בקרית ארבע: לפי הפשט הוא אדון העיר או בונה העיר1 {וכתוב שמתה בעיר ולא באלוני ממרא}2. אבל3 הרי נזכר כמה פעמים חברון ולא נזכר שם הלז4 {ותו, דראוי היה לכתוב ׳קרית הארבע׳5 כמו להלן לה,כז}, מזה יצא דרשת חז״ל כוונה שניה כפירוש רש״י6.
ומשום זה
7 היתה סיבה מן השמים שתמות בחברון אע״ג שהיתה דירתה עם אברהם בבאר שבע {אפילו לדעת סדר עולם שברש״י לעיל
(כא,לד) שי״ב שנים לפני העקידה יצא לחברון
8, מכל מקום צריך לומר דאחר העקידה שב לבאר שבע, כמבואר גם בפירוש רש״י בסמוך ״ויבא אברהם״ – ׳מבאר שבע׳
9}, כמבואר גם אחר העקידה ״וישב אברהם בבאר שבע״ (כב,יט)
10, וגם להלן
(כד,סב) כתיב ״ויצחק בא מבוא באר לחי רואי והוא יושב בארץ הנגב״
11, והיינו באר שבע כדכתיב לעיל
(כ,א) ״ויסע משם אברהם ארצה הנגב״. אבל שרה מתה באיזו סיבה ממסבב הסיבות בחברון
12, או כאשר שמעה מדבר העקידה
13 הלכה אחרי אברהם ויצחק חיי רוחה
14, ובאשר הלכו לארץ המוריה והוא ביהודה סמוך לחברון, באה לשם ומתה. וטעם סיבה זו מה׳ הוא באשר היתה ״קרית ארבע״, ועל כרחך הוא משום הדרש ששם ראויים להקבר ארבעה אבות העולם, ואדם הראשון היה הראשון לקבורה שם ואיש לא ידע מזה.
ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה: דרך העולם תחילה לבכות בינו לבין עצמו ואח״כ להספיד ברבים
15, וכמו שכתוב ״ויקרא ה׳ לבכי ולמספד״
(ישעיהו כב,יב). אלא משום שהיה אברהם בא ממקום רחוק לשם
16, ובין כה וכה נתקבצו המון העם סביב הבית, כדאיתא בסנהדרין
(מו,ב) דמשהי לה לשרה לפני קבורה יותר מן המורגל עד בוא אברהם
17, מש״ה נזדרז להספידה תחילה ברבים
18.
ועוד יש הבדל בענין המת ואבליו, אם המת גורם לאבליו שינוי בהליכות עולם של אבליו, וצערו
19 מרובה יותר משבח המת עצמו
20, אזי הבכי קודם ועיקר להספדו. משא״כ אם להיפך שאין המת גורם הריסה בהליכות עולם של אבליו, ושבחו הוא מרובה, אזי הספדו עיקר לבכי. משום הכי בחורבן בית המקדש
21 קרא הקב״ה לבכי על הנהגת עולמו, שע״י זה נשתנו סדרי העבודה ועוד הרבה
22 שלא כרצון הקב״ה כביכול, והוא מרובה על הספדו על כמה צדיקים שנהרגו בחורבן בית המקדש
23, משום הכי כתיב תחילה ״לבכי״ ואח״כ ״למספד״. משא״כ כאן מיתת שרה לא גרמה לאברהם שינוי בהליכות עולמו עוד, שהרי כבר נתגדל יצחק בנה שהוא התכלית, והספדה
24 רב ע״פ חשיבותה, משום הכי הקדים ״לספוד לה״ ואח״כ ״לבכותה״ {ומש״ה כתיב בכ״ף קטנה, ללמד שהבכי היה מעט אבל הספדה היה רב.} וכיוצא בזה כתיב בשמואל ב׳
(א,יב) במיתת שאול ״ויספדו ויבכו״, היינו משום שלא נשתנו הליכות עולמו של דוד לרעה ע״י מות שאול, והספדו היה רב ע״פ שבחו.
1. כך בראב״ע, רשב״ם ורד״ק.
2. אף שכשאברהם גר באזור חברון, היה זה באלוני ממרא, שהיה באזור חברון, כדלעיל יג,יח ״ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון״. וכאן כתוב שמתה ״בקרית ארבע היא חברון״, כלומר, אין זה מקום בתוך חברון, אלא קרית ארבע היא עצמה העיר חברון.
3. שאלת רבינו על הפירוש ע״פ הפשט.
4. ״קרית ארבע״. יש לציין שבתורה נזכרה חברון רק פעמיים ללא ״קרית ארבע״ או ללא ״ממרא״ – ״וישלחהו מעמק חברון״
(להלן לז,יד), ״ויעלו בנגב ויבא עד חברון״
(במדבר יג,כב).
5. וצ״ע, שהרי דוקא שם עצם פרטי לא מקבל ה״א הידיעה.
6. ע״ש ארבע ענקים שהיו שם... דבר אחר, ע״ש ארבע זוגות שנקברו שם איש ואשתו.
7. כלומר, הואיל וחברון מקום מיוחד מאד (שנקברו שם ארבע הזוגות) ומסיבה זו נקרא ״קרית ארבע״ ע״פ הדרש (שנקברו שם ארבע הזוגות), לכן סיבב הקב״ה ששרה תגיע לחברון כדי שתמות ותקבר במקום המיוחד הזה. זו היתה הסיבה שהתורה טרחה לומר כאן ״קרית ארבע היא חברון״ ע״פ הדרש.
8. כלומר, ע״פ רש״י (
כא,
לד) אברהם גר בחברון כ״ה שנה, ולאחר מכן הלך לאזור באר שבע וארץ פלשתים ודר שם כ״ו שנה עד שתים עשרה שנה לפני העקידה, ואז חזר לחברון. ומה שכתוב לאחר העקידה ״וישב אברהם בבאר שבע״ (כב,יט) – ׳לא ישיבה ממש, שהרי בחברון היה יושב׳ (לשון רש״י), כלומר, דירתו הקבועה היתה בחברון, ועתה שב לבאר שבע לישיבת עראי. ומסתבר שבאותה ישיבת עראי שרה לא השתתפה אלא נשארה בחברון (ושמא זו הסיבה שישיבת אברהם הוגדרה ישיבה ארעית, כי ישב שם ללא אשתו), ואכן מתה שם, ואברהם בא מבאר שבע (ששהה שם בצורה עראית) לספוד לשרה ולבכותה. (ועיין ברמב״ן שהאריך בנושא זה).
9. אך כפי שכתבנו בהערה הקודמת, ע״פ רש״י, אברהם אמנם ישב בבאר שבע, אך היתה זו ישיבה עראית וללא שרה.
10. עיין בהערות 29,30.
11. אך מפסוק זה לכאורה אין ראיה, כי יתכן לומר שאכן לאחר מיתתה של שרה חזרו אברהם ובנו יצחק לבאר שבע.
12. כפי שהסביר רבינו, וכן בהמשך דבריו כאן, ששם נקברו ארבעת הזוגות. או שישנה סיבה גלויה, והיא...
13. אולי שמעה מהשטן כפי המסופר בחז״ל.
14. אולי להניאם מלבצע את העקידה.
15. כך מעיר גם המלבי״ם. ועיי״ש בישובו. ועיין גם ב׳הכתב והקבלה׳ בשם הר״ש יפה שחילק בין צדיקים לאנשים פשוטים, וסיים בהסבר הכ״ף הקטנה, כפי שכתב רבינו בהמשך דבריו.
16. רש״י: ״ויבא אברהם״ – מבאר שבע.
17. איבעיא להו, היספידא יקרא דחיי הוי, או יקרא דשכבי הוי, למאי נ״מ דאמר לא תספדוה לההוא גברא... ת״ש, ״ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה״, ואי אמרת משום יקרא דחיי הוא משום יקרא דאברהם משהו לה לשרה? (רש״י: עד שבא אברהם מבית עקידת יצחק, דמדכתיב ״ויבא אברהם״ מכלל דההיא שעתא לא הוה התם). שרה גופא ניחא לה כי היכי דמייקר בה אברהם.
18. וכעין זה בריב״א מבעלי התוספות.
19. של האבל.
20. כלומר, שני תנאים – גם אין שבחו של המת מרובה כ״כ, וגם מותו גרם להרס ושינוי גדול אצל הנשארים כאן, א״כ העיקר הוא הבכי על אלו שנשארו בעולם, וההספד הוא טפל, שהספד הוא סיפור שבחי הנפטר.
21. שעל ענין זה נאמר הפסוק (שהובא ברבינו בתחילת הקטע) ״ויקרא ה׳ לבכי ולמספד״ – הבכי קודם להספד.
22. עוד הרבה דברים נשתנו ונעשים שלא כרצון הקב״ה כביכול.
23. כלומר, תוצאת חורבן בהמ״ק היא יותר בכי מאשר הספד, הואיל וההפסד והשינוי לדורות גדול מאד.
24. ומאידך – הספדה רב.