×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(י) וְנָהָר֙ יֹצֵ֣א מֵעֵ֔דֶן לְהַשְׁק֖וֹת אֶת⁠־הַגָּ֑ן וּמִשָּׁם֙ יִפָּרֵ֔ד וְהָיָ֖ה לְאַרְבָּעָ֥ה רָאשִֽׁים׃
And a river goes forth from Eden to water the garden, and from there it divides into four river heads.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושדייקות לרשב״םאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםר״י בכור שוררד״קר׳ אברהם בן הרמב״םפענח רזאטור הפירוש הקצרר״י אבן כספיעקדת יצחק פירושאברבנאלר״ע ספורנותולדות אהרןמנחת שיאדרת אליהו לגר״אר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
[קפח] 1ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, אר״ת בשם ריב״ל עתיד הקב״ה להשקות כוס תרעלה לאו״ה ממקום שהדין יוצא מאי טעמא ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והי׳ לד׳ נהרים אין כתיב כאן, אלא לד׳ ראשים, אלו ד׳ מלכיות כנגד ד׳ ראשים, אלו ד׳ גליות כנגד ד׳ ראשים. (בראשית רבה טז)
[קפט] 2א״ר שמואל בר נחמן כל הנביאים ראו המלכיות בעיסוקן הה״ד ונהר יוצא מעדן להשקות וגו׳. (ויק״ר פי״ג ס״ה)
[קצ] 3ומהיכן הוא שותה (בהמות בהררי אלף, שור הבר, ולויתן) תני רשב״ג ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ושמו יובל שנאמר (ירמיהו י״ז:ח׳) ועל יובל ישלח שרשיו, וממנו שותה. (תנחומא פנחס סי״ב)
[קצא] 4תאני ר׳ שמעון הגן הזה מאין נטוע, הקב״ה נטע אותו מתחתיו של עדן, דאי תימא שזה כנגד זה בשוה אי אפשר, אלא הגן בארץ ועדן עליו מלמעלה, ומאין תמציתו של גן, מעדן הוא. א״ל ר׳ יהודה לדבריך מאי כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, היה לו לומר ונהר יורד מעדן להשקות את הגן, דמשמע דמלמעלה יורד למטה לגן אלא א״ר שמעון עדן למטה ועדן למעלה, גן למעלה גן למטה, ושניהם מכוונים זה כנגד זה, והקב״ה נטע זה מתחת זה. (מדרש הנעלם בז״ח בראשית יח)
[קצב] יפרד ב׳ סימן ומשם יפרד. ודל מרעהו יפרד (משלי י״ט:ד׳) (מסורה גדולה)
שערי ציון: לעיל פרשה א׳, מאמר תקמ״ד. תרצא. פרשה ב׳ מאמר קסה. זח״א. כו. לה. נט. פב. פה. צד. צה. קטו. קנח. קמט. קכה. רח. זח״ב י. כג. כד. סג. ע. פז. צ. צ: קג. קכג. ר. רמא. רנו. קלז. רי. זח״ג ד. י. יא. לא. סט. קכח. קלו. רמז. רעג. רפט. רצ. רצא. רצח. קפא. רכו. זח״ג נח. סא. סה. סח. תק״ז יב. פה. פח. קעו. ז״ח לב. מא. סא. קיז. קיט. פרדר״א פי״ב לקמן ב׳ טו.
1. ויק״ר פי״ג ס״ה. שהדין. דורש נוטרקון מעדן ממקום הדין (מת״כ).
2. בעיסוקן בממשלתן שימשלו על ישראל (מת״כ) וי״ל דהוא מלשון עסיקין ריב וערעור (ב״ק ח:) ועי׳ לעיל מאמר קפח, אלו ד׳ גליות ועי׳ ברבינו בחיי כאן, ובס׳ צרור המור, ובילק״ר בשם ספרי הקבלה הראשונים והר״י אנגלינו מובא בס׳ חצי מנשה, מ״ש לפרש פסוק זה של ד׳ נהרות דרומז לענינים שונים. ובס׳ הזהר וזהר חדש ותק״ז דרשו ורמזו בפסוק זה דברים שונים בחמשים מקומות שציינתי אותם בשערי ציון.
3. בויק״ר פכ״ב תני רשב״י נהר יוצא מעדן ושמו יובל ומשם הוא שותה, וכן הוא במדבר רבה פ״א פסקתא רבתי פט״ז. פסקתא דר״כ פ״ו. ועי׳ בב״ר פט״ז מובא לקמן מאמר ריז, אובל שמו. ונראה דגם במדרש תנחומא צריך להגיה רשב״י, וכן מבואר גם בזהר ח״ב נה. פג. מה שמיה דההוא נהרא דנפיק א״ר שמעון יובל שמיה ובספרא ד׳ המנונא סבא חיים שמיה ועי׳ לקמן מאמר רטז. מגמ׳ בכורות דפרת נקרא יובל. ובמדרש כונן מבואר ומשם יוצא נהר יובל ומתחלק לד׳ נהרות שנא׳ ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו׳. והי׳ לד׳ ראשים והם גיחון, וחדקל, פישון, ופרת, ויוצאים ומשוטטים בעולם [ובמדרש הנעלם יתרו לב: חושב הד׳ נהרים ג״כ שלא כסדר הכתובים בתורה, לארבע ראשים אינון, גיחון, פישון, פרת, חדקל], ועי׳ עוד מענין זה בזח״ג נח. סא: סה: סח.
4. ראה בס׳ האמונות לרש״ט שער ששי פרק ז׳ מ״ש בביאור מאמר זה ממדרש הנעלם.
וְנַהְרָא הֲוָה נָפֵיק מֵעֵדֶן לְאַשְׁקָאָה יָת גִּנְּתָא וּמִתַּמָּן מִתְפָּרַשׁ וְהָוֵי לְאַרְבְּעָה רֵישֵׁי נַהְרִין.
A river went out of Eden to water the Garden, and from there it separated and became four headwaters.

וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים
וְנַהְרָא הֲוָה נָפֵיק מֵעֵדֶן לְאַשְׁקָאָה יָת גִּנְּתָא וּמִתַּמָּן מִתְפָּרַשׁ (ח״נ: יִתְפָּרַשׁ) וְהָוֵי (ח״נ: וַהֲוָה, וִיהֵי) לְאַרְבְּעָה רֵישֵׁי נַהְרִין
הֲוָה לציון הקדימות והתדירות
א. ״ונהר יֹצֵא מֵעֵדֶן״ – ״וְנַהְרָא הֲוָה נָפֵיק מֵעֵדֶן״, וייתכנו לכך שני טעמים: [א] לציין את קדימות הפעולה: עוד לפני שנברא אדם כבר היה הנהר יוצא מעדן.⁠1 [ב] להטעמת תדירות ההשקיה. וכן תרגם לעיל ״ואד יַעֲלֶה״ (ו) ״וַעֲנָנָא הֲוָה סָלֵיק״ עיין שם. לכן תרגם גם ״ומשם יִפָּרֵד״ – ״וּמִתַּמָּן מִתְפָּרַשׁ״, בהווה.
עבר מתורגם בהווה
ב. ״וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים״ – ״וְהָוֵי לְאַרְבְּעָה רֵישֵׁי נַהְרִין״. ראוי לתרגם וְהָיָה – וַהֲוָה, בעבר. אבל המסורה מציינת תשעה פסוקים שבהם וְהָיָה מתורגם וְהָוֵי בהווה להטעמת פעולה מתמשכת או פעולה החוזרת פעמים רבות.⁠2
הוספת סומך
ג. ת״א מוסיף פעמים רבות שם עצם כסומך לתוספת ביאור כגון ״הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים״ (בראשית מ ח) ״הֲלָא מִן קֳדָם ה׳ פּוּשְׁרַן חַלְמַיָא״ (פתרון חלומות), ״והבשר אשר יגע בכל טמא״ (ויקרא ז יט) ״וּבְסַר קוּדְשָׁא״ (ובשר קודש). וכן כאן ״לארבעה ראשים״ – ״לְאַרְבְּעָה רֵישֵׁי נַהְרִין״ לביאור המליצה, וכמוהו גם בלשון המדרש.⁠3
1. וכן כתב ראב״ע ד״ה ונהר: ״וטרם שיברא האדם היה הנהר משקה לכל צד״.
2. קליין, מסורה עמ׳ 32: וְהָיָה דמתרגם וְהָוֵי, ט׳ באוריתא. וסימנך: [והיה] לארבעה ראשים, [והיה] בכל יחם (בראשית ל מא), [והיה] אם בא אל אשת (בראשית לח ח), [והיה כאשר] ירים משה (שמות יז יא), ומשה יקח ושלאחריו ושלאחריו [= ומשׁה יקּח את-האהל... והיה כּל-מבקּשׁ ה׳... . והיה כּצאת משׁה אל-האהל... והיה כּבא משׁה האהלה (שמות ל״ג:ז׳-ט׳)], [והיה] טעמו (במדבר יא ח), [והיה אם-נשׁך הנּחשׁ את-אישׁ] והבּיט (במדבר כא ט).
3. ב״ר טז א: ״בשעה שהיה [אדה״ר] מושלם לבוראו, ארבעה ראשי נהרות היה פותק במגרופית אחת״.
ונהר הוה נפק מן עדן למשקייהא ית גנתא ומן תמן הוה מתפרש וחזר והוה לארבעה ראשי נהרין רברבין.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למשקייה״) גם נוסח חילופי: ״למשקי״.
ונהרא נפיק מעדן לאשקאה ית גינוניתא ומתמן מתפרש והוי לארבעת רישי נהרין.
And a river went forth from Eden, to water the garden, and from thence was separated, and became four heads of rivers (or four chief rivers).

פרשה טז

[א] וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן – רַבִּי סִימוֹן פָּתַח: תִּתְקְפֵהוּ לָנֶצַח וַיַּהֲלֹךְ מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ (איוב י״ד:כ׳), תֹּקֶף שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, לָנֶצַח, לְעוֹלָם הָיָה. וַיַּהֲלֹךְ, כֵּיוָן שֶׁהִנִּיחַ דַּעְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָלַךְ אַחַר דַּעְתּוֹ שֶׁל נָחָשׁ, מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ. רַבִּי סִימוֹן אָמַר: עִמּוֹ חָכְמָה וּגְבוּרָה (איוב י״ב:י״ג), בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מֻשְׁלָם לְבוֹרְאוֹ אַרְבָּעָה רָאשֵׁי נְהָרוֹת הָיָה פּוֹתֵק בְּמַגְרוֹפִית אַחַת, וְאֵלּוּ הֵן אַרְבָּעָה רָאשֵׁי נְהָרוֹת, וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וגו׳.
וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן – בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מֻשְׁלָם לְבוֹרְאוֹ אַרְבָּעָה נְהָרוֹת הָיָה פּוֹתֵק בְּמַגְרוּפִית אַחַת.
