Bereshit 23 – בראשית כג‏ – Mikraot Gedolot

[סד] ¹השדה נתתי לך, בא וראה מה הרשעים עושים אומרים הרבה ואפילו מעט אין עושין אלא סכין מפך ריקן, שהרי עפרון אומר השדה נתתי לך, לך נתתיה, נתתיה לך. שלש מתנות נאמר כאן ולבסוף עובר לסוחר שהן הבל ודבריהן הבל וכל מעשיהן הבל, אבל הצדיקים הן אמת ודבריהן אמת וכל מעשיהן אמת. (מדרש הגדול)

1. דרש זה מובא בכת״י ילקוטי תימן נר השכלים, מדרש החפץ, מעין גנים ובנר השכלים לא אדוני פי׳ לא באחת [הכונה בא׳] דבר הרשע כלומר אינו גומר בלבו באמת במלת אדוני. ועי׳ לקמן מאמר עב. והרמב״ן וש״ר כ׳ דאברהם אמר ויתן לי אעפ״י שאפרעם בכסף מלא אחשוב אותו כמתנה.

לָא רִבּוֹנִי קַבֵּיל מִנִּי חַקְלָא יְהַבִית לָךְ וּמְעָרְתָא דְּבֵיהּ לָךְ יְהַבְתַּהּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמִּי יְהַבְתַּהּ לָךְ קְבַר מִיתָךְ.

“No, my master, accept me: I have given you the field, and the cave that is in it, I have given to you. Before the eyes of the sons of my people I have given it to you. Bury your dead.”

לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ

לָא רִבּוֹנִי קַבֵּיל מִנִּי חַקְלָא יְהַבִית לָךְ וּמְעָרְתָּא דְּבֵיהּ לָךְ יְהַבְתַּהּ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי יְהַבְתַּהּ לָךְ קְבַר מִיתָךְ

הַשָּׂדֶה נָתַתִּי – יְהַבִית, נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה – אִיתֵּין

א. לשון העבר שבדברי אברהם ״נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה״ (פסוק יג), מתורגם בעתיד: ״אִיתֵּין כַּסְפָּא דְּמֵי חַקְלָא״, שהרי טרם נתן. על פי זה ראוי לתרגם גם כאן ״הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ״ – ״חַקְלָא אִיתֵּין לָךְ״, כי גם עפרון טרם נתן. מדוע תרגם ״חַקְלָא יְהַבִית לָךְ״, בעבר?

פירש ב״לחם שמלה״: ״שדה אינה מחוסרת גוביינא״, כלומר שדה אינה ״ניתנת״ מיד ליד, ולכן משהסכים עפרון ואמר ״השדה נתתי״, הרי השדה נתונה. לכן תרגם ״חַקְלָא יְהַבִית לָךְ״, שכן משעה שאמר ״נתתי״ – כבר נתן. אבל באברהם החייב לשלם כסף, כשאמר ״נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה״ והוא טרם נתן, פירש אונקלוס את כוונתו ותרגם ״אִיתֵּין כַּסְפָּא״ בעתיד, שברצונו לתת.

בעקבות ת״א פירש גם רש״י ״נתתי״ שבדברי עפרון כקביעת עובדה: ״השדה נתתי לך – הרי היא כמו שנתתיה לך״, מכיוון שהמעשה כבר נעשה. אבל את ״נתתי״ שבדברי אברהם פירש כמשאלה: ״נתתי כסף השדה – מוכן הוא אצלי והלואי נתתי לך כבר״.⁠¹

קְבֹר אֶת מֵתֶךָ ולא מֵתֶיךָ

ב. ״הכתב והקבלה״ הביא דברי פירוש הטור בשם הרב מאיר:

בכל הפרשה אמר אברהם לשון יחיד. תחילה ״ואקברה מתי מלפני״, על מת אחד. והשיבו לו דרך מוסר ״קבור מתיך״, אף אם הם רבים. וכן אחר כך ״אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפני״. ועפרון השיבו: ״נתתיה לך קבור מתיך״. וכן ״ואקברה את מתי שמה״ לשון יחיד. והוא השיבו: ״ואת מתיך קבור אף אם הם רבים״.

והוסיף שדבריו מיוסדים על המדרש ״קבור את מתיך, מתים הרבה״ (ב״ר, נח ו) ופירש ״מתנות כהונה״: ״דייק מדכתיב מתיך ולא מתך״. ואולם ״הכתב והקבלה״ ציין שששגה ברואה: ״קְבֹר אֶת מֵתֶךָ״ ״מִקְּבֹר מֵתֶךָ״ ״וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר״, כולם לשון יחיד. זולת ״יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן״ (ישעיהו כו יט) שהוא ברבים. ואכן אונקלוס מתרגם ״קְבֹר מֵתֶךָ״ – ״מִיתָךְ״ ביחיד, כמו ״כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת״ (במדבר יט יג) ״בְּמִיתָא״. אבל ״מֵתֶיךָ״ – מִיתַיָּךְ״ כמו ״וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים״ (במדבר יז יג) ״בֵּין מִיתַיָּא״.

1. ״דהא קאי על הכסף שצריך נתינה מיד ליד לאפוקי קרקע כי אינו מחוסר גוביינא״, ״שפתי חכמים״ בשם מהרש״ל. וכן לעיל ״לזרעך נתתי את הארץ״ (בראשית טו יח) והרי זרעו של אברהם טרם נולד? ואף שם מיישב רש״י: ״לזרעך נתתי – אמירתו של הקב״ה כאילו היא עשויה״, כקביעת עובדה וכת״א שם ״לִבְנָךְ יְהַבִית יָת אַרְעָא״ בעבר, ועיין שם בביאורנו [אמנם לעיל פירש רש״י: ״הרימותי ידי (בראשית יד כב) – מרים אני את ידי. וכן נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה – נותן אני לך כסף השדה קחהו ממני״, בלשון הווה. וכן ברשב״ם לפסוק ״סלחתי כדבריך (במדבר יד כ) – סולח אני עכשיו כמו נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה״.

לא רבוני קבל מני חקלא יהבית לך ומערתא דביה לך אתן יתה לך קבר ביתך לקבל יהבית לך קבר מתך^א גבר מנן ית קבריה לא יכלה ממך מל⁠{מ}⁠קבר מתך וקם אברהם ושאל בשלמהון בנימוס ארעא דבני חת^ב ומליל עמהון למימר אם ברעות נפשכון למיקבר^ג ית מתי קדמ⁠[י] קבילו מני ובעון לי^ד מן עפרון בר צוחר ויזבן לי ית מערת כפילה די^ה בסייפי׳ חקליה בכסף שלים יזבן יתה לי ביניכון לאחסנו דקבורה^ו ועפרון הוי שרי בגו בנוי^ז דחת וענה עפרון חתייה עם אברהם במשמעהון דבנוי דחת לכל עללי תרע קרתיה למימר לא רבוני קבל מני חקלא יהבית לך ומערתא דביה לך אתן יתה לקבל בנוי דעמא יהבית לך קבר^ח מתך.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לקבל יהבית לך קבר מתך״) גם נוסח חילופי: ״קדם בני עמא אתן יתה לך אזל קבר מתך״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ושאל בשלמהון בנימוס ארעא דבני חת״) גם נוסח חילופי: ״ואודי (לעמיה) לעמא דארעא קדם בנוי דחת״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למיקבר״) גם נוסח חילופי: ״למקבר״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ובעון לי״) גם נוסח חילופי: ״ופייס עלה״.

ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״די״) גם נוסח חילופי: ״דאית ליה דאית״.

ו. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לאחסנו דקבורה״) גם נוסח חילופי: ״לאחסנת קבר״.

ז. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בגו בנוי״) גם נוסח חילופי: ״בתחומהון דבנוי״.

ח. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לקבל בנוי דעמא יהבית לך קבר״) גם נוסח חילופי: ״קדם בני עמי אתן יתי לך אזל קבר״.

בבעו ריבוני קבל מיני חקלא יהבית לך ומערתא דביה לך יהבתה למתנא באנפי בני עמי יהבתה לך איזל קבר מיתך.

My lord, listen to me: the field I give thee, and the cave which is in it, to thee I give it, as a gift before the sons of my people I give it to thee; go, bury thy dead.

לא יא סידי אסמע מני אלצ׳יעה קד אעטיתהא לך ואלמגארה אלתי פיהא בחצ׳רה בני עמי אעטיתהמא לך אדפן פיהא מיתך.

לא, אדוני, שמע אותי, את השדה כבר נתתי לך, והמערה אשר בה, בנוכחות בני עמי נתתי אותם לך, קבור בה את מתך.

ובמה שאמר עפרון לא אדני – ביקש שני דברים:

א. לא רק את המערה אתן לך אלא את שניהם – השדה והמערה,

ב. ולא בכסף מלא אתן לך אלא בלא כסף ובלא מחיר.

ומה שייחד את השדה בנתינה לעצמה ואת המערה בנתינת לעצמה, הוא מפני שכל דבר מן הקרקע ענייניו שונים. וצריך לקיים את העדות על זה לחוד ועל זה לחוד.

ומה שצרף אליו אשר בו – מוכיח שמלת שדה היא מלשון זכר, ככתוב: ״והיה השדה בצאתו ביובל״.

ואומרו לעיני בני עמי כולל את:

א. בני חת

ב. וכל באי שער עירו,

ג. וכל מי שיש לו הזכות והכח להעיד לו.

וטלב עפרון בקו׳ לא אדני שיין אחדהמא לא המערה לבדה אתן לך אלא השדה והמערה ג׳מיעא ואלב׳ לא בכסף מלא אתן לך אלא בלא כסף ובלא מחיר. ותפרידה השדה בנתינה עלי חדה והמערה בנתינה עלי חדה לאן כל שיין מן אלעקאר מעאניהא מכ׳תלפאן פיג׳ב אן תקע אלשהאדהֵ בתסמיהֵ הד׳א ובתסמיהֵ הד׳א. ואלחאקה אשר בו ידל עלי אן השדה פי אללגהֵ מד׳כר. וק׳ לעיני בני עמי ג׳מע בני חת וכל באי שער עירו וכל מן לה חק אן ישהדה.

לא אדני – לא תקנה אותה בדמים.

נתתי לך – הרי היא כמו שנתתיה לך.⁠^א

א. בכ״י לייפציג 1 יש כאן תוספת: ״אני אומר: נתתי – נותן אני, כמו: הרימותי ידי, בי נשבעתי, לשון הווה כלם״. תוספת זו אינה נמצאת בכ״י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155. ועיין רש״י בראשית י״ד:כ״ב ובהערות שם שאף הביאור שם הינו תוספת מרשב״ם.

לא אדני NAY, MY MASTER – You are not to buy it with money.

נתתי לך I HAVE GIVEN IT TO YOU (a perfect tense) – See, it is as though I have already given it to you.

לא אדוני – כמו שאתה אומר שאני נוטל דמים ממך, אלא שמעני וקבל ממני חנם:

השדה נתתי לך – גמרתי בלבי לך למוצא ומובא משעה שדברת לבני עמי:

והמערה אשר בו – כמו כן לא נתתיך לקברך בגמר הלב, לעיני בני עמי אני מודיע כי דברי כל פיך כמעשה, וכאילו נתתיה לך כבר, לא לאחוזת עולם אלא קבר את מתך:

השדה נתתי לך – נותן אני אותו עכשיו לך, דויינץ בלעז. {כמו: ועתה הייתי לשני מחנות (בראשית ל״ב:י״א), שהוא בלעז שוייש.}⁠^א

והמערה אשר בו – אינך שואל כי אם המערה אשר בקצה השדה ובמכירה, אני נותן לך במתנה כל השדה והמערה.

א. ההוספה ע״פ כ״י אוקספורד מארש 225.

Ha-sadeh I GIVE YOU THE FIELD: I am giving it to you now; doins in the vernacular.⁠¹

Veha-me'arah AND THE CAVE THAT IS IN IT: You ask only to purchase the cave in the corner of the field. I give you as a gift all of the field and the cave.⁠²

1. Rashbam's point is that the perfect form, natatti, has a present tense meaning in this passage. See also commentary to 1:29 and to 41:41 and my notes there.

