה״ג׳ד״, כלומר, המזל¹; ובדברי הראשונים²: ׳ביש גדא׳, כלומר, רע המזל. ויש אומרים,⁠³ כי ׳והעורכים לגד שלחן׳ (ישעיהו ס״ה:י״א) ממנו, כלומר, הכוכב אשר מביא לו מזל, לפי טענתו, וזוהי קירבה נפלאה בין הלשונות האלה.⁠⁴

1. כך פירש אבן קריש (עמ׳ 332) על פי הערבית, והשוו אלפסי, ערך ׳גד׳, בשם ׳י״א׳. וראב״ע על אתר, בשם ׳י״א׳. במשמעות הזאת, ׳מזל׳, פירשו גם חז״ל בבראשית רבה ע״א:י״ב ותרגום אונקלוס על אתר. אולם רס״ג ורשב״ח (עמ׳ ח׳-ט׳) על אתר פירשו במשמעות הגדה, וראה ביקורת דונש בתשובות על רס״ג, סעיף 14, על כך, ותגובת ראב״ע על דברי דונש בשפת⁠־יתר, סעיף יג. אלפסי, שם, וראב״ע על אתר פירשו את מלתנו במשמעות גדוד.

2. ראה קהלת רבה על קהלת ז,כו.

3. דברים דומים אומר ר״י אבן בלעם גם בפירושו ליש׳ סה,יא, וראה את הערותינו שם.

4. התפעלות מהקירבה בין שלש הלשונות האלה מצויה גם בפירושו ליש׳ כז,ט, והשוו גם דבריו, שם, על כו,טז ועל נו,י.

בא גד – בא מזל טוב לי, כמו: גד גדי וסינוק לא (בבלי שבת ס״ז:).⁠^א

ומדרש אגדה: שנולד מהול.⁠^ב

א. בכ״י ברלין 306 ובדפוס ונציה רפ״ב נוסף כאן: ״ודומה לו העורכים לגד שלחן״. מילים אלו חסרות בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155. ועיין רשב״ם.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, לונדון 26917, ויימר 651. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, אוקספורד 34, נוסף כאן: ״לא ידעתי על מה נכתב תיבה אחת״. בכ״י פריס 155 נוסף כאן: ״כמו: גודו אילנא, ולא ידעתי על מה נכתב תיבה אחת, ומצאתי מפי ר׳ משה הדרשן, בא גד, משבט גד עתי׳ לצאת אליהו הנביא המגיד בשורות טובו׳ לישראל וכן הוא גד גדוד יגודנו״. בכ״י פירנצה III.3 נוסף לפני ״ומדרש אגדה״: ״וכמו: גודו אילנא שנכרתה ערלתו״. בכ״י ברלין 306 ובדפוס ונציה רפ״ב נוסף כאן: ״כמו: גודו אילנא. ולא ידעתי על מה נכתב תיבה אחת. דבר אחר: למה נקראת תיב׳ אחת בא גד, כמו: בגדת בי שבאתה אל שפחתי כאיש הבוגד באשת נעורים״. בכ״י ליידן 1 מובא בתחילת הפסוק פירוש דומה של ר״י קרא: ״לפיכך נכתבה תיבה אחת שאמרה לאה ליעקב בגדת בי שנשאת שפחתי, כאדם הבוגד באשת נעורים, יוסף״.

בא גד FOR MY HAPPINESS! – Good luck has come, as "Be lucky, my luck (גד גדי) and tire not" (Shabbat 67b). Similar, also, is "That prepare a table for fortune (גד)" (Yeshayahu 45:11).

The Midrashic explanation is that he was born with the sign of the covenant upon him. It would then be like "cut down (גדו) the tree" (Daniel 4:11). I do not know why it (בגד) is written as one word. [Another comment on בגד is: why is it read as one word? It may be connected with the root בגד which denotes faithless as though Leah said to Yaakov, "You proved faithless to me when you married my handmaid", like a man who is faithless (בגד) to the wife of his youth).]

ותאמר לאה בא גד – ¹בגד כתיב. ²בא גדא דבייתא. ³שמור לשון ארמית גדא.

⁴בגד – ב׳ שני בנים של זלפה. ג״ד שבעה בנים נולדו ללאה עם דינה והכל תשעה. מנין בג״ד. ד׳ בראשונה וג׳ באחרונה עם דינה. וב׳ לזלפה. הרי בג״ד. ⁵ד״א בא גד. בא מי שהוא גודד את האומות. וכן מצינו כשהמליכוהו את דוד. בדברי הימים כתוב. ומן הגדי נבדלו אל דויד למצד מדברה גבורי החיל. ⁶אנשי הצבא למלחמה עורכי ⁷צנה ורומח ופני אריה פניהם וכצבאים על ההרים (דברי הימים א י״ב:ט׳). וכתוב אלה מבני גד ראשי הצבא אחד למאה הקטן והגדול לאלף (שם שם ט״ו). לפיכך יש אם למקרא. ⁸בראשית רבה נימנו חכמים (אלו הם) [אליהו] מבני בניו של רחל מבנימין.

1. בגד כתוב. הכתיב בגד והקרי בא גד שתי תיבות.

