×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יב) וּֽזְהַ֛בא הָאָ֥רֶץ הַהִ֖וא ט֑וֹב שָׁ֥ם הַבְּדֹ֖לַח וְאֶ֥בֶן הַשֹּֽׁהַם׃
And the gold of that land is good; pearls1 and sardonyx2 are there.
1. pearls | הַבְּדֹלַח – See R. Saadia, Ibn Janach, Ibn Ezra, and Radak, noting that the manna, described as being a seed-like substance, is compared to "הַבְּדֹלַח". Alternatively: "crystal" (Rashi on Bemidbar 11:7), "carbuncle" (Septuagint) or "bdellium", a sticky resin (Aquila, but see Shadal that this isn't a particularly precious substance and thus, unlikely to be singled out).
2. sardonyx | וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם – See Josephus regarding the "shoham" stones on the priestly garments and the Septuagint on Divrei HaYamim I 29:2. Alternatively: "beryl" (Targum Onkelos) or "onyx" (Josephus regarding the "shoham" stones on the priestly breast plate). For discussion of the various options, see: Stones.
א. וּֽזְהַ֛ב =ל-מ (ע״פ עדותו של ברויאר) וכמו כן בתיגאן ובדפוסים
• א⁠(ס),ל,ל1,ק3,ה,ש2=וּֽזֲהַ֛ב (חטף) <א⁠(ס)=חטף פתח? כן ומתג בואו>
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבתיילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחר׳ יהודה אבן בלעםלקח טובאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳רד״קר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניטור הפירוש הקצרעקדת יצחק פירושתולדות אהרןמנחת שיאדרת אליהו לגר״אר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םנצי״בתורה תמימהעודהכל
[ר] 1וזהב הארץ ההיא טוב שבעה זהבים הן זהב טוב, זהב טהור, זהב סגור, זהב מופז, זהב מזוקק, זהב שחוט, זהב פרויים, זהב טוב כמשמעו. וזהב הארץ ההיא טוב א״ר יצחק טיבוי דו בבייתיה טיבוי דו בלווייתיה. (ירושלמי יומא פ״ד ה״א)
[רא] 2וזהב הארץ ההיא טוב וגו׳ א״ר אבהו טובה גדולה חלק הקב״ה לעולמו אדם פורט זהוב אחד והוא מוציא ממנו כמה יציאות, אר״ל לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב ולמה נברא בשביל בהמ״ק שנאמר וזהב הארץ ההיא טוב היך מה דאת אמר (דברים ג׳:כ״ה) ההר הטוב הזה והלבנון. (בראשית רבה ט״ז)
[רב] 3אשר שם הזהב זו תורה שנאמר וזהב הארץ ההיא טוב, א״ר יוחנן מכאן שאין תורה כתורת ארץ ישראל, ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל. (בראשית רבה)
[רג] 4שם הבדולח ואבן השוהם א״ר איבו את סבור כבדולח הזה של פטמים, יגיד עליו רעו (במדבר י״א:ז׳) ועינו כעין הבדולח, מה זה אבן טובה אף זה אבן טובה. (בראשית רבה ט״ז)
[רד] 5והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח (במדבר י״א:ז׳) כענין שנאמר וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדולח ואבן השוהם. (ספרי בהעלותך)
[רה] 6שם הבדלח ואבן השהם מקרא ומשנה ותלמוד ותוספת ואגדה. (בראשית רבה טז)
1. יומא מד: שמו״ר פל״ה ס״א, במדב״ר פי״ב ס״ד, שהש״ר ג׳ י. ובחופת אלי׳ בכבוד חופה ס״ב, בגמ׳ שם חושב זהב, וזהב טוב, בתרתי ועוד שינוים ופירש״י דיליף מקרא וזהב הארץ ההיא טוב מכלל דאיכא זהב סתמא, ועי׳ לעיל מאמר קצח, זהב ודאי. ובחזקוני כ׳ וזהב וגו׳ טוב, ויכולים לערוב בו נחושת, ועדיין יתראה טוב והלא דברים ק״ו אם מן הנהרים היוצאים ממנו כך תוכו לא כ״ש. וכ״מ ברמב״ן כאן דעל שפת הנהר נמצאים הזהב הבדלח והשהם ואבנים טובות. טיבוי דו בבייתה, טוב לאדם שהזהב בביתו טיבוי דו בלווייתיה טוב אם מלוה אותו בדרך.
2. מדרש תהלים פק״ד סי״ג, ושם מסיים ואין טוב אלא בית המקדש. ובשמו״ר ל״ה כ׳ ולמה נברא בשביל המשכן.
3. לשון זה בשם הב״ר הוא במדרש פטירת משה ראה לעיל מאמר קצו. ולפנינו בב״ר איתא המאמר סתמא לא בשם ר׳ יוחנן.
4. של פטמים מפטמי הקטרת, ובדלח זה הוא מין שרף הנוטף מעץ ידועה בארץ מזרח (מו״ע ע׳ בדלח) וכן פרשו במקצת תרגומים מלבד השבעים, דבדלח הוא כמין צומח, וחז״ל באו להוציא מפי׳ זה ועי׳ לקמן מאמר רד. מה שהבאתי פירושי הראשונים בענין זה, יגיד עליו ריעו מפרש כפי׳ ב״ר דכתיב בתרי׳ ואבן השהם, דלפי הגירסא שלפנינו אינו מובן מאי יגיד עליו ריעו, ובלשון הב״ר המובא במדרש פטירת משה גורס שם הבדלח ואבן השהם, יכול כבדולח של פטמים כדכתיב ועינו כעין הבדלח, יגיד עליו ריעו ואבן השהם, מה שהם אבן טובה דכתיב אבני שהם אף בדולח אבן טובה, ולפי גירסא זו מבואר שפיר.
5. בפסקתא זוטרתי בהעלתך כ׳ והמן כו׳ עגול כזרע גד עגול כמרגליות שנא׳ ועינו כעין הבדלח ולהלן הוא אומר שם הבדלח. ע״כ ועפ״ז י״ל הגירסא בב״ר לפנינו דיגיד עליו ריעו שנתקשו מאי ראי׳ משם ולפ״מ דמבואר ניחא דהי׳ לו מראה מרגליות והיינו אבן הבדלח. ובפסק״ז כאן כ׳ הבדולח, הוא יוהר. ובהערות מהרש״ב פנינים (שה״ש ז׳ ב׳) תרגום יוהרין. והאע״ז בשם רס״ג כ׳ הבדלח אבנים הקטנים עגולים היוצאים מהמים שהם דקים ודמה המן אליהם עי״ש מ״ש ע״ז וכן פירש ר׳ יונה אבן גנאח ורד״ק שהוא המרגליות הנמצאת עד היום במחוז ים הפרסי, ובס׳ קסת הסופר דנכון מאד פי׳ הראשונים שהוא המרגלית יען דיש בה גווני שמים בקליפתה (הפערלמוטער) והמן שהי׳ עגול כזרע גד, ולחם מן השמים גם בגוונו, יתכן עליו שם בדלח. ועי׳ מ״ש לעיל מאמר רג. ומ״ש אף בדלח אבן טובה אין הכרח לסתור מזה פי׳ הראשונים דאפשר שכינה אותו אבן טובה להוציא מהפירוש שהוא צומח.
6. במדרש פטירת משה לעיל מאמר קצו. הגירסא שם תלמוד תורה והגדות תקופות וגמטריאות, ובויק״ר פי״ג שם מקרא משנה ותלמוד הלכות תוספתות והגדות, ועי׳ בספר רב פעלים אות ר׳ שמוכיח מדברי הב״ר כאן שעוד קודם שחבר ר׳ יוחנן אגדות ירושלמי כבר הי׳ ספר אגדה, ולפי הנ״ל א״ר דאין הכוונה לספר אגדה ידוע רק להגדות סתם ולפ״מ דמבואר במדרש פטירת משה נזכר ר׳ יוחנן במאמר זה.
וְדַהְבָּא דְּאַרְעָא הַהִיא טָב תַּמָּן בְּדוּלְחָא וְאַבְנֵי בּוּרְלָא.
The gold of that land is good. Also found there is bdellium and onyx stones.

וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם
וְדַהְבָּה (ח״נ: וְדַהֲבָא) דְּאַרְעָא הַהִיא טָב תַּמָּן בְּדוּלְחָא וְאַבְנֵי בוּרְלָא
״ואבן הַשֹּׁהַם״ – ״וְאַבְנֵי בוּרְלָא״ ברבים, כדרכו בשמות קיבוציים כמבואר בפסוק ״ויהי לי שור וחמור״ (בראשית לב ו) ״וַהֲווֹ לִי תּוֹרִין וּחְמָרִין״. לתרגום בּוּרְלָא שיסודו ביוונית, ראה ״אַבְנֵי שֹׁהַם״ (שמות כח ט) ״אַבְנֵי בוּרְלָא״.
ודהבא דארעא ההיא טב מן תמן בדלחא נפק ואבניא טבתה ומרגליתא.
ודהבא דארעא ההיא בחיר תמן בידלחא ואבנין טבין דבורלין.
And the gold of that land is choice. There is the bedilcha, and the precious stones of byrils.
וזהב הארץ ההיא טוב – א״ר יצחק טובוי דהוא בביתא טובוי דהוא בלוויתה. א״ר אבהו טובה גדולה חלק [הקב״ה] בעולמו אדם פור⁠(ס) [ט] זהוב א׳ ומוציא כמה יציאות ממנו, אמר ריש לקיש לא היה העולם ראוי להשתמש בזה⁠[ב], ולמה נברא בשביל ביה״מ שנאמר וזהב הארץ ההיא טוב, כד״א ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג׳ כ״ה).
וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב – טוֹבֵי דְּהוּא בְּבֵיתָא טוֹבֵי דְּהוּא בְּלִוְיָתָא טוֹבָה גְּדוֹלָה חָלַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָמוֹ, אָדָם פּוֹרֵט זָהוּב אֶחָד מוֹצִיא כַּמָּה יְצִיאוֹת לֹא הָיָה הָעוֹלָם רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּזָהָב, וְלָמָּה נִבְרָא, בִּשְׁבִיל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב, כְּמַה דְּאַתּ אָמַר (דברים ג׳:כ״ה) ״הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן״ שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם, אַתְּ סָבוּר כִּבְדֹלַח שֶׁל פַּטָּמִים וְיַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ מָה זֶה אֶבֶן טוֹבָה אַף זֶה אֶבֶן טוֹבָה.
וד׳הב ד׳לך אלבלדא ג׳יד ות׳םב אללולו וחג׳ארה אלבלור.
א. א תלך אלארץ׳
ב. א ת׳ם
וזהב הארץ הזו טוב, ושם הפנינים1 ואבני ה״בלור״2.
1. כתב ר׳ יהודה אבן בלעם כאן: ״שם הבדלח – יש שתרגם אותו: הפנינים (והוא תרגום רס״ג כאן), שאינם אלא בימים. ובדלח כאן מתייחסת לארץ עם אבן השהם, ואין ספק, אפוא, שהיא מהאבנים היקרות; ואם התברר שבים כוש ישנן פנינים, הרי מתאימים דברי המתרגם (רס״ג)״.
ראב״ע (פירוש ראשון): ״ויאמר הגאון: כי הבדולח – הם האבנים הקטנים העגולים היוצאים מהמים שהם דקים, ודמה המן אליהם. והכתוב אומר על עין המן לבדו (במדבר י״א:ז׳). ואמר: כי השהם – אבן יקרה לבנה, והיא צחה. ואנחנו לא נדע״.
2. אבן יקרה לבנה שקופה, ויש עוד שני מיני אבנים לבנות שקופות והן ספיר ויהלום (ר״י קאפח).
ואם ישאלו איך אומר הכתוב כוש ואשור, והלא האנשים האלה לא היו אז עוד?
והם משערים שהפרשה הזאת אמנם נכתבה בזמן בריאת העולם, ואנו נזכיר להם שלא נכתבה אלא בשנת הארבעים ליציאת מצרים. אלוהים הודיע אז לנביאו כל מה שקרה מראשית בריאת העולם עד ימיו הוא.
וזאת היא תשובתנו גם בנוגע לשאלתם בדבר ״שדה העמלקי״, והעמלקי לא היה אז לפי דעתם, וכן בענין ״וירדוף עד דן״, וכדומה לזה.
והזכיר הכתוב את פישון קודם מטעמים שונים:
• מפני שהוא הגדול שביניהם, כי ארכו בארץ מצרים ארבע מאות פרסה ואין אנו יודעים מה למעלה משם. ורחבו מחולק בשני גשרים, שביניהם אי ובכל גשר ששים סירות.
• מפני שהוא שונה מכל שלושת הנהרות האחרים; הללו זורמים מצפון לדרום והוא מן הדרום אל הצפון.
• מפני שמימיו מתרבים מעצרת עד הסוכות בו בזמן שמימיהם מתמעטים. והוא מתמעט מסוכות ועד עצרת, בזמן שהם מתרבים. והוא אינו זקוק לגשם בעוד שהאחרים זקוקים לו.
• מפני שהוא הנהר הראשון שראה אותו העם אשר אליו הביא הנביא את הדברים האלה, כי הוא {הנביא} והם היו במצרים
ואבן השהם – בערבי: אלבלור. (ספר השרשים ״שהם״)
שם הבדלח – יש1 שתרגם אותו: הפנינים, שאינם אלא בימים. ובדלח כאן מתייחסת לארץ עם אבן השהם, ואין ספק, אפוא, שהיא מהאבנים היקרות;⁠2 ואם התברר שבים כוש ישנן פנינים, הרי מתאימים דברי המתרגם.⁠3
1. כך אכן תרגם רס״ג על אתר, והש׳ ריב״ג באצול ערך ׳ברלה׳ (ושם הוא מביא דעה אחרת: ׳מהא׳ = יהלום), וכן ראב״ע על אתר.
2. על פי סמיכות המלים מסיק פרשננו, שגם ׳בדלח׳ היא אבן יקרה; אגב, רס״ג על אתר וריב״ג באצול ערך ׳שהם׳ מזהים את השהם כ׳בלור׳ בערבית (= אבני בורלא); פרשננו, שזיהוייה של ׳אבן שהם׳ אינו מטריד אותו, מסתפק בהגדרה כללית.
3. הדברים האלה מתבססים, כנראה, על תרגום רס״ג למלה ׳חוילה׳ שהוא ׳זוילה׳, והיא, לדעת רס״ג (הש׳ צוקר, פירוש רס״ג לבראשית, עמ׳ 61 בערבית ועמ׳ 270 בעברית, והערה 349 שם), חבש ותימן, ורס״ג מסיים את פירושו שם במלים: ״וימכן אן [יכון פי] אעלאה בלור ולולו״ — ״ויתכן שבחלק העליון שלו ישנן אבני שהם ופנינים״.
הבדולח1הוא יוהר.
1. הוא יוהר. פנינים (שה״ש ז׳ ב׳) תרגום יוהרין.
ויאמר הגאון: כי הבדולח – הם האבנים הקטנים העגולים היוצאים מהמים שהם דקים, ודמה המן אליהם. והכתוב אומר על עין המן לבדו (במדבר י״א:ז׳).
ואמר: כי השהם – אבן יקרה לבנה, והיא צחה. ואנחנו לא נדע.
AND THE GOLD. Saadiah Gaon renders bedolach (bedellium) as pearls. He compares manna to them. However, Scripture merely says that manna had the color of bedolach1 (Num. 11:7). The Gaon also says that shoham (onyx) is a precious clear white stone. The fact of the matter is that we do not know the precise meaning of either of these two items.
1. Not that it was identical to it. Saadiah says that bedolach resembles manna. As manna is round, so are bedolach round. This strengthens his interpretation that bedolach means pearls, for the Bible says that the appearance of the manna was like bedolach (Cherez).
וככה: שם הבדולח ואבן השוהם – שב אל פישון.
ואחרים אמרו: שהוא שב אל: ארץ החוילה (בראשית ב׳:י״א).
והזכיר זה הכתוב להודיע שזהו טוב שסמוך אליו הזהב. גם בדבר הסוד הוא נכון, כאשר אפרש.
והבדלח – אמרו שהיא אבן עגלה קטנה והיא לבנה כמו שאמר כעין הבדלח (במדבר י״א:ז׳) וזאת האבן אמרו שהיא נעשית מטפות הטל היורד על הנהר ההוא, לפיכך היא עגלה בהויתה כמו הטפה. ולפי שמאבן אחת מהבדלח לא יעשו שום מעשה ומלאכה לרוב קטנותה אלא שנוקבין אותה ומחברים אבן אל אבן בחוט עד שיעשה מהן ענק, לפיכך לא אמר ואבן הבדלח כמו שאמר ואבן השהם שהיא אבן גדולה וגם היא לבנה וזכה ויעשו ממנה כלים למלכים הגדולים, ועליה היו מפותחות שמות בני ישראל (שמות כ״ח:כ״ט) לרוב חשיבותה ונקיותה מכל פסלת. והנה הנהר הזה מזרחי ואינו נמשך מארץ חוילה ואילך אלא סובב אותה הארץ ומשם נכנס לים לצד מזרח, וקראו הקוראים זה הנהר פישון לפי שמימיו מפרין ומרבין הזרע המושקה מהן. ופישון מן כי תפושו כעגלה דשה (ירמיהו נ׳:י״א).
ותרגום פרו – פושו.
והבדולח, Rabbi Saadyah gaon, as well as Ibn Ezra say that it is a small spherical white gemstone. This is supported by the reference to כעין הבדולח in Numbers 11,7 where the Torah describes the appearance of the manna. The same scholars believe that this stone is formed by what were originally small drops of dew which had descended on that river. This is the reason why this “stone” is round, just as a drop of dew. Seeing that each individual such stone is so small that it is useless as an effective tool in commerce and industry, this is the reason why the word אבן is not mentioned in connection with בדולח, as opposed to the שהם gemstone which is specifically described as a “stone.” The latter is a large stone, and many different kinds of vessels are made out of its material. Due to its cost, these vessels are found only in the homes of kings and wealthy individuals. The shoham stones on the epaulets of the High Priest had the names of the twelve tribes etched into them. (Exodus 28,9) This gemstone was chosen in preference to others as it is more precious than most, and is found in an almost pure form, not containing any flaws due to discolouration.
This river flows in an easterly direction and does not continue through the ארץ חוילה, but flows around it and then enters the sea on its eastern shores. The reason most people called this river Pishon is because its waters help seeds irrigated by them to expand and produce substantial crops. Etymologically, the word פישון, is a derivative of the word פוש found in Jeremiah 50,11 כי תפושו כעגלה דשה, “when you stamped like a heifer treading grain.” Onkelos renders the word פרו, “be fruitful” as פושו in Genesis 1,28.
וזהב וכו׳ – בדלח שם המרגלית הלבנה הקטנה אשר בה1, והגדולה אשר נקראת (בערבית) ׳אלגוהר אלאביץ׳, ועליה2 נאמר במראה המן ועינו כעין הבדלח (במדבר יא:ז).
ושהם – שם {האבן היקרה} המפורסמת {הנקראת בערבית} ׳אלבלור׳3.
1. רמז. אולי יש לנסח ׳אשר בו׳ והכוונה לנהר הסובב ארץ החוילה, ולא לארץ עצמה. והשוה לשון הראב״ע שהביא מד׳ רס״ג ׳אמר הגאון כי הבדולח הם האבנים הקטנים עגולים היוצאים מהמים שהם דקים, ודמה המן אליהם׳.
2. רמח. צ״ב דלשון רבנו משמע ש׳עליה׳ חוזר על הגדולה שנזכרה לפני זה מיד, אבל שמא יש לתקן הלשון באופן שהוא מוסב על הקטנה כמשמעות לשון הראב״ע משם רס״ג: ׳ויאמר הגאון כי הבדולח הם האבנים הקטנים העגולים היוצאים מהמים שהם דקים, ודמה המן אליהם׳. ועי׳ להגר״א ב׳אדרת אליהו׳ כאן שכתב: ׳אמר הבדלח בה״א, מפני שנזכר בתורה ׳ועינו כעין הבדלח׳, וכן אבן השהם בה״א, מפני שנזכר בתורה אצל אבני האפוד׳. ובכל אופן הכוונה למראית המן שהיתה לבנה כמו שביאר רבנו להלן בפר׳ בשלח (שמות טז:יד), ודלא כדעה האומרת ש׳עינו׳ היינו עריכתו ולא מראהו (ראה המובא בפי׳ רס״ג מהד׳ צוקר עמ׳ 270–271 הערה 349), וכבר השיג הראב״ע על הרס״ג בזה וכתב: ׳והכתוב אמר על עין המן לבדו׳ [כלומר, הכתוב דימה את המן רק במראית צבעו ולא בגודלו וצורתו]. ועמש״כ בפר׳ בשלח שם בהערה.
3. רמט. וכ״פ להלן פר׳ תרומה (שמות כה:ז): ׳אבני שהם – ׳אלבלור׳ כפי מה שקיבלו העברים׳. וכ״כ בפר׳ תצוה (שמות כח:כ), ועמש״כ שם. ואמנם בפר׳ משפטים (שמות כד:י בסופו) משמע שזיהה אבן זאת עם לבנת הספיר הנזכרת שם.
וזהב הארץ ההיא טוב – ויכולים לערב בו נחשת ועדיין יתראה טוב. והרי דברים קל וחומר: אם מן הנהרים היוצאים ממנו כך, תוכו לא כל שכן.
וזהב הארץ ההיא טוב, "and the gold originating from that area is good.⁠" What is meant is that it lends itself to amalgamation with copper, without losing its appearance as gold. Actually, this is no more than logical; if the gold found in the rivers emanating from Gan Eden was "good,⁠" the gold inside the garden surely must be good.
הבדלח – ב׳ במסורה הכא ואידך ועינו כעין הבדולח. מלמד שאבנים טובות ומרגליות ירדו עם המן.
וזהב הארץ ההיא טוב וכו׳ – אמר כי הזהב המבוקש מהם הוא לבדו הראוי שיקרא טוב בבחינת מה שיעזרו בו האנשים השלמים להכין צרכיהם לעשות להם רב ולקנות חבר ולהכין ספר ובית המדרש ויתר הדברים ההכרחיים עד שיקנו החכמה היקרה אשר לא יערכנה זהב וזכוכית ושוהם יקר וספיר.
במדרש אשר שם הזהב אלו דברי תורה שהם נחמדים מזהב ומפז רב. שם הבדולח ואבן השוהם מקרא משנה ותלמוד תוספתא ואגדתא (בראשית רבה ט״ז). ואם שהם דורשים שם הנהרות הללו לענין המלכיות מכל מקום הוראת הדברים הללו תועיל לפי דרכנו.
[א] וזהב הארץ ההוא טוב
[1] יומא פרק שמיני דף עד ע״ב (יומא עד:)1
1. הפס׳ ׳וזהב׳ וכו׳ לא נמצא בגמ׳ יומא שם, ע״כ רבים מהמוציאים לאור הגיהו ׳מד ע״ב׳, שם אכן נמצא הציטוט. אך רבנו הקפיד בכל הפנייה לציין גם את הפרק במסכת (מה שלא מצוי בדפוסי תולדות אהרן כיום) כאן ציין ׳פרק שמיני׳ דף עד. אולי רבנו אכן התכוון לדף עד ע״ב והתייחס לקטע דלהלן: אמר אביי, הלכך מאן דאית ליה סעודתא לא ליכלה אלא ביממא. אמר רבי זירא מאי קרא, ״טוב מראה עינים מהלך נפש״ (קהלת ו, ט). אמר ריש לקיש, טוב מראה עיניים באישה יותר מגופו של מעשה, שנאמר ׳טוב מראה עיניים מהלך נפש׳. א״כ לדעת אחד האמוראים כאן, העינוי באכילת המן היה בכך שלא ראו את האוכל אלא רק הרגישו את טעמו באכילת המן, אין הנאה ללא ראיית העיניים. אף אביי וריש לקיש הרחיבו את מושג הנאת העיניים, ואפשר לומר שזו הבנת רבנו בפרוש הפסוק ׳וזהב הארץ ההיא טוב׳ – טוב הוא למראה עיניים, כלומר מלבד ערכו הממוני של הזהב הסב הנאה מרובה בראייתו וע״פ הגמ׳ הנ״ל. ע״ע בהקדמה עמוד 3** בעניין הפניות אשר הציטוט של רבנו לא נמצא במקום ההפניה אך מתקשר לנושא הפסוק.
וּֽזֲהַ֛ב הארץ ההיא: הזי״ן בחטף פתח. וכ״כ בעל 1לוית חן פ״י ש״א. <2ובמסורת ג׳ מלין בטע׳, 3וּֽזֲהַ֛ב הארץ ההיא, 4וּֽשֲדֵ֛ה מגרש עריהם, 5וּֽסֲגַ֛ר פֻם אַרְיְוָתָא (דניאל ו׳).> [וּֽזֲהַ֛ב].
הַשֹהַם: בספרי׳ כ״י ובדפו׳ קדמו׳ שני ההיהין בפתח, וכ״כ א״ת. [הַשֹּׁהַם].
1. לוית חן: שער ראשון פרק י, י ע״א.
2. ובמסורת: מסורה צדית של ד לוי׳ כה לד (בלא פירוט).
3. וּֽזֲהַ֛ב: פסוקנו.
4. וּֽשֲדֵ֛ה: וי׳ כה לד.
5. וּֽסֲגַ֛ר: דנ׳ ו כג.
ואמר הבדולח – בה״א מפני שנזכר בתורה ועינו כעין הבדולח (במדבר י״א:ז׳) וכן אבן השהם – בה״א מפני שנזכר בתורה אצל אבני האפוד. כאשר ביארנו במלת יום הששי השביעי.
וזהב הארץ ההיא טוב – מזוקק בלי תערובת סיגים. ואולי רמז שממנו יובא לעשות ממנו כלים בבית י״י שנאמר עליו ״ההר הטוב הזה והלבנון״.⁠1 ועל זה רמזו חכמים ז״ל במדרשם.
שם הבדולח ואבן השהם – גם זה לפאר הארץ, שנתברכה גם באלה החמודות בעבור שמימיו מגן אלהים. וגם השהם היה לדבר אלהים, על כתפות האפוד ובחשן. וכן הבדלח היה בחשן.
1. דברים ג, כה.
הבדלח – שם אבן יקרה, וכך שמה גם בלשון איטלקי בשינוי קצת:
וזהב הארץ ההיא טוב וגו׳ – לא מצאתי טעם להודעת דברים אלה, ונראה שהם לתפארת הענין מאחר שהוא מדבר בארץ קרובה לעדן.
טוב – מצאנו במקומות הרבה טוב ענינו יפה.
שם הבדולח – קליריקוס ורוזנמילר אומרים שהוא bdellium, והוא שרף אילן (resina), והיא דעת יוסף פלאויוס, וכן תרגמו סומכוס, עקילס, תיאודוציאון, והיירונימוס, אמנם (כמו שכתב גיזניוס) אין השרף הזה ענין יקר וחשוב כ״כ שיוזכר בין הזהב ואבן השהם. ודעת ר׳ סעדיה ור׳ יונה ואחריהם Bochart שהוא המרגלית הנקראת Perla, וזה נראה נכון, ונכון ג״כ שלא קראו אבן כמו שקרא השהם, כי המרגלית איננה אבן.
ואבן השהם – לדעת אנקלוס ותרגום ירושלמי וסורי וערבי הוא אבן beryllus, ולדעת אנקלוס יוסף והיירונימוס הוא Sardonyx או Onyx.
The gold of that land is excellent, etc. I have not found any reason why these things are recorded; apparently, they are an embellishment added because a land near Eden is being referred to.
excellent (tov). In many places we find tov [lit. “good”] to mean “beautiful.”
There also is pearl (ha-bedolaḥ). Clericus and Rosenmueller say that this is “bdellium,” which is resin. This was Josephus Flavius’ opinion, and Symmachus, Aquila, Theodotion, and Jerome translated it this way. However, as Gesenius wrote, resin is not so precious a material that it should be mentioned along with gold and onyx stone. According to Saadiah Gaon and R. Jonah [ibn Janah], followed by Bochart, bedolaḥ is “pearl,” and this is apparently correct. It was properly not called “stone,” as the onyx was, because pearl is not a stone.
and onyx stone (ve-even ha-shoham). According to Onkelos, the Jerusalem Targum, and the Syriac and Arabic translations, this is the stone called beryllus (“beryl”), but according to Josephus and Jerome, it is sardonyx or onyx.
וזהב – ומבאר עוד שאין חפץ גם בזהב מצד עצמו רק מצד ענין אחר מצטרף עמו, כי לולא היו בני אדם משתגעים לבקש אבנים טובות ופנינים ולקנות אותם בזהב, לא היו צריכים אל הזהב, כי האוכל והמזון ההכרחי לאדם יושג בקל ע״י עבודת האדמה ולמה לו לחפור את הזהב ולמסור נפשו עליו, רק מה שזהב הארץ ההיא טוב, הוא מפני ששם הבדולח ואבן השהם אשר יבקשום בני אדם, ויצטרך להם הזהב לעשות בו מקנה וקנין ותמורתו אבני חפץ ואבן השוהם, וגם הבדולח ואבן השוהם אין להם יקר מצד עצמם, שאם היו נמצאים בכ״מ כמו שימצאו האבנים לא היו יקרים, וחשיבותם הוא רק מפני שרק שם הבדולח ואבן השוהם, ולכן הם יקרים מפני מעוט מציאותם. והנה אמר שם האחד פישון ולא אמר שם הראשון פישון, כי באמת אינו הראשון כמ״ש חז״ל כי פרת למעלה מכולם, כי הוא אשר הלך בג״ע לא נהר פישון, כי בג״ע אין חשיבות לזהב ויתר ההבלים לכן אמר האחד לא הראשון, וכבר בארתי במק״א שבכ״מ שאין האחד ראשון מצד עצמו רק ע״י שהשני נחשב אחריו יאמר האחד לא הראשון.
וזהב הארץ ההיא טוב: הנה שם ״חוילה״ משמעו מלשון תוחלת ותקוה (והכי איתא בב״ר טז,ד1 שהביא על זה מקרא בתהלים מב,ו ״הוחילי לאלהים״), ובאשר שהעושה חסד ע״פ טבעו או ע״פ שכל האנושי אע״ג שמקבל שכר מכל מקום אינו דומה למי שעושה מצד שמקוה לתשלום גמול2, משום הכי רמז המקום דזהב ארץ החוילה הוא טוב, דהמייחל לבעל הגמול שכרו מרובה, וזהבו טוב משארי בני אדם.
1. ז״ל:. .. אלו ד׳ גלויות כנגד ד׳ ראשים, ״שם האחד פישון״ – זו בבל, ע״ש ״ופשו פרשיו״, ״הוא הסובב את כל ארץ החוילה״ – שעלה והקיף את כל א״י דכתיב ביה ״הוחילי לאלהים כי עוד אודנו״. רש״י בב״ר שם: דכתיב ביה ״הוחילי לאלהים״ – שמייחלת לקב״ה.
2. כלומר, העושה לשם קיום מצוה ולקוות לשכר מבעל הגמול – הקב״ה.
וזהב וגו׳ – וזהב הארץ ההיא טוב, אמר רב חסדא, מלמד שזהב וזהב טוב שני מינים הם.⁠1 (יומא ס״ד:)
וזהב וגו׳ – וזהב הארץ ההיא טוב, א״ר יצחק, טבא בביתא טבא בלווייתא2 (ירושלמי יומא פ״י ה״ד).
1. יתכן דמדייק הלא כל זהב הוא טוב ולא רע, ומה זה שאמר שדוקא זהב הארץ ההיא טוב, אלא ודאי ששני מיני זהב יש, זהב סתם וזהב טוב. וכתבו התוס׳, בירושלמי מפרש מהו הטובה שלו כשצורפין אותו אינו נחסר כלום, עכ״ל, אבל בירושלמי שלפנינו ביומא פ״ד ה״ד הלשון זהב טוב כמשמעו, משמע שהטובה היא בתכונתו ממש, ואולי הי׳ לפני התוס׳ גירסא אחרת בירושלמי או שהוא במקום אחר בירושלמי
2. עיין מש״כ בריש אות הקודם בדיוק לשון פסוק זה, ומפרש כי מתכונת הזהב שהוא מעט הכמות ורב האיכות ותועלתו גדולה וטפולו מועט להטמין ולשמור הן בבית והן בדרך, וכמ״ש במ״ר כאן טובה גדולה חלק הקב״ה לעולמו, אדם פורט זהוב אחד והוא מוציא ממנו כמה יציאות.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבתיילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחר׳ יהודה אבן בלעםלקח טובאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳רד״קר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניטור הפירוש הקצרעקדת יצחק פירושתולדות אהרןמנחת שיאדרת אליהו לגר״אר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םנצי״בתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144