×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יב) וַֽיַּחֲלֹ֗םא וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ׃
He dreamed, and, behold, there was a ladder1 set upon the ground and its top reached towards the heavens, and, behold, angels of God were going up and down on it.
1. ladder | סֻלָּם – The word "סֻלָּם" is a hapax legomenon whose exact meaning is unknown. It might stem from the Hebrew root "סלל" which relates to a path or ramp, or alternatively to the Akkadian "simmiltu" which means a stairway. For the ramifications of each understanding on the meaning of the vision as a whole, see Yaakov's Dream.
א. וַֽיַּחֲלֹ֗ם ל=וַֽיַּחֲלֹ֗ם בגעיה ימנית
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)בראשית רבהמדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טוברשב״םאבן עזרא א׳ר״י בכור שורר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרמושב זקניםר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותרלב״ג תועלותר״ע ספורנותולדות אהרןגור אריהכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםאור החייםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״באם למקרארד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
[סה] 1ויחלם והנה סלם מצב ארצה, תנא כמה רחבו של סולם, שמונת אלפים פרסאות, דכתיב והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, עולים שנים, ויורדים שנים, וכי פגעו בהדי הדדי הוו להו ארבעה, וכתיב ביה במלאך וגויתו כתרשיש (דניאל י׳:ו׳), וגמירי דתרשיש, תרי אלפי פרסי הוו. (חולין צא:)
[סו] 2והנה סלם, ר׳ תנחומא אמר כמה מעלות היו בסולם ארבע. (תנחומא)
[סז] 3והנה סלם מצב ארצה, וירא ויאמר מה נורא המקום הזה (בראשית כ״ח:י״ז) ר״א בשם רבי יוסי בן זימרא אמר הסולם הזה עומד בבאר שבע ושיפועו מגיע עד בית המקדש, מ״ט ויצא יעקב מבאר שבע וגו׳ (בראשית כ״ח:י׳) ויחלום והנה סולם וגו׳ ויאמר מה נורא המקום הזה (בראשית כ״ח:י״ז). א״ר יהודה בר׳ סימון הסולם הזה עומד במקדש ושיפועו מגיע עד בית אל מה טעם ויירא ויאמר וגו׳ (בראשית כ״ח:י״ז) ויקרא שם המקום בית אל (בראשית כ״ח:י״ט). (בראשית רבה סט)
[סח] 4מצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ילמדנו רבינו מה בין חלומות הצדיקים לחלומות הרשעים, חלומות הרשעים לא בשמים ולא בארץ כו׳ אבל חלומות של צדיקים בשמים ובארץ וכו׳ וכן באבינו יעקב ויחלם והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, הרי בשמים ובארץ. (תנ״י ויצא ו.)
[סט] 5ויחלם והנה סלם - וירדים בו, ר׳ אלעזר הקפר אומר מנין אתה אומר שהראה הקב״ה ליעקב אבינו בית המקדש בנוי וקרבנות קרבים וכהנים משרתים ושכינה שורה שנא׳ ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, אין חלום שאין לו פתרון, ויחלום והנה סולם מוצב ארצה זה בית המקדש, וראשו מגיע השמימה אלו הקרבנות קרבים שריחם עולה לשמים, והנה מלאכי אלהים אלו כהנים המשרתים שעולים ויורדים בכבש, והנה ה׳ נצב עליו, ראיתי את ה׳ נצב על המזבח (עמוס ט׳:א׳) (ספרי במדבר קי״ט)
[ע] 6ויחלם והנה סלם - וירדים בו, רבנן פתרין ליה, בסיני ויחלום והנה סולם, זה סיני חושבניה דדין כחושבניה דדין, מוצב ארצה ויתיצבו בתחתית ההר (שמות י״ט:י״ז) וראשו מגיע השמימה, שנא׳ וההר בוער באש עד לב השמים (דברים ד׳:י״א), [והנה מלאכי אלהים על שם רכב אלהים רבותים אלפי שנאן (תהלים ס״ח:י״ח) ולמדנו לנביאים שנקראו מלאכים דכתיב ויאמר חגי מלאך ה׳ וגו׳ (חגי א׳:י״ג)] והנה מלאכי אלהים זה משה ואהרן, עולים, ומשה עלה וגו׳ (שמות י״ט:ג׳), ויורדים, זה משה וירד משה מן ההר וגו׳ (שמות י״ט:י״ד), והנה ה׳ נצב עליו (בראשית כ״ח:י״ג) וירד ה׳ על הר סיני וגו׳ (שמות י״ט:כ׳). (בראשית רבה סח)
[עא] 7ויחלם והנה סלם - וירדים בו, ויחלום זה חלום נבוכדנצר, והנה סולם זה צלמו של נבוכדנצר הוא סמל הוא סולם. מצב ארצה, הקימה בבקעת דורא (דניאל ג׳:א׳) וראשו מגיע השמימה, רומיה אמין שיתין (דניאל ג׳:א׳) והנה מלאכי אלהים, זה חנניה מישאל ועזריה. עולים ויורדים בו, מעלים בו ומורידים בו, אופזים בו קופזים בו סונטים בו די לאלהך לא איתנא פלחין (דניאל ג׳:י״ח) והנה ה׳ נצב עליו (בראשית כ״ח:י״ג) עבדוהי די אלהא עילאה פוקו ואתו (דניאל ג׳:כ״ו). (בראשית רבה סח)
[עב] 8והנה סלם מצב ארצה, א״ר שמעון בן חלפתא, הראה לו קרח שנאמר ותפתח הארץ את פיה (במדבר ט״ו:ל״ב). וראשו מגיע השמימה, הראה לו משה, שנאמר ואל משה אמר עלה אל ה׳ (שמות כ״ד:א׳). (תנ״י ויצא ז.)
[עג] 9והנה סלם מצב ארצה, אמר ר׳ אלעזר בן עזריה הראה לו יונה, שנאמר לקצבי הרים ירדתי וגו׳ (יונה ב׳:ז׳) וראשו מגיע השמימה, הראה לו אליהו, שנאמר ויעל אליהו בסערה השמים (מלכים-ב ב׳:י״א) ויחלם והנה סלם, אמר ר׳ יוסי הגלילי הראה לו מנשה עשה סמל. (תנ״י ויצא ז.)
[עד] 10עלים וירדים בו, רבי נחמן פתח ואתה אל תירא עבדי יעקב (ישעיהו מ״ד:ב׳) מדבר ביעקב דכתיב ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וגו׳. א״ר שמואל בר נחמן אלו שרי או״ה דא״ר שב״נ מלמד שהראה הקב״ה ליעקב אבינו שרו של בבל עולה ע׳ עווקים ושל מדי נ״ב ושל יון ק״פ ושל אדום עולה ולא יודע כמה, באותה שעה נתיירא יעקב אבינו אמר אפשר שאין לזה ירידה א״ל הקב״ה ואתה אל תירא עבדי יעקב (ישעיהו מ״ד:ב׳) אפי׳ הוא עולה ויושב אצלי משם אני מורידו הה״ד אם תגביהי כנשר ואם בין כוכבים שים קנך (עבדיה א׳:ד׳). (ויקרא רבה פכ״ט)
[עה] 11עלים וירדים בו, מלאכים המלוין את האדם בארץ אין מלוין אותו בחוץ לארץ, עולים אלו שליווהו בארץ ישראל, יורדים אלו שליווהו בחוץ לארץ. (בראשית רבה סח)
[עו] 12עלים וירדים בו, רבי חייא ורבי ינאי חד אמר עולים ויורדין בסולם, וחד אמר עולים ויורדין ביעקב, מאן דאמר עולים ויורדים בסולם ניחא, ומאן דאמר עולים ויורדים ביעקב, מעלים ומורידים בו אופזים בו קופזים בו סוטנים בו שנאמר ישראל אשר בך אתפאר (ישעיהו מ״ט:ג׳) את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלה, עולים למעלה ורואין איקונין שלו ויורדים למטה ומוצאים אותו ישן, משל למלך שהיה יושב ודן עולים לבסילקא ומוצאים אותו יושב ודן יורדים בפרור ומוצאים אותו ישן. (בראשית רבה סח)
[עז] 13עלים וירדים בו, למעלן כל מי שהוא אומר זכותו עולה חובתו יורד, למטה כל מי שאומר זכותו יורד חובתו עולה. (בראשית רבה פח)
[עח] 14עלים וירדים, ר׳ ברכיה אמר עולם ושליש עולם הראה לו, עולים אין עולים פחות משנים ואין יורדים פחות משנים, המלאך שלישו של עולם מניין שהמלאך שליש העולם שנאמר וגויתו כתרשיש (דניאל י׳:ו׳). (בראשית רבה סח)
[עט] 15עולים וירדים בו, אמרתי לזקן שלהם, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, מהו בו, אלא כך אמרתי לו כשיהיו בניך צדיקים הם מתרוממים בעולם ועולים, וכן שלוחיהם מתעלים עמהם, וכשהם יורדים הם ושלוחיהם בירידה. לך רד, למה, כי שחת עמך (שמות ל״ז:ב׳) א״ל הואיל וחטאו אתה והם בירידה. (שמות רבה מ״ב)
[פ] 16עלים וירדים בו, ד״א הראהו הקב״ה מתן תורה אמר לו אם ישמרו בניך זו, הן מעולין ואם לאו הן יורדין. (מדרש הגדול)
[פא] 17והנה סלם מצב ארצה - וירדים בו, והנה סלם מצב ארצה, הראה הקב״ה את אבינו יעקב מקרה שיקרה את בניו והנה סלם אלו ישראל מוצב ארצה שכשיחטאו הם נעשים כארץ דיש לכל, וראשו מגיע השמימה כשיעשו תשובה הם מתעלים למעלה ככוכבי השמים, והנה מלאכי אלהים אלו שבעים שרי אומות העולם שמבקשים למשול בישראל ואין הקב״ה משליטם עליהם, הה״ד והנה ה׳ נצב עליו על ישראל לשמרם מנזק שבעים שרים. (מדרש)
1. כתרשיש ים ששמו תרשיש כדמתרגם (יחזקאל א) כתרשיש כרום ימא מראה הים וכתיב אניה באה תרשיש (רש״י) ובדניאל פרש״י דהוא ים של אפריקא. והמרש״א מביא מפי׳ ר׳ סעדיה דעומקו של ים הוא אלפים פרסי. ראה לקמן מאמר עח. ובמדרש הגדול מביא לשון הגמ׳ וגמירי דתרשיש תרי אלפי פרסי דקיי״ל כולי עלמא שיתא אלפי פרסי, שליש מדבר, שליש ימים, שליש ישוב, מכאן אמרו מלאך שלישו של עולם. והמהרש״א כ׳ כאן דשני מלאכים הם מלאכי לויה וכדמצינו בגמ׳ בכמה מקומות ב׳ מלאכי השרת המלוין לו לאדם (שבת קיט:) וכעי״ז בערוך ע׳ סעד מביא בשם רבי משולם בר׳ קלונימוס ובס׳ מגן אבות להרשב״ץ מביא זאת בשם הגאונים והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו ללמדך ששני מלאכין מהלכין עמו ביום ושני מלאכין אחרים מהלכין עמו בלילה אותן שמהלכין עמו ביום כותבין בלילה מה שהוא עושה ביום ואותן שמהלכין עמו בלילה כותבין ביום מה שהוא עושה בלילה ובאין ומעידין לפני הקב״ה.
2. לשון זה מביא הרמב״ם במורה נבוכים ח״ב פ״י וסיים ע״ז ר״ל אמרו והנה סולם מוצב ארצה ובכל המדרשות יזכר שארבע מחנות של מלאכים הם, וחושב זה פעמים, וראיתי בקצת הנוסחאות כמה מעלות היה בסולם שבע (ע׳ זהר ח״ג קכג). אבל הנוסחאות כולם וכל המדרשות מסכימים שמלאכי אלהים אשר ראם עולים ויורדים אמנם היו ארבעה לא יותר שנים העולים ושנים היורדים ושארבעה נקבצו במדרגה אחת ממדרגות הסולם והיו הארבעה בשורה אחת השנים העולים והשנים היורדים ע״כ. והנה בבאור פסוק זה ויחלום והנה סולם וגו׳ האריך הרמב״ם במו״נ לפרש בג׳ אופנים באריכות ראה במו״נ בפתיחה וח״א פט״ו ח״ב פ״י והרמב״ם בעצמו כבר נשאל ע״ז ובתשובה לר׳ חסדאי באגרות הרמב״ם כותב לפרש שאפשר לכלול הכל בענין אחד עייש״ה ולקמן מאמר עז. הבאתי מ״ש ביסודי התורה. ומהר״י אברבנאל כאן מונה וסופר שמונה פירושים בפסוק זה ומדברי הרמב״ם במו״נ ג׳ פרושים ומתקשה עליהם הרבה ולא ראה דבריו שכ׳ בתשובה הנ״ל. וכל המדרשים התימנים בעל מדרש הגדול והילקוטים בכת״י מבארים ג״כ באריכות פסוק זה עפ״ד הרמב״ם במו״נ שם בשנוים שונים והרוצה לעמוד על שרשן של דברים יעיין במקומות הנ״ל ובמפרשים אבן עזרא ורבינו בחיי וצרור המור ואכמ״ל.
3. עד בית המקדש, פירוש וראשו מגיע השמימה כנגד בית המקדש, ולדעת ריבר״ס הסולם עומד במקדש ושיפועו שהוא ראשו מגיע כנגד בית אל. ועי׳ פרש״י כאן שכ׳ ואמצע שפועו מגיע כנגד בית המקדש, וצריך לומר לדעת ריב״ז דמפרש ויצא יעקב מבאר שבע זה היה אחרי שלן שם וראה את החלום. ועי׳ בפירוש הרמב״ן מה שהשיב על פרש״י. וברא״מ ובדרשת אבן שועיב ורב״ח. ובשכל טוב כ׳ והנה סולם דמות סולם של אש מוצב ארצה במקום בית המקדש וראשו מגיע השמימה שיפועו מגיע השמימה כנגד בהמ״ק וצ״ע.
4. לא בשמים כו׳ פירוש אין מראים להם בחלום שום השגה רוחניות בשמים ולא מה שיארע בארץ והראיה שהביא מחלום פרעה ונבוכדנצר י״ל הכונה דשם ידעו רק ע״י שפתרו להם יוסף ודניאל אבל הם בעצמם לא ידעו פשר דבר, וזהו ולא בארץ. ובספר חמדת ימים כתב לפרש מאמר זה בא״א בדרך רמז.
5. בב״ר פס״ח תני בר קפרא אין חלום שאין בו פתרון והנה סולם זה הכבש מוצב ארצה זה מזבח כו׳ וראשו מגיע השמימה אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים, והנה מלאכי אלהים אלו כהנים גדולים, עולים ויורדין בו שהן עולין ויורדים בכבש, והנה ה׳ נצב עליו, (עמוס ט) ראיתי את ה׳ נצב על המזבח. ובמדרש תהלים הו״ב פע״ח כלשון הספרי ומוסיף אלו הכהנים שעולים ויורדים בכבש שנקראו מלאכים שנאמר כי מלאך ה׳ צבאות הוא. וכ״ה במדרש הגדול. ובתנ״י ויצא ז. אר״א ברשב״י הראה לו מזבח שנאמר מזבח אדמה, וראשו מגיע השמימה זה ענן הקטרת, והנה מלאכי אלהים אלו הכהנים שעומדים על כבש המזבח ומשמשין. ובז״ח כח: מכאן א״ר בא והנה סולם מוצב ארצה. זהו בית עולמים הנצב בבניינו בשביל אותן העוסקין בתורה בארץ, וראשו מגיע השמימה, שהוא מקדש במעלה גדולה על כל העולם. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו אלו כהני שרת. עי׳ לקמן מאמר עט. ובז״ח צו: ובס׳ רזיאל המלאך יב: (דפוס ווילנא תרמ״א).
6. סלם בגימטריא סיני. וכ״ה בתנ״י ויצא ז. ובלקח טוב ויחלום והנה סלם מוצב ארצה דע כי לכל החלומות מצינו פתרונם חוץ מן חלום זה שאין לו פתרון בתורה. (עי׳ לעיל מאמר סט. בבאור) ואעפ״י שהחלום זה ראשון לכל החלומות כי מה שנאמר באבימלך אינו חלום שצריך פשר, כי אם הוכחה היתה שנאמר ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה וכן אל לבן הארמי וכן בבלעם וכן בצדיקים שדבר הקב״ה עמהם בחלום הלילה שנאמר במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו (במדבר יב, ו) אבל החלומות שצריכין פשר דבריהם לשבעה זמנים, וזה ראשון, ושני לו חלום יוסף ונתפשר לו, הבוא נבוא אני ואמך (בראשית לז, י.) וכן של חלומות המלוך תמלוך (שם שם, ח) זמן שלישי לו, חלומות של פרעה ופירושו ז׳ שנים, זמן רביעי לו חלומות של שר המשקים ושר האופים ופתרונם כאשר פתר יוסף, זמן חמישי לו חלום צליל שעורים המתהפך במחנה מדין, פתרונו חרב גדעון, זמן ששי לו חלומות של נבוכדנצאר ופירושו ד׳ מלכיות, זמן שביעי לו חלום דניאל, ללמדך כי החלום הזה פירושו על התורה והיא נבואה לפיכך אין לו פתרון כי על מתן תורה היה חלום זה. ועי׳ בשכל טוב. ובאבן עזרא. וזח״א קמט.
7. ראה לעיל אות מ. התחלת המאמר. אופזים בו, מרקדים בו. קופזים בו, מדלגים בו. סונטים בו, מגדפים בו. מובא בערוך ערך המלים הללו וראה לקמן מאמר עג. עו. עוד דרשו שם בבראשית רבה על חלומו של נבוכדנצר בסגנון אחר ד״א והנה סולם, זה חלומו של נבוכדנצר (דניאל ב) וארו צלם חד סגי וגו׳ מוצב ארצה, וזיויה יתיר קאם לקבלך, וראשו מגיע השמימה, צלמא דכן רב, והנה מלאכי אלהים עולים שנים ויורדים שנים, אלו שרי ארבע מלכויות ששלטנותן גומרת בהן, עולים ויורדים, יורדים ועולים אין כתיב כאן אלא עולים ויורדים, עולים הם ועליה תהא להם, אלא שכל אחד ירוד מחבירו, כתיב הוא צלמא ראשה די דהב חדוהי ודרעוהי די כסף וגו׳ בבל למעלה מכולם כדכתיב אנת הוא רישא די דהבה, וכתיב ובתרך תקום מלכא אחר ארע מינך, וכתיב ומלכו תליתאה אחרי די נחשא, וכתיב בסיפא ואצבעת רגליא מנהון פרזל ומנהון חסף מן קצת מלכותא תהוה תקיפא ומינה תהוי תבירא. והנה ה׳ נצב עליו, כתיב וביומיהון די מלכיא אינון יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין וגו׳.
8. בלקח טוב אחרי שמביא דרשת חז״ל כ׳ ואני אומר והנה סולם מוצב ארצה ראה זכותו של אברהם אבי אביו שהציב סולם בעולם להודיע לכל באי עולם יחודו של מקום, וראשו מגיע השמימה זכותו מגיע לפני כסא הכבוד כענין שנאמר ויקרא מלאך ה׳ אל אברהם שנית מן השמים. והנה מלאכי אלהים זה זכותו של אברהם ויצחק. עולים ויורדים עולים על המזבח ויורדים מן המזבח שנאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה. ד״א והנה סלם מוצב ארצה לפי שיצא מבית אביו בפחי נפש בישרו הכתוב שעתיד לעלות לגדולה. ובכת״י רבינו אפרים עה״ת ויחלום והנה סלם מוצב ארצה ראה מעלת האדם שהוא דומה לעולם ונקרא עולם קטן בלשון חכמים וראשו מגיע השמימה שהאדם צומח שמימי והוא אילן מהופך היפך הצמחים ששרשם למטה והחי בלתי מדבר ראשו כפוף מביט לארץ אמנם האדם ראשו מביט השמים ולזה אמרו ראשו מגיע השמים.
9. בהערות מהרש״ב מביא דבכת״י הגירסא מנשה עומד ועושה סמל, והוא סלם היינו אותיות דדין כאותיות דדין וכעי״ז לעיל אות עא.
10. תנחומא ויצא ב. פדר״א פל״ה (ובפדר״א הנדפס עם פי׳ הרד״ל חסר מטעם הבקורת כל הקטע). מדרש תהלים פע״ח, פסקתא דר״כ פכ״ג (ובתנחומא שם ושל יון ״מאה״ ויורד.) והמשך הדרש בויק״ר שם א״ר ברכיה ור׳ חלבו ורשב״י בשם ר״מ מלמד שהראה הקב״ה ליעקב שרו של בבל עולה ויורד ושל אדום עולה ויורד אמר הקב״ה ליעקב אף אתה עולה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר שמא ח״ו כשם שלאלו ירידה אף לי כן א״ל הקב״ה ואתה אל תירא אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית לא האמין ולא עלה. א״ר ברכיה ור׳ חלבו בשם רשב״י ר׳ מאיר היה דורש (תהלים עח) בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו זה אבינו יעקב שלא האמין ולא עלה, א״ל הקב״ה אילו האמנת ועלית עוד לא ירדת ועכשיו שלא האמנת ולא עלית עתידין בניך שיהו משתעבדין בארבעה מלכיות בעה״ז במסים ובארנוניות ובזימיות ובגלגוליות, באותה שעה נתיירא יעקב אמר לפני הקב״ה רבש״ע יכול לעולם א״ל (ירמיה ל) ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק כמד״א (ישעיה לט) מארץ רחוקה באו אלי מבבל, ואת זרעך מארץ שבים מגליא ומאספמיא ומחברותיה (ירמיה ל) ושב יעקב מבבל, ושקט ממדי, ושאנן מיון, ואין מחריד מאדום. ובסגנון אחר דרש זה בשמו״ר פל״ב וכן אתה מוצא שהראה הקב״ה ליעקב שרי כל מלכות ומלכות שנאמר ויחלום והנה סולם מוצב ארצה הראה לו כמה מלכים וכמה איפרכין וכמה שלטונין עומדים מכל מלכות ומלכות וכשם שהראה לו אותן עומדין כך הראה לו אותן נופלים שנאמר והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו א״ל הקב״ה עלה אף אתה, א״ל מתיירא אני שמא ארד כשם שירדו אלו, א״ל הקב״ה אל תתיירא כשם שאיני יורד מגדולתי כך לא אתה ולא בניך יורדים מגדולתם שנא׳ והנה ה׳ נצב עליו, אימתי בשעה שהם עושים רצוני. ומובא דרש זה ברמב״ם בפ״ז מהל׳ יסודי התורה ה״ג וז״ל הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה דרך משל מודיעין לו ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה וידע מה הוא כמו הסולם שראה יעקב אבינו ומלאכים עולים ויורדים בו והוא היה משל למלכיות ושעבודן. וראה לעיל אות סו. ותימה שבמורה נבוכים לא הזכיר כלל מענין זה, ובכת״י ילקוט נר השכלים העיר ג״כ בזה. ובפי׳ התוס׳ בהדר זקנים גורס הראהו הקב״ה שר של מצרים עולה רד״ו מדרגות ואח״כ יורד ושל בבל עולה ע׳ מדרגות ויורד, ושל יון ק״פ ושל אדום עולה למעלה. ומבואר דחשבון המעלות הוא נגד שני הגלות שהיו ישראל בארצם. ובחמדת ימים כ׳ ובחיי ז״ל פירש הראה הקב״ה ליעקב שר מלך מדי עלה ג׳ עווקים (פי׳ דרגאות) ונפל, שר מלך יון עלה ד׳ עווקים ונפל, שר מלך פרס עלה חמשה עווקים ונפל, שר מלך אדום עלה ולא ירד. וכנראה מגירסא זו דהכוונה שכל אחד עלה על חברו דרגה אחת. ע׳ לעיל עא.
11. תנ״י וישלח ג. לא היה צריך לומר אלא יורדים ועולים משאדם יורד הוא עולה והוא אומר עולים ויורדים כו׳ וכ״ה באגדת בראשית פנ״ד ועי׳ תנ״י וישב ב. ופרש״י כאן. והרשב״ם כ׳ ע״ד הפשט הדרך ארץ להזכיר עליה קודם ירידה. עוד דרשו בב״ר כאן עולים ויורדים ר׳ לוי בשם ר׳ שמואל ב״ר נחמן אמר מלאכי השרת ע״י שגלו מסטורין של הקב״ה נדחו ממחיצתן קל״ח שנה. ודורש עולים ויורדים על אלו המלאכים שעד עתה נדחו ממחיצתן ועתה עלו מתחלה ואח״כ ירדו. וראה מ״ש לעיל פי״ט מאמר ע. עא. בבאור וצרף לכאן, ומובא בלק״ט ברבעה״ת ורב״ח כאן. ובפי׳ התוס׳ בהדר זקנים כ׳ ד״א מלאכי אלהים עולים ויורדים בו אותם מלאכים שירדו כאשר ראו בנות האדם היפות כו׳ (המשך האגדה הבאתי לעיל פ״ו מאמר טז. בבאור עי״ש) והמלאכים שנתנו לה כנפיהם לא יכלו לעלות עד עתה שמצאו סלם לעלות.
12. בחולין צא: תנא עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה בעי לסכוניה מיד והנה ה׳ נצב עליו. ופירש״י דיוקנו של מעלה פרצוף אדם שבארבע חיות בדמות יעקב. וכן מבואר בפדר״א פל״ה עולים ויורדים בו ורואים פניו של יעקב ואומרים זה הפנים כפני החיה שבכסא הכבוד אלו עולים ואלו יורדים. ובמדרש אגדה ובשעה שעלו בשמים וראו דיוקנו של יעקב אבינו חקוק בכסא הכבוד אמרו והלא למטה הוא ומי הביאו לכאן ירדו וראו אותו ורצו להזיקו מיד ירד הקב״ה להצילו היינו דכתיב והנה ה׳ נצב עליו. והטעם שרצו להזיקו מבואר בס׳ ציוני בשם סודי רזי עולים ומגידים למעלה הנה יעקב ישן במקום הקודש וירדו לבעוט בו כי לא יתכן שישן במקום המכוון נגד הכבוד כו׳ ואפילו בבתי כנסיות שלנו אמרו חז״ל אין ישנים בהם. ובשכ״ט כתב ויורדין למטה ומוצאים אותו ישן ולכך היו סוטנים בו. ובכת״י ילקוט אור האפלה הגירסא באעי ״לאבוקיה״ (מלשון ויאבק עמו) הדבר המבהיל והמפחיד שהופיע על הנביא, וכמעט שמת לולא ההשגחה האלהית המלאה אותו והוא שנאמר והנה ה׳ נצב עליו. ועי׳ בספר המעשים בנוה שלום טויסיק. ובלקח טוב מרחיב דרש הנ״ל ד״א והנה סולם מוצב ארצה הוא יעקב אבינו בעצמו, וראשו מגיע השמימה שדמות דיוקנו מחוקקת בכסא הכבוד. והנה מלאכי אלהים עולים אלו זכיותיו שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף (איוב לג, כג) שנתפרסמו לפני המקום זכיותיו. ויורדים אלו הבטחות שהוריד משמי קדשו וכה״א והנה ה׳ נצב עליו וגו׳ וכתיב הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו׳. ובחמדת ימים אמרו כל אותה הלילה היו ע׳ שרים עולין [ורואין] דיוקנו של יעקב תחת כסא הכבוד כו׳. משל למלך כו׳ כ״ה הגירסא בהדפוסיס החדשים שתקנו עפ״ד המת״ב ולפי הגי׳ שבכת״י ובד״ר אינו מובן המשל בסילקא פלטין גדולה ששם יושב המלך ודן. פרור מגרש וחצר החיצונה ערוך ע׳ פרור ופי׳ ב״ר.
13. חובתו עולה כעין זה בסנהדרין צט. כל המיצר לישראל נעשה ראש.
14. ובמדרש הגדול מכאן אמרו חכמים סולם שראה יעקב אבינו עולם ושליש היה מאי ושליש אלא אי בעית עולם אי בעית שליש. ובספר חמדת ימים כתב לבאר מה הכוונה אי בעית שליש. ועי׳ לעיל מאמר סה. בבאור וצרף לכאן.
15. מעין זה בז״ח כח. א״ר יהודה היינו דכתיב ויחלום והנה סולם מוצב ארצה (כלומר) כשהצדיקים אינם עוסקים בתורה סולם מוצב ארצה ואינו במעלה זכו הצדיקים ועסקו בתורה ראשו מגיע השמימה אזי יש לו מעלה וכל טוב לא יחסר ומיד והנה מלאכי אלהים, עולים ויורדים בו מאי בו בשמו של הקב״ה כד״א נגילה ונשמחה בו. ועי בזח״א קמט: ובסגנון אחר בזח״א רסו: והנה סולם דא צלותא מוצב ארצה דמצלאן בני נשא כו׳ ומטא לשמיא דאיהו קב״ה דאתמר ביה (מלכים א ח) ואתה תשמע השמים כו׳ ובזמנא דמודע לון קב״ה ושכינתיה דסלקא בההוא צלותא מיד והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו כו׳: ועי׳ זח״ב קיט. זח״ג יז. רלה. רמג. רמו: שו: ובמס׳ אצילות נדפס בסוף אגדת בראשית.
16. לעיל אות ע. עו. בבאור.
17. במנחת יהודה סוף פס״ח מביא מאמר הנ״ל מכת״י ב״ר תימני שיש הוספה זאת בסוף פס״ח. ועי׳ לעיל עט.
וַחֲלַם וְהָא סוּלְמָא נְעִיץ בְּאַרְעָא וְרֵישֵׁיהּ מָטֵי עַד צֵית שְׁמַיָּא וְהָא מַלְאֲכַיָּא דַּייָ סָלְקִין וְנָחֲתִין בֵּיהּ.
He dreamed, and behold a ladder was fixed in the earth and the top of it reached toward heaven; and behold angels of Hashem were ascending and descending on it.

וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ
וַחֲלַם וְהָא סוּלְמָא נְעִיץ בְּאַרְעָא וְרֵישֵׁיהּ מָטֵי עַד צֵית שְׁמַיָּא וְהָא מַלְאֲכַיָּא דַּה׳ סָלְקִין וְנַחֲתִין בֵּיהּ
מֻצָּב – נְעִיץ, וַיַּצֵּג – וְדַעֵיץ
א. כתב רשב״ם: ״מֻצָּב – על ידי אחרים, נִצָּב מעצמו״. לכן ת״א ״סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה״ – ״סוּלְמָא נְעִיץ בְּאַרְעָא״ והמיוחס ליונתן: ״סוּלְמָא קְבוּעַ בְּאַרְעָא״ תחוב וקבוע בארץ. ומלשון רש״י להלן ״וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת״ (בראשית ל יח) – תרגומו וְדַעֵיץ לשון תחיבה ונעיצה״ נראה שלדעתו אין הפרש בין ״דעץ״ ל״נעץ״.⁠1 אבל ״לחם ושמלה״ כתב שרק בסולם תרגם ״סוּלְמָא נְעִיץ בְּאַרְעָא״ כי נעיצה היא תחיבה בכוח כלשון ״דקר נעוץ״ (ביצה ז ע״ב) אבל ״וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת״ – ״וְדַעֵיץ יָת חוּטְרַיָּא״ שדי להם בתחיבה רכה.
הערת מסורה: אַרְצָה – שלושה תרגומים
ב. בהערת מסורה נרשם: ״ארצה יחידי דמתרגם בארעא, לארעא, ארעא: מצב, אמתחתו, לא נתך. בל״א סימן״. פירוש: מלת אַרְצָה היא יחידאית בהיותה מתורגמת בשלושה אופנים: אצלנו ״מֻצָּב אַרְצָה״ – ״בְּאַרְעָא״, ״וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת אַמְתַּחְתּוֹ אָרְצָה״ (בראשית מד יא) ״לְאַרְעָא״, ״וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה״ (שמות ט לג) ״לָא מְטָא אַרְעָא״. והסימן לזכירה הוא בל״א: בְּאַרְעָא, לְאַרְעָא, אַרְעָא.⁠2
מָטֵי – לציון מגמה וכיוון
ג. ״וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה״ – ״וְרֵישֵׁיהּ מָטֵי עַד צֵית שְׁמַיָּא״. נָגַע (מבניין פָּעַל) בהוראת קרב אל משהו או אל מישהו בלי חציצה מתורגם בפועל ״קרב״ כגון, ״וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ״ (בראשית ג ג) ״וְלָא תִקְרְבוּן בֵּיהּ״, ״כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר״ (שמות יט יב) ״כָּל דְּיִקְרַב בְּטוּרָא״. אבל מַגִּיעַ (מבניין הפעיל) המציין מגמה וכיוון אך לא נגיעה ממש, מתורגם בפועל ״מטא״ כבארמית המקראית ״רְבָה אִילָנָא וּתְקִף וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא״ (דניאל ד ח).⁠3
ד. לביאור ״מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה״ – ״עַד צֵית שְׁמַיָּא״ עיין לעיל ״וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם״ (בראשית יא ד) ״עַד צֵית שְׁמַיָּא״.
ה. אף על פי ש״מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים״ הם פעלי תנועה, תרגם ״סָלְקִין וְנַחֲתִין״, כי אצל מלאכים אין ת״א נמנע מלשונות הגשמה.⁠4
1. וכן משמע בביאורו לסנהדרין צה ע״א: ״פתקיה לדוד לעילא – זרקו כלפי מעלה. ודץ ליה – נעץ תחתיו חניתו בקרקע כדי שיפול עליו וימות״.
2. קליין, מסורה, עמ׳ 69. ויש שהיא מתורגמת בשתי תיבות: ״וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה״ (בראשית יח ב) ״וּסְגֵיד עַל אַרְעָא״.
3. גם בפסוקים הבאים תרגם בפועל ״מטא״ לציון המגמה והכיוון: ״וראשו בשמים״ (בראשית יא ד) ״ורישיה מטי עד צית שמיא״, ״באכה גררה״ (בראשית י יט) ״מטי לגרר״, ״נלכה עד כה״ (בראשית כב ה) ״נתמטי עד כא״, ״ומטר לא נתך ארצה״ (שמות ט לג) ״לא מטא ארעא״, ״ואם לא תגיע ידו די שה״ (ויקרא ה ז) ״ואם לא תמטי בידיה״, ״וימציאו בני אהרן את הדם אליו״ (ויקרא ט יח) ״ואמטיאו בני אהרן״, ״ואנכי אקרה כה״ (במדבר כג טו) ״ואנא אתמטי עד כא״ וראה ״ערוך השלם״ (ערך מט, 3) ש״מטא״ הוא מן הארמית הסורית קרוב ל״מצא״.
4. כמבואר בפסוק ״הגם הֲלֹם ראיתי אחרי רֹאִי״ (בראשית טז יג).
וחלם והא סלם קבע בארעא וראשה מטי עד ציתא שמיא והא מלאכיה דילוון יתיה מן בייתי דאבוי סלקוןב למבשר⁠(י){א} למלאכי(ה) מרומא למימר אתון חמון לגברא חסידא דאיקוניןג דידיה קביעא בכורסיה איקרא דהוויתון מתחמדין למחמי יתהד והא מלאכין מן קדם י״י סלקין ונחתין ומסתכלין בה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״צית״) גם נוסח חילופי: ״צאת״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״סלקון״) גם נוסח חילופי: ״סלקו״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דאיקונין״) גם נוסח חילופי: ״{דאיקו}⁠ניה״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למחמי יתה״) גם נוסח חילופי: ״למסתכלה בה״.
וחלם והא סולמא קביע בארעא ורישי⁠{ה} מטי עד צית שמייא והא תרין מלאכיא דאזלו לסדום ואיטרדו מן מחיצתהון מן בגלל דגליין מסטירין דמרי עלמא והוו מיטרדין ואזלין עד זמן דנפק יעקב מבית אבוי והינון לוון יתיה בחיסדא עד ביתאל ובההוא יומא סלקון לשמי מרומא עניין ואמרין איתון חמון יעקב חסידא דאיקונין דיליה קביעא בכורסי יקרא והויתון מתחמדין למיחמי יתיה בכין שאר מלאכיא קדישיא די״י נחתין למסתכלא ביה.
And he dreamed, and, behold, a ladder was fixed in the ground, and the top of it reached to the height of heaven. And, behold, the two angels who went unto Sedom, and who had been expelled from the midst of them, because they had revealed the secrets of the Lord of the world; and being cast forth they had walked till the time that Jacob went out from the house of his father, and had accompanied him with kindliness unto Bethel, – in that day had ascended to the high heavens, and said, Come, see Jacob the pious, whose likeness is inlaid in the throne of glory, and whom you have so greatly desired to behold. Then the rest of the angels of the holy Lord descended to look upon him.
וחלם והא סולמא קביע בארעא ורישיה מטי עד צית שמיא והא מלאכיא דילוון יתיה מביתיה דאבוי סליקו למבשרא למלאכי מרומא למימר אתון חמון ליעקב גברא חסידא דאיקונין דידיה בכורסי דיקרא דהויתון מתחמדין למיחמיה יתיה והא מלאכין קדישין מן קדם יי סלקין ונחתין ומסתכלין ביה.
And he dreamed, and, behold, a ladder was fixed in the earth, and the summit of it reached to the height of heaven. And, behold, the angels who had accompanied him from the house of his father, ascended to make known to the angels on high, saying, Come, see Jakob the pious, whose likeness is in the throne of glory, and whom you have been desirous to see! And, behold, the holy angels from before the Lord ascended and descended, and looked upon him.
[יב] וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם – אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין, חַד בַּר נָשׁ אֲזַל לְגַבֵּי רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, אֲמַר לֵיהּ חֲמֵית בְּחֶלְמִי אָמְרִין לִי אֲזֵיל סַב פּוֹעָלַיָּא דַּאֲבוּךְ מִן קַפּוֹדְקִיָּא, אֲמַר לֵיהּ וַאֲזַל אֲבוּךְ לְקַפּוֹדְקִיָּא מִן יוֹמֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ לָא. אֲמַר לֵיהּ זִיל מְנֵי עֶשְׂרִים שְׁרָיֵי בְּכָרְסָא דְבֵיתָךְ אַתְּ מַשְׁכַּח לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ לֵית בְּהוֹן עֶשְׂרִין. אֲמַר לֵיהּ וְאִי לֵית בְּהוֹן עֶשְׂרִין מְנֵי מִן רֵאשֵׁיהוֹן לְסוֹפֵיהוֹן וּמִן סוֹפֵיהוֹן לְרֵאשֵׁיהוֹן וְאַתְּ מַשְׁכַּח, אֲזַל מְנָא וְאַשְׁכַּח כֵּן. וּמִנַּיִן יַלִּיף לָהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, מִן קַפּוֹדְקִיָּא. תָּנֵי בַּר קַפָּרָא לֵית חֲלוֹם שֶׁאֵין לוֹ פִּתְרוֹן, וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה הַכֶּבֶשׁ. מֻצָּב אַרְצָה, זֶה מִזְבֵּחַ: מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי (שמות כ׳:כ׳), וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁרֵיחָן עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם. וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, אֵלּוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים. עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, שֶׁהֵם עוֹלִים וְיוֹרְדִים בַּכֶּבֶשׁ.
וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם – זֶה חֲלוֹמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר. וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה צַלְמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, הוּא סֶמֶל הוּא סֻלָּם, אוֹתוֹי דְּדֵין הוּא אוֹתוֹי דְּדֵין.
מֻצָּב אַרְצָה – אֲקִימֵהּ בְּבִקְעַת דּוּרָא (דניאל ג׳:א׳).
וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה – רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁת (דניאל ג׳:א׳).
וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים – זֶה חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה.
עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ – מַעֲלִים בּוֹ וּמוֹרִידִים בּוֹ, אָפְזִים בּוֹ, קָפְזִים בּוֹ, שׂוֹנְטִים בּוֹ. יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא דִּי לֵאלָהָךְ לָא אִיתַנָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא נִסְגֻּד (דניאל ג׳:י״ח).
[ב] וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ – אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אֵלּוּ שָׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָבִינוּ יַעֲקֹב שָׂרָהּ שֶׁל בָּבֶל עוֹלֶה שִׁבְעִין עוּקִים וְיוֹרֵד, וְשֶׁל מָדַי חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם וְיוֹרֵד, וְשֶׁל יָוָן מֵאָה וְיוֹרֵד, וְשֶׁל אֱדוֹם עָלָה וְלֹא יָדַע כַּמָּה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא יַעֲקֹב אָבִינוּ וְאָמַר, שֶׁמָּא לָזֶה אֵין לוֹ יְרִידָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל (ירמיהו ל׳:י׳). כִּבְיָכוֹל אֲפִלּוּ אַתָּה רוֹאֵהוּ עוֹלֶה אֶצְלִי, מִשָּׁם אֲנִי מוֹרִידוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם י״י (עבדיה א׳:ד׳). אָמַר רַבִּי בֶרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲלָבוֹ וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בֶּן יוֹסִינָה, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב אָבִינוּ שָׂרָהּ שֶׁל בָּבֶל עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְשֶׁל מָדַי עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְשֶׁל יָוָן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְשֶׁל אֱדוֹם עוֹלָה וְיוֹרֵד. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב, יַעֲקֹב, לָמָּה אֵין אַתָּה עוֹלֶה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא אָבִינוּ יַעֲקֹב וְאָמַר, כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ לָאֵלּוּ יְרִידָה, כָּךְ אֲנִי יֶשׁ לִי יְרִידָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם אַתָּה עוֹלֶה אֵין לְךָ יְרִידָה. וְלֹא הֶאֱמִין וְלֹא עָלָה. רַבִּי שְׁמוּאֵל בֶּן יוֹסִינָה הָיָה דוֹרֵשׁ, בְּכָל זֹאת חָטְאוּ עוֹד וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו (תהלים ע״ח:ל״ב). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִלּוּ עָלִיתָ וְהֶאֱמַנְתָּ, לֹא הָיְתָה לְךָ יְרִידָה לְעוֹלָם. אֶלָּא הוֹאִיל וְלֹא הֶאֱמַנְתָּ, הֲרֵי בָנֶיךָ מִשְׁתַּעְבְּדִין בְּהַלָּלוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּמִסִּים וּבְאַרְנוֹנִיּוֹת וּבְגֻלְגֳּלִיּוֹת. אָמַר לוֹ יַעֲקֹב, יָכוֹל לְעוֹלָם. אָמַר לוֹ: אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם (ירמיהו ל׳:ו׳), מֵאֶרֶץ מַגֶּלְיָא, מֵאֶסְפַּנְיָא וּמֵחַבְרוֹתֶיהָ. וְשָׁב יַעֲקֹב מִבָּבֶל, וְשָׁקַט מִמָּדַי, וְשַׁאֲנַן מִיָּוָן, וְאֵין מַחֲרִיד מֵאֱדוֹם. כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם, בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן מְכַלִּין אֶת שְׂדוֹתֵיהֶן. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין מְכַלִּין אֶת שְׂדוֹתֵיהֶן, וְאֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה, אֶלָּא מְיַסֶּרְךָ בְּיִסּוּרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּשְׁבִיל לְנַקּוֹתְךָ מֵעֲוֹנוֹתֶיךָ לֶעָתִיד לָבוֹא. לְכָךְ נֶאֱמַר וַיַּחֲלֹם.
[Siman 2] He dreamed, and behold, a ladder set upon the earth; and the top of it reached to heaven; and behold, the angels of God ascending and descending on it (Gen. 28:12). R. Samuel the son of Nahman declared: These were the guardian angels of the idolatrous nations. He explained further: This verse teaches us that the Holy One, blessed be He, showed Jacob, our father, the guardian angel of Babylon ascending seventy rungs of the ladder and descending, the guardian angel of Media ascending fifty-two rungs of the ladder and descending, the guardian angel of Greece ascending one hundred rungs of the ladder and descending, and the guardian angel of Edom ascending the ladder.⁠1 Jacob did not know how many rungs of the ladder the guardian angel of Edom mounted, and he therefore cried out in terror: Perhaps Edom will never be compelled to descend. The Holy One, blessed be He, then said to him: Fear thou not, O Jacob, My servant; neither be dismayed, O Israel (Jer. 30:10), for even though you see him ascending unto My throne as though that were possible, I will cast him down, as is said: Though thou wert to rise as high as the eagle, and though thou set thy nest among the stars, I will bring thee down from thence, saith the Lord (Obad. 1:4).
R. Berechiah, in the name of R. Helbo, and R. Simeon the son of Yosinah maintained: This verse indicates that the Holy One, blessed be He, who showed our patriarch Jacob the guardian angel of Babylon ascending and descending, the guardian angel of Media ascending and descending, the guardian angel of Greece ascending and descending, and the guardian angel of Edom also ascending and descending. The Holy One, blessed be He, then said to Jacob: Why do you not ascend? Whereupon our patriarch Jacob became distressed and asked: Shall I too be forced to descend just as these are? The Holy One, blessed be He, responded: If you ascend, you will not be compelled to descend. Nevertheless, he did not ascend, for his faith was not sufficiently strong.
R. Simeon the son of Yosinah interpreted the verse For all this they sinned still, and believed not in His wondrous works (Ps. 78:32) as follows: The Holy One, blessed be He, said to Jacob: If you had ascended and trusted Me, you would never have been compelled to descend, but since you did not have faith, your descendants will be oppressed by these four kingdoms with imposts, taxes on their crops, and poll-tax. Will this oppression continue forever? Jacob cried out. And the Holy One, blessed be He, replied: And thou, do not fear, O My servant Jacob; neither be dismayed, O Israel; for, lo, I will save thee from afar, and thy seed from the land of their captivity; and Jacob shall return and sit in quiet and ease, and none shall make him afraid (Jer. 30:10). I will save thee from the land of thy captivity, from Gaul, Spain, and its neighbors. And Jacob shall return from Babylon; and sit in quiet, from Media; and ease, from Greece; and none shall make him afraid refers to Edom, for I will make an end of all the nations, whither I have scattered thee, yet of thee I will not make an end (ibid., v. 11). That is to say, I will make an end of all the nations that reap their fields completely, but since (the people of) Israel do not reap their fields completely,⁠2 of thee I will not make an end. However, I will punish you, O Israel, in this world in order to cleanse you of your iniquities for the sake of the world-to-come. Hence it is said: And he dreamed.
1. The ascent and descent of the guardian angels foretold the rise and fall of the nations they represented. Note that the text does not depict the guardian angel of Edom, i.e., Rome, as descending.
2. Thou shalt not wholly reap the corners of your field (Lev. 19:9–10).
[ו] ויחלם והנה סולם וגו׳. ילמדנו רבינו מה בין מיתתן של צדיקים למיתתן של רשעים, אמר ר׳ יוסטא בר שונם בשם ר׳ יהושע דסכנין מיתתן של רשעים לא בארץ לא בשמים, שכן כתיב באחיתופל ויצו אל (בניו) [ביתו] ויחנק (שמואל ב י״ז:כ״ג), וכן המן לא בארץ ולא בשמים, שנאמר ויתלו את המן (אסתר ז׳:י׳), וכן בניו ותלו אותו ואת בניו (שם ט׳:כ״ה), אבל מיתתן של צדיקים בשמים ובארץ, שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (שמואל א כ״ה:כ״ט), בארץ מנין, ויעלוהו ויקברוהו במעלה קברי בית דוד וכבוד עשו לו (במיתתו) [במותו] (דברי הימים ב ל״ב:ל״ג).
ילמדנו עוד רבינו מה בין חלומות הצדיקים לחלומות הרשעים, חלומות הרשעים לא בשמים ולא בארץ, שנאמר ופרעה חולם והנה עומד על היאור (בראשית מ״א:א׳). וכך נבוכדנצר כתיב חלם (הוא) [חזית] ודחלנני (דניאל ד׳:ב׳), שלא היה לא בארץ ולא בשמים, אבל חלומות של צדיקים בשמים ובארץ, שכן אתה מוצא שאמר יוסף לאחיו הנה אנחנו מאלמים אלומים (בראשית ל״ז:ז׳), הרי בארץ, ובשמים מנין, שנאמר הנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (שם שם:ט׳), וכן באבינו יעקב ויחלום והנה סולם [מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, הרי בשמים ובארץ].
[ז] ד״א ויחלום והנה סולם, אמר ר׳ יוסי הגלילי הראה לו מנשה עשה סמל. [ד״א] ויחלום והנה סולם. אמר ר׳ אלעזר ב״ר שמעון בן (יוסי) [יוחי], הראה לו מזבח, שנאמר מזבח אדמה [וגו׳ ולא תעלה במעלות על מזבחי] (שמות כ׳:כ״ד-כ״ו), וראשו מגיע השמימה, זה ענן הקטורת, והנה מלאכי אלהים, אלו הכהנים שעומדים על כבש המזבח ומשמשין. אמר ר׳ שמעון בן חלפתא הראה לו קרח, שנאמר ותפתח הארץ את פיה (במדבר ט״ז:ל״ב), וראשו מגיע השמימה, הראה לו משה, שנאמר ולא משה אמר עלה אל ה׳ (שמות כ״ד:א׳).
ד״א ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, אמר ר׳ אלעזר בן עזריה הראה לו אליהו, שנאמר ויעל אליהו בסערה השמים (מלכים ב ב׳:י״א). ד״א ויחלום, אמר ר׳ שמעון בן יוחי הראה לו סיני, זה סימן, ס׳ עולה ששים, י׳ עשרה, נ׳ חמשים, י׳ עשרה, הרי מאה ושלשים, וסולם מאה ושלשים. נאמר כאן מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ונאמר בסיני (והנה) [וההר] בוער באש עד לב השמים (דברים ד׳:י״א).
ד״א והנה מלאכי אלהים זה משה ואהרן, שנאמר ויעל משה ואהרן (שמות כ״ד:ט׳), והנה ה׳ נצב עליו, וירד ה׳ על הר סיני (שם י״ט:כ׳), ויאמר אני ה׳ אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק (בראשית כ״ח:י״ג), ונאמר בסיני אנכי ה׳ אלהיך (שמות כ׳:א׳).
ויחלם והנה סלם1מכאן אמרו חכמינו ז״ל אין חלום בלא פתרון, 2סלם זה סיני בגימטריא.
3דבר אחר: סמל צלם.
4דבר אחר: סלם הכבש של מזבח.
מצב ארצה – שנאמר בתחתית ההר (שמות י״ט:י״ז).
וראשו מגיע השמימה5[שנאמר וההר בוער באש עד לב השמים (דברים ד׳:י״א).
והנה מלאכי אלהים] זה משה ואהרן. 6דבר אחר: עולים ויורדים בו. יורדים ועולים מיבעי ליה, אלא אותן מלאכים שיצאו עמו מארץ ישראל לא הלכו עמו לחוצה לארץ, אלא עלו הם, וירדו אחרים לחוצה לארץ, ובשעה שעלו בשמים 7וראו דיוקנו של יעקב אבינו חקוק בכסא הכבוד אמרו והלא למטה הוא ומי הביאו כאן, ירדו וראו אותו ורצו להזיקו, מיד ירד הקב״ה להצילו, היינו דכתיב והנה ה׳ נצב עליו (פסוק יג), 8מכאן שחסידים הראשונים ורוכב עליהם, שנאמר ויעל אלהים מעל אברהם (בראשית י״ז:כ״ב).
1. מכאן אמרו חז״ל אין חלום. ב״ר פס״ח אות י״ב, ספרי קרח פסקא קי״ט.
2. סלם זה סיני בגימטריא. ב״ר שם, ולק״ט. ועיי׳ שם הערה מ״א, ותנחומ׳ ויצא אות ז׳, וע״ש בהערה נ״ח ונ״ט.
3. דבר אחר: סמל צלם. בתנחומ׳ ויצא אות ז׳ א״ר יוסי הגלילי הראה לו מנשה עשה סמל, וע״ש הערה נ״א.
4. דבר אחר: סלם הכבש של מזבח. עיי׳ ב״ר שם, ותנחומ׳ שם, ובהערה נ״ג.
5. שנאמר וההר בוער באש הוספתי כמו שהוא בב״ר ובלק״ט. וכן לפני דבר אחר: עולים ויורדים חסר הסיום עולים ויורדים כענין שנאמר ומשה עלה אל אלהים (שמות י״ט:ג׳) וכתיב וירד משה (שמות י״ט:י״ד) כמו שהוא לנכון בב״ר ולק״ט, ואחר זה הביא דבר אחר: עולים ויורדים.
6. דבר אחר: עולים כו׳ אלא אותן מלאכים כו׳. ב״ר פס״ח סוף אות י״ב, ורש״י עה״ת, ולק״ט.
7. וראו דיוקנו של יעקב אבינו חקוק בכסא הכבוד. בגמרא חולין צ״א ע״ב תנא עולין ומסתכלין בדקיונו של מעלה ויורדין ומסתכלין בדקיונו של מטה, בעו לסכוניה, מיד והנה ה׳ נצב עליו כו׳, ופירש״י פרצוף אדם שבארבע חיות בדמות יעקב, ועיי׳ ב״ר פס״ח את הוא שאקינון שלך חקוקה למעלה, וכן בפדר״א פל״ה ע״ש, ולזה כיון יב״ע דאיקונין דיליה קבועה בכורסי יקרא, וכן בלק״ט שדמות דיוקנו חקוקה בכסא הכבוד.
8. מכאן שחסידים הראשונים ורוכב עליהם. הלשון משובש וצ״ל כמו שמובא בב״ר פמ״ז אות ו׳ ויעל אלהים מעל אברהם אר״ל האבות הן הן המרכבה. שנאמר ויעל אלהים מעל אברהם, ויעל מעליו אלהים (בראשית ל״ה:י״ג), והנה ה׳ נצב עליו (בראשית כ״ח:י״ג) ע״כ. וזו הדרשה בעצמה הביא המחבר על הכתוב והנה ה׳ נצב עליו, ובמדרש ב״ר פפ״ב אות ו׳ מובא הדרשה על ויעל מעליו אלהים.
פראי חלמא כאן סלמא מנתצבא עלי אלארץ֗ וראסהא מדאני אלסמא ומלאיכה אללה תצעד ותנזל פיה.
וראה חלום שבו היה סולם מוצב על הארץ וראשו מגיע לשמים, ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו.
אעולים תחילה ואחר כך יורדים – מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאין בחוצה לארץ ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללותו.
א. כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1. בכ״י מינכן 5, פירנצה III.3 נוסף כאן: ״עולים ויורדים בו – ״.
עלים וירדים ASCENDING AND DESCENDING – It states first ascending and afterwards descending! Those angels who accompanied him in the land of Israel were not permitted to leave the Land: they ascended to Heaven and angels which were to minister outside the Land descended to accompany him (Bereshit Rabbah 68:12).
ויחלם והנה סולם מוצב ארצה1דע כי כל חלומות מצינו פתרונם. חוץ מן חלום זה שאין לו פתרון בתורה. ואע״פ שהחלום זה ראשון לכל החלומות. כי מה שנאמר באבימלך אינו חלום שצריך פשר. כי אם הוכחה היתה. שנאמר ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (שם כ׳:ג׳). וכן אל לבן הארמי וכן בבלעם. וכן בצדיקים שדבר הקב״ה עמהם בחלום הלילה. שנא׳ במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו (במדבר י״ב:ו׳). אבל החלומות שצריכין פשר דבריהם לשבעה זמנים. וזה ראשון. ושני לו חלום יוסף ונתפשר לו. הבוא נבוא אני ואמך (בראשית ל״ז:י׳) וכן של חלומות המלוך תמלוך (שם שם ח׳). זמן שלישי לו. חלומות של פרעה ופירושו ז׳ שנים. זמן רביעי לו. חלומות של שר המשקים ושר האופים. פתרונם כאשר פתר יוסף. זמן חמישי לו. חלום צליל שעורים המתהפך במחנה מדין. פתרונו חרב גדעון. זמן ששי לו. חלומות של נבוכדנאצר ופירושו ד׳ מלכיות. זמן שביעי לו. חלום דניאל. ללמדך 2כי החלום הזה פירושו על התורה והוא נבואה. לפיכך אין לו פתרון. כי על מתן תורה היה חלום זה. שנאמר ויחלם והנה סולם מוצב ארצה. 3רבנן פתרין ליה בסיני. והנה סלם זה סיני. 4חושבניה דדין כחושבניה דדין ק״ל.
מוצב ארצה – כענין שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שמות י״ט:י״ז).
וראשו מגיע השמימה – כענין שנאמר וההר בוער באש עד לב השמים (דברים ד׳:י״א).
והנה מלאכי אלהים – זה משה ואהרן.
עולים ויורדים – כענין שנא׳ ומשה עלה אל האלהים (שמות י״ט:ג׳). וכתיב וירד משה (שם שם י״ד). וכתיב ויעל משה וגו׳ ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה (שם כ״ד:י״ד).
1. דע כי כל חלומות. הוא דברי רבינו.
2. כי החלום הזה פירושו על התורה והוא נבואה. וכן הביא הבחיי וז״ל אין חלום זה כתלומות הנהוגים בין בני אדם כו׳ אבל חלום של נבואה גמורה כענין חלומות הנביאים כו׳. ואין ספק שדבריו נובעים מדברי הקדמונים. ולזה כוון הראב״ע שכתב והתימה מרב שמואל (כוונתו לרב שמואל בן חפני גאון) שעירב חלומות בני אדם עם חלום הנבואה עכ״ל.
3. רבנן פתרין. ב״ר פס״ח ילקוט רמז קי״ט.
4. חושבניה דדין. בב״ר הגי׳ משובשת ויש לתקן שם כמו שהביא רבינו. ומלת ״ד״א והנה סולם זה סיני״ יש למחוק שם. והמלות חושבנא דדין נשמטו ממקומם משורה שלפניה. וכצ״ל והנה סלם זה סיני חושבנא דדין כחושבנא דדין. מוצב ארצה כו׳.
ויחלום והנה סולם מוצב ארצה – כל החלומות הכתובין במקרא פתרונם בצדם, ולפי דברי ההדיוט זמן הראשון חלומו של יוסף, ופתרונו כדברי אחיו, המלוך תמלוך (בראשית לז ח). זמן שני חלומות של שר המשקים ושר האופים, ופתרונם כאשר אמר להם יוסף, שכל החלומות הולכים אחר הפה, כמו שדרשינן בסדר בראשית, זמן שלישי חלום פרעה ופתרונו כדברי יוסף, זמן רביעי צליל שעורים מתהפך במחנה מדין (שופטים ז יג), ופתרונו חרב גדעון, זמן חמישי חלום נבוכדנצר, ופתרונו ארבע מלכיות, זמן ששי חלום דניאל, ופתרונו כדברי המלאך, וכל חלום הנראה בדבר ה׳, בין לנביאי אומות העולם, כגון אבימלך, ולבן, ובלעם, ואליפז התמני וחבריו, ואליהו בן ברכאל, ובין לנביאי ישראל, כדכתיב אם יהיה נביאכם ה׳ במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו (במדבר יב ו), כולם אין צריכין פותר זולתי מה שמפרש לו דבר הקודש, ואע״פ שנאמר לו במשה (במראה) [ומראה] ולא בחידות (שם שם ח), מכלל דלשאר נביאים מדבר בחידות, מ״מ מודיע הקב״ה להם העניין כדי שיזהירו את בני הדור, אז יגלה אוזן ה׳ ומוסרם יחתום, אבל חלום זה של יעקב אע״פ שנדרש כפשוטו פתרוהו רבותינו במדרשם פסוק הראשון מקצר וסותם לומר כי עשה יעקב בציווי אביו ואמו ויצא מבאר שבע שלא להתגרה עם עשו והלך לחרן לישא שם אשה להתרחק מבנות כנען, ומפסוק השני ואילך מתחיל וסודר מה שאירע לו קודם שהלך לחרן:
ויחלום – נראית לו שכינת הקב״ה בחזון לילה:
והנה סולם – כלומר דמות סולם של אש:
מוצב ארצה – במקום בית המקדש:
וראשו מגיע השמימה – שפועו מגיע השמימה כנגד בית המקדש:
והנה מלאכי אלהים עולים – אלו גבריאל ורפאל שנדחו ממקומן קל״ח שנה, מיום שאמרו כי משחיתים אנחנו את המקום הזה (בראשית יט יג), שגלו סודו של הקב״ה, עד שהגיע יעקב לכאן, והיה מלוין אותו מבית אביו לכאן, ועכשיו נתנה להם רשות לעלות למחיצתן:
ויורדים בו – אלו מלאכים אחרים שירדו ללותו חוצה לארץ:
מוצב – על ידי אחרים; נצב (בראשית כ״ח:י״ג) – מעצמו. וכן: נגש אל הערפל (שמות כ׳:י״ז) – מעצמו; מוקטר ומוגש (מלאכי א׳:י״א) – על ידי אחרים. וכן: אשר {אתה} מראה בהר (שמות כ״ה:מ׳) – אחרים הראו לו; אבל: נראהא (בראשית י״ב:ז׳) – מעצמו.
עולים ויורדים – לפי הפשט אין לדקדק במה שהקדים עולים ליורדים, שכן דרך ארץ להזכיר עלייה קודם ירידה.
א. כן בדפוס ראשון ובמהדורת ראזין. בפסוק בבראשית י״ב:ז׳ ״הנראה״, וכן בביאור המקביל ברשב״ם שמות כ״ה:מ׳.
Mussav: means "set up by others"; nissav [e.g. in vs. 13] means "standing on his own.⁠" Similarly, niggash in the phrase (Ex. 20:18), "Moses approached (niggash) the thick cloud,⁠" means that he came forward himself, while muggash in the phrase (Mai. 1:11), "is burned and is offered (muggash),⁠" means that it is brought forward by others. Similarly, mor'eh in the phrase (Ex. 25:40), "that you are being shown (mor'eh) on the mountain,⁠" means that others show them to him, while the word nir'eh means to appear by itself.⁠1
'Olim GOING UP AND DOWN: According to the plain meaning of Scripture, the fact that "going up" is written before "going down" requires no explanation, because people usually mention ascending before descending.⁠2
1. Rashbam points out that the nifal forms of these three verbs – n-g-sh, n-s-v and r-'-h – are not to be seen as passive. (See G.-K. 51h.) Their only forms with true passive meanings are to be found in hofal.
See also commentary to Ex. 25:40.
2. Rashbam's interpretation is opposed to that of Rashi who is troubled by the quandary, why would an angel – who presumably lives in the heavens – go up before coming down?
See, similarly to Rashbam, R. Joseph Bekhor Shor: "derekh ha-'ivri lomar 'oleh tehillah.⁠"
ודרך סלם – להיות סמל (בראשית רבה ס״ח:י״ג), או על מספר סיני (בראשית רבה ס״ח:י״ב) דרש הוא.
ורב שלמה ספרדי אמר: כי סלם רמז לנשמה העליונה, ומלאכי אלהים – מחשבות החכמה.⁠א
ויאמר ישועה: כי טעם סלם שעלתה בו תפלתו, וירדה בו תשועתו מן השמים.
ואלה המפרשים לא ראו נבואת זכריה ועמוס וירמיה. והטעם: דרך משל, כי כל דבר לא יכחד מן השם, ודברי תחתונים תלויים בעליונים, וכאלו סולם ביניהם שיעלו מלאכים בו להודיע הדברים, אחר שהתהלכו בארץ. גם כן כתוב: ומלאכים אחרים יורדים למלאת שליחות השם, כדרך מלך עם משרתיו.
א. כן בכ״י פריס 176, לוצקי 827. בכ״י פריס 177: האדם.
[AND HE DREAMED, AND BEHOLD A LADDER SET UP ON THE EARTH.] Those who say that the ladder seen by Jacob refers to a statue,⁠1 or that it refers to Sinai because it is numerically equivalent to it,⁠2 are indulging in Midrash. Rabbi Solomon ibn Gabirol, the Spaniard, says that Jacob's "ladder" alludes to man's heavenly soul,⁠3 and that "the angels of God" signify thoughts of wisdom.⁠4 R. Yeshuah5 explains the dream of the ladder to mean that Jacob's prayers ascended the Heavens via the ladder and in response to his supplications salvation was sent down to him. These commentators have apparently not studied6 the prophecies of Zechariah, Amos and Jeremiah.⁠7 The way to interpret Jacob's dream is to view it as a parable. It teaches that nothing is hidden from God and that what happens below is contingent on the decree from above.⁠8 There is thus, as it were, a ladder linking heaven and earth by which angels ascend to inform God what they have seen on earth after going over it. Scripture also states that other angels come down to fulfill God's commands. The imagery presented is that of a king and his servants.⁠9
1. Rearranging the letters of sulam (ladder) gives us semel (statue). According to the Midrash God showed Jacob the statue that Nebuchadnezzar would erect and the statue that King Manasseh would erect and place in the Temple. Cf. Bereshit Rabbah 68:19-21.
2. Both sulam and Sinai are numerically equivalent to 130. According to this interpretation it was prophetically shown that Jacob's descendants would receive the Torah at Sinai. Cf. Bereshit Rabbah 68:16.
3. For Ibn Gabirol's concept of the human soul, see P.D. Bookstaber, The Idea of Development of the Soul in Medieval Jewish Philosophy, p. 39.
4. See Ibn Ezra's introduction to his commentary on the Torah, "man's intelligence is the angel which mediates between him and his God.⁠"
5. A Karaite scholar. See note 15 to Ibn Ezra's introduction to his commentary on the Pentateuch. Vat. Ebr. 38 does not have the title rabbi prefixed to Yeshuah. It appears that Vat. Ebr. 38 is correct, as it is highly unlikely that Ibn Ezra would call a Karaite scholar rabbi. The title rabbi was probably inserted by a scribe who was unaware that the reference is to a Karaite. Some of the editions omit Yeshuah's interpretation in totto.
6. A sarcastic barb. The scholars with whom Ibn Ezra takes issue obviously did study the prophets.
7. The point is that the prophets spoke in parables. Cf. Zech. 1:4-11; 4; 5; 6; Am. 7:1-9, 8:1-2, 9:1; Jer. 1.
8. It is hard to understand Ibn Ezra's point. The other commentators also interpret the vision as a parable. It thus appears that Ibn Ezra's main argument is from the Book of Zechariah which speaks of God sending angels to roam the earth. Amos and Jeremiah are mentioned for purposes of embellishment.
9. According to Filwarg the reference is to verse 12. According to Krinsky the reference is to Zech. 6:7.
וראשו מגיע השמימה – אילו אמר: וראשו מגיע, הייתי אומר גבוה הרבה ולא עד השמים, כמו: ערים גדולות ובצורות בשמים (דברים א׳:כ״ח). אבל כיון שאמר: הגיע השמימה דווקא, היה נראה לו שהיה ראש הסולם בשמים.
והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו – לפי דעתי אני אומר: שלא ראה מלאכים ממש עולים ויורדים, אלא כך נראה לו בחלומו שהסולם עשוי ועומד להיות מלאכים עולים ויורדים דרך שם בשעת הצורך. ולקח העליה תחילה, לפי שדרך בני אדם לעלות תחילה בסולם ואחר כך לירד, היה נראה לו שהיה עומד לעלות כדרכו וכדרך שאר בני אדם. אבל אם היה רואה מעשה המלאכים ממש, היו יורדים ואחר כך עולים שדירתם למעלה.
וגם יש לומר: כי דרך העברי לומר עליה תחילה, כמו: עולה ויורד בסכין, בשחיטת חולין (בבלי חולין י״ז:).
ויש מפרשים: כי לפי שראה אותם עולים ואחר כך יורדים, אמר: מן הארץ נסעו ולארץ שבו, אלא עיקר דירתם בארץ, ולכך: מה נורא המקום הזה (בראשית כ״ח:י״ז) – מקום דירת המלאכים. ולא נראה, כי מעולם לא חשב יעקב שדירת המלאכים למטה, וכי אמר: מה נורא – על השכינה שראה ועל הסולם הקבוע שם, וידע שהוא שער השמים כדפרש ואזיל.
וראשו מגיע השמימה – ITS TOP REACHED TO THE HEAVENS – If it had said: “and its top reached,” I would have said: very tall and not to the heavens, like: “the cities are great and fortified up to the sky” (Devarim 1:28). But since it says: it reached the heavens specifically, it appears to me that the top of the ladder was in the sky.
והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו – AND BEHOLD ANGELS OF GOD WERE GOING UP AND DOWN IT – According to my opinion, I say: That he did not see actual angels going up and down, but it appeared to him thus in his dream that the ladder was made and standing so that angels could go up and down by way of it there, as needed. And he noted the going up first, since it is the way of humans to ascend a ladder first and then afterwards descend; it appeared to him that it was standing to go up in the usual way and the way of the rest of humans. But if he had been seeing the actions of actual angels, they would have been going down and then afterwards going up, since they dwell above.
It is also possible to say: It is the way of the Hebrew to say going up first, such as: “rises and falls in the knife,” in slaughtering non-sacred animals (Bavli Chulin 17b).
And there are those who explain: That since he saw them going up and afterwards coming down, he said: From the land they traveled, and to the land they returned, but their main dwelling is in the land, and therefore: “How awesome is this place!” (Bereshit 28:17) – a place where angels dwell. But this doesn’t seem correct, because Yaakov never thought that angels dwelled below, and when he said: “How awesome” – it was about the Divine Presence that he saw and about the established ladder there, and he knew that it was a gate to the heavens as is expressed further.
ויחלם – חלום של נבואה כמו שאמר בתורה בחלום אדבר בו (במדבר יב:ו), לא כעין שאר החלומות המגידים אמת1, אלא חלום אשר בו נבואה גמורה2.
והנה סלם וג׳ והנה מלאכי וג׳ – מי שהשיג לסוף הסולם, השיג למקום שכינתו יתעלה. ומי שראה את הסולם מתחילתו עד סופו, וראה את המלאכים היורדים אל הארץ לדבר אל הנביאים – אשר שם דירתם {של הנביאים}, ועולים לגובה הסולם – אשר שם הוא מקומם {של המלאכים}, וראה מתחתית הסולם את סופו, הרי כבר השיג השגה ראויה לו שאינה כהשגת הרואה מרחוק, כמו שאמר (ירמיה לא:ב) מרחוק יוי נראה לי. ונגלה יתעלה אליו ושמע את הדיבור באמצעות המלאכים היורדים בסולם, שהם אמצעיים בינו יתעלה ובין מי שישיג מי הוא בגובה הסולם, הנעלה מעל הגשמיות המרומם מעל הדמיון3.
1. ט. ר״ל המגידים גם אמת לפעמים. והשוה לשון הרמב״ם בהל׳ יסודי התורה (י:ג): ׳שדברי הקוסמים והחלומות כתבן שנתערב בו מעט בר, ודבר ה׳ כבר שאין בו תבן כלל׳. ואמנם לא נתברר בלשון הרמב״ם שם, וכן לא בלשון רבנו כאן, האם כיוונו על חלומות סתמיים שאינם בגדר נבואה כלל, אע״פ שיש והם כוללים מסר מאת הי״ת ע״י הפעלת כח הדמיון לראות מה הם רואים, כמו אלו של אבימלך ולבן כמו שביאר הרמב״ם במו״נ (ב:מא), או שכיוונו לחלום שיש בו נבואה מעין רוח הקודש כמו זה של שלמה כאשר תיאר הרמב״ם (שם ב:מה) ע״ש. וראה מש״כ להלן פר׳ ויגש (מו:ב) בהערה בגדרי נבואת החלום לדעת הרמב״ם ורבנו.
2. י. השוה פירוש רבנו לעיל פר׳ תולדות (כו:כד) ולהלן פר׳ ויגש (מו:ב) שסיווג, בעקבות דברי הרמב״ם ובתוספת נופך משלו, דרגות שונות במראות הנבואה, והנבואה בחלום היא הפחותה שבהן.
3. יא. נראה שרבנו מתאר בלשונו הפיוטית עוצם המראה שראה יעקב במראה נבואה זו, וכן ההשגה הגדולה שהשיג על ידה שא״א לתארה למי שלא השיגה. אי נמי רצונו בזה להתנצל על שלא נחית לפרושא את פרטי המראה, מכיון שהשגת אותם דברים היא למעלה מהשגתנו ומי יעמוד בסודו. [ובסיום דבריו כיוון רבנו להרחיק ההגשמה המשתמעת מתיאור כבודו יתעלה כשוכן בראש הסולם. ובפר׳ בראשית (א:כז) הערנו על צורת הביטוי ׳הנעלה מעל הגשמיות׳ כנובעת מהכינוי ׳יתעלה׳ להקב״ה ע״ש].
יש לציין שסגנון רבנו בקטע זו מזכיר לשונו של הרמב״ם בפתיחתו למו״נ שכתב על מראה זו: ׳אמנם דמיון המין הראשון ממשלי הנבואה אמרו ׳והנה סלם מצב ארצה וגו׳, כי אמרו ׳סולם׳ יורה על ענין אחד, ואמרו ׳מוצב ארצה׳ יורה על ענין שני, ואמרו ׳וראשו מגיע השמימה׳ יורה על ענין שלישי, ואמרו ׳והנה מלאכי אלהים׳ יורה על ענין רביעי, ואמרו ׳עולים׳ יורה על ענין חמישי, ואמרו ׳ויורדים׳ יורה על ענין ששי, ואמרו ׳והנה ה׳ נצב עליו׳ יורה על ענין שביעי – הנה כל מלה שבאה בזה המשל היא לענין מוסיף בכלל הנמשל׳. [יצויין שלכאורה פירושו שם שונה מפירוש רז״ל בפרקי דר״א (פרק לה) המובא ברמב״ן כאן, וכן נזכר על ידי הרמב״ם עצמו בהל׳ יסודי התורה (ז:ג): ׳הסולם שראה יעקב אבינו ומלאכים עולים ויורדים בו, והוא היה משל למלכיות ושעבודן׳. דומה שלפנינו דוגמא נוספת שבה אימץ הרמב״ם פרשנותם של רז״ל לצורך הרצאתו למרות שלעצמו ביאר אחרת במקום אחר, כמש״כ במבוא ע״ש].
עלים וירדים בו – עלים תחילה ואחר כך ירדים, ונשארים למטה, כאדם העולה מן הבית לעליה ואחר כך יורד בבית ונשאר בבית. ובשביל כך אמר אין זה כי אם בית אלהים (בראשית כ״ח:י״ז), כלומר דירתם כאן ולכך עולים תחילה. ואלמלא אין דירתם כאן אלא לפי שעה היה לו לומר יורדים ועולים. בתרגום ירושלמי מפרש, המלאכים שהיו ממונים ללוותו היו עולים למעלה לבשר לשאר המלאכים בואו למטה וראו את יעקב הנחמד למראה שדמותו חקוק בכסא הכבוד והיו המלאכים עולים ויורדים ומסתכלים בו.
עולים ויורדים בו, "ascending and descending on it.⁠" They first ascended and then descended; afterwards they remained at the bottom. They behaved like a human being who climbs the ladder in his house to get to the loft, and then descends on it again. This is what led Yaakov to understand that this location was intended to become Gods house on earth. He surmised that for the time being this was the residence of the angels he had seen. Angels, servants of the Lord, must have their residence in God's house. If God was to establish a residence on earth also, they would have to ascend to heaven first in order to accompany their Lord to His alternate residence. If these angels were meant to only briefly remain on earth, the Torah should have described their movements as יורדים ועולים, "descending and then ascending,⁠" (back to their residence). The Jerusalem Targum understands the function of these angels as having been to accompany Yaakov from here on in wherever he went. The reason that they ascended was to relay their messages to other angels in the celestial spheres that they had been assigned to descend to earth. They were to show them that there was a human being of the stature of Yaakov on earth. They would recognize him at once as a likeness of his features had long been engraved at the base of God's throne.
ויחלום – מצאתי פי׳ רבי׳ יהודה חסיד גבי והמלא תסיעי (מלכים ב ד:ד) גבי אלישע שאם יראה אדם בלילה שתיבתו מליאה כסף וזהב יסיעינו ממקומו התיבה מעט ולא יכלה.
ויחלם והנה סולם – במדרש (בראשית רבה סח:יב) סדר סיני הראהו. סלם. בגימ׳ סיני.
ד״א סולם1 – בגימ׳ ממון ובגימ׳ עוני. לומ׳ זה עולה לעושר וזה יורד לעוני כמו על סולם (עי׳ בראשית רבה סח:ד).
קול. בגימ׳ סולם – כלומ׳ שתפילת צדיקים הוא סולם של מלאכים.
מגיע השמימה – כמו עד לב השמים (דברים ד:יא).
עולים ויורדים בו – וא״ת הוה ליה למימר יורדים תחילה לפי הפשט. וי״ל שכן מצינו בכמה דוכתי כמו בעירובין (כא., ק., בבא בתרא יא:) מטפס ויורד מטפס ועולה. וכן בפסחי׳ (פסחים ב., תענית י:, בבא קמא ס:) לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב כו׳.
עולים ויורדים – פר״ש (ד״ה עולים) אותן מלאכים שליווהו בארץ אינן יוצאי׳ חוצה לארץ. ותימה והא הלך כבר עד פדן ארם כדמוכח בחולין (צא:). א״כ מלאכי הארץ כבר הלכו להם. ושמא י״ל דבשובו לבית אל באו מלאכי הארץ. וכי הדר לחרן עלו מלאכי ארץ וירדו מלאכי חוצה לארץ. אורליי׳.
עולים ויורדים בו – (בפי׳) [בפ׳] גיד הנשה (חולין צא:) עולים תרי ויורדים תרי. וכי פגעו בהדי הדדי הוו להו ארבע. וכתי׳ ביה במלאך וגוייתו כתרשיש (דניאל י:ו). וגמירי דתרי אלפי פרסי הוו כו׳. ותימה דהכא משמע דאותם העולים לא הוו יורדים. ובסמוך אמר (חולין צא:) עולים ומסתכלין בדיוקנו של מעלה. פי׳ בדמות אחת מן החיות שבכסא שדומה. ויורדין ומסתקלין בדמותו של מטה כו׳. והכא משמע דאותן העולים הם יורדים. הר״י (תוספות חולין צא: ד״ה עולין).
והנה מלאכי – אותיות אלו הכהנים (עי׳ בראשית רבה סח:יב, מלאכי ב:ז).
עולים ויורדים בו – בגימ׳ בבל ומדי ויון ורומי (עי׳ בראשית רבה סח:יד).
1. בפסוק כתיב ״סלם״ בלי וא״ו. ובקיצור פע״ר נתקן הגימטריאות: ״סלם. בגימ׳ ממן ובגימ׳ עני.⁠״
סל״ם – בגימט׳ ממ״ן ובגימט׳ ענ״י, לרמז עליה וירידה לעושר ועוני, כענין מה עביד קוב״ה, עביד סולמין, סל״ם, בגימט׳ קו״ל לומר כי קול הצדיקים בתפלתן הוא הוא הסולם של מלאכים לעלות ולירד בו.
והנ״ה מלאכ״י – אותיות אל״ו הכהני״ם, כעין שפתי כהן וגו׳ כי מלאך וגו׳.
עולי״ם ויורדי״ם ב״ו – בגימט׳ בב״ל, ומד״י, ויו״ן, ורומ״י, כדעת המדרש שהראה לו הגלות אשר בהם גם מלאכי אלהים עולים ויורדים עם השכינה עמה בצרה.
והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו – הראהו בחלום הנבואה, כיא כל הנעשה בארץ נעשה על ידי המלאכים והכל בגזרת עליון עליהם. כי מלאכי אלהים אשר שלח י״י להתהלך בארץ1 לא יעשו קטנה או גדולה2 עד שובם להתיצב על אדון כל הארץ,⁠3 לאמר לפניו התהלכנו בארץ והנה4 יושבת היא ושלוה או מלאה חרב ודם, והוא יצוה עליהם לשוב לרדת בארץ ולעשות דברו. והראהו כי הוא יתברך נצב על הסולם, ומבטיחו ליעקב בהבטחה גדולה להודיעו שהוא לא יהיה ביד המלאכים, אבל יהיה חלק י״י ויהיה עמו תמיד, כמו שאמר: והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלךב (בראשית כ״ח:ט״ו). כי מעלתו גדולה משאר הצדיקים שנאמר בהם: כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך (תהלים צ״א:י״א).
ועל דעת רבי אליעזר הגדול (פרקי דר׳ אליעזר ל״ה) היתה זאת המראה כענין בין הבתרים לאברהם, כי הראוהו ממשלת ארבע מלכויות ומעלתם וירידתם. וזה טעם מלאכי אלהים, כמו שנאמר בדניאל: שר מלכות יון ושר מלכות פרס (דניאל י׳:כ׳). והבטיחו כי הוא ית׳ יהיה עמו בכל אשר ילך ביניהם וישמרנו ויצילנו מידם. אמרו (פרקי דר׳ אליעזר ל״ה) הראהו הקב״ה ארבע מלכויות משלן ואבדן. הראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות מדי עולה חמישים ושנים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים עוקים ויורד,⁠ג והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד. אמר לו יעקב: אך אל שאול תורד (ישעיהו י״ד:ט״ו). אמר לו הקב״ה: אם תגביה כנשר וגו׳ (עבדיה א׳:ד׳).
1. השוו ללשון הפסוק בזכריה א׳:י׳.
2. השוו ללשון הפסוק בבמדבר כ״ב:י״ח.
3. השוו ללשון הפסוק בזכריה ו׳:ה׳.
4. השוו ללשון הפסוק בזכריה א׳:י״א.
א. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״כי״.
ב. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 רק: ״והנה אנכי עמך וגו׳⁠ ⁠⁠״.
ג. כן בכ״י פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255, מינכן 138 הושמט ע״י הדומות: ״והראהו שר מלכות מדי... ושמונים עוקים ויורד״.
AND BEHOLD A LADDER SET UP ON THE EARTH AND THE TOP OF IT REACHED TO HEAVEN; AND BEHOLD THE ANGELS OF G-D ASCENDING AND DESCENDING ON IT. In a prophetic dream, He showed Jacob that whatever is done on earth is effected by means of the angels, and everything is by decree given to them by the Supreme One. The angels of G-d, whom the Eternal hath sent to walk to and fro through the earth,⁠1 would not do anything minor or major until they return to present themselves before the Master of the whole earth, saying before Him, "We have traversed the earth,⁠2 and behold it dwells in peace, or is steeped in war and blood,⁠" and He commands them to return, to descend to the earth and fulfill His charge. And He further showed him [Jacob] that He, blessed be He, stands above the ladder, and promises Jacob with supreme assurance to inform him that he will not be under the power of the angels, but he will be G-d's portion,⁠3 and that He will be with him always, as He said, And, behold, I am with thee, and will keep thee wherever thou goest4 for his [Jacob's] excellence is superior to that of the other righteous ones of whom it is said, For He will give His angels charge over thee, to keep thee in all thy ways.⁠5
And in the opinion of Rabbi Eliezer the Great6 this vision was akin to the one seen by Abram at the time of the covenant "between the parts"7 for He also showed Jacob the dominion of the Four Kingdoms,⁠8 their ascent and descent. This is the meaning of angels of G-d (mentioned here), just as it is said in the visions of Daniel: the prince of the kingdom of Greece,⁠9 and the prince of the kingdom of Persia.⁠10 And He promised him that He, exalted be He, will be with him wherever he will go among the nations, and He will guard him and rescue him from them. Thus the Rabbis have said:⁠11 "The Holy One, blessed be He, showed him the Four Kingdoms, their dominion and their destruction. He showed him the prince of the kingdom of Babylon ascending seventy rungs12 and then descending the ladder. Then He showed him the prince of the kingdom of Media ascending one hundred and eighty rungs13 and then descending. And then He showed him the prince of the kingdom of Edom ascending and not coming down. Jacob then said to the prince of Edom, Yet thou shalt be brought down to the nether-world.⁠14 The Holy One, blessed be He, said to [the prince of Edom], Though thou make thy nest as high as the eagle, etc.⁠"15
1. Zechariah 1:10.
2. See ibid., (11).
3. Deuteronomy 32:9.
4. (15) here.
5. Psalms 91:11.
6. Pirkei d'Rabbi Eliezer, 35.
7. Above, 15:9-18.
8. See Ramban above, 14:1 and 15:12. The Four Kingdoms represent the great world powers seen in a vision by Daniel (Chapter 7), who in succession will subject Israel until such time when Israel's final and complete deliverance will be effected by the Messiah. The power of the fourth kingdom, that of Rome, is still in sway. See Ramban further at the beginning of Seder Vayechi. Jacob, like Abraham, was thus shown the events that will happen to his descendants during all the generations of their exiles.
9. Daniel 10:20.
10. Ibid., (13). Similarly, the angels mentioned in the verse before us are to be understood as the representatives of the various nations.
11. Pirkei d'Rabbi Eliezer, 35.
12. Symbolic of the seventy years of the Babylonian exile.
13. See my Hebrew commentary, (p. 158, n.12), which asserts that the correct reading is: "He showed him the prince of the kingdom of Media going up fifty-two rungs and then descending. And He showed him the prince of the kingdom of Greece going up one hundred-eighty rungs and then descending.⁠" The number of rungs represent the amount of years that these kingdoms held sway over Israel.
14. Isaiah 14:15.
15. Obadiah 1:4. And though thou set it among the stars, I will bring thee down from thence, saith the Eternal.
ויחלום אין חלום זה כחלומות הנהוגים בין בני אדם וגם אינו חלום של רוה״ק בלבד, שאילו כן היה אומר בסוף וייקץ יעקב משנתו והנה חלום, אבל חלום של נבואה גמורה כענין חלומות הנביאים שנבואתם על שני חלקים אלה, הוא שכתוב (במדבר י״ב:ו׳) במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו.
והנה סולם מוצב ארצה – ע״ד הפשט במראה הזה ראה שהיו רגלי הסולם בבאר שבע המקום אשר הוא שוכב שם, הוא שאמר מוצב ארצה. והיה ראשו של סולם נסמך ונדבק בשמים כנגד בית המקדש, זהו שאמר וראשו מגיע השמימה שהוא הפתח שמלאכי השרת נכנסים ויוצאים שם, זהו והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים, והקב״ה היה נצב עליו ואז ידע יעקב שהמקום ההוא שהוא שוכב שם הוא שער השמים וטוב להתפלל. ובית המקדש הוא בית אלהים והוא העקר כי ראש הסולם כנגדו והקב״ה נצב עליו, וע״ז אמר אין זה כי אם בית אלהים, וזה שער השמים, זהו בהמ״ק שכנגדו ראשו של סולם מגיע ונסמך בשמים, וזה שער השמים באר שבע ששם רגלי הסולם. וכן אמרו במדרש א״ר אליעזר בשם ר׳ יוסי בן זמרא הסולם הזה עומד בבאר שבע ושפועו מגיע עד בהמ״ק. מה שאמר ושפועו באורו סוף שפועו שהוא ראש הסולם מגיע עד בית המקדש כלומר עד כנגד בית המקדש, והכונה בו שהוא דבק בשמים כנגד בהמ״ק.
וע״ד המדרש סלם זה סיני, חושבניה דדין כחושבניה דדין. מוצב ארצה כענין שכתוב (שמות י״ט:י״ז) ויתיצבו בתחתית ההר. וראשו מגיע השמימה כענין שכתוב (דברים ד׳:י״א) וההר בוער באש עד לב השמים. והנה מלאכי אלהים זה משה ואהרן כענין שנאמר (שמות י״ט:ג׳) ומשה עלה אל האלהים. וכתיב וירד משה וגו׳ ואל הזקנים אמר. והנה ה׳, כענין שנאמר (שמות י״ט:כ׳) וירד ה׳ על הר סיני. אני ה׳ אלהי אברהם אביך, כענין שנאמר (שמות כ׳:ב׳) אנכי ה׳ אלהיך.
ובפרקי ר׳ אליעזר הראה לו הקב״ה ד׳ מלכיות משלן ואבדן, הראהו שר מלכות בבל עולה ע׳ עקלים ויורד, הראהו שר מלכות מדי עולה נ״ב עקלים ויורד, הראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים עקלים ויורד, הראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד, ואומר (ישעיהו י״ד:ט״ו) אעלה על במתי עב אדמה לעליון, אמר לו יעקב אך אל שאול תורד וגו׳ אמר לו הקב״ה (עבדיה א׳:ד׳) אם תגביה כנשר וגו׳.
לפי המדרש הזה יש לו בחלום הנבואה הזאת הבטחה לישראל שישובו למעלה בסוף כל הגלות, שהרי כל האבות כולן ראו במראה הנבואה כל העתיד להיות בזרעם עד סוף כל הדורות. וכשם שהראה הקב״ה לאברהם בברית בין הבתרים ענין ארבע מלכיות, והוא שדרשו רז״ל והנה אימה זו מלכות בבל, חשכה זו מלכות מדי, גדולה זו מלכות יון, נופלת עליו זו מלכות אדום. כך הראה לו ליעקב במראה זו ממשלת ד׳ מלכיות מעלתם וירידתם שהרי יש להם שרים למעלה וכל אחד מנהיג אומתו למטה, וכענין שכתוב בדניאל (דניאל י׳:י״ג) ושר מלכות יון ושר מלכות פרס עומד לנגדי, זהו שהזכיר בכאן והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, כי הם המלאכים שרי המלכיות והבטיחנו הכתוב על ירידתם אחר העלוי.
ובבראשית רבה והנה מלאכי אלהים של סדום, שנדחו ממחיצתן ואח״כ עלו, ויורדים בו עכשיו ללכת מעתה בשליחותו של מקום. ד״א והנה מלאכי אלהים שלווהו מארץ ישראל עולים, ואחרים יורדים ללותו בחוצה לארץ. עולים ויורדים עולים למעלה רואים דמות יעקב חקוקה בכסא הכבוד יורדים למטה ומוצאין אותו ישן.
וע״ד השכל ענין הסולם רמז למציאות, ולפי שהסולם יש בו מדרגות רבות זו למעלה מזו, לכך ימשיל בו הכתוב את המציאות, על שם שהמציאות נחלק לשלשה חלקים, חלק המלאכים וחלק הגלגלים וחלק עולם השפל. וכן סדרם דוד ע״ה ברכו ה׳ מלאכיו ברכו ה׳ כל צבאיו ברכו ה׳ כל מעשיו. וכן שלמה סדרם בשיר השירים, בחכמתו בג׳ פסוקים זה אחר זה, האחד לחייו, השני ידיו, השלישי שוקיו. שהרי כנסת ישראל מספרת שבחיו של הקב״ה בחלקי הנבראים שברא. לחייו אלו המלאכים שמגידים הנבואה אל הנביאים, והמשילם לערוגת הבושם כי הבשמים יש בהם גוונים משתנין לבן ואדום, כן המלאכים יש ממים ויש מאש. שפתותיו הם הנביאים המגידים לעם, ולשון נוטפות לשון נבואה הוא כלשון (יחזקאל כ״א:ב׳) והטף אל דרום. והמשיל הנבואה למור שהנפש מתענג בו. ידיו אלו הגלגלים וזהו לשון גלילי, וכן הוא אומר (תהלים ח׳:ד׳) כי אראה שמיך וגו׳, והמשילם לידים שכל פעולותיו של אדם תלויים בהן, כן פעולות כל העולם כולו נמשכות מן הגלגלים. ממולאים בתרשיש, כי הגלגלים בעבים וחללם ממולאים הם בכוכבים שקראן תרשיש שהוא למעלה מן הזהב, כי כן הכוכבים מעלתם גדולה מן הגלגלים. מעיו עשת שן אלו י״ב מזלות, זהו שאמר מעולפת ספירים, כלומר י״ב ספירים. שוקיו זה העולם השפל סוף המציאות, כי כן השוקים סוף הגוף ויהיה שוקיו נאמר על האש ועל הרוח ואדני פז הם המים והעפר, וכל המציאות הזה נקרא בכאן סולם.
והודיע הקב״ה ליעקב כי הוא יתעלה נצב על הסולם הזה ומנהיג שלשת חלקי המציאות ומשגיח בכולן, והתחיל מן העולם הזה השפל אשר היה עומד בו וקרוב אליו ומסדר והולך ממטה למעלה, כי מוצב ארצה זהו רמז לעולם השפל וראשו מגיע השמימה הוא עולם הגלגלים, כענין שכתוב (תהלים י״ט:ב׳) השמים מספרים כבוד אל, והכוונה בו הגלגלים בתנועתם. והנה מלאכי אלהים הוא עולם המלאכים שהוא חלק שלישי. ומזה דרשו רבותינו המלאך שלישו של עולם, שאין ראוי להבין שלישו של עולם באורך וברוחב אלא שהוא השלישי מן העולם כולו חלק שלישי, כך פירש הרב בפרשת תרומה בענין הכרובים. ואמר עולים ויורדים רמז על קיומם ובטולם, שהכתוב יכנה הקיום לעליה והבטול לירידה, ובא לרמוז כי יש מלאכים קיימים נצחיים לעד והם אותן שנבראו ביום שני, ויש מהם בטלים, וכמו שדרשו רז״ל בכל יום ויום בורא הקב״ה כת של מלאכים ואומרים שירה והולכים להם, והם אותם שנבראו ביום חמישי. ומלת בו חוזרת אל הסולם שהמשיל בו הכתוב את המציאות, והנה ה׳ נצב עליו כי הקב״ה עליון על כולם משפיע כחו במלאכים והמלאכים משפיעים כח בגלגלים והגלגלים בתנועתם משפיעים כח בשפלים, נמצאת למד שסבת כל מפעל בשפלים הגלגלים, וסבת הגלגלים המלאכים. וסבת המלאכים ה׳ יתעלה שהשגחתו שופעת על הכל. והוא שאמר שלמה ע״ה (קהלת ה׳:ז׳) אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה, כלומר בעולם השפל, אל תתמה על החפץ ותחשוב שהוא משפט מעוקל, לא כן הדבר כי המשפט אמת ודרכי ה׳ יתברך גבהו מדרכינו ומחשבותיו ממחשבותינו שהרי השגחתו בכל, זהו (קהלת שם) כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, הוא הקב״ה שהוא עליון על הכל, והוא כולל כל הגבהיות כולן. וזהו שהזכיר לשון רבים והוא בלשון אלהים שנקרא כן בלשון רבים, וכן אלהים קדושים הוא שכתוב (יהושע כ״ד:י״ט) כי אלהים קדושים הוא על שם שהוא כולל הכחות והקדושות כולן.
ודעת הרמב״ם בענין הסולם כי קרא כלל הגלגלים בשם הסולם. ואמר מוצב ארצה כי היה ראשו הא׳ בארץ, שהוא תחלת היסודות, וראשו האחד בשמים שהוא ערבות, כענין שכתוב (דברים ל״ג:כ״ו) רוכב שמים וגו׳, ושם כל המרכבה, ובסולם הזה יעלה כל מי שיעלה. ומלאכי אלהים הם הנביאים כענין שכתוב (במדבר כ׳:ט״ז) וישלח מלאך וגו׳ וכתיב על חגי (חגי א׳:י״ג) מלאך ה׳, והנה הם עולים עד שם במעלת נבואתם עד מדרגות ידועות ואח״כ יורדים שמודיעים נבואתם ומלמדים את הבריות דרך ה׳.
זה כתב בתחלת ספרו המורה פרק ט״ו. אבל בפרק עשירי מן החלק השני כתב בזה ענין אחר, והקדים תחלה כי הגלגלים נכללים בד׳ יסודות. גלגל הלבנה מניע יסוד המים, וגלגל החמה מניע יסוד האש, וגלגל חמשת כוכבי לכת הנבוכים הנשארים מניעין יסוד הרוח, וגלגל שמיני הוא גלגל המזלות והכוכבים הקבועין מניע יסוד הארץ.
והנה הם יסוד אחד וגלגל אחד, ואמר כי מעתה יש להתבונן במה שדרשו רז״ל כמה מעלות היו בסולם ארבע. כלומר כיון שנכללו כל הגלגלים בד׳ ומניעים ארבע יסודות.
ונראה לדבריו בפרק י׳ זה שהשיג יעקב תחלת היסודות עד ערבות, זהו שאמר סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה הוא המקיף שהוא ערבות שה׳ יתברך נצב עליו. ומלאכי אלהים נראה שכוונתו על היסודות כענין (תהלים ק״ד:ד׳) עושה מלאכיו רוחות וגו׳, השנים עולים למעלה והשנים יורדים למטה. ומה שהזכיר דרך ירידה הגלגלים תחלה ואח״כ עליה שאמר והנה ה׳ נצב עליו. כן מצינו (ביחזקאל א) שהזכיר תחלה חיות הקודש שהם המלאכים ואחר ירד אל האופנים שהם הגלגלים לדעת כל המפרשים, והיסודות לדעת הרמב״ם ז״ל ואח״כ עלה והזכיר השגה מעולה משניהם והם השגת החשמל.
וראיה לדעת הרב ז״ל שהאופנים הם היסודות לשון הכתוב (שם) והנה אופן אחד בארץ כלומר מחובר בארץ, שכן מצינו יסודות נקראים בשם ארץ. ועוד שהזכיר כחם ומעשיהם להורות שהם מקבלים המעשה ועוד שהזכיר בהם בשרם וגביהם ולשון בשרם יורה ע״ז ג״כ.
והחכם בן תבון ז״ל כתב כי הסולם הזה ירמוז לאיכות ההשגה שהמין האנושי אפשר לו להשיגה עד שיהיה שלם בו, והתחיל להודיע תחלה דרך ההיא ואח״כ הודיע תכליתה, והודיע שהדרך ההיא אינה דרך סלולה בארץ לא לארכה ולא לרחבה, אך היא דרך עליה וראשו בשמים, כאמרו (משלי ט״ו:כ״ד) ארח חיים למעלה למשכיל וגו׳. (ע״ש בספר יקוו המים פרק י״א).
ויחלום, "he had a dream.⁠" This dream was not of the same order as are ordinary dreams people dream. However, at the same time it was not a true prophetic vision either. This is why the Torah wrote at the end: וייקץ יעקב משנתו והנה חלום, "and Yaakov awake from his sleep, and here it had been a dream.⁠" A true prophetic vision would be described by the Torah not as שנה, sleep, but either as במראה אליו אתודע, or as בחלום אדבר בו, as we know from Numbers 12,7. Seeing that neither of these two expressions is in evidence here, this downgrades the visionary element.
והנה סולם מוצב ארצה, "and here a ladder was standing on the ground, etc.⁠" According to the plain meaning of the text Yaakov observed that the feet of the ladder stood in Beer Sheva, where he was lying; this is the meaning of the words מוצב ארצה, whereas the meaning of the words: "its head reached heavenwards" refers to the Temple. This is the gateway from which the angels ascend to heaven or descend to earth. When God appeared to be standing on top of the ladder, Yaakov realised that the site he was lying on was the gateway to heaven, and that it was an appropriate place for prayer. The Holy Temple is the House of God. Yaakov realised that the Holy Temple was of crucial importance in channeling communication from man to God and vice versa. [When the author speaks of the plain meaning of the text, I believe he refers to Yaakov subsequently describing what he had seen and what it meant (verse 16-17) Ed.]
Rashi too quotes Bereshit Rabbah 68, where Rabbi Eleazar in the name of Rabbi Yossi ben Zimra describes the bottom of the ladder as standing at Beer Sheva, the angle being such that the top was vertically above Mount Moriah. When the Midrash spoke about the שיפוע, the angle of the elevation, it meant that at its zenith the ladder was above Mount Moriah. In other words, the point at which it appeared to reach heaven was directly above where the Holy Temple would stand in the future.
A Midrashic approach sees the dream as hyperbole of the revelation at Mount Sinai in the future. The word סלם, ladder, is equated with סיני, Mount Sinai. The numerical value of the letters in both words are the same, i.e. 130. The words מוצב ארצה, are a reference to the Jewish people who would stand at the bottom of the Mountain at the time of the revelation. ויתיצבו בתחתית ההר (Exodus 19,16). The words וראשו מגיע השמימה are akin to Deut. 4,11 וההר בוער באש עד לב השמים, "and the mountain was all aflame burning up unto the heart of the heaven.⁠" The words ומלאכי אל-הים are a reference to Moses and Aaron who acted as God's messengers, Moses ascending the mountain. Seeing that Moses was also reported as descending (Exodus 19,14), he symbolised both of the motions ascribed to the angels in the dream. When God addressed Yaakov, saying אני ה' אלוהי אברהם אביך, this was equivalent to God saying to the Jewish people at Sinai אנכי ה' אלוהיך, "I am the Lord your God, etc.⁠"
According to Pirke d'Rabbi Eliezer chapter 35 God showed Yaakov in his dream the four empires who would host Israel in its various exiles, showing them to him in their ascendancy as well as in their eventual decline. He showed him how the celestial representative of the Kingdom of Babylon would ascend seventy rungs on the ladder only to descend all of them again. He showed him the Medes ascending 52 of the rungs of this ladder and then descending again. Then He showed him that the spiritual representative of the Greek Empire ascended 180 rungs of this ladder only in order to have to descend all of them again. Finally, he showed Yaakov how the spiritual representative of the Roman Empire climbed the whole ladder without descending. While doing so that representative boasted that he would conquer heaven whereas Yaakov quoted Isaiah 14,14 where the descent of the Roman Empire is predicted also by the words אך אל שאול תורד "but You will bring him down to She-ol.⁠" God had told him "even if you rise like the eagle I will bring you down from there" (Ovadiah 4).
According to this Midrash Yaakov's dream contained a prophetic message that at the end of all the various exiles the Jewish people would resume their leading role in the world, seeing that all the patriarchs had similar visions starting with the covenant between the pieces when Avraham was first told about the exile his descendants would experience before they would inherit the land of Israel as their homeland. We have already quoted these various Midrashim in connection with our commentary on Genesis 15,12.
Other Midrashim variously describe the angels Yaakov saw ascending and descending as the angels of Sodom which had been demoted as their charges had been destroyed, or that they were the angels who accompanied Yaakov while he was in Eretz Yisrael now taking their leave in order to be replaced by other angels who would guard him while he was in Charan, etc. Other Midrashim describe the angels Yaakov saw ascending and descending as inquisitive angels who wanted to get a close up look at the choicest of the patriarchs, Yaakov, whose likeness was engraved on God's throne. None of these Midrashim are mutually exclusive as the ladder was not narrow and many angels were able to climb or descend at the same time, each one at his own speed.
A rational approach to the dream. The ladder represents the various levels of this universe. The universe may be regarded like a pyramid with the terrestrial part, the part inhabited by man at the bottom of the pyramid. Above our world is that of the planetary system; still "higher" is the world inhabited by disembodied creatures. In other words: the ladder has three basic rungs. David also characterized the world in a similar manner when he said (Psalms 103,20): ברכו ה' מלאכיו, "bless the Lord, His angels.⁠" He followed this by saying: (verse 21) ברכו ה' כל צבאיו, משרתיו, עשי רצונו, "bless the Lord, all His hosts, His servants, who do His will;⁠" Finally, he said (verse 22) ברכו ה' כל מעשיו וגו', "bless the Lord all His creatures, etc.⁠" Solomon also portrayed the world in a similar way in Song of Songs in three consecutive verses in Song of Songs 5,13-14-15).
The verses are: לחיו כערוגות הבושם, מגדלות מרקחים. שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר. ידיו גלילי זהב, ממולאים בתרשיש, מעיו עשת שן מעולפת ספירים. שוקיו עמודי שש, מיוסדים על אדני פז. מראהו כלבנון בחור כארזים. The conventional translation of these verses is as follows: "His cheeks are like beds of spices, producing banks of perfume; His lips are like lilies, they drip flowing myrrh. His hands are rods of gold, studded with beryl; his legs are like marble pillars set in sockets of fine gold. He is majestic as Lebanon, stately as cedars" The author views Solomon as paraphrasing different parts of the universe and its functions.
He uses the cheeks, hand and thighs, to describe these three levels of the universe. In those verses the spiritual concept of the Jewish people, known in Talmudic parlance as כנסת ישראל, praises the Lord and His creation. The לחיו, "cheeks,⁠" represent the world of the angels who tell the prophets what they should prophesy; the hands represent the world of the planetary systems The word שפתותיו, "his lips,⁠" are a reference to the prophets who relate what they have been told by the angels, the source of their information. The word נוטפות, is the actual prophetic message. The word is derived from והטף אל דרום, (Ezekiel 21,2) "let your words flow southwards.⁠" Solomon also compares prophecy to מור, "myrrh", as the soul derives similar pleasure from prophecy as it does from the spice by that name. "His hand,⁠" is a reference to the planetary system, the word גלילים being essentially the same as גלגלים, "orbiting planets". They are compared to "hands,⁠" as all of man's activities are influenced by these orbiting stars and planets. In fact everything that goes on in our terrestrial world depends on these planets. The words "filled with beryl,⁠" is a reference to the stars which form the satellites of many of these planets. The word תרשיש represents something more precious than gold. Whereas the planets themselves are in outer space, the "stars" are perceived of filling some of the void between earth and the planets. The words מעיו עשת שן are a reference to the 12 horoscopes; this is why Solomon mentioned מעולפת ספירים, adorned with sapphires, i.e. with 12 sapphires. The words שוקיו are a reference to our terrestrial world, the bottom rung of this material existence. Just as the legs of a human being are the "lower" part of his whole body, so the part of the universe we live in is the low end of the entire universe. The word שוקיו applies to the two elements fire and wind, whereas the word אדני פז are a reference to the other two elements water and earth. The entire universe is portrayed as if it were a ladder.
God informed Yaakov in this dream/vision that He stands above this pyramid and oversees all that goes on within it. He mentioned the lower part of the universe first as it was the part which Yaakov was standing on and which was therefore closest to his thinking. The words וראשו מגיע השמימה, "and its head reached to heaven,⁠" are a reference to the world of the planetary system, who appear to touch the outer fringes of the universe. When David describes them as proclaiming the honour of the Lord (Psalms 19,2), they are described as part of the celestial regions. Finally, when the dreams described the angels ascending and descending on that ladder, the reference is to that celestial region inhabited by disembodied intelligences. Our sages (Bereshit Rabbah 68,12) used this division of the world into three parts (rungs) to state that the angels, (their habitat) represent one third of the universe. They base it on a verse in Daniel 10. We are not to understand this to mean that the "upper third" of the universe is reserved for the angels, but that angels "share" in all three parts of the world.⁠" This is the way Nachmanides explains this in connection with his commentary on the cherubs on top of the Holy Ark. [Rabbi Chavel could not find this except in the writings of Maimonides in his "Moreh" section 2 near the end of chapter 10. Ed.] According to this view the words עולים ויורדים בו, "ascending or descending on it,⁠" refer to the temporary nature of angels who have been created for specific tasks and who are destroyed when they have completed that task. The existence and usefulness of an angel is described as עליה, ascent, whereas the redundancy and subsequent destruction of the angel is described as ירידה, descent. Our sages in Eichah Rabbati 3,21 phrased it thus: "On every single day God creates a class of angels who proceed to praise him in song and are then going on their way.⁠" These are the types of angels that came into existence on the fifth day of creation. A different group of angels whom God created on the second day of creation enjoy permanent life.
The word בו in our verse refers to the ladder which had served as the illustration for the composition of the universe as a three-tiered pyramid. God is described as towering above the ladder (universe) exerting His influence even on the angels. The angels in turn exert their influence on the tier of the planetary system, which in their turn exert their influence on the creatures in the terrestrial part of the universe. In other words, all the creatures in the terrestrial universe are subject to the direct influence of the planetary system. This was confirmation to Yaakov of the validity of astrology as a discipline worth studying. These planets, etc. however, were not independent powers but were presided over by the agents of God called "angels,⁠" who in turn were under the direct supervision of God Himself. Solomon described this system when he wrote (Kohelet 5,7) אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ כי גבה מעל גבה שומר וגבהים עליהם. "If you see oppression of the poor, and the suppression of justice and right in the State, do not be astonished at the fact, for there is One higher than the high who watches and there are high ones above them.⁠" The first part of the verse speaks of the injustice perpetrated in the terrestrial part of the universe. Solomon warns us not to jump to the conclusion that the world consists only of this part and that therefore the whole universe must be corrupt. Justice does exist, and there are forces at work which are superior to those which are active in our terrestrial part of the universe, and the considerations which guide these forces are of the kind that we human beings often cannot understand, because His reasoning is so much superior to our reasoning (Isaiah 55,8). This ultimate Supervisor of what is allowed to go on in the universe is none other than the Creator Himself. Solomon refers to God in the plural as גבהים, matching the plural ending in the word אל-הים. This is not the only occasion when God [who is primarily known as One, Unique, Ed.] is referred to in Scripture in the plural. Another example is Joshua 24,19 כי אל-הים קדושים הוא, "for God is holy (pl).⁠" You will note that Joshua adds the word הוא, "He,⁠" after the word קדושים (pl), to make certain that we do not misunderstand that the word אל-הים implies power-sharing by God. The reason that the word אל-הים is in the plural is because in the final analysis God combines within Himself all the various forces that are active within His universe.
Maimonides' approach to the dream involving the ladder (Moreh Nevuchim 1,15) is that the Torah included the planets in the part of the universe called here "ladder.⁠" The words מוצב ארצה refers to this planetary system being based on earth its lower extremity, whereas the words וראשו מגיע השמימה refer to the upper extremity of that part of the universe. The heaven is also known as ערבות, as we know from Deut. 33,26 רוכב שמים בערבות, "riding through a part of the heavens called ערבות.⁠" It is a collective name for the entire system known as מרכבה, "God's entourage.⁠" On this ladder anyone who wants to is free to ascend or to descend. The מלאכי אל-הים which the Torah speaks of are the prophets as per Numbers 20,16 וישלח מלאך ה', the meaning obviously being "a prophet.⁠" The same term is found in Chagai 1,13 where the word מלאך also refers to the prophet, a mortal human being. When the Torah describes such prophets as ascending the ladder it tells us that there is a limit to how high a prophet can ascend. Once he has reached his destination he receives the prophetic instruction God wants to grant him. When the prophets are also described as "descending the ladder,⁠" this means that they are returning and preparing to deliver their respective messages.
On the other hand, in the tenth chapter of section two of this same work, Maimonides writes in a different vein concerning the same subject. He first introduces the subject by saying that the planetary system is composed of the four basic raw materials which also make up earth and all that is part of the terrestrial universe and that as a result they are exerting their influence on what goes on earth. For instance, the moon exerts a gravitational pull on the waters on earth causing tides. The sun on the other and, exerts a powerful pull on the terrestrial element fire. The five other fixed stars combined exert their influence on the terrestrial element earth, whereas the moving stars exert their combined influence on the fourth terrestrial element, the wind.
Accordingly, we may assume that the various planets are made up of the same basic raw material, elements, as is the כדור הארץ, our globe. According to Maimonides we have to conclude that the ladder had four rungs, seeing that the planets each exerted influence on 4 separate elements on earth. [According to Rabbi Chavel Maimonides bases himself on a version of a Midrash Tanchuma saying the ladder had four rungs. This version is not extant today. Ed.]
According to what Maimonides writes in chapter 10 section 2 of the Moreh, Yaakov first achieved an understanding of the elements which exist and which extend as far heavenwards as the parts of the heaven known as ערבות. This is the meaning of מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, "standing on earth its top extending up until heaven.⁠" The "heaven" meant by the verse is that called ערבות. God presides, i.e. "was standing" above that part of heaven. The words מלאכי אל-הים appear to refer to the four basic elements two of which were observed by Yaakov as ascending the ladder whereas the other two were perceived by him as descending. The "light" elements he perceived as ascending, whereas the two "heavy" elements, water and earth, he perceived as descending by comparison. If the dream appears to describe the planets as first descending and then ascending, i.e. when God is described as immediately above the heaven, this may be parallel to a vision described by Ezekiel in Ezekiel 1,16. The prophet's vision also included four phenomena... [I confess that I do not understand the meaning of that prophecy. Maimonides apparently seizes on the word אופנים as being equivalent to גלגלים, the planets. The author supports what he perceives as Maimonides' understanding of this prophecy. Since I do not understand it myself, I will omit this passage. Ed.]
והנה סו״לם – בגימ׳ ס״יני רמז לו שיקבלו התורה על הר סיני.
וראשו מגיע השמימה – וכתיב וההר בוער באש עד לב השמים.
והנה מלאכי אלהים – זה משה ואהרן.
עולים ויורדים – כדכתי׳ ועלית אתה ואהרן עמך.
וראשו מגיע השמימה – כלו׳ גבוה יותר מדאי.
והנה סלם – סלם בגימטריא סיני שראה דוגמא שעתיד הקב״ה לתת תורה לישראל על הר סיני.
מוצב ארצה וגו׳ – וכנגד בסיני בוער באש עד לב השמים.
והנה מלאכי אלהים – זה משה ואהרן.
והנה ה׳ נצב עליו – זהו שנאמר וירד ה׳ על הר סיני.
ויאמר אני ה׳ – זהו שנאמר אנכי ה׳ אלהיך. ד״א סולם ממש והנה מלאכי אלהים הראה הקב״ה ליעקב שר של מצרים עולה (כדכתיב בפי׳ הרמב״ן ז״ל). ד״א והנה מלאכי אלהים עולים היינו המלאכים שהלכו להפוך את סדום שתלו הכבוד לעצמן שאמרו כי משחיתים אנחנו וגם גלו מסתורין של הקב״ה ולכך נדחו ממחיצתו של הקב״ה קל״ה שנים ועכשיו עלו.
והנה סלם, "and here there was a ladder;⁠" the numerical value of the letters in the word סלם=130, the same numerical value as the letters in the word סיני, "Sinai;⁠" This was a hint that the Jewish people would receive the Torah at Mount Sinai. (B'reshit Rabbah, 68,12)
והנה סולם מוצב ארצה, "and (in his dream) he saw a ladder planted on the earth;⁠" at the burning bush, where Moses had his first communication from G–d, the fire from that bush rose to the heart of the heavens. At that time Moses was told specifically that the Israelites, Yaakov's descendants shall worship G–d there.
והנה מלאכי אלוהים, "and lo, prophets of G–d,⁠" i.e. Moses and Aaron, would climb up and down there.
והנה ה' נצב עליו, and lo, the Lord was standing on top of it. This is what is meant when in Exodus 19,20, the Torah writes that the Lord descended to Mount Sinai.
'ויאמר אני ה, "He said: I am the Lord, etc.;⁠" this parallels what Hashem said at the beginning of the Decalogue in Exodus, 20,2. An alternate interpretation; the word סולם is to be understood literally, as "ladder;⁠" the words: והנה מלאכי אלוהים, describe G–d as showing Yaakov the spiritual representative of Egypt in the celestial spheres, (as also stated in the commentary by Nachmanides) and how that empire after first rising to great heights was brought down completely. A third interpretation: these angels were the angels that had come to Sodom to rescue Lot, and had been demoted by G–d after describing themselves to Lot as initiating the destruction of Sodom, by telling Lot that they had come to destroy Sodom, as if they had the power to do this instead of simply carrying out G–d's command. (Genesis 19,14,) They had also revealed some of G–d's secrets without having permission to do so. According to tradition, their punishment had been to be banned from the celestial regions. Now, 138 years later, they had been allowed to return to their places in the celestial regions.
ויחלום והנה סולם מוצב ארצה – מדרשי׳ רבים דרשו רבותינו בזה.
וי״מ: סולם זה הר סיני ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו זה משה ואהרן.
וי״מ: שהוא המזבח והכהני׳ עולים ויורדים. והנכון שהראהו בחלום הנבואה שכל הנעשה בארץ נעשה ע״י מלאכים והכל בגזירת עליון עליהם אע״פ שהכל גלוי וידוע לפניו הראהו כאלו עולים לו לומר עשינו שליחותך ויורדים לעשות שליחותם והראהו שאע״פ שהכל ביד מלאך עניינו לא יהיה ביד מלאך אלא יהיה חלק י״י ויהיה תמיד עמו לשמרו כענין שנא׳ והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך ועוד איתא בב״ר שהראהו ד׳ מלכיות עלייתן וירידתן:
ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה, "he dreamt, and here in his dream there was a ladder which had been placed on earth, etc.⁠" There are numerous allegorical explanations which our sages have offered in explaining the purpose of this phenomenon in Yaakov's dream.
Some say that the ladder represents Mount Sinai, and that the angels ascending and descending on it symbolise Moses and Aaron. Others believe that the ladder represents an altar and that the angels represent the priests, who in real life, ascend and descend from the altar.
I believe that the correct explanation is that God showed Yaakov by means of a dream, that whatever occurs on earth is engineered by angels carrying out God's will, and though God had known long in advance whatever would come pass, He showed Yaakov an image purporting the angels telling God that they had now carried out His will. Moreover, He wanted Yaakov to know that although the angels are His messengers, carrying out His will, this did not mean that God personally, left the earth and the angels to their own devices, but that He took an ongoing interest in the affairs unraveling on earth, and was ever ready to intervene when the need would arise. Thus He assured Yaakov of His ongoing protection on the journey fraught with danger that he had undertaken. In Bereshit Rabbah 68,13 we are also told that the angels ascending and descending represented the ascent and subsequent descent of the 4 super powers which ruled over the Jewish people in their respective exiles.
חלום – בגימטריא זהו בנבואה.
סולם – בגימטריא זה כסא הכבוד.
סולם – בגימטריא קול שקול תפלת הצדיקים הוא סולם למלאכים לעלות בו וכן עלה המלאך בלהב הקרבן, והתפלה היא העבודה לכך כל מי שמכוון בתפלתו הסולם שלם בשליבותיו ויכולים לעלות בו. סולם. בגימטריא ממון ובגימטריא עוני כי זה ישפיל וזה ירים.
סלם – אותיות סמל שהראהו היאך בניו עובדי ע״א.
והנה סלם – בגימטריא וקץ שהראהו קיצי הגליות.
סלם – בגימטריא סיני שהראהו מעמד הר סיני.
סלם מוצב – בגימטריא מרכבו.
מוצב – ג׳ הכא ואידך אלון מוצב אשר בשכם. וצרתי עליך מוצב. שהראהו ביאת הארץ היינו מוצב אשר בשכם שאותו מקום כבשו תחלה והגלו ממנה היינו וצרתי עליך מוצב.
סלם – אותיות למס. שרמז לו הגליות. ורמז לו הקרבנות.
והנה סולם מוצב – בגימטריא הכבש.
ארצה – רמז למזבח אדמה.
וראשו מגיע השמימה – רמז לריח הקרבנות העולה השמים. ד״א והנה סלם בגימטריא וזה מזבח העולה.
והנה מלאכי – אותיות אלו הכהנים. שעולין ויורדים בכבש.
מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה – רמז למי שמושלך לארץ לפי שעה יעלה השמימה.
מלאכי אלהים – ב׳ דסמיכי. הכא ואידך ויפגעו סו מלאכי אלהים ז״ש במדרש מלאכים שליווהו בארץ לא ליווהו לח״ל זהו מלאכי אלהים עולים אותם שליווהו בארץ. ויפגעו בו מלאכי אלהים היינו מלאכי אלהים שעלו אז פגעו בו עתה ללוותו בארץ.
עלים [ויורדים] – בגימטריא בבל מדי יון ורומי.
עולים ויורדים – פר״ש מלאכים שלוהו בארץ אינם יוצאים חוצה לארץ. ונ״ל שקשה לו מפני שאמר עולים תחלה, ואין צורך לזה שהרי מצינו כן בכמה דוכתי׳ במסכת עירובין (כ״א א׳) מטפס ועולה מטפס ויורד, וכן בפסחים (ב׳ א׳) לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב, ולפי׳ ר״ש קשה דהא כבר הלך עד פדן ארם כדמוכח בחולין (שם), א״כ מלאכי הארץ כבר הלכו להם, ושמא י״ל דבשובו לבית אל באו מלאכי הארץ, וכי הדר לחרן על מלאכי הארץ, וירדו מלאכי חוצה לארץ.
ויחלום – הרחבת פירוש דרך חסד.⁠1
והנה סולם וכו׳ – הנה המורה הפליג בביאור זה (מורה נבוכים בפתיחה; א׳:ט״ו; ב׳:י׳). 2 גם ארסטו ותלמידיו למדו מן התורה וזכרו זה המשל בספריהם,⁠3 אוי לנו כי הם ידעו התורה שלנו יותר ממנו. ובספר הגביע (גביע כסף פרק ח׳) אבאר יותר.⁠4
1. גם אם לא היה כתוב כן בפירוש, ידוע לנו שכל התגלות היא בחלום (ראה לעיל על כ׳:ג׳). פירוש דבר זה על ידי נותן התורה היא חסד. השווה לעיל על ו׳, כ; כ״ד, ג; ולקמן על מ״ו, ב.
2. ראה גם רמב״ם, משנה תורה, הלכות יסודי התורה ז׳, ג. וראה לעיל על בראשית א,א בסופו ובהערה שם.
3. לא ברור היכן.
4. שם כתב ריא״כ ״שיש בתורה בקצת מקומות משלים ודימיונים, וזה בענין אברהם בעגלה ועז ואיל וכל המשל ההוא, ובענין סולם יעקב וזולת זה״.
מלאכי אלהים – הם כוחות, כי כל כח יקרא מלאך, כמו שביאר הרב המורה.
התועלת החמישי הוא בדעות, והוא שהמציאות כולו הוא נִקְשָׁר קצתו בקצתו, ושאין לארץ ולשמים שתי התחלות מתחלפות — כמו שחשבו המאמינים בשניוּת — אבל להם התחלה אחת לבד והוא ה׳ יתעלה, והם יחד כמו סולם אחד, יעלו מדרגותיהם מדרגה אחר מדרגה, עד שיִּכְלה הענין אל ה׳ יתעלה, והוא אשר יֵרדו ויִשפעו ממנו אלו המציאויות. וזה כמו התחלת מופת לבאר ממנו שאין לעולם⁠־ההויה⁠־וההפסד ולעולם⁠־הגלגלים כי אם התחלה אחת, כמו שהתבאר במקומותיו.
והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים..והנה ה' נצב עליו, this foreshadowed the future when the “angels of God” the superpowers who had become very powerful in our world would begin their decline and end up at the bottom of the rungs of the ladder. The Lord God Who stood above the ladder is the symbol of the promise that God will never abandon the Jewish people, as we know from Jeremiah 46,28 כי אעשה כלה בכל הגויים ואותך לא אעשה כלה, “even when I utterly destroy all the gentile nations, I will not destroy you.”
[א] ויחלום והנה סולם מוצב ארצה
[1] שם (חולין צא:)
[ב] והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו
[1] שם1 (חולין צא:)
1. בפסוקים יא-יג יש ריבוי ציטוטים המופנים למסכת חולין דף צא, וכן פסוק יב עצמו נחלק לשני ציטוטים לאותה הפניה. למשמעות הדברים עיין בהקדמה עמ׳ 13**, ולעיל כו, יט הע׳ 5**.
עלו תחלה וירדו וכו׳. ואם תאמר אם כן יהיה אותה השעה בלא שמירה, ויש לומר היינו דכתיב (פסוק יג) ״והנה ה׳ נצב עליו״ – לשמרו. ואם תאמר אם כן היה להם לירד תחלה ואחר כך לעלות, והשתא לא היה יעקב בלא שמירה, ונראה שאין מלכות נוגעת בחבירתה (יומא לח ע״ב), לפיכך המלאכים אשר הם למטה בארץ הם צריכים להסתלק קודם, ואחר כך ירדו אחרים:
ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וגו׳ – כתב הרב המורה שביאר הקב״ה ליעקב סדר השתלשלות המדריגות של ג׳ עולמות, כי באמרו מוצב ארצה זהו העולם התחתון וראשו מגיע השמימה זה העולם האמצעי. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו זה עולם המלאכים. והנה ה׳ נצב עליו להורות כי השי״ת גבוה מעל כל גבוה ומושל על כולם. והקשה על דבריו מהרי״א כי מראה זו ליעקב אינה כפי הזמן ולא כפי המקום. ואומר אני לישב דברי המורה שאין מראה זו חוץ לזמנה ולא חוץ למקומה, כי ידוע מה שכתבו הקדמונים וכן תמצא בעקידה וברבינו בחיי וכן כתב מהרי״א בעצמו, שאפילו חכמי האומות הסכימו על זה כי ג׳ חלקי המשכן הם כנגד ג׳ עולמות, כאשר תמצא הכל באר הטיב בספרי הגאונים שהזכרנו ולפי ציור זה ודאי כאן מקומו, כי יעקב היה במקום הר המוריה אשר הוכן מקדם לבנות עליו בהמ״ק, על כן הראה לו ה׳ במראה זו תבנית שלשה עולמות וציורם לרמז שלעתיד יבנה כאן הבית המקדש על תבנית ציור ג׳ עולמות אלו.
דבר אחר לכך הראה לו הקב״ה תבנית כל העולמות להורות שמקורם ממקום זה שנקרא אבן שתיה כי משם הושתת העולם ד״א לפי שמשם יוצא השפע לכל העולמות כי התחתונים מוסיפין כח בגבורה של מעלה כביכול, וע״כ מלאכי אלהים עולים תחלה כי משם ישאבון מי השפע ממעייני הישועה ואח״כ יורדים להשפיע מלמעלה למטה וסוד זה רמז בדברי רש״י בשיר השירים בפסוק מה יפו פעמיך (ז׳:ב׳) שישראל מקלסין להקב״ה מלמעלה למטה והקב״ה מונה קילוסם מלמטה למעלה כדרך שהתחיל כאן בסולם מוצב ארצה מלמטה למעלה וכבוד אלהים הסתר דבר. ותמה אני על מהר״י אברבנאל שכתב שאין מראה זו מקומה כאן, וכל שכן לדברי המדרש (בר״ר ס״ח:י״ב) האומר והנה סולם זה כבש. מוצב ארצה זה מזבח כו׳. אתה הראית לדעת כולם כי ענין הסלם מורה על המקדש אשר היה בו יעקב בלילה זו.
ועוד כי בבהמ״ק, שם ישבו על כסאות הסנהדרין אשר משם תצא תורה, והחכמה הקנויה לאדם ע״י מדריגות חלוקות כי מתחילה צריך החוקר אחר המושכלות להכיר במהות נמצאי מטה וזהו סלם מצב ארצה ומשם יעלה למדריגה גדולה מזו והוא להכיר במהות הנמצאים שבעולם התיכון במהלך הגלגלים ותנועתם וז״ש וראשו מגיע השמימה. ומשם יעלה להבין במהות השכלים הנבדלים שבעולם העליון. וז״ש והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, והזכיר עולים ויורדים כי הם ד׳ מחנות שכינה כדמסיק ברקנט״י פרשת בלק אוריאל שר אויר, מיכאל שר מים, רפאל שר עפר, גבריאל שר אש, וידוע שבטבע המים והעפר לירד, וטבע האויר והאש לעלות, על כן הזכיר עולים שנים ויורדים שנים. ומשם יעלה להשיג במציאת האל יתברך ז״ש והנה ה׳ נצב עליו, ולכל דעות אלו מראה זו הוא לפי המקום. אמנם כפי הזמן הוא, לפי שיעקב ברח מעשו ומורא יעלה על ראשו שלא יפגעהו בחרב ע״כ מן השמים יעכבוהו להתפלל במקום שהתפללו אבותיו, כי המקדש בית תפלה יקרא, וכבר הותנה שכל זמן שיעקב מצפצף בקולו אין ידי עשו שולטות בו. ועוד שבהמ״ק הפכו של עשו כי עשו אומנותו לוטש חרש נחושת וברזל לעשות ממנו החרב, ובמקדש כתיב (מלכים א ו׳:ז׳) כל כלי ברזל לא נשמע, וכתיב (דברים כ״ז:ה׳) לא תניף עליהם ברזל וגו׳, ע״כ הראו ליעקב מקום המקדש לומר שבזכותו ינצל מכלי ברזל כמ״ש והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך.
ולדעת רז״ל (בר״ר ס׳:ט״ז) היה הסלם מוצב בבאר שבע, וסוף הסלם בבית אל, ואמצע שיפועו כנגד בהמ״ק, היינו להורות שהמקדש הוא האמצעי, המחבר שני הקצוות העליונים אשר ראשם בשמימה ותחתונים מוצבים ארצה, כי שם מדור לשכינה עם התחתונים כמ״ש (שמות כ״ה:ח׳) ושכנתי בתוכם. היינו בתוך המקום העומד באמצע כדי לחבר הקצוות והיו לאחדים בארץ. וי״א שענין הסולם הוא להורות כי ה׳ נצב עליו על יעקב, ועשה לו השי״ת מדור בתחתונים עם כל מלאכיו עושי רצונו, ע״כ נאמר תחלה עולים ואח״כ יורדים לפי שדירתם למטה בתחתונים. ובסלם נאמר מצב ארצה ולא נאמר מצב בארץ אלא ודאי שרגלי הסלם בשמים ומגיע עד לארץ לכך נאמר ארצה כמו לארץ. ומ״ש וראשו מגיע כל קצה נקרא ראש, והורה שע״י יעקב העולם הפוך, וכל מבקש ה׳ ירד למטה, כי שם ה׳ נצב עליו.
הַשָמָ֑יְמָה: בלא פשט.⁠א [הַשָּׁמָ֑יְמָה].
א. ההערה לקוחה מא״ת, [והיא באה להוציא מדפוס ונציה ש״ז, שסומנו בו במילה ׳השמימה׳ אתנחתא ופשטא].
עולים תחלה ואח״כ יורדים כו׳. ק״ל דהל״ל יורדים תחלה דהא דירת המלאכים בשמים הוא:
It states עולים first and יורדים afterwards... Rashi is answering the question: Why does it not say "descending" first, since the angels dwell in heaven?
ויחלום והנה וגו׳ – טעם אומרו והנה – להיות שאין החלום מוחלט בבחינת הצדק כי חלומות שוא הם, גם שעל כל פנים יהיה בהם תבן כי הם במראה השעמום, לזה אמר והנה פי׳ כי הדברים בלא שעמום ודמיונות אלא כל דבר נגלה אצלו ומבואר כיום יאיר, ואין זה דומה לשאר החלומות שרואה דבר ואינו מחליט בראייתו מה שהוא רואה, ולזה תמצא שדקדק לומר בכל פרט ופרט מהנגלה אליו בחלום והנה, גבי ראית הסולם אמר והנה סולם, גבי ראית המלאכים אמר והנה מלאכי וגו׳, גבי גילוי שכינה אמר והנה ה׳, הכוונה בזה כי היתה נבואה ממש.
ויחלום והנה סולם, And he dreamed that there was a ladder, etc. Inasmuch as many dreams contain matter without significance, the Torah added the word והנה to indicate that in this dream every detail appeared to Jacob as especially vivid and significant. He had total recall of everything he dreamed and referred to each detail later on. This is why the word והנה is repeated before every segment of the dream. The Torah thereby characterises the dream as a prophetic revelation.
ויחלום והנה סולם מֻצָּב ארצה – [כתב רשב״ם] ״מֻצָּב על ידי אחרים״ [שלא נזכר שם פועלו.] ״וכן ׳מוקטר ומוגש׳1 ע״י אחרים וכן ׳אשר אתה מָרְאֶה בהר׳2 אחרים הראו לו. אבל ׳נראה׳3 מעצמו״. כן פירש רשב״ם. ואמר הכתוב שהיו מלאכי אלהים עולים ויורדים. ובהיות מלאכי השם שוכני מרומים היה לו להקדים יורדים לעולם? ויאמר רשב״ם ז״ל ״לפי הפשט אין לדקדק במה שהקדים עולים ליורדים, שכן דרך ארץ להזכיר עולים ליורדים״. ולדעתי נדמה ליעקב בחלומו שרואה מלאכי אלהים מתאספים במקום שהוא שוכב ומביאים סלם ומציבים אותו במקום ההוא. וזהו ״והנה סולם מֻצָּב ארצה״ על ידי המלאכים. ורגלי הסלם בארץ וראשו מגיע השמימה עד השמים שעל ראשו. ואחר שנצב הסולם היו מלאכי אלהים שהציבוהו עולים עליו אל השמים. ואחר שעלו חזרו וירדו בסלם ההוא להראותו כי זה המקום מקום מקדש אלהים שֶׁשֵׁם י״י נקרא עליו. וכל דבק בשם צריך שיעבדהו שם. ולכן המלאכים שהתהלכו בארץ במלאכות השם נאספו אל המקום הזה לעלות אל אדוניהם השמים. והעמידו סלם לעלות עליו ובו הם יורדים במצות השם לעשות מלאכותיו בעולמו. וכל זה משל כי הקשר שבין השם ובין הארץ הוא המקדש הנורא, ומשם יוצא הנבואה וכל הנפלאות כדרך ״ודברתי אתך מעל הכפרת״4 וגו׳. והיה זה המקום שילה, כי הוא בין בית אל ושכם, ושם היה מקדש השם בתחלה כשבאו ישראל לארץ, עד שביית הארון בימי עלי שנאמר ״ויקהלו כל עדת בני ישראל שילה, וישכינו שם את אהל מועד״5 והיה נבחר ליהושע המקום הזה בנבואה, וידע שהוא המקום שנגלה שם השם לאברהם וליעקב, ושאמר יעקב עליו ״והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים״6 ובחטאת ישראל נחרב. שהיה בחלק אפרים סמוך לבית אל, כי בית אל בין שבט בנימין לשבט אפרים. וכתוב עליו ״וימאס באהל יוסף, ובשבט אפרים לא בחר. ויבחר את שבט יהודה, את הר ציון אשר אהב״.⁠7 כי גם משכן השכינה גם המלוכה היתה בראשונה בבני רחל, יוסף ובנימין, כי שילה בחלק אפרים. והמלך הראשון8 משבט בנימין. ואחרי כן באו גם שניהם בחלק יהודה. ולכן אברהם בתחלת בואו לארץ נגלה אליו שם האלהים ובנה שם מזבח. ואחרי כן נסע משם והתישב בחברון בשבט יהודה, מקום מלכות דוד. וכן יעקב בשובו מפדן ארם בנה מזבח בבית אל, ואח״כ היתשב בחברון. כן נראה בעיני. ויש למפרשי התורה ז״ל דרושים אחרים, ואני לפרש פשוטו של דבר באתי.
1. מלאכי א, יא.
2. ש מות כה, מ.
3. בראשית יב, ז.
4. שמות כה, כב.
5. יהושע יח, א.
6. בראשית כח, כב.
7. תהלים עח, סז-סח.
8. הוא שאול המלך.
ויחלם – חלום של נבואה, כמו שנראה מענינו, וכן אמר לו השי״ת בשובו מפדן ארם קום עלה בית אל וכו׳ לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך (לקמן ל״ה א׳):
והנה סלם – החזיון הזה מורה על השתלשלות הסבות והמסובבים והקשר האמיץ והחזק שבין העליונים והתחתונים, וכולם ביד ה׳ עלת כל העלות וברצונו הפשוט לכל אשר יחפוץ ישלחם, כי מלכותו בכל משלה, וממעון קדשו השמים הוא יתברך מושל ומשגיח על כל אשר בארץ, ולזה נדמה אליו שהסולם היה מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה להורות על כבוד מלכותו יתברך ושהשם נצב על ראש הסולם והמלאכים עולים אליו לשמוע ויורדים ממנו לעשות כאשר יצום:
מצב – ע״י אחרים, וכן מקטר מוגש (מלאכי א׳ י״א), וכן אשר אתה מראה בהר (שמות כ״ה מ׳), אבל נצב שאמר בסמוך, הוא מעצמו, וכן נגש אל הערפל (שמות כ׳ י״ז):
עולים ויורדים בו – הנכון כדברי דון יצחק, עולים ומביאים לפניו ית׳ תפלות התחתונים, ויורדים במצות האל למלא משאלות המתפללים, וזהו שאמר יעקב וזה שער השמים, שמכאן תפלות בני אדם עולות השמימה.
סלם נגזר משורש ״סלל״ עם המ״ם הנוספת, כדוגמת ״ריקם״, ״חנם״, ״שָׂפָם״ (משורש שׂפה). ״סלל״: עלה.
מראים לו סולם, המרמז שקיים קשר בין התחומים הארציים והשמימיים. הסולם ״מֻצָּב״; הוא לא נמצא שם במקרה, אלא ״הוצב״ שם על ידי כח עליון. יתירה מכך, הוא הוצב ״ארצה״ – לכיוון הארץ; הווי אומר שהכח העליון שהציב את הסולם אינו בארץ אלא למעלה. הסולם הורד מלמעלה, והוצב על הארץ.
וראשו מגיע השמימה – אולם מטרת הסולם אינה הירידה מהשמים לארץ, אלא העלייה מהארץ לשמים. זוהי הראשונה משלוש אמיתות שהוראו כאן ליעקב. האמת הראשונה היא, שאת ייעודם של כל החיים על פני האדמה, וממילא גם של חיי האדם, כולל חייו שלו עצמו, אין לבקש למטה – ובנוגע ליעקב, במסע מבאר שבע חרנה – אלא למעלה, במקום שממנו ״הוצב״ הייעוד הזה. כל אשר בארץ נקרא ונועד להתעלות ולהתרומם אל התכלית הנעלה שהוצבה על ידי שמים. תכלית זו, השאיפה הזאת להתעלות, אינה מעשייה הבדויה מלב האדם; אלא מציאות קיימת תמידית, שמוצאה בשמים, וקיומה הישיר הוא בארץ.
(השווה מאמרי חז״ל בבראשית רבה [סח, יב]: ״⁠ ⁠׳סולם׳ זה כבש, ׳מוצב ארצה׳ זה מזבח״; ו״סולם זה סיני״. וכן בחולין [צא:]: ״רחבו של סולם שמנה אלפים פרסאות״ – כלומר, הסולם מגיע למעלה, מעבר לכל הקשור לעולם הארצי, אך אדם יכול לעלות על שליבתו הנמוכה, בכל מקום על פני האדמה.)
והנה – אמת שנייה: הוא רואה ״מלאכי אלקים״, שלוחי ההשגחה העליונה, הוויות קדושות, הפועלות בארץ בגזרת ה׳. הוא רואה אותם עולים ויורדים: עולים למעלה, לקבל את פקודותיהם מה׳; ויורדים ״בו״, כנגדו (לפי אחד הפירושים, שיש לו ראיות מהמשך הדברים). הוא רואה שגורל האדם אינו מוכרע בארץ, בעולם הגשמי. הוא רואה ששלוחי ה׳ עולים בסולם ומתבוננים בדמות השלימה של האדם כפי שעליו להיות; ולאחר מכן יורדים ומשווים את דמות זו לדמות האדם בפועל; ועל פי קנה מידה זה הם נוהגים עמו לטוב או לרע.
וכך אומרים זאת חז״ל: ״עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה, ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה, בעו לסכיניה״ (שם בחולין צא:). ומבארים עוד בבראשית רבה (סח, יב): ״ישראל אשר בך אתפאר, את הוא שאיקונין שלך חקוק למעלה, עולים למעלה ורואים איקונין שלו, ויורדים למטה ומוצאים אותו ישן״. הווי אומר: ״הם עלו למעלה ומצאו את דמותו חקוקה כישראל המפאר את הקב״ה; ירדו ומצאו אותו ישן״ – באותו מקום עצמו שהיה אמור לעורר בו הכרה גבוהה בשליחותו, כדי שיהיה נתון כל כולו באותה תכלית נעלה. לכן ״בעו לסכיניה״, היינו ש״הייתה כוונתם להרע לו״; אך ״מיד ׳והנה ה׳ נצב עליו׳⁠ ⁠⁠״ (חולין צא:).
ויחלום – עתה יספר ארבעה חסרונות שהיו בנבואה עצמה, כמו שחשב הרמב״ם בחבורו ה׳ דעות ובס׳ מו״נ בהבדלים שבין נבואת משה לנבואת יתר נביאים, [הבדל א׳] שהנבואה הבלתי שלמה תהיה בחלום כמ״ש בשעפים מחזיונות לילה, ועז״א ויחלום – ב] שהנבואה הבלתי שלמה יבאו בה משלים וחידות, וכל שהמשל בלתי מובן, הוא סימן לגריעות הנבואה, וכמ״ש ואלי דבר יגונב ותקח אזני שמץ מנהו, ועז״א והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה, שהוא משל וחידה ועדיין לא נודע פתרונה על נכון, ג] שהנבואה באספקלריא שאינה מאירה תבא ע״י מלאך, ועז״א והנה מלאכי אלהים עלים וירדים שהם המלאכים, שהגיעה נבואה זו אליו באמצעותם, ד] שהנבואה הבלתי שלמה יתערב בה כח המדמה ויראה מחזות ודמיונות, כמ״ש יעמוד ולא אכיר מראהו כמ״ש בפי׳ איוב שם, ועז״א.
{What is the intent of this very incredible and incomprehensible vision of Yaqov?}
HE DREAMT. The narrative now proceeds to enumerate four deficiencies in the prophecy itself, (Following Rambam in Hilkhot Deot and in the Guide for the Perplexed,⁠1 where he discusses the distinctions possessed by the prophecy of Moshe over that of other prophets.)
1) Prophecy occurring in a dream is imperfect; written,⁠2 In scattered thoughts from the visions of night. Hence, he dreamt.
2) Imperfect prophecy is characterized metaphors and riddles, and the degree to which these are not clearly understood is a measure of how deficient the prophecy actually is; as it is written,⁠3 Now a word came stealthily4 to me, and my ear took a morsel of it. Hence, a ladder standing on earth whose top reached to the sky: an enigmatic image that was not fully deciphered.
3) Prophecy derived through a non-luminous mirror is rendered by means of an intermediary agency (malakh). Hence: with angels (‘malakhim’) of God going up and down it, these being the agents by means of which the Prophecy was conveyed.
4) In-complete prophecy is distorted by the activity and involvement of the images-producing faculty, leading to concrete visions and forms. I have explained this in my commentary on the verse,⁠5 It stood still, but I could not discern its form.
1. Guide, II, 35-39.
2. Job 4:13.
3. Ibid. :12.
4. Author (there): stealthily — not clearly.
5. Job 4:16.
עולים ויורדים בו: מתחילה ״עולים״ ואח״כ ״יורדים״, מזה הבין שהשכינה למטה בארץ, ומלאכים סביביו, ועולים בשליחות1 ויורדים לאחר מכן, והוא אות על השגחה פרטית2 על כל סביבות יעקב. ועיין מה שכתבתי להלן (לה,ז. לה,טז).
1. ״עולים״ קודם, בשליחות של השכינה הנמצאת עתה בארץ.
2. כפי שיבואר בהמשך דברי רבינו סוף פסוק י״ד.
והנה סלם מצב ארצה וגו׳. מהמראה הזה ב׳ דברים לא מצינו להם פתרון בדברי ה׳, והם מראה הסלם ופרטיו, ר״ל היותו נצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ועוד היות מלאכי אלהים עולים ויורדים, שאין להם שייכות וקשר עם ההבטחה שהבטיחו ה׳ ליעקב, ואיך שיהיה מהרמז הנרצה בו בין כל הרמזים והפירושים שנאמרו בו, כבר למדת שיבואו בתנ״ך דברים שאין להם קשר קרוב ונראה עם הבא אחר כך, ויתפרשו על פי כללים ראשיים, ר״ל כענין שלפנינו, שהסלם ירמוז לקשר וליחס שיש בין העליונים הרוחניים לתחתונים החומריים, ומלאכי אלהים הם הכחות כלם מלאכותיים וטבעיים מצד היותם שלוחי ההשגחה, והעלייה תרמוז אל התפלות והעבודות העושות רושם למעלה (והיא אמונת המקובלים תמה וברה) והירידה תרמוז אל הרעות והטובות היורדות מהשמים
ויחלם וגו׳ – התמונה שבחלום זה מיוחדת בכך, שמתואר בה איזה קשר⁠־חיבור בין שמים וארץ, אך חלקיה השונים יתבררו רק בהתבוננות מדוייקת בה.
והנה סלם מצב ארצה – הסולם מוצב ארצה, מלמעלה למטה; מן השמים נתן ה׳ אמצעי בידי יושבי ארץ שבעזרתו הם יוכלו להתקשר⁠־להתחבר אל השמים. זהו גילוי רצונו שנודע לנבחריו. עם קיומה של כל מצווה אלהית עולה האדם שלב אחד נוסף בסולם זה המוביל אל השלמות העילאית אל השמים.
והנה מלאכי וגו׳ – מלאכים אלה אינם יורדים מן השמים לארץ, אלא הם מצויים על הארץ, עולים השמימה ושוב יורדים. ואין הם מלאכי ה׳, כי אם מלאכי אלהים. לפי דברי התהלים1 ״עושה מלאכיו רוחות״, הרי מלאכי אלהים אלה הם אותם כוחות הטבע שה׳ יצר עם בריאת העולם וקבע להם את פעולתם עלי אדמות פעם לתמיד. אבל אין כוחות אלה פועלים באופן מקרי ועיוור לטובת האנושות או לרעתה. בסולם זה שהועמד לרשות האדם כדי ליצור את הקשר בין ארץ ושמים בשבילו, באותו סולם עולים גם הם כדי לקבל ציווי למעלה, ואחר יורדים כדי לבצע הציווי האלהי הזה.
וציווי זה נקבע לטובת האדם או לרעתו בהתאם ליחסו שלו אל הקשר עם האלהים וגילויו, אם דרשו ובקשו או שמא, ח״ו, בז לו. וכך אמרו חכמינו ז״ל:⁠2 ״ישראל אשר בך אתפאר. אתה הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלה, עולים למעלה ורואים איקונים שלו, ויורדים למטה ומוצאים אותו ישן״. אתה זה שתמונתו חקוקה למעלה, אתה נועדת להשיג את האידיאל שה׳ קבע לך — להיות מי שה׳ מתפאר בו. והנה עולים המלאכים ומתבוננים באידיאל זה שבשמים ואחר הם יורדים והם מוצאים אותו — ישן, ללא מעש, בלא כל פעולה להגשמת האידיאל הזה.
ובגמרא3 ממשיכים חז״ל לספר, משהשוו את דיוקנו שלמעלה עם דיוקנו שלמטה ״בעי לסכוניה״. בקשו להביאו בסכנה. הרי מלאכי אלהים הם, מלאכי מידת הדין אשר מסכנת את האדם שאיננו עושה כדי להשיג את יעודו, כדי להגשים את האידיאל שנקבע לו למעלה. ואז — והנה ה׳ נצב עליו, אלהי החסד והרחמים, זה שמחנך את האדם, הוא נצב ומגן בעדו, מונע ממלאכי הרעה להתקרב אל זה שאמור להשיג בעתיד את האידיאל האלהי ולהגשימו. יתרה מזו. הוא אף נותן לו את ההבטחה המעודדת להיות עמו תמיד, ליתן לו את האמצעים להגשמת רצונו, הרצון האלהי, ומעל לכל — להגן עליו מפני הסכנות שעלולות להפריע אותו בהשגת יעודו.
1. ק״ד:ד׳.
2. בראשית רבה ס״ח:י״ח (המ׳).
3. חולין צ״א: (המ׳).
עולים ויורדים – תניא, כמה רחבו של סולם שמונת אלפים פרסאות, דכתיב והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, עולים שנים ויורדים שנים, וכי פגעו בהדדי הוו להו ארבעה,⁠1 וכתיב במלאך (דניאל י׳) וגויתו כתרשיש, וגמירי דתרשיש תרי אלפי פרסי הוו2 (שם שם)
עולים ויורדים – תניא, עולים ומסתכלים בדיוקנו של מעלה ויורדים ומסתכלים בדיוקנו של מטה, בעו לסכוני׳, מיד והנה ה׳ נצב עליו, אמר רשב״ל, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, כאדם שמניף על בנו.⁠3 (שם שם)
1. ר״ל עולים משמע כהדדי ולא זה אחר זה, וכן יורדים, וכי פגעו בהדדי צריך רוחב הסולם להחזיק ארבעתם.
2. תרשיש הוא ים, וכדמתרגם ביחזקאל א׳ כתרשיש כרום ימא מראה הים, ור״ל מכיון שצריך הסולם להחזיק ארבעתן ממילא בהכרח צריך שיהי׳ הסולם מחזיק שמונת אלפים פרסאות.
3. פירש״י בדיוקנו של מעלה פרצוף אדם שבארבע חיות בדמות יעקב, עכ״ל, ובדיוקנו של מטה הוי הפירוש לפי״ז בפני יעקב, ויש בזה כונה בחכמת הנסתר, ועיין מש״כ לעיל ר״פ וירא בפ׳ והנה שלשה אנשים.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)בראשית רבהמדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טוברשב״םאבן עזרא א׳ר״י בכור שורר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרמושב זקניםר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותרלב״ג תועלותר״ע ספורנותולדות אהרןגור אריהכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםאור החייםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״באם למקרארד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144