2. בא גדא דבייתא. כ״ה בב״ר שם אתא גדא דביתא אתא גדא דעלמא. וראיתי ברשב״ם שהביא וז״ל בא גד. בא אלינו מזל טוב כמו העורכים לגד שלחן. וכן במס׳ שבת [דף ס״ז ע״ב] גד גדי וסינוק לא. וכן בבבא בתרא אתא מזלא דביתא. יש לתקן בדבריו שצ״ל וכן בב״ר אתא גדא דביתא פי׳ אתא מזלא דביתא. והמעתיקים עשו מן בב״ר הכתובות בר״ת וכוונתם בבראשית רבה את המלות בבבא בתרא.

3. שמור לשון ארמית גדא. צ״ל לשון ארמית גדא מזל כמו שהוא לנכון בכ״י פלארענץ. או צ״ל שמזל בלשון ארמי גדא. וכן פירש״י. וכן הביא הראב״ע וז״ל ויש אומרים שפי׳ גד מזל טוב כאשר הוא בלשון ישמעאל וכמוהו העורכים לגד שלחן והוא ככב צדק עכ״ל וכן הרד״ק בפירושו על התורה הביא בשם ר׳ משה הכהן כי הוא כוכב צדק כי כן נקרא בלשון קדר והוא מזל שיורה על כל דבר טוב. וכן הביא בשרשים שרש גד.

4. בגד בי״ת שני בנים של זלפה. הוא דברי רבינו מדנפשיה ודורש גימטריאות.

5. ד״א בא גד מי שהוא גודד את האומות. ב״ר שם בא מי שעתיד לגדד משתיתן של אומות דרש גד לשון כריתה כמו גודו אילנא (דניאל ג׳) וכן ת״י למגדעא משתייהן. ופי׳ יסודותיהם. ובילקוט רמז קכ״ח מי שעתיד לגדר משתיתן של או״ה צ״ל לגדד.

6. אנשי הצבא. בקרא אנשי צבא.

7. צנה ורומח. וכן מובא בכ״י פלארענץ. יש ספרים שכתוב בהן צנה ורומח. ויש ספרים שכתוב צנה ומגן.

8. בבראשית רבה נימנו חכמים אלו הם מבני בניה של רחל מבנימין. וכן בכ״י פלארענץ אלו הן מבני בניה. המלות אלו הם הסגרתי והצגתי ״אליהו״ וז״ל הב״ר פ״ע ומובא בילקוט רמז קכ״ח מי שעתיד לגדד משתיתן של אומות ומנו אליהו. אליהו משל מי. ר׳ אלעזר אמר משל בנימין כו׳ פעם אחת נחלקו בא אליהו ועמד לפניהם ואמר אני מבני בניה של רחל ע״כ. ועיין תד״א סדר אליהו רבא פי״ח. וח״ב סדר אליהו זוטא פט״ו ושם הגי׳ אני איני בא אלא מזרעה של לאה. והילקוט סוף נצבים רמז תתק״ם הביא המאמר בשם תד״א וגורס ג״כ אין אני אלא מזרעה של לאה. והיא גי׳ מוטעת. ובתוס׳ ב״מ קי״ד ע״ב ד״ה מהו הביאו דברי התד״א והיה לפניהם הגי׳ הנכונה אני בא מזרעה של רתל וז״ל התוס׳ שם וכן נמצא בתשובת גאון שכתב שיש בסדר אליהו רבא שנחלקו עליו יש אומרים שהיה מבני בניו של לאה ואמר להם איני אלא מזרעה של רחל וכו׳ וכן בב״ר [פע״א] ותאמר לאה בא גד נחלקו ר׳ נהוראי אמר דאליהו מגד. ור״א אומר משל בנימין ועמד לפניהם ואמר להם רבותי למה אתם נחלקים עלי אני מבני בניה של רחל עכ״ל.

ותאמר לאה בא גד – יש אם למסורה שנכתב בלשון אחד ותיבה אחת, כלומר בגד בי בעלי שנאני, אבל אני לא בגדתי בו, אלא מסרתי לו שפחתי לאשה, ויש אם למקרא בא גד ב׳ תיבות, כלומר בא מזל של בית, ודומה לו העורכים לגד שלחן (ישעיה סה יא), ויש דורשין לשון גדוד, ודומה לו גודו אילנא (דניאל ד יא), לא תתגודדו (דברים יד א), ויתגודדו כמשפטם (מלכים א יח כח), כלומר בא מי שמגדד נביאי הבעל ונביאי האשרה, וכדברי ר׳ (נבוריי) [נהוראי], דאמר אליהו מבני גד היה, דכתיב אליהו התשבי (מתוך) [מתושבי] גלעד (מלכים א יז א), וכתיב ויהי להם (גבול) [הגבול] יעזר (יהושע יג כה), וכתיב [ובני] גד לנגדם (ישכון) [ישבו] בארץ הבשן עד סלכה (דברי הימים א ה יא), וכתיב (וישכון) [וישבו] בגלעד בבשן ובבנותיה וגו׳ (שם שם טז), אפס כי מיירי בחלוקה, דא״ר [אליעזר] אליהו מבני בנימין [דכתיב ויערשיה ואליהו וזכרי בני ירוחם] (שם ח כז), וכל אלה בני בנימין הם, כמפורש בדברי הימים, פעם אחת נחלקו רבותינו אלו אומרים משל גד, ואלו אומרין משל בנימין, בא [אליהו] ועמד לפניהם, אמר [רבותינו] אתם חולקים עלי, אני מבני בניו של רחל. ועוד מצינו חלוקה, דאשכחי׳ רבה בר אבהו לאליהו דקאי בבית הקברות, וא״ל לאו כהן הוא מר, ומאי טעמא קאי בבית הקברות, א״ל אין, כהן אנא, ומיהו קברי גוים אינם מטמאין. ואני אומר בא מי שמתגודד לפני אחיו, דכתיב והוא יגד עקב (בראשית מט יט), כי יסוד המלה של גדוד גוד אחת, וכן בימי דוד כתיב ומן הגדי נבדלו אל דוד [למצד] מדברה גבורי חיל אנשי צבא (דברי הימים א יב ט), וכתיב אלה בני גד ראשי הצבא אחד למאה הקטן והגדול לאלף (שם שם טו):

{בגד} – לפיכך נכתבה תיבה אחת שאמרה לאה ליעקב^א בגדת בי שנשאת שפחתי, כאדם הבוגד באשת נעורים.⁠^ב (כ״י ליידן 1^ג בשם יוסף^ד).⁠¹

1. השוו חזקוני.

