Bereshit 19 – בראשית יט‏ – Mikraot Gedolot

[לט] ¹והדלת סגר אחריו, מעצמו סגר הדלת. (פס״ז)

1. בשכל טוב איתא והדלת סגר לוט אחריו, ורבותינו אמרו הדלת סגר מעצמו לאחר צאת לוט, והוא כדברי הלקח טוב שהדלת נסגרה מעצמה לאחר צאת לוט, וכנראה הי׳ זאת לפניהם באיזה מדרש ועי׳ לקמן מאמר סג. בקרא ואת הדלת סגרו.

וּנְפַק לְוָתְהוֹן לוֹט לְתַרְעָא וְדַשָּׁא אֲחַד בָּתְרוֹהִי.

Lot went out to them in front of the entrance, shutting the door behind him.

וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו

וּנְפַק לְוָתְהוֹן לוֹט לְתַרְעָא וְדַשָּׁא אֲחַד בַּתְרוֹהִי

סָגַר, אָחַז – אֲחַד

א. ״וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו״ – ״וְדַשָּׁא אֲחַד בַּתְרוֹהִי״. אח״ד כתרגום סג״ר מבוסס על קשר של משמעות ועל חילוף ז/ד¹: מן הבחינה הסֶמנטית ״התאחדות״ עניינה התחברות כדברי רד״ק: ״וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ (יחזקאל לז יז) – מחוברים בדבר אחד״ (״שרשים״, ערך אחד). רעיון זה מתקשר גם עם ״סגירה״ בהוראת נעילה, הגפה או חסימה.⁠² ועל יסוד אח״ז=אח״ד משמש אח״ד לתרגום לשונות אחיזה, כגון: ״חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת״ (שמות טו יד) ״דַּחְלָא אֲחַדַתְנוּן״, כפי שציין ״מתורגמן״ (שורש אחד): ״רוב לשון אחז מתורגם בלשון אחידה, כי הד׳ והז׳ מתחלפים. וכן רוב לשון תפישה ולכידה ועצירה וסגירה מתורגמין בלשון אחידה כמו וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה (במדבר ה יג) לָא אִתְאֲחַדַת; כִּי עָצֹר עָצַר ה׳ (בראשית כ יח) אֲרֵי מֵיחַד אֲחַד ה׳; וְהַדֶּלֶת סָגַר – וְדַשָּׁא אֲחַד״.⁠³

סָגַר אַחֲרָיו – אחר שיצא מן הבית

ב. אילו תרגם ״וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו״ – ״אֲחוֹרוֹהִי״, היה נשמע שסגר את הדלת כשאחוריו אליה. ומכיוון שהסוגר דלת רגיל להיות פניו אליה, מפרש אונקלוס ״סָגַר אַחֲרָיו״ כתיאור זמן; אחר שיצא מן הבית. לכן תרגם ״אֲחַד בַּתְרוֹהִי״, כי אַחַר המתורגם בָּתַר מציין זמן וכשהוא מציין מקום מתורגם בלשון אָחוֹר, כמבואר להלן ״וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו״ (כו) ״מִבַּתְרוֹהִי״.

1. על חילוף ז/ד עמד רמב״ן:בביאור ״וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ״ (דברים לג כח): ״הנראה לי במלה הזאת שהיא כמו זָבְאֶךָ, כי האותיות האלה יתחלפו תמיד: יאמר שָׁבְתָה מַדְהֵבָה (ישעיהו יד ד) במקום מזהבה, וכל הארמית כן בכל לשון זביחה, וכן כל לשון זכירה, וכן זהב, זקן, זנב ורבים. ובלשון זיבה עצמה זב וזבה בכל לשונם יתחלפו לדל״ת. ואמר יָמַי נִזְעָכוּ (איוב יז א) במקום נדעכו, וכן זָחַלְתִּי וָאִירָא (איוב לב ו) כמו דחלתי. ויאמר הכתוב, וכימיך יהיה זָבְאֶךָ שתהיה ארצך זבת השמן הנזכר ואתה תהיה בו טובל רגלך כל ימיך לעולם״. ומכאן ״ויזרח״ (בראשית לב לב) ״ודנח״

2. סג״ר=אח״ד=אח״ז משתקף יפה בפסוק ״גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים סָגוּר חוֹתָם צָר. אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ וְרוּחַ לֹא יָבוֹא בֵינֵיהֶם״ (איוב מא ו-ז), וברש״י: ״סגור – וזהו שנאמר אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ שכולן מוגשות ותכופות זו לזו״, וכן פירש: ״יִתְלַכְּדוּ וְלֹא יִתְפָּרָדוּ (איוב מא ט) – שנלכדות ונאחדות כל אחת ואחת בחברתה״. בכך מתבארים גם דבריו לפסוק ״מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּה פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ״ (איוב כו ט). ״מְאַחֵז – במחיצות פני כסא הכבוד״ דהיינו מְאַחֵז היא סגירה באמצעות מחיצות.

3. מכאן, כנראה בהשפעת הארמית, הורחב משמעו של אח״ז בספרי המקרא המאוחרים. כגון: ״וְעַד הֵם עֹמְדִים יָגִיפוּ הַדְּלָתוֹת וֶאֱחֹזוּ״ (נחמיה ז ג). ומעין זה: ״אָחַזְתָּ [=סגרת] שְׁמֻרוֹת עֵינָי״ (תהלים עז ה). ומכאן גם ״אוחז את העינים – אוחז וסוגר עיני הבריות״ (סנהדרין סה ע״ב ורש״י). וזה פשר דרשת חז״ל המגנה את המלך אחז: ״למה נקרא שמו אחז? שאחז [=סגר] בתי כניסיות ובבתי מדרשות״ (ויק״ר יא ז).
ועיין בתרגומים החריגים לפועל סג״ר שנתבארו במקומם: ״ויסגר בשר תחתנה״ (בראשית ב כא) ״וּמַלִּי בִסְרָא תְּחוֹתַהּ״, ״ויסגר ה׳ בעדו״ (בראשית ז טז) ״ואגין ה׳ עלוהי״, ״והסגיר הכהן את הנגע״ (ויקרא יג ד) ״ויסגר כהנא ית מכתשא״, ״לא תסגיר עבד אל אדניו״ (דברים כג טז) ״לא תמסר״, ״וה׳ הסגירם״ (דברים לב ל) ״וה׳ אשלמינון״.

ונפק לוותהון לברא^א ותרעא טרד^ב בתרה.

א. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״מן תרעא״.

ב. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״מן״.

ונפק לוותהום לוט לתרעא ודשא אחד בתרוי.

And Lot went out to them to the gate, and shut the door after him.

פכ֗רג֗ אליהם לוט אלי אלבאב וגלק אלמצראע וראה.

לוט יצא אליהם אל הפתח וסגר את כנף הדלת¹ אחריו.

1. ״אלמצראע״ (المصراع) משמעותו המדויקת היא ״כנף הדלת״ - החלק הנע של הדלת.

ויצא אליהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו – מעצמו סגר הדלת.

ויצא אליהם לוט הפתחה – אלו נאמר פתחה, הייתי אומר בשביל שהוצרך למ״ד בתחלתה הוטל לה ה״א בסופה, כלומר לפתח, כשהוא אומר הפתחה ה׳ בתחלה וה׳ בסוף, הוי אומר חוץ לפתח, וכן אתה דורש ישובו רשעים לשאולה (תהלים ט יח), שהי׳ לומר שאולה, ואני אומר לשאול, ומה ת״ל לשאולה, א״ר אבא בר זבדא לאמבטי תחתונה שבשאול:

והדלת סגר לוט אחריו – ורבותינו אמרו הדלת סגר מעצמו לאחר צאת לוט:

הפתחה – אל הפתח.

תי״ו דלת סימן נקבה, ונמצא חסר (תהלים קמ״א:ג׳).⁠¹

1. כלומר: נמצא ״דל״ בלי האות ת׳.

TO THE DOOR. Ha-petchah means to the door.⁠¹ The tav of the word delet (door) is the sign of the feminine.⁠² The word delet is also found spelled without the tav.⁠³

1. The heh at the end of the word petach means to.

2. It is not a root letter.

3. Keep watch at the door (dal) of my lips in Ps. 141:3.

ויצא – סגר אחריו – סגר הסוגר שהיה בפנים. או סגר לוט מבחוץ.

ויצא....סגר אחריו, either the person within the house locked the door from the inside, or Lot locked the door from the outside.

ויצא אֲלֵהֶם: חס׳ יו״ד כי לא נמנה עם הי״ז מלאי׳ ¹במסר׳ רבת׳, והראשון מהם הוא ²ויביאו את לוט אליהם שבסמוך. [אלהם].

1. במסר׳ רבת׳: מ״ס-ד אל 124.

2. ויביאו את לוט: להלן פס׳ י.

ויצא אליהם לוט הפתחה – ירא שיבואו אל הבית, ולא יהיה מציל מידם, על כן שָׂם נפשו בכפו לצאת לבדו מחוץ לפתח הבית ולדבר על לבם. ואת הדלת הסובב על הצירים וסותם את הפתח סגר אחריו, שאם לא ישקיט הַמָיַת רעתם, ויבקשו את האנשים׳ יצטרכו לשבור תחלה הדלת, ויהיה פנאי לאנשים לברוח או להסתתר בהחבא. והנה עשה למען האורחים כל אשר בידו לעשות בכל לבבו ובכל נפשו.

הפתחה – אל הפתח והוא החלל שבו נכנסים ויוצאים, והדלת הוא הסובב לנעול ולפתוח:

והדלת סגר אחריו – לוט סגר מבחוץ אחר שיצא כי ירא פן יבואו בחזקה אל הבית לקחת האנשים:

דלת נגזרת משורש ״דלה״ (לשאוב). הדלת מאפשרת כניסה ויציאה, ״שאיבה״ ו״שפיכה״ (עיין פירוש לעיל ו, י).

ויצא. והדלת סגר אחריו גם בזה נבדל ממעשה הגבעה ששם יצא בעה״ב אליהם ולא סגר הדלת, אבל לוט ידע כי באו דרך רצח, ושם אמר להם אל תעשו את דבר הנבלה הזאת, כי היה שכלם שלם לדעת שהיא נבלה רק תאותם גברה על שכלם, לא כן בסדום שלא עשו זה מצד התאוה.

LOT WENT OUT...SHUTTING THE DOOR BEHIND HIM. In this, too, it differed from the Givea episode: there, their host went out to them and did not shut the door. Lot, however, knew that they had come with murderous intentions. Also, while there he said to them: do not carry out this vileness — for their reason was sufficiently intact to know that it was a vile thing, their lust having but overpowered their reason — in Sodom they did not act out of lust.

{ויצא אליהם: לא הרשה אחד מהם להכנס בבית ולהשיב דבר, כדי שלא ישמעו האורחים הענין המגונה שבזה.}

ויצא – לוט יוצא אליהם כדי לפייסם.

הפתחה – יחסת⁠־את של המקום.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון