[סג]
1ביום השלישי וגו׳, כתיב יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו
(הושע ו׳:ב׳), ביום השלישי של שבטים ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי
(בראשית מ״ב:י״ח), ביום שלישי שלמתן תורה ויהי ביום השלישי בהיות הבקר
(שמות י״ט:ט״ז), ביום שלישי שלמרגלים ונחבאתם שמה שלשת ימים
(יהושע ב׳:ט״ז), ביום שלישי שליונה ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים
(יונה ב׳:א׳), ביום שלישי של עולי גולה ונחנה שם ימים שלשה
(עזרא ח׳:ט״ו), ביום שלישי שלתחיית המתים יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו
(הושע ו׳:ב׳), ביום השלישי של אסתר דכתיב
(אסתר ה׳:א׳) ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות, לבשה מלכות בית אביה באיזה זכות רבנן ור׳ לוי, רבנן אמרי בזכות יום שלישי של מתן תורה שנא׳ ויהי ביום השלישי בהיות הבקר, ר׳ לוי אמר בזכות יום השלישי של אברהם שנא׳ ביום השלישי.
(בראשית רבה נו)
[סד] 2ביום השלישי, וכי מאחר שהדרך קרובה למה נתעכב שלשת ימים כיון שראה [השטן] שלא קבלו ממנו (אברהם ויצחק) הלך ונעשה לפניהם נהר גדול, מיד ירד אברהם לתוך המים והגיעו עד ברכיו, אמר לנעריו בואו אחרי, ירדו אחריו, כיון שהגיעו עד חצי הנהר הגיעו המים עד צוארו, באותה שעה תלה אברהם עיניו לשמים אמר לפניו רבש״ע, בחרתני הורדתני ונגלית לי ואמרת לי אני יחיד ואתה יחיד על ידך יודע שמי בעולמי והעלה יצחק בנך לפני לעולה ולא עכבתי והריני עוסק בצוויך, ועכשיו באו מים עד נפש אם אני או יצחק בני טובע מי יקיים מאמרך על מי יתייחד שמך, א״ל הקב״ה חייך שעל ידך יתיחד שמי בעולם, מיד גער הקב״ה את המעין ויבש הנהר ועמדו ביבשה. (תנחומא וירא כב)
[סה] 3ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק, ולמה ביום השלישי ולא ביום הראשון ולא ביום השני כדי שלא יהו אומה״ע אומרים הממו והלך ושחט את בנו. (תנחומא וירא כב)
[סו] 4ביום השלישי, לעולם אין ישראל נתונין בצרה יותר משלשה ימים, שהרי באברהם כתיב ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק. (אסת״ר ט, ב.)
[סז] 5ביום השלישי ד״א כדי לסגפו בדרך ליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה. (פס״ז)
[סח]
6וירא את המקום מרחק, מה ראה, ראה ענן קשור בהר, אמר דומה שאותו מקום שאמר לי הקב״ה להקריב את בני שם, אמר ליצחק בני רואה אתה מה שאני רואה, א״ל הן, אמר לשני נעריו רואים אתם מה שאני רואה א״ל לאו, אמר הואיל וחמור אינו רואה ואתם אינכם רואים שבו לכם פה עם החמור.
(בראשית רבה נו)
[סט] 7וירא את המקום מרחוק, והאיך נראה מרחוק מלמד שבתחילה היה מקום עמוק כיון שאמר הקב״ה לשרות שכינתו עליו ולעשות מקדש, אמר אין דרך מלך לשכון בעמק אלא במקום גבוה ומעלה ומיפה ונראה לכל, מיד רמז הקב״ה יתברך לסביבות העמק שיתקבצו ההרים למקום אחד לעשות מקום השכינה, לפיכך נקרא הר המוריה שמיראתו של הקב״ה יתברך נעשה הר. (תנחומא וירא כב)
[ע]
8וירא את המקום מרחוק, מהו מרחוק אמר ר׳ יצחק רחוק מיל שנא׳ אך רחוק יהיה ביניכם וביני כאלפים אמה
(יהושע ג׳:ד׳). (תנ״י וירא מו)
[עא]
9וירא את המקום מרחק, א״ר יצחק עתיד המקום לירחק מבעליו, לעולם, ת״ל זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה
(תהלים קל״ב:י״ד) לכשיבוא אותו שכתוב בו עני ורוכב על חמור
(זכריה ט׳:ט׳).
(בראשית רבה נו)
[עב]
10וירא את המקום מרחק אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק
(איוב ל״ו:ג׳) כו׳, אר״נ מחשבין לשמו של אברהם אבינו אותו שבא מרחוק הה״ד וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק.
(ויק״ר י״ד:ב׳)
[עג] 11וירא את המקום מרחק ביום השלישי הגיעו לצופים וכיון שהגיע לצופים ראה כבוד השכינה עומד על גבי ההר שנא׳ ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק, ראה עמוד של אש מן הארץ ועד השמים, א״ל ליצחק בנו בני רואה אתה כלום באחד מן ההרים הללו א״ל הן כו׳ והבין אברהם שנרצה הנער לעולה. (פדר״א פל״א)
1. לקמן מאמר סו.
2. במדרש ויושע פ״א מבואר כל הענין בסגנון אחר וכן הוא במדרש אגדה. ובלק״ט ביום השלישי כי היה השטן מבלבל לו הדרך עד יום השלישי.
3. תנ״י וירא מו. ולעיל מאמר יב, כח. ופס״ר פ״מ הלך ביום הראשון והלך כל היום כיון שלא ראה כלום חזר לאחוריו עד יום שלישי. וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק, כדי שלא יהו אמות העולם אומרים בהול היה ולא היה יודע היכן הולך. ובאגד״ב פל״א בסגנון אחר ולמה ביום השלישי ולא מיד, אלא אמר הקב״ה כדי שלא יאמרו אוה״ע מפני יראה הקריב אברהם את בנו שאלו איחר שעה אחת היה חוזר בו לפיכך אמר הקב״ה יעשה שלשה ימים מצטער, ומבקש את המקום, כדי שידעו הכל שבדעתו ובאהבה הקריבו ולא חזר בו הה״ד ביום השלישי, כיון שבא לשוחטו מיד נכמרו רחמיו של הקב״ה וצוה אל תשלח ידך וגו׳.
4. ב״ר פצ״א, מדרש תהלים כב. ה. ועי׳ לעיל מאמר סג.
5. עי׳ לעיל מאמר סה. ובבאור.
6. ויק״ר כ, ב. קה״ר ט, ב. קהלת זוטא ט, ז. תנחומא וירא כג. תנ״י שם מו. תנחומא אחרי ב. תנ״י שם ג. פס״ר פ״מ. פסקתא דר״כ פכ״ז, אגדב״ר פל״א. פדר״א פל״א, לקמן מאמר עג. ושנוים שונים יש במקומות הנ״ל. ועי׳ מעין זה במדרש אגדה ובס׳ הישר עה״ת. וענין זה שנאמר הואיל וחמור אינו רואה, מבואר כעין זה במדרש אבכיר מובא בילק״ש ח״א ר׳ קמו. כיון שבא [יוסף] ליזקק לה בא הקב״ה בדמות אביו. כו׳ אמרה לו מה לך אמר לה אבא אני רואה אמרה לו והיכן הוא ואין איש מאנשי הבית, א״ל את בת חמורים אשר בשר חמורים בשרם וחמור אינו רואה אבל אני מן הרואים שנא׳ וירא את המקום מרחוק.
7. עי׳ לעיל מאמר לט.
8. עי׳ לעיל פכ״א מאמר פז. ובאיכ״ר ה. ב. רי״א הבטה מקרוב שנא׳ ויבט והנה. מראשותיו עוגת רצפים וראיה מרחוק שנאמר וירא את המקום מרחוק.
9. עתיד המקום זה ירושלם, להתרחק מבעליו זה הקב״ה, וזהו וירא את המקום מרחוק, לעולם, יכול לעולם ת״ל זאת מנוחתי לכשיבוא כו׳ תחזור המקום לבעליו. (פי׳ ב״ר) ועי׳ פרש״י וילק״ש. ובזהר ח״א קב.
10. מחשבין, כלומר מעינים ונותנים מחשבתם באברהם שבא מרחוק והיינו אשא דעי למרחוק (וביד״מ כ׳ דצ״ל משבחין לשמו של הקב״ה) וההודאה היא על מה שהקריבו ה׳ והדריכו לא״י (ע״י) ועי׳ בפי׳ מהרז״ו. ולקמן מאמר עג. בבאור ממדה״ג. ובתנחומא וישב ו. אתה מוצא שהצדיקים מתרוממין בעיניהם שנאמר וישא אברהם את עיניו וירא את המקום. ועי׳ לעיל בתורה שלמה פי״ח מאמר לא.
11. לעיל מאמר סד. סח. ובשכ״ט איתא אל המקום אשר אמר לו האלהים באותו היום הגיע שם והמקום נקרא צופים. ובמדרש הגדול הגיע לצופית ביום השלישי כיון שהגיעו ראה כבוד השכינה שנאמר וירא את המקום מרחוק, ואמר מרחוק ה׳ נראה לי
(ירמיהו ל״א:ג׳) ועי׳ לעיל מאמר עב.