1. פירש״י בדברים של נצחון שאין עליהם תשובה, עכ״ל, וכמדומה לי שלא מצינו בעלמא לשון עלילה במובן כזה אלא על שם רע ומעשה בדאית, ואולי גם כאן הפי׳ שהוציא טענה בדאית על יצחק לומר הברכה אחת היא לך בעוד שבאמת נתן יצחק כל ברכותיו ליעקב. –
ובמ״ר פרשה זו (פ׳ ס״ה) דריש הפסוק דמשלי י״ג יש נספה בלא משפט – זה עשו שאמר יקום אבי [לשון עז וחצוף] ונענש על זה יעו״ש, ועמלו מאד המפרשים לבאר מה שייכות כלל ענין זה לפסוק יש נספה בלא משפט, וי״ל פשוט ע״פ מ״ש בסנהדרין נ״ו ב׳ דבמרה נצטוו ישראל על דינין ושבת וכבוד אב, ויליף זה מפ׳ דפרשת בשלח שם שם לו חק ומשפט, ומפרש במכילתא שם, חק זה דינין ומשפט זה כבוד אב ואם, וכאן מפרש המ״ר שאמר עשו יקום אבי, שהוא לשון עז וחצוף, ולא חש לכבוד אב, ונענש על זה, לכן דרשו בו יש נספה בלא משפט – בלא כבוד אב, ודו״ק. –
ויש להעיר בלשון הפסוק (ל״ט) הנה משמני הארץ יהיה מושבך, איך זה יהי׳ כן, והלא אינו מבואר שברכו בזה, ואדרבה ברכה זו הלא כבר נתונה ליעקב, כמ״ש ויתן לך וכו׳, ובמ״ר כאן איתא ולכה אפוא מה אעשה בני, ברם פתך אפויה, וגם זה אינו מבואר, וכן צריך באור הלשון הנה משמני הארץ וגו׳, מה זה הנה.
וקרוב לומר דהפירוש הוא ע״פ מה דקיי״ל בדין העבד דכתיב כי טוב לו עמך ודרשינן עמך במאכל עמך במשתה וכו׳ (ע׳ לפנינו בפ׳ ראה), וזהו שאמר, אחרי שנתתיך לו לעבד א״כ הרי פתך אפויה ומשמני הארץ הלא יהי׳ מושבך, אחרי שתאכל ממה שהוא אוכל ותשב במקום שהוא יושב, במשמני הארץ, וכל הדקדוקים מתבארים ברחבה, ודו״ק.