×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ז) וַיֹּ֨אמֶר יִצְחָ֜ק אֶל⁠־אַבְרָהָ֤ם אָבִיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֔י וַיֹּ֖אמֶר הִנֶּ֣נִּֽי בְנִ֑י וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה הָאֵשׁ֙ וְהָ֣עֵצִ֔ים וְאַיֵּ֥ה הַשֶּׂ֖ה לְעֹלָֽה׃
Yitzchak said to his father, Avraham, and said, "My father?⁠" He said, "Here I am, my son.⁠" And he said, "Here are the fire and the wood, but where is the sheep for the offering?⁠"
תורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתשכל טוברד״קר׳ בחיירלב״ג ביאור הפרשהאברבנאלתולדות אהרןכלי יקרמנחת שיר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהעודהכל
[פח] 1ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי, בא לו סמא״ל אצל אבינו אברהם, אמר ליה סבא סבא אובדת לבך, בן שניתן לך למאה שנה אתה הולך לשחטו א״ל על מנת כן, א״ל ואם מנסה אותך יותר מיכן אתה יכול לעמוד הנסה דבר אליך תלאה (איוב ד׳:ב׳) א״ל ויתר על דין, א״ל למחר אומר לך שופך דם את חייב ששפכת דמו של בנך, א״ל על מנת כן, וכיון שלא הועיל ממנו כלום בא לו אצל יצחק, אמר לו ברא דעלובתא, הולך הוא לשוחטך, א״ל על מנת כן, א״ל א״כ כל אותן הפרגזיות שעשת אמך לישמעאל שנאיה דביתא ירותא, ואתה אינך מכניס בלבך, כד לא תיעול מילא תיעול פלגא הה״ד ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי למה אבי אבי ב׳ פעמים כדי שיתמלא עליו רחמים - ויאמר הנה האש והעצים - א״ל יצף לההוא גברא דיגער ביה, מכל מקום אלהים יראה לו השה לעולה וגו׳. (בראשית רבה נ״ו ד׳)
[פט] 2ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי, אמר יצחק לאביו, מה אתה עושה בי, אמר לו אעשה בך רצון קונך, אמר יצחק אמי ענייה זקינה מה תאמר לה, אמר אברהם אומר לה כבר נשחט יצחק, אמר לו יצחק והלא תהרג נפשה של ענייה מתחייבת, אלא כשתשרוף אותי קח חטמי [קטמי] תביא לאמי כדי שתתנחם בו, אמר אברהם כן יהיה הדבר, ובכה במרר נפש מפני הפירוד בלבד. (מדרש)
[צ] 3הנה האש והעצים, זכה אברהם ליצחק בחמשה דברים כו׳ בנוי בכח בעושר בחכמה ובשנים כו׳, בחכמה מנין שאמר לאביו הנה האש והעצים וגו׳. (תנ״י תולדות ז.)
[צא] 4הנה האש והעצים, (ויקרא ו׳:ו׳) אש תמיד תוקד וגו׳ דא אשו דיצחק דכתיב הנה האש והעצים והיינו אש תמיד דקיימא תדיר והעצים אלין עצים דאברהם כו׳. (זח״ג ל:)
[צב] 5ואיה השה לעלה, אמר יצחק לאברהם הנה האש והעצים ואיה השה לעולה, אמר בני אתה לעולה, באותה שעה נשתנה קלסתר פניו של אברהם אמר אני זקן ואיני [והוא] נער שמא יברח, ומה תהא עלי, א״ל יצחק אבא אל תתירא, יהי רצון מלפני המקום שיתקבל לרצון רביעית דם שלי אלא כופתני יפה, כדי שלא אצטדך, וכשתלך אצל שרה אמי אל תאמר לה פתאום שלא תחבול עצמה, אם על הגג תהיה עומדת שמא תפול ותמות, או על הבאר עומדת שמא תפיל עצמה לתוכו, או תהיה בידה סכין ותמית עצמה בו, באותה שעה היה יצחק מסכים בפיו, ובלבו היה אומר מי יצילני מיד אבי, אין לי עוזר אלא הקב״ה שנא׳ (תהלים קכ״א:ב׳) עזרי מעם ה׳ עושה שמים וארץ, ומלאכי השרת אומרים בואו ראו שני צדיקים, אב שוחט ובן עומד לישחט ואין מעכב זה לזה. (אבות דר״נ כת״י)
1. לקמן מאמר צו. תנ״י וירא מו. תנחומא וירא כב. פס״ר פ״מ. הפרגזיות מפרשי המדרש מביאים ג׳ פירושים א) מענין מתנות ומוהר, דברים חמודים שקנתה, למי קנתה לישמעאל שנאיה דביתא? ב) מענין פעולות והכנות. ג) החרדות שעשתה אמך לישמעאל לגרשו הי׳ לבטלה. (בערוך מפרש מענין כעסים ובמת״כ מגיה עכסים) וי״ג: ״פרגיות״ מלשון נחמד למראה או ״פרגיאות״, מלשון אונאות דברים. כד לא תיעול מילא כשאומרים לו לאדם דבר של לה״ר אם לא נכנס באזנו כולו נכנס חציו (פי׳ ב״ר). יצף וכו׳ לשון צער ודאגה, הקב״ה יגער בו ויצער אותו למי שהזקיקך לשאול בדברים הללו (פי׳ ב״ר). ובתנ״י הוא בא ליצף אותך אבל הקב״ה אל יצף אותנו. ובתנחומא אינו בא אלא ליעף לנו. ורבינו בחיי מביא לשון המדרש כדי שיתמלא עליו רחמים כאדם שמצר על עצמו ואומר ווי ווי ע״כ. ומלשונו נראה דגורס כן במדרש. ולשון זה מובא גם בפי׳ ב״ר המיוחס לרש״י. וי״ג למה אביו אבי כלשנא דקרא ולא ״אבי אבי״. ומענין זה יש בזהר ח״א קכ. ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי לא אתיב ליה מיד (מידי), אלא בגין דהא אסתלק מרחמי דאבא על ברא, ובגין כך כתיב הנני בני הנני דאסתלקו רחמי ואתהפך לדינא: לפי הגירסא ״מיד״ הפירוש, מה דכתיב ויאמר יצחק אל אברהם אביו, היינו שקרא אותו ולא השיב וקרא עוד הפעם ויאמר אבי, וע״ז שואל למה לא השיב מיד, ותי׳ משום דעזב כאן מדת הרחמים ונתהפך לדין. ולהגירסא השניה ״מידי״ הייני דלא פייס אותו ולא השיב על מה שבקש רחמים. ועי׳ זח״ג כח: ואבן עזרא במדבר ז, ג. ובדרש לפטירת משה הוספה לספר דברי הימים של משה באוצ״מ שעו. ודרשת הב״ר מובאת בסגנון אחר בתנחומא וירא כב. קדמו השטן בדרך ונדמה לו כדמות זקן א״ל לאן אתה הולך, א״ל להתפלל א״ל ומי שהולך להתפלל למה אש ומאכלת בידו ועצים על כתפו, א״ל שמא נשהא יום או יומים ונשחט ונאפה ונאכל א״ל זקן לא שם הייתי כשאמר לך הקב״ה קח את בנך וזקן כמותך ילך ויאבד בן שנתן לו למאה שנה, לא שמעת המשל מה שהיה בידו אבדו ומבקש מאחרים, וא״ת יהיה לך בן אחר תשמע מן המשטין ותאבד נשמה שתחייב עליה בדין, א״ל לא משטין היה אלא הקב״ה יתברך היה לא אשמע ממך, הלך מעליו ונדמה לבחור ועמד על ימינו של יצחק א״ל לאן אתה הולך, א״ל ללמוד תורה, א״ל בחייך או במיתתך, א״ל וכי יש אדם שילמוד אחר מיתה, א״ל עלוב בר עלובה כמה תעניות נתענית אמך עד שלא נולדת והזקן הזה השתטה והוא הולך לשחטך, אמר אעפ״כ לא אעבור על דעת יוצרי ועל צווי אבי, חזר ואמר לאביו אבי ראה מה אומר לי זה א״ל אל תשגיח עליו שאינו בא אלא ליעף לנו כו׳ מיד ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה באותה שעה נפל פחד ויראה גדולה על יצחק שלא ראה בידו כלום להתקרב [להקריב], והרגיש בדבר במה שעתיד להיות, בקש לומר ואיה השה לעולה א״ל הואיל ואמרת הקב״ה בחר בך, אמר אם בחר בי הרי נפשי נתונה לו על דמי (י״ג אמי) צר לי מאד, ואעפ״כ וילכו שניהם יחדיו בודאי זה לשחוט וזה להישחט ויצחק בן ל״ז שנה היה בשעת עקדתו. ובפסקתא רבתי פ״מ איתא עם שיצחק מהלך עם אביו מה עשה השטן בא ועמד לימינו של יצחק א״ל הא עלוב בנו של עלובה כמה תעניות נתענית אמך וכמה תפילות נחפללה אמך עד שלא באת לה והזקן הזה נשתטה מזקנותו והולך לשוחטך מיד הפך יצחק פניו אל אביו א״ל אבא ראה מה א״ל האיש הזה אמר הוא בא ליעף לך הקב״ה יראה לו השה.
2. מאמר זה מובא בס׳ כתב יד שבידי בשם נר השכלים הנקרא בלשון ערבי סראג אלעקול והוא ילקוט תימני ממדרשים שונים וראה מ״ש אודותיו בהקדמה לחלק ד. ראה לקמן מאמר צב. ובמדרש ויושע פ׳ א מובא לקמן מאמר רח. ובילקוט שמעוני ח״א רמז קא. מביא בשם מדרש וז״ל א״ל יצחק אבא מהר ועשה רצון יוצרך ושורפני יפה ואפר שלי הולך לאמי ותניחהו וכל זמן שתראהו אמי תאמר זהו בני ששחטו אביו. אבא מה תעשו לזקנותיכם א״ל בני יודעים אנו שמיתתנו קרובה מי שנחמנו עד עכשיו הוא ינחמנו עד יום מותנו. וישם אותו על המזבח עיני אברהם בעיני יצחק ועיני יצחק בשמי שמים והיו דמעות מנשרות ונופלות מעיני אברהם עד שהיתה קומתו משוטטת בדמעות א״ל בני הואיל והתחלת על רביעית דמך יוצרך יזמין לך קרבן אחר תחתיך. באותה שעה פער פיו בבכיה וגעה געיה גדולה והיו עיניו מרופפות וצופות לשכינה והרים קולו ואמר אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי. ובספר הישר עה״ת מובא בסגנון אחר, ״בעת אשר תשחטני ותשרפני לעולה קח עמך הנשאר מאפרי והבאת לשרה אמי ואמרת אליה זה ליצחק ריח [ניחוח] אך אל תדבר אליה את הדבר הזה בשבתה על באר או במקום גבוה פן תשליך את נפשה עלי ותמות״. ועי׳ תנחומא וירא כג.
3. בשכל טוב כ׳ ויאמר הנה האש כו׳ כמתנכר מידיעה. פירוש, אף דבאמת ידע בכ״ז עשה את עצמו כלא ידע. וי״ל בזה טעמים שונים מדוע עשה כן. וכנראה זאת כוונת המדרש כאן, בחכמה מניין וכו׳. ועי׳ באבן עזרא שמביא משם אחרים שהיה אז בן חמש שנים, וכ׳ דזה לא יתכן אלא נראה שהיה קרוב לי״ג שנים. ודעת רז״ל בזה עי׳ לעיל מאמר ד. ולקמן צח. דהיה בן ל״ז. ואולי גם דעת המדרש כאן שהיה אז צעיר לימים ולכן יש סימן חכמה בשאלה זאת. והמפרשים כ׳ לבאר את הכוונה של השאלה הזאת בדרכים שונות עי׳ במלבי״ם ובס׳ ישועות יעקב, ומלשון המדרש הנ״ל יש סמוכין לדבריהם. ויש להעיר מלשון ספר היובלים הנה ״המאכלת״ והעצים ואיה השה לעולה ועי׳ בס׳ משך חכמה עה״ת.
4. עי׳ תק״ז מובא לעיל פ״א מאמר קפ״ז בראשית תמן (ברית) אש לעולה דיצחק, הנה האש והעצים.
5. מאמר זה נדפס בס׳ נוה שלום צד נ. ודרש זה בסגנון אחר הוא במדרש הגדול כאן. א״ל אברהם ליצחק אתה השה, מיד הניח יצחק ידיו על ראשו ובכה ואמר לאביו זה הוא מדרש גדול שאמרת לאמי, מיד בכה אברהם ותלש בשערו. אמ׳ לו אבי אל תצער עצמך עשה בי רצון אביך שבשמים. יהי רצון שיהיה רביעית דם שלי כפרה על כל ישראל, ועי׳ לקמן מאמר קב.
וַאֲמַר יִצְחָק לְאַבְרָהָם אֲבוּהִי וַאֲמַר אַבָּא וַאֲמַר הָאֲנָא בְרִי וַאֲמַר הָא אִישָׁתָא וְאָעַיָּא וְאָן אִמְּרָא לַעֲלָתָא.
Yitzchak spoke to Avraham, his father, and said, “Father,” and he [Avraham] said, “Here I am, my son.” He said, “Here are the fire and the wood, but where is the lamb for the offering?”
ואמר יצחק לאברהם אבוהיא ואמר אבא ואמר הנניב ברי ואמר הא אשתא וקיסייא ואןג הוא אמרה לעלת⁠[ה].
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אבוהי״) גם נוסח חילופי: ״אבוי״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הנני״) גם נוסח חילופי: ״הא אנא״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואן״) גם נוסח חילופי: ״והן״.
ואמר יצחק לאברהם אבוי ואמר אבא ואמר האנא ואמר הא אישתא וקיסין והאן אימרא לעלתא.
And Izhak spoke to Abraham his father, and said, My Father! And he said, I am. And he said, Behold the fire and the wood: where is the lamb for the offering?
[ד] וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי – בָּא לוֹ סמא״ל אֵצֶל אָבִינוּ אַבְרָהָם אֲמַר לֵיהּ סָבָא סָבָא אוֹבַדְתְּ לִבֶּךָ, בֵּן שֶׁנִּתַּן לְךָ לְמֵאָה שָׁנָה אַתָּה הוֹלֵךְ לְשָׁחֲטוֹ, אָמַר לוֹ עַל מְנָת כֵּן. אָמַר לוֹ וְאִם מְנַסֶּה אוֹתְךָ יוֹתֵר מִכֵּן אַתְּ יָכוֹל לַעֲמֹד, הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִלְאֶה (איוב ד׳:ב׳), אָמַר לוֹ וְיָתֵר עַל דֵּין. אָמַר לוֹ לְמָחָר אוֹמֵר לְךָ שׁוֹפֵךְ דָּם אַתְּ חַיָּב שֶׁשָּׁפַכְתָּ דָּמוֹ שֶׁל בִּנְךָ, אָמַר לוֹ, עַל מְנָת כֵּן. וְכֵיוָן שֶׁלֹא הוֹעִיל מִמֶּנּוּ כְּלוּם בָּא לוֹ אֵצֶל יִצְחָק, אָמַר לוֹ בְּרָא דַּעֲלוּבְתָּא, הוֹלֵךְ הוּא לְשָׁחָטֶךָ, אָמַר לוֹ עַל מְנָת כֵּן. אָמַר לוֹ אִם כֵּן כָּל אוֹתָן הַפָּרְגָזִיּוֹת שֶׁעָשָׂת אִמְּךָ לְיִשְׁמָעֵאל שְׂנָאֵיהּ דְּבֵיתָה יְרוּתָא, וְאַתָּה אֵינְךָ מַכְנִיס בְּלִבֶּךָ. כַּד לָא תֵיעוּל מִילָא תֵיעוּל פַּלְגָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו אָבִי, לָמָּה אָבִי אָבִי שְׁתֵּי פְּעָמִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְמַלֵּא עָלָיו רַחֲמִים.
וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵֵשׁ וְהָעֵצִים – אָמַר לוֹ יְצֵף לְהַהוּא גַּבְרָא דְּיִגְעַר בֵּיהּ, מִכָּל מָקוֹם אֱלֹהִים יִרְאֶה לוֹ הַשֶּׂה בְּנִי, וְאִם לָאו אַתָּה הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי.
ת֗ם קאל אסחק לאברהים אביה יא אבה קאל לביך יא בני אקאל הוד֗א אלנאר ואלחטב ואין אלחמל ללקרבאן.
א. מכאן עד סוף בראשית כ״ב:ח׳ נתלש מכ״י סנקט פטרבורג והושלם מכ״י אוקספורד.
אז אמר יצחק לאברהם אביו: אבי, אמר: הנני בני. אמר: הנה האש והעצים ואיה השה לקרבן.
ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי – כפל הכתוב בדברים אבי אבי, ויאמר ויאמר ג׳ פעמים, כדי שיתמלא עליו רחמיו:
ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה – כמתנכר מידיעה:
וַיאמר הִנֶּנִי בני – בדגש גם הנו״ן השניה.
הנני בני, with a dagesh also in the second letter נ.
ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני – יש בפסוק הזה ד׳ מאמרות ולא ידעתי למה. ואמרו בב״ר ויאמר יצחק אל אברהם בא סמאל אצל אברהם א״ל מאי האי אבא בן שנתן לך למאה שנה אתה הולך לשחטו אמר לו על מנת כן. הלך אצל יצחק אמר לו אי ברא דעלובתא הולך הוא לשחטך אמר לו על מנת כן. הה״ד ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי למה אבי ב׳ פעמים כדי שיתמלא עליו רחמים כאדם שמצר על עצמו ואומר ווי ווי. ע״כ
ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה. והשיב לו אברהם אלהים יראה לו השה לעולה בני. ואז הבין יצחק כי הוא העולה ואעפ״כ וילכו שניהם יחדו. ומפני זה הזכיר שנית וילכו שניהם יחדו. כי בראשון לא ידע יצחק הוא כי העולה ועתה שידע למדך הכתוב שנתרצה בדבר והלכו שניהם יחדו בכוונה אחת זה לשחוט וזה לישחט.
ורבים ישאלו איזה מהם גדול כחו ומי משניהם הגדיל לעשות, אם אברהם הבא לשחוט את בנו הוא בעצמו בידיו. או יצחק המפקיר עצמו להשחט. יש שאמרו גדול כחו של אברהם יותר מיצחק לפי שהמפקיר עצמו ליהרג נקל הוא מאד מן האב שבא לשחוט את בנו בידיו, אם לא תאמר כן למה צוה הקב״ה לאברהם לשחוט את בנו בידיו יצוהו להרוג את עצמו או שתבא המצוה ליצחק. אלא בודאי זה ראיה כי גדול כחו של אברהם יותר מיצחק.
ויש שאמר גדול כחו של יצחק לפי שאברהם נצטוה בזה מפי השם וזה נצטוה מפי אביו, ולכך גדול כח אמונתו של יצחק. ונראה כדעת האומר גדול כחו של אברהם, שהרי יצחק אע״פ שלא נצטווה מפי השם יתברך יודע היה באביו שהוא נביא ונתחייב לשמוע ממנו כמפי הש״י שהרי דבר הנביא דבר השם הוא, וכתיב (דברים י״ח:י״ט) והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אנכי אדרוש מעמו. ומטעם זה בזאת המצוה צוה הקב״ה לאברהם ולא ליצחק לבאר כי גדול כחו של אברהם.
ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי, ויאמר הנני בני, "Yitzchak said to his father 'my father!' His father said: 'I am here my son.'" This verse contains four statements and I do not know why. In Bereshit Rabbah 56,5 the words "Yitzchak said to Avraham" are understood to mean that Samael came to Avraham and challenged him: "what kind of father are you? Are you really going to slaughter a son who has been born to you when you were already one hundred years old?⁠" Avraham answered "nevertheless.⁠" Thereupon Samael addressed Yitzchak saying: "you son of a disappointed mother! He (your father) is going to slaughter you!⁠" Yitzchak answered: "nevertheless.⁠" This is why the Torah wrote twice: "Yitzchak said to his father.⁠" Why do the words "my father" appear twice? In order that his father's parental mercy be stirred; the exclamation was like that of a man who is in difficulties and, referring to himself, says: "woe to me, woe to me.⁠"
ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה, "he said: 'here are the fire and the wood, but where is the lamb for the burnt-offering?'" Avraham answered him that "God will select the lamb for the offering,--my son.⁠" From the way Avraham placed the colon in this verse, Yitzchak understood that he had been chosen to be the "lamb.⁠" In spite of this realisation, the Torah continues: וילכו שניהם יחדו, "they continued to walk together", i.e. they were of one mind. In order to make this point clear, the Torah had to repeat the sentence: "they walked together.⁠" The release of the information that Yitzchak was going to be the victim did not drive a wedge between his relations with his father. At the time the Torah wrote these words for the first time, Yitzchak did not yet know that he was going to be the sacrifice.
Many people asked who of the two principal characters in this drama displayed greater love and devotion vis-a-vis God? Was it Avraham who had to perform this commandment of slaughtering his son with his own hands, or was it Yitzchak who had to submit to being slaughtered? Some people argue that Avraham displayed greater strength seeing that it is easier to suffer something passively without resisting than to summon the emotional fortitude to kill one's beloved son with one's own hands. Besides, according to the general principle that שב ואל תעשה, that passive participation in a sin or in the performance of a מצוה is inferior to active participation, there can be no question that Avraham's part in this drama was by far the greater of the two.
Those who argue that Yitzchak's ("sacrifice") was the greater of the two, point to the difference between fulfilling a command by God and one by one's father. Avraham, after all, had been commanded to do what he set out to do by God Himself, whereas Yitzchak had to take his father's word for it that he had been so commanded. If, nonetheless, Yitzchak did not make an issue of the matter, this demonstrates his absolute faith both in God and in his father.
Personally, I believe the argument which claims that Avraham displayed greater strength of faith is the correct one. Yitzchak, though he had not been commanded to lay down his life by God directly, knew that his father was an accredited prophet, and that therefore he was under an obligation to consider his father's instructions as equivalent to God's instructions. We are told in Deut.18,19 concerning the commandment to listen to the instructions of an accredited prophet: והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו, "it shall be that the man who will not hearken to My words which he shall speak in My name, I shall exact it from him.⁠" This is the reason that Avraham and not Yitzchak was given this commandment; God wanted to give Avraham the opportunity to fulfill His commandment and to demonstrate the power of his faith.
ושאל יצחק את אביו איפה השה שיעלה שם לעולה, לפי שכבר ראה שהביא עימו האש והעצים, ולזה הבין שרצון אברהם היה להעלות שם עולה — וזה לאות שכבר היה רגיל אברהם בהעלאת העולות, ושכבר ראה זה יצחק ממנו.
ולכן שאל יצחק לאביו הנה האש והעצים ואיה השה לעולה.
והנה אמר אבי ויאמר בני להגיד שהיה יצחק בעל מוסר ולכן כששאל שאלה מאת אדוניו יאמר לו אדוני או אבי ואז הנשאל ישיבנו מה לבן כנותן אליו רשות לדבר ולזה אברהם השיבו הנני בני ר״ל דבר מה שתרצה כי אתה בני ואהבת עולם אהבתיך. והיתה שאלתו הנה האש והעצים ר״ל בידך דברים מורים שהם להקריב קרבן ואיה א״כ השה לעולה כי ידע יצחק שהיו העצים ההם עצי עולה ממה שראה פעמים אחרות שהיה אביו בוחר ומכין עצים כמו אלה להקריב קרבן עולה לה׳ ומפני זה שאל הנה האש והעצים ואיה השה לעולה. והתבונן הרחבת שכל יצחק ופלפול שאלתו וזה שהוא עשה חלוקה הכרתית לא ימנע מחלוקה או אנחנו נעבור בישוב בני אדם ומשם נקח השה. או אין אנחנו הולכים לישוב כלל ואם אנחנו הולכין לישוב מה הטורח מהמשא כבד מהולכת העצים הכבדים והולכת האש ג׳ ימים בידי אבי כי שה בכל מקום שימצא נמצא עצים והאש ולא יתהפך שבכל מקום שנמצא עצים ואש ימצא שה. ואם אין אנו הולכין לישוב ומפני זה יתכן הולכת האש והעצים יקשה א״כ למה לא נוליך השה ולכן שאל כנגד שני צדדי החלוקה הנה האש והעצים ואיה השה לעולה כלומר בהכרח אין אנחנו הולכים לישוב כיון שהנה האש והעצים אנחנו מוליכין עמנו ולכן יקשה כיון שאבי רוצה להעלות עולה איך יתרשל מהעקר שהוא השה וישתדל במה שאינו עקר שהם העצים. והנה לא הקשה ג״כ יצחק מהמאכלת כמו שהקשה מהאש והעצים לפי שדרך בני אדם להוליך בדרך חרב או מאכלת מפני האויבים או מפני החיות הרעות ומפני זה לא הקשה יצחק מהמאכלת.
[א] השה לעולה
[1] סנהדרין פרק עשירי דף פט ע״ב (סנהדרין פט:)1
1. לשון הגמרא: ׳כיון דחזא דלא קא שמיע ליה, אמר ליה ואלי דבר יגנב, כך שמעתי מאחורי הפרגוד, ׳השה לעולה׳ ואין יצחק לעולה. אמר לו כך עונשו של בדאי, שאפילו אמר אמת אין שומעין לו׳.
התיבות ׳השה לעולה׳ מופיעות גם בפסוק ז בשאלתו של יצחק, וגם בתשובתו של אברהם בפסוק ח, לאיזה מהם התכוון רבנו?
לפי סדר הציטוטים אמנם משמע שהציטוט ׳השה לעולה׳ שייך לפסוק ז, אך אין זו הוכחה מוחלטת, כיון שפעמים רבנו מקדים ציטוטים מאוחרים, הוכחה אחרת היא ההתאמה בין הציטוט וההפניה, רבנו מפנה את פסוק ז למסכת סנהדרין, שם מובא הדיאלוג של אברהם והשטן, ודברי השטן מתאימים לציטוט מן הפסוק ׳השה לעולה׳ ולא יצחק לעולה. ההפניה להלן בפסוק ח למסכת ברכות עוסקת בפסוק מדברי הימים א כא, טו, ׳וכהשחית ראה ה׳ וינחם׳, מה ראה ה׳ וניחם?... ׳שמואל אמר אפרו של יצחק ראה שנא׳ אלהים יראה לו השה׳. והיא מתאימה לציטוט שם ׳אלהים יראה לו השה לעולה׳ [ולא לפס׳ ז בשאלת יצחק ׳ואיה השה לעולה׳].
ויאמר אבי וגו׳ – ולא אמר לו יצחק עדיין כלום, אלא קראו אבי ושתק, לפי שהרגיש יצחק שרצון אביו להעלותו לעולה וחשב אם כן אינו מרחם עלי כרחם אב על בנים ונהפך לי לאכזר, כי לא ידע עדיין שזה רצון בוראו, על כן קראו אבי לנסותו אם יעננו, שעדיין קבוע בלבו שהוא אביו, או אם כבר הסיחו מלבו כאילו אינו בנו, כי בזה רצה לידע מי יהיה הנשחט, וכאשר ענה לו הנני בני והורה לו שעדיין כל געגועיו עליו א״ל א״כ איה השה לעולה, וא״ל אלהים יראה לו השה לעולה בני, לא אני בחרתי בך כי אם אלהים, ואני ואתה שנינו חייבים בכבודו אז וילכו שניהם יחדיו בכוונה אחת, לאפוקי עד הנה היו חלוקים בדעתם.
הִנֶּ֣נִּֽי בני: בלא מקף, ובסגול נו״ן ראשונה, ושתי הנו״נין דגושות, ובא נו״ן יו״ד המדבר בדגש שלא כמנהג. 1ובמסורת ב׳ דגושין, וסי׳ 2הנני בני, 3מי אתה בני (תולדת יצחק). [הִנֶּ֣נִּֽי].
1. ובמסורת: מ״ק-ד על אתר (בלא פירוט).
2. הנני בני: פסוקנו.
3. מי אתה בני: בר׳ כז יח.
ויאמר יצחק אל אברהם אביו – כל שלשת הימים לא שאל יצחק דבר. אולי כשהלכו מביתם לא גלה לו אברהם עדיין שהוא הולך להעלות עולה, אלא שהולך עמו לעבוד את ה׳. ולא ראה יצחק שאברהם בקע עצי עולה, גם שמם על החמור שלא בפניו. וכן היה לבדו כששָׂם על החמור את האש ואת המאכלת, והיו כל אלה הדברים טמונים בשקים שעל החמור. ואיש שלא ידע מהן דבר, כי הוא חבש חמורו לבדו, ועתה שפרקם ראום יצחק, ומפני הכבוד לא דבר מאומה מיד בפני הנערים. וכשהלך עם אביו לבדו אז שאל ״הנה האש והעצים, ואיה השה לעולה?⁠״.
ויוכל להיות שגלה לו הכל טרם הלכו מביתם, וחשב יצחק כי השה יקח אברהם באחד המקומות. וכשראה שכבר הם קרובים אל המקום, ושאין במקום ההוא מקום מושב ומרעה צאן, ולא לקח עדיין שה, תמה ושאל ״איה השה לעולה?⁠״ וכפל האמירה בפסוק זה,⁠1 יֵרָאֶה שהודיע כי יצחק הלך בהצנע ובכבוד, ולא דחה וחקר באביו שיודיעהו טעם לכתו שם, כי ירא יצחק את אביו מאד. ועתה החל לדבר אליו. וזהו ״ויאמר יצחק אל אברהם אביו״, ושלא נחשוב שאמר אליו רבות שלא נזכר בכתוב, פירש הכתוב ״ויאמר אבי״, כלומר תחלת מה שאמר לאביו היה ״אבי״, וזה אות שקודם הקריאה הזאת היה ״ויחיל ודומם״.⁠2 כי ידע יצחק שאביו איש אלהים ודבק במחשבת הדעת, וחלילה לו להטרידו בדברים, ולדבר עמו תחלה. רק עתה שתמה על מעשיו, קראו ״אבי״ לבחון אם יענהו, וכשירצה לשמוע ידבר אליו, ואם אין יחריש. ואביו השיבו ״הנני״, כלומר הנני במקום זה מוכן לעשות בקשתך. אז שְׁאָלוֹ ״הנה האש והעצים״, כלומר אילו לא לקחת עמך אש ועצים, הייתי אומר שתעבוד את ה׳ על ההר ההוא בהשתחויה ברנה ובתפלה, ותקרא שם בשם ה׳. אך הנה האש והעצים שהן לבד צרכי העולה, ואיה השה לעולה? הזכיר הפחות, שלכל הפחות צריך שה אחד מן הצאן לעולה, ואין לנו אפילו שה אחד.
1. ב׳ פעמים כתוב ״ויאמר״ לענין יצחק.
2. איכה ג, כו. מליצה לומר ״שותק״.
ויאמר אבי ויאמר הנני בני – דרך חבה, להורות שהיתה נפשו קשורה בנפשו ועכ״ז לא נמנע מלהקריבו על המזבח:
הנה האש והעצים ואיה השה לעלה – כלומר אם אנו הולכים למקום ישוב, למה הבאת אש ועצים ממרחק ג׳ ימים, הלא הם מזומנים בכל מקום, ואם לא נלך למקום ישוב, ולזה לקחת עמך אש ועצים, למה לא נוליך גם השה לעולה שהוא העיקר ואינו נמצא בנקל במקום חרב ושממון:
האש והעצים ואיה השה – הבאת עמך מן הבית דברים הנוחים להשיגם גם בהר, עצים מאחד השיחים אשר סביב, ואש נוכל להוציא מן הרעפים, ודבר שאינו נמצא בהר לא הכינות להביא עמך מן הבית. זהו ואיה השה לעולה, והשיבו אין אנו צריכים לשה, כי אין חפץ להשם כעת להקריב לפניו אחת מן הבהמות, כי בחר לו יה להעלות לפניו על אשה ה׳ דבר יקר מאד, והוא בני, וזהו אלהים יראה לו השה לעולה בני (רמ״א) והעיד הכתוב כי גם אחר שנודע ליצחק כי הוא הנבחר להיות עולה על אשה ה׳, התרצה לזה בנפש חפצה, ושניהם הלכו יחדיו בכונה רצוי׳ זה להקריב, וזה להקרב: אמרו באגדה הובא בילקוט, אברהם דומה כמי שעושה חתנות לבנו, ויצחק דומה כמי שעושה חופה לעצמו, ובפרדס הגדול הביא אגדה שאמר יצחק שירה כשנעקד ע״ג המזבח וז״ש יצחק ירנן.
ויאמר יצחק – זה נכתב מפני שתשובת אברהם אלהים יראה לו השה אעפ״י שלא נאמרה אלא להשקיט את יצחק, מכל מקום נתאמתה, כי נזדמן להם האיל; ומזה נמשך גם כן משל הדיוט {בראשית כ״ב:י״ד} בהר ה׳ יראה, כי אמנם לא חש הכתוב להזכיר כל הדברים שאמרו זה לזה אברהם ויצחק שא״כ איך לא הזכיר מה אמר יצחק כשהתחיל אביו לעקדו?
Isaac said. This is recorded only because Abraham’s answer, “God will provide Himself the lamb for the burnt offering,” even though it was said only to quiet Isaac, nevertheless came true, since they happened upon the ram. From this answer was also derived the popular saying, “In the mountain of the Lord is He Who provides” [v. 14]. However, the text does not bother to record everything that Abraham and Isaac said to each other. If it had, how could it not have recorded what Isaac said when his father began to bind him?
ויאמר יצחק וגו׳ – עד עתה לא דיברו האב והבן זה עם זה, משום כך נאמר כאן פעמיים ״ויאמר״. [פעמיים מנסה יצחק לשאול – ואומר רק ״אבי״]. קרוב לודאי שהשתיקה וכובד הראש של שלושת הימים רמזו ליצחק את האמת. מטעם זה אולי נאמר: ״אל אברהם אביו״. עד כה נראה אברהם ליצחק, בהתנהגתו השותקת וכבדת הראש, רק כ״אברהם״, לא כ״אביו״ כמו שהוא בדרך כלל נראה.
ויאמר אבי: ולא שאל מיד ״איה השה״. באשר הרגיש דבר נפלא ולא מצא לב לשאול כי אם אחרי התבוננות על תשובת אביו אם יהא בסבר פנים יפות ואהבה, על כן כאשר ענהו ״הנני בני״ זוהי תשובה מאהבה, עתה שאל לדעת. {ובא כאן תיבת ״הנני״ בדגוש הנו״ן השני1, לרמז כוונה שניה2 – הנה אני כמו שהייתי אוהבך ביותר, כך עתה בלי שינוי כלל.}
1. שלא כדרך. ועיין ב׳מנחת-שי׳ במקום.
2. כשיטת רבינו בכל מקום, שדגש שלא כדרכו בא ללמד. עיין להלן כז,יח.
ויאמר יצחק – נפלא הוא ביופיו תיאור זה של השתיקה המעיקה, אותה מפסיק יצחק בשאלתו התמימה, כיצד האב מגלה טפח מסודו — ואף על פי כן ממשיכים שניהם בדרכם בלב אחד, האב והבן, ללא היסוס.
הנה האש והעצים ואיה השה לעולה – פירוש שקרבן תמיד בעי ביקור (פסחים צ״ה) רק כדי שלא יהיה בו מום. אבל בב״נ לא פסלי מומין רק מחוסר אבר (ע״ז ה׳) ולא בעי ביקור בהם אך אברהם יצא מכלל ב״נ ובבמה אינו טעון עצים ורק תמיד במזבח בעי שני גזרי עצים ואש קדוש ג״כ אינו טעון בבמה (מנחות כ״א) וזה ששאל הנה האש והעצים אלמא דין תמיד במזבח ואיה השה לעולה שטעון ביקור ולכן אמר יראה לו השה וכו׳ פירוש שכבר מבוקר ודו״ק.
האש והעצים וכו׳ – ולא הזכיר המאכלת מפני שגם שחיטה לחולין טעון דבר תלוש לא מחובר אבל אש ועצים אינו רק בעולה שיהיו חדתי מוכנים לגבוה ומזה ילפינן שגם חולין טעון דבר תלוש לשחיטה ועיין תוספות פ״ק דחולין דף ט״ז.
ובזבחים צ״ז ע״ב מה עולה טעונה כלי אף כל טעונה כלי מאי כלי כו׳ אלא דסכין ועולה גופה מנלן דכתיב ויקח את המאכלת והתם עולה הוא כו׳, והנה מקרא מפורש כן ביחזקאל מ׳ פסוק מ״ב ויניחו את הכלים אשר ישחטו את העולה בם והזבח. הרי דלשחיטת קדשים טעון כלי ומשום דעולה אשכחן בהדיא גבי יצחק דטעון כלי, לכן כתב בם והזבח. דלפי משפטי הלשון הו״ל למיכתב אשר ישחטו בם את העולה והזבח רק דשאר קדשים אינו מפורש. אך ילפינן מעולה דהואי גבי יצחק ודו״ק.
תורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתשכל טוברד״קר׳ בחיירלב״ג ביאור הפרשהאברבנאלתולדות אהרןכלי יקרמנחת שיר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144