ונהראא יכ׳רג׳ מן עדן יסקי אלג׳נאן ומן ת׳ם יפתרק פיציר ארבעה רווס.
א. א ונהר
ונהר יוצא מעדן ומשקה את הגן, ומשם יפרד וייעשה ארבעה ראשים.
{כאן מופיע תרגום ב׳:י׳-ט״ו}
ובתולדות הבריאה אמר גם כן: ונהר יוצא מעדן. אמר בתחילה להשקות את הגן ואחרי כן: ומשם יפרד להורות את גדלו של הגן. כי אנחנו רגילים לראות שהמעינות המשקים את השדות הם חלק משישים {שבשדות}. ואם היו ארבעת הנהרות הגדולים משקים את הגן ההוא, הרי היה בו בגן פי שישים מהם.
ואם יאמר אדם: הנה אנו רואים את ראשיתם של הנהרות האלה, והיכן מוצאם?
נאמר: במחילה מכבודך, כשאנו רואים את המעינות, האם אנו רואים מהיכן בא שטפם?
ומשום כך פירש לנו הכתוב את עיקר מוצאם מהיכן הוא. היות ואין אנו רואים את מוצאם ובזה... הנהרות לאין מספר, כמו שאמר: המשלח מעיינים בנחלים וגו׳. אבל אין אף אחד מהם יוצא מן הגן ההוא חוץ מאלה הארבעה.
ואם ישאל אדם: ולהיכן נוהרים המים האלה?
ותשובת האנשים על שאלה זו מוחלטת ומוסכמת, ובפרט מאחר שמקרא מלא הוא: כל הנחלים הולכים אל הים. אבל אנו נבאר את הדברים בפרטות ונאמר: אלהים ברא את המים שיהיו בבטן הארץ מטבע בריאתם. כי הדברים הקרים דרכם להשתרע וליהפך לנוזלים. וכשהם מתקבצים בבטן הארץ והארץ צרה מהכיל אותם, הם שוטפים [החוצה] וגועשים עד שהם... ואחר כך... כל נוזל מתקבץ ומתחבר שם. ומשום כך התחרה אלוהים עם איוב, ועם כל האנשים, ואמר: הבאת עד נבכי ים וגו׳. וכל מים הנשאבים ונשפכים על פני הארץ, הארץ סופגת אותם והם מגיעים לעומקה, ואם יש שם מקום צלילה בקרוב המים מסתננים לתוכו, ואם אין, המים עומדים שם עד שהם מתקבצים ונהפכים לעננים וגשם או עד שהם מבקיעים להם דרך כמעין. ועל זה אמר הכתוב אל המקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת. ודבר זה נראה לנו באופן ברור כשאנו מסתכלים אל הגשם...מן המים ומה שמתקבץ מהם ומה שמתפשט בהם.
ראשיםאלשון רבים מגזרת ראש, כמו שור שוורים (הושע י״ב:י״ב), מן אומר אמרים (משלי י״ט:ז׳, כ״ב:כ״א), מן בקר בקרים (דברי הימים ב ד׳:ג׳).
א. בכ״י נוסף כאן: כמו ראשים.
וטרם שנברא אדם היה הנהר משקה הגן לכל צד.
ואל״ף ראשים – שורש, ונראה במלת: מראשותיכם (ירמיהו י״ג:י״ח), וטעמו: מכבד הראש.
AND A RIVER. Before man was created the river watered the garden on all sides.
[HEADS.] The alef in the word roshim (heads) is a root letter.⁠1 In marashotekhem (headtires)⁠2 (Jer. 13:18) the alef is enunciated. The meaning of marashotekhem is your headtires.
1. However, it is silent. There are times when the alef is not a root letter, e.g., the tillage of the poor (rashim) (Prov. 13:23). The alef of rashim (the poor) is not part of the word's stem (Filwarg).
2. According to Weiser. For other readings and the problems inherent in them see Filwarg.
להשקות – על ידי אדם, כאשר כתוב: לעבדה ולשמרה (בראשית ב׳:ט״ו).
חובר ראש על ראשים, כמו: יום – ימיםא כי הקמץ כמו החולם.⁠1
1. השוו שיטת רשב״ם בדייקות מרבנו שמואל.
א. בכ״י לונדון: יומים.
ונהר יוצא מעדן – שנובע שם נהר שמשקה את הגן. עתה מונה והולך איך תיקן הקב״ה את גנו.
ונהר יוצא מעדן A RIVER ISSUES FROM EDEN: A river that waters the garden gushes forth there.⁠1 The text now has begun to enumerate the ways that God set up His garden.⁠2
1. It is possible that the purpose of R. Yosef Bekhor Shor’s comment is to oppose the understanding of the word יוצא as meaning “leaving,” or “going forth.” According to such an understanding, Eden is in one location and the garden is in another location. That is why the river has to leave (יוצא) Eden to get to the garden. (such an understanding appears to be implicit in the words of the Talmud (Bavli Berakhot 34b): “שמא תאמר היינו גן היינו עדן, ת"ל ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, הרי שגן לחוד ועדן לחוד — perhaps you think that Eden and the garden are one and the same [place]. That is why the verse says ‘A river leaves Eden to water the garden’; from this we learn that Eden and the garden are two separate things.”
Like R. Yosef Bekhor Shor, see Speiser here: “[A river] rises in [Eden]. Not…‘comes out of, issues from,’ since the garden itself is in Eden.”
2. R. Yosef Bekhor Shor is signaling to his readers that a new section of the text is beginning here (and will conclude in verse 15), with the theme of the way that God set up the garden of Eden. See also the end of R. Yosef Bekhor Shor’s commentary to 2:15.
The phrase מונה והולך (which I translated as “has begun to enumerate”) appears on occasion in Rashi’s commentary on the Bible (e.g. ad Josh 13:9) and his commentary to the Talmud (e.g. Yoma 14b, s.v. מי שוחט. It is a variant of the more common phrase מפרש והולך, or its Aramaic equivalent, כדמפרש ואזיל.
ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן – כי האדם אשר שם בו האל הפקידו לעבדה ולשמרה, אבל להשקותה לא היה צריך כי הנהר הזה משקה אותוא מכל צד.
ומשם יפרד – כשיצא מן הגן אחר שהשקהו יפרד הנה והנה כלומר שיחלק הנהר ההוא לארבעה חלקים, כל אחד מהם יקרא נהר.
ראשים – פירושו חלקים, כי כל חלק הוא ראשב ליוצא ממנו.
א. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193, פריס 194. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״אותו״.
ב. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193, פריס 194. בכ״י מוסקבה 495: ״לואש״.
ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, Adam, who had been placed in the garden, had also been instructed to tend it and protect it from intruders, and without water he could not perform the work he had been instructed to perform. However, the Torah attests that Adam did not also have to irrigate the soil; this was accomplished by an external; source of water originating in Eden and flowing through the garden.
ומשם יפרד, having flown through the garden and irrigated its plants, this river would exit and its course would break up into four main streams. Each of its new river beds would still have enough water to qualify for even the tributaries to be called “stream,” נהר.⁠1
ראשים, this means “parts, offshoots.” Each “tributary” would be an independent stream, eventually branching out into minor rivers.
1. the word “tributary” as I have used it, is the reverse of its usual meaning, as it is normally applied to smaller rivers joining a larger stream.
ונהר וכו׳ – לפי הפשט הגן נטוע בעדן, ולכן עדן שם כולל יותר מן גן. והחכמים ז״ל הזכירו זה בתלמוד (פסחים צד.), ואפילו אמרו גן אחד מששים בעדן1. ואמר {הכתוב}2, לפי הפשט, שהנהר יוצא מן עדן אל הגן ומשקה אותו, ומן הגן הוא נפרד לארבעה ראשים שנמשכים מהם הנהרות שמזכיר אותם {המקרא}, {והם אלו} שאנחנו רואים אותם ברובע היישוב הזה.
1. רלו. נראה שרבנו מסתייע מדבריהם ז״ל רק כדי להוכיח שגן ועדן תרי מילי נינהו וגן הוא בתוך עדן, אבל לא קיבל על דרך הפשט את המדה המדוייקת שאמרו שם, שהרי לפני זה אמרו שם במדרש שעולם הוא א׳ מששים בגן, ואילו לדעת רבנו גן הוא מקום בכדור הארץ, וא״כ איך יתכן לומר שעולם הוא א׳ מס׳ בגן, ובהכרח שלדעת רבנו אי״ז כפי פשוטו. ועי׳ להרב בן איש חי ז״ל בספרו ׳בן יהוידע׳ לפסחים (שם) ובשו״ת ׳רב פעלים׳ (ח״ב או״ח סי׳ א) שביאר הענין עפ״י דרכו.
2. רלז. כנ״ל להגיה, ואמנם המהדיר סבר שנחסר שם האומר [אף שלהלן גם הוא הוסיף (המקרא) בתוך הפירוש].
ונהר יוצא מעדן – זש״ה והיה׳ כעץ׳ שתול׳ על׳ פלגי׳ מים׳ (תהלים א:ג). סופי תיבות ה׳צ׳ל׳ל׳י׳ם׳. אלו עצי גן עדן. וכן לעתיד נחל יוצא מבית קדש כו׳ (עי׳ יחזקאל מז:יב, יואל ד:יח, זכריה יד:ח ורש״י שם). יפריח.
יפרד – ב׳ במסורה הכא ואידך ודל מרעהו יפרד. כשנעשה אדם הראשון דל מן המצות נפרד מהגן.
ונהר יוצא מעדן וכו׳ – גם כֻּלוֹ אמת כפשוטו, ואולם עם היותו כן הכל, הוא מורה על ענינים אלהיים, וביאור זה ימצא בספר מזרק כסף וימצא בגביע.⁠1
1. תיאור הנהרות הוא תיאור ריאלי של הקיים במקום הריאלי עדן, ואף על פי כן זהו גם משל לעניינים מטפיסיים, אשר לדברי ריא״כ ימצאו במזרק כסף (איננו בידינו) ובגביע כסף. בגביע כסף אין התייחסות ספציפית לפסוק זה, ולכן ככל הנראה כוונת ההפניה היא לשיטתו האליגוריסטית על סיפור הבריאה בכלל.
[שער ז]
ואולם מה שיראה לי יותר הגון מצד עצמו ויותר מתישב על סדר הכתובים ומתקשר יפה עם מה שכתבנו במהות הגן הוא כי העדן הוא השכל העליון כמו שהונח בפי׳ האחרון שם. אמנם הד׳ נהרות הם הד׳ כחות שיכללם שם האדם המכונה בגן, ב׳ מצד ההיולי וב׳ מצד השכל כמו שנתבאר אצל עצי הגן. ואמר כי השפע נמשך לכל ארבע הכחות האלו מהעדן העליון כי משם יצא השפע האלהי הכולל על השכל החלקי להשקות את כל חלקיו כדי שיקח כל אחד ואחד הראוי לו לפי צורך הגן. ומשם יפרד וכו׳ ראה כי אחר שהושפע על השכל הזה בכללו להיותו נשוא בחמר יחוייב שיפרד משם ויחולק לארבעה ראשים נפרדים כל אחד בפני עצמו.
ולפי שכמו שיצטרך האדם למאכל יצטרך גם כן למשקה המים להעברת המזון ספר הכתוב שגם בזה ספק הקדוש ברוך הוא צרכו של אדם בגן כי היה נהר יוצא מעדן והיה עובר בתוך הגן להשקותו והיה הנהר ההוא ג״כ גדול ועצום שמשם יפרד והיה לארבעה ראשים.
ונהר יצא מעדן – בלתי צער גשמים ועבודת אדם.
ונהר יוצא מעדן, the Torah explains that Adam’s work did not entail anything strenuous, such a carrying pails of water, or such as getting wet in the rain.
[א] ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן
[1] ברכות פרק חמישי דף לד ע״ב (ברכות לד:)
[2] תענית פרק ראשון דף י ע״א (תענית י.)
[3] סנהדרין פרק יא דף צט ע״א (סנהדרין צט.)
<ונהר יֹצֵא מעדן: בחומש כ״י קדמון, יוצא מל׳ וי״ו, ונכתב עליו בספ׳ ר״מ יוצא, ובספ׳ ר״ג יצא, ע״כ. וזה פשוט 1מהמסרה שהוא חס׳ וי״ו. וכן לשון 2הרמ״ה, 3ונהר יֹצֵא מעדן חס׳ וי״ו, וכל יֹצֵא גרידא באוריית׳ דכותי׳ חס׳, בר מן ג׳ מלאי׳, וסי׳ הנה יוֹצֵא דויאמר ה׳ אל משה 4השכם, ויאמר משה 5הנה אנכי יוֹצֵא מעמך והעתרתי אל ה׳, 6כחצת הלילה אני יוֹצֵא.> [יצא].
1. מהמסרה: מ״ס-ד יצ 31.
2. הרמ״ה: יצ״א, כט ע״ב.
3. ונהר יֹצֵא: פסוקנו.
4. השכם: שמ׳ ח טז.
5. הנה אנכי: שמ׳ ח כה.
6. כחצת הלילה: שמ׳ יא ד.
ונהר – הנהר יוצא מעדן למזרח ומשם יסובב אל הפאות והצדדין ומשם יפרד. ביאורו כאשר יוצא מגן מתחיל הפירוד.
והיה לארבעה ראשים – מפני שיש לו הרבה פיצולים אפס ארבעה הם גדולים והמה ראשים בערך זולתם.
ונהר יוצא מעדן – זהו שאמרנו למעלה בפירוש ״ואד יעלה מן הארץ, והשקה את כל פני האדמה״ שהנהרות כולם נבראו ביום השלישי בכל מעשה בראשית בכח עליון. וכן עלה נהר בעדן והוא השקה את הגן, לא ממי גשמים, כי לא המטיר י״י אלהים, ולא ממי שאר נהרות, אלא נהר נוזל מעדן להשקות את עצי הגן.
ומשם – בתוך הגן, נפרדו מימיו והיה לארבעה נהרות שיזכיר. ודע כי גם על פישון וגיחון יש דעות שונות. וחכמים ז״ל אמרו, כי פישון הוא נהר נילוס שבמלכות מצרים והראב״ע ז״ל ימאן בזה, ואמר שהוא יוצא מהר לבונה ולכן יגדל בימי הקיץ. ורמב״ן1 ז״ל השיב שאין בטענה זו ממש כי נהרות רבים יצאו מן המקור וימשכו הרבה ואח״כ יכנסו בתחתיות ארץ מהלך יָמִים ויבקעו, ויהיו נובעים תחת אחד ההרים במקום רחוק.⁠2 ויש לדבר יסוד, אבל צריכין אנו לומר כן, גם על חדקל ופרת הידועים שנובעים רחוק זה מזה מן הארץ שמתחילין, ממקום שנפרד הנהר ונכנסים בארץ ולאחר מהלך רב יוצאים שנית מן המקומות הנודעים לנו. ואפשר שאין ״והיה לארבע ראשים״ על מוצא הנהרות שתחלתן מן הגן, אבל יאמר כי הנהר הנכבד הזה היוצא מעדן להשקות את הגן יפרד בגן לארבעה מבועות ונוזל בתוך ארבעה ראשים שיזכיר להשקותם. כי בבוא מי הנהר לתוכן יתברכו גם המה להשקות מדינות רבות אשר בארץ; ומלת ״והיה״ כמו ״והיה משקה״.
לארבע ראשים – דומה למקרא ״ומעין מבית י״י יוצא והשקה את נחל השטים״.⁠3 וכן המעין שזכר יחזקאל שיצא מתחת מפתן בית הקדש ויגדל בלכתו עד יבוא אל הים, ונרפאו המים.⁠4 ולכל מקום אשר יבוא שמה, יהיה הדגה רבה מאד.⁠5 כן המים שנזלו מגן האלהים באו אל הארבעה נהרות היותר עקריים בעולם, קראום ראשים, ועל כן בהם יזלו מי הנהר שבגן. וכן תרגם אונקלוס ז״ל לארבעה רישי נהרין.
1. על בראשית סוף דבריו על ג, כב.
2. עד כאן לשונו.
3. יואל ד, יח.
4. יחזקאל מז, א-ח.
5. שם מז, ט.
ונהר יצא מעדן – אין בידנו לידע שם הנהר הזה ואיה מקומו, כמו שהגן עצמו אין רשומו ניכר כעת לעוברי אורח, ובהיות הנהר ההוא רק להשקות את הגן כעדות הכתוב, הנה גם הגן גם הנהר נעלמו ממנו עתה, אולי נכלל זה בין השינויים הרבים שעשה המבול על פני התבל, לכן לריק נעמול כעת לבקש מקומו, אך הנהרות היוצאים מן הגן לפי שלא היו לתועלת הגן בלבד נוכל לעמוד עליהם כמו שאפרש:
ומשם יפרד – אילו היתה כונת הכתוב להודיענו כי מן הנהר הראשון שזכר היו יוצאים ד׳ נהרות אחרים, ומקור אחד לכולם, היה אומר וממנו יפרד, ויהיה הכנוי מוסב אל הנהר הנזכר, גם מה טעם לקרותם ארבעה ראשים, והם לא היו ראשים אם נאמר שממקור אחד יצאו, אלא מלת משם מוסבת אל הגן, ומלת ראשים כמשמעו כלומר מקורות, והודיענו הכתוב שמלבד הנהר הנזכר היו עוד מים אחרים יוצאים נפרדים זה מזה מן הגן ההוא, ובצאתם נהיו לארבעה יבלי מים וראשי נהרות:
ונהר יוצא מעדן – אין להכריע, אם הכוונה שגם עתה הוא יוצא, או אם הוא כתרגומו היה נפיק, ובימי משה לא היה כן, ויהיה כדעת קצת מן האחרונים שאומרים כי העדן היה במקום שהוא עתה ים.
להשקות את הגן – הזכיר זה לצייר לנו איך לא היה המקום ההוא חסר כלום כי לא היה צריך למי גשמים.
ומשם יפרד וגו׳ – להגיד גודל הנהר שארבעה נהרות שקצתם ידועים בגדלם היו יוצאים ממנו.
ראשים – פירשו המפרשים כתרגומו, רישי נהרין ונ״ל לשון חלק, כמו ויחץ את שלש מאות האיש שלשה ראשים (שופטים ז׳:ט״ז), וכן בשאר לשונות קוראים לחלק ראש (caput, capo). ודעת קליריקוס ואחרים לפניו כי אין להבין מכאן כי מקור אחד לארבעת הנהרות האלה, כי אפשר שהיו הנהרות מתחילים מהלאה לעדן, והיו מתחברים במקום אחד בעדן, ומשם היו יוצאים וחוזרים ונפרדים.
A river came out (yotsei) of Eden. There is no way to determine whether this means that it still comes out now [because the verb is literally in the present tense], or whether the verb should be rendered as in the Targum, havah nafik (“used to come out”), meaning that in the time of Moses it no longer did so. This would conform with the opinion of some of the modern scholars who say that the site of Eden is now a sea.
to water the garden. This is mentioned to describe for us the extent to which the garden was lacking in nothing, for it did not even need rain water.
and from there it divided, etc. This tells of the great size of the river, because four rivers, some of them famous for their size, came out of it.
heads (rashim, Ital., capi). The commentators render this according to the Targum, reishei neharin (“heads of rivers”). In my opinion, this is an equivalent of “parts,” as in, “And he divided the men into three companies [rashim]” (Judges 7:16). So also in other languages, a part is called a “head” ([Latin] caput, [Ital.] capo).
In the opinion of Clericus and others before him, one cannot infer from here that these four rivers had one source, because perhaps the rivers originated from beyond Eden, joined together at one place in Eden, and from there came out and separated again.
ונהר יוצא מעדן – כבר בארו החכמים הדורשים קורות האדם ותולדותיו, כי בעת החל האדם לרוב על פני האדמה ויסעו ממקומם לבקש מדינות וארצות לשבתם, ויפוצו איש לדרכו, היה דרכם אצל הנהרות שהם היה להם למורה דרך ותמיד הלכו על שפת הנחלים ויפוצו על פני האדמה. וציור הזה תפסה תוה״ק, לאמר שכמו שהגם שהכונה האלהית בבריאת האדם היה שיאכל מעץ החיים וחי לעולם בג״ע ולעסוק רק בעיון ובמושכלות, בכ״ז הכין גם האפשריות והנסיון שיסור מן הכוונה האלהית ע״י שיאכל מעץ הדעת וימות, כן הכין ג״כ האפשריות על צד הזה שיחטא ואשם ויגורש מן הג״ע ויפוץ על פני הארץ למדינות שונות, שאז ילפת ארחות דרכו דרך הנהרות, שהכין ארבעה נהרות שכל נהר סובב מדינה אחרת, שכל מדינה יש לה תכונה וטבע אחרת, שלפיהם בעת יגורש האדם מן הגן ויתישב בארבע מדינות אשר כ״א אחד מן הנהרות יסובבוה יתחלקו בני אדם לארבע כתות, לפי תכונות הארצות שיבואו שמה ששם יפרדו בני אדם אשר אכלו מעץ הדעת טו״ר לארבעה ראשים הכוללים כל עניני בני אדם למשפחותם בגוייהם, ועל כן נשא משלו כי הנהר אשר השקה את הגן היה נהר אחד מצד עצמו, והוא לפי קבלת חז״ל נהר פרת אשר סבב גם את ארץ הקדושה שתכונתה לגדל חכמים ונביאים החוזים ברוח ה׳, אבל משם יפרד משרשו והיה לארבעה ראשים מקיפים ארבע מדינות שטבעם ותכונתם חלוקה, כי עניני האדם ועלילותיו אחרי אכלו מעץ הדעת נחלקים לארבעה, יש הרודפים אחרי ההון והעושר למלאות בתיהם כסף וזהב וסגולת מלכים וחושבים שזה כל תכליתם ואשרם, כת שניה הרודפים אחר תאות המשגל והעדונים, וכת שלישית הרודפים אחרי הכבוד והמשרה, ואלה הם שלשה הראשים שהם מקור לכל רעות האדם שהם הקנאה והתאוה והכבוד שמוציאין את האדם מן העולם, כי כל רעות האדם ישובו אל אחת משלש אלה, שמן בקשת העושר תצמח הקנאה ובקשת הנאה והיפה ושכיות החמדה וקנינים אין קץ וכדומה, ומן התאוה הבשריית היא אשת הזמה אש וגחלים; בקשת המשרה תביא למלחמות ולרצח ולהשחית רבים, והנהר הרביעי הוא לבדו קודש לה׳ שהוא אשר יעסוק בחכמה וביראת ה׳ וימאס בהבלי העולם. וכל אחד מן השפטים הרעים האלה התגבר במדינה אחרת, לפי תכונת המדינה ההיא. מקום אשר זהב אבניה שם הבדולח ואבן השהם, משם תצמח דרישת העושר. מקום ששם החום הבוער ואנשיה כושים כי שזפתם השמש, שם הזמה והמשגל יאמר לבלה נאופים. מקום שאנשיו גבורים ואבירי לב משם יעורו חצים וקשת מגן וחרב ומלחמה, ע״ז צייר כי –
ונהר יצא מעדן וגו׳ ומשם יפרד וגו׳: הנה אין ספק שהענין הוא כמשמעו, אבל מ״מ יש להבין מזה הליכות עולם ותכלית חיי האדם, דבלא זה מאי נ״מ במה שהודיע שד׳ נהרות יצאו מזה הגן, וכי על אלו ד׳ נהרות כונן העולם ומלואו, והלא עוד מאות ואלפים נהרות מקיימים העולם ואינם יוצאים מעדן1, וא״כ למאי הודיע לנו הכתוב כל זאת. ולא עוד, אלא שבאמת אין ניכר לאנשים היושבים על הנהרות הללו שיוצאים המה מעדן, כידוע לחוקרי הארץ, ועל כרחך הנם יוצאים מתחת לארץ מעדן עד המקום שמשם נובעים ויוצאים לחוץ, אבל א״כ למאי הודיענו הכתוב שכך הוא אשר המה יוצאים מגן עדן. והנה בבכורות (נה,א) אמרו חז״ל2 דשלש נהרות אלו למטה מפרת ומתחלקים ממנו, ומפרשי שם הא דכתיב ״והנהר הרביעי הוא פרת״ – ״הוא פרת״ דמעיקרא, פירוש, קודם שיפרד היה נהר אחד יוצא מעדן והוא פרת, וממנו נתפרדו ונעשו ג׳ נהרות גדולים מעיקר הנהר שהוא פרת. וכל זה בלי ספק נוצר כך ללמדנו הליכות חיי האדם אשר הוא תכלית העולם.
אלא כך הענין, דישנו גן עדן התחתון שנעשה מתחילה לגמול טוב ולתענוג רוחני לרוח האדם שזוכה לה, והוא אינו גמול עולם הבא של צדיקים אשר זכו להיות נשמתם צרורה בצרור החיים ומתענגים בזיו השכינה שהוא השכר היותר מעולה גבוה מעל גבוה, אבל גן עדן זה אינו אלא השכר הרוחני לנפש החיונית שבאדם שזוכה לשכר, או גם לנשמה עד שלא הגיעה לעלות למקומה. והנה הודיע הכתוב שזה התענוג וגן עדן התחתון מתפשט לארבעה אופני בני האדם, שמקבלים שכר טוב אחר מותם, או גם בעולם הזה ממש מתפשט מזה העדן איזה תענוג רוחני גם בהיות האדם בחיים. וארבעה אופני בני האדם (מבוארים יפה בספר במדבר כד,ו במקרא ״מה טובו וגו׳⁠ ⁠⁠״. ובספר דברים י,יב במקרא ״ועתה ישראל מה״, וריש פרשת אתם נצבים) הן המה, א׳, בעלי נכסים והליכות עולם להם3, ב׳, נשים ועבדים וטפלים, ג׳, אנשי מעלה העוסקים בצרכי צבור ובגמילות חסדים, ד׳, המופרשים לגבוה ונעשו מרכבה לשכינה. וכל אחד מאלו הקב״ה שואל ממנו4 באופן מיוחד אליו כמבואר שם. אמנם בפרשה זו שאנו עומדים עוד לא הגיע ביחוד לישראל שיהא על פי תורה ומצוות דוקא, אלא גם לאומות העולם על פי דרכם, וכמו שהיה מבריאת העולם עד מתן תורה.
ואמר הכתוב כאן דמגן עדן התחתון מתפרד שכר לארבעה אופני בני האדם, וכבר המשילו גם חז״ל עונג הרוחני לנהרי עדן, ולקחו זה המשל ממה שקבע המקום ברוך הוא ארבעה נהרות אלו לגמול הרוחני.
והנה ייחד המקום יתברך מקומם של הנהרות במדינות המורות בשמן או בטבע אותה מדינה על איזה פרט בגמול השייך לזה האופן, שנקרא אותו הנהר על שם אותו האופן, כאשר יבואר, כדי להתבונן על זה וללמוד חכמה ומוסר.
1. אך כפי שנראה מהגמרא בבכורות (שרבינו יביא להלן) ומרש״י שם (עיין הערה הבאה) משמע שאכן נהרות אלו הם מקורות כל המים שבעולם.
2. ז״ל הגמרא: דאמר רב יהודה אמר רב, הנודר ממימי פרת אסור בכל מימות שבעולם, היכי דמי... אלא דאמר לא שתינא ממים דאתו מפרת, דאמר רב יהודה אמר רב, כל הנהרות למטה משלש נהרות (רש״י: כל הנהרות – שבעולם למטה משלש נהרות – חדקל ופישון וגיחון, שכל הנהרות שבעולם באים מהם), וג׳ נהרות למטה מפרת... והא כתיב ״והנהר הרביעי הוא פרת״, אמר רב נחמן בר יצחק ואיתימא רב אחא בר יעקב, ״הוא פרת״ דמעיקרא (רש״י: הוא פרת הנזכר למעלה ״ונהר יוצא מעדן וגו׳⁠ ⁠⁠״, שהשלשה נפרדין ממנו).
3. ועוסקים בפעולות צדקה וחסד ע״פ דעת אנושי, או מצד טבעם, כדלהלן ברבינו.
4. כלומר, מכל אחד מהם יש לקב״ה דרישות שונות ״מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם וגו׳⁠ ⁠⁠״, עיי״ש.
מצד אחד מתארים פסוקים אלה, שהגן עדן היה מושקה היטב על ידי נהר, ומאידך מתוארים בפסוקים שלפנינו פרטיו של נהר זה — ובכך יש גם משום פרטים על אזור המצאו של עדן.⁠1
המפרשים שמקיימים את פשוטו של מקרא, חלוקים בדעתם באשר לזהותם של ארבעה נהרות אלה. העתיקים שבהם, שידיעותיהם בעסקי גיאוגרפיה לא היו רחבות, מפרשים את הפרטים שבמקרא על פי השמות שהיו מקובלים בזמנם מבלי לשאול אם אמנם ניתן למצוא נהרות אלה. בעוד אשר לגבי פרת וחידקל כולם מסכימים שהכוונה לנהרות שנקראים כך גם כיום הרי הפישון הוא לדעת יוסף בן מתתיהו — הגנגס, ואילו גיחון הוא הנילוס. ונראה שכך סובר גם יונתן בן עוזיאל, המתרגם ״ארץ החוילה״ על ידי ארע הינדקי. התרגום השומרוני, רסע״ג, רש״י — וכנראה גם חז״ל בבראשית רבה2 — רואים בפישון את הנילוס, ואחרים מזהים את הנהר גיחון בנהר בשם זה המוזכר במלכים א א׳:ל״ג.⁠3
פילון4 רואה בכל פרשת הגן עדן סיפור אליגורי. הגן עדן מסמל, לדעתו, את ״המידה הטובה״. הוא היה מכוון כלפי מזרח, וכך כיוונה של המידה הטובה — לקראת האור. ארבעת הראשים שלהם נפרד הנהר, מסמלים את ארבע פניה, והן חכמה, תבונה, אומץ לב וצדק.⁠5 בדרך דומה הוא מסביר גם את ענין הנחש, וראה להלן.
1. עם זאת מדגיש טוך (Tuch, Genesis, II, Auflage, p. 56), שכבר טרחו למצוא נהר כזה שמתחלק לארבעה ראשים, ולשוא חפשו בכל היבשות, משוודיה ופרוסיה ועד קשמיר ואיי האוקיינוס הדרומי.
2. נראה שהכוונה לפרשה ט״ז:ב׳ (המ׳).
3. בהמשך הדברים מרחיב המחבר את הדיבור (שבעה עמודים!) על ההשערות השונות בדבר איתורו של גן עדן וארבעת הנהרות ומביא את כל הדיעות שהושמעו בענין זה, מימיהם של לוטהר וקאלווין ועד לחוקרים שבימיו. מכיוון שכל הדיעות הללו מובעות במונחים בלתי מדוייקים ביותר — משום הידיעות הלקויות על אודות ארצות המזרח התיכון לפני כשמונים שנה ומעלה — ומכיוון שכל ההשערות האלה הן מיושנות כיום, לא ראיתי צורך בתירגומו של קטע זה (המ׳).
4. 27⁠־14 Leg. Alleg. I, ועמו כמה מאבות הכנסיה.
5. φρόνησις, σωφροσύνη, ἀνδρία, δικαιοσύνη
ונהר יוצא מעדן – אמר רבי יהושע בן לוי, כל העולם מתמצית גן עדן הוא שותה, שנאמר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן.⁠1 (תענית י׳.)
1. פירש״י כלומר סימן לדבר שגן עדן שותה מי גשמים תחלה דכתיב קרא ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן תחלה, עכ״ל. וביאר דבריו מהרש״א, דודאי העולם אינו שותה מעדן אלא מגן של עדן והוא אחד מששים בעדן [ע׳ מש״כ בדרשא הקודמת], ובהאי קרא דמייתי יוצא מעדן כתיב, אלא לסימן בעלמא מייתי לי׳ מהאי קרא שגן של עדן שותה מי גשמים תחלה, ומפרש בגמרא מי תמצית בית כור שותה תרקב, כלומר. כלי שמשקין במימיו בית כור יכולין להשקות בתמציתו שדה שיעור זריעת תרקב שהוא אחד מששים בבית כור, וה״נ עולם אחד מששים בגן עדן ודי לו בתמצית העננים המשקים את הגן, וגן לפני כל העולם כולו כעדן לגן.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושדייקות לרשב״םאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםר״י בכור שוררד״קר׳ אברהם בן הרמב״םפענח רזאטור הפירוש הקצרר״י אבן כספיעקדת יצחק פירושאברבנאלר״ע ספורנותולדות אהרןמנחת שיאדרת אליהו לגר״אר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144