2. So also R. Joseph Bekhor Shor, with a slight variation. R. Joseph Bekhor Shor adds that the reason that Ephron threw in the field that had not been requested was that he said that he had little use for a field that contained a burial cave so he thought he may as well give it all to Abraham.

לא אדני – לא כן אדני, אך שמעני.

NAY. Not so, my lord, only hear me.⁠¹

1. Nay, my lord, hear me, could conceivably be taken to mean: My lord should not hear me, hence Ibn Ezra's comment (Filwarg).

השדה נתתי לך והמערה וגו׳ – כלומר: אין אתה שואל רק המערה בכסף מלא – במילוי הדמים בלא חסרון. ואיני חושש בשדה אם תעשה במערה קברים, כי אין חפץ בשדה שהוא סמוך לבית הקברות כל כך, אלא הכל ויתרתי לך.

השדה נתתי לך והמערה וגו'‏ – THE FIELD I HAVE GIVEN YOU AND THE CAVE etc. – Meaning to say: You are asking only for the cave at full price – with full payment, with nothing lacking. And I am not concerned about the field if you are to make graves in the cave, because there is no use for a field that is so close to a grave site; rather all of it I have relinquished to you.

לא אדני שמעני – לא כמו שאתה אמר שאתננה לך בכסף מלא אלא בחנם אתננה לך, ולא המערה לבד כמו ששאלת אלא גם השדה אתן לך.

נתתי – מעתה נתתי לך.

לעיני בני עמי – שיהיו כלם עדים ביני ובינך.

לא אדוני שמעני, not like you say that you want to pay the full value of the property. Take it for free, as a gift, and not only the cave, but I am also donating the field to you.

נתתי, I have already given it to you as a gift,

לעיני בני עמי, in front of the members of my people who are all witnesses to this transaction between me and you.

לא אדני וג׳ – לא טעמו ׳אין הדבר כמו שחשבת שבקשה זו קשה עלי שאצטרך בה לפגיעה ובקשת חסד, ואין אני מתאמץ כמשפטך לקבל מחיר כמו שאמרת בכסף מלא, אלא אתן את בקשתך במתנה, ויתר על בקשתך [אתן לך גם] השדה אשר המערה בו. ואין מאמרי זה גוזמה וחניפה אלא מאמר אמיתי¹, והוא מאמרי בפני בני עמי – {כלומר} שיעידו עלי בזה, והשלם אתה {את הענין} בקבלה והחלטה {ולכן} קבר מתך׳.

1. יז. במקור: ׳תחקיקא׳ (בתרגום המהדיר: להראות ראיה).

השדה נתתי לך – אם לא נתתי לך רק המערה, לא יהיה לך דרך לעבור ולבא אל המערה.

השדה נתתי לך, "I have given you the field;⁠" Efron pointed out that unless he gave Avraham not only the cave of Machpelah but also his adjoining field, Avraham would have no access to the cave. (without asking permission to visit there each time). He therefore wanted to show his generosity to Avraham.

^א[וטעם לעיני בני עמי – לאמר הנה כל העם הנה, והם היודעים ועדים, ואל תחוש לכפירה או לחזרה, וקבור מתך שם – מעתה כי שלך היא ולא אוכל לשוב. ואברהם לא עשה כן, כי גם אחרי שפרע הכסף מלא, החזיק תחלה בשדה ובמערה והקימוה ברשותו לעיני בני העיר וכל באי שער העיר הסוחרים והגרים שנמצאו שם, ואחר כך קבר אותה.⁠^ב]⁠^ג

א. הביאורים על פסוקים י״א,י״ג מופיע בכ״י ובדפוסים הראשונים לאחר הביאור על פסוק ט״ו.

ב. כן בכ״י רומא 44, פרמא 2978, דפוס רומא. בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, דפוס ליסבון: ״אותו״.

ג. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.

IN THE PRESENCE OF THE SONS OF MY PEOPLE. The intent thereof is to state: "Behold, all the people are present, and they are knowledgeable witnesses to the sale. Therefore do not fear denial or retraction, and so bury thy dead from now on, for it is yours and I cannot retract.⁠" But Abraham did not do so for even after he paid its full value in silver he first took symbolic legal possession of the field and the cave. He established them as his possession in the presence of the people of the city, and all those who came in at the gate of the city,⁠¹ the merchants and the residents who happened to be there, and after that he buried her.

1. (18) here.

לעיני בני עמי – פי׳ כולם עדים ויודעים בדבר ואל תירא שאכפור בך או שאחזור בי ואברהם לא עשה כן אלא אחר ששקל לו הכסף החזיק בשדה ובמערה והקימוהו ברשותו לעיני בני העיר וכל באי שער העי׳ והסוחרי׳ והגרים הנמצאי׳ שם:

לעיני בני עמי, "in full view of all my people.⁠" He called upon everyone present to be a witness to the transaction. He implied that everyone knew that he, Avraham, would not renege on an offer made by himself. In fact, as soon as he had handed over the money he took possession of both the field and the cave adjoining it. This act of taking possession was performed in full view of the people assembled be they rich, poor, tourists passing through, or local residents.

לא אדני – הוא גזרה נפרדת שוללת.⁠¹ שמעני – הוא אומר בלתי גוזר.⁠² השדה נתתי לך – היא גזרה נפרדת מחייבת.⁠³ ואין תמה מאמרו נתתי, כי כן הוא הענין בכח, כל שכן בהיות הכח קרוב לפועל.⁠⁴ ואם בפועל, כבר נכון זה גם כן מצד מה שכתבנו.⁠⁵ והקש על זה.

1. ׳גזרה׳ היא משפט חיווי, כלומר משפט הקובע עובדה (אמתית או שקרית). ״לא אדני״ היא קביעה שוללת. ראה בהמשך.

2. ״שמעני״ היא אמירה שאין בה חיווי, אין בה קביעת עובדה אמיתית או שקרית (אלא ציווי).

3. ״השדה נתתי לך״ הוא משפט חיווי הקובע עובדה. לדעת ריא״כ, בשני המשפטים ׳לא אדני׳ ו׳השדה נתתי לך׳, עפרון אינו מציע או מבטיח לתת לאברהם את השדה, אלא קובע עובדה, לאמר, שהנחת אברהם שאין השדה שלו ועליו לבקש אותה מעפרון היא הנחה שאיננה נכונה, כיוון שעפרון עתה נותן לו את השדה, וממילא כבר עתה היא שלו.

4. אף על פי שעפרון רק עתה נותן לאברהם את השדה באמירה זו, ההצדקה לשימוש בלשון עבר ׳נתתי׳ היא מצד פוטנציאל הנתינה שהיה קיים כבר, וכן מצד הקרבה הסדרתית של הפוטנציאל בעבר לנתינה בפועל הקרבה ובאה.

5. ייתכן שכוונת עפרון היא שכבר קודם לכן נתן לו את השדה בפועל לפני שדיבר (לא ברור כיצד), וגם פירוש זה מתיישב היטב עם טענת ריא״כ ש׳לא אדני׳ ו׳השדה נתתי לך׳ הם משפטי חיווי.

לא תקנה אותה בדמים. פי׳ מלת לא אינה שבה רק על מאמר בכסף מלא יתננה לי לא גם על מאמר ויתן לי את מערת המכפלה שהרי כבר הסכים בנתינת המערה באמרו השדה נתתי לך והמערה אשר בו:

הרי היא כמו שנתתיה לך. לא שבא עבר במקום עתיד:

לא אדני – אין צריך שיפגעו בי ראשי העם הנועדים.

שמעני – אתה בלתי שום אמצעי.

השדה נתתי לך – במחשבתי מאז שדברת.

והמערה אשר בו – שאין ראוי שתעבור בשדה אחרים כשתרצה לקבור.

לעיני בני עמי נתתיה לך קבר מתך – לעיניהם אני אומר שאני נותנה לך על מנת שתוכל לקבור שם מתך, כמו ששאלת באמרך ״לאחזת קבר״ (פסוק ט׳).

