[צג] 1ויאמר אברהם וגו׳, ולא כתיב ויאמר אביו דהא לא קאים עליה כאבא אלא בעל מחלוקת הוה ביה. (זח״א קכ.)
[צה]
3אלהים יראה לו השה לעלה, כתיב וכהשחית ראה ה׳ וינחם על הרעה
(דברי הימים א כ״א:ט״ו) מה ראה, ראה דם עקידתו של יצחק, שנאמר אלהים יראה לו השה. (מכילתא בא פי״א)
[צו]
4השה לעלה, קדמו שטן לדרך אמר לו [זקן זקן להיכן אתה הולך הלא לעקוד בנך זה פתח ואמר לו] הנסה דבר אליך תלאה, הנה יסרת רבים, וידים רפות תחזק, כושל יקימון מליך, כי עתה תבא אליך ותלא
(איוב ד׳:ב׳-ה׳), א״ל ואני בתומי אלך
(תהלים כ״ו:י״א), א״ל הלא יראתך כסלתך
(איוב ד׳:ו׳), א״ל זכר נא מי הוא נקי אבד, כיון דחזא דלא קא שמיע ליה, א״ל ואלי דבר יגונב, כך שמעתי מאחורי הפרגוד, השה לעולה, ואין יצחק לעולה, א״ל כך עונשו של בדאי, שאפילו אמר אמת אין שומעין לו.
(סנהדרין פט:)
[צז] 5אלהים יראה לו השה, ענה אותו הקב״ה והנה איל אחר, תנו רבנן מי שענה את אברהם בהר המוריה א׳ יראה לו השה כו׳ וירא והנה איל. (מדרש)
[צח] 6יראה לו השה לעלה בני, בשעה שחרב בית המקדש כו׳ פתח אברהם לפני הקב״ה ואמר רבנו של עולם למאה שנה נתת לי בן, וכשעמד על דעתו והיה בחור בן שלשים ושבע שנים אמרת לי העלהו עולה לפני ונעשיתי עליו כאכזרי ולא ריחמתי עליו, אלא אני בעצמי כפתתי אותו, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני. פתח יצחק ואמר רבש״ע כשאמר לי אבא אלהים יראה לו השה לעולה בני לא עכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח ופשטתי את צוארי תחת הסכין ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני. (מדרש איכה פתיחתא כד)
[צט]
7לעולה בני, (תהלים ל״ג:א׳) רננו צדיקים בה׳, כשהצדיקים רואין שכינתו של הקב״ה מיד הם אומרים שירה, שכן מצינו כשנעקד יצחק וראה את השמים פתוחים, מיד אמר שירה, כשאמר יצחק לאביו הנה האש והעצים ואיה השה לעולה, השיב לו אברהם לעולה בני, אתה הוא השה לעולה, ומיד נעקד יצחק על גבי האש, והתחיל וראה שכינה למעלה ממנו בשמים עומדת לקבלו כריח נחוח, ואז רינן יצחק ואמר שירה ומה שירה אמר, שירה של קרבן. (מדרש)
[קא]
9וילכו שניהם יחדיו זה לעקוד וזה להעקד זה לשחוט וזה להשחט.
(בראשית רבה כ״ו)
[קב] 10וילכו שניהם יחדיו אחז בידו והלכו כאחד, אמר אברהם ישא יצחק רגליו וירוץ. (מדרש הגדול)
1. עי׳ לעיל מאמר פח. ולקמן מאמר צט. ובלקח טוב איתא ויאמר אל׳ יראה לו השה, חמשה ויאמר כנגד חמש שנים שחיה יצחק יותר מאברהם, אברהם אבינו מת בן קע״ה ויצחק בן ק״פ. ובשכ״ט כפל הכתוב בדברים אבי אבי ויאמר ויאמר ג׳ פעמים כדי שיתמלא עליו רחמים.
2. עי׳ תרגום ירושלמי כאן, ופס״ר פ״א אלהים יראה לו השה יזמן קרבנו ואם לא שה לעולה בני, שה לעולה, חי (י״ג סי) לעולה. לשון יונית אתה הוא הקרבן ומפרשים דשה מלשון איסי דהוא בלשון יונית אתה והכוונה אתה לעולה בני. ובהגהות מאיר עין מפרש דהכוונה דשה מלשון זוטא דהוא בל״י תחיה דהחי יהיה לעולה. ובפדר״א פל״א השה לעולה בני אתה הוא השה. ובמדרש הגדול א״ל איה הקרבן א״ל גלוי וידוע לפני שאמר והיה העולם שנא׳ אלהים יראה לו השה. והרד״ק כ׳ לפרש כן מדעתו ולא הזכיר מדברי הב״ר וז״ל אלהים יראה לו השה לעולה בני, ענה לו מענה שיוכל אדם להבינו לשתי פנים, האחד, שיהיה בני, תשובת הקריאה כמו הנני בני, כלומר בני, אלהים יראה לו השה ר״ל הוא יודע מי יהיה השה והוא יזמיננו לנו, והשני אלהים יראה לו השה לעולה, ומי הוא השה, בני הוא. ומעין דרש הנ״ל איתא בזהר ח״א קכ. אלהים יראה לו השה, יראה לנו מבעי ליה מאי יראה לו, אלא א״ל אלהים יראה לו לגרמיה כד איהו יצטרך, אבל השתא בני ולא אמרא, מיד וילכו שניהם יחדיו. ועי׳ בתרגום ירושלמי כאן יזדמן ״לי״, וכן בתרגום הפשיטא, וברס״ג ליתא מלת לו רק אלהא נחזא אימרא. ויש להעיר מלשון הרמב״ם במו״נ ח״א פמ״ח וז״ל האמנם פרשו האנקלוס אלהים יראה לו השה קדם ד׳ גלי אימרא, שלא יבוא זה לחשוב שהשם עתיד לבקשו ולהמציאו, או הוא גם כן מגונה בלשון ההוא התלות השגתו באחד מבעלי חיים בלתי מדברים עיש״ה, וי״ל דזה הוא גם טעם של התרגומים הנ״ל. והגירסא בת״א גלי אימרא נכונה עי׳ בשנויים ובתרגום ירושלמי הוצאת ג״ב מביא הגי׳ ואמר אברהם מן קדם ד׳ איזדמן אימר לעלתא ברי, ואין לא את הוא אימרא לעלתא ברי, והלוכו וכו׳ בליבא שלימא, אברהם למכוס ויצחק בריח למתנכסא.
3.
ברכות סב: ובהשחית ראה ה׳ וינחם מאי ראה וכו׳, ושמואל אמר אפרו של יצחק ראה שנאמר אלהים יראה לו השה, ועי׳ לקמן מאמר קסה. קסו. בהר ה׳ יראה התחלת המאמר ולקמן מאמר קסב. מירושלמי תענית פ״ב ה״ד ובהבאור דהק״ע גורס שם אלהים יראה לו השה את נזכר להם עקידתו של יצחק אביהם ומתמלא עליהם רחמים ולפנינו איתא ה׳ יראה, עי״ש.
4. תנחומא וירא כב.
הנסה דבר אליך תלאה, וכי היה לאוהבך לנסותך בדבר שהיא תלאה אותך ומכרית את זרעך
הנה יסרת רבים, רצית והחייתה לו כל באי עולם בדבריך, ועתה הנה בא להלאותך ולבהלך (רש״י),
יראתך כסלתך שיראתך שהיית ירא שמים, כסלתך היא מחמת כסלות ולא מדעת שלמה (רש״י),
אפילו אמר אמת המפרשים נתקשו בזה דהרי אברהם אכתי לא ידע אז אם אומר אמת, והמרש״א משבש הגירסא דתשובה זו מקומה אחר שאמר המלאך אל תשלח ידך. ובע״י מגיה דצ״ל א״ל דבריך שקר. והלשון כך עונשו הוא סיום לשון הגמרא ולא מדברי אברהם. ול״נ דיש לפרש ע״פ הדרש לעיל מאמר צג. אלהים יראה לו השה ואם לאו השה לעולה בני עיי״ש בבאור א״כ י״ל דהשטן אמר לו דשמע מאחורי הפרגוד דהשם יזמין לו שה לעולה כמו שאמר א׳ יראה לו השה לעולה, ע״ז השיב לו דאינו מתחשב כלל בתשובתו כי אין לה שום ערך יען כי לשקרן אין שומעין לו אפילו אומר אמת, לכן אין לו מה לבוא עמו בדברים. וכן מבואר מהגירסא במדרש הגדול מובא לקמן א״ל ״איני שומע לך״ כך הוא עונשו של בדאי. ובאבות דר״נ כת״י נדפס בנוה שלום צד נ. מביא כל הדרש אמנם התשובה של אברהם א״ל כך עונשו כו׳ ליתא שם ונראה מזה כמ״ש המרש״א. ובמדרש הגדול מביא עוד ז׳ דרשות שונות מה שאמר השטן לאברהם וז״ל א) הנסה דבר אליך תלאה (
איוב ד, ב.) נאמר הפסוק הזה כנגד אברהם אבינו שבשעה שאמר לו הקב״ה שחוט בנך והעליהו לפני מיד קיבל עליו והלך לשחטו קדמו השטן לדרך ואמר לו זקן לאיזה מקום אתה הולך א״ל אני בתומי הולך לעשות רצון אבי שבשמים, א״ל ומה אמר לך, א״ל להעלות בני לפניו לעולה, א״ל זקן שכמותך יטעה בכך, לא אמר לך אלא להטעותך ולהלאותך הרי כתיב בתורה שופך דם האדם באדם דמו ישפך, ואתה טועה והולך לשחוט את בנך, יכול אתה לומר לו שאמרת לי, [כלומר שיאמר אברהם שהקב״ה צוה אותו] הוא אומר לך מי מעיד [בי], ואפילו יש לך עדים, עבד שמעיד ברבו אי אפשר, ואם העיד אין עדותו כלום, חזור בך, א״ל איני שומע אליך שלא לעשות רצון אבי שבשמים לכך נאמר הנה דבר אליך תלאה. ב) ד״א הנסה דבר אמר רב חמא בר חנינה כך אמר השטן לאברהם אדם גדול כמותך יעשה זה, הרי אתה שמקרב הבריות לתחת כנפי השכינה אם אתה הורג את בנך יהיו הכל בדילין ממך וקוראין אותך הורג נפשות, אמר לו איני שומע לעצתך. ג) ד״א הנסה דבר אמר ר׳ יוסי בן זמרא כך אמר השטן לאברהם לא אתה הוא שכל גדולי עולם משכימין לפתחך ונוטלין ממך עצה אם תעשה דבר זה הכל עוזבין אותך בחיים חזור בך ולא שמע לעצתו. ד) ד״א הנסה דבר אמר ר׳ אלעזר בן פדת כך אמר לו השטן לא אתה הוא שכל השרים רואין אותך ועומדין בפניך ואפילו רוכבי סוסים יורדין מפניך וכורעין לך, אם תעשה דבר זה כל כרועין כורעות מבעטות הן בך כושל יקימון מליך
(איוב ד׳ ד׳) ה) ד״א הנסה דבר אמר ר׳ שמעון בן יוחאי כך אמר לו זקן הלא הבן שאתה רוצה לשחוט הרי הוא דומה לך ובדיוקנך הוא נברא ואתה תוקע בו סכין יש לך אדם תוקע סכין בעצמו חזור בך ולא שמע לעצתו. ו) ד״א הנסה דבר אמר ר׳ יוחנן כך אמר לו גדול מכולם יכול אתה לעמוד לחבלה שלשחיטה אם אתה מגיע לחבלה ואתה פורש לא בא עליך בדין ואומר לך כבר קיבלת עליך משעה ראשונה לשחוט, יש לך דבר להשיב שנא׳ כי עתה תבוא אליך ותלא (שם שם ה׳) ולא שמע לעצתו. ז) ד״א הנסה ה׳ דבר אמר ר׳ שמעון בן לקיש אמר לו יראת שמים שבך היא כסילות לך שנא׳ הלא יראתך כסלתך (שם שם ו׳) אמ׳ ליה איהו זכר נא מי הוא נקי אבד עד כאן השטין לו ולא יכול להחזירו מיראת אלהיו מיד אמר לו דע שבאתי להשטינך כמה פעמים ולנסותך ולא הקדמתיך אלא לראות מעשיך שכך שמעתי שהקב״ה משתבח בך ואומר יש כאברהם אוהבי שבזקנותו עמד וחתך את בשרו מיד אמרו מלאכי השרת לפניו אם אוהבך הוא יש לו בן חביב לפניו אמור לו שישחטהו אם עשה כן אוהב הוא לך ואף אני מה שיכלתי להשטין כבר השטנתי ולא יכלתי ועכשיו ואלי דבר יגונב (שם שם י״ב), כבר שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ואין יצחק לעולה, אמר לו איני שומע לך כך הוא עונשו של בדאי אומר אמת ואין שומעין לו. ועי׳ לקמן מאמר רח. ובס׳ הישר על התורה.
5. מאמר זה מובא בס׳ כתב יד שבידי ילקוט תימני על התורה לר׳ יעקב מנצור אל ביחאני (עי׳ מ״ש אודותיו בהקדמה לחלק ד׳) וכ״ה בכת״י מדרש הבאור. ובמשנה תענית פ״ב על הראשונה הוא אומר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם בא״י גואל ישראל. והתוס׳ כתבו לפרש מי שענה את אברהם לפי שהיה ראשון לנצולים שנצול מנמרוד. וקשה לפ״ז מה שאמרו בהר המוריה. אמנם בירושלמי תענית פ״ב ה״ד על המשנה הנ״ל גואל ישראל איתא ולא יצחק נגאל, מכיון שנגאל יצחק כמו שנגאלו כל ישראל. ונראה דמפרש מי שענה לא״א בהר המוריה כדרש הנ״ל ע״ז שאמר אלהים יראה לו השה ענה אותו הקב״ה והנה איל אחר ויצחק נגאל, ובתשובת הגאונים חמדה גנוזה סי׳ ק״ס תשובה לרב שר שלום גאון בסדר תפלות לסדר תעניות איתא וכיון שמגיע לברכת גואל ישראל יתחיל בברכה ארוכה הודאה ופסוקי דעקדה כגון ויאמר יצחק אל אברהם אביו וגו׳ עד ויקרא אברהם שם המקום ההוא וגו׳ ע״כ ונראה הטעם שהזכירו להתחיל בקרא זה ויאמר יצחק וגו׳ מטעם הנ״ל שבזה נענה אברהם, ועי׳ לעיל מאמר צב. דיצחק אמר אין לי עוזר אלא הקב״ה, ובמרש״א בתענית שם.
6. שלשים ושבע, במנורת המאור אלנקוה ח״ב צד שכ״ז מביא הגירסא בחור בן ל׳ שנה וכנראה ט״ס הוא כי הגירסא ל״ז עיקר, וכ״ה בסדר עולם פ״א יצחק אבינו בשעה שנעקד על גבי המזבח בן ל״ז שנים בו בפרק מתה שרה וראה לקמן מאמר קח. בבאור.
7. בפרדס לרש״י בפירוש תפלות (עהרענרייך צד שט״ז) מביא מאמר זה בלשון שמצינו באגדה ומפרש בהפרדס דמטעם זה אומרים בתפלת מנחה בשבת יצחק ירנן.
8. בילקוט שמעוני ח״א רמז תשיד. בשם ילמדנו כבש אחד זה יצחק שנאמר השה לעולה בני. בני השה לעולה, ובאגדת בראשית פי״ט ואל זה אביט אל עני וגו׳ זובח השה (ישעיה ס״ו ב.) אימתי משהקריב ליצחק שנא׳ אלהים יראה לו השה לעולה בני. ועי׳ לעיל פי״ח מאמר קד. בבאור התחלת המאמר.
9. וילכו שניהם יחדיו מה יחדיו שלא היצר במה שאמר לו אביו אלא כשם שזה היה שמח כך זה היה שמח ליקרב אברהם שמח לעקוד ויצחק שמח ליעקד אברהם שמח לשחוט ויצחק שמח לישחט. וכעי״ז בפס״ר מא״ש בהוספה פ״א קצה. יצחק אף הוא היה תמים אמר הקב״ה יש בן תמים מזה יודע שאביו הולך לקרבו והוא מהלך עמו בתמות וילכו שניהם יחדיו וכ״ה במדרש אגדה ובכתב יד ילקוט אור האפלה ובספר חמאת החמדה כת״י.
10. לעיל מאמר צב. אמר אני זקן והוא נער שמא יברח. ומפרש טעמא דקרא שהלכו יחדיו דהיה ירא שמא ירוץ ויברח ממנו. והוא נגד הדרש מאמר קא. וכל המדרשים מובא לעיל דהלך יצחק בשמחה להשחט לקרבן לה׳. וי״ל דאינו חולק על הדרשות הנ״ל אלא אברהם שרצה לקיים מצות הבורא חשש לזה שירוץ ממנו לכן אחזו בידו והלכו כאחד. ובאבן עזרא פסוק ד׳ אמר לשון ונשובה כדי שלא ירגיש יצחק ויברח כו׳ כי אילו אמר לו אתה העולה יתכן שיברח. וראה לעיל בתורה שלמה מאמר פד. מה שכתבתי שם בבאור.