א. בכ״י לונדון 26878 נוסף כאן: ״באגד״.

ב. בכ״י לונדון 26878: ״חברו״ במקום ״נעורים״.

ג. עם שינויים קלים בכ״י לונדון 26878.

ד. בכ״י לונדון 26878 נוסף כאן: ״ת׳⁠ ⁠⁠״.

בא גד – בא אלינו מזל טוב, כמו: העורכים לגד שולחן (ישעיהו ס״ה:י״א). וכן במסכת שבת: גד גדי וסינוק לא (בבלי שבת ס״ז:). וכן בבראשית רבא: אתא מזליה דביתא.

והמפרש לשון גדוד טועה הוא, שאף על פי שהשמות מעין האמירה כמו ראובן – כי ראה י״י בעניי (בראשית כ״ט:ל״ב), ושמעון – כי שמע י״י (בראשית כ״ט:ל״ג), אמירת האשה אין לנו לכותבה אלא כעין עיקר הדיבור. וגד אינו יכול להיות לשון גדוד בלא כפילות של שני דלתיו, יגדו על נפש צדיק (תהלים צ״ד:כ״א), דגש תחת דל״ת שנייה החסירה, כמו: וימכו בעונם (תהלים ק״ו:מ״ג), ויסולו עלי אורחות אידם (איוב ל׳:י״ב), יסובו עלי רביו (איוב ט״ז:י״ג), בכלם דגש תחת אות החסרה.

Ba' gad: Good fortune¹ has befallen us, as in the phrase (Is. 65:11), "Who set a table for luck (gad).⁠" Similarly in tractate Shabbat (67b), "gad gedi vesinoq la' – Luck has struck, don't be tired.⁠" In Bereshit Rabba (71:9) [this phrase in this verse is] also [explained as:] "'ata' mazla' deveta' – the fortune of our house has arrived.⁠"

He who explains gad as [having the root g-d-d and being] related to the word gedud² is wrong. Even though it is true that the names themselves are only approximations of the declarative statements,⁠³ like the name re'uven and the statement (Gen. 29:32), "ki ra ah yhwh be'onyi – for the LORD has seen my affliction,⁠" and like the name shim'on and the statement (Gen. 29:33), "ki shama' yhwh – for the LORD has heard,⁠" nevertheless the woman's declarative statements themselves must be written precisely as they were said [and hence must conform to the rules of Hebrew grammar]. The word gad could not be of the same root as gedud without some sign of the doubling of the dalet.⁠⁴ In the phrase (Ps. 94:21), "yagoddu 'al nefesh ṣaddiq – they band together to do away with the righteous,⁠" there is a dagesh [in the dalet of yagoddu] to compensate for the missing second dalet. So also vayyamokku ba'avonam (Ps. 106:43), vayyasollu 'alay 'orhot 'edam (Job 30:12), yasobbu 'alay rabbav (Job 16:13), in all these [verbs] there is a dagesh to compensate for the missing [last] letter [of the geminate root].

1. Rashbam's interpretation of gad as good fortune can be found also in Rashi, R. Joseph Bekhor Shor, R. David Qimhi and Ps.-Jon.

2. This interpretation, which Rashbam opposes, is offered by Ibn Ezra (here and in Sefat yeter 13). It is also quoted by R. David Qimhi as a possible interpretation. Such a reading could find some support in Gen. 49:19; cf. however Spurrell.
Rashbam could also be seen as opposing the position of Rashi in his commentary ad 49:19. In fact, in Rashi's commentary there, he appears to be defending his explanation against the type of argumentation offered by Rashbam here.

3. In other words, there is often an imperfect parallel between the name chosen and the declarative statement that purports to provide the name’s etiology. See similarly Ibn Ezra ad Gen. 5:29, Ex. 2:10 and Est. 1:10.

4. Rashbam's claim that a deverbal noun from a geminate root must show some sign of the doubling of its last letter is dubious. The absolute masc. sing, form often shows no such sign – e.g. qen from the root q-n-n or hag from the root h-g-g. See G.-K. 67c.

בגד – שתי מלות, והאל״ף חסר, וכן: בבל,⁠^א וכן: במה (יחזקאל כ׳:כ״ט), כאשר הוא מפורש בספר יחזקאל.⁠¹

וטעם גד – גדוד, כי יש לה גדוד בנים.

ויש אומרים: שפירוש גד – מזל טוב, כאשר הוא בלשון ישמעאל, וכמוהו: העורכים לגד שולחן (ישעיהו ס״ה:י״א), הוא כוכב צדק.

והנכון: להיותו גדוד מן השמים.

1. אין לנו פירושו של ראב״ע על ספר יחזקאל.

א. כן בכ״י פריס 176, לוצקי 827. בכ״י פריס 177: בכל.

FORTUNE IS COME. Bagad (fortune is come) is really two words¹ with the alef missing. Similarly, bavel.⁠² Also, bamah as is clearly explained in Ezekiel (20:29).

The meaning of Gad is a troop. Leah said this because she now had a "troop" of sons.⁠³ Others say that gad means good fortune as in the Arabic; and that prepare a table for Fortune (gad) (Is. 65:11), with the latter meaning Jupiter,⁠⁴ is similar. Actually, however, gad in the latter verse refers to the troops of heaven.⁠⁵

1. It is a combination of two words ba (spelled bet, alef) and gad (Weiser). Thus, bagad is spelled bet, gimel, doled. Hence the alef of ba has been dropped.

2. This is the reading in Vat. Ebr. 38 and many of the printed editions. Some editions read ba-kol. The latter is incorrect (Filwarg, Weiser). See Ibn Ezra's comments on Gen. 11:9.

3. Bagad thus means: a troop has come.

4. Jupiter was believed to control men's fortune. Cf. Ibn Ezra's commentary on Is. 65:11. This proves that Gad means Fortune, and bagad, Fortune has come.

5. The stars and planets. Therefore, Is. 65:11 does not contradict Ibn Ezra's interpretation that bagad means a troop has come.

בא גד – כלומר: המזל שהיה לי להוליד בנים והלך ממני שעמדתי מלדת, עתה בא לי וחזר.

גד – לשון מזל, כמו: העורכים לגד שלחן (ישעיהו ס״ה:י״א). ובתלמוד: גד גדי וסינוק לא (בבלי שבת ס״ז:).

בא גד – GOOD FORTUNE HAS ARRIVED – Meaning: the fortune that I had to give birth to sons, and which left me, that I stopped giving birth, now came to me and returned.

גד – GOOD FORTUNE – language of a constellation, like: “That prepare a table for ‘Fortune’” (Yeshayahu 65:11). And in the Talmud: “My fortune be fortunate [gad gaddi] and be not weary” (Bavli Shabbat 67b).

ותלד – ותאמר – בגד – כתוב מלה אחת בלא אל״ף, ופרושו במזל, כלומר במזל טוב בא זה. וקרי שתי מלות, רצה לומר בא מזל, והענין אחד, וכן העורכים לגד שלחן (ישעיהו ס״ה:י״א) – למזל.

ואמר ר׳ משה הכהן: כי הוא כוכב צדק, כי כן יקרא בלשון קדר, והוא מזל שיורה על כל דבר טוב.

ואם נפרש גד – ענין גדוד יתפרש גם כן על זה הדרך ויהיה פרוש בא גד, בא גודד הגדוד, כלומר עם זה היו לי גדוד בנים.

ותלד...ותאמר...בגד, the 2 words בא גד have been condensed into a single word, the letter א having been omitted. The meaning of the expression is “this one came or brought with him with good fortune.” It is read as if it had been written as two separate words, i.e. “good fortune has arrived.” The phrase העורכים לגד שלחן, in Isaiah 65,11 is also to be understood as “who set a table for luck?” Rabbi Moshe hacohen Gigatilia says that the word גד refers to a star so named in the language of Kedar. This is a star presumed to forecast good fortune. If we wanted to explain the word גד in terms of גדוד, we could still explain it as having a similar meaning, i.e. בא גודד הגדוד, “with the arrival of this one there is a full troop of sons.”

ותאמר לאה בגד – לשון בגידה, אעפ״י שנתתי לו שפחתי, לא היה לו לשכב עמה, מאחר שילדתי לו ארבעה בנים.⁠¹ ואעפ״י שבא אל שפחת רחל, לרחל לא היו לה בנים. והבן השני שילדה שפחתה קראתו אשר, כלומר שבח הוא לי שהנחתיו לשכב עם שפחתי.

ד״א: בגד כתיב, בא גד קרי, פירושו שתי תיבות: בא גדוד וחיל של בנים,⁠² שכבר ילדתי ד׳ ועכשיו שפחתי אחד.

1. בדומה בר״י קרא.

2. שאוב מאבן עזרא פירוש ראשון.

ותאמר לאה בגד, Leah said: "he betrayed,⁠" i.e. this son is the result of my husband's betrayal. [based on the word בגידה, "treachery. Ed.] Leah felt that although she had given Yaakov her servant maid to sleep with, he should not have accepted that offer. Did I not bear him four sons already? While it is true that he slept with Rachel's servant maid also, this was understandable, as she had not born him any children. She called the son גד. [If I understand our author correctly, Leah was happy to be the "mother" of another son, but unhappy about how she had to come by him, i.e. vicariously. Ed.] She called the second son her servant maid had born, אשר, i.e. source of happiness, as by now she had reconciled herself to have given Yaakov her maidservant (This interpretation is close to the one offered in the midrash hagadol)

The word: בגד, which is spelled as a single word instead of as two words: i.e. בא גד, but is read as one word. If we read this word as two words, the meaning is: בא גד, "a troop arrived,⁠" i.e. my four sons have now been joined by another one that forms part of my little army.

ותאמר ליאה בא גד – רמז לו שבחלקו של גד יהיה קבור אותו שנולד בג״ד באדר ומת בג״ד באדר. דהיינו משה רבי׳ דנקבר בחלק גד (סוטה יג:). וא״ת מפני מה זכה גד. לפי שלא ערער על דן. כלומ׳ בשעה שאמ׳ משה דן יהיה ראש דגל. והיה גד יכול לומ׳ אני בכור לזלפה ודן בכור לבלהה. למה איני ראש דגל כמוהו. ולא דבר כנגד משה. א״ל משה הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים (אבות ד:טו). לכך כת׳ במקום אחר אליסף בן דעואל (במדבר א:יד). ותמורתו אליסף בן רעואל (במדבר ב:יד). עלה וזכה לריע א-ל דהיינו משה שנקבר בחלקו.

ד״א בא גד – בא גדא דעלמא דהיינו אליהו דבא מגד (בראשית רבה עא:ט). וא״ת דהא היה כהן כדמצינו בכמה מקומות (בבא מציעא קיד.-קיד:, ועיי״ש בתוספות ד״ה מהו שיסדרו, פרקי דרבי אליעזר פרק כט ופרק מז). י״ל דהיה מאביו כהן ומאמו מגד כו׳. וצ״ע בעלמא כתבתי.

ותאמר לאה בגד – גדא דעלמא שהוא אליהו כהנא רבא אשר מאמו הי׳ מגד.

ותאמר לאה בגד – דרשו רז״ל שנולד מהול. ויתכן לפרש לפ״ז כי מה שהוא חסר אל״ף לרמוז שהוא עשירי לנמולים, והם אברהם יצחק ויעקב ראובן שמעון לוי ויהודה דן ונפתלי גד. ומנין התיבה בג״ד עולה תשעה לרמוז כי אף ע״פ שהיו הנמולים לפניו תשעה והוא העשירי אעפ״כ אינם כי אם תשעה עמו לפי שנולד מהול, ומה שנמצא קרי בא גד באל״ף, כי השם יתעלה זימן בפי לאה לקרותו גד מלשון גד גדי כלומר בעל מזל וע״כ אמרה בא גד כלומר בא המצליח בעל המזל. כי בני גד היו בעלי גבורה מצליחים במלחמות כענין שכתוב (בראשית מ״ט:י״ט) גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב, כלומר יצליח ויתגבר עליהם לבסוף.

ועל הכונה הפנימית קראתו לאה גד מלשון המשכה, בראותה שעמדה מלדת הוצרכה לחזור ולמשוך מן המקום שפסקה משם כשילדה יהודה, ובכח התפלה שאמרה גד גדי כלומר יתחזק מזלי משכה כח הלידה וילדה ליששכר שהוא כנגד הבינה שנאמר (דברי הימים א י״ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. והבן השני קראתו אשר כי התפללה בו ג״כ ואמרה יישר כחי שאתחזק ואלד עוד ותהיה המשכתי דרך סלולה מלשון (משלי כ״ג:י״ט) ואשר בדרך לבך. ואז נתן לה זבולן שהוא כנגד הקו האמצעי המכוון עם התשובה רצועה ישרה. ונמצאת למד כי גד ואשר לא על פי המדות נקרא אלא על שם התפלה. ובכח התפלה שהתפללה בגד נתן לה יששכר, ובכח התפלה שהתפללה באשר נתן לה זבולן, וזה מבואר.

ותאמר לאה בגד, "Leah said 'in my good fortune;'" Rashi says that this reflected the fact that Gad was born without a foreskin. If we follow the reasoning behind this we may be able to account for the missing letter א in the word בגד which should really have been spelled באגד. He would have been the tenth male Jew to have been circumcised as he was preceded by Avraham, Yitzchak, Yaakov, Reuven, Shimon, Levi, Yehudah, Dan and Naftali. He is counted as the tenth although he was born without a foreskin. Had his name been spelled with the letter א, its numerical value would have been 10. Seeing that actually he did not need to be circumcised, the Torah omitted the letter א of his name. If we nonetheless read the name as if it had been spelled wih the letter א included, this was to indicate that God guided Leah to make his name גד, meaning גדי, i.e. a fortunate person, a lucky person. Historically speaking, there is evidence that the tribe of Gad was very successful in war, something alluded to already in Yaakov's blessing in Genesis 49,19 גד גדוד ידודנו והוא יגד עקוב, "Gad will recruit a regiment and not one of its members will be missing (Rashi).⁠"

From a more psychological point of view we may understand the name as reflecting a new insight of Leah who had previously stopped conceiving after bearing four sons in short order. The word גד is related to המשכה, "continuity.⁠" When Leah realized what was happening she decided to draw once again upon the source which had previously enabled her to bear children and by means of her prayer גד גדי, i.e. that her good fortune be restored to her she waited for additional children. When Gad was born she named him thus as he represented a vicarious continuation of her former good fortune. A similar consideration prompted her to name Zilpah's second son אשר, the meaning of which is similar to that of Gad and also contains an element of gratitude. She hoped that her gratitude for Asher would prompt God to allow her to have still more children. When she personally, bore Issachar, after the story with the Dudaim, she credited the emanation בינה with her success. We read in Chronicles I 11,32 that the members of the tribe of Issachar were extremely conversant with the requirements of whatever generation they lived in, i.e. they displayed more insight than any other tribe. [This is why a delegation of 200 men from that tribe was considered as equivalent in collective wisdom to many thousands of the other tribes. Ed.] We have a verse in Proverbs 23,19 ואשר בדרך לבך, "make your heart take the proper path,⁠" which alludes to something similar. [In modern Hebrew the verb אשר means to confirm, to acknowledge, something similar to giving thanks. Ed.] As a reward for such an attitude God gave her also Zevulun, a name which corresponds to the central emanation known either as קו האמצעי, or as שבט, i.e. the emanation תפארת. [According to more recent names the emanations are known as, this emanation is best translated as "harmony,⁠" a fitting description of קו האמצעי, the "middle line.⁠" Ed.]

בא גד – לכך נכתב חסר אל״ף, לפי שהוא לשון בגידה, כלומר יעקב בגד לי ליקח שפחתי שכבר ילדתי יותר מחלקי. אך קשה, שהרי ברשות עשה. ויש מפרשי׳ בגד לשון הגדה ובשורה שעדיין תתעבר, כמו שזכתה שרה בנתינת שפחתה לבעלה.

עוד יש לומ׳, בגד, בא מזל טוב, כמו גד גדי וסנוק לא. והוא אליהו שיצא ממנו, כדאיתא בבראשית רבה. אמר להם רבותי למה אתם חלוקים, אין אני אלא מבני בניה של לאה. והמפרש לשון גדוד אינו אלא טועה, כי אע״פ שהשמות מעין האמירה, כגון ראובן, על שם כי ראה י״י בעניי, ושמעון על שם כי שמע י״י כי שנואה. אין לנו לכתוב אלא כעין עיקר הדבור. וגד, אינו יכול להיות לשון גדוד, בלא כפלות שני דלתי״ן. רשב״ם.

ותאמר לאה בגד – י״מ על שם שבני גד היו ראשונים שבגדו לקחת נחלה בארץ ישראל כדכתיב ויגשו בני גד ובני ראובן.

וי״מ: לשון בגד שאמרה מעתה אני רוא׳ שבעלי בגד בי כי לקח שפחתי לצרה לי כי אברהם נשא הגר שלא היו לו בנים משרה וכן שפחת רחל נשאה שלא היו לו בנים מרחל אבל אני שיש לו בנים ממני והכניס לי שפחתי לצרה ודאי בגד בי ועל כן קראה גם לשני אשר כי אשרוני בנות שאע״פ שיש לו בני׳ ממני הכנסתי שפחתי צרתי בביתי:

ותאמר לאה בגד, "Leah said: 'good fortune has come.'" Some commentators, in zeroing in on the name גד, point out that members of the tribe of Gad were the first ones to receive their ancestral portion of land in the land of Israel, as documented in Numbers 32,2 "the members of the tribes of Gad and Reuven came, etc.⁠"

Other commentators hold that that the word בגד means that Leah said: "now I know that my husband has betrayed me, seeing that he has taken my maid servant as a competing wife.⁠" When Avraham took Hagar he had not had any children by Sarah. When Rachel gave her maid servant to Yaakov, she too had not born any children for him. But I have born my husband four children, so there was no reason for him to take her as a wife. If, nonetheless I have started being capable of having children again this must be my reward for allowing him to take my maid servant. When she bore another son she called him אשר to reinforce this feeling of joyous gratitude to God Who had blessed her with 6 sons.

הראשון במה שנאמר ותאמר לאה בגד – [ה] כי בזה הגידה טעם הדבר וסוד המעש׳ כלו כי המסורת רמזה אל אביה שבגד ביעקב והוא היה הסבה שהכריחה לזה וקראה שמו גד להסתיר בגידת אביה כי לא לכבוד יהי׳ לה והוא עצמו טעם הקריאה שתפסיק אותו לב׳ מילין.

ולכן קראה לאה שם הראשון גד ואמרה בלבו בא גד ר״ל עם היות שעמדתי מלדת זה ימים רבים הנה עתה בא וחזר המזל כי גד ענינו המזל ששב לתת לה בנים כבראשונה.

בגד – זה בא במקרה, כי לא היתה כוונתי להביא זה לעולם, לולי שעמדתי מלדת. ונכתב ״בגד״ מלה אחת, כי היה ההריון לה בוגד כמו אכזב, שפסק ההריון ממנה אחר שהתחיל, כענין ״אחי בגדו כמו נחל״ (איוב ו׳:ט״ו).

בא גד, this one came coincidentally, for I had not planned to ring him into the world, seeing that I had stopped giving birth. The reason why the word is spelled as a single word with the letter א missing, is to indicate that the conception and pregnancy was not planned but occurred gratuitously. Her pregnancy had somehow become terminated after it had begun. We find a similar construction of the word בגד in Job 6,15: אחי בגדו כמו נחל, “my comrades are fickle like a wadi.”

בָגָד: בא גד ק׳. וכ״כ ¹הרמ״ה ז״ל חדא מלה כתי׳ וחס׳ אל״ף, וקרי תרתי בא גד, <עכ"ל> והוא חד מן ט״ו מלין דכתיבי׳ מלה חדא וקריין תרין, וסי׳ נמס׳ ²במ״ג ד״ה א׳ כ״ז. <ועיין ³בס׳ הזוהר פ׳ ויחי דף רמ״ד.> [בגד כ׳, בָּא גָד ק׳].

1. הרמ״ה: בג״ד.

2. במ״ג: מ״ג-ד דה״א כז יב.

3. בס׳ הזוהר: בראשית, רמד ע״ב.

שנולד מהול כו׳. וגד הוא לשון חיתוך כלומר שמילתו היה נחתך:

He was born circumcised... Accordingly, גד means "cutting,⁠" that is to say that the cutting of his circumcision was already done.

ותאמר לאה בָּגָד – לא אמרה ששמע אלהים קולה או שבא בשכרה, כמו שאמרה רחל בלדת בני בלהה כי הוא כמו שאמרנו שנולד אחר לדת יששכר, עליו אמרה ״נתן אלהים שכרי״. וכשנולד גד הבינה שאין ענין ללדתו עם עניניה, על כן אמרה סתם דרך ברכה ״בא גד״ כלומר תהי ביאתך למזל טוב ובשעת רצון. וביותר לפי שקודם לכן נולד יששכר, ואמרה שבא זה למזל, לפי שבאו שני בנים זה אחר זה בבית יעקב. וכן פירש רש״י ז״ל ״בא גד בא מזל טוב¹ כמו ׳גד גדי וסנוק לא׳.⁠² ודומה לו ׳העורכים לגד שלחן׳⁠ ⁠⁠״.⁠³ וכן פירשו רשב״ם ורד״ק ז״ל. ואני קוהה, כי שם גד בכל המקרא קמ״ץ, ולגד שלחן פת״ח. גם גד שבמקרא מי יגיד שהוא מזל?⁠⁴

1. כתרגום יונתן.

2. שבת סז. ב.

3. ישעיה סה, יא.

4. כאן היו כמה שורות, חלקן מוכתמות בדיו שנשפך, ולכן השמטנו אותן.

בגד – הקרי הוא שתי תיבות בא גד, ופירושו בא מזל טוב כמו העורכים לגד שלחן (ישעיה ס״ה י״א), וגד הוא שם כוכב שיורה על דבר טוב, וכוונת לאה לומר, אעפ״י שעמדתי מלדת זה ימים רבים, הנה עתה בא וחזר המזל:

בגד – נכתב חד מלה, כי היה ההריון לה בוגד כמו אכזב שפסק ההריון ממנה אחר שהתחיל, כענין אחי בגדו כמו נחל (רע״ס), ול״נ שעיקר לשון בגידה ענינו העלם וכסוי, כלשון בגד שהוא הלבוש המכסה את הערום, כן הבוגד יכסה שנאתו במרמה (פערמאֶנטעלט) להתראות לרעהו כאוהבו למען יבטח בו. ולזה בשלא היה ההריון נכר בזלפה (כמ״ש רש״י), וכל ימי עבורה היה העובר נעלם מעיני כל, והיתה א״כ הלידה לידה פתאומית ותמהון, ע״ז אמרת לאה לפי הכתיב ״בגד״ על העלמתו עד הנה.

בגד – אין צורך לְחַלֵק התבה לשתים. אך הכוונה במזל טוב, כמו למטה באשרי, וכן בתרגום אלכסנדרי, ומ״מ עומק הכוונה אינו אלא בא גד, כלומר הבן הזה בא לי במזל טוב, וכן באשרי, הבן הזה בא לאשרי, כי עתה יְאַשְרונִי.

גד נגזר משורש ״גדד״: חיתוך חד ומהיר אל תוך דבר. מכאן ״גדוד״, אשר עיקר משמעותו תקיעת יתד חדה, ובהרחבה מציין קבוצת אנשים מזוינים העורכים פשיטה מהירה ופתאומית על האויב. כדרך ש״גזר״, ״חרץ״, ״כרת״, מציינים החלטה ברורה ופסקנית ומכרעת; כך גם ״גד״ מציין גורל הבא פתאום, ומשנה לפתע את המצב. ״הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן״ (ישעיהו סה, יא): הם עורכים שולחן למזל ולמקרה. כך גם בפסוקנו, ״ב⁠(א)⁠גד״: ״מזל טוב בא אלי באופן בלתי צפוי״. היה זה בן שלא יכלה לצפות אליו בתנאים הרגילים, היא זכתה לו רק בעקבות הדוגמא שנתנה אחותה.

בגד – שב שנית מזלי ואקוה שאוליד עוד.

FORTUNE HAS COME. My lucky star has returned — and I can hope to bear even more.

בגד: היא נתפעלה בנשואין של זלפה שלא היו לטובתה¹ – כמו נשואי בלהה שהיו לטובת רחל – אלא לטובת זלפה ולשם מצוה², משום הכי קראה על שם הנשואין³, ותיבת ״בגד״ כשהיא תיבה אחת⁴ הוא לשון נשואין שמכונה בתורה בלשון ״בגד״, כדכתיב ״בבגדו בה״ (שמות כא,ח), ופירשו במסכת קידושין (יח,ב) שפירש טליתו עליה. ועיין מה שכתבתי בספר דברים (כג,א)⁵. וכשהוא שתי תיבות ״בא גד״⁶ היינו ברכת המזל⁷ שמברכין בעת הנשואין⁸, ועל זה ביחוד קראה שמו ״גד״⁹.

1. של לאה.

2. כפי שביאר רבינו בפסוקים ט׳, י׳.

3. ולא על שם הלידה או על שם העתיד.

4. ע״פ הכתיב. ורש״י כתב ׳ולא ידעתי על מה נכתבה תיבה אחת׳, וסיים ׳דבר אחר׳ מלשון בגידה, עיי״ש.

5. עה״פ ״ולא יגלה כנף אביו״.

6. עפ״י הקרי.

7. ״גד״ לשון מזל, כפי שפירש רש״י, עיי״ש.

8. כשאומרים ׳בסימן טוב ובמזל טוב׳.

9. כלומר, ע״פ הכתיב שהוא מלשון בגד (נישואין – ע״פ רבינו) היה לה לקרותו ׳בגד׳, לא ״גד״, אלא שקראתו ״גד״ על פי המשמעות של הקרי, ולפי הקרי משמעות הבי״ת ׳בא׳ ואין לה חשיבות בעצם השם, כי העיקר הוא ה-״גד״ המזל (טוב).

בגד ותקרא את שמו גד. גד, א -לדעתי הוראתו העקרית והנחתו ראשונה הוא על החבור והקשור, ובהוראה זו נשאר בלשון ארמי כמו אגידא ביה קשורה ומחוברת עמו, אגודות של הדס, כמו מחברות וקשורים, ויש כיוצא בזה שרשים בל״הק שלא נשארו בהוראתם ראשונה כי אם בלשון ארמי.

ב. הקדמונים האמינו שבהתחבר כוכבי מעלה יושפע מן ההתחברות ההוא איזה מקרה רע או טוב לתחתונים, והוראת השמים נקרא לפי זה גד כמו העורכים לגד שלחן, כי הוא חבור הככבים, כן בגד כלומר באה ההצלחה הנשפעת מתכונת הככבים — ובלשון חכמים לגדא דהר פירש״י למזל ההר, וכן ביש גדא שהככבים מורים עליו לרעה. וא״ת כיצד הוקבע בלשון הקדש טעות הקדמונים בענין הוראת הככבים? — אשיבך, כי אין ענין גד שבלשון הקדש כענין גד אצל הגוים, ולא בשאר ממנו אצל העברים רק הוראת ההבור פשוט מבלי השקפה להתחברות הככבים, והחבור והזווג, הוא מקור הטוב והברכות גם לעברים גם ללשון הנדברת אצלם לפי עומק שרשיה, וכבר שמעת מה שיש בו די במלת טוב ורע, ברכה וקללה, שהראשונים ענין חבור ורבוי, והאחרונים ענין פירוד ומיעוט, וכן השמות המורים על העבודות והאלהיות כלם אל תכלית זה, ישקיפו כמו קרבן וקטרת ענין קירוב וקשור.

ג׳. בהכנס כמה אנשים בברית להטיב או להרע — כמו יגודו על נפש צדיק, ומלשון זה גדוד שפעמים יורה חברת אנשים מזומנים למלחמה, כמו ארוץ גדוד, וארם יצאו גדודים, בני הגדוד (ד״ה ב׳ כ״ה י״ג) ופעמים בלי שום הוראה פרטית למלחמה כמו, גדודי ה׳ (איוב כ״ה ג׳).

ד׳. מלשון פצע והכאה, כי בהתחברם למלחמה יכו זא״ז, וכן ויתגודדו כמשפטם, כי זה היה דרך כומרי הבעל לפי מה שהעידו הקדמונים ללבוש בלבוש אנשי חיל בכובע על ראשם, ושריון על גופם ולחבול בעצמם לכבוד האלוה (עיין פ׳ יתרו אנשי חיל) וכן היה מנהג הקדמונים להתאסף אנשים ונשים לספוד על המת ולבכותו והיו ג״כ קורעים בגדיהם ותולשים שערם וזקנם, ושורטים בבשרם (עיין וכתובת קעקע מה שפי׳ שם) — ומזה נקרא המעשה ההוא גדידה כמו לא תתגודדו, וראה איך השיגו רבותינו שרש המלה הזאת והנחתה הקדמונית, שהרי דרשו בפסוק זה לא תתגודדו, לא תעשו אגודות אגודות, כי השורש אחד הוא, והגדידה עצמה לא נק׳ גדידה אלא מצד המנהג להתאסף לספוד ולבכות ולנוד על המת, וכן היה סבור המתרגם ארמית שתרגם כל גדידה שבכתוב ואתחממון בסיען מל׳ המון והומיה, וסיען, ל׳ חברה כמו וסיעת מרחמוהי, עיין ירמיה מ״ט ופירש״י, ושם סי׳ ה׳ ובית זונה יתגודדו פירש״י יתקבצו גדודים, ותרגומו ובית נפקת ברא מסתייען.

ה׳. הוראתו שפת הים או הנהר, כי שפת הים היא המחברת המים במקוה אחד, וכן והירדן מלא על כל גדותיו (יהושע ג׳).

ו׳. שדה זרוע ממיני עשבים שונים כמו תלמיה רוה נחת גדודיה

בגד – הוא הכתיב, ואילו הקרי הוא בא גד. גד הוא שם אל המזל, או המזל, ההצלחה עצמם. הקריאה ״בא גד״ מתאימה לקריאת מזל טוב המקובלת היום.

ותקרא וגו׳ – גם תמוה שאין לאה מזכירה את שם ה׳ בעת הולדת בני שפחתה. ודומה שהכתוב בקש לקבוע הבדל משולש אצל בניה. ארבעת הבנים הראשונים הם מתנת חסד של אל הרחמים, ושלוש פעמים קוראת לאה בשם הויה בהקשר זה. שני האחרונים באים כשכר צודק על מעשה טוב ועל תפילת אם האומה,⁠¹ ועל כן היא קוראת כאן בשם אלהים.⁠² הולדת שני בני זלפה לא באה לא עקב תפילה ולא כמעשה חסד מיוחד. אין לאה רואה בשתי לידות אלה משום מעשה ההשגחה האלהית, כפי שראתה בהולדת בניה שלה, ועל כן היא מיחסת לידות אלה — למזל; השווה מאמרם ז״ל ״חיי, בני ומזוני לא בזכותא תליא אלא במזלא תליא מילתא״.⁠³

1. להלן פסוקים יז — יח.

2. הפסוקים י״ח:כ׳.

3. מאמר רבא במועד קטן כ״ח. (המ׳).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון