×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ד) בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֧ם אֶת⁠־עֵינָ֛יו וַיַּ֥רְא אֶת⁠־הַמָּק֖וֹם מֵרָחֹֽק׃
On the third day, Avraham lifted his eyes and saw the place from afar.
תורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)בראשית רבתימדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טובאבן עזרא א׳רד״קחזקוניפענח רזאר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרמושב זקניםרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנוגור אריהכלי יקרר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
[סג] 1ביום השלישי וגו׳, כתיב יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע ו׳:ב׳), ביום השלישי של שבטים ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי (בראשית מ״ב:י״ח), ביום שלישי שלמתן תורה ויהי ביום השלישי בהיות הבקר (שמות י״ט:ט״ז), ביום שלישי שלמרגלים ונחבאתם שמה שלשת ימים (יהושע ב׳:ט״ז), ביום שלישי שליונה ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים (יונה ב׳:א׳), ביום שלישי של עולי גולה ונחנה שם ימים שלשה (עזרא ח׳:ט״ו), ביום שלישי שלתחיית המתים יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע ו׳:ב׳), ביום השלישי של אסתר דכתיב (אסתר ה׳:א׳) ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות, לבשה מלכות בית אביה באיזה זכות רבנן ור׳ לוי, רבנן אמרי בזכות יום שלישי של מתן תורה שנא׳ ויהי ביום השלישי בהיות הבקר, ר׳ לוי אמר בזכות יום השלישי של אברהם שנא׳ ביום השלישי. (בראשית רבה נו)
[סד] 2ביום השלישי, וכי מאחר שהדרך קרובה למה נתעכב שלשת ימים כיון שראה [השטן] שלא קבלו ממנו (אברהם ויצחק) הלך ונעשה לפניהם נהר גדול, מיד ירד אברהם לתוך המים והגיעו עד ברכיו, אמר לנעריו בואו אחרי, ירדו אחריו, כיון שהגיעו עד חצי הנהר הגיעו המים עד צוארו, באותה שעה תלה אברהם עיניו לשמים אמר לפניו רבש״ע, בחרתני הורדתני ונגלית לי ואמרת לי אני יחיד ואתה יחיד על ידך יודע שמי בעולמי והעלה יצחק בנך לפני לעולה ולא עכבתי והריני עוסק בצוויך, ועכשיו באו מים עד נפש אם אני או יצחק בני טובע מי יקיים מאמרך על מי יתייחד שמך, א״ל הקב״ה חייך שעל ידך יתיחד שמי בעולם, מיד גער הקב״ה את המעין ויבש הנהר ועמדו ביבשה. (תנחומא וירא כב)
[סה] 3ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק, ולמה ביום השלישי ולא ביום הראשון ולא ביום השני כדי שלא יהו אומה״ע אומרים הממו והלך ושחט את בנו. (תנחומא וירא כב)
[סו] 4ביום השלישי, לעולם אין ישראל נתונין בצרה יותר משלשה ימים, שהרי באברהם כתיב ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק. (אסת״ר ט, ב.)
[סז] 5ביום השלישי ד״א כדי לסגפו בדרך ליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה. (פס״ז)
[סח] 6וירא את המקום מרחק, מה ראה, ראה ענן קשור בהר, אמר דומה שאותו מקום שאמר לי הקב״ה להקריב את בני שם, אמר ליצחק בני רואה אתה מה שאני רואה, א״ל הן, אמר לשני נעריו רואים אתם מה שאני רואה א״ל לאו, אמר הואיל וחמור אינו רואה ואתם אינכם רואים שבו לכם פה עם החמור. (בראשית רבה נו)
[סט] 7וירא את המקום מרחוק, והאיך נראה מרחוק מלמד שבתחילה היה מקום עמוק כיון שאמר הקב״ה לשרות שכינתו עליו ולעשות מקדש, אמר אין דרך מלך לשכון בעמק אלא במקום גבוה ומעלה ומיפה ונראה לכל, מיד רמז הקב״ה יתברך לסביבות העמק שיתקבצו ההרים למקום אחד לעשות מקום השכינה, לפיכך נקרא הר המוריה שמיראתו של הקב״ה יתברך נעשה הר. (תנחומא וירא כב)
[ע] 8וירא את המקום מרחוק, מהו מרחוק אמר ר׳ יצחק רחוק מיל שנא׳ אך רחוק יהיה ביניכם וביני כאלפים אמה (יהושע ג׳:ד׳). (תנ״י וירא מו)
[עא] 9וירא את המקום מרחק, א״ר יצחק עתיד המקום לירחק מבעליו, לעולם, ת״ל זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה (תהלים קל״ב:י״ד) לכשיבוא אותו שכתוב בו עני ורוכב על חמור (זכריה ט׳:ט׳). (בראשית רבה נו)
[עב] 10וירא את המקום מרחק אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק (איוב ל״ו:ג׳) כו׳, אר״נ מחשבין לשמו של אברהם אבינו אותו שבא מרחוק הה״ד וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק. (ויק״ר י״ד:ב׳)
[עג] 11וירא את המקום מרחק ביום השלישי הגיעו לצופים וכיון שהגיע לצופים ראה כבוד השכינה עומד על גבי ההר שנא׳ ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק, ראה עמוד של אש מן הארץ ועד השמים, א״ל ליצחק בנו בני רואה אתה כלום באחד מן ההרים הללו א״ל הן כו׳ והבין אברהם שנרצה הנער לעולה. (פדר״א פל״א)
1. לקמן מאמר סו.
2. במדרש ויושע פ״א מבואר כל הענין בסגנון אחר וכן הוא במדרש אגדה. ובלק״ט ביום השלישי כי היה השטן מבלבל לו הדרך עד יום השלישי.
3. תנ״י וירא מו. ולעיל מאמר יב, כח. ופס״ר פ״מ הלך ביום הראשון והלך כל היום כיון שלא ראה כלום חזר לאחוריו עד יום שלישי. וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק, כדי שלא יהו אמות העולם אומרים בהול היה ולא היה יודע היכן הולך. ובאגד״ב פל״א בסגנון אחר ולמה ביום השלישי ולא מיד, אלא אמר הקב״ה כדי שלא יאמרו אוה״ע מפני יראה הקריב אברהם את בנו שאלו איחר שעה אחת היה חוזר בו לפיכך אמר הקב״ה יעשה שלשה ימים מצטער, ומבקש את המקום, כדי שידעו הכל שבדעתו ובאהבה הקריבו ולא חזר בו הה״ד ביום השלישי, כיון שבא לשוחטו מיד נכמרו רחמיו של הקב״ה וצוה אל תשלח ידך וגו׳.
4. ב״ר פצ״א, מדרש תהלים כב. ה. ועי׳ לעיל מאמר סג.
5. עי׳ לעיל מאמר סה. ובבאור.
6. ויק״ר כ, ב. קה״ר ט, ב. קהלת זוטא ט, ז. תנחומא וירא כג. תנ״י שם מו. תנחומא אחרי ב. תנ״י שם ג. פס״ר פ״מ. פסקתא דר״כ פכ״ז, אגדב״ר פל״א. פדר״א פל״א, לקמן מאמר עג. ושנוים שונים יש במקומות הנ״ל. ועי׳ מעין זה במדרש אגדה ובס׳ הישר עה״ת. וענין זה שנאמר הואיל וחמור אינו רואה, מבואר כעין זה במדרש אבכיר מובא בילק״ש ח״א ר׳ קמו. כיון שבא [יוסף] ליזקק לה בא הקב״ה בדמות אביו. כו׳ אמרה לו מה לך אמר לה אבא אני רואה אמרה לו והיכן הוא ואין איש מאנשי הבית, א״ל את בת חמורים אשר בשר חמורים בשרם וחמור אינו רואה אבל אני מן הרואים שנא׳ וירא את המקום מרחוק.
7. עי׳ לעיל מאמר לט.
8. עי׳ לעיל פכ״א מאמר פז. ובאיכ״ר ה. ב. רי״א הבטה מקרוב שנא׳ ויבט והנה. מראשותיו עוגת רצפים וראיה מרחוק שנאמר וירא את המקום מרחוק.
9. עתיד המקום זה ירושלם, להתרחק מבעליו זה הקב״ה, וזהו וירא את המקום מרחוק, לעולם, יכול לעולם ת״ל זאת מנוחתי לכשיבוא כו׳ תחזור המקום לבעליו. (פי׳ ב״ר) ועי׳ פרש״י וילק״ש. ובזהר ח״א קב.
10. מחשבין, כלומר מעינים ונותנים מחשבתם באברהם שבא מרחוק והיינו אשא דעי למרחוק (וביד״מ כ׳ דצ״ל משבחין לשמו של הקב״ה) וההודאה היא על מה שהקריבו ה׳ והדריכו לא״י (ע״י) ועי׳ בפי׳ מהרז״ו. ולקמן מאמר עג. בבאור ממדה״ג. ובתנחומא וישב ו. אתה מוצא שהצדיקים מתרוממין בעיניהם שנאמר וישא אברהם את עיניו וירא את המקום. ועי׳ לעיל בתורה שלמה פי״ח מאמר לא.
11. לעיל מאמר סד. סח. ובשכ״ט איתא אל המקום אשר אמר לו האלהים באותו היום הגיע שם והמקום נקרא צופים. ובמדרש הגדול הגיע לצופית ביום השלישי כיון שהגיעו ראה כבוד השכינה שנאמר וירא את המקום מרחוק, ואמר מרחוק ה׳ נראה לי (ירמיהו ל״א:ג׳) ועי׳ לעיל מאמר עב.
בְּיוֹמָא תְּלִיתָאָה וּזְקַף אַבְרָהָם יָת עֵינוֹהִי וַחֲזָא יָת אַתְרָא מֵרַחִיק.
On the third day, Avraham raised his eyes and saw the place from afar.
ביומא תליתיה ונטל אברהם ית עיינוי וחמה ית אתרה מן רחיק.
ביומא תליתאה וזקף אברהם ית עינוי וחמא ענן איקרא קטיר על טוורא ואשתמודעיה מן רחיק.
On the third day Abraham lifted up his eyes and beheld the cloud of glory fuming on the Mount, and it was discerned by him afar off.

פרשה נו

[א] בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו – כְּתִיב: יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו (הושע ו׳:ב׳), בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל שְׁבָטִים, כְּתִיב: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי (בראשית מ״ב:י״ח), בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל מְרַגְלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלשֶׁת יָמִים (יהושע ב׳:ט״ז), בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי (שמות י״ט:ט״ז), בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל יוֹנָה, דִּכְתִיב: וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּגָה שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת (יונה ב׳:א׳), בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל עוֹלֵי גוֹלָה, דִּכְתִיב: וַנֵּשֶׁב שָׁם יָמִים שְׁלשָׁה (עזרא ח׳:ל״ב), בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, דִּכְתִיב: יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל אֶסְתֵּר, וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת (אסתר ה׳:א׳), לָבְשָׁה מַלְכוּת בֵּית אָבִיהָ. בְּאֵיזֶה זְכוּת, רַבָּנָן וְרַבִּי לֵוִי, רַבָּנָן אָמְרֵי בִּזְכוּת יוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר. וְרַבִּי לֵוִי אָמַר בִּזְכוּת שֶׁל יוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק, מָה רָאָה רָאָה עָנָן קָשׁוּר בָּהָר, אָמַר דּוֹמֶה שֶׁאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַקְרִיב אֶת בְּנִי שָׁם.
[ב] אָמַר לְיִצְחָק, בְּנִי, רוֹאֶה אַתָּה מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה, אָמַר לוֹ הֵן. אָמַר לִשְׁנֵי נְעָרָיו, רוֹאִים אַתֶּם מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה, אָמְרוּ לוֹ לַאו. אָמַר הוֹאִיל וַחֲמוֹר אֵינוֹ רוֹאֶה וְאַתֶּם אֵין אַתֶּם רוֹאִים: שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר (בראשית כ״ב:ה׳). וּמִנַּיִין שֶׁהָעֲבָדִים דּוֹמִין לִבְהֵמָה, מֵהָכָא, שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, עַם הַחֲמוֹר. רַבָּנָן מַיְתֵי לֵיהּ מֵהָכָא מִמַּתַּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ וגו׳ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ (שמות כ׳:ח׳-ט׳), אָמַר רַבִּי יִצְחָק עָתִיד הַמָּקוֹם לִרָחֵק מִבְּעָלָיו, וּלְעוֹלָם, תַּלְמוּד לוֹמַר: זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב (תהלים קל״ב:י״ד), לִכְשֶׁיָּבוֹא אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ: עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר (זכריה ט׳:ט׳).
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחוֹק – וְלָמָּה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְלֹא בַיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְלֹא בַיּוֹם הַשֵּׁנִי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים: הֲמָמוֹ וְהָלַךְ וְשָׁחַט אֶת בְּנוֹ.
וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחוֹק – אָמַר אַבְרָהָם, מָה אֶעֱשֶׂה, אִם אֲגַלֶּה לְשָׂרָה, נָשִׁים דַּעְתָּן קַלָּה עֲלֵיהֶן בְּדָבָר קָטָן, כָּל שֶׁכֵּן בְּדָבָר גָּדוֹל כָּזֶה. וְאִם לֹא אֲגַלֶּה לָהּ וְאֶגְנְבֶנּוּ מִמֶּנָּה בְּעֵת שֶׁלֹּא תִרְאֶה אוֹתוֹ, תַּהֲרֹג אֶת עַצְמָהּ. מֶה עָשָׂה? אָמַר לְשָׂרָה, תַּקְּנִי לָנוּ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וְנֹאכַל וְנִשְׂמַח. אָמְרָה לוֹ: מַה הַיּוֹם מִיּוֹמַיִם וּמַה טִּיבָהּ שֶׁל שִׂמְחָה זוֹ. אָמַר לָהּ: זְקֵנִים כְּמוֹתֵנוּ נוֹלַד לָהֶם בֵּן בְּזִקְנוּתָם, כְּדַי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ. הָלְכָה וְתִקְּנָה הַמַּאֲכָל. כְּשֶׁהָיוּ בְּתוֹךְ הַמַּאֲכָל, אָמַר לָהּ: אַתְּ יוֹדַעַת כְּשֶׁאֲנִי בֶּן שָׁלֹשׁ שָׁנִים הִכַּרְתִּי אֶת בּוֹרְאִי, וְהַנַּעַר הַזֶּה גָּדוֹל וְלֹא נֶחֱנַךְ, וְיֵשׁ מָקוֹם אֶחָד רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְעַט שֶׁשָּׁם מְחַנְּכִין אֶת הַנְּעָרִים, אֶקָּחֶנּוּ וַאֲחַנְּכֶנּוּ שָׁם. אָמְרָה לוֹ: לֵךְ לְשָׁלוֹם. מִיָּד, וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר. וְלָמָּה בַּבֹּקֶר? אָמַר, שֶׁמָּא שָׂרָה תַחֲזֹר בְּדִבּוּרָהּ וְלֹא תַנִּיחֵנִי, אָקוּם בְּהַשְׁכָּמָה קֹדֶם שֶׁתָּקוּם הִיא. לָמָּה בְּהַשְׁכָּמָה? שֶׁזְּרִיזִין מַקְדִּימִין לַמִּצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ (ויקרא י״ב:ג׳), מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לַמִּילָה אֶלָּא זְרִיזִים מַקְדִּימִים לַמִּצְוֹת.
[כג] וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחוֹק – אָמַר לוֹ לְיִצְחָק, רוֹאֶה אַתָּה מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה. אָמַר לוֹ: אֲנִי רוֹאֶה הַר נָאֶה מְשֻׁבָּח וְעָנָן קָשׁוּר עָלָיו. אָמַר לִנְעָרָיו, רוֹאִין אַתֶּם כְּלוּם. אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ רוֹאִין אֶלָּא מִדְבָּרוֹת. אָמַר לָהֶם: שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, הוֹאִיל וְהַחֲמוֹר אֵינוֹ רוֹאֶה וְאֵינְכֶם רוֹאִין כְּמוֹתוֹ, עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר, שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, שֶׁאַתֶּם כְּמוֹתוֹ.
On the third day, Abraham lifted up his eyes and saw the place from afar off (ibid., v. 4). Why was he able to see the place on the third day, but not on the first or second day? Lest the inhabitants of the world assert that he was still in shock from God’s command and therefore was willing to sacrifice his son.
And he saw the place from afar off. Abraham had asked himself: What shall I do? If I tell Sarah all about it, consider what may happen. After all, a woman’s mind becomes distraught over insignificant matters; how much more disturbed would she become if she heard something as shocking as this! However, if I tell her nothing at all, and simply steal him away from her when she is not looking, she will kill herself. What did he do? He said to Sarah: “Prepare some food and drink that we may eat and rejoice.” “But why is this day different from other days?” she asked. “What are you celebrating?” He replied: “When a couple our age has a son, it is fitting, indeed, that they should eat, drink, and rejoice.” Whereupon she prepared the food. While they were eating, he said to her: “When I was a child of three, I already knew my Creator, yet this child is growing up and still has had no instruction. There is a place a short distance away where children are being taught, I will take him there.” She answered: “Go in peace.”
Immediately: And Abraham arose early in the morning (ibid., v. 3). Why did he arise early in the morning? He had said to himself: Perhaps Sarah will change her mind and not permit me to go; I will arise before she does.”
Another comment on early in the morning: Righteous men are always anxious to fulfill their religious duties as early as possible. For example, though Scripture states; And on the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised (Lev. 21:3), thereby indicating that the entire day is appropriate for circumcision, a righteous man will fulfill the precept of circumcision as early in the day as possible.
[Siman 23] And he saw the place from afar off (Gen. 22:4). Abraham said to Isaac: “Do you see what I see?” “I behold a glorious mountain encircled by a cloud,” he replied. Then he asked his young men: “Do you see anything at all?” “We see only desert,” they answered. “Then abide with the ass,” he commanded, “for the ass sees nothing and you see nothing.” Abide ye here with the ass (ibid., v. 5), for ye are like unto them.
ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (שם כ״ב:ד׳), ולמה ביום השלישי ולא ביום הראשון ולא ביום השני, שלא יאמרו אומות העולם הממו והלך ושחט את בנו, שאילו היה בדעתו לא היה שומע לו להקריב בנו, לכך ביום השלישי [וגו׳].
וירא את המקום מרחוק (שם), מהו מרחוק, אמר ר׳ יצחק רחוק מיל, שנאמר אך רחוק יהיה [ביניכם ובינו כאלפים אמה] (יהושע ג׳:ד׳). ראה אותו אברהם (ואמר לנעריו רואים אתם כלום, אמרו לו לאו), אמר ליצחק רואה אתה כלום, א״ל רואה אני הר נאה ומשובח וענן קשור עליו, אמר לנעריו רואים אתם כלום, (אמרו לו אנו רואים הר גבוה ויש בו עצים ואילנות), [אמרו לו לאו] אמר להן [שבו לכם פה עם החמור] (שם ה), מה החמור רואה ואינו יודע כך אתם עם הדומה לחמור.
ביום השלישי – למה נתעכב ג׳ ימים והלא דרך קרוב הוא מחברון ועד הר המוריה, הלך שטן ועשה לפניהם (הר) [נהר] גדול שאין לו מעבר, כיון שהגיעו אמר מי ירד, אמרו הנערים אנחנו יורדים ורואים אם יש שם מים הרבה, אמר אברהם אם אעזבם לירד שמא יטבעו שם, ירד אברהם ועלו המים עד ברכיו, א״ל רדו שאין מים יותר מכאן. כיון שהגיעו לחצי הנהר עמדו להם המים עד צואריהם, באותה השעה תלה אברהם את עיניו לשמים ואמר רבון העולמים בחרתיך והבחרתיך, נגלית עלי ואמרת לי אתה יחיד ואני יחיד הודע שמי בעולמי, ואמרת לי העלה יצחק לעולה לפני ולא הרהרתי ולא עכבתי והריני עוסק באמרתך, ועכשיו באו מים עד נפש, אם טובע יצחק בני או אני מי יקיים מאמרך ומי ייחד שמך בעולם. באותה שעה א״ל הקב״ה חייך שעל ידך אני מתיחד בעולמי, מיד גער הב״ה ויבש הנהר ונמצאו עומדים ביבשה.
(ז-ח)
ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי – למה אבי אבי תרי זמני, כדי שיתמלא (וגו׳) [עליו רחמים]. ויאמר (לו) הנני בני, מה א״ל במאמר א׳ אמר יצחק לאברהם לאן אנו הולכים לבדנו, א״ל אברהם עד עכשיו היו הנערים עמנו ולא בקשתי (לך) לומר [לך] בפניהם, אלא עכשיו אני אומר לך להקריב קרבן, והיו הולכים. חזר יצחק וא״ל יש לך אדם שמעלה את בנו על גב המזבח, א״ל בני מה ראית, א״ל הנה האש והעצים ואיה השה לעולה, א״ל יצף ה׳ לההוא דיגער ביה, מ״מ אלהים יראה לו השה לעולה בני, ואם אין, שה לעולה בני. א״ר יהודה באותה שעה נזדעזעו אבריו של אברהם אבינו, אמר שמא יברח בני ואהיה בוש כלפי מעלה. כיון שראה יצחק שנשתנו פני אביו מיד נרתע ונזדעזע שידע מה שעתיד להיות. א״ל אבא אל תירא, יהי רצון (שיתן) [שיתקבל] כל (דם) רביעית [דם] שלי (כ) [ב]⁠רצון לפני מי שצוך עלי. מיד זלגו עיניו של אברהם דמעות, אמר יודע אני בבני שאינו מעכב צוויו, בני תם הוא ומהלך בתומו לפני קונו, כבר מחל על דמו, מהר ועשה רצון יוצרך כרצונך והוא יעשה רצונך כרצונו, ונשאו שניהם לעשות רצון יוצרם בלב שלם הה״ד וילכו שניהם יחדיו, זה לעקוד וזה ליעקד.
ביום השלישי1למה עכב ג׳ ימים והלא מקום קרוב היה, אלא מלמד שבא שטן ועשה עצמו כנהר לפניו, אמר אברהם אני אכנס בנהר ואראה אם יש מים עמוקים, וכמעט נטבע אברהם, נשא עיניו להקב״ה שיצילנו מן המים שלא נטבע בהם, מיד גער הקב״ה בשטן ונמצא אברהם עומד ביבשה.
וירא את המקום מרחוק2אמר אברהם ליצחק רואה אתה כלום, אמר לו אני רואה ענן קשור בראש ההר, וידע אברהם שנתרצה הנער לעולה, אמר אברהם לנעריו רואים אתם כלום, אמרו לו לאו, אמר להם שבו לכם פה עם החמור, שאתם דומים לחמור, מה חמור אינו רואה כלום, אף אתם אינכם רואים כלום.
1. למה עיכב ג׳ ימים. זה הביא הילקוט סוף רמז צ״ט בשם מדרש וקצת ברחבה. וכן מובא זה במדרש בראשית רבתי (כ״י בפראג), ואין ספק אצלי כי המחבר שלנו שאב זה ממדרש אבכיר. ובילקוט נרשם מדרש וצ״ל מדרש אבכיר. ועיי׳ בספר הישר נמצא ג״כ כעין זה ויראו נחל גדול ועצום מאד ויבואו בתוך הנחל ויעברו בו והמים עוברים לרגליהם ויגיעו המים עד צואריהם כו׳. והמדפיס מן דפוס מאנטובה הוסיף זה אל התנחומא וירא אות כ״ב, ועיי׳ בתנחומ׳ שלנו וירא הערה רכ״ז מה שהעירותי בזה.
2. אמר אברהם ליצחק רואה אתה כלום. ב״ר. ילקוט רמז צ״ט, ותנחומא הנדפס מכבר סוף וירא, ופסיקתא דר״כ אחרי מות דף ק״ע ע״ב, וש״ר פ״כ, ותנחומא וירא אות מ״ו ע״ש בהערות שלי, ורש״י עה״ת, ולקח טוב.
ולמא כאן פי אליום אלת֗אלת֗ רפע אברהים עיניה פראי אלמוצ֗ע מן בעיד.
כאשר היה היום השלישי נשא אברהם את עיניו וראה את המקום מרחוק.
ביום השלישי – למה איחר מלהראותו מיד, כדי שלא יאמרו: הממו ועירבבו,⁠א ואילו היה לו שהות להימלך אל לבו, לא היה עושה.
ויראב המקום – ראה ענן קשור על ההר.
א. כך בכ״י לייפציג 1, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 נוסף כאן: ״פתאום וטרף דעתו״.
ב. כך בכ״י לייפציג 1, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, פירנצה III.3. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ויימר 651, פריס 155 נוספה מלת: ״את״ כלשון הפסוק.
ביום השלישי ON THE THIRD DAY – Why did God delay and not show it to him at once? So that people should not say, "He confused and confounded him suddenly and bewildered his mind. If, however, he had had time for consideration, he would not have obeyed" (Tanchuma Vayera 22).
וירא את המקום AND HE SAW THE PLACE – He saw a cloud lowering over the mountain (Bereshit Rabbah 56:1).
ביום השלישי – כי היה השטן מבלבל לו הדרך עד יום השלישי.
ד״א כדי לסגפו בדרך 1ליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה.
ביום השלישי וישא אברהם את עיניו2אין הקב״ה מניח את הצדיקים בצער יותר משלשת ימים. כיוצא בו ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי (בראשית מ״ב:י״ח). במתן תורה ויהי ביום השלישי (שמות י״ט:ט״ז). ביונה כתיב ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים (יונה ב׳:א׳). ביום השלישי לאסתר (אסתר ה׳:א׳). ולעתיד לבא יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו (הושע ו׳:ג׳).
וירא את המקום מרחוק3מה ראה. ראה ענן קשור בהר. אמר לו ליצחק רואה אתה כלום. אמר לו רואה אני ענן קשור בהר. אמר לעבדיו רואים אתם כלום. אמרו לא לאו. אמר להם שבו לכם פה עם החמור. עם הדומים לחמור. מה חמור אינו רואה. אף אתם אינכם רואים.
ואני והנער נלכה עד כה4א״ר יהושע בן לוי נלך ונראה מה יהיה בסופו של כה יהיה זרעך (בראשית ט״ו:ה׳).
ונשתחוה ונשובה אליכם5פי׳ מבשרו שהם חוזרין מהר המוריה לשלום. 6בזכות השתחויה זו. זכו בניו והשתחויתם מרחוק (שמות כ״ד:א׳). ובה יזכו לכינוס גליות. והשתחוו לה׳ בהר הקדש בירושלים (ישעיהו כ״ז:י״ג).
1. ניתן לו. ב״ר וילקוט שם.
2. אין הקדוש ברוך הוא. ב״ר פנ״ו ילקוט רמז צ״ט.
3. מה ראה. ב״ר שם. וילקוט שם. ותנחומא סוף וירא. ופסיקתא אחרי מות דף ק״ע ע״ב. וי״ר פ״כ. ורש״י עה״ת.
4. אריב״ל. ב״ר שם.
5. פי׳ בשרו. ב״ר. ותנחומא שם.
6. בזכות השתחויה. שם. וילקוט רמז ק׳.
ביום השלישי – היה השטן מבלבלו ואינו מניחו לראות כבוד השכינה עד ג׳ ימים, אמר הקב״ה איני מניח הצדיק בצער יותר מג׳ ימים, וכן אתה מוצא בשבטים, ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו (בראשית מב יח), וכן במתן תורה ויהי ביום השלישי בהיות הבקר (שמות יט טז), וכן ונחבאתם שם (שלשה) [שלשת] ימים (יהושע ב טז), וכן באסתר ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות (אסתר ה א), וכן ביונה ויהי יונה במעי הדגה שלשה ימים (יונה ב א), וכן בעולי הגולה, ונחנה שם (שלשה ימים) [ימים שלשה] (עזרא ח טו), וכן לעתיד לבא, דכתיב יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע ו ב):
וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק – שנים עשר מיל, וכן אתה דורש ויעמוד העם מרחוק (שמות כ טו), ומה ראה, אנשי עיר הקודש הביאו דרשה, ראה ענן קשור על ההר, ועמוד של אש בתוכה, והבין כי שם כבוד השכינה ממתנת לו, אמר לנעריו אליעזר וישמעאל רואים אתם כלום, אמרו לו לאו, אמר להם שבו לכם וגו׳, והשיב יצחק רואה אני עמוד אש וענן קשור:
ביום השלישי – שיצא מבאר שבע.
ON THE THIRD DAY. That he set out from Beersheba.
ביום השלישי וישא – זו הו״ו היא כנוספת כמו ווי״ן רבים במקרא שהם כמוה, כמו ואלה בני צבעון ואיה וענה (בראשית ל״ו:כ״ד) והדומים לו, והוא כאלו אמר: ׳ביום השלישי נשא אברהם את עיניו׳.
ואיפשר לפרשו שיהיה דבוק עם הפסוק שלמעלה ממנו, כאלו אמר, וילך אל המקום ביום השלישי, כלומר כי ביום השלישי לצאתו מביתו הגיע שם קרוב לו, ונשא את עיניו כנגד המקום שהוא ירושלם, משנכנס בגבולה וראה אותו מרחוק, אבל ההר לא ידע עדין עד שיאמר לו האל.
ובדרש (בראשית רבה נ״ו): כי וירא את המקום – שאמר על הר המריה. וכן אמרו: וירא, מה ראה, ראה עמוד של אש על ההר, אמר לו ליצחק: בני, רואה אתה מאומה על אחד ההרים? אמר לו: רואה אני עמוד של אש, אמר לישמעאל ולאליעזר נעריו: רואים אתם מאומה על אחד ההרים? אמרו לו: לאו. אמר להם: הואיל ואין אתם רואים מאומה והחמור אינו רואה מאומה, שבו לכם פה עם החמור (בראשית כ״ב:ה׳), עם הדומה לחמור.
ביום השלישי וישא אברהם, the letter ו is something additional, a phenomenon we encounter frequently, such as in Genesis 36,24 ואלה בני צבעון ואיה וענה. The Torah could also have written ביום השלישי נשא אברהם את עיניו, “on the third day Avraham raised his eyes.” (using the ordinary past tense, instead of the future tense with the vav hahipuch. It is possible to justify the use of the form with the letter ו by understanding this verse as a continuation of the previous verse and reading that one as if it had been written: וילך אל המקום ביום השלישי, “he went (arrived) to the place on the third day.” At that time he raised his eyes in the direction of the site in question, i.e. Jerusalem. In other words, once Avraham had entered the general area known as ארץ המוריה, he raised his eyes to look for the specific site God must have had in mind. At any rate, he did not yet know which mountain God had chosen for him to erect the altar on which to sacrifice Yitzchok. According to Pirkey de Rabbi Eliezer chapter 31 and other Midrashim, the words וירא את המקום מרחוק refer to Avraham actually seeing the mountain in question. He identified it as he saw a column of fire on that mountain. He asked his son if he saw anything specific on any of the mountains, to which Yitzchok replied that he saw a column of fire on one of the mountains. When Avraham repeated the same question to Ishmael and Eliezer previously described as נעריו, his lads, they both answered in the negative. Upon hearing that both of these men did not notice anything out of the ordinary, he told them to remain near the donkey which could also not see anything unusual.
שבו לכם עם החמור, with those who are like donkeys.
וישא אברהם את עיניו – וי״ו דוישא יתירא היא.⁠1
1. בדומה ברד״ק.
וישא אברהם את עיניו, "Avraham raised his eyes;⁠" The letter ו in the word וישא is superfluous. [I confess that I have not understood this. Ed.]
וירא את המקום מרחוק – א״ר יצחק רחוק מיל שנ׳ אך רחוק יהיה ביניכם [ובניו] כאלפים אמה (יהושע ג:ד) ראה אותו. אברהם אמ׳ לנעריו מה אתם רואים. אמרו לו הר אחד שיש בו עצים ואילנות. ואמ׳ להם שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה. נראה עד סופו של כה שאמ׳ לו הק׳ כה יהיה זרעך (בראשית טו:ה). כן בילמדינו (???, בראשית רבה נו:ב).
וירא את המקום מרחוק – אמרו במדרש אמר לו אברהם ליצחק רואה אתה מה שאני רואה אמר לו רואה אני הר נאה ומשובח וענן קשור עליו אמר לנערים רואים אתם כלום אמרו לו אין אנו רואים כלום אלא מדברות והרים. אמר להם שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור מה החמור אינו רואה אף אתם אינכם רואים, שבו לכם פה ואני והנער נלכה עד כה. מה יהיה בסוף שהקב״ה אמר לי כה יהיה זרעך. בן ל״ז שנה היה והכתוב קורהו נער. אבל דרך הכתובים בכך וכן מצינו ביהושע כתוב (שמות ל״ג:י״א) ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש והוא היה בן נ״ו שנה.
וירא את המקום מרחוק, "he saw the place from a distance.⁠" According to Tanchuma Vayera 23, at that point Avraham asked Yitzchak: "Do you see what I see?⁠" Yitzchak answered: "I see a beautiful mountain which has a cloud attached to it.⁠" Thereupon Avraham said to the two lads: "Do you see anything unusual?⁠" They said: "we do not see anything unusual at all, only deserts and a bare mountain.⁠" Thereupon Avraham said to them: "you and the donkey stay here,⁠" (seeing they had not noticed anything beyond what also the donkey must have seen). He added that he and Yitzchak would go somewhat further, i.e. ואני והנער נלכה עד כה. Avraham may have unwittingly chosen the expression כה (a Freudian slip) seeing that at the covenant between the pieces in Genesis 15,5 God had assured him כה יהיה זרעך, "so will be your descendants.⁠" He must have wondered how this statement could be reconciled with what he was being asked to do at that time. Alternatively, he meant he would go to face the God who had assured him of numerous offspring at a time when he had not yet fathered even Ishmael.
It is remarkable that the Torah describes a man of 37 years of age such as Yitzchak as נער, "lad.⁠" When you peruse Scripture you will see that this is not as remarkable as it appears at first glance. Joshua is described as a נער at a time when he was 56 years old (Exodus 33,11).
וירא את המקום מרחוק – שראה ענן קשור על ההר, ועל דרך הפשט ראה ארץ המוריה שמרחוק הכירו וכל המקום ההוא היה ידוע:
וירא את המקום מרחוק, "he saw the place from a distance.⁠" He observed that only this particular mountain was covered by a cloud. According to the plain meaning of the text, the verse means that Avraham could recognize the region already from a distance, as he had been familiar with it.
את המקום – בגימטריא זה ירושלים.
מרחק – חסר כתיב קרי ביה מרחיק שהשטן היה מרחיק המקום מלפניהם.
ביום השלישי וירא המקום – לומר ביום השלישי ולא ביום השני כדי שלא יאמרו אותו זקן לא היה לו מתון ונטרד מדעתו ולא היה מיושב ולכך רצה לשחוט את בנו.
ד״א ביום השלישי – בפרקי׳ דר׳ אליעזר אמר השטן בא ונראה אל אברהם בדמות זקן א״ל תאמין באותו שטן שרוצה להחטיאך וצוה לך לשחוט בניך כדי לדרוש דם בניך ממך ותדע כי לא השכינה ציותה לך שהרי כבר הבטיחך כי ביצחק יקרא לך זרע. גער בו אברהם והבין בו שהוא השטן ורצה להטעותו. עכשיו הלך השטן אצל יצחק ונראה לו כדמות תינוק, ואמר לו אל תחוש ואל תאמן לדברי הזקן שהרי נשתטה והלך לשוחטך. א״ל הנני. א״ל השטן אי עלוב בריה דלעלובתא כמה תעניות נתענית אמך עליך ועכשיו כל הירושה תפול לבריה דאמתא הויא.⁠א השגיח לאביו ואמר איה השה לעולה. הרגיש אברהם כי השטן השטה בנו, ואמר לשטן יגער י״י בך השטן. כשראה השטן שלא היה יכול להטעותו עשה עצמו כנהר וביום השני י⁠[ל]⁠כדב בו אברהם והיו המים מגיעים עד צוארו. נשא עיניו למרום ואמר: רבונו של עולם, המים מעכבין אותי מלעשות רצונך שאהיה מקיים מצותיך. הצילני מן המים אשר באו עד נפשי, ואם לא יתקים כי ביצחק יקרא לך זרע. ראה הב״ה תפלתו וגער בשטן ועבר אברהם במים. ולכך איחר עד יום ג׳, וזהו מרחוק חסר ו׳ כתיב, כלומר מרחק, כלומר השטן היה מרחיקו ועשה עצמו כנהר כדפ׳.
א. קשה לפענח מלה זו בכ״י פריס 260.
ב. קשה לפענח מלה זו בכ״י פריס 260.
והנה ביום השלישי לנוסעו נשא אברהם את עיניו, וראה מרחוק את המקום אשר אמר לו ה׳ יתעלה שיעלה שם יצחק בנו לעולה, ותכף שראה המקום ההוא נפרד מנעריו, ואמר להם שישבו שם עם החמור, והוא והנער ילכו עד המקום ההוא וישתחוו שם לה׳ יתעלה וישובו אליהם.
ביום השלישי וישא אברהם את עיניו – כי גם בראותו בעיניו המקום ההוא אשר חשבו הוא מקום העבודה לא נרתע ולא נסוג אחור לבו, אבל נזדרז יותר אל המעשה וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו המעשה בשום צד.
ראה ענן קשור על ההר. דאם לא כן מי גלה לו שהוא המקום שאמר לו השם והלא לא אמר לו רק על אחד ההרים:
והנה הלכו ג׳ ימים בהר המוריה מהר להר לראות איזה ההר אשר יבחר ה׳ בו וזהו אמרו ויהי ביום השלישי וישא וגומר ר״ל ביום הג׳ בהליכתו בהר המוריה ראה המקום המיוחד כי ראה בעין שכלו ונפשו אמרה לו שהוא ההר שנרצה לפניו ית׳ וזהו דרך נבואה. או שראה ענן קשור על ההר כדברי חז״ל.
ביום השלישי וישא אברהם את עיניו – זהו מראה שכינה כמו וישא עיניו וירא. וכאן נתבשר ביעקב שהוא שלישי לאבות. וזהו וירא את המקום מרחוק הנאמר ביעקב ויפגע במקום. ואחר שראה המקום שהוא מקום השכינה לא רצה שילכו נעריו עמו. לפי שהיו מעם טמא שפתים. ושם העצים על יצחק לראות אם ישאל או ינסה. והוא הבין הדבר ושתק. ואח״כ שאל ואמר הנה האש והעצים שהוא רמז למדת הדין. ואיה השה לשכך החמה ולהעלותו עולה. כמו שנאמר לך והעלהו שם לעולה. ואז השיב אברהם אלהים יראה לו השה לעולה. כדי להסיר מלבו הדברים. אבל כוונת תשובתו היתה אם השם צריך שם יראה לו לעצמו השה שירצה. כי עולה השלימה היא בני. ועם כל זה וילכו שניהם יחדיו. ולהורות על כוונתו של אברהם ולהודיע לכל באי עולם לב יצחק בזה. אמר שבנה בפועל המזבח ועקד את יצחק בנו כאלו היה בן שנה וקבל הדבר בשמחה:
וישא אברהם את עיניו, וירא את המקום – מקום הזבח בהר המוריה.
מרחק – שלטה בו עינו לראות מקום מרחוק ברצון האל יתברך, כענין ״ויראהו ה׳ את כל הארץ״ (דברים ל״ד:א׳), והבין שאותו המקום היה מקום הזבח.
וישא אברהם את עיניו וירא את המקום, the place for offering the sacrifice on the mountain of Moriah.
מרחוק, he was granted additional eyesight to espy this place from a greater distance than he would normally have been able to see.
ואילו היה לו שהות וכו׳. ולפיכך איחר עד ג׳ ימים, דכן מצאנו לענין תפילה – שדעת של אדם אינה מיושבת עלו עד יום שלישי בבואו מן הדרך, שהיה טרוד:
וירא את המקום מרחוק – אבל לא מקרוב כי ראה זיו שכינת הקב״ה שנקרא מקומו של עולם, מרחוק דווקא ראייה חושית כהסתכלות בשמש שמרחוק יכול האדם להסתכל בה אבל לא מקרוב כי אין כח בחוש הראות להסתכל בשמש בהיותה קרובה לאדם ק״ו בן בנו של ק״ו, זוהר זיו שכינתו ית׳, וכן אמר משה (שמות ג׳:ג׳) אסורה נא ואראה וגו׳ אסורה נא היינו להתרחק מן המקום הקדוש ולא להיות קרוב לו, והכל כדי שיוכל לראות, וכן אמר ירמיה (ירמיהו ל״א:ג׳) מרחוק ה׳ נראה, משמע אבל לא מקרוב.
ביום השלישי – מארץ פלשתים עד ירושלים כמו ט״ו פרסאות, וצריך שני ימים להולכים ברגליהם, וביום השלישי לפי הסברא הוא בבקר. וְיֵרָאֶה כשהשכים ביום השלישי במלון שלָנו שם בלילה ההוא, ורצה ללכת לדרכו, נשא את עיניו וראה את המקום מרחוק. ומלת ״מרחוק״ יֵרָאֶה לי שרומז על רחוק1 גדול ממה שבכח החוש לראות, כי ה׳ הראהו כן. כמו ״שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם״.⁠2 וכאשר נעריו לא ראו ידע כי ממקום הזה ואילך לא ילכו הנערים עמו, רק הוא ויצחק לבדו. על כן אמר ״שבו לכם פה עם החמור״. ורמב״ן ז״ל אמר ״וירא את המקום מרחוק, ראה ענן קשור על ההר ונתקיים בזה ׳אשר אומר אליך׳. ויתכן על דרך הפשט שראה ארץ המוריה, כי כל הארץ ההיא היה יודע״. [עכ״ל]. וזה כדברנו. ואולי ראה ענן קשור על ההר. אבל ״אשר אומר אליך״ [הוא] ענין אחר, כי האמירה היא נבואה, וכמו שאפרש בעז״ה.
1. מרחק.
2. בראשית יג, יד.
ביום השלישי – לנסיעתו, וידוע שבאר שבע אינו רחוק מהר המוריה מהלך ג׳ ימים, אלא פחות מזה, אולם להגדיל הנסיון לא הראהו השם את ההר מיד כשהגיע לארץ המוריה, והוצרך אברהם ללכת מהר להר ומגבעה לגבעה לראות סימן שבו יכיר את ההר אשר יבחר בו ה׳, ונמשך הזמן עד היום השלישי, וכל זה כדי לתת לו זמן להתיעץ ולהתחרט אם לא יחפוץ בדבר, כי אולי יעלו לאט לאט מחשבות אחרות על לבבו ויתחיל להרהר אחר מצות אלהיו, ובין כך תתעורר אהבתו על בנו שהיה הולך עמו ויכמרו רחמיו עליו ויחדל משלוח יד בו, אבל אברהם מושל ביראת אלהים לא נסוג אחור ולבבו לא הרך מעשות את מצות ה׳:
וירא את המקום – ראה ענן קשור על ההר ונתקיים בזה מ״ש לו השם על אחד ההרים אשר אומר אליך:
ביום השלישי וגו׳ – גם בזה הודיעה התורה החשק הנמרץ שהי׳ לו לזקן המופלג לקיים מצות הש״י שלא בלבד בעת הצווי כ״א גם אחר שעברו כבר ג׳ ימים עדיין לא נתקרר בלבו חשקו וחפצו הנמרץ למלא את דבר ה׳, כי הי׳ רואה ומביט מרחוק בכל פסיעה ופסיעה בשמחה גדולה ובחשק המרץ אל מקום מלאת החפץ, לכן הי׳ רואה את המקום אף שהיה מרחוק, כדרך הולך אל עיר אשר שם מקום חפצו שיראה ויביט בכלים מכלים שונים לאמר מתי אזכה לראות אף ראש המגדל אשר בתוך העיר (מצאתי).
וירא את המקום מרחוק – הנכון כדברי רז״ל (בראשית רבא נ״ו:ב׳) ראה ענן קשור על ההר, או ענין נסי אחר אשר בו רמז לו ה׳ את המקום אשר בחר.
saw the place from afar. The correct explanation is as the Rabbis said, that he saw a cloud binding the top of the mountain, or some other miraculous sign by which God hinted to him the place that He had chosen.
ביום השלישי וישא וגו׳ – הפסוק אינו אומר: ״ויהי ביום השלישי וישא״ וגו׳, אלא: ״ביום השלישי, כאשר אברהם נשא את עיניו, הוא ראה את המקום וכו׳⁠ ⁠⁠״. ״נשא עין״ הוא תמיד הבטה מכוּונת, למעלה ומסביב. אברהם היה מתבונן כל הזמן מסביב, אך לא ראה דבר היכול לציין שכאן המקום עליו דיבר ה׳. כל הזמן התיירא מראיית המקום, עד שלבסוף, ביום השלישי, אכן ראה אותו.
וישא אברהם את עיניו: לא נתבאר נשיאת עין זו למה, אם כדי לראות את המקום הלא אינה ראיה חושית אלא ראיה רוחנית1, ובהגיע רצון ה׳ יתברך להראותו יראה גם בלי נשיאת עין. אלא הפירוש, שנשא עין למקום כי הציקתהו הדרך מאד, ונוח היה לפניו לגמור אותו מעשה בהחלט ולא לעמוד בנסיון כל כך, וגם כי נצרך2 לכבוש הענין בפני הנערים ושלא יתקשה גם בעיניהם איה השה, על כן ביקש מה׳ שיהא רואה3. והכי איתא ברבה (נו,א) שהיה נושע בזה ביום השלישי, כמו כמה צדיקים4 שנענו מצרתם ביום השלישי.
1. שהרי כשיגיע הזמן לראות, יבחין במקום ע״י מראה ענן וכבוד ה׳ (רבינו לעיל פסוק ב׳) ולא ע״י ראיה גשמית.
2. כל זמן הליכת שלשת הימים.
3. ״וישא עיניו וירא״ = ביקש מה׳ לראות, כלומר, ביקש שנשיאת עיניו תוביל לראיה הנרצית (או ״וישא עיניו״ – נשא עיניו לשמים בתפילה).
4. בב״ר הוזכרו: השבטים, מתן תורה, יונה, עולי הגולה, תחיית המתים, אסתר.
ביום השלישי – יפה מצביע המדרש1 על הביטוי ״ביום השלישי״, ששכיח במקרא. הכוונה היא להבהיר שאין היום השלישי הזה בלי משמעות מיוחדת. שלושה ימים ניתנו לו לאברהם להימלך בדעתו, בהם תאבק אמונתו עם הרגשות הטבעיים — ותוכל להם. לא במפתיע יושג נצחון זה, אלא תוך כדי מאבק עקש מלא גבורה.
וירא את המקום – בהתקרבו הראה לו ה׳ את המקום, או נתן לו להכירו על פי סימן מיוחד.⁠2
1. פרשה נ״ו:א׳ (המ׳).
2. השווה לעיל פסוק ב׳ (המ׳).
תורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)בראשית רבתימדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טובאבן עזרא א׳רד״קחזקוניפענח רזאר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרמושב זקניםרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנוגור אריהכלי יקרר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144