לא אדוני, there is no need to appeal to me through intermediaries such as the nobles of our city.

Listen to me;

השדה נתתי לך, “in my mind I have given you the whole field already from the moment you started speaking.”

והמערה אשר בו, “and the cave which is in it, since it is not proper that you should have to cross someone else’s property in order to get to the grave of your wife. Therefore,

לעיני בני עמי נתתיה לך קבור מתך, I am telling you in the presence of all my people that I have given it to you in order that you may bury your dead there, just as you asked when you referred to אחוזת קבר.”

נתתי הרי הוא כמו שנתתי. אבל בפרשת לך לך (לעיל יד, כב) כתב שבא העבר במקום הוה, והוא כמו אני נותן לך, שלא בא רש״י רק לפרש טעמא למה כתב לשון עבר במקום הוה, ולפיכך אומר מפני שבא לומר שעל כל פנים יתן לו ולא יחזור בו, והרי כאילו נתן לו כבר, ומכל מקום בהא לא סגי לפרש ״נתתי״ – ׳הרי הוא כמו שנתתי׳ שלא כתב בקרא ׳הרי הוא כמו שנתתי׳, רק ״נתתי״ כתיב, לכך צריך לומר שהוא לשון הוה, שהוא נותן עתה, רק שכתב בלשון עבר מפני שבא לומר שהרי הוא כמו שנתתי. ומה שהוצרך לתת טעם למה העבר בא במקום הוה יותר משאר עבר הבאים במקום הוה, כמו ״הרימותי ידי״ (לעיל יד, כב), ״בי נשבעתי״ (לעיל כב, טז), מפני כי שם אין צריך לתת טעם, כי עיקר הכוונה שם אינה השבועה רק הפעל הנמשך אחר כך מן השבועה, שנשבע שיאמר שלא אקח משלך דבר, ולמה – מפני ש״הרימותי ידי״, ולכך כתב לשון עבר. וכן ״בי נשבעתי״ שארבה את זרעך, ולפיכך ארבה את זרעך, ולא היה הכוונה על השבועה רק על הפעל אחר שנשבע כבר. אבל אברהם היה חפץ בנתינת המערה לו – היה לו לומר לשון הוה ׳המערה אני נותן לך׳, ולפיכך צריך לומר שלכך אומר לשון עבר שרוצה לומר ׳הרי היא כמו שנתתי׳, כלומר שלא יחשוב אברהם שיחזור קודם שיחזיק בו אברהם, כי ׳הרי היא כמו שנתתי׳:

לא אדוני – פירוש לא תקח המערה לבד אלא גם השדה כבר נתתי פי׳ כבר גמרתי בדעתי ליתן, וטעמו לא יהיה השדה ראוי לדבר מה אחר שהמערה היא לבית הקברות, ועל זה דקדק לומר שמעני פי׳ שיבין דבריו וטעמו.

והמערה וגו׳ – פי׳ כבר בשליחות הראשונה כשענוהו בני חת ואמרו (פסוק ו) איש ממנו את קברו לא יכלה וגו׳ לך נתתיה וטעם שחזר פעם ב׳ לומר לעיני וגו׳ לומר שלא נשאר שום מיחוש מטענת דין בר מצרא שחש אליו אברהם בתחלת דבריו שאמר (ח) ופגעו לי וגו׳.

לא אדוני, "No my lord.⁠" The word "no" means that Abraham could not merely acquire the cave but had to buy the field it was situated on. Efron indicated that the reason he had decided to give the whole field to Abraham was that once it served as a cemetry it could not longer serve its original purpose. He implied all this by using the word שמעני, "listen to me carefully.⁠"

והמערה אשר בו, "as well as the cave situated on it.⁠" He meant that already at the very beginning of the discussions when the local people had indicated their willingness to relinquish their own burial plots in favour of Abraham, he, Efron had decided that the cave and the field were a single unit. The reason he repeated the fact that the transaction took place in full view of all the people was to make plain that no דין מצר could be invoked by anyone in the future.

לא אדוני שמעני – לא כאשר שאלת לקנות המערה לבדה לאחזה אלא שמעני וקבל דברי.

השדה נתתי לך – אתה שואל לקנות המערה לבדה בכסף, ואני חפץ לתת לך במתנה את השדה כולו, ״והמערה אשר בו לך נתתיה״. שאם השדה שלך בכללו, נתונה גם המערה שבה. ומלת ״נתתי״ פירש רש״י ז״ל הרי היא כמו שנתתי לך. ורשב״ם ז״ל אמר נותן אני אותו עכשיו לך. [עכ״ל] ואין נראה¹ שאמר עפרון לאנשיו אני נותן השדה כולו והמערה במתנה גמורה לאברהם ומאז נְתָנָה, וזאת היא להודיע לאברהם ע״י שלוחיו שנתן² לו השדה, וזהו ״לעיני בני עמי נתתיה לך״, והוא פירוש של נתונה לך, שכבר יצא הדבר מפי בסוד בני עמי שנתון לך השדה והמערה במתנה, ולפי שהיא שלך, קבור מתך. ורמב״ן ז״ל אמר טעם ״לעיני בני עמי לאמר״ הנה כל העם הֵנָה, והם היודעים ועדים. ואל תחוש לכפירה או לחזרה. וקבור מתך שם מעתה, כי שלך היא ולא אוכל לשוב״. [עכ״ל]. אבל לפירושו לא היה צריך לומר ״לעיני בני עמי נתתיה לך״ כי כולם במעמד אחד? ולפרושנו שענה עפרון במקומו הוצרך להודיעו שנתן אותו לו לעיני בני עמו³ והם היודעים והעדים.

1. רבינו חולק על פירושים הנ״ל של רש״י ורשב״ם.

2. שכבר נתן.

3. של עפרון, והיה בעיר אחרת, לא חברון.

לא אדני שמעני – לא כן אדני כאשר אמרת ליקח המערה לבד, ולשלם אותה בכסף מלא, אך שמעני אדני:

השדה נתתי לך – מלבד המערה ששאלת גם השדה כבר נתון, כי לא יתכן לאדם נכבד כמוך שתהיה לך המערה לאחוזת קבר והשדה יהיה לאחר, ואמר זה דרך מוסר אבל כוונתו היתה שאברהם ישלם לו הכל בכסף מלא, ולא היה רוצה למכור המערה לבד, כי יהיה נזק לשדהו, שבהיות המערה לאברהם יהיה גם השדה כהפקר, וחשב בלבו שאברהם לא יקח ממנו שדה ומערה במתנה, אלא ישלם גם את השדה גם את המערה בדמים יקרים:

לעיני בני עמי – אנשי עמי, וכולם עדים בדבר, ומעתה תוכל לקבור את מתך שם, כי שלך היא ולא אוכל לחזור בי:

נתתי לך וגו׳ לך נתתיהו – בשדה הקדים פעולת נתינה למלת הגוף ובמערה להפך, מבואר ר״פ וירא בן לשרה.

לא אדני – עיין למטה י״ד.

No, sir (lo adoni). See below at v. 14.

השדה וגו׳ והמערה – עפרון לא הבין את אברהם; או שהעמיד פנים כאילו אינו מבין אותו, כדי שיוכל להוציא ממנו הצעה ברורה. והוא דואג לשמור על העניינים החשובים לו, בעדינות גדולה, תוך שמירה קפדנית על כל כללי הנימוס. פירוש דברי עפרון הוא: ״אני מבטיח למכור לך את השדה, אך לגבי המערה – אתה יכול להתנהג כאילו היא כבר שלך; בזה אני נותן אותה לך לעיני כל ציבור הנוכחים. אנא קבור מתך, ולאחר מכן נברר את שאר הפרטים״. אברהם ביקש את המערה בלבד, אך עפרון נותן לו להבין שהוא ימכור אותה רק ביחד עם השדה.

לא אדוני – ר״ל אין הפירוש כדבריך, כי עיקר התקנה היא רק על אחוזת קבר שלא יתכבד בזה איש זר, ואין חילוק בין מתנה ובין מכר, וא״כ א״א שאתן לך המערה לבדה שבזה גלוי לכל שנתתי לך אחוזת קבר וזה נגד התקנה, רק יש עצה אחרת והיא השדה נתתי לך, שאני אתן לך את כל השדה שזה מותר למכור או ליתן נחלת שדה וכרם לזריעה ולנטוע, וממילא והמערה אשר בו לך נתתיה, כי המערה היא טפלה אל השדה, ולעיני בני עמי נתתיה לך, שכולם יסכימו בזה, באופן שהשדה יהיה שלך בלי ערעור עם המערה, ואח״כ קבר מתך, אחר שהיא שלך עשה מה שתרצה, אבל אני איני נותנה לך לאחוזת קבר רק לחרישה ולזריעה ולקבור מת אחד לפי שעה.

{How is it that he asked only for the cave and Ephron gave him the field?}

{Is not ‘The cave that is in it to you I have given’ superfluous?}

NO, MY LORD! No, it is not as you interpret the ordinance. Primarily it pertains to owning a burial site — that no stranger shall have this honor — and there is no difference between selling and presenting one as a gift. It is, therefore, not possible for me to give you the cave alone; it would then be clear to everyone that I had given you a burial site — in violation of that very ordinance. However, there is another way, and that is, that I have given you the field: that I give you this whole field, there being no prohibition against selling or giving away the legacy or a field of a vineyard¹ — for seeding and planting. In effect, it will then be: one, that the cave that is in it to you I have given, the cave being secondary to the field itself, and also, that before the eyes of my people I have given it to you, as all will then agree that the field becomes yours, ignoring entirely the cave. Thereupon you will bury your dead; once it is yours, you will be able to do whatever you please. On my part, however, I will not have given it to you for a burial site but for plowing and seeding — and, out of immediate necessity only, to bury this deceased.

1. Num 16:14.

לא אדני: אי אפשר ליתן המערה לבדה ולחתכה מכלל השדה, אלא ״השדה״ בכלל הנני נותן לך, וממילא ״והמערה אשר בו לך נתתיה״, ומזה הבין אברהם¹ שהוא כאומר – זה אי אפשר להקצות המערה מן השדה, אלא בעל כרחך תהא כל השדה שלך, והדבר מובן שאי אפשר לבקש בחנם כל השדה.

{לך נתתיה: דקדק לומר שנית ״לך נתתיה״, להבין כי רק אליו הוא נותן ולא לאחר אפילו בעד כל הון, כדרך המוכר להוקיר בעיניו את הממכר.}

לעיני בני עמי נתתיה לך: יש בזה שתי משמעויות, א׳, הכל יודעים שאני נותן ולא אחזור בי². ב׳³, לעיני כל היא במתנה אבל ביני לבין עצמך יש לך להבין כי רב לי לתת במתנה כל השדה, אלא שהתבייש לפרש לעיני כל המחיר שבדעתו⁴. והנה היתה התשובה בהסכמת משפחתו, והיה קוץ בה כמובן⁵, על כן ״וישתחו אברהם לפני עם הארץ״⁶ – הודה לכל ההמון שנצרך לעזרתם שירבו דברים עליו⁷ לגמור המכירה, אבל לא החזיק טובה לבני חת, שהבין בחכמתו כי חורשים רעה וערמה.

1. אברהם דייקא, ולא שאר אנשי העיר הפשוטים, וכנ״ל.

2. ואת המשמעות הזאת הבינו כל אנשי העיר הפשוטים (״לעיני בני עמי״).

3. מה שהבינה משפחתו של עפרון (וגם אברהם).

4. ולפי״ז מדוייק להלן פסוק ט״ז ״וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דיבר באזני בני חת״ – דייקא.

5. שהוא מסכים למכור את כל השדה, ולא את המערה בלבד.

6. כאן לא מסיים ״לבני חת״.

7. על עפרון.

נתתי – לשון הווה; השווה לעיל א׳:כ״ט.

נתתי... נתתיה... נתתיה – בחזרה משולשת זו יש משום הבטחה חגיגית ביותר.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון