Bereshit 27 – בראשית כז‏ – Mikraot Gedolot

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לט]

[קעט] ¹ועל חרבך תחיה, ויאמר ה׳ מסיני בא (דברים ל״ג:ב׳) כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות, בתחילה הלך אצל עשו ואמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתיב בה אמר להם לא תרצח (שמות כ׳:י״ב) אמרו לפניו רבש״ע כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא שנא׳ והידים ידי עשו (בראשית כ״ז:כ״ב) ועל כך הבטיחו אביו שנאמר ועל חרבך תחיה. (ספרי דברים שמ״ג)

[קפ] ²ועל חרבך תחיה, ר׳ לוי אמר על [עול] חרבך ואת חיי. (בראשית רבה סז)

[קפא] ³ואת אחיך תעבד, א״ר הונא אם זכה תעבוד ואם לא תאבד. (בראשית רבה סז)

[קפב] ⁴והיה כאשר תריד, והלא ישמעאל ויצחק אחים היו ועשו ויעקב אחים היו ולמה לא ירדו [למצרים] לא ישמעאל ולא עשו כו׳ ועוד כתיב ואת אחיך תעבוד לא די שלא עבדו אלא שהעבידו בכל מיני צרות, כאשר עשה כן יעשה לו (ויקרא כ״ד:י״ט). (תנחומא.)

[קפג] ⁵והיה כאשר תריד, את יש לך ירידים שווקים והוא יש לו שווקים, את יש לך נימוסות והוא יש לו נימוסות. (בראשית רבה סז).

[קפד] ⁶ופרקת עלו מעל צואריך, א״ר יוסי בר חלפתא אם ראית אחיך פורק עולה של תורה מעליו גזור עליו שמדים ואתה שולט בו כו׳ הה״ד כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו (ישעיהו ס״ג:ט״ז) ויצחק היכן הוא, מי שהוא אומר לו גזור עליו שמדים את מתכיפו לאבות. (בראשית רבה סז)

1. עי׳ לעיל פט״ז מאמר מז. בבאור וצרף לכאן. ובמדרש אגדה ועל חרבך תחיה לא בזכות תורה ומצות אתה מתפרנס אלא בלסטיות. ועי׳ רש״י כאן ושמות ו, כו. ובכ״י מדרש הבאור ועל חרבך תחיה מכללן שבני עשו שופכי דמים וכל ימיהם מלחמות. ובסגנון זה דרשו חז״ל בכ״מ א) ב״ר פע״ה, פלטה נפשי מרשע חרבך מאותו רשע שהוא בא מכחה של אותה החרב שנאמר ועל חרבך תחיה. וכ״ה במדרש תהלים פי״ז [ובתרגום יב״ע כאן, עליל לכל אתר ומרכיך ותאי, ובמפרשים ומרכיך מלשון והבאתי מרך בלבבם (ויקרא כו, לז.) ותאי מיסוד תהו הכל ישבו משומם ממך. והמפרש מביא גירסא עליל לכל אתר וכרך ותאי]. ב) ב״ר פצ״ט. מהו כלי חמס (בראשית מט) אמר להם גזולים הם בידכם אינן שלכם של עשו הן שנאמר בו ועל חרבך תחיה. וכ״ה בתנחומא ויחי ט. ועי׳ רש״י בראשית לא, ח. ג) במדב״ר כ, יג. ועל חרבך תחיה והאומות כולם בחרב חייהם. ד) בלק״ט חקת א. (קכג.) ויאמר אליו אדום לא תעבור בי וגו׳ בטח על ברכת יצחק אבינו שאמר לו ועל חרבך תהיה. ועי׳ רמב״ן שמות יז, י. כ, כג. ורש״י במדבר כ, יח. ובאגרות ר׳ שמואל בן עלי בתרביץ שנה א׳ ח״ב צד נא. ה) בספר המעשיות (הוצאת ד״ר גסטר) צד קט. מביא המעשה של אנטנינוס אשר היא לפנינו בב״ר על פסוק משמני הארץ לעיל מאמר קעח. ושם מסיים סוף הסיפור לקיים מה שנאמר ועל חרבך תהיה. וכ״ה במדרש הגדול כאן. ועי׳ לעיל פכ״ה מאמר קמג. ובילק״ש ח״א רמז תשפה. דב״ר א, יח. מובא בערוך ע׳ דם ג. ותוכן המאמר לעיל פכ״ה מאמר רט. בבאור. ובז״ח בראשית יד. ואשר חרב גאותיך וכי גאותן של ישראל חרב, לא דהא החרב לעשו איתיהבת כדכתיב ועל חרבך תחיה אבל ישראל לא אלא הכי שמענא מאבוי דאלין אינון תלמידי חכמים. ועי׳ לעיל מאמר פו. ובפענח רזא מביא ג׳ פירושים, על חרבך בחרבך תשמור אותו וכרכיו ועיירותיו. ד״א ע״י חרבך שהאכלתני מצידך תחיה ותצליח. ד״א אם אינך רוצה להיות תחתיו אז תריד באומות ותכבוש כרכיהם בחרבך ופרקת עלו. ועי׳ בפי׳ הרמב״ן. ולעיל פכ״ה מאמר ריד. בבאור מ״ש ממדרש המובא באמרי נועם על פסוק ועל חרבך תהיה - ובספר מנורת המאור אלנקוה ח״ג פ״ו תלז. וצריך אדם לסלק הסכין מעל השולחן בשעה שיברך ברכת המזון, והטעם מפני שהמזבח נקרא שולחן כו׳ והמזבח הוזהרנו שלא להניף עליו ברזל כו׳ והטעם לפי שהוא כחו של עשו הרשע שנתברך בו, שנאמר ועל חרבך תחיה וגו׳ וכתיב ואת עשו שנאתי, לפיכך הוא מרוחק מן המקדש. ועי׳ בש״ע או״ח סי׳ ק״פ ה.

2. על חרבך, וי״ג ״עול״ חרבך הכנס חרבך לנדנה שלא תרצח ואתה תחיה. (פי׳ ב״ר). ובילקוט שמעוני כאן גורס תטול חרבך ואת חיי. ועי׳ לעיל מאמר קעט.

3. אם זכה יעקב תעבד אותו ואם לא תאבד אותו. ובלקח טוב לא זכה תיעבד. ובמדרש אגדה לא זכה יעבד. ועי׳ לעיל פכ״ה מאמר קיז. קיט. בבאור. ובמדרה״ג אם לא תעבד תאבד. ובזהר ח״א קמה. ואת אחיך תעבוד ועדיין לא אתקיים דהא לא פלח ליה עשו ליעקב, בגין דיעקב לא בעא ליה השתא ואיהי אהדר וקרא לו אדוני כמה זמני בגין דאסתכל למרחוק וסלוק ליה לסוף יומיא כדקאמרן. עיי״ש שהאריך בזה. ראה לעיל מאמר קל. בבאור. ובזח״א קעב.

4. מובא בילק״ש ח״א קסב. (ריש שמות) וראה לעיל פט״ו מאמר קלט. ובפי׳ האע״ז כאן כ׳ וישנים שלא הקיצו משנת האולת יחשבו כי אנחנו בגלות אדום ולא כן הדבר רק אדום היה תחת יד יהודה רק בגלות יון שהם בני יפת עיי״ש. והרמב״ן ומהרי״א חולקים עליו עיי״ש. ובילקוטים התימנים ואת אחיך תעבד הה״ד ויהיו כל אדום עבדים לדוד. ומדברי המדרש שלפנינו משמע שלא נתקיים עדיין. עי׳ לעיל מאמר קל. וברבעה״ת ולכה איפוא לאחר שיעברו חמשת אלפים אז יתן הקב״ה נקמתו באדום. ומענין זה בגמרא ע״ז יא: ומכריזין לפניו סך קורי (קצין) [ובד״ס מכת״י הגי׳ בר קירי] פלסתר, אחוה דמרנא זייפנא כו׳ מאי אהני לרמאה ברמאותיה ולזייפנא בזייפנותיה, סך קורי פלסתר, פי׳ חשבון הקצין כזב הוא כו׳ אחוה דמרנא זייפא, אחיו של אדוננו עשו זייפן הוא יעקב שרימה לעשו וחשב לטול ברכה להיות גביר לאחיו (רש״י), והתום׳ כתבו בשם ר״ת וביתר ביאור בתוס׳ רבנו אלחנן שם שיצחק קורא קירי (אדון) שהיה יצחק אבי עשו ואותו היה מכבדין וקוראין אותו אדון רק שאומר שחשבון ברכותיו שאמר ליעקב הוי גביר לאחיך ולעשו אמר את אחיך תעבוד פלסתר, ואף על פי שאמר כך כמו כן והיה כאשר תריד וגו׳ מכל מקום הברכה שבירך את יעקב קורין פלסתר אחרי שאינה קיימת, [ובתו׳ כ׳ מכל מקום אינו נוטל עכשיו הברכות] מבואר מזה כמו במאמר שלפנינו. ועי׳ לעיל מאמר קסט. בבאור ופכ״ה מאמר קיט. בבאור.

5. ירידים שווקים, נימוסות חוקים ומשפטים, כלומר עת שיהא הוא שולט ועת שאתה שולט וכשתראה שעתך עומדת בהן אז ופרקת עולו (פי׳ ב״ר) ובמדרה״ג גורס א״ל יש לך ״ידים״ והוא יש לו ידים. ובמנח״י פי׳ אדום יש לו ירידים וישראל יש לו ירידים. דורש תריד לשון מריד.

6. ראה בתרגומים כאן. ובלק״ט א״ל אם ראית יעקב אחיך פורק עול של תורה מעל צוארו את יכול לו. את מתכיפו מסמיכו. לפיכך לא זכר את יצחק. ומעין דרש זה יש בשבת פט. דרש רבא מאי דכתיב (ישעיה א) לכו נא ונוכחה יאמר ה׳ וכו׳ לעתיד לבוא יאמר להם הקב״ה לישראל, לכו נא אצל אבותיכם, ויוכיחו אתכם, ויאמרו לפניו רבש״ע אצל מי נלך וכו׳ אצל יצחק, שבירך את עשו, והיה כאשר תריד, ולא בקש רחמים עלינו. ובמדרש הגדול פ׳ ויחי צד תשסז. ר׳ שמואל בר נחמן אומר בשעה שהקץ של כנסת ישראל להתנחם משלח הקב״ה אבות העולם לנחמה בא אברהם כו׳ בא יצחק ואמר לה קומי קבלי תנחומין שכבר הגיע זמן נחמותיך אמרה לו ממך איני מתנחמת שברכת את עשו ואמרת ועל חרבך תחיה ונתקיימה גזירתך ובאו בניו ושרפו את היכלי כו׳ ועי׳ פס״ר פ״ל. אמנם הקרא שלפנינו כי אתה אבינו דורש רשב״נ בשבת פט: לשבח על יצחק שאברהם ויעקב לא למדו זכות רק יצחק, ומדרשים חלוקים בזה. ובכת״י ילקוט אור האפלה והיה כאשר תריד ופרקת כלומר בזמן אדום וישמעאל והיא בזמן הגלות שישראל עוברים על המצוות יפרוק עול ישראל מעל צוארו והוא מלפני חרבן בית שני. [ותריד מספר המצוות יותר מצוה אחת ואולי שהיא שש מאות וארבע עשרה או שנוסף עליהן מצוה שהיא מדברי סופרים או מצוה שאינה נוהגת לדורות כמו ברכות וקללות שבהר גריזים והר עיבל] ובכת״י רמזי התורה לר״י כאשר תריד כשתשמור יותר מן תרי״ג מצות שתגבר במדות טובות ובמעשים טובים יותר מאחיך באותה שעה ופרקת עלו. ועי׳ בס׳ חמדת ימים כאן. ובפשיטא תרגם תריד תתוב, ובשמרוני כמה דתתקן. ועי׳ באע״ז ובכוה״ק. ופי׳ תמוה יש בספר היובלים פכ״ו ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והיה כאשר תגדל ותפרק עלו מעל צוארך וחטאת בנפשך וכל זרעך יכרת מתחת השמים.

וְעַל חַרְבָּךְ תֵּיחֵי וְיָת אֲחוּךְ תִּפְלַח וִיהֵי כַּד יִעְבְּרוּן בְּנוֹהִי עַל פִּתְגָמֵי אוֹרָיְתָא וְתַעְדֵּי נִירֵיהּ מֵעַל צַוְרָךְ.

You shall live by your sword, and you shall serve your brother. When his sons will transgress the words of the Torah, you will throw off his yoke from your neck.

וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ

וְעַל חַרְבָּךְ תֵּיחֵי וְיָת אֲחוּךְ תִּפְלָח וִיהֵי כַּד יִעְבְּרוּן בְּנוֹהִי עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרָיְתָא וְתַעְדֵּי נִירֵיהּ מֵעַל צַוְרָךְ

תרגום קשה: וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה – תֵּיחֵי

א. ת״א מבחין בין חַיִּים במשמע הפך המוות שתרגומו ״חיי״ לבין חַיִּים במשמע התמדת המצב וקיומו המתורגם ״קיים״.⁠¹ לכן תרגם ״מכשפה לא תְחַיֶּה״ (שמות כב יז) ״חָרָשָׁא לָא תַחֵי״, כי עליך להמיתה. אבל ״חיים כֻּלכם היום״ (דברים ד ד) ומשמעו מצבכם הטוב יתמיד, מתורגם ״קַיָּימִין כּוּלְכוֹן יוֹמָא דֵּין״. לפי זה קשה תרגומו ״ועל חרבך תחיה״ ״וְעַל חַרְבָּךְ תֵּיחֵי״ וראוי היה לתרגם ״וְעַל חַרְבָּךְ תִּתְקַיָּים״, תתפרנס, וצ״ע.⁠²

כַּאֲשֶׁר תָּרִיד – כשתמשול או כשתצטער?

ב. רש״י פירש ״כַּאֲשֶׁר תָּרִיד – לשון צער, כמו אָרִיד בְּשִׂיחִי (תהלים נה ג). כלומר כשיעברו ישראל את התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ וגו׳⁠ ⁠⁠״. דבריו מיוסדים על ת״א ״וִיהֵי כַּד יִעְבְּרוּן בְּנוֹהִי עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרָיְתָא״ (כשיעברו בניו [של יעקב] על מצוות התורה), כי לפי תפיסת רש״י תָּרִיד משורש רו״ד בבניין הפעיל משמעו ״לשון צער״, כשתמרר בבכי. וכן פירש בבת יפתח ״וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים (שופטים יא לז) – לשון יללה הוא״. ואולם על ביאורו כתב הרא״ש (מובא ב״הכתב והקבלה״): ״זה רחוק מהפשט. ועוד, עשו בין יקיימו התורה ובין לא יקיימו יצטער. ובכתוב לא התנה רק כשיצטער״. כלומר, מדוע תלה רש״י את צערו של עשו באי קיום התורה? האם כשיקיימו בני יעקב את התורה לא יצטער עשו על הברכה?

אכן רד״ק וראב״ע פירשו ״והיה כאשר תָּרִיד״ כלשון ממשלה: כשיגיע זמנך למשול, אז תפרוק עולו מעל צוארך.⁠³ לדעת ״מרפא לשון״ גם אונקלוס פירש ״כַּאֲשֶׁר תָּרִיד״ כשתמשול. והטעם שלא תרגם ״וִיהֵי כַּד תִּמְלֹךְ״, כי זה סותר למאמר ״ואת אחיך תַּעֲבֹד – וְיָת אֲחוּךְ תִּפְלָח״. לכן תרגם את הסיבה תחת התוצאה: ״וִיהֵי כַּד יִעְבְּרוּן בְּנוֹהִי עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרָיְתָא״, כשיעברו בניו [של יעקב] על מצוות התורה וכתוצאה מכך תמשול, אז תפרוק עולו.

הרעיון שעשו יפרוק עול אחיו אם בניו לא יקיימו את התורה מופיע גם במיוחס ליונתן. אבל מכיוון שפירש תָּרִיד בדמיון צלילי ל״תּוֹרִיד״, תרגם ״וִיהֵי אִין רַשִׁיעִי וְתָחִית יַת בְּנוֹי מִלְמִיטַר פִּקוּדֵי אוֹרַיְיתָא בְּכֵן תְּהֵי פָּרִיק נִיר שִׁעְבּוּדֵיהּ מֵעַל צַוְורָךְ״, ומשמעו: והיה אם תרשיע ותוריד את בניו מלשמור מצוות התורה, אז תהיה פורק עול שעבודו מעל צוארך.

1. כמבואר בפסוק ״העוד אבי חי״ (בראשית מה ג) ״הַעַד כְּעַן אַבָּא קַיָּים״.

2. והמיוחס ליונתן תרגם בתרגום מדרשי: ״וְעַל סַיְיפָךְ תְּהֵי רְחִיץ עָלֵיל לְכָל אֲתַר וּמְרַכִּיך וְאָתֵי״ ושיעורו: ועל חרבך תהיה בוטח, נכנס לכל מקום ומטיל מורך ובא. ובחילופי נוסחים מתורגם בסיפא ״עָלֵיל לְכָל אֲתַר כְּרַךְ וְתָאֵי״ ושיעורו: נכנס לכל מקום, עיר וחדרים, וכמו ״וּמֵחֲדָרִים אֵימָה״ (דברים לב כה) ״וּמִתַּוָנַיָּא חַרְגַּת מוֹתָא״ (על פי ״אהבת יהונתן״).

3. ראב״ע בפירוש הראשון: ״והיה כאשר תריד – כמו תרדה, והם ב׳ שרשים״ (רד״ה=רו״ד). וכן רד״ק. ועיין יא״ר ו״נתינה לגר״.

ועל חרבך^א תחי וקדם אחוך תהוי פלח ומשועבד^ב ויהוי כד יהוון בנוי דיעקב לעיין באורייתא ומנטרין פיקודיא^ג יהוון משויין ניר ^דמטולהון על צוארך ויהווי כד ישבקון בנוי {ד}יעקב פקודיא ומנעין גרמיהון מלמלעי באורייתא תשלט ביה ותפרוק ניר שעבודא מעלוי צוואריך.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חרבך״) גם נוסח חילופי: ״מאני זייני{ך}״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תהוי פלח ומשועבד״) גם נוסח חילופי: ״יהודייא תהוי משעבד״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ומנטרין פיקודיא״) גם נוסח חילופי: ״ונטרין פקודה״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״מטולהון ... צוואריך״) נוסח אחר: ״שעבדה על צואריה וכד ימנעון גרמיהון בנוי דיעקב דלא למלעי באורית׳ ולא למטור פקודייה הא בכן תהוי פרק ניר שעבודהו׳ מעלווי צוארך״.

ועל סייפך תהי רחיץ על⁠(ו){י}⁠ל לכל אתר ומרכיך וחאי ולאחוך תהי משתעבד ויהי אין תטעי ותחית ית בנוי מלמיטר פיקודי אורייתא בכין תהי פריק ניר שעבודיה מעל צוורך.

And upon thy sword shalt you depend, entering at every place: yet you shalt be supple and credulous, and be in subjection to thy brother; but it will be that when his sons become evil, and fall from keeping the commandments of the law, you shalt break his yoke of servitude from off thy neck.

ועל מני זיינך תחי וקדם אחוך תהוי משתעבד ויהוי כד יהוון בנוי דיעקב לעיין באורייתא ונטריה פקודיא יהוין משויין ניר שעבודא על צוורך וכד ימנעון גרמיהון בנוי דיעקב דלא למלעי באורייתא ולא למיטר פקודיא הא בכן תהוי פריק ניר שעבודיהון מעלוי צווארך.

And by thy weapons thou shalt live, and before thy brother be subject. And it shall be when the sons of Jakob labour in the law, and keep the commandments, they will set the yoke of subjection on thy neck; but when the sons of Jakob withdraw themselves and study not the law, nor keep the commandments, behold, then shalt thou break their yoke of subjection from off thy neck.

[ז] וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה – רַבִּי לֵוִי אָמַר עוּל חַרְבָּךְ וְאַתְּ חָיֵי.

וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד – אָמַר רַב הוּנָא אִם זָכָה תַּעֲבֹד, וְאִם לָאו תְּאַבֵּד.

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד – אַתְּ יֵשׁ לְךָ יְרִידִים שְׁוָקִים וְהוּא יֵשׁ לוֹ שְׁוָקִים, אַתְּ יֵשׁ לָךְ נִימוֹסוֹת וְהוּא יֵשׁ לוֹ נִימוֹסוֹת.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא אִם רָאִיתָ אָחִיךָ פּוֹרֵק עֻלָּהּ שֶׁל תּוֹרָה מֵעָלָיו, גְּזֹר עָלָיו שְׁמָדִים וְאַתָּה שׁוֹלֵט בּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ (ישעיהו ס״ג:ט״ז), וְיִצְחָק הֵיכָן הוּא, מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ גְּזֹר עָלָיו שְׁמָדִים אַתְּ מַתְכִּיפוֹ לָאָבוֹת.

וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה – אָמַר רַבִּי לֵוִי, תִּטֹּל חַרְבְּךָ וְאַתְּ חַיֵּי וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד אִם זָכָה תַּעֲבֹד, וְאִם לָאו תַּעְבֵּד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, אָמַר לֵיהּ אַתְּ יֵשׁ לָךְ יְרִידִין וְהוּא יֵשׁ לוֹ יְרִידִים. אַתְּ יֵשׁ לָךְ נִמוּסִים וְהוּא יֵשׁ לוֹ נִמוּסִים אִם רָאִיתָ יַעֲקֹב אָחִיךָ פּוֹרֵק מֵעָלָיו עוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה, גְזוֹר עָלָיו שְׁמַדִּים וְאַתְּ שׁוֹלֵט בּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיהו ס״ג:ט״ז) ״כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ״, וְיִצְחָק הֵיכָן הוּא אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל מִי שֶׁאוֹמֵר גְזוֹר עָלָיו שְׁמַּדִּים אַתְּ מַתְכִּיפוֹ, עִם הָאָבוֹת.

ועלי סיפך תחיא ואכ׳וך תכ׳דם פיכון אד׳א אסתולית פככת אצרה ען ענקך.

ועל חרבך תחיה ואת אחיך תשרת, ויהיה כאשר תשתלט, תפרוק עולו מעל צווארך.

כאשר תריד – גזר אותו המתרגם¹ מן ׳לא תרדה בו׳ (ויקרא כ״ה:מ״ג), אך אינו מהשורש הזה כל⁠[ל, א]⁠לא שהוא נח בע׳ הפועל {גזור} מן ׳אריד בשי⁠[חי] ואהימה׳ (תהלים נ״ה:ג׳),⁠² כלומר, שכאשר תצעק {לעזרה} [בכל] כוחך בגלל השעבוד, אז תהיה שליט יחיד על עצמך ותשתחרר מאד⁠[נותו]. [זהו] הנכון לגבי ׳תריד׳, ולא מה שמתהדרים בו האנשים בעיקום המחשבה, ללא בדי⁠[קת] השורש וללא דיוק במשמעות.

1. זאת משום שרס״ג על אתר מתרגם את מלתנו: אסתולית (=תשתלט), וכך בעצם פירש גם ריב״ג על פי דבריו באללמע עמ׳ 339 (רקמה עמ׳ שנה-שנו), שם הוא רואה את מלתנו כמשוכלת בשורשה (׳רוד׳) מהשורש ׳רדה׳ של ׳רודה׳ (ישעיהו י״ד:ו׳), וביאור זה מצוי גם בגלוסות של כ״י רואין באצול, ערך ׳רוד׳, והשוו ראב״ע על אתר. הביקורת (ראה בהמשך הפירוש) של אבן בלעם נגד פירושו של רס״ג נשמעת חריפה למדי, גם משום שלרס״ג עדיין לא נודעה השיטה התלת⁠־עיצורית לכל שורש עברי, וגם משום שקיימת האפשרות של שיכול השורשים מהגזרות ע״ו ול״ה, כהצעת ריב״ג. דבריו החריפים של אבן בלעם מצביעים על השתדלותו להימנע משיכול שורשים עלולים, במיוחד כשהקשר הדברים מסייע בידו לפרש את הפעל ככתבו.

2. כך הבין כנראה גם חיוג׳, ערך ׳ריד׳, המביא את פסוקנו ואת הפסוק מתהלים תחת משמעות אחת, וכך מביא ראב״ע בשם ׳י״א׳. גם אלפסי, ערך ׳רד׳, מביא את שני הפסוקים האלה ביחד, אלא שלדעתו המשמעות היא כמשמעות השורש ׳ירד׳, כאילו: ׳תוריד׳ ממעמדו. מעניין להזכיר כאן את תרגום אונקלוס על פי הבנתו של רש״י על אתר.

על^א חרבך – כמו: בחרבך, יש ׳על׳ שאינו אלא במקום אות אחת, כגון: עמדתם על חרבכם (יחזקאל ל״ג:כ״ו) – בחרבכם, על צבאותיכם^ב (שמות ו׳:כ״ו) – בצבאותיכם.⁠^ג

והיה כאשר תריד – לשון צער, כמו: אריד בשיחי (תהלים נ״ה:ג׳), כלומר כשיעברו ישראל על התורה, ויהא לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל, ולומר: הואיל ואין ישראל משמרין את התורה שבשבילה זכו להגביר עלי, מכאן ואילך למה אהיה משועבד להם,⁠^ד ופרקת עלו וגו׳.

א. כן בכ״י לייפציג 1, פירנצה III.3, ויימר 651. בפסוק שלנו ״ועל״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, פירנצה III.3, ויימר 651. בפסוק שלנו: ״צבאותם״.

ג. ביאור זה מופיע בכ״י לייפציג 1, פירנצה III.3. בכ״י מינכן 5, ליידן 1, פריס 155 קטע זה חסר. בכ״י ויימר 651 מובא קטע זה עם סימון שהוא תוספת.

ד. בכ״י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 חסר: ״ולומר... להם״.

ועל חרבך – The phrase is equivalent to בחרבך BY YOUR SWORD. The word על is sometimes used instead of the prefix ב, as "You stand by your sword (על חרבכם)" (Yechezkel 33:26), which is the same as בחרבכם; "by their hosts (על צבאותם)" (Shemot 6:26), which is the same as בצבאותם.

AND והיה כאשר תריד AND IT SHALL CAME TO PASS THAT WHEN YOU ROVEST ABOUT – The word תריד signifies grief, pain, as "I am distraught (אריד) in my complaint" (Tehillim 40:3). It means: when Israel will transgress the Torah and you will have reason to feel aggrieved with regard to the Blessings, ופרקת עלו וגו THEN YOU SHALL PULL HIS YOKE FROM OFF YOUR NECK (Bereshit Rabbah 67:7).

ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד – ¹לא זכה תיעבד.

והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך – ²אמר לו אם ראית יעקב אחיך ³פורק עול של תורה מעל צוארו. את יכול לו. לכך אמר כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו (ישעיה ס״ג:ט״ז). ⁴ויצחק היכן הוא למה לא הזכירו. לפי שאמר לעשו ופרקת עולו. כלומר גזר עליו שמדים ואתה שולט בו לפיכך לא זכר את יצחק.

1. לא זכה תיעבד. הוא מאמר ר׳ הונא בב״ר שם אם זכה תעבוד ואם לאו תעבד. ור״ל אם זכה יעקב תעבוד אותו ואם לאו תעבד ממנו. עיין לעיל כ״ה כ״ג ובהערה נ״ב. ובכ״י פלארענץ מובא זה בש״ר לוי. זכה יעקב תעבוד לא זכה יעבד. והיא גי׳ משובשת.

2. א״ל אם ראית יעקב. ב״ר שם בשם ריב״ח. ומובא בילקוט שם.

3. פורק עול תורה. וכן ת״א ויהי כד יעברון בנוהי על פתגמי אורייתא. ועיין בת״י ויב״ע ורש״י עה״ת.

4. ויצחק היכן הוא. ב״ר שם.

ועל חרבך תחיה – לא בזכות תורה ומצות אתה מתפרנס, אלא בלסטיות:

ואת אחיך תעבד – חסר ו׳ אם זכה תעבוד, ואם לא זכה תעבד:

והיה כאשר תריד – כלומר תרד, תגיל תדין תעיף תכין, וכל שכמותן, א״ל אתה יש לך ירידים, והוא יש לו ירידים, אתה יש לך נימוסית, והוא יש לו נימוסית, א״ר יוסי בן חלפתא כך אמר לו אם ראית יעקב אחיך פורק עולו של תורה גזור עליו שמדות להתכיפו לאבות:

ופרקת עולו מעל צוארך – ואתה שולט עליו ולדברי ר׳ יוסי מסתבר תריד כמו תוריד, הה״ד כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו (ישעיה סג טז), ויצחק היכן הוא, אלא מי שאמר לעשו גזור שמדות על יעקב שלא תעבוד אותו, ופרקת לשון שברון ודומה לו פרקו (שמות לב ב), מפרק הרים (מלכים א יט יא), התפרקו (שמות לב כד), (והתפרקו) [ויתפרקו] (שם שם ג), וכל דומיהן:

{ו}⁠על^א חרבך תחיה – אומנותך שהייתה¹ צד חיות בכלי זיינך.

וכאשר תריד – כמו: אריד בשיחי (תהלים נ״ה:ג׳), כשיעבוד^ב בך בפרך, לא תוכל לסבול, ופרקת עולו.

1. =שהיית.

א. כך בליקוט אוקספורד-מינכן.

ב. כך בליקוט אוקספורד-מינכן. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) בטעות: בשיעבוד.

Ve'al BY YOUR SWORD YOU SHALL LIVE: By your previous occupation, one who hunts game with weapons.

Tarid: is to be understood like, "I complain ('arid) in my suffering" (Ps. 55.3). When he shall work you so ruthlessly that you cannot endure, then YOU SHALL BREAK HIS YOKE.

והיה כאשר תריד – כמו: תרדה, והם ב׳ שרשים.

ויש אומרים: שהוא כמו: אריד בשיחי (תהלים נ״ה:ג׳). והטעם: כאשר תריד לשם, ירחמך.

ופרקת – מגזרת: מפרק הרים (מלכים א י״ט:י״א), ומהם: מפרקתו (שמואל א ד׳:י״ח).

ויש בברכה הזאת שאלות קשות: אם הברכה היתה נבואה, איך לא ידע הנביא את מי יברך.

והשיבו נבוני הדור: כי השם אמר לו^א כאשר בא יעקב: ברך את זה. ואילו היה כן, היה יצחק אומר לעשו: השם ציוני. ועוד למה בירך את עשו בעבור שבכה.

ואחרים אמרו: לא היה יצחק נביא וברכתו לא נתקיימה. גם אלה תעו, כי הנה כתוב: וירא אליו י״י (בראשית כ״ו:ב׳,כ״ד). ועוד שאמר דוד: ולנביאי^ב אל תרעו (תהלים ק״ה:ט״ו).

ואחרים אומרים: מה תועלת יש בדברים אחרי היותו מחשבתו עם עשו. והנה הדבר בספק היה אצלו, כי כן אמר: הקול קול יעקב (בראשית כ״ז:כ״ב), ובירך מי שהיה מהם, כי בניו היו שניהם.

ויש אומרים: איך אמר השם: ורב יעבד צעיר (בראשית כ״ה:כ״ג), גם כן אמר יצחק: ואת אחיך תעבוד.

והגאון דחה זאת השאלה בקנה רצוץ, בעבור שמצא: וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו (בראשית ל״ו:ו׳). והנה שכח: וישתחו ארצה שבע פעמים (בראשית ל״ג:ג׳).

והנכון בעיני: שברכת הנביא כגון תפלה היא, והשם שמע תפלתו, כי עיקר זאת הברכה על זרעם.

וישנים שלא הקיצו משנת האולת יחשבו: כי אנחנו בגלות אדום. ולא כן הדבר, רק אדום היה תחת יד יהודה, וכן הכתוב אומר: ויפשע אדום (מלכים ב ח׳:כ״ב), גם יואב הכרית כל זכר באדום (מלכים א י״א:ט״ז). ובעבור שהיו תחת יד יהודה, שמחו ביום אידינו, והיו אומרים לבבליים: ערו ערו עד היסוד בה (תהלים קל״ז:ז׳). ויותר קשה היתה על ישראל החרפה שהיה^ג אדום מחרף אותם, מרעתם. וכן: טעם שישי ושמחי בת אדום (איכה ד׳:כ״א). גם כן: ואל תשמח לבני יהודה (עבדיה א׳:י״ב). גם בימי הורקנוס הזקן, שמם שומרי ירושלים, והכניסם בברית מילה. גם בימי אגריפס המלך, כאשר נלכדה ירושלים, באו גדודי אדום לעזור את יהודה.

ורומי שהגלתנו היא מזרע כתים, [בן יון השליטים.]⁠^ד וכן אמר המתרגם: וצים מיד כתים (במדבר כ״ד:כ״ד), והיא מלכות יון בעצמה כאשר פירשתי בספר דניאל (ראב״ע דניאל פירוש ראשון ב׳:ל״ט). והיו אנשים מתי מספר, שהאמינו באיש ששמוהו אלוה, וכאשר האמינה רומי בימי קוסטנדינוס שחידש כל הדת ושם על דגלו צורת תלוי, על ידי כומר אדומי,⁠^ה ולא היו בעולם שישמרו התורה החדשה חוץ מאדומים מעטים. על כן נקרא רומי: מלכות אדום. גם כן יקראו היום אנשי מצרים וסבא ועילם: ארץ ישמעאלים, ואין בהם מי שהוא מזרע ישמעאלים, כי אם מתי מעט.

א. כן בכ״י פריס 176. בכ״י פריס 177: אותו.

ב. כן בפסוק ובכ״י פריס 176, לוצקי 827, ס״פ I.24, פרנקפורט 150. בכ״י פריס 177 חסרה מלת: ולנביאי.

ג. כן בכ״י פריס 176. בכ״י פריס 177: שהיא.

ד. ההוספה בכ״י פריס 177 ולא הצלחנו לקרוא את המלה האחרונה שם. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, לוצקי 827, פרנקפורט 150, ועוד עדי נוסח.

ה. כן בכ״י לוצקי 827, ס״פ I.24, פרנקפורט 150. בכ״י פריס 177: אדמי.

AND IT SHALL COME TO PASS WHEN THOU SHALT BREAK LOOSE. Tarid (thou shalt break loose) has the same meaning as tirdeh (thou shalt rule) (Lev. 25:43). However, tarid and tirdeh have different roots.⁠¹ Others say that tarid is similar to arid (I cry out) in I cry out (arid) in my complaint (Ps. 55:3). According to this interpretation the meaning of our clause is: and it shall come to pass when thou shalt cry out, then God will pity you.⁠²

THAT THOU SHALT SHAKE HIS YOKE. U-farakto (that thou shalt shake) comes from the same root as mefarek (rent) in rent (mefarek) the mountains³ (I Kings 19:11). The word mafrakto (his neck) (I Sam. 4:18) is derived from the same stem.⁠⁴ These blessings present a number of great difficulties. If the blessings were prophecies how is it possible for Isaac not to know whom he was blessing? The wise men of our generation respond to this problem by explaining that when Jacob entered the room, God told him, "Bless this one.⁠"⁵ However, if this was the case Isaac would have told Esau, "God commanded me to bless Jacob.⁠"⁶ Furthermore, if God told Isaac to bless Jacob, why did Isaac bless Esau because he cried?⁠⁷ Others say that Isaac was no prophet and his blessings did not come to pass.⁠⁸ However, they are also mistaken. Scripture explicitly tells us, And the Lord appeared unto him (Isaac) (Gen. 26:2, 24).⁠⁹ Moreover, King David in referring to the patriarchs says, And do My prophets no harm (I Chron. 16:22). Others ask, what efficacy could there be in Isaac's blessings since he thought that he was blessing Esau? The truth of the matter is that Isaac was in doubt as to who was really before him. Indeed, he said, The voice is the voice of Jacob, but the hands are the hands of Esau (v. 22). What Isaac did was bless the one in his presence without regard to whether it was Esau or Jacob, the reason being that both were his sons. Some ask, how could God say (Gen. 25:23) And the elder shall serve the younger? Similarly how could Isaac say, and thou shalt serve thy brother (v. 40)?⁠¹⁰ Saadiah Gaon superficially answers this question by pointing to Scripture's statement, And Esau took his wives, and his sons, and his daughters, and all the souls of his house, and his cattle, and all his beasts…and went unto a land away from his brother Jacob (Gen. 36:6).⁠¹¹ However, the Gaon seems to have forgotten that the Bible relates, and (Jacob) bowed himself to the ground seven times until he came near to his brother (Esau) (Gen. 33:3).⁠¹² It appears to me that the prophet's¹³ blessing was akin to a prayer, and God accepted his prayer,⁠¹⁴ for Isaac's prayer was mainly concerned with the offspring of Jacob and Esau.⁠¹⁵ Those who have as yet not awakened from their foolish sleep think that we are in the exile of the Edomites (Esau).⁠¹⁶ However, this is not so. Edom (Esau) was subject to Judah.⁠¹⁷ Scripture thus states, In his (Jehoram's) days Edom revolted from under the hand of Judah (II Kings 8:20).⁠¹⁸ We are also told that Joab¹⁹ cut off every male in Edom (I Kings 11:16). It is because of their subjugation to Judah that they rejoiced on the day of Judah's calamity²⁰ and told the Babylonians, Raze it, raze it even to the foundations thereof (Ps. 137:7). The taunts of the Edomites on the day of Jerusalem's fall was harder for the Judeans to bear than the afflictions visited upon them by the Babylonians. This is also the meaning of Rejoice and be glad, O daughter of Edom (Lam. 4:21),⁠²¹ and Neither shouldest thou have rejoiced over the children of Judah in the day of their destruction (Obad. 1:12). Also, Hyrcanus the elder²² made the Edomites (Esau's descendants) guard Jerusalem and had them circumcised. Also, in the days of Agrippa²³ when Jerusalem was taken,⁠²⁴ troops of Edomites²⁵ came to Judah's aid.⁠²⁶ The Romans²⁷ who exiled us are from the seed of Kittim. Onkelos similarly explains Kittim to mean Rome in But ships shall come from the coast of Kittim (Num. 24:24).⁠²⁸ The Kittim are the very kingdom of the Greeks as I have explained in my commentary on the Book of Daniel.⁠²⁹ [At first³⁰ there were only a few people who believed in the man that was made into a god. The Romans accepted the belief in this man in the days of Constantine who introduced this new religion to the Romans upon the advice of an Edomite priest and placed upon his flag an image of this man. At that time there was no one in the world aside from a small group of Edomites who followed the new religion.⁠³¹] Similarly the contemporary inhabitants of Egypt, Sheba³² and the land of Elam³³ are called Ishmaelites even though only a tiny minority of the people living there are true decendants of the Ishmaelites.⁠³⁴

1. The root of tarid is resh, vav, dalet. The root of tirdeh is resh, dalet, heh. According to this interpretation tarid means thou shalt rule, and the meaning of And it shall come to pass when thou shalt rule is, when the time that thou shalt rule shall come (Weiser).

2. According to this interpretation tarid means thou shalt cry out.

3. Its root is peh, resh, kof. It means to break apart, to rend. Hence u-farakta (that thou shake) means that thou shalt break.

4. Mafrakto is derived from the verb meaning to break, i.e., for it is easily broken (Rabbi Solomon Ha-Kohen).

5. The revelation did not include any name.

6. Rather than telling him, Thy brother came with guile, and hath taken away thy blessing (v. 35).

7. The Bible implies that Isaac blessed Esau because he pitied him for having his blessing stolen by his brother.

8. Isaac prophesied that Esau would be subservient to Jacob. We do not find it to be so.

9. The verse refers to the patriarchs. See I Chron. 16:13-22.

10. When in fact we do not find that Esau was subservient to Jacob.

11. This shows that Esau was subservient to Jacob.

12. Which clearly shows that Esau was not subservient to Jacob.

13. Isaac.

14. A blessing does not take effect immediately. See Rashbam's commentary on Deut 7:12 (Krinsky). Thus Isaac's blessing was a blessing and not a prophecy. If it had been a prophecy he would have been directed by God whom to bless.

15. And the latter were subject to the former.

16. This opinion identifies the Romans (hence Christianity) with the Edomites. If this is so, then how could Scripture say that Jacob would rule over Esau when in fact Esau destroyed the Temple, exiled the Jews and ruled over them?

17. From the time of King David until the reign of King Jehoram.

18. Which indicates that till that time Edom (Esau) was subject to Judah.

19. King David's general.

20. The day that Jerusalem was taken.

21. A sarcastic statement Rejoice while you still are able to, for your happiness will not long endure. Indeed, the verse concludes, The cup shall pass over unto thee also; Thou shalt be drunken and shalt make thyself naked.

22. John Hyrcanus the Hasmonean. He ruled Judea from 135 to 104 B.C.E. He conquered the Edomites and forced them to embrace Judaism.

23. Agrippa II, last king of the House of Herod. When the Jews revolted against Rome in 66 C.E. he went to Jerusalem and tried to restore calm.

24. That is, during the Roman-Jewish War.

25. During the Roman-Jewish War the Edomites came to the aid of the Jews.

26. Thus it is clear that the Romans are not to be identified with the Edomites.

27. Some printed editions read, the nation.

28. Onkelos renders Kittim as Rome.

29. See Ibn Ezra's comments on Dan. 2:38 and 37:14.

30. Ibn Ezra goes on to explain why the Romans are referred to as Edomites.

31. This is the reading of Vat. Ebr. 38. It was removed by the censor and does not appear in the Mikra'ot Gedolot edition. Some of the printed editions read; "At first there were only a few people who believed in the new religion. When the Romans accepted the new religion in the days of Constantine who adopted it as the state religion there was no one in the world who kept the new religion except for the Edomites.⁠"

32. An allusion to the Moslems living in the vicinity of the Red Sea (Weiser).

33. An allusion to the Moslems in Mesopotamia (Weiser).

34. The people of these places are called Ishmaelites because they accepted the religion of the Ishmaelites (Islam).

{ו}⁠על חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד – בחרבך – שתלך במלחמותיו ובאנגריא שלו, שתעבדנו בשביל הארץ שתקח ממנו. כי לא עבדו מגופך אתה, רק בשביל הארץ שתהיה לך ממנו תעבדינו.

והיה כאשר תריד – כמו אריד בשיחי (תהלים נ״ה:ג׳), קמליפידירא בלעז,⁠¹ שיכביד עלו {עליך יותר מדאי}.⁠^א

{ופרקת עלו}^ב מעל צוארך – שתניח לו את ארצך, והלכת לנפשך, ולא תעבדינו עוד. כמו שעושים השרים עדיין, כשאדונו מכביד עליו יותר מדאי, אומר: קח הפייא² שלך, אומניא³ שלך, כלומר: הארץ שאני מחזיק משלך, ולא אעבודך עוד.

1. בלעז: complainte.

2. בלעז: pays.

3. בלעז: _. בספר הג״ן: אומינא.

א. ההשלמה בסוף ד״ה ״והיה״ ותחילת ד״ה ״ופרקת״ מספר הג״ן והושמטה ע״י הדומות בכ״י מינכן 52.

ב. ההשלמה מסוף ד״ה ״והיה״ עד תחילת ד״ה ״ופרקת״ היא מספר הג״ן, והושמטה ע״י הדומות בכ״י מינכן 52.

{ו}⁠על חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד – ON YOUR SWORD YOU SHALL LIVE AND YOUR BROTHER YOU SHALL SERVE – With your sword – that you shall go in his wars and in his service; that you will serve him for the land that you will take from him. Because you are not his servant from your body, just for the land that will be yours from him will you serve him.

והיה כאשר תריד – WHEN YOU CRY IN DISTRESS – Like “I am distraught in my complaint” (Tehillim 55:3), complainte in Old French, that his yoke will be too heavy {on you too much}.

{ופרקת עלו} מעל צוארך – YOU WILL REMOVE HIS YOKE FROM ON YOUR NECK – That you will give him your land, and go for yourself, and not serve him more. Like officers still do, when his master is too heavy upon him, he says: Take your pays, your אומניא, meaning: the land that I hold from you, and I will not serve you anymore.

ועל חרבך תחיה – זאת הברכה תהיה מיוחדת לך, שתחיה על חרבך וייראוך בעבור חרבך שתהיה בעל מלחמה.

ואת אחיך תעבד – גם זו ברכה, כי טוב לו שיעבד את אחיו משיעבד אחרים.

והיה כאשר תריד – כשתגיע עת שתמשול אתה.

ופרקת עלו – ולא תעבדנו, וזה יהיה בעונו.

ועל חרבך תחיה. This is the one blessing which will be exclusively yours, your ability to survive by means of your sword and the fear you will inspire in your enemies. They will fear your prowess in war.

ואת אחיך תעבוד, this too is a blessing as it is of benefit to you to serve your brother rather than to have to serve others.

והיה כאשר תריד, when the time comes when it is your turn to rule over him,

ופרקת עלו, and then you will not serve him as this (your shaking off his yoke) is his punishment for his sin

והיה כאשר תריד – פירש ר׳ שלמה: לשון צער כמו אריד בשיחי ויש לתמוה איך נשמע מן העברי אלא הכי נראה לפרש והיה כאשר תריד התורה ותבכה על עובריה אז ופרקת כי כן התורה לובשת שק ובוכה לפני המקום כשעוברין עליה והכי משמע מהתרגום ותריד לשון מתעבר לנקבה יריד לזכר תריד לנקבה.

ועל חרבך תחיה וג׳ – כלומר ׳אין לך שלימות שתהיה נעבד בשבילה ותשעבד זולתך בגללה, אלא חשיבותך חשיבות של נצחון׳¹.

ואת אחיך תעבד – כלומר ׳אע״פ שתכבוש זולתך בחרבך, לא תכבוש את אחיך, אלא תעבוד לו והוא ימשול בך כמו שנאמר בנבואה לרבקה (בראשית כה:כג) ורב יעבד צעיר׳.

והיה כאשר תריד – נגזר מן ענין הממשלה והמלוכה והשעבוד². {וטעמו} כמו שפירש אונקלוס ז״ל³ ויהי כד יעברון בנוהי על פתגמי אוריתא, לפי שממשלתו {של יעקב} אשר הוקדם בשבילה הוה גביר לאחיך (לעיל פסוק כט) דבוקה בעבודת ה׳ ושלימותו הרוחנית כמו שביארנו בהפסקתה⁴, ועצמאות עשו ושחרורו משעבודו לא יהיה אלא בעזוב {יעקב} את עבודת ה׳. וזה – כלומר ביאור אונקלוס ע״ה – פירוש אמיתי, לא ׳תאויל׳ (=פירוש [אלגורי] שלא כפשוטו של מקרא)⁵.

1. ר. רצונו בזה כי הגבירות של יעקב היא תוצאה ממעלתו ברוחניות כמו שכבר האריך רבנו בזה למעלה. ובעשו לא תהיה שלימות זו, ואפילו אם יהיה למעלה, לא יהיה זה תוצאה ישירה ממעלתו הרוחנית אלא משום שישעבד אחרים בעל כרחם וינצחם בחרבו.

2. רא. רצונו בזה שהוא נגזר מפועל ׳רד׳ שפירושו לשלוט ולמשול, וכוונתו ׳כשיגיע העת שתמשול אתה׳ כמו שביאר הרד״ק כאן.

3. רב. בדפו״ר יש כאן תיקון סופרים שהציע המהדיר בהתאם לשיטתו להשלים פיסקאות שבעיניו נשמטו מפני טעות הדומות: ׳נגזר מן ענין הממשלה והמלוכה והשעבוד [כמו שתרגמו ר׳ סעדיה ז״ל. וסודו] כמו שפירש אונקלוס ז״ל׳ (והטעה בכך את ר״י קאפח בפירושי רס״ג שבמהד׳ עמ׳ מח הערה 7), ואולם איני רואה הצדקה לכך, ושפתי רבנו ברור מללו שהוא רואה תרגומו של אונקלוס כביאור פשוטו של מקרא כמו שמבאר בהמשך (וראה מש״כ בהערה הבאה). והשוה לשון רבנו בס׳ המספיק שם (עמ׳ 400): ׳אבל כשברך את עשו לא ברכהו אלא בטוב העולם הזה בלבד כמו שנאמר ׳הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל ועל חרבך תחיה׳, אבל הבכורה לאחיך ולא לך. ודבר זה מחייב שתהא לו לעבד כמו שנאמר ואת אחיך תעבד, ורק אם תבטל בכורת אחיך מפני עוונות זרעו – כמו שביאר אונקלוס ׳ויהי כד יעברון בנוהי על פתגמי אוריתא׳ – אז יוסר פחדו מעליך אף כי גם אז לא תגיע למעלת שלמותו׳.

4. רג. הבין המהדיר שכוונת רבנו לדבריו בזה לעיל (כה:כג), ואמנם שם לא התמקד רבנו על ענין זה כלל, ורק הזכירו ברמז כלאחר יד. ושמא יש לתרגם ׳כמא בינה׳ – ׳כמו שביאר אותו׳, והכוונה למה שנתבאר בדברי הנביאים בהפסקת הממשלה מישראל, השוה מאמר ירמיה (ט:יא-יב): ׳מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה׳ אליו ויגדה על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עבר. ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה׳.

5. רד. רצונו שאע״פ שלא תרגם אונקלוס ׳תריד׳ מילולית, ׳והיה כאשר תשלוט׳, בכל זאת אין תרגומו ע״ד דרוש אלא הוא ביאור אמיתי. וכנראה סבר רבנו שתירגם אונקלוס את הסיבה תחת התוצאה כמו שביאר בס׳ מרפא לשון (הובא בס׳ פרשגן כאן). והשוה לשון הרד״ק בשרשיו (שרש רוד): ׳והפעל הכבד והיה כאשר תריד – כלומר כאשר תמשול, כלומר כשיבוא עת הממשלה לך, שישראל יעברו על התורה ויפרקו מעליהם עול המצות, ופרקת עלו מעל צוארך׳.

ועל חרבך תחיה – בשכר שלקחת תליך וקשתך במצותי.

ואת אחיך תעבד – אמר עשו: מאחר ששמתו גביר לי הוא ינהוג בי מנהג בזיון. אמר אביו: ועל חרבך תחיה – תשמישך יהיה בחרב ואין זה מנהג בזיון. אמר עשו: אף על פי כן בתשמיש חרב יטריחני יותר מדאי. אמר לו: ואת אחיך תעבד – בתשמיש זה וירחם עליך.

כאשר תריד – כמו אריד בשיחי (תהלים נ״ה:ג׳), כשיכביד עולו עליך יותר מדאי.⁠¹

ופרקת עלו – תניח לו ארצך ולא תעבדנו, כמו שעושים הפרשים כשהשר מטריחם יותר מדאי, הם מניחים לו הקרקע שמחזיקים ממנו ושוב לא יעבדוהו.⁠²

ד״א: כאשר תריד – לשון וירד מיעקב (במדבר כ״ד:י״ט), כאשר תמשול, ופרקת עלו. וכן מצינו: בימיו פשע אדום וימליכו עליהם מלך (מלכים ב ח׳:כ׳).

1. שאוב מספר הג״ן.

2. שאוב מר״י בכור שור.

ועל חרבך תחיה, "you will live by grace of your sword.⁠" Yitzchok promises Esau that as a reward for having hunted deer in order to bring him delectable food, he will also henceforth be able to survive by his sword in his dangerous vocation. [The word "sword" here is used by Yitzchok as a general term for instruments used to kill, seeing that Esau had hunted for him with bow and arrow. Ed.]

ואת אחיך תעבוד, "but you will be subservient to your brother.⁠" Esau had first complained that this is a put down for him. Yitzchok explains to him that prevailing in military confrontations is never a "put down,⁠" but on the contrary, the victors are held in high esteem and are feared. Esau complained that having to live by constant confrontation with others is a very demanding task; Yitzchok answers that he has the option to be peaceful and subservient to his brother. If so, his brother will surely display mercy and tolerance for him.

כאשר תריד, an unusual expression, similar to Psalms 55,3: אריד בשמחי, "I am complaining;⁠" Yitzchok assures him that if in the future the descendants of his brother will oppress those of Esau so that they will complain to Him, they will be able to shake off the yoke of the Israelites, i.e. ופרקת עולו. It is best for him to find himself another land in which to live so that he will never be exposed to subjugation by Yaakov's descendants. [Esau chose to do so from his own free will, as we know from Genesis 36,68. Ed.] An alternative exegesis for the words: כאשר תריד. The root is ירד to descend, (compare Numbers 24,19, Bileam's blessings) וירד מיעקב, "when you rule then you will shake off his yoke.⁠" We find that history proved Bileam correct when we read in Kings II 8,20, that during the rule of Yoram, son of Achav, the Edomites rebelled against his rule. They proceeded to set up a state of their own by crowning a king.

על חרבך תחיה – וכי אמ׳ לו להיות רוצח. אלא תשמור אותו ועיירותיו בחרבך.

ד״א ידים שהאכילוני מציד חרבו וקשתו יצליחו.

ד״א אם אינך רוצה להיות תחתיו אז תריד באומות ותכבוש כרכיהם ופרקת עולו כו׳. רי״ח.

והיה כאשר תריד – כמו אריד בשיחי (תהלים נה:ג). כלומ׳ כשיכביד עולו עליך יותר מדאי ופרקת עולו שתניח לו ארצך.

על חרבך תחי׳ – וקשה וכי רצה שיעסוק ברציחות, וי״ל שר״ל בחרבך תשמור אותו וכרכיו ועיירותיו, ד״א ע״י ובשביל חרבך שהאכלתני מצידך תחי׳ ותצליח, ד״א לענין אם אינך רוצה להיות תחתיו אז תריד באומות ותכבוש כרכיהם בחרבך ופרקת עולו.

וטעם ועל חרבך תחיה – כמו בחרבך, וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם^א (דברים ח׳:ג׳) – בלחם. ואין הברכה שתהיה מחיתו משלל האויבים בחרבו, כי הנה נתן לו משמני הארץ ומטל השמים ובה יחיה. אבל הענין לומר שיחיה במלחמותיו, כי ינצח ולא יפול בחרב אויב, ועל כן אמר: ואת^ב אחיך תעבוד, שלא תתגבר עליו והוא יגבר עליך.

והיה כאשר תריד, בשיחך מתגרת ידו ופרקת עלו מעל צוארך^ג – ירמוז לישראל שלא יתגרו בם יותר מדאי לעשות עמם רע, והוא מה שצוה הכתוב: ונשמרתם מאד אל תתגרו בם (דברים ב׳:ד׳-ה׳), וכך הזכירו רבותינו (ירושלמי ר״ה א׳:א׳) אמרו: כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום (מלכים א י״א:ט״ז), אמר לו הקב״ה: אני אמרתי אל תתגרו בם (דברים ב׳:ה׳) ואתה התגרית בם, חייך שאין ששה חדשים הללו נמנין לך ולמלכותך, מדכתיב: והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה (מלכים א ב׳:י״א), והוא מלך ששה חדשים יותר דכתיב: בחברון מלך על ישראל^ד שבע שנים וששה חדשים (שמואל ב ה׳:ה׳). ועוד אמרו (דברים רבה א׳:ט״ז): אמר לו הקב״ה דוד ידיך חדודות וחרוצות ואני מבקש לרדות בהם את עולמי וכו׳.

א. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״יחיה האדם״.

ב. כן בכ״י מינכן 138. בכ״י פרמא 3255 דפוס ליסבון: ״רק את״. בכ״י פולדה 2: ״רק״.

ג. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״מעל צוארך״.

ד. כן בכ״י פולדה 2, דפוס ליסבון, דפוס רומא. בכ״י מינכן 138, פרמא 3255 הושמט ע״י הדומות: ״ארבעים שנה... מלך על ישראל״.

AND ON THY SWORD ('VE'AL CHARBECHA') YOU SHALL LIVE. The meaning of ve'al charbecha is as if it were written, becharbecha (by thy sword). A similar case is the verse, For man does not live 'al halechem' (on bread) alone,⁠¹ which means belechem (by bread). Now the blessing is not that he live on the booty he takes from his enemies by the sword, for he has already given him of the fat places of the earth and of the dew of heaven by which he shall live. Instead, the purport of the blessing is that he survive his battles and be victorious, and not fall by the sword of an enemy. It is for this reason that immediately following this he said, And thou shall serve thy brother, meaning, "but you will not prevail over him. Instead, he will prevail over you.⁠"

AND IT SHALL COME TO PASS WHEN THOU SHALL BREAK LOOSE in thy suffering on account of Jacob's transgression,⁠² THEN THOU SHALT SHAKE HIS YOKE FROM OFF THY NECK. This is an indication to Israel that they should not contend with the children of Esau too much in order to do them evil. This is what Scripture commanded: Take ye good heed, contend not with them, etc.⁠³ And so did our Rabbis⁴ say: "For Joab and all Israel remained there six months, until he had cut off every male in Edom.⁠⁵ The Holy One, blessed be He, said to David, 'I said, Contend not with them, and you did contend. By your life, these six months will not accrue to you and your reign.' We know this was fulfilled since it is written, And the days that David reigned over Israel were forty years,⁠⁶ but in truth he reigned six more months, as it is written, In Hebron he reigned over Judah seven years and six months.⁠"⁷ The Rabbis also said,⁠⁸ "The Holy One, blessed be He, said to David, 'Thy hands are sharp and pointed, and I seek to rule my world with them, etc'"⁹

1. Deuteronomy 8:3.

2. Specifically, the transgression of the command, Contend not with them, as is explained further on.

3. Deuteronomy 2:4-5. referring to the children of Esau in the land of Se'ir.

4. Yerushalmi Rosh Hashanah, I, 1.

5. I Kings 11:16.

6. Ibid., 2:11.

7. II Samuel 5:5. And in Jerusalem he reigned thirty and three years for a total of forty years and six months. Yet he is credited with only forty years.

8. Devarim Rabbah 1:15.

9. The Midrash concludes: "Moses your teacher has already desired to confront them, and I told him, 'It is sufficient for you.'" (Deuteronomy 2:3).

ועל חרבך תחיה – לפי אומנותו שהיה איש שדה לצוד במדברות ובמקומות החורבן והשממון היה ראוי לברכת החרב, וכוכב מאדים שהוא לשופכי דמים כחו גדול על החורבן והחרב וע״כ זרעו של עשו יורש החרב, והשר שלו שהוא הכח הממית מיוחסת לו החרב מן העולם. ומן הטעם הזה מנעה התורה החרב והברזל במשכן ובמקדש, במשכן כתיב (שמות כ״ה:ג׳) זהב וכסף ונחשת ולא היה שם ברזל כלל, ובבהמ״ק כתיב (מלכים א ו׳:ז׳) ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו, לפי שהברזל חרב והוא המחריב העולם ובהמ״ק קיום העולם.

ואת אחיך תעבוד – כשיעקב ראוי, והיה כאשר תריד – כשאינו ראוי, ופרקת עולו מעל צוארך – וזה כוונת אונקלוס שתרגם כד יעברון בנוהי על פתגמי אורייתא.

ועל חרבך תחיה, "and you will live (survive) by means of your sword.⁠" This blessing was an acceptance by Yitzchak of Esau's vocation as a hunter, a person who spends most of his time in wildernesses, uncivilised countries where danger always lurks. It was appropriate then that Yitzchak assured his son of protection against these dangers, blessing his sword as an instrument of his survival, so to speak. Esau's patron was the planet Mars, the planet associated with warfare, bloodshed, with the sword. This is why the descendants of Esau also excelled in military conquest. Basically, Esau's patron in the celestial spheres indulges in killing and represents the power of the sword in this world. In order to contrast Yaakov's (Jewish) philosophy with that of Esau, the Torah legislated that the altar or Sanctuary of the Jewish people must be built without any metal instruments being used as these instruments symbolise war and bloodshed. In connection with the construction of the Tabernacle, the Torah writes in Exodus 25,3 where the materials to be donated for that structure are listed, that gold, silver and copper are to be contributed. Iron was not solicited as a contribution at all. In Kings I 6,7 we are told ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו, "and hammers and axes and any other iron instruments were not heard in connection with the Temple's being built.⁠" The reason was that iron symbolised war and the sword which brings destruction to the world. The function of the Temple, on the other hand, is to ensure hat the world endures.

ואת אחיך תעבוד, "and you will serve your brother.⁠" Provided Yaakov deserves his blessing.
והיה כאשר תריד, "and when you are aggrieved, etc.,⁠" when Yaakov is not in a state when he deserves his blessing.
ופרקת עולו מעל צוארך, "you will cast off his yoke from your neck.⁠" This is in line with the opinion of Onkelos who translates this verse as: "when they violate the commandments of the Torah.⁠"

ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד – תימ׳ למה הזכיר בברכו עשו הקללה שקללו בעבדות. וי״ל דה״ק על חרבך תחיה שתהיה נוצח במלחמה. וא״ת הואיל וכך הוא אהרוג אחי בחרבי לכך נאמר ואת אחיך תעבוד לומ׳ אין לך תקנה נגדו.

והיה כאשר תריד – ל׳ וירד מיעקב והיה כאשר תמשילהו עליך שתעבדהו ברצון נפשך

ופרקת עולו – פי׳ כי בזה תעשה שתפרוק עולו מעל צוארך שלא ישתעבד בך כל כך.

והיה כאשר תריד, "it will come to pass when you will break loose; (the most common translation, rejected by our author);⁠" (the root רדה, meaning "to subdue) occurs again in Numbers 24,19, in Bileam's blessings, when that prophet predicts that eventually a time will come when the descendants of Israel will subdue the descendants of Esau, and that at that time Esau's descendants will accept Yaakov's yoke willingly.

By doing so, Esau will, in effect, shake off the yoke of Yaakov as he will not feel it as subjugation.

ועל חרבך תחיה – כמו בחרבך אמר ידים שהאכילוני מציד חרבו י״י יצילהו בחרבו ולא שיהי׳ מחייתו משלל האויבים שכבר ברכו במשמני הארץ וטל השמים אלא ברכו שיצא במלחמותיו ולא יפול ביד אויביו ואמר מיד אחריו ואת אחיך תעבוד רק שלא תתגבר על אחיך. י״מ על שאמר לו ואת אחיך תעבוד פייסו לומר לא גזרתי עליך עבודת עבד אלא שתעבדנו בחרבך כדרך הפרשים לאדוניהם: פי׳ רבינו סעדי׳ למה אמר לו בלשון הזה משמני הארץ ולא אמר לו בלשון ברכה יתן לך משמני הארץ שודאי לא בירך יצחק לעשו כלל אלא כך אמר לו אני לא אוכל לברכך שנתתיך עבד ליעקב ואמרתי לו ואורריך ארור נמצא שאם אברכך ואחסר שום דבר מברכתו אהיה בארור אבל בזה תתנחם כי במשמני הארץ יהיה מושביך דכיון שבירכתי ליעקב ונתתי לו משמני הארץ ומטל השמים ואתה עבדו הנה גם לך טובה בטובתו ועל חרבך תחיה שלא תעבדנו עבודת עבד אלא תהיה לו נושא כליו דרך כבוד:

והיה כאשר תריד – פי׳ כאשר תגבר ותמשול בו מלשון והוא רודה בכל עבר הנהר והוא בזמן שלא יקיימו בניו את התורה והמצות ופרקת עולו וגו׳ והיה במשמע זה שלא תחזור הממשלה עוד לבית יעקב ובא בלעם ואמר וירד מיעקב שבו בלשון שנתנה הממשלה לעשו תחזור לבית יעקב והאביד שריד מעיר פי׳ מעשו והוא רומז לימות המשיח במהרה בימינו שיאבד זכרו של עשו ולא יהיה לו עוד תקומה:

והיה כאשר תריד – כמו אריד בשיחי פי׳ אם יעבדו בך יותר מדאי תריד בשיחך ותתפלל לשם ויפרוק עולו מעל צואריך רמז לו שלא נתן לישראל לעבוד בו יותר מדאי.

וי״מ: ל׳ רדוי ומקרא חסר הוא כאשר אינך רוצה להיות תחתיו תרדה באומות ותכבוש מהם ארצם ופרקת עולו מעל צואריך:

ועל חרבך תחיה. "and by means of your sword you will survive.⁠" The expression על חרבך is equivalent to בחרבך,⁠"through your sword.⁠" Yitzchok meant that the hands of the one who had pleased him by feeding him venison will be saved through the successful use of the sword that these hands make. Yitzchok most certainly did not wish Esau to become a conqueror and to survive by consuming the loot he had acquired from the enemies he had slain. Having blessed Esau with success in agriculture in the previous verse, there certainly was no call for wishing him success as warrior. He did, however, assure him that in his war against adversaries he would not become the victim of the swords of his enemies.

Some commentators hold that the words ועל חרבך תחיה are a consolation to Esau, seeing his father had blessed his brother by appointing him Esau's superior. Yitzchok now hedged his blessing by assuring Esau that he would not become the victim of any abuse of his stronger brother's power. Esau's service to his brother would consist of being employed as his brother's mercenary, using his sword to what are essentially Yaakov's battles.

Rabbeinu Saadyah Gaon, questions why Yitzchok chose such an unusual wording for his blessing to Esau, instead of saying: "may the Lord give you from the fatness of the earth and the dew of the heaven.⁠" The reason is, according to Rabbeinu Saadyah, that in fact Yitzchok did not bless Esau at all; he merely stated that seeing he had already said to Yaakov that those that curse him would be cursed, if he were to accord something to Esau at the expense of Yaakov, He would make Himself liable to a curse by having diminished what had been promised to Yaakov. However, he consoled Esau by assuring him that his fate already included the fact that bounty of nature would always be at his disposal in the shape of the fatness of the land and the dew of the heaven that would ensure bountiful harvests.

והיה כאשר תריד, "it will come to pass when you have reason to grieve, etc.⁠" when Yaakov will abuse this power of superiority by giving you justifiable reason to complain especially since at a time when Yaakov's descendants do not live up to the terms of their covenant with God, you will be able to shake off his yoke. Yaakov then will not regain his superiority, as Bileam already stated in Numbers 24,19 וירד מיעקב והאביד שריד מעיר, [the root of the word תריד is not ירד "to descend,⁠" but רדה, "to rule, exercise authority.⁠"] "The one who ruled obtaining his power from Yaakov, will lose it, retaining only a city.⁠" This is a reference to the time when the Romans would rule over the entire region of Mesopotamia. Bileam describes the period in the distant future at the time of the redemption when Yaakov/Israel will regain its position of dominance. After that Esau will never again experience a rise in stature.

והיה כאשר תריד, the word תריד is used in a sense similar to Psalms 55,3 "if the Israelites oppress you more than is justified, turn to God in prayerful complaint and He will throw off his yoke from you.⁠"

Yitzchok hints to Esau that Yaakov will not be at liberty to use his power over him injudiciously. Another explanation sees in the word תריד a variant of רדוי, being vanquished, captive, as if Yitzchok were saying to Esau: "when you do not wish to endure Yaakov's dominance, conquer his land and shake off his yoke.⁠"

ועל חרבך תחיה – תימה וכי אמר לו להיות רוצח, אלא ה״פ תשמור אותו ועיירותיו בחרבך.

והיה כאשר תריד ופרקת עולו כו׳ – ברכות יעקב על תנאי וברכות עשו אפילו שלא על תנאי. א״ר לוי אם זכה יעקב תעבד, ואם לא זכה יעבוד האומות. א״ל יצחק לעשו אם ראית יעקב פורק ממנו עול תורה אתה יכול להטיל עליו עולך, ולכן תנא כל הפורק עול שמים מעליו, מכבידים עליו עול מלכות, ולכן לא הזכיר בקרא כי אברהם לא ידענו, וישראל לא יכירנו לפי שאמר ופרקת עולו מעל צואריך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לט]

וגם שהברכות הללו מטבען שתהיינה תנאיות והוא כי בכל זמן שיהיו עושין רצונו של מקום תהיינה על עמדם אבל באופן אחר כבר יש לו מקום ורשות לפרוק עולו מעל צוארו כמו שפירש לו באומרו והיה כאשר תריד וכו׳ כתרגומו. ומ״מ כבר היה עויין יעקב על זה שמא נטלה ממנו זאת הברכה של טל השמים ומשמני הארץ כי על זה אמר משה בברכותיו וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש (דברים ל״ג:כ״ח) וכן יתבאר שם.

ויהיה לך פתחון פה להצטער. אבל כל זמן שישראל מקיימין התורה לא יהיה לך פתחון פה להצטער מפני שאין האדם מצטער מהצלחת חבירו ומברכותיו אלא כשהוא רשע כמו מדוע דרך רשעים צלחה ואין הפרש בין אמרו והיה כאשר תריד שפי׳ כאשר תצטער על הברכות שנטל ובין אמרו והיה כאשר ירשיע אחיך מאחר שהאחד מתחייב מהאחר ולכן תפש זה במקום זה:

ההודע׳ השנית היא באמרו ועל חרבך תחיה יעדו שיזכה להתישב בארץ ההיא בכחו ובגבורת חרבו ונכלל שאחרי שימלכו בני אדום שמה ימשלו בכל העולם באוכפן שעל חרבם ימשלו מאותה הארץ שיתישבו בה. וגם זה נתקיים כמו שנודע מספורם. וההודעה הג׳ היא באמרו ואת אחיך תעבוד רוצה לומר שזרע עשו יהיה משועבד ונכנע לזרע יעקב כי בהיות בארצם הטבעית יעבדו לזרע יעקב ונתקיי׳ זה כל ימי דוד ושלמה ורחבעם ואביה ואסא מלכי יהודה שלא היה מלך באדום אלא נציבים מתחת ידי מלכי יהודה. עד שיהורם מפני חטאתיו פשע אדום מתחת ידו וימליכו עליהם מלך. וגם בימי בית שני נשתעבדו אדומיים לישראל כמו שזכרתי למעלה. וההודעה הד׳ היא אמרו והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך ותריד הוא כמו תמשול ואמר כאשר תריד ותמשול באות׳ משמני הארץ אז תפרוק עול יעקב מעל צוארך כי לא תהיה שמה משועבד אליו כמו שתהיה בהר שעיר היא ארץ אדום עצמה וגם זה נתקיים. האמנם באחרית הימים יחזרו בני אדום לשעבודם ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו ולכן תמצא גאולותינו דבקה עם חרבן סמאל והותרו השאלות הי״ג והי״ד.

ועל חרבך תחיה שהוא אומנות רציחה. ואחר שאתה רוצח אין ראוי שתהיה ארצך אלא בנחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע אלא בדרך מקרה. כמו שאמר דוד על שאול הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם. ולכן לא אמר לו מטל השמים בראשונה. ואת אחיך תעבוד. אף על פי שתהיה בעל החרב. וכן רמז לו ועל חרבך תחיה שיהיה בעל דילטורא על ישראל. להיות רכיל לעלות ולהשטין בלשון רמיה הנקראת חרב פיפיות כאומרם הוא שטן וכו׳. ועם כל זה ואת אחיך תעבוד וכו׳. כי אתה כעבד תלך לפניו שרוצה להרוג לאדוניו והיה כאשר תריד בשיחך ותדבר האמת מדוע מעשיהם. ופרקת עולו. ודעתי עוד בזה באומרו ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושביך. לפי שיש בכאן מקום עיון למה אמר ויען יצחק אביו. כי די שיאמר ויאמר אליו הנה משמני הארץ וגו׳. ועוד למה אמר יהיה מושביך שנראה שבהכרח הוא שיהיה משמני הארץ מושבו. ועוד למה אמר משמני הארץ בראשונה ומטל השמים באחרונה. והיה ראוי להיפך. ועוד מה רצה לומר והיה כאשר תריד. והנראה שיצחק עמד על משמרתו הראשונה שאמר בא אחיך ויקח ברכתך. באופן שבשום ענין לא רצה לברכו. וכשראה שעשו נשא קולו ויבך. נכמרו רחמיו עליו והמו מעיו לו ומצד זה ענה לו כאב לבן. וזהו ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושביך. כלומר אינך צריך לברכתי. כי אחר שאתה רשע והולך אחר מראה עיניך ואחר התענוגים לרעות בגנים ובשדות לצוד ציד להביא. לא יחסרו לך טובות העולם הזה כי דרך רשעים צלחה ויציצו כל פועל און. ולכן בהכרח הוא כי משמני הארץ יהיה מושביך. ואמר ומטל השמים מעל לרמוז כי אף על פי שזה אינו מן הראוי שיצליחו דרך הרשעים. כן הוא דרך העולם. ואף על פי שהוא דרך הפכי. כן ראוי שתהיה ברכתך הפוכה. משמני הארץ בראשונה ואחר כך טל השמים מעל. לרמוז לו שברכתו הפוכה ושלא כדין. אבל ביעקב אמר מטל השמים ומשמני הארץ. וכל זה אמר לו כאב לבן בלי נבואה ובלי שכינה. ולזה לא הזכיר בכאן ויתן לך האלהים אלא ויען יצחק. שהוא מאמר מופשט כאב לבן. ואף על פי שאתה רשע וגזלן ושופך דמים וחרב פיפיות בידך לא יועיל לך כלום. ולעולם תהיה לו עבד עולם. ולא תחשוב כי בחרבך הקשה תוכל להנצל ממנו. וזהו ועל חרבך תחיה. ואע״פ שהכל מתיראים מבעל החרב ועובדים אותו. אתה לא תהיה כן אלא ואת אחיך תעבוד. אבל התיקון שלך הוא והיה כאשר תריד כלומר כאשר תריד ותצטער ותתחרט ממעשיך הרעים. מיד ופרקת עלו מעל צוארך ותהיה שוה לנו ולא תהיה לו עבד עולם שגדול בעל תשובה. אבל באופן אחר ואת אחיך תעבוד:

או יאמר והיה כאשר תריד – כשתצטער באורך הזמן ולא תוכל לסבול המשא ופרקת עולו מעל צוארך. באורך הזמן יחטאו ישראל ותמשול עליהם. אבל אם הם יהיו טובים ואת אחיך תעבוד. ובזוהר כתבו הכי קרא שמו יעקב מלה בלי טעמא נפק רוקא מפומיה. רמזו בזה על רשעת עשו שאמר הכי קרא שמו ולא אמר לכן קרא שמו או לשון אחר. אלא הכי מלה בלי טעם. באופן שכשאמר׳ יצא הרוק מפיו כאומרו הכי לרמוז שבמר נפשו שלא היה. יכול להרוג ליעקב רק למעול ולקלל במלכו ואלהיו ואביו. לומר כי אביו או אלוהו קראו יעקב מתחלה לעשות אלו הערמות והתחבולות. והתחבולה נראית אחת והם שתים. ולכן לא אמר ויעקבני אלה פעמים אלא זה פעמים. דבר אחד שהיא כשתים. וזהו את בכורתי לקח ועתה לקח ברכתי. ובכורתי הוא שוה באותיותיו. וכן כי עתה שבנו זה פעמים. לא אמר אלא פעמים. אלא זה דבר שהוא כשתים. שבנו כמו בשנו. כלומר כבר שבנו ולא היינו בבושת עם האיש. אחר כך אמר וישטום עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו. הרמז בזה כי עשו ידע והכיר בדברי אביו שהוא הסכים בברכה ומדעתו נתנה לו. ועם כל זה נטר איבה ליעקב וגזמו ואמר יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. וזה משל הדיוט אשם החמור וכו׳. וזהו על הברכה אשר ברכו אביו:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לט]

[א] והיה כאשר תריד

[1] שבת פרק תשיעי דף פט ע״ב (שבת פט:)

כלומר כשיעברו וכו׳. דאין לומר אפילו לא יעברו על התורה – דאין האדם מצטער אם רואה אחר מצליח – והוא ראוי שיהיה מצליח, אלא אם הוא מצליח והוא רשע – אז מצטער על שהרשע מצליח והוא אינו מצליח. וכן ״כאשר תריד״ רוצה לומר כאשר תצטער על הברכות, וזה שלא יקיימו ישראל התורה. ועוד שאם כל זמן שיצטער עשו – יפרוק עולו, אם כן לא היה ברכת יעקב ברכה, כי תמיד יהיה עשו מצטער:

והיה כאשר תריד ופרקת עלו וגו׳ – תריד מלה זרה במקרא ואינה מתישבת לפירש״י, כי לא פורש במקרא מהו הצער, ויש מפרשים לשון רדיה וממשלה ופירשו בו מה שפירשו ואומר אני שכך פירושו. כי ידע יצחק ברוח הקודש שבו שברכת ורב יעבד צעיר לא תהיה כ״א בזמן שישראל זוכין, ואולי הבין זה ממה שנאמר לו ממעיך יפרדו זה לרשעו וזה לתומו ואז רב יעבוד צעיר, כי זה הצדיק מושל ביראת ה׳ ברשע, אמנם אם אינו זוכה למה ימשול בו, וסד״א שבזמן שאין ישראל זוכין לא זו שהרב לא יעבוד לצעיר אלא אפילו שהרב ימשול בצעיר, ע״כ אמר שאין הדבר כן אלא בזמן שהצעיר זוכה ופורש לתומו, אתה תהיה לו לעבד כמ״ש ואת אחיך תעבוד. והיה כאשר תריד ר״ל כי יהיה הזמן שאתה תהיה רודה ומושל בכל העולם, וזהו בזמן שאין ישראל זוכין כי כשזה נופל זה קם, אז די לך שתפרוק עלו מעל צוארך, אבל מ״מ גם אתה לא תוכל לרדות בו, לכך נאמר בעובדיה (עבדיה א׳:י׳) מחמס אחיך יעקב תכסך בושה. וכתיב (שם א׳:כ״א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו. מכל זה משמע שעשו עתיד ליתן את הדין על מה שהיה רודה בישראל כי לא ניתן לו רשות לרדות בו, כי אם לפרוק עלו מעל צוארו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לט]

ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות כו׳. ואם תאמר שלא נמצא שנתן יצחק ליעקב הברכות על תנאים וי״ל דכתיב (שם) ויתן לך האלהים מלת האלהים משמע בדין שאם אתה ראוי וכו׳. [מהר״ן]:

And you will have reason to grieve over the blessings... You might object: It does not say anywhere that Yitzchok placed conditions on his blessings to Yaakov. The answer is: It is written, "And may האלהים give you" (v. 28). The word האלהים implies justice: "If you deserve it, 'He will give to you.'" (R. Noson)

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לט]

והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך – זו היא ברכה שגם כאשר יריד ירצה ירד מטה מטה מ״מ לא יעבוד ישראל ימים רבים. כי תיכף ומיד יפרוק עולו מעל צוארו:

ואת אחיך וגו׳ והיה כאשר וגו׳ – רבו הפירושים בזה. ואפשר לומר שנתכוון לומר על זה הדרך שכל הברכות שברכו יהיה כאשר יעבוד את אחיו. וכאשר ירד ממדרגה זו, או ירצה לשון רדוי כאשר תהיה רדוי ואבוד, יקדים לפרוק עולו ואחר כך תרד ויהיה בית יעקב אש וגו׳ ובית עשו לקש (עובדי׳ א) ויכלה. ולזה דקדק לומר והיה לשון שמחה כי אז ישמחו השמים ותגל הארץ.

או ירצה והיה כאשר תשלוט אתה בעולם לא תהיה מעלתך עליו אלא ופרקת עלו מעל וגו׳ לא הוא ישלוט בך ולא אתה תמשול בו, ומה שמשל אחר כך עונות הטו אלה.

ואת אחיך…והיה כאשר תריד ופרקת עלו. "And your brother…but when you will grieve, you will be able to shake off his yoke.⁠" There are many explanations on this verse. It is possible to say that all the blessings of Esau are applicable only as long as Esau is content to serve his brother but not when Esau would try and shake off the yoke of serving his brother. The word תריד may also be derived from the root רדה. It would then mean that once Esau was persecuted and subjugated by Jacob he would begin to shake off Jacob's yoke; at a still later stage the prophecy of "the house of Jacob becoming fire and the house of Esau turning to straw" would be fulfilled (compare Ovadiah 1,18). The reason that the word והיה which signifies a happy occurrence is used may lend support to this interpretation. Esau's destruction would cause joy both in heaven and on earth.

Alternately, the meaning could be that even when Esau dominates the rest of the world, his dominion will not extend over Jacob (the Jewish people) except inasmuch as he will not be dominated by Jacob. He himself will not dominate Jacob. There would be a stand-off between Israel and Edom.

ועל חרבך תחיה – אחר שנתן לו ברכת העושר והנכסים, ברכו גם כן בממשלה שיהיו הוא וזרעו גבורים אנשי מלחמה, ויעשו שֵׁם בגבורתם, כולם אחוזי חרב תופשי ארצות, ויצליחו במלחמתם. וזהו ״ועל חרבך תחיה״ {לא שיחיה משלל וביזה ומלקוח שיקח בחרבו, שהרי ברכו במשמני ארץ ומטל השמים אלא} ולא תמות ותפול ביד שונאיך. וכן כתוב בספר עובדיה¹ ״וחתו גבוריך תימן״. ״והיה לב גבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מְצֵרָה״.⁠²

אבל לא תתגאה בחרבך על אחיך למשול בו, כי הוא גדול ממך ואותו ברך י״י, ושמהו גביר לך וישתחוו לו בני אמו לכבדו. וזהו ״ואת אחיך תעבוד״ ותשמע מה יצוך {ודעת רמב״ן ז״ל בעיקר הדבר כדברינו, שאמר שיחיה וינצח במלחמתו ולא יפול בחרב אויב. אבל את אחיך תעבוד שלא תתגבר עליו}

והיה כאשר תריד – זהו שאמרתי ״ואת אחיך תעבוד״, אין הכונה שתהיה לו עבד ושיוכל לתת עול ברזל על צוארך, אלא עבודת הקטן לגדול שלא תמרה אותו, ולא תעזור לשונאיו. וכל שכן שלא תלחם עמו, אבל תהיה לו לעזר בכל עניניו. ואולם אם אחיך ירצה לעבוד בך ויתן עולו עליך לתת עליך מסים וארנונית, או לרדות בארצך ולקחת רכושך, כבר ברכתיך ״ועל חרבך תחיה״ ובו תפרוק עולו מעל צוארך, ויכול תוכל לו. כי לא חפצתי שיתן עליך עול. והנה אחר שתפרוק עולו מעליך, תעבדנו על דרך האחוה כמו שגזרתי ״ואת אחיך תעבוד״. כך נראה בעיני פירוש הנבואה הזאת. וזהו ״תריד״, ששרשו ״רוד״ והוא על הכנעת הלב וְעָנְיוֹ. כמו ״אריד בשיחי ואהימה״.⁠³ כי נהמת לב הוא מכאב ומצער, ודומה לו ״אריד״, אצטער. כלומר כאשר תריד ותנהם מפני עול שנותן אחיך עליך אשר לא צויתיו, תוכל ידך להושיע לך לפרוק עולו מעל צוארך. וכל זה נאמן מדברי הנביאים וכמו שאמרנו. כי השם הנחיל ממלכה לבני עשו ואין לישראל חלק בה, כמו שאמרנו למעלה.⁠⁴ ומעולם לא עלה על דעת ישראל לעשוק את אחיהם בני עשו {ואילו נתנו ישראל עול על בני אדום לא במשפט, היו ישראל נופלים לפניהם, והיו גבורי אדום פורקים עול ישראל מעליהם בחרבם. אבל חלילה לנו לעשות כן לעבור על דברי תורה שאמרה ״אל תתגרו בם״}. אבל הם הֵרֵעוּ עמנו, ותחת שהיו חייבים לעבדנו ולהרים קרננו, התחברו עם שונאינו להרע עמנו. וראשית דבר מצאנו בימי שאול שכתוב ״וילחם סביב בכל אויביו, במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים״.⁠⁵ מנה את אדום במספר אויבי נפשו עד שהוצרך להלחם עמהם ולהכניעם. ואחריו עשה דוד בהם נקמות עד שכבש ארצם, וְשָׂם נציבים באדום. והיה כן עד ימי יהורם שבחטאתיו פשע אדום מתחת יד יהודה, וימלוך עליהם מלך. וכן נשאר עד גלות ישראל מעל אדמתם, ושמחו מאד בחורבננו ובקשו מאת מחריבנו ״ערו ערו עד היסוד בה״.⁠⁶ גם הסגירו פליטינו ביד הורגינו.⁠⁷ ומעולם לא זכרו ברית אחים. ולכן נגזר גזר דינו (וחזר) [ונבאו] עליו הנביאים כולם קשות כמו ישעיה ירמיה יחזקאל ועובדיה ויואל, גם בשירי תהלות.⁠⁸

ורוח אחרת עם אונקלוס ז״ל שתרגם ״והיה כאשר תריד״ וִיְהֵי כד יעברון בנוהי על פתגמי אוריתא ותעדי ניריה מעל צוארך״. אבל קשה, כי תריד לנכח עשו. ורש״י ז״ל תקן זה בפירושו על ״והיה כאשר תריד לשון צער, כמו ׳אריד בשיחי׳ כלומר כשיעברו ישראל את התורה, ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל, ופרקת עולו״ [עכ״ל]. אבל עיקר חסר מן הכתוב. גם שימת העול כשיקיימו התורה איני יודע מה היא? אם התורה הזהירה ״אל תתגרו בם״. וכל שכן שימת עול. ואולי כיון המתרגם לדברינו ״וכד יעברון בנוהי על פתגמי אורייתא״ שהוא על המצוה ״אל תתגרו בם, כי לא אתן לכם מארצם״, וכשיעברו ישראל וישתעבדו בעול מסים או לקחת דבר מארצם. וזהו פירוש ״תריד״, אם על חרבך תחיה ופרקת עולו בעל כרחו.

{ודעת רמב״ן ז״ל בעיקר הדבר כדעתנו שאמר ״כאשר תריד בשיחך מִתִּגְרַת ידו, ופרקת עולו מעל צוארך. רמוז לישראל שלא יתגרו בנו יותר מדאי לעשות עמהם רעה. והוא מה שצוה הכתוב ׳ונשמרתם מאד אל תתגרו בם׳. מדברנו נתפרש הדבר על מכונו.}

1. א, ט.

2. ירמיה מט, כב.

3. תהלים נה, ג.

4. בראשית כה, כג ״ולאום מלאום יאמץ״.

5. שמו״א יד, מז.

6. תהלים קלז, ז.

7. עובדיה א, יד.

8. ראו לעיל דברי הרב על בראשית כה, כה.

תריד – תצעק מרוב יסורים. וכן אריד בשיחי (תהלים נ״ה:ג׳) – אזעק ממכאובות בשיחי, ואהמה.⁠¹

1. ראה רש״י, אבן עזרא ושאר המפרשים, ולרובם ״תריד״ הוא או לשון ״צער״, או לשון ״מרד״. הרכסים לבקעה מחדש שהוא לשון ״צעקה״. ראה גם הכתב והקבלה, ורדצ״ה פירושים אחרים.

