Bereshit 19 – בראשית יט‏ – Mikraot Gedolot

[לב] ¹ויקראו אל לוט ויאמרו לו וגו׳, ריב״ל בש״ר פדיה כל אותו הלילה היה לוט מבקש רחמים על הסדומיים והיו מקבלין כיון שאמרו ליה הוציאם אלינו ונדעה אותם לתשמיש מיד אמרו לו עוד מי לך פה (בראשית י״ט:י״ב). (בראשית רבה נ׳)

[לג] ²ויקראו אל לוט וגו׳ הוציאם אלינו, מה כתיב שם טרם ישכבו וגו׳ ויקראו אל לוט התחילו המלאכים תמהים לומר אצלינו הגיע הדבר. (תנ״י וירא טו)

[לד] ³ונדעה אותם, שבקשו לענותן אמר ר׳ חייא בר אבא מכאן אתה למד שהיו שטופין בזמה, אמר להן הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש. (תנ״י וירא כב)

[לה] ⁴ונדעה אותם, ראה אותם נער אחד מאנשי סדום ויצא והגיד להם ונתקבצו אליו כולם אל פתח הבית לעשות כמנהגם אמרו אל לוט איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אותם רוצים אנו לעשות כמנהגינו. (פדר״א פכ״ה)

[לו] ⁵ונדעה אותם, יש מעיינות שמגדלין גבורים ויש חלשים כו׳ ויש צנועין ויש שטופין בזמה, ומעין שטים של זנות היה, והוא משקה לסדום, אתה מוצא שאמרו איה האנשים אשר באו אליך הוציאם אלינו וגו׳. (במדב״ר כ)

[לז] ⁶הוציאם אלינו ונדעה אותם, גוים שאמרו תנו לנו אחת מכם ונהרגנו או תנו לנו פלוני ונהרגנו או נהרג את כולכם יהרגו כולם ואל יתנו להם נפש אחת וכך בגלוי עריות. (מדרש אור האפלה)

[לח] ⁷ויקראו אל לוט, מגיד הכתוב שהיו שטופין בעריות ובמשכב זכר ובהמה עליהון הכתוב אומר כי כל ימיו מכאובים וכעס (קהלת ב׳:כ״ג), שהיו מכאיבין ומכעיסין במעשיהן לפני המקום גם בלילה לא שכב לבו (קהלת ב׳:כ״ג), שלא שכב לבם מן העבירה לא ביום ולא בלילה אמר להן הקב״ה אתם לא שכב לבכם מן העבירות לא ביום ולא בלילה אף אני מביא פורענות על אותן האנשים ביום ובלילה דכתיב וה׳ המטיר על סדום. (מדרש הגדול)

1. ב״ר פכ״ו, ויק״ר כג, ט. לקמן מאמר לד, לה. ומאמר סו. סוף המאמר, ובתיב״ע כאן, ובשכ״ט מוסיף אין אתה רשאי לבקש עליהם רחמים כי מעשיהם כמעשה דור המבול שהיו כותבין גמומסיות לזכר ולבהמה.

2. לעיל מאמר לב.

3. לעיל מאמר לב, לג. ולקמן לה.

4. לעיל לב.

5. תנ״י בלק כו. לעיל מאמר לד.

6. במשנה תרומות פ״ח מי״ב מבואר כן תנו לנו אחת מכם ונטמא [בירושלמי ונטמאה] יטמאו את כולם ואל ימסרו להן נפש אחת מישראל. ובירושל׳ שם ה״י מבואר דכן הדין לענין שפיכת דמים שאם אמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו אנו הורגין את כולכם אפי׳ כולן נהרגין לא ימסרו נפש אחת מישראל כו׳, ואם ייחדו להן אחד כגון שבע בן בכרי ימסרו אותו ואל יהרגו, ומ״מ אינה משנת חסידים, והלשון בהמאמר שלפנינו אינו מחוור מ״ש אחת צ״ל אחד כן מ״ש תנו לנו פלוני כו׳ צ״ב, דהרי זה הוי בייחדו להן אחד מצד הדין מותר למסרו וצ״ל דזה אתיא כהשיטה דס״ל דאפי׳ ביחדו רק בחייב מיתה כשבע בן בכרי, עי׳ ביו״ד קנו. ומה שסיים וכך בגלוי עריות לפי הדין זה רק בתנו לנו אחת מכם אבל בייחדו להם אחת מוסרין אותה להציל האחרות, ונראה דבעל מדרש אור האפלה למד מכאן דאנשי סדום בקשו לטמאות את האנשים במשכב זכר וייחדו להם את האנשים ואף על פי כן מסר לוט את נפשו עליהם יש ללמוד מכאן דבעריות הוא כמו בשפכ״ד דאינה משנת חסידים למסור אפי׳ בייחדו להם אחת. וזה ד״ה.

7. עי׳ בתורה שלמה לעיל פ״ו מאמר סח.

וּקְרוֹ לְלוֹט וַאֲמַרוּ לֵיהּ אָן גּוּבְרַיָּא דַּאֲתוֹ לְוָתָךְ בְּלֵילְיָא אַפֵּיקִנּוּן לְוָתַנָא וְנִדַּע יָתְהוֹן.

They called to Lot and said to him, “Where are the men who came to you tonight? Bring them out to us that we may know them.”

וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם

וּקְרוֹ לְלוֹט וַאֲמַרוּ לֵיהּ אָן גֻּבְרַיָּא דַּאֲתוֹ לְוָתָךְ בְּלֵילְיָא אַפֵּיקִנּוּן לְוָתַנָּא וְנִדַּע יָתְהוֹן

בָּאוּ אֵלֶיךָ – הגיעו

מכיוון שהארמית מבחינה בין בָּא במשמע הִגִּיעַ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי, שתרגומו ״אֲתָא״ לבין בָּא בהוראת נִכְנָס המתורגם ״עָל״ – מתבקש לתרגם ״הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ״ – ״דְּעָלוּ לְוָתָךְ״, שהרי נכנסו אליו, ומדוע תרגם ״דַּאֲתוֹ לְוָתָךְ״? השיב יא״ר: אנשי סדום נטפלו אל לוט על עצם בואם של האנשים אליו גם ללא כניסתם לבית.

וקרון ללוט ואמרין ליה אן אנון גובריא די אתון לוותך בליליא^א אפיק יתהון לוותן ונחכם יתהון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בליליא״) גם נוסח חילופי: ״לילייה הדין״.

וקרו ללוט ואמרו ליה האן גובריא דעלו לוותך ליליא דין אפיקינון לוותן ונשמש עימהון.

And they cried to Lot, and said to him, Where are the men who entered with thee to-night? Bring them out to us, and we will lie with them.

וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי פְּדָיָה אָמַר כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיָה לוֹט מְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, וְהָיוּ מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ, כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ לוֹ: הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם (בראשית י״ט:ה׳) לְתַשְׁמִישׁ, אָמְרוּ לוֹ: עֹד מִי לְךָ פֹה (בראשית י״ט:י״ב), קְרִי בֵיהּ עוֹד מִי לְךָ פֶּה, עַד כָּאן הָיָה לְךָ רְשׁוּת לְלַמֵּד סָנֵגוֹרְיָא עֲלֵיהֶם מִכָּאן וָאֵילָךְ אֵין לְךָ רְשׁוּת לְלַמֵּד סָנֵגוֹרְיָא עֲלֵיהֶם.

(ו-ח)

[ו] וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה אַל נָא אַחַי הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת וגו׳ רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל – הַקָּשׁוֹת. דָּבָר אַחֵר, אֱלֹהוֹת הֵם אֵלּוּ חֲזָקִים.

[יב] טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר וְגוֹ׳ וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים – מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּתְפָּרֵשׁ מִן אַבְרָהָם וּכְתִיב בּוֹ וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן זֶה סְדוֹם, רָאָה לוֹט שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם שְׁטוּפִין בְּזִמָּה, בָּחַר בִּסְדוֹם לִהְיוֹת עוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶן. מִנַּיִן? שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר לָהֶם לְאַנְשֵׁי סְדוֹם, הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת וְגוֹ׳. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם מוֹסֵר עַצְמוֹ לֵהָרֵג עַל בְּנוֹתָיו וְעַל אִשְׁתּוֹ וְהוֹרֵג אוֹ נֶהֱרָג, וְזֶה מוֹסֵר בְּנוֹתָיו לְהִתְעוֹלֵל בָּהֶן. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ, לְעַצְמְךָ אַתְּ מְשַׁמְּרָן. וּלְבַסּוֹף תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן מְשַׂחֲקִין וְקוֹרִין, וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן. אָמַר רַב נַחְמָן, מִנַּיִן שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא לָהוּט אַחַר בּוּלְמוּס שֶׁל עֲבֵרָה סוֹף מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מִבְּשָׂרוֹ, מִלּוֹט. וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם, מַה שֶּׁאָנוּ רוֹצִין לַעֲשׂוֹת בְּאוֹתָן אֲנָשִׁים נָרַע לְךָ, לָשׁוֹן מְטֻנָּף.

[Siman 12] But before they lay down, the men of the city, even the men of Sodom, came … and they called unto Lot and said: “Where are the men?” (Gen. 19:4–5). From this incident you learn that when he departed from Abraham, Lot chose him all the plain of the Jordan (Gen. 13:11), which was Sodom. Although he saw that the men of Sodom behaved dissolutely, he nevertheless chose Sodom so that he might behave as they did. How do we know this? He said to the men of Sodom: I have two daughters, who have not known man; let me, I pray you, bring them out to you (ibid. 19:7). Normally, a man would prefer to undergo death for the sake of his daughter or his wife; indeed he would willingly kill or be killed for their sake, but this man was willing to allow his daughters to be abused by men. The Holy One, blessed be He, said to him: By thy life, keep them (your daughters) for yourself! Schoolchildren will laugh derisively when they read: Thus were both the daughters of Lot with child by their father (ibid., v. 36).

R. Nahman said: How do we know that whosoever is consumed with immoral desires is eventually fed with his own flesh? We know this from Lot (who had intercourse with his own daughters). And they said: Stand back. (And they said: This one fellow came to sojourn, and he will needs play the judge.) Now we will deal worse with thee than with them (ibid., v. 9). That is, we shall do to you what we had intended to do to these men. Now we will deal worse is an expression that implies committing an obscene act:

[כב] ויקראו אל לוט וגו׳ ונדעה אותם (שם י״ט:ה׳). שבקשו לענותן, אמר ר׳ חייא בר אבא מכאן אתה למד שהיו שטופין בזמה.

פדעו בלוט וקאלו לה אין אלקום אלד֗י דכ֗לו אליך אלילה אכ֗רג֗הם אלינא חתי נואקעהם.

קראו ללוט ואמרו לו: איפה האנשים שנכנסו אליך הלילה, הוצא אותם אלינו כדי שנשכב איתם.

ונדעה אתם – במשכב זכר, כמו: אשר לא ידעו איש (בראשית י״ט:ח׳).

ונדעה אותם THAT WE MAY KNOW THEM – With homosexual relations, like אשר לא ידעו איש "that have not known a man" (Bereshit 19:8).

ויקראו אל לוט וגו׳ הוציאם אלינו ונדעה אותם – ¹לתשמיש ביקשום.

1. לתשמיש: ב״ר וילקוט שם. ועי׳ רש״י עה״ת.

ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה – ואתה כיסית ממנו:

הוציאם אלינו – להפקר:

ונדעה אותם – בביאה, ודומה לדבר ואיש לא ידעה (בראשית כד טז), והאדם ידע חוה אשתו (שם ד א), אז אמרו לו המלאכים עד כאן היית מבקש עליהם רחמים והיינו מקבלים ממך, ועכשיו ומעתה אין אתה רשאי לבקש עליהם רחמים, כי מעשיהם כמעשה דור המבול, שהיו כותבין (גמומריות) [גמומסיות] לזכר ולבהמה:

ונדעה אותם – משכב זכור, וכן בפילגש בגבעה (שופטים י״ט:כ״ב).

Venede'ah THAT WE MAY BE INTIMATE WITH THEM: This refers to homosexual intercourse. So also in the story of the concubine in Gibeah (Jud. 19:22).⁠¹

1. Rashi in his commentary here cited a prooftext to show that the verb y-d-' can be used in a sexual context. Rashbam cites a verse that proves that it was used specifically in a homosexual context in Judges, as in our verse.

ונדעה אותם – כנוי שכיבה. [וכבר פירשתי (ראב״ע בראשית פירוש ראשון ג׳:ו׳-ז׳) בפסוק והאדם ידע את חוה אשתו (בראשית ד׳:א׳)^א כי נקרא זה המעשה מגזרת: עץ הדעת.]⁠^ב

א. ביאור הדברים מופיע בהוספה בכ״י פריס 177 לבראשית ג׳:ו׳-ז׳.

ב. ההוספה בכ״י פריס 177, לוצקי 827, ופרנקפורט 150. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

THAT WE MAY KNOW THEM. A euphemism for sexual intercourse.

ונדעה אותם – לולי כי אמר להם לוט: הנה נא לי שתי בנות וגו׳ (בראשית י״ט:ח׳), הייתי אומר: כי לא היו מבקשים אותם כי אם לידע אם הם מרגלים או אנשים רעים וגנבים. אבל מתשובתו של לוט שאמר: הנה נא לי שתי בנות (בראשית י״ט:ח׳), יש להבין כי לעבירה היו תובעין אותן לה⁠{ת}⁠עליל^א בהם.

א. השלמת האות על פי חזקוני.

ונדעה אותם – THAT WE MAY KNOW THEM – If Lot did not say to them: “Please, here I have two daughters etc.” (Bereshit 19:8), I would have said: they were requesting [merely] to know if they were spies or bad people or thieves. But from Lot’s response where he said: “Please, here I have two daughters” (Bereshit 19:8), one can understand that for sinful purposes they were demanding to have them, to abuse them.

ונדעה אותם – נכיר בהם אם מרגלים הם או לטובתם באו. ורצו להעלילם, ול׳[=ולוט] שהיה מכיר ברעתם ומה בדעתם ופתח להם בדבר עבירה כדי לפצותם מהם שאין לך דברים שהרשעים להוטים בדבר עבירה. (כ״י וינה 23)

ויקראו – ונדעה אותם – מי הם ואיך לא יראו לבא לעירנו אנשים נכרים, ר״ל שאמרו להרגם כמו ונדענו דפלגש בגבעה, כמו שאמר האיש בספרו המעשה: אותי דמו להרג (שופטים כ׳:ה׳).

ויש מפרשים: ידיעת משכב זכור.

ויקראו...ונדעה אותם, who these people are, and how such people had dared to enter our town at night in spite of our reputation. The word ונדעה is a euphemism for the intention to kill these people, just as it is in Judges 19,22 as reported by a party involved there in 20,5 Other commentators believe that the euphemism concerns the intention of sodomising these men.

ונדעה אתם – למשכב, כמו: והאדם ידע את חוה אשתו (בראשית ד׳:א׳).⁠¹ ועוד מתשובתו של לוט שאמר: הנה נא לי שתי בנות (בראשית י״ט:ח׳), יש להבין שלדבר עבירה היו תובעים אותם להתעולל בהם.⁠²

1. שאוב מאבן עזרא פירוש ראשון.

2. שאוב מר״י בכור שור.

ונדעה אותם, "so that we may engage in homosexual relations with them;⁠" the word ידע is familiar to us from Genesis 4,1 where it described Adam in engaging in carnal relations with Chavah. Besides, it is clear from Lot's offer of his two virgin daughters as an alternative to satisfy the carnal desires of the men of Sodom (19,8), that these men were planning a criminal activity.

ונדעה אותם – כונתם לכלות את הרגל מביניהם, כדברי רבותינו (בבלי סנהדרין ק״ט.). כי חשבו שבעבור טובת ארצם שהיא כגן י״י יבאו בהם רבים, והם היו מואסי הצדקה. אבל לוט בעשרו ובממונו בא אליהם, או שבקש מהם רשות, [או שקבלוהו לכבוד אברהם]⁠^א. והכתוב מעיד שזאת כונתם, שנאמר: הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה (יחזקאל ט״ז:מ״ט). ומה שאמר: רעים וחטאים לי״י מאד (בראשית י״ג:י״ג) – שהיו מכעיסים ומורדים בשלותם ובענוי האביונים, והוא מה שאמר: ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי (יחזקאל ט״ז:נ׳).

ועל דעת רבותינו (בבלי סנהדרין ק״ט.), היו בהם כל מדות רעות, אבל נגמר דינם על אותו העון מפני שלא החזיקו יד עני ואביון, כי היו תדירין באותו עון יותר מכולם. וגם, כי כל העמים עושין צדקה עם רעיהם ועם ענייהם, לא היה בכל הגוים כסדום לאכזריות. [ודע כי משפט סדום היה למעלת ארץ ישראל, כי היא מכלל נחלת י״י ואינה סובלת אנשי תועבות, וכאשר תקיא את הגוי כלו מפני תועבותם הקדימה וקאה את העם הזה שהיו רעים וחטאים מכולם לשמים ולבריות, ושממו עליה השמים והארץ, והושחתה הארץ בלא רפואה לעולם, מפני שבעבור טובה נתגאו. וראה הקב״ה שיהיה לאות לבני מרי¹ לישראל העתידים לירשה, כאשר התרה בהן: גפרית ומלח שרפה כל ארצה כמהפכת אלהים סדום ועמורה אדמה וצבויים אשר הפך י״י באפו ובחמתו (דברים כ״ט:כ״ב). כי יש באומות רעים וחטאים מאד ולא עשה בהם ככה, אבל למעלת הארץ הזאת היה הכל, כי שם היכל י״י. ועוד אני עתיד לבאר זה בסדר אחרי מות (רמב״ן ויקרא י״ח:כ״ד) אם יחייני הממית והמחיה.]⁠^ב

1. השוו ללשון הפסוק בבמדבר י״ז:כ״ה.

א. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.

ב. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.

AND WE SHALL KNOW THEM. Their intention was to stop people from coming among them, as our Rabbis have said,⁠¹ for they thought that because of the excellence of their land, which was as the garden of the Eternal,⁠² many will come there, and they despised charity. Lot, however, came to them with his riches and wealth [and was given permission to live in Sodom because] he either asked permission of them, or that they accepted him in honor of Abraham.
Now Scripture testifies that this was the intent of the people of Sodom, as it is said, Behold, this was the iniquity of thy sister Sodom: pride, fullness of bread, and careless ease was in her and in her daughters; neither did she strengthen the hand of the poor and needy.⁠³ The verse stating, And the men of Sodom were wicked and sinners against the Eternal exceedingly,⁠⁴ really means that they continued provoking and rebelling against Him with their ease and the oppression of the poor. It is this thought which Scripture expresses by saying, And they were haughty, and committed abomination before Me; therefore I removed them when I saw it.⁠⁵
In the opinion of our Rabbis,⁠⁶ all evil practices⁷ were rampant among them. Yet their fate was sealed because of this sin — i.e., they did not strengthen the hand of the poor and needy — since this sin represented their usual behavior more than any other. Besides, since all peoples act righteously towards their friends and their poor, there was none among all the nations who matched Sodom in cruelty.
Know that the judgment of Sodom was due to the superiority of the Land of Israel since Sodom is part of the inheritance of the Eternal,⁠⁸ and it does not suffer men of abominations. And just as it later vomited out a whole nation on account of their abominations,⁠⁹ so it now anticipated and saw that this entire people behaved worse than all nations towards Heaven and mankind. It thus laid waste heaven and earth for them, and the land was destroyed forever, never to be restored, since they became haughty on account of the goodness that was bestowed on them. The Holy One, blessed be He, thus made Sodom a token against the rebellious children,⁠¹⁰ that is, against the children of Israel who were destined to inherit it, even as He warned them: The whole land thereof is brimstone, and salt, and a burning… like the overthrow of Sodom and Gomorrah, Admah and Zeboiim, which the Eternal overthrew in His anger, and in His wrath.⁠¹¹ For there have been among nations those who were evil and exceedingly sinful, and yet He did not do to them as He did to Sodom. However it was all on account of the superiority of this land for there is the temple of the Eternal.⁠¹² I plan to explain this in Seder Achrei Moth,⁠¹³ if He Who taketh life and giveth life will sustain me in life.

1. Sanhedrin 109a.

2. Above, 13:10.

3. Ezekiel 16:49.

4. Above, 13:13. This would seem to indicate that they sinned only against G-d but not against their fellow man.

5. Ezekiel 16:50.

6. Sanhedrin 109a.

7. Such as blasphemy, bloodshed, etc. (Ibid.)

8. II Samuel 20:19.

9. See Leviticus 18:25.

10. Numbers 17:25.

11. Deuteronomy 29:22.

12. Jeremiah 7:4.

13. Leviticus 18:24.

ונדעה אותם – במשכב זכור. ולפי הפשט ונדעה מי הם אולי מרגלים הם והוא השיבם:

ונדעה אותם, "so that we can become intimate with them.⁠" They meant to indulge in homosexual relations with these strangers. According to the plain meaning of the text, they wanted to examine if these men were spies.

ונדעה אותם – כמו ״הוצא ^א האיש אשר בא אל ביתך ונדענו״ (שופטים י״ט:כ״ב). והנה אין בשם ה׳ידיעה׳ רבוי ענינים כמו שאמרו המפרשים, ולא גם זה כנוי לשכיבה,⁠¹ שאין בכאן כנוי, אבל ידיעה ממש כי זה השם יש לו ענין אחד כולל וסוגי לארבעה מיני הידיעות, ואחת מהם – המוחשות. וזה, ר״ל ״נדעה״, הוא מן המוחשות.⁠² והטעם בכאן – חוש המשוש אשר הוא חרפה לנו.⁠³

1. ׳ידיעה׳ במובן שכיבה אינה משמעות נוספת עצמאית, כפי שפירש ראב״ע: ״ונדעה אתם – כנוי לשכיבה״.

2. ׳סוג׳ כולל כמה ׳מינים׳. ללשון ׳ידיעה׳ יש משמעות יסודית אחת, המתחלק לארבעה יישומים שונים, אשר אחד מהם הוא ידיעה חושנית, כלומר תחושה פיסית ישירה, ומשום כך המשמעות כאן היא של שכיבה.

3. אריסטו, אתיקה ניקומאכית, ספר ג׳, פרק 10, 1118ב 1-4. מובא במורה הנבוכים ג׳:ח׳.

א. נסה״מ: את.

ונדעה אֹתם – במשכב זכור, כמו: ׳והאדם ידע את חוה אשתו׳ (ד, א) שענינו המשגל.

ונדעה אותם וכו׳. ב״ר דמתשוב׳ לוט הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש למדנו זה אבל לולא התשובה היינו מפרשים ונדעה אותם לדעת מה טיבם ומה עניינם כמו ואם לא אדעה ואחרי הודעי ספקתי על ירך שפירושו אחר שהכרתי בעצמי והכרתי המעשים הרעים שעשיתי נחמתי בי וספקתי כף על ירך ומה שכתב רש״י כמו אשר לא ידעו איש אינו אלא לדמיון:

ואמרו אל לוט איה האנשים אשר באו אליך הלילה כי ידעו כי היו שמה ולא המתינו להרע עמהם עד אור הבקר כאשר חשב לוט אבל טרם ישכבו באו לתבעם לאותו פועל מגונה כי היתה כוונתם לבזותם ולנבלם כדי שישמע מעשה פתגם הרעה אשר יעשו ולא יבואו עוד זרים אל ארצם ואם לא היה כן לא היו מזכירים הזמה ההיא קודם עשותה.

במשכב זכור. דאין לומר כמשמעו לעשות עמהם תוכחות כדכתיב (ראו שופטים ח, טז) ״ויודע אנשי סכות״, דאם כן מאי השיב להם לוט (פסוק ח) אוציאה לכם שתי בנות, הרי לא בקשו רק לעשות להאנשים רעה, ומה תשובה היא זאת, אלא לא באו רק על זנות, לפיכך השיב להם גם כן אחר שזנות אתם מבקשים – אוציא לכם:

הוֹצִיאֵ֣ם: גלגל באל״ף. [הוֹצִיאֵ֣ם].

במשכב זכור כו׳. וא״ת מנ״ל לרש״י וי״ל מדכתיב אח״כ הנה נא לי שתי בנות וגו׳ משמע דגם הם היו מבקשים מתחילה בענין הזה דהיינו משכב זכור:

For the purpose of homosexuality... You might ask: How does Rashi know this? The answer is: It says afterward, "Behold! I have two daughters...⁠" This implies that from the beginning they sought something similar, i.e., homosexual relations.

ויקראו אל לוט – הקוראים אליו, כמו ״וימצאו בקעה״,⁠¹ ״וימצאו איש מקושש עצים״,⁠² ואינו שב על כל העם מקצה, אלא קציני סדום אשר להם המשפט קראו אל לוט, ויאמרו לו ״איה האנשים אשר באו״, ולא אמרו ״אשר הבאת אל ביתך״, כי לא ידעו מזה דבר, כי בלכתם אל בית לוט לא נראו לאדם כי אם ללוט לבדו, שלא יסתכן בדרך. וחשבו כי האנשים באו מאליהן לבית לוט בלילה אין רואה, ושאלו איפה הם? ושיוציאם מביתו ויתן אותם בידם. והסתכל שכשאמרו זאת היה לוט עדיין בביתו, כי אחריו אמר ״ויצא אליהם לוט״, והיו צריכים לקרוא הדברים האלה בקול גדול שישמע מן הרחוב. ונשמעו הדברים לכל העם שהיו סביבות הבית, ולא בושו להגיד כזאת בפני נעריהם וזקניהם. ואילו היו כשאר החוטאים שיש להם כלימה היה להם להמתין עד בואו אליהם לדבר אליו בחשאי. ובא הכתוב ללמד עד היכן הגיעה רשעתם, ועל זה סובב דבר הנביא שאמר ״וחטאתם כסדום הגידו״.⁠³

איה האנשים – לפי שלא אמרו ״הוציאה את האנשים אשר באו״ וגו׳, יראה כי המלאכים הפליאו לעשות בביתו של לוט, פעם יֵרָאוּ פעם יִסָּתְרוּ, כפי צורך השעה. וכאשר נתפרסם הדבר בעיר מאנשי בית לוט שבאו אנשים אל ביתו, ושיש להם ענינים זרים מן הנהוג שיכולים להסתתר, הקדימו לומר ״איה האנשים״, ועליך להוציאם אלינו.

ונדעה אותם – כנוי לשכיבה. ונראה שכן יסדו ביניהם להתעולל עם כל אורח הבא אל עירם, וזהו אמרם ״ונדעה אותם״, כלומר נעשה עמהם כמנהגנו הידוע לך, ועוד אבאר בעז״ה.

1. שם יא, ב.

2. במדבר טו, לב.

3. ישעיה ג, ט.

איה האנשים אשר באו – כי ידענו בלי ספק שבאו אליך:

ונדעה אתם – במשכב זכור, כי שורש ידע כנוי לשכיבה, כמו ואיש לא ידעה (לקמן כ״ד ט״ז), והראיה לזה מתשובת לוט שרצה לפייסם בשתי בנותיו. והנה לא המתינו להרע עמהם עד אור הבקר כאשר חשב לוט, אבל טרם ישכבו באו לתבעם לאותו פועל מגונה, כי היתה כוונתם לבזותם ולנבלם כדי שישמע מעשה פתגם הרעה שיעשו, ולא יבואו עוד זרים אל ארצם, ואם לא היה כן לא היו מזכירים הזמה ההיא קודם עשותה, ועוד נבין מזה עד היכן הגיע השחת נפשותם כי לא היה להם בושת פנים להגיד בפומבי ובקול גדול כל מאוויי רשעתם, ולזה אמר הנביא וחטאתם כסדום הגידו לא כחדו אוי לנפשם כי גמלו להם רעה (ישעיה ג׳ ט׳):

ונדעה אותם – עון סדום היה (יחזקאל ט״ז:מ״ט) גאון שִבְעַת לחם ושלות הַשְקֵט... ויד עני ואביון לא החזיקה, גם חז״ל בפרק חלק {סנהדרין ק״ט.-:} ציירו רשעם כשונאי עני ומְכַלֵי רגל אורחים מביניהם, והנה בימי קדם היה דרך העולם לנהוג כבוד באורחים, והיו מספיקים להם כל צרכיהם, ובהפך אנשי סדום (וכן אנשי הגבעה {שופטים י״ט}) לא לבד שלא היו מחזקים ידם כלל, אלא היו מתעללים בהם במשכב זכר, ואם היה אחד מהם מאסף אורחים אל ביתו היו נקבצים כל העם מנער ועד זקן, לא שכל העם יתעללו בהם, אלא להתחזק עליהם לבלתי ימלטו מידם או לשמוח ולעלוז בחרפתם וצערם של אורחים ויתכן שגם ביניהם היו אנשי העיר עושים הנבלה הזאת איש אל רעהו, ולפיכך ישמחו כמוצא שלל רב בבוא לידם איש מארץ אחרת שלא היתה התועבה הזאת נוהגת שם, והיה בחזקת גן נעול מעיין חתום, ולפיכך כדי לפייסם הוצרך לוט לומר להם הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש. והנה לא נזכר שנקבצו שם גם הנשים, ולא אמר מאיש ועד אשה, כי מעשה התועבה הזאת דבר שנוא ומתועב הוא לנשים, כי משכב הזכר ממעט אהבת הזכרים אל הנקבות, ולפיכך היו יושבות בבתיהן.

for we want to know them (ve-ned’ah otam). The sin of Sodom, according to Ezek. 16:49, was “pride, fullness of bread, and careless ease… neither did she strengthen the hand of the poor and needy.” The Rabbis, too, in Perek Ḥelek [Sanhedrin 109a], depicted their wickedness as being haters of the poor who sought to bar guests from among them. In ancient times, it was the universal custom to treat guests with honor and to satisfy all their needs. In contrast, the people of Sodom (and also the people of Gibeah [see Judges 19]) not only failed to help them at all, but attacked them savagely with acts of sodomy. If one of them would take guests into his home, all the people from the young to the old would gather, not that all of them would participate in the attack, but rather to overpower the guests so they could not escape, or else to rejoice in their humiliation and pain. It is likely that even among themselves, the men of the city would engage in this obscenity, and therefore they would rejoice “as one who finds great spoil” when a man would come into their hands from another land where this abomination was not prevalent; he would be deemed a “garden enclosed, a fountain sealed.” For this reason, in order to appease them, Lot was constrained to say, “Here I have two daughters, who have not known man [below, v. 8].

Nowhere is it mentioned that the women gathered as well; the phrase me-ish ve-ad ishah (“both men and women”) does not appear. The practice of this abomination is hated and despised by women, since it decreases love between males and females, and so the women stayed home.⁠¹

1. {Translator's note: This explanation represents a complete change of view on Shadal’s part. As the Pardo manuscript shows (Perush Shadal la-Torah, p. 163), he had formerly maintained that the phrase “for we want to know them” meant only that the people wanted to know who the guests were, i.e., whether they were strangers who should be mistreated and driven away, but that “the people of Sodom were not Sodomites.”}

ויקראו – יא] מה שקראו אל לוט שיוציאם לתועבה הזאת ולא עשו זה מתאוה רק להבזות האנשים וכמו שיבאר.

THEY CALLED OUT. [11] As will become clear, in calling to Lot to bring them out for this abomination, it was not out of lust but merely in order to humiliate them.

{ויקראו אל לוט: בקרב אנשי עירם נהגו בדרך ארץ שלא ליכנס בלי רשות בעל הבית, על כן קראו לו מבחוץ ואמרו לו בהיותם בחוץ והוא סמוך לדלת.}

ויקראו אל⁠־לוט – תחילה קראו לו ללוט בשמו ואחר כך תבעו ממנו את תביעתם חסרת הבושה.

ונדעה אתם – השווה רש״י. משכב הזכר היה, מאוחר יותר, נפוץ בין כל יושבי כנען. הרי זה מה שנקרא בכתוב¹ ״מעשה ארץ כנען״. אולם בסדום היה דבר זה שכיח ונפוץ כבר בזמנים העתיקים ביותר. הרמב״ן² משווה ענין זה עם מעשה הפילגש בגבעה³ וקובע ומטעים, כי ״אף על פי שהוא נדמה לענין זה, איננו כמוהו לרוע״.

1. ויקרא י״ח:ג׳, והשווה שם, שם כב ואילך; כ׳:י״ג וכג.

2. לפסוק ח, ד״ה אוציאה (המ׳).

3. שופטים פרק יט.

הוציאם אלינו ונדעה אותם – פירוש נדע כל מאווייהם וחפציהם אם רוצים לרגל את הארץ וזה שאמר הנה נא לי ש״ב כו׳ כי על כן באו בצל קורתי פירוש על כן בשביל הבנות להתחתן אתם באו האנשים הנה בצל קורתי.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון