ותלד זלפה – בכלן נאמר הריון חוץ מזלפה. וטעם הדבר כתב רש״י ז״ל בשם מדרש רבותינו¹ ״לפי שהיתה בחורה מכולן ותינוקת בשנים, ואין הריון ניכר בה״. וכפי הפשט אחשוב שבכל מקום שנאמר ״ותהר ותלד״, הריון סמוך למעשה שכתוב אצלו. ולאה כשבא אליה יעקב מיד הרתה, וכן בכל פעם, וכן בלהה, וכן בשנים אחרונים של לאה, שבלילה שבא מן השדה² נתעברה, וכן רחל כשזכר אותה אלהים נתעברה מיד. אבל זלפה לא הרתה כשבא אליה יעקב כשניתנה לו מלאה, אלא זמן מה אחר שנשאת. לכן נזכר לבד הלידה ולא ההריון. ואחשוב כי אחרי שנולדו ראובן ושמעון קנאה רחל ונתנה בלהה ליעקב, והרתה [בלהה] וילדה שתי הבנים בזמן שילדה לאה לוי ויהודה, הן לכל אחד עשרה חדשים, נולדו ששה הבנים הללו בשלוש שנים וארבע ירחים, ועמדה לאה מלדת שמנה חדשים, ובין הכל ד׳ שנים. ונתנה זלפה ליעקב וחזרה לאה וילדה יששכר וזבולון בשנה ומחצה, ואחרי שהיתה הרה מיששכר נתעברה גם זלפה וילדה שני הבנים גם היא בשתי שנים. הרי שש שנים ואיזו חדשים. ואז נתעברה רחל וילדה מקץ שבע שנים את יוסף. ואז אמר יעקב ללבן ״שלחני כי שלמו י״ד שנה״ שעבד אותו בשתי בנותיו. ולפי שנתעברה לאה קודם שנתעברה זלפה, לא אמרה בלדת גד שנתן אלהים שכרה שנתנה שפחתה לאישה, כי יששכר נולד תחלה. והענין מתוקן מאד ואין אנו צריכין להדחק ולומר שנולדו י״א בנים הללו כל אחד לששה חדשים ואיזו ימים.⁠³ והכתוב הולך ומספר תולדות כל אחת מן הנשים, תולדות כל אחת על הסדר [שלה] מתחיל בענין אחד. ולכן זכר ראשונה ארבעה בני לאה שנולדו על הסדר, ולא רצה להפסיק בינתים בדברי רחל, ושנתנה שפחתה לאישה. וכשגומר בני לאה יספר מה שאמרה רחל, ומה שעשתה. ומספר תולדות בלהה וכשגומר מענין בלהה, מתחיל לספר ענין לאה שעמדה מלדת, ושנתנה גם היא שפחתה לבעלה, ומספר תולדת זלפה. וכשגומר ענין זלפה חזר לספר מה שקרה ללאה עם רחל בענין הדודאים. וגומר תולדות לאה אחרונים ואח״כ מספר ענין רחל ולאה. כך נראה הגון בפשט הפרשה, ועל כן לא נכתב הריון בזלפה.