ועל חרבך תחיה – כמו בחרבך, וכן כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם (דברים ח׳ ג׳), בלחם, ואין הברכה שתהיה מחיתו משלל האויבים בחרבו, כי הנה נתן לו משמני הארץ, ומטל השמים ובה יחיה, אבל הענין לומר שיחיה במלחמותיו כי ינצח ולא יפול בחרב אויב, ורמז לו שבניו יהיו מלומדי מלחמה כמו שהוא היה צד החיות בכלי זיין:

ואת אחיך תעבד – אעפ״י שאמרתי לך שתנצח גוים רבים, נגד אחיך לא תהיה לך תקומה בחרבך, כי כבר נגזר שהוא הגביר ואתה עבדו, ולכן רק אם יחטאו בני יעקב לאלהים אז תוכל לפשוע מתחת ידם כי כן יגזור האל לפעמים כדי ליסרם, וכמו שהיה בימי יהורם, אבל לבסוף תשוב להשתעבד תחת ידם, כי אתה עבד עולם, וכן כתוב לעתיד לבא וטבח גדול בארץ אדום (ישעיה ל״ד ו׳):

והיה כאשר תריד ופרקת – כמו תרדה, לשון ממשלה, והם שני שרשים והענין אחד, ופי׳ כאשר תמשול שיבא עת הממשלה לך, בזמן שישראל יעברו על התורה אז תפרוק עלו ותהיה חפשי מהעבודה. והתבונן שלא אמר ותשבור מוטות עולו, שאז תהיה הכוונה שלא ישוב לעולם להשתעבד לו, כמו שנאמר לישראל והיה ביום ההוא נאום ה׳ צבאות אשבר עלו מעל צוארך ומוסרותיך אנתק (ירמיה ל׳ ח׳), אבל אמר ופרקת עלו, שהעול ישאר קיים אבל תפרוק אותו לאיזה זמן, עד ישוב ה׳ את שיבת ציון ואז ישוב יעקב להתגבר על אדום, ולא יהיה שריד לבית עשו, כאמור בנבואות:

והיה כאשר תריד – נ״ל שהוא מלשון רדה הדבש (שופטים י״ד ט׳), שפי׳ לרש״י הפרשת דבר והבדלתו ממקום חבורו (אבזאָנדערן), וכן רדנו לא נבוא עוד אליך (ירמיהו ב׳), כלומר נבדלנו ונתרחקנו ממך (ע״ש רש״י), והוא ענין רדיית הפת שבלשון התלמודיים, שמפרישין אותו ממקום חבורן בתנור; וטעם כאשר תריד ופרקת, כאשר תפרוש עצמך מיעקב ותרחק ממנו אז אינך משועבד אליו עוד. נגד מה שגזר עליו תחלה ואת אחיך תעבד, ביאר לו כאן שאין המכוון בו להיות עבדו לעולם עד שלא יהיה בו כח להמלט ממנו, ובכל מקום מושבו יהיה נכנע תחתיו, אבל לא יהיה לו עבד רק כל עת התחברותו עמו וכל זמן שידור בשכונתו, אבל כשירצה להתרחק ממנו ולעקור מקום דירתו לארץ אחרת אז פסק עול שעבודו. ובאמת נאמר מעשו (וישלח ל״ו) ויקח עשו וגו׳ וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו, שפירש ממנו לבלי היות אתו בארץ כנען, ובהפרדם איש מאחיו תתבטל השנאה. ורש״י פי׳ תריד לשון צער, כלומר כשיעברו ישראל על התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער. וכתב עליו הרא״ש זה רחוק מן הפשט, ועוד עשו בין יקיימו התורה בין לא יקיימוה יצטער, ובכתוב לא התנה רק כשיצטער. והוא פי׳ תריד תרצה, וכן הוא בלשון ערבי, וטעמו כאשר תרצה ללכת בדרכי ה׳ תפרוק עולו.

ועל חרבך תחיה – כמו לא על הלחם לבדו יחיה האדם (דברים ח׳:ג׳) עמדתם על חרבכם (יחזקאל ל״ג:כ״ו) ברך אותו על פי מדותיו שמלבד שתהיה לו ארץ טובה יהיה גם כן יוצא גדודים לשלול שלל, על דרך ידו בכל (למעלה ט״ז:י״ב).

תריד – כמו אריד בשיחי ואהימה (תהלים נ״ה:ג׳) אם יַרְבֶה לענותך עד שתהיה נאנח תחת שעבודו, אז תפרוק עולו מעל צוארך (רש״י רשב״ם רמב״ן רמבמ״ן). ודע כי אדום האמור בתורה ובשאר ספרי הקדש הוא עם השוכן בין ים סוף וים המלח, ומעולם אין הכוונה על מלכות רומי ולא על אחד מגויי אירופא, וכל ימי עמידת הבית הראשון והשני לא נקראו בשם אדום רק בני עשו ממש, אבל אחר חרבן הבית החלו היהודים לקרא למלכות רומי בשם אדום, והיה זה מפני שהאדומים היו על הרוב צוררים ישראל, על כן היה שם אדום שנוא ומתועב אצלנו, ובפרט אחר שמלך הורדוס שהיה אדומי הרע לישראל מאד, וכשנחרב הבית ביד הרומים, עברה שנאת היהודים מאדום לרומי, על כן (וגם מפני היראה) כנו את רומי בשם אדום; ואין הכוונה כלל על בעלי האמונה החדשה, אלא על מלכות רומי שהחריבה את ביתנו, ועל כל המקומות שפשטה שם מלכותם ולשונם. ואל תשמע לדברי ראב״ע שאמר כי בעלי האמונה החדשה נקראו אדום מפני שהראשונים שהאמינו בנוצרי היו מבני אדום; כי אמנם כל זה שקר וכזב, כי הראשונים שהאמינו בנוצרי היו יהודים ויונים ורומיים, לא אדומים, ושם אדום הוא כנוי לרומיים ולעמים אחרים מצד שהיו בימים ההם תחת ממשלת הרומיים, ולא מצד אמונתם.

You will live upon your sword. Cf. “It is not only on bread that man can live” (Deut. 8:3); “You stand upon your sword” (Ezek. 33:26). Isaac blessed him according to his characteristics, that besides having a good land, he would also go forth with troops to take plunder, in the manner of [Ishmael, of whom it was said] “He will set his hand against all” (Gen. 16:22).

you groan (tarid). Cf. “I am distraught [arid] in my complaint, and will moan” (Ps. 55:3); if he mistreats you so much that you groan under his bondage, then you will shake off his yoke from your neck (Rashi, Rashbam, Nachmanides, Mendelssohn).

It should be noted that the “Edom” mentioned in the Torah and the rest of the Scriptures is the people that dwelled between the Red Sea and the Dead Sea, but it never refers to the Roman Empire or any of the nations of Europe. Throughout the First and Second Temple periods, no one was referred to as “Edom” except for the descendants of Esau, but after the destruction of the Second Temple, the Jews began to refer to the Roman Empire as “Edom.” This was because the Edomites were, for the most part, enemies of Israel, and therefore the name Edom was hated and despised by us, especially since King Herod, who was an Edomite, did great evil to Israel. When the Romans destroyed the Second Temple, the Jews’ hatred was transferred from Edom to Rome, and for this reason (and also out of fear) they gave Rome the code name of “Edom.”

Nor did the term refer at all to adherents of the new [Christian] faith, but only to the Roman Empire, which destroyed our Temple, and to all the places to which its dominion and language spread. Pay no heed to the words of Ibn Ezra, who said that the adherents of the new faith were called Edom because the first people who believed in the Nazarene were Edomites. This is indeed a lie and a falsehood, for the first people who believed in the Nazarene were Jews, Greeks, and Romans, not Edomites, and the name “Edom” was an appellation given to the Romans and to other nations because they were then under Roman rule, not because of their religion.⁠¹

1. {Translator's note: The object of this excursus of Shadal’s is unclear. On one hand, perhaps he wished to disassociate the term “Edom” from modern-day Europeans (and Italians in particular) in order to avoid giving them offense. On the other hand, perhaps he was seeking to refute Christological inferences from this verse. In any case, it is nevertheless true that there was a period in which “Edom” did come to refer to Christian Rome and Christianity in general (see, for example, Encyclopaedia Judaica, vol. 6, p. 379, s. v. “Edom”). Ibn Ezra’s comment on this verse is careful to distinguish the historical Edom from the historical Rome, and it makes no mention at all of Christianity.}

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לט]

ואת אחיך תעבד – וזה יהיה לך לאושר הנפש, וזה תלוי בתנאי, אם יעקב יעסוק בתורה ויעבוד את ה׳ שאז תכנע לפניו, אבל בזמן שירפו ידיו מעבודת ה׳ אז תהיה אתה המקל והרצועה לרדות וליסר אתו, וז״ש והיה כאשר תריד, עת שאתה תרדה בו ע״י שלא יעבוד את ה׳, אז ופרקת עלו, כמ״ש בזמן שאין הקול קול יעקב אז הידים ידי עשו, וכן היה באמת שכ״ז שעבדו ישראל את ה׳ היה אדום למס עובד כמו שהיה בימי דוד ושלמה ומלכי ישראל הצדיקים, ועת חטאו ישראל כתיב בימיו פשע אדום וגו׳ וימליכו עליהם מלך (מלכים ב ח׳:כ׳).

AND YOUR BROTHER SHALL YOU SERVE. This will provide your soul with wealth. It is dependent upon a condition: If Yaqov studies the Torah and Serves the Lord, then you will submit to him. But if he is negligent in his service of the Lord, then you will be the staff and the whip which wilt subject him and correct him. The verse states, And when you are in control; when you are controlling him due to his negligence in serving the Lord, then, You will remove his yoke. This is in accordance with the dictum we quoted above: ‘When the voice is not the voice of Yaqov, then the hands are the hands of Esav’.

This has indeed been borne out by history. As long as Israel served God, Edom (descendants of Esav) pay them tribute and serve them, as it was in the days of David, Shtomo and the righteous kings of Israel. Concerning the time that Israel sinned it is written, In his days, Edom rebelled... and placed upon themselves a king.

ועל חרבך תחיה: נתבאר כמה פעמים¹ שורש ״חיה״ משמעו באיזה מקומות על השלימות, ואמר ששלימות נפשך תהיה תלויה בחרבך.

ואת אחיך תעבד: כמו שאמר לו מקודם (פסוק כ״ט), שיהיה בשעה שיהא ״אחיו״ אז יעבדנו.

והיה כאשר תריד: דכל זה לא נדבר אלא באומה הנקראת על שם אדום, ומעולם לא היתה אומה הנקראת ע״ש אדום בממשלה גבוהה, רק יצאו ממנו יחידים רודים בעמים, היינו קיסרי רומא שהיו מזרע צפו בן אליפז שבא לכתים הוא רומא, ועל זה אמר ״כאשר תריד״ אז:

ופרקת עלו מעל צוארך: גם אומה של אדום הנכנעת ליהודה תצא בפריקת עולו, ע״י ממשלת כתים שרודים בהם בני עשו.

1. קדמת העמק ח׳ ולעיל ב,ז. ה,ה. כג,א, ועוד.

ועל⁠־חרבך – השווה דברים ח׳:ג׳. פרנסתך תהיה על גזל ועל מלחמה.

ועד היום הזה הרי זו פרנסתם העיקרית של תושבי חבל ארץ זה.

כאשר – השווה במדבר כ״ז:י״ד.

תריד – לפי רש״י, רמב״ן וראב״ע הרי זה מלשון צער, אך לנו נראה שזה מלשון רוד = לשאוף, להתאמץ.

ופרקת – כמו בשמות ל״ב:ב׳, כלומר להסיר, לעקור. נבואה זו נתקיימה בימיו של יורם, כאשר נשתחרר אדום לראשונה משלטון יהודה.⁠¹ אמנם שיעבדו אותם מחדש בימי אמציה ויותם,⁠² אך בימי אחז חזרו ונשתחררו.⁠³ שוב שועבד אדום בימי הבית השני, בידי הורקנוס, והפעם שיעבוד מוחלט, והם אף גוירו, ברם, במהרה עלה אדומי על כס המלוכה של יהודה, והוא וצאצאיו מסרו את מלכות יהודה בידי רומי, אותה רומי שהיהודים זיהו אותה מאוחר יותר עם אדום.

1. מלכים ב ח׳:כ׳ ואילך.

2. שם י״ד:ז׳,כ״ב.

3. שם טז; דברי הימים ב כ״ח:י״ז.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון