[קכ] 1ויקרא אליו מלאך ה׳ מן השמים, כיון שראו מלאכי השרת שהאב מעקד בכל לב והבן מתעקד בכל לב, עמד מטטרון לפני הקב״ה ואמר לפניו רבון העולמים אל יכלה זרעו של אברהם מן העולם ונהפכה סכין לעופרת אמר להן הקב״ה למלאכי השרת לא אתם שבאתם עלי בעקיפין, ועכשיו אתם מבקשין עליו רחמים, ורמז למטטרון לקרות לו דכתיב ויקרא אליו מלאך ה׳ מן השמים. (מדרש הגדול).
[קכא]
2אברהם אברהם, יעקב יעקב [משה משה] שמואל שמואל לשון חיבה ולשון זירוז, הם הם עד שלא נידבר עמהם, והם הם משנידבר עמהם, הם הם עד שלא נכנסו לגדולה והם הם משנכנסו לגדולה.
(תוספתא ברכות פ״א)
[קכב]
3אברהם אברהם, ראב״י אומר לו ולדורות, אין דור שאין בו כאברהם ואין דור שאין בו כמשה ואין דור שאין בו כשמואל.
(בראשית רבה נו)
[קכג] 4אברהם אברהם, ב׳ פעמים שהיה ממהר לשוחטו והיה צווח בו כאדם הצועק מתוך צרה מה אתה עושה, אברהם הופך פניו אצלו א״ל מה אתה עושה, אל תשלח ידך אל הנער. (פסיקתא רבתי פ״מ)
[קכד] 5אברהם אברהם, ר׳ אבא בר כהנה אמר כל מי שנכפל שמו הוא בשני עולמות [יש לו חלק בשני עולמות] נח נח, אברהם אברהם, יעקב יעקב, משה משה, שמואל שמואל. (תנח׳ שמו׳ יח)
[קכה]
6אברהם אברהם, ויאמר משה משה
(שמות ג׳:ד׳) אתה מוצא באברהם אברהם יש בו פסק, יעקב יעקב
(בראשית מ״ו:ב׳) יש לו פסק, שמואל שמואל
(שמואל א ג׳:י׳) יש בו פסק, אבל משה משה אין בו פסק, למה כן משל לאדם שנתן עליו משוי גדול וקורא פלוני פלוני פרוק מעלי משוי זה. ד״א עם כל הנביאים הפסיק מלדבר עמהם אבל ממשה לא הפסיק כל ימיו.
(שמות רבה ב, יב)
[קכו]
7ויאמר הנני, ויאמר משה משה ויאמר הנני
(שמות ג׳:ד׳) מהו הנני, אריב״ק הנני לכהונה הנני למלכות, א״ל הקב״ה במקום עמודו של עולם אתה עומד, אברהם אמר הנני ואתה אומר הנני. (תנחומא שמות יט)
1. לקמן מאמר קכח. קלא.
2. תו״כ ויקרא פ״א, ב״ר פנ״ו. שמו״ר פ״ב ו, במדב״ר פי״ד כ״א. מדרש שמואל פ״ט ח. ועי׳ בתורה שלמה לעיל פי״ז מאמר לה. עד שלא נדבר כלומר שלא זחה דעתו עליו וכן כולם היו שפלים וענוים (פי׳ הראב״ד לתו״כ).
3. לו ולדורות כפל השמות לרמז כי ימצא דוגמתו בדורות הבאים להגין בזכותו על העולם. ב״ר פע״ד במדב״ר פ״ג, ומדרש תהלים מזמור צ״ב, אין ישראל חסרים משלשה צדיקים כאברהם יצחק יעקב, כחנניה מישאל ועזריה. ועי׳ לקמן מאמר קכד.
4. בסגנון אחר בתנחומא ישן וירא מו. ויקרא אליו מלאך ה׳ ולמה קרא לו לומר לו, ומה אמר לו אמר לו אברהם אברהם, ולמה ב׳ פעמים אלא כאדם שהוא בדרך רחוקה הולך עם חברו והניחו והוא קורא לו חברי חברי כך היה המלאך ויקרא אברהם אברהם מה אתה עושה, ולמה אמר לו בזריזות שהיה אברהם ממהר לשחטו, ד״א ויקרא אליו, א״ל אברהם מי אתה, א״ל מלאך, א״ל אברהם כשאמר לי הקב״ה להקריבו הוא אמר לי, ועכשיו אני מבקש שיאמר לי הוא בעצמו, מיד פתח הקב״ה את הרקיע ואת הערפל וא״ל בי נשבעתי. ועי׳ תנחומא וירא כג. ובתנחומא צו יג. אילולי שנתעכב אברהם לבדוק הסכין היה נשחט יצחק אבל נתעכב לבדוק הסכין מיד נכמרו רחמיו של הקב״ה על יצחק ואמר הקב״ה לפמליא שלו ראו כמה זה הצדיק זריז לעשות דברי מאמרי מיד אמר למלאך להצילו שנאמר ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני, ולמה אמר אברהם אברהם שני פעמים בשביל שהיה רצונו לשוחטו ולעשות רצון קונו היה המלאך ממהר ואומר אברהם אברהם. ועי לקח טוב ויקרא א: ומדרש אגדה ח״ב ד. ובפי׳ הטור עה״ת כ׳ לפרש ולמה מן השמים ולא ירד למטה לפי שהיה הדבר נחוץ אולי ישחטנו בינתים, וכדרש הנ״ל. והרד״ק כ׳ מן השמים כלומר ששמע הקול ולא ראה מראה, ועי׳ במ״ע צד קכח.
5. ראה לעיל בתורה שלמה פ״ו מאמר קמ. ומה שסמנתי בבאור וצרף לכאן. ובשכל טוב כאן מביא כל מי שנכפל שמו מפי דבר הקודש אין בדורו כמותו אברהם אברהם כו׳, כולן קוראן דבר [הדיבור] בכפל, ואין בדורן כמותן, וא״ת יצחק אמאי לא נכפל שמו, ויש להשיב כי קודם שנפטר אברהם היה יעקב ממלא מקומו ע״כ. עי׳ לעיל מאמר קכב. אין דור שאין בו כאברהם. ואולי הי׳ לו גירסא אחרת במדרש זה או פי׳ כן דברי הב״ר. ועי׳ במדרש שה״ש זוטא יח.
6. פסק, קו מפסיק בין תיבה לתיבה. וקורא פלוני פלוני, מבלי הבדל והפסק בינתים מרוב צערו וכך כביכול ה׳ מצטער בצער ישראל והיה ממהר לקרוא למשה שישא משאם ויגאלם. עם כל הנביאים הפסיק, כי רוח הקודש ששרה עליהם היה רק בזמן קבוע, אבל משה רבנו היה מדבר עמו עד יום מותו ולא נפסק (ע״י). ועי׳ לעיל בתורה שלמה פי״ז מאמר קנב. בבאור, ומענין זה שאברהם אברהם הפסיק יש בזהר ח״א ק״כ. אברהם אברהם, פסיק טעמא בגוויהו, דלאו אברהם בתראה כקדמאה בתראה שלים קדמאה לא שלים כו׳, אברהם אברהם ר׳ חייא אמר בגין לאתערא ליה ברוחא אחרא בעובדא אחרא בלבא אחרא: עי׳ זח״ג קפ״ז: קלח.
7. שמו״ר פ״ב. ועי׳ לעיל בתורה שלמה מאמר יז. בבאור וש״נ וצרף לכאן. וברבעה״ת עה״ת פ׳ שמות מפרש דברי המדרש, אתה ענית הנני, כמו אברהם, אכן לא תזכה למה שזכה אברהם שזכה לכהונה ומלכות. ועי׳ בתרגום ירושלמי כאן ״בלישן בית קודשא״, ומ״ש בביאור, ול״נ דהכונה להדרש במאמר קכד. ומבואר לעיל מאמר יח. מתנחומא וירא הנני לשון ענוה לשון חסידות שכך ענותנותן של חסידים בכל מקום. א״כ הכוונה דמה שענה אברהם בלשון הנני הוא ״לישן בית קודשא״ לשון החסידים והקדושים, ואולי הכוונה דרוצה להדגיש שהשיב אברהם בהביטוי המיוחד בלשון הקודש ללשון ענוה והוא ״הנני״ וכ״ה בתרגום ירושלמי לקמן לא. שיעקב השיב כן להמלאך בלשון ״הנני״ ועי׳ ת״י בראשית לב, יג, ודברים